הדפסה

וקנין נ' מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון

לפני:
כב' השופט אברהם טל, אב"ד – סג"נ
כב' השופט מנחם פינקלשטיין, סג"נ
כב' השופט אהרון מקובר

המערער
ליאור וקנין

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

<#2#>
נוכחים:

המערער ובאת כוחו עו"ד שרית עוז אסום
ב"כ המשיבה עו"ד הדס שפיר

פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזרת על הודעת הערעור. פירטתי בערעור את שתי הדרכים האפשריות מבחינת החוק להארכת המאסר על תנאי שהוא חב הפעלה. מגזר הדין של כב' השופט היימן שהוא באמת מאוד בא לקראת המערער לאמץ את העניין של ההליך השיקומי, בעניין של הדרך הראשונה שאנחנו הצענו שזה הארכת התנאי לפי סעיף 85 על בסיס זה שהמערער נגמל מאלכוהול ולמרות שהבאתי פסיקה של ביהמ"ש המחוזי שהיא אמנם לא תקדין מחייב של כב' השופטת שיצר שכבר נעשה שימוש פעם אחת בקונסטלציה כזו בהארכת תנאי.
הפסיקה של ביהמ"ש העליון מספר אמירות שהאחרונה ביניהם היתה בשנת 2005. מאז עברו כמעט עשר שנים ואנחנו רואים המון שינויים בחקיקה היום.
לא בכדי הפנה אותנו כב' השופט היימן ואם ניתן היה הוא יכול היה לעשות שימוש בסעיף הזה אבל הוא אמר שערכאת שלום אף פעם לא עשו שימוש בסעיף 85 בעניין אלכוהול וביהמ"ש התייחס לכך שזה התמכרות ככל התמכרות והוא אמר תפני לערכאת הערעור ואם יש מישהו שיכול לומר את דברו בעניין זה ערכאה יותר גבוהה ממני.
המערער משך שלוש שנים עבר הליך גמילה מאוד אינטנסיבי מדצמ' 2009, שלוש שנים מתמיד בדרך שלו, עובד ומייצג יציבות תעסוקתית, מתמיד בעמותת אפשר, נכון שהליך הגמילה שלו הוא מאלכוהול ולא מסמים אך עדיין הפניתי לכל מיני שינויים בחקיקה, בכל מקום שנאמר רשות למלחמה בסמים, התווסף גם למלחמה באלכוהול אני מאמינה שברבות הימים ולא ירחק היום לאור כל הבעיות שהאלכוהול גורם לחברה שיתווסף גם טיפול שהוא יותר מוכר בחוק מבחינת האלכוהול ולא רק מבחינת הסמים, עדיין זו דרך אחת שהפניתי אליה שיש אפשרות לעשות שימוש, אם יש רצון ניתן למצוא את הדרך, האפשרות השניה היא של ביטול הרשעה, גם בימ"ש מחוזי, גם מחוזי נצרת גם מחוזי וגם השלום. אם לביהמ"ש יש את הרצון אז ניתן למצוא את הדרך, הדרך היא אפשרית.
לכן אנחנו פונים לביהמ"ש ולכן כב' השופט היימן הפנה אותנו לערכאת הערעור, גם נתן לנו זכות ערעור וגם דברים שנאמרו באולם.
מבחינת הנסיבות האישיות של המערער, נכון להיום אם הערעור יידחה אזי דרך שלוש שנים למעשה באיזה שהוא מקום יותר לטמיון, יש פה סיכון ומי שמפסיד מהסיכון הזה זה גם אנחנו בתור חברה, הוא ביצע אין ספור עבירות רכוש כאשר המשפחה שלו ואחיו עדיין יוצא ונכנס לבתי הכלא, מדובר באדם שלקח את עצמו בידיים, נתן לעצמו הזדמנות.
מדובר בהליך ממושך של שיקום בן 3 שנים. אני מסכימה שבנסיבות רגילות כאשר אדם לא עבר הליך שיקומי העונש הוא מזערי, הוא נשוי, התחתן באוג', הוא עובד שלוש שנים באותו מקום עבודה, שירות המבחן התייחס ליציבות התעסוקתית שלו, הוא עובד בתנאים קשים מאוד משך שלוש שנים אצל אותו מעסיק, מה שיקרה עכשיו זה שאם ייכנס היום למאסר אפילו אם זה לא למספר רב של חודשים אזי כל היציבות התעסוקתית שלו תופר, הבת הבכורה שלו מנישואים קודמים מתגוררת אצלו. הוא תומך בכל שלוש בנותיו במזונות ויש לו בת נוספת שלומדת במכללה במסגרת בית הספר וזה לא רק לרצות את מספר החודשים שנותרו לו. פה מתמוטטים לו מגדלים שלמים שהוא הצליח לבנות במשך שלוש שנים אלה. מצד שני, גם איזה אינטרס יש למאשימה, פה מדובר באדם שעבר הליך שיקומי שבמשך שלוש שנים לא נפתחו לו תיקים, שלוש שנים בתנאים מגבילים בלי הפרה אחת במשך שלוש שנים.
איני מקלה ראש בעבירה זו ומבינה את ההשלכות של זה. מדובר בעבירות משנת 2005-2007 ועד 2009
מי שמעורה בחיי הפשע משנת 2009 לא ייתכן שעד שנת 2013 לא יסטה ואפילו בסטיה קטנה ביותר.

