הדפסה

ועדה מקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל נ' טאהא ואח'

בפני כב' השופטת זהבה (קאודרס) בנר
המאשימה
ועדה מקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל

נגד

הנאשמות

  1. מייסר טאהא
  2. אימאן טאהא

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד עלי נאיף
ב"כ הנאשמות: עו"ד וואפיק זאיר מ.ר: 18812
הנאשמת 1: אין הופעה
הנאשמת2: נוכחת

פרוטוקול
ב"כ המאשימה:
הנאשמת מס' 1 הגישה בקשה למחיקתה מכתב האישום וניתנה החלטת ביהמ"ש לפיה בקשתה נדחתה.

הסניגור:
אני מייצג את שתי הנאשמות. לגבי נאשמת מס' 1 – אני מגיש אישור מחלה – מסומן א'.

<#3#>
החלטה
לאחר עיון באישור המחלה אינני מקבלת את האישור מאחר והוא מדבר על בעיה אשר בגינה היא אינה מסוגלת לעבוד כך מצוין באישור ולא שאינה מסוגלת להתייצב בביהמ"ש.
לכן אני רואה את העדרותה כבלתי מוצדקת.
<#4#>

ניתנה והודעה היום ב' חשוון תשע"ה, 26/10/2014 במעמד הנוכחים.

זהבה קאודרס-בנר , שופטת
ב"כ הצדדים:
אנו מסכימים לעובדה אחת כי הבעלים של החלקה היא רשות הפיקוח דהיינו המדינה. אך החוכרת היא נאשמת מס' 1. היא גם הבעלים של היתר הבניה מס' 191/06 שניתן ביום 30.1.07.

הסניגור:
לעניין נאשמת מס' 1 – נכון שהיא החוכרת מול ממ"י. העבירה המיוחסת לנאשמת בוצעה במהלך שנת 2013. בחודש אפריל 2011 שנתיים לפני כן, הנאשמת מס' 1 ויתרה על זכויותיה גם במגרש וזה הוגש למשרדי המס.
אני מגיש לביהמ"ש קובץ מסמכים: נ/1(1), נ/1(2), נ/1(3). עפ"י מסמכים אלה, הנאשמת מס' 1 העבירה את זכותיה בחלקה לבעלה.
חודשיים לאחר מכן ביוני 2011 אותן הזכויות הועברו ע"י בעלה של הנאשמת מס' 1 לנאשמת מס' 2, שהיא גיסתו, אלמנתו של אחיו. לעניין זה אני מגיש שומה ותצהירים – סומנו – נ/ 1(4), נ/1(5), נ/1(6).
בעסקה זו נאשמת מס' 2 שילמה מס רכישה בסך של 50,000 ₪. אני מגיש לביהמ"ש הסדרי תשלומים בתיק ששולמו ע"י נאשמת מס' 2 – סומנו – נ/2(1), נ/2(2). כל זאת שנתיים לפני ביצוע העבירה. זה שההיתר הוצא ע"י נאשמת מס' 1 אי אפשר לשנות את זה, אך בפועל אין לה כל קשר לא לחלקה ולא לעבירה. נכון הוא כי בבקשה להיתר נרשמה רק נאשמת מס' 1 כבעלי ההיתר אך הדברים השתנו כאמור כפי שהסברתי.

ב"כ המאשימה:
ההיתר ניתן ביום 30.1.07 בעוד שחוזה החכירה הינו מיום 24.4.06. זאת אומרת, בזמן מתן ההיתר היא היתה בעלי הזכויות במקרקעין. כדי שאדם יעמוד בנטל המוטל עליו לפי סעיף 208(ב) לחוק התכנון והבניה הוא צריך להוכיח את התנאים שמופיעים בסעיף עצמו, עפ"י נסח טאבו מיום 27.3.13 ועדיין הגב' מופיעה בתור בעלת המקרקעין.

הסניגור:
הסדר התשלומים הסתיים רק לפני חודשיים, עד שלא מסתיים הסדר התשלומים אי אפשר להעביר את הזכויות בטאבו.

ב"כ הצדדים:
אנו מבקשים כי ביהמ"ש יפריד את הדיון בין שתי הנאשמות על מנת שעניינה של נאשמת מס' 2 יסתיים היום, זאת לאחר שתודה וייגזר דינה. עניינה של נאשמת מס' 1, אשר שונה לחלוטין, יועבר לעיונה של הפרקליטות שתחליט כיצד להמשיך ולפעול בעניין זה.
<#5#>
החלטה
כמבוקש.
הנני מפרידה את הדיון בין שתי הנאשמות.
קובעת לתזכורת תביעה בלבד ליום 28.2.15 שעה 10:00, ללא צורך בהתייצבות הסניגור והנאשמת 1.
עד ליום ה-12.2.15 יודיע ב"כ המאשימה לביהמ"ש ולצד שכנגד, היכן עומדים הדברים ומהי החלטת הפרקליטות. במידה והפרקליטות תעמוד על המשך ההליכים כנגד נאשמת מס' 1 השיבה ביום 28.2.15 תהפוך להקראה בנוכחות הסניגור והנאשמת 1.
<#6#>

ניתנה והודעה היום ב' חשוון תשע"ה, 26/10/2014 במעמד הנוכחים.

