הדפסה

ולנטינה ואח' נ' פונקרטוב ואח'

בפני כב' השופט אריאל ברגנר

התובעת והנתבעת שכנגד
עו"ד ולנטינה לרנר

נגד

הנתבעת והתובעת שכנגד
מיליסה פונקרטוב

פסק דין

בפני תביעה ע"ס 3,700 ₪ ותביעה שכנגד ע"ס 90,000 ₪.

התביעה הראשית הוגשה בסדר דין מהיר, אך לאחר מכן ולאחר הגשת התביעה שכנגד, הועברו התובענות לדיון רגיל, בהחלטתי מיום 24.10.11.

התובעת והנתבעת שכנגד תכונה להלן – "התובעת" והנתבעת והתובעת שכנגד תכונה להלן – "הנתבעת".

בכתב התביעה טוענת התובעת, בין היתר, כדלקמן:

  1. כי הינה עו"ד אשר טיפלה בבקשה להוצאת צו קיום צוואה עבור הנתבעת, בגין צוואתה של אמה המנוחה.
  2. כי ביום 9.3.10 פנו הנתבעת ובעלה אל התובעת וביקשו כי תטפל במכירת זכויותיהם בדירה ברח' קק"ל 11/17 באשדוד (להלן – "הדירה").
  3. כי מאחר שאמה המנוחה של הנתבעת היתה בעלת 1/3 מהזכויות בדירה הסבירה התובעת לנתבעת ולבעלה כי יש להוציא צו קיום צוואה, על מנת למכור את הזכויות בדירה.
  4. כי הנתבעת ביקשה את שירותיה של התובעת בהתאם וביקשה לאור מצבה הכלכלי הקשה לשלם בתחילה רק את האגרות הנדרשות ולדחות את תשלום שכר הטרחה לתובעת בגמר הטיפול.
  5. כי התובעת טיפלה בבקשה להוצאת צו קיום צוואה, טיפול אשר היה כרוך גם בהוצאת תצהיר משלים והליך בבית המשפט לענייני משפחה לאור סיבוכים שהיו בצוואה עצמה, עד אשר לאחר מספר הליכים, ניתן לבסוף צו ירושה.
  6. כי הסבירה לנתבעת כי הסיבוך בהליך יגרום לתשלום שכר טרחה גבוה יותר בגין הפעולות הנדרשות והנתבעת לא התנגדה לכך.
  7. כי הנתבעת סירבה לשלם לתובעת את שכרה הראוי ושלחה לתובעת שיק ע"ס 1,160 ₪ בלבד.
  8. כי עפ"י התעריף המינימלי של לשכת עוה"ד יתרת שכר הטרחה המגיע לה הוא 3,700 ₪.

הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו היא טוענת, בין היתר, כדלקמן:

  1. כי עד למועד הגשת כתב ההגנה לא קיבלה את צו הירושה הנטען.
  2. כי לא סוכם שכ"ט בשיעור לו טוענת התובעת וכל שסוכם היה שכ"ט בגין הגשת הבקשה לצו קיום צוואה בסך של 1,000 ₪ ומע"מ, סכום ששולם כבר לתובעת.
  3. כי לא הוגשה בקשה נוספת ונפרדת לצו ירושה אלא לאור רשלנותה של התובעת ביקש ביהמ"ש השלמת מסמכים.
  4. כי כל שרצתה היה לברר את שוויה של הדירה ולא היה ברצונה למכור אותה, ולכן פנתה אל משרד התווך לצורך בירור השווי.
  5. כי כבר באותו יום יצר קשר המתווך לגבי רוכשים פוטנציאליים.
  6. כי לאחר מכן חתמו על זכרון דברים למכירת הדירה בסך של 535,000 ₪ כאשר לפי דברי המתווך, מתוך סכום זה יילקח סך של 15,000 ₪ ע"י המתווכים אשר הם ישלמו לעו"ד.
  7. כי לאחר מכן הגיעה לפגישה במשרדה של התובעת ולאחר שהנתבעת סיפרה לתובעת על הצוואה סוכם כי התובעת תגיש את הבקשה לצו קיום צוואה וסוכם שכ"ט של 1,000 ₪ + מע"מ.
  8. כי לאחר מכן נתקבלה תשובה כי רשם הירושות אינו מקבל את הצוואה.
  9. כי כל הטיפול הכושל של התובעת בקבלת צו קיום צוואה והכנת הסכם מכר אשר היה מותנה בקבלת צו קיום צוואה הביא לכך שביולי 2010 נתקבל מכתב מעו"ד לרנר כי כל המאמצים להגיע להסדר נכשלו.
  10. כי כתוצאה מכך, הגישו הרוכשים תביעה כנגד הנתבעת ובעלה לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע ומתנהלים שם הליכים הגורמים לנתבעת נזק רב ועגמת נפש.
  11. כי כל הפעולות שנעשו ע"י התובעת היו מיותרות, נעשו ברמה לא מקצועית וגרמו לנתבעת נזק בלתי הפיך בכך שהסכם המכר היה מותנה בקבלת צו קיום צוואה, וזאת למרות הפגמים שהיו קיימים בצוואה שהיו נראים לעין.
  12. כי בנסיבות אלה לא ניתן היה לקיים את העסקה בעוד הקונים סברו כי המוכרים הפרו את ההסכם.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בה היא טוענת, בין היתר, כדלקמן:

