הדפסה

וידל נ' פאני'ס (נון סטופ) אופנה בע"מ

אוגוסט 2015 9
לפני: כב' סגן הנשיאה, אילן סופר
נציגת ציבור (עובדים) גב' רות סנקר
נציג ציבור (מעסיקים) מר אשר רפפורט

התובע:
ראובן וידל, ( ת.ז.-XXXXXX393)
ע"י ב"כ: עו"ד תמיר קדמי

-
הנתבעת:
פאני'ס (נון סטופ) אופנה בע"מ, ( ח.פ-512564089)
ע"י ב"כ: עו"ד שלום ג'מיל

פסק דין

1. לפנינו תביעה לתשלום שכר עבודה, אי מתן הודעה לעובד, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך כולל של כ-50,384 ש"ח.

2. התובע עבד מיום 15.7.2012 ועד ליום 28.2.2014 במכירות בנתבעת שהינה חברה העוסקת בייבוא, שיווק ומכירת מוצרי אופנה.
נדון כעת בתביעותיו של התובע ובכל תביעה נביא את טענות הצדדים ונכריע בהן.

שכר עבודה
3. התובע טוען כי סיים את עבודתו בנתבעת ביום 28.2.14, אך לא קיבל שכר עבור החודש האחרון שעבד. הנתבעת טוענת כי התובע "סירב להגיע ליטול את משכורתו" ( סעיף 17 לסיכומי הנתבעת). כמו כן טוענת הנתבעת כי ניסתה באמצעות צדדים שלישיים לפנות לתובע שיבוא וייקח את משכורתו, אך זה סירב.
הצדדים אינם חולקים על עצם זכאותו של התובע לשכר חודש פברואר 2014, השאלות שנותרו במחלוקת הינן סביב גובה השכר ( הנתבעת טוענת שהשכר צריך להיות לפי חישוב נטו ומאידך התובע טוען שהחישוב צריך להיות לפי הברוטו) וסביב פיצויים בגין הלנת שכר. ראשית נציין שדרך המלך הינה חישוב שכר עובד לפי הברוטו ואין מקום כי נבחן מהו שכר הנטו בין הצדדים, מקום בו לא הוכח כי הצדדים הסכימו על שכר נטו.
שנית, באשר לפיצויי הלנת שכר: חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 שייך לחוקי המגן. ככל חוקי המגן מטרתו להגן על נורמות מינימליות של התנהגות בין עובד למעביד. על תכליתם של פיצויי ההלנה עמד ס. אדלר במאמרו: "פיצוי הלנה: חוק ופסיקה ( שנתון משפט העבודה, כרך ו' תשנ"ו-1996, עמוד 5).
"ההגנה על ההכנסה (protection of income) הינה אבן היסוד למדיניות החברתית והכלכלית של מדינה מתקדמת, והיא כוללת את ההגנה על השכר, וכן את ההגנה על הכנסתו של העובד כאשר הוא מסיים את עבודתו. זו נעשית באמצעות תשלום פיצויי פיטורים והפרשות לקופת גמל ...." ( שם, עמוד 7).
סעיף 17 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958, שכותרתו פיצויי הלנת שכר קובע:
לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות החוק ובכללן, הלנת השכר. בית הדין רשאי לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין, נוסף