זהבה קאודרס-בנר , שופטת

כתב האישום הוקרא לנאשמת מס' 2, נשאלה מה תשובתה לאישום והשיבה:
אני מודה בעובדות כתב האישום.
<#7#>

הכרעת דין ביחס לנאשמת מס' 2
הנאשמת הוד תה ב כל העובדות הנטענות בכתב האישום, לפיכך הנני מרשיעה את הנאשמת בעביר ה המיוחסת ל ה בכתב האישום .
<#8#>

ניתנה והודעה היום ב' חשוון תשע"ה, 26/10/2014 במעמד הנוכחים.

זהבה קאודרס-בנר , שופטת
ב"כ המאשימה טוען לעונש:
מוגשת תמונה אשר הוצגה ואושרה ע"י הנאשמת. התקבלה וסומנה ת/1.
המדובר בעבירה חמורה של לקיחת החוק לידיים ופגיעה במערך התכנוני של המדינה. זוהי עבירה שהוכרה זה מכבר כמכת מדינה. ביהמ"ש העליון הורה בשורה ארוכה של פסקי דין להחמיר בדינם של אלה הבונים ללא היתר, שכן אסור להתחיל בבניה לפני שיש בידיו של האדם היתר בניה כדין.
ביהמ"ש העליון קבע לא אחת כי יש להטיל עונשים חמורים ומרתיעים על מנת לעקור את התופעה הזו מהשורש, תופעה של בנייה ללא היתר.
לא הוגשה כל בקשה לקבלת היתר, אם בכלל והן עד עצם היום, מה גם שאין כל סיכוי כי יינתן היתר להכשרת בניית הגדר בהתחשב בעובדה כי היא נבנתה תוך חדירה לתוואי דרך מס' 16. הדבר מעיד על לקיחת החוק לידיים פגיעה בשלטון החוק קביעת עודה מוגמרת שיש בה כדי לקבוע את המערך התכנוני. גובה החומה הינו בין 80 ס"מ למטר.
מתחם הענישה ההולם כולל בחובו צו הריסה, צו איסור שימוש, חתימה על התחייבות, כפל אגרה כמפורט בכתב האישום, קנס בהתחשב בעובדה שמדובר בתוואי דרך, הנע בנסיבות העניין ובהתחשב בהיקף הבניה בין 5,000 ל-10,000 ₪.

הסניגור טוען לעונש:
לעניין טענת חברי כי לא הוגשה בקשה לבניית הגדר וכי לא נתקבל היתר. אני עונה כי ההיתר בהיתר הבניה. אני מגיש לביהמ"ש את היתר הבניה המקורי משנת 2007 אשר מדבר על בניית קיר למגרש המשמש למגורים – סומן – נ/2(3). אנחנו מודים כי ההיתר ניתן בשנת 2007 והבניה בוצעה בשנת 2013 וגם כי לא צורפה לעיון ביהמ"ש הגרמושקה אשר תוכל להבהיר בדיוק לאיזו גדר הכוונה. בכתב האישום לא פורט באיזה גובה הגדר, באיזה טווח בוצעה החריגה. מה שהתרחש הוא שהנאשמת אכן בנתה את הגדר מסביב לחלקה והיתה לה חריגה שמתחילה מנקודת אפס ומסתיימת ממרחק של מטר. זה היה בטעות כי חפרו את הכביש ולא היה סימון נכון לגבולות חלקתה וזה נעשה בטעות. כאשר קיבלה כתב אישום היא ידעה על העבירה שביצעה ולכן הרסה את הגדר והיא חפרה משטח בטון . אני מגיש לעיון ביהמ"ש צילומים המעידים על כך. מה שנעשה היה בתום לב ובטעות ולא היתה כל כוונה לחדור לכביש. הנאשמת, כאשר בנתה את הגדר, היה ידוע לה שיש לה היתר על כך, היא לא ידעה כי התוקף שלו פג. לכן אני מבקש להתחשב בגין כל הדברים שנאמרו דלעיל ולהקל בעונשה. הנאשמת בת 46, אלמנה ואמא לשני ילדים קטינים.

ב"כ המאשימה:
גם אם הוגשה בקשה לקבלת היתר וגם אם צוין בהיתר שהנאשמת יכולה לבנות גדר, הבניה בוצעה בשנת 2013 בעוד שתוקפו היה עד לשנת 2011. אני מבקש כי יינתן צו הריסה בכל מקרה למקרה שתקים פעם נוספת את הגדר.
<#9#>
גזר דין ביחס לנאשמת מס' 2

הנאשמת הורשע ה על פי הודאתה בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

יש לציין לחובת הנאשמת את מהות העבירה נשוא כתב האישום, שכן עסקינן בעבירה חמורה ונפוצה, אשר קלה לביצוע ובעצם טומנת בחובה עשיית דין עצמי בתחום הבנייה ללא היתר.