  1. כי התובעת התרשלה ובעקבות טיפולה הרשלני נתבקשה ע"י כב' השופטת גולן להמציא מסמכים נוספים לבקשה היחידה שהגישה.
  2. כי התובעת מסרה להם כי מדובר בצוואה בעייתית כאשר רשיון הנוטריון של מי שערך אותה נפסל בשנת 2000 אך היא תנסה בכל זאת להגיש את הבקשה לצו קיום צוואה "אולי ייצא מזה משהו", כך לדבריה.
  3. כי לאחר כשלושה חודשים הסתבר כי רשם הירושות אינו מקבל את הצוואה.
  4. כי הסכם המכר היה מותנה בקבלת צו קיום צוואה אך לאחר מכן, התקבלה הודעה מהתובעת כי כל המאמצים להגיע להסדר כלשהו נכשלו.
  5. כי בנסיבות אלה כאשר לא נתקבל צו קיום צוואה, ביקשה הנתבעת מהתובעת להודיע על ביטול העסקה והשבת הכספים ששולמו.
  6. כי בעקבות זאת, הגישו הקונים (משפ' צנציפר) תביעה כנגד הנתבעת והסתבר כי צו הירושה, שלא הגיע לידי הנתבעת, התקבל אצלם.
  7. כי בחודש יולי 2010 הוא התאריך למסירת החזקה בדירה, נשלחה הודעה על ביטול העסקה וזאת כאשר התובעת ידעה כבר בחודש מאי 2010 כי לא לא יינתן צו קיום צוואה והתובעת לא עשתה דבר בעניין זה והשאירה את המצב כפי שהוא עד לחודש אוקטובר 2010. נסיבות אלה הובילו לכך שהרוכשים סברו כי המוכרים הפרו את הסכם המכר.
  8. כי מעשיה ומחדליה של התובעת הם כי בעריכת החוזה לא ניתנו כל אופציות חלופיות ולא נשמר אינטרס המוכרים, ולכן נוצרה לרוכשים עילת תביעה כנגד המוכרים, ואכן תביעה כזו הוגשה לבית המשפט המחוזי.

יודגש כי כתב התביעה שכנגד נוסח בסרבול רב כאשר הנתבעת חזרה בו על טענות רבות שהועלו על ידה בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד טענה אותן שוב ושוב שלא לצורך. סרבול זה גרם לכך שבית המשפט נאלץ לעיין שוב ושוב בכתב התביעה שכנגד על מנת לנסות להוציא ממנו את הראוי והרלוונטי.

התובעת הגישה כתב תשובה לתביעה שכנגד, בו היא טוענת, בין היתר, כדלקמן:

  1. כי התביעה שכנגד אינה מגלה עילה. התביעה הוגשה רק כמשקל נגד לתביעת התובעת לתשלום שכרה.
  2. כי ביום 16.3.11 ניתן תוקף של פס"ד להסדר פשרה בין הנתבעת ובעלה המנוח, לבין הקונים, אשר הסדיר את מלוא הסכסוך בינם ועל כן, נוכח פסק הדין אין כתב התביעה מגלה עילה שכן לא נגרם לנתבעת כל נזק ולחילופין, לא נגרם הנזק הנטען על ידה.
  3. כי על הנתבעת היה לגלות לבית המשפט את דבר ההסכם ולעתור למחיקת כתב התביעה שכנגד או לתיקונו ומשלא עשתה כן נהגה בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של ההליך השיפוטי.
  4. כי נוכח פסה"ד שניתן לא נגרם לנתבעת כל נזק, שכן זכתה בזכות להתגורר בדירה בדמי שכירות פחותים מהמוסכם בהסכם המכר (1,666 ₪ לעומת 2,200 ₪) ותשלום שכ"ט בגין רישום הזכויות אינו מהווה נזק בר תביעה.
  5. כי הנתבעת אינה בעת הזכויות היחידה בדירה ועל כן אין היא רשאית לתבוע בשם יתר בעלי הזכויות בין אם זה בעלה המנוח או עזבונו.
  6. כי התביעה היא תביעת סרק.
  7. כי בינה לבין הנתבעת סוכם על שכר טרחה נפרד בגין הטיפול במכירת הדירה ובגין הטיפול בעיזבון האם המנוחה. שכר הטרחה בגין הסכם המכר נקבע ל- 0.5% ואילו לגבי צו הירושה הבהירה התובעת לנתבעת כי הוא ייקבע על פי התפתחויות ניהול ההליך, כי על הנתבעת לשלם סכום ראשוני של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ, והשכר הסופי ייקבע עפ"י הפעולות שיינקטו ועל בסיס העבודה שהושקעה בתיק.
  8. כי הסכום של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ שולם רק ביום 28.10.10 באמצעות ב"כ הנתבעת עוה"ד פלדמן.
  9. כי הצוואה נפסלה מחמת מחדלי הנתבעת שנכחה בעת עריכת הצוואה, חרף היותה הנהנית על פיה ותוך הסתרת עובדה זו מהתובעת.
  10. כי על פי מסמכים שהנתבעת הציגה בפני התובעת ולאחר שהתובעת הסבירה כי שליש מהזכויות בדירה עדיין רשומות על שם אמה המנוחה של הנתבעת, ציינה הנתבעת כי היא יורשת של אמה על פי צוואה וביקשה מהתובעת לטפל גם בקיום הצוואה.
  11. התובעת פנתה לחברת א.צ. ברנוביץ בע"מ לקבלת אישור זכויות מעודכן, לרשם המשכונות לקבלת דו"ח רישום משכונות, למנהל מקרקעי ישראל לקבלת הודעה מעודכנת על רישום זכויות בנכס ולבנק למשכנתאות לקבלת נתונים מעודכנים לסילוק ההלוואות.
  12. כי נמסר מהבנק למשכנתאות שהתיק מצוי בהליכי מימוש משכנתא ולא ניתן למכור את הדירה, אלא בכפוף להסכמת הבנק, לאור צבירת חוב פיגורים בגין המשכנתא.
  13. כי לאחר מספר פניות ושיחות עם הבנק, הסכים הבנק כי הדירה תימכר באופן עצמאי והליכי מימוש המשכנתא יעוכבו, בתנאי שחוב הפיגורים יסולק עד ליום 15.3.10. מועד זה הוארך עד ליום 28.3.10.
  14. כי הצוואה נערכה ע"י עוה"ד מרק גוטהרץ ז"ל, שבמועד שאינו ידוע, במהלך השנים 2003 עד 2005 או בסמוך לכך, נשלל רשיון עורך הדין שלו וחלק מהצוואות שנערכו על ידו לאחר הוצאתו מהלשכה נפסלו ע"י ביהמ"ש. דברים אלה הוסברו לנתבעת והתובעת הציגה מסמכים בדבר יורשים על פי דין של האם, מהם עולה כי הנתבעת היא יורשת על פי דין של האם המנוחה.
  15. כי הצוואה נערכה בשנת 1997, עוד קודם להוצאת עוה"ד גוטהרץ ז"ל מהלשכה, והוסבר לנתבעת כי בשתי הדרכים, הן על פי הצוואה והן כיורשת על פי דין, הנתבעת תוכל לרשת את זכויותיה של אמה בדירה. לאחר מלוא ההסברים לנתבעת, ביקשה הנתבעת מהתובעת כי תטפל בקיום הצוואה, חתמה על יפוי כח ועל בקשה לצו קיום צוואה.
  16. כי ביום 17.3.10 התקיימה פגישה ונחתם הסכם המכר ומסמכים נוספים שנדרשו.
  17. כי בהסכם המכר נקבע בין היתר כי חוב הפיגורים לבנק למשכנתאות יסולק מתוך כספי התמורה של התשלום הראשון על פי ההסכם, וכן על מנת להבטיח את זכויות הקונים וכל עוד מלוא הזכויות בדירה לא נרשמו על שם הנתבעת ובעלה, הוסכם כי תשלום התמורה הראשון יופקד בנאמנות אצל התובעת. ועוד.
  18. כי הוסכם כמו כן שהסכם המכר מותנה ברישום זכויות האם המנוחה על שם הנתבעת.
  19. כי דיווחה לרשויות המס על העסקה, פעלה לרישום משכון ברשם המשכונות ופעלה לקיום צוואה של האם המנוחה.
  20. כי הקונים שילמו את מלוא שכ"ט התובעת בגין העסקה ואילו הנתבעת ובעלה לא שילמו דבר, למרות פניות אליהם.
  21. כי טיפולה בעיזבון אם המנוחה ובהסכם המכר היה אינטנסיבי, מקצועי ויסודי.
  22. כי תאריך מסירת החזקה נקבע ליום 1.7.10 וניתנה לנתבעת ולבעלה האופציה להתגורר בדירה עד יום 1.8.10. עוד נקבע כי היה ועד יום 1.8.10 לא תושלם העברת הזכויות, מלוא התמורה תופקד בידיה הנאמנות של התובעת.
  23. כי במהלך חודש יולי 2010, משטרם התקבל צו קיום צוואה/ירושה, המליצה לצדדים לחתום על נספח להארכת האופציה להתגורר בדירה עד יום 1.12.10, בתשלום חודשי של 2,200 ₪.
  24. כי האפשרות שהעברת הזכויות בדירה לא תושלם עד ליום מסירת החזקה הובאה בחשבון בעת עריכת ההסכם והדבר עוגן בהסכם תוך שמירת זכויות הצדדים ולאחר שהוסברה להם משמעות הדבר.
  25. כי הנתבעת לא הסכימה להמלצת התובעת ושני הצדדים ביקשו להמשיך ולקיים את ההסכם. רק בחודש 10/10 הודיעה הנתבעת, באמצעות עוה"ד פלדמן, על ביטול העסקה.
  26. כי ביום 15.9.10 ניתן צו ירושה לפיו הנתבעת היא היורשת היחידה של אמה המנוחה.
  27. כי עיכבה את מסירת צו הירושה לנתבעת, שטרם שילמה את שכר טרחתה בגין הוצאת הצו.
  28. כי ביום 16.3.11 ניתן פס"ד שאישר הסכמת הצדדים בביהמ"ש המחוזי לאכיפת הסכם המכר והארכת מועדים לפינוי הדירה ומסירת החזקה בה.

ועוד.

התובעת הגישה כתב תשובה, בו היא חוזרת למעשה על טענותיה, והנתבעת גם היא הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה בתביעה שכנגד.

ביום 24.10.11 התקיימה ישיבה מקדמית, אשר בסופה החלטתי להעביר את הדיון לסדר דין רגיל וקבעתי את התיק להוכחות למועד שנדחה ליום 11.6.12.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 11.6.12 העידו התובעת והנתבעת. בתום הישיבה הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם, וכך עשו.

הכרעה

תובענות אלה שבפני כוללות 3 עניינים ברורים ופשוטים למדי.

דא עקא כי הצדדים (ובמיוחד הנתבעת) בחרו לנסח את כתבי בי-דין מטעמם (כתבי טענות וסיכומים) בצורה מסורבלת מאד, תוך חזרה על טענות, טענת טענות סרק והכל בערבוביה.

אדגיש במיוחד את סיכומי הנתבעת שהיו מסורבלים מאד וכללו טענות חדשות שאין זכרן בכתבי הטענות מטעמה של הנתבעת, טענות המהוות שינוי והרחבת חזית אסורים.

מכל מקום, העניינים הדרושים הכרעה הם:

  1. האם סוכם על שכ"ט בגין הגשת הבקשה לצו קיום צוואה, לגרסת התובעת, לפי התנהלות בפועל? ואם כן, האם מגיע לתובעת שכר נוסף (מעבר לזה ששולם)?
  2. האם התובעת התרשלה כאשר נקטה בצעד של הגשת בקשה לצו קיום צוואה?
  3. האם התובעת התרשלה בניסוח הסכם המכר אשר התנה את תוקפו בקבלת צו קיום צוואה, כאשר ידוע היה כי בצוואה פגמים?

אם התשובה לשאלות 2-3 חיובית, האם נגרם לנתבעת נזק?

האם סוכם על שכ"ט בגין הגשת הבקשה לצו קיום צוואה, לפי התנהלות בפועל? והאם מגיע לתובעת שכר נוסף (מעבר לזה ששולם)?

אין חולק כי אין בין הצדדים כל הסכם שהוא בכתב הקובע את שנטען ע"י התובעת והתובעת אף לא טוענת לקיומו של הסכם שכזה. כל שהתובעת טוענת לו הוא על קיומו של הסכם בע"פ.

כך שבנסיבות אלה, יש בפני שתי גרסאות הסותרות אחת את רעותה.

האם עלי לקבל את גרסתה של התובעת? או שמא של הנתבעת?

סע' 54 לפקות הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע כי על מנת שאוכל לקבל עדות יחידה של בעל דין יש לתמוך אותה בסיוע.

את הסיוע הנדרש מצאתי בנספח י"ז/4 לכתב התביעה. מסמך זה הוא חשבונית מס/קבלה אשר הוציאה התובעת לנתבעת על תשלום הסך של 1,160 ₪.

וכך נרשם על גבי החשבונית:

"הענין שכ"ט צו ירושה (מקדמה)".

לא מצאתי במסמכי הנתבעת, לא הוכח ואף לא נטען בפני כי הנתבעת התנגדה לרישום בחשבונית כי התשלום מהווה מקדמה ולא בסכום סופי.

הנתבעת אשר קיבלה את החשבונית והטוענת כי התשלום היה סופי ולא מקדמה בלבד, לא פנתה אל התובעת בדרישה כלשהי לתקן הרישום או למחות עליו.

"שתיקתה" של הנתבעת בעניין זה מהווה את הסיוע הנדרש לקבלת גרסתה של התובעת כנכונה וכי סוכם שהתשלום של 1,160 ₪ מהווה מקדמה ליתר שכר הטרחה המגיע לתובעת בגין הפעולות אותן ביצעה.

לפיכך אני מקבל את גרסת התובעת כי כך סוכם וכי היא אכן זכאית לקבל שכר טרחה נוסף מהנתבעת.

האם התובעת התרשלה כאשר נקטה בצעד של הגשת בקשה לצו קיום צוואה?

סע' 2 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, קובע כדלקמן:

"היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה; הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה".

כלומר, כאשר ידוע על קיומה של צוואה, הצוואה היא הקודמת והקובעת על פני הירושה עפ"י הדין.

לפיכך, כאשר היה ידוע לתובעת על קיומה של צוואה, למרות החשש לפגמים כלשהם בה, היה עליה לפעול בהגשת בקשה לצו קיום צוואה, שכן לא ניתן לבקש צו ירושה עפ"י דין כאשר קיימת צוואה, אף לכאורה.

אשר על כן אני קובע כי התובעת נהגה כשורה ולא התרשלה כאשר פנתה והגישה בקשה לצו קיום צוואה.

האם התובעת התרשלה בניסוח הסכם המכר אשר התנה את תוקפו בקבלת צו קיום צוואה, כאשר ידוע היה על פגמים בצוואה?

אין חולק כי למרות הגשת הבקשה לצו קיום צוואה, לא ניתן לבסוף צו כזה אלא ניתן צו ירושה עפ"י דין.

בפרק המבוא ("ההואיל") להסכם המכר מיום 17.3.10 מוזכר עניין זה במספר מקומות:

ההואיל הראשון:

"הואיל: והמוכרים מצהירים כי הם רשומים ......והמוכרת 2 זכאית להרשם כבעלת 1/3 זכות חכירה נוסף כיורשת לאחר אמה המנוחה ..... לפי צוואה מיום ...".

ההואיל הרביעי:

"והואיל: ולמוכרים הזכות המלאה, בכפוף לקבלת צו קיום צוואה ורישום הזכויות על שם היורשת-המוכרת מס' 2 ...".

ההואיל השביעי:

"והואיל: והצדדים מאשרים, כי קיומה של העסקה מותנה בקבלת צו קיום הצוואה במסגרת הבקשה לקיומה שכבר הוגשה".

כפי שצוין לעיל, צו קיום צוואה לא ניתן והצו שניתן היה צו ירושה עפ"י דין דבר אשר גרם למעשה להסתבכות העסקה עם טענות על הפרת הסכם וכיוצ"ב.

התובעת אשר ידעה כי קיים חשש לפגמים בצוואה, היה עליה לנסח את התנאי המתלה בהסכם המכר באופן שייתן תשובה גם לסוגיה זו. על התובעת היה להוסיף בכל מקום שבו צוין את התנאי המתלה "ו/או צו ירושה עפ"י דין". כך התנאי המתלה לא היה כולל רק הוצאת צו קיום צוואה אלא גם את האפשרות שצו כזה לא יינתן אלא יינתן במקומו צו ירושה.

האופן בה בחרה התובעת לנסח את הסכם המכר, חישק את הצדדים לכך שגם אם לבסוף ניתן צו ירושה, ההסכם בטל.

עו"ד סביר אשר ידע על פגם כזה או אחר, היה עליו לנקוט משנה זהירות בניסוח הסכם המכר.

אשר על כן אני קובע כי התובעת התרשלה באופן בה ניסחה את הסכם המכר, כאמור לעיל.

הנזק

הנתבעת טוענת בכתב התביעה שכנגד כי כתוצאה מרשלנותה של התובעת, הרוכשים (משפ' צנציפר) הגישו תובענה כנגדה לבית המשפט המחוזי לפינוי הדירה לתשלום פיצוי מוסכם של 53,000 ₪, דמי שכירות בסך של 2,900 ₪ מיום 1.8.10 ועד לפינוי בפועל, החזר הוצאות שכ"ט בסך של 10,000 ₪ ואגרה בסך של 5,000 ₪ ובסך כולל של 89,000 ₪.

כתב התביעה שכנגד הוגש ביום 14.2.11.

התובעת הגישה כתב הגנה לכתב התביעה שכנגד בו ציינה כי ביום 16.3.11 הגיעה הנתבעת להסכם פשרה עם הרוכשים בביהמ"ש המחוזי אשר בעקבותיו למעשה לא נגרם לנתבעת כל נזק.

הנתבעת בכתב התשובה לכתב ההגנה של התובעת אישרה את קיומו של הסכם הפשרה אשר שינה למעשה את העניינים ואת הנזק שנגרם אך דא עקא כי הנתבעת לא ביקשה לתקן את התביעה שכנגד בהתאם להשתלשלות העובדתית החדשה ואף בכתב התשובה לא טענה לנזקים האמיתיים שנגרמו לה, למעשה ובפועל, לאחר הסכם הפשרה בבית המשפט המחוזי.

על התובעת שכנגד (היא הנתבעת) היה לטעון במפורש מהם הנזקים שנגרמו לה (גם כטענת קיזוז) , וכאשר לא עשתה כן, לא הציגה למעשה כל גרסה לנזקים נטענים כלשהם.

בנסיבות אלה, גם למרות ולאחר שקבעתי כי התובעת התרשלה באופן בו בחרה לנסח את תביעתה, לאור העובדה כי הנתבעת בכתב התביעה שכנגד, לא טענה לנזקים האמיתיים שנגרמו לה לאחר הסכם הפשרה, לא ניתן לקבוע כי אכן נגרמו לה נזקים כלשהם.

אשר על כן אני דוחה את טענת הנתבעת (התובעת שכנגד) כי נגרמו לה נזקים.

סוף דבר

התביעה הראשית של התובעת לתשלום יתרת שכר הטרחה המגיע לה, מתקבלת ואני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 3,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

לאור האופן בו בחרו הצדדים לנהל את התביעה, הסרבול הרב שבניסוח כתבי הטענות, כפי שציינתי לעיל, והתוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כח' תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.