ב"כ המשיבה:
ביהמ"ש כתב לא רק שהוא לא מוצא סמכות להאריך את המאסר על תנאי אלא שלדעתו לא ראוי להאריך את המאסר המותנה, ביהמ"ש מגלה דעתו בגזר הדין שאילו ידע שמדובר במאסר על תנאי חב הפעלה הוא לא היה מסכים ככל הנראה לדחיות המרובות ואני מפנה לפסקה קודמת בעמ' 26, מבקשת להתמקד בשאלה האם בכלל ראוי לפני שמסתפקים בשאלה של יש סמכות, במקרה זה בפירוש לא ראוי להאריך את המאסר על תנאי, כפי שביהמ"ש ציין למעשה כל העונש הוטל בחופף למאסר על תנאי שהוטל 9 חודשי מאסר בפועל זה עונש סביר לכל אחת ואחת מהעבירות שהורשע בהן וכאן זה הוטל על כולן ביחד.
חלק מהעבירות בוצעו לפני מאסר בגין עבירות דומות. חלק מהן בוצעו לאחר השחרור שהיה באוג' 2008, כלומר באותו תיק קודם הוא החליט שלא לצרף את אותן עבירות שבוצעו קודם לכן וזה גם אומר שהמאסר לא הרתיע אותו מלשוב ולבצע בדיוק את אותן עבירות.
דבר נוסף וחריג שקרה כאן זה שביהמ"ש הורה שיקוזזו מתקופת המאסר ימי מעצרו אלא שימי המעצר לפי מה שאני מבינה מחברתי כבר חושבו לטובת הפקעת שליש וחוץ מהכל הוא גם ביצע חלק מהעבירות כאסיר ברישיון.

ב"כ המערער: את העבירות שהוא עבר כשהיה אסיר ברשיון הוא היה בזמן הפקעה. הוא השתחרר מהמאסר שהוטל עליו בשנת 2008, בתחילת שנת 2009 ביצע אתה עבירות ואז הופקע לו הרישיון והוגש נגד כתב האישום בתיק זה ואנו הסכמנו למעצר עד תום ההליכים והוא בלאו הכי גם היה אסיר.

לאור המלצת בית המשפט ולאחר שהתייעצתי עם המערער, המערער מבקש לחזור בו מן הערעור.

<#3#>
פסק דין

לאור הסכמת המערער, שקיבל את המלצת בית המשפט באמצעות באת כוחו, אנו דוחים את הערעור.
המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר בכלא ניצן ביום 13.1.13 בשעה 08:00 כשהוא מצויד בגזר הדין של ביהמ"ש קמא ובפסק דין זה, ובאם לא יתייצב – ייעצר ויועבר למשמורת שב"ס.
התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונש המאסר יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המערער לריצוי עונשו.

<#4#>
ניתן והודע היום י"ז טבת תשע"ג, 30/12/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.

אברהם טל, סג"נ
אב"ד

מנחם פינקלשטיין, שופט
סג"נ

אהרון מקובר, שופט