א. על חומרתה של תופעת הבניה ללא היתר כנדרש בחוק אשר הינה מכת מדינה, ואשר יש לעשות הכל כדי למנועה אותה, עמדה כב' השופטת גילאור בפסה"ד בעניין ע"א 1003/05 אסדי סאלח יוסף נ' ועדה לתכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" באומרה:
"...עבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו עוד לפני שנים למכת מדינה. מדובר בעבירות בעלות תוצאות קשות, אשר אין באמצעים העונשיים, הננקטים כלפי העבריינים כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן. יש לראות בחומרה יתרה את התופעה של בניה ללא היתר. הפרת הוראות חוק התכנון והבניה גורמות לפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים ומובילות לזילות שלטון החוק...".
כמו כן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י התבטא כב' השופט ג'ובראן, שופט ביהמ"ש העליון במילים אלו נגד תופעת הבניה הלא חוקית:
"... על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו...".
ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מ"י הביע כב' השופט אליקים רובינשטיין את דעתו בעניין החובה לעקור משורש תופעת הבניה הלא חוקית אף אם הדבר כרוך בענישה קשה:

"... במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט – כתארו אז – אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49.

ב. תיקון מס' 113 מתווה את העיקרון המנחה כיום את ביהמ"ש בבואו לגזור דינו של נאשם, שהינו, לפי סעיף 40ב' לחוק העונשין, עיקרון ההלימה, לפיו צריך להתקיים יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. יחס זה מבטא, למעשה, את עיקרון הגמול (ראה ע.פ. 1523/10 פלוני נ' מדינת ישראל, 18.4.12, לא פורסם). סעיף 40 ג' לחוק העונשין קובע, כי על ביהמ"ש לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הנ"ל. לשם כך, יתחשב ביהמ"ש בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הכלולות בסעיף 40 ט' לחוק העונשין.

הנאשמת הורשע ה בביצוע עבירה, אשר יש להתייחס אליה בחומרה, הן נוכח העובדה שעסקינן בעבירה שיש בה משום פגיעה בשלטון החוק במדינת ישראל והן נוכח העובדה שעסקינן בעבירה הפוגעת במערך התכנוני של מדינת ישראל. שני הערכים הנ"ל הינם הערכים הנפגעים כתוצאה מביצוע העבירה במקרה שבפנינו.

ודוק עסקינן בתיק שבפנינו במקרה מיוחד. מדובר על בניית גדר מבטון ובלוקים באורך של כ-15 מ' וגובה של כ-90 ס"מ ואשר נהרס ע"י הנאשמת ותמונות אשר הוגשו לעיוני מוכיחות זאת. דהיינו, במקרה זה הנאשמת עומדת בפנינו כאשר היא עשתה הריסה עצמית של הגדר עוד לפני ההקראה.

מתחם הענישה ההולם:
על פי עקרון ההלימה בין חומרת המעשה ומידת האשם של הנאש מת לבין העונש שיוטל עליו, סוג העונש ומידתו, יש להקפיד על מספר עונשים במקרה ספציפי זה:
קנס זאת בצד רכיבים נוספים של צו הריסה, כתב והתחייבות כספית שלא לבצע עבירה זהה בעתיד.

מתחם הענישה המתאים:
עם זאת במסגרת גזירת העונש הנני נותנת את הדעת להודאת הנאש מת בפניי בהזדמנות הראשונה, ובכך חסכה זמן שיפוטי יקר, כמו כן לקחתי לתשומת ליב י את מצבה המשפחתי והכלכלי והמשפחתי של הנאשמת, כפי שהוצג בפניי.

הסניגור פירט בפניי את המאמצים שנעשו כדי לקדם עניין ההיתר אחרי פיתרון הבעיות שהיו בעניין זה.

בנסיבות המיוחדות בתיק זה ובמכלול השיקולים לחומרא ולקולא, ותוך איזון ראוי של האינטרסים הצריכים לעניין זה, הנני דנה את הנאשם כדלקמן:

* תשלום קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב -5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 200 ₪ כל אחד. התשלום הראשון ב- 1.12.14, וכל תשלום נוסף ב-1 לכל חודש אחריו. אי עמידה באחד מן התשלומים תעמיד מלוא הסכום או כל יתרה בלתי משולמת לפרעון מלא ומיידי בצירוף תוספות הפיגורים המגיעות כחוק.
על הנאשמת לגשת מיידית למשרדי הועדה על מנת לקבל לידיו שוברי התשלום.

* הנני מחייבת את הנאשמת להשאיר את המצב כפי שהוא ולא להקים החומה או כל מבנה אחר ללא היתר.

* אני מחייבת את הנאשמת לחתום על התחייבות על סך 2,500₪ או 14 ימי מאסר תמורתה, להימנע מלעבור על העבירות לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, תוך שנתיים מהיום, ו תורשע בה.

תוקף ההתחייבות יחל מהיום.

אם לא תחתום על התחייבות, יאסר הנאשמת לתקופה של 14 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#10#>

ניתנה והודעה היום ב' חשוון תשע"ה, 26/10/2014 במעמד הנוכחים.

זהבה קאודרס-בנר , שופטת