הדפסה

וקנין ניסים ואח' נ' אורלי חברה לבניין ולפיתוח בע"מ ואח'

בעניין:
אורלי חברה לבניין ולפיתוח בע"מ (בפירוק) ח.פ 511164386
להלן: "החברה"
ובעניין:
יפרח דוד, ת.ז. XXXXXX411
להלן: "המבקש"

-נגד-

ובעניין:
עו"ד גד שילר ועו"ד טליה אבני מפרקי החברה
להלן: "מפרקי החברה"
ובעניין:
כונס הנכסים הרשמי
להלן: "הכונ"ר"

החלטה

בקשה להורות על ביטול הההחלטה, בה אישרתי למפרקי החברה להעביר לקופת הפירוק את כספי הפיצויים שנצברו בקופת הפיצויים בשמו של המבקש, ולהתיר למבקש לנהל תביעה בבית הדין לעבודה בנוגע לכספים אלה.

המבקש, דוד יפרח, שימש כמנהל ובעל מניות באורלי חברה לבניין ולפיתוח בע"מ ( להלן – " החברה"). ביום 31.10.05 ניתן צו לפירוק החברה. התברר כי בבעלות החברה היתה פוליסה מס' 408122970 במגדל חברה לביטוח בע"מ ( להלן – " מגדל"), על שמו של המבקש, בה נצברו כספי פיצויים וכספי תגמולים לשכירים ( להלן – " כספי הביטוח").
ביום 19.1.10 עתר המבקש ( בקשה 45) בה להורות למפרק לשחרר לו את מלוא הכספים המצויים בקופה. לאחר קבלת תגובות מפרקי החברה וכונס הנכסים, התבקש המבקש ביום 18.5.11 להגיש תשובה לתגובתם; משלא עשה כן, נמחקה הבקשה ביום 14.10.10. ביום 8.5.11 הוריתי, לבקשת המפרק, על העברת כספי הפוליסה לקופת הפירוק.
ביום 26.11.12 הגיש המבקש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לקבלת כספי הביטוח ( סע"ש 52332-11-12). ביום 18.2.12 הוריתי, לבקשת מפרקי החברה, על עיכוב ההליכים נגד החברה מאחר ואלה ננקטו ללא קבלת אישור בימ"ש של פירוק. ביום 4.4.13 נמחקה התביעה בבית הדין לעבודה מחמת חוסר מעש.

ביום 2.6.13 הגיש המבקש בקשה נוספת הנוגעת לכספי הביטוח, היא הבקשה שבפני.
המבקש טוען, כי ביום 23.4.13 נודע לו, להפתעתו, במכתב שהגיע לידיו מחברת " מגדל", כי כספי הביטוח הועברו לקופת הפירוק בעקבות צו של בית המשפט. לטענתו, לא קיבל את בקשת המפרקים לממש את כספי הביטוח או עותק מצו המימוש שניתן, כפי שניתן להיווכח מבדיקה במחשב בית המשפט; אילו היו מסמכים אלה מועברים אליו, היה מגיש את התנגדותו לבית המשפט ולא היה ניתן אישור להעברת כספי הביטוח לקופת הפירוק.
המבקש מציין כי הגיש תביעה לבית הדין לעבודה, בה טען כי היה עובד של החברה במשך שנים ארוכות, פוטר, והכספים המוחזקים ב"מגדל" הינם כספים השייכים לו אישית. מאחר ומדובר בתביעה הנוגעת ליחסי עבודה, יש לאשר את קיום הדיון בה בבית הדין לעבודה. המבקש מדגיש שהינו זקוק לכספים אלה לאור מצבה הרפואי הקשה של אשתו הגורם להוצאות רבות.
המבקש ביקש גם לעכב,, את חלוקת כספי הביטוח אשר הועברו לקופת הפירוק, על מנת שלא יגרם לו נזק בלתי הפיך.

המפרקים סבורים כי הבקשה שהוגשה מנוגדת להחלטת בית משפט זה מיום 18.2.13, בה עוכבו ההליכים בתביעה בבית הדין לעבודה מאחר וזו הוגשה ללא קבלת אישור בית המשפט של פירוק. החלטה זו הפכה חלוטה מאחר והמבקש לא ערער עליה או התייחס אליה באופן כלשהו. כמו כן, התביעה לבית הדין לעבודה הוגשה, ממילא, בחלוף תקופת ההתיישנות – למעלה משבע שנים לאחר פירוק החברה, ולאחר שהמבקש לא הגיש תביעת חוב במועד.
עוד מציינים המפרקים, כי דרישת המבקש להעברת כספי הביטוח נידונה זה מכבר במסגרת בקשה 45 ונדחתה. ביום 8.5.11 אף הורה בית המשפט להעביר את כספי הביטוח לקופת הפירוק לאחר שהתקבלה טענת המפרקים כי הכספים הינם כספי החברה בפירוק אשר הופקדו על שם המבקש שלא כדין מבלי שהיה עובד של החברה. בהחלטה זו יש כדי לחייב את המבקש כיוון שלא ערער עליה ערעור והיא הפכה לחלוטה זה מכבר. לא ניתן לקבל את ניסיונו של המבקש, למעלה משנתיים לאחר החלטת בית המשפט, לקיים דיון מחודש, בטענות סרק; התנהלות זו הינה חסרת תום לב ועליה למצוא ביטוי במסגרת החיוב בהוצאות.
הכונס הרשמי מצטרף לעמדת המפרקים, כי על הבקשה להידחות, וזאת, בין היתר, עקב מעשה בית דין ושיהוי ניכר בהגשתה.

ביום 12.9.13 הוריתי כי ככל שברצון המבקש להשלים טיעוניו יעשה כן, לא יאוחר מיום 10.10.13. מועד זה הוארך, לבקשתו של המבקש, פעמיים נוספות, עד ליום 10.12.13. עם זאת, גם בתום ארכות אלה לא הוגשה תגובתו של המבקש, ועל כן ניתנת החלטה זו בהעדר עמדתו.

דין הבקשה להידחות.
סעיף 71( ב) לפקודת פשיטת הרגל [ נוסח חדש], תש"ם – 1980, אשר חל על פירוק חברות מתוקף הוראת סעיף 353 לפקודת החברות [ נוסח חדש], תשמ"ג – 1983, קובע כי על נושה להגיש תביעת חוב למפרק תוך שישה חודשים מיום מתן צו הפירוק. מאחר ואין חולק כי כספי הביטוח היו בבעלות החברה, הרי שעל אף שהיו רשומים על שמו של המבקש היה על המבקש להגיש תביעת חוב במועד לקבלת כספים אלה. המבקש לא עשה כן, וזאת ללא כל הסבר, על אף שאין ספק כי כמנהל החברה לשעבר, היה מודע היטב לפירוק החברה ולהליכים שהתקיימו בעקבות פירוקה.
לא די בכך שהמבקש לא הגיש תביעת חוב, אלא שבקשותיו לבית המשפט לקבלת כספי הביטוח הוגשו בשיהוי ניכר. הבקשה הראשונה הוגשה רק ביום 19.1.10, למעלה מארבע שנים לאחר פירוק החברה; התביעה לבית הדין לעבודה הוגשה ביום 26.11.12, למעלה משבע שנים לאחר פירוק החברה והבקשה בפני הוגשה ביום 2.6.13, בחלוף כשבע וחצי שנים ממתן צו הפירוק, גם כאן, לא ניתן כל הסבר לשיהוי. בבקשתו הראשונה, טען המבקש כי השיהוי נבע מכך שניהל משא ומתן בנוגע לכספים אלה; עם זאת, אין בניהול משא ומתן כדי להצדיק שיהוי כה ניכר, במיוחד בנסיבות בהן המבקש היה מיוצג ועל כן חזקה עליו כי היה מודע למועדים הקבועים בחוק. בבקשה הנוכחית, לא טרח המבקש להסביר מדוע לא עמד על זכויותיו בזמן שחלף ממחיקת בקשתו הראשונה ועד עתה; גם אם רק עתה נודע לו כי כספי הביטוח הועברו לקופת הפירוק, הרי שידע זה מכבר כי המפרקים סבורים כי על כספי הביטוח הם של החברה, ואף על פי כן, לא נקט כל צעדים בעניין זה.
אוסיף, כי גם כאשר ונקט בהליכים משפטיים שונים לקבלת כספי הפיצויים, לא טרח לקדם הליכים אלה והתעלם מהוראות בית המשפט כאילו לא ניתנו. כך, בבקשה מיום 19.1.10, התעלם המבקש מהוראת בית המשפט ביום 18.5.11 להגיש תגובה, ותגובתו הוגשה רק לאחר שההליך נמחק ביום 14.10.10. המבקש הוסיף להתנהל באותו אופן גם בהליך בבית הדין לעבודה, בו נמחק ההליך מחוסר מעש לאחר שהמבקש לא טרח לקדם אותו או להגיב להוראות בית הדין לעבודה באופן כלשהו. התנהלות זו חזרה על עצמה גם בהליך זה, בו המבקש – אשר טען תחילה כי המדובר בבקשה דחופה ביותר - ביקש ארכות רבות להגשת תגובתו ולא עמד בהן, כך שתגובתו לא הוגשה עד היום.
לא ניתן להשלים עם התנהלות בה המבקש אינו תובע את זכויותיו במועד, מגיש בקשות ותביעות שונות וזונח אותן. אמנם, איני סבורה כי יש בכך כדי להקים מעשה בית דין כלפי המבקש, אולם בנסיבות אלה ובשיהוי הניכר יש כדי להשליך על התוצאה הסופית, ועל המבקש להפנים כי לחלוף הזמן ולמחיקת בקשותיו ישנן השלכות.

סוף דבר, באין תגובה של המבקש אף כי ניתנו לו אורכות להגשתה ומשלא עשה כן, הבהיר בהתנהלותו כי זנח הבקשה.
הבקשה נדחית. המבקש ישלם למפרקי החברה הוצאות הבקשה ושכ"ט בסך 4,000 ₪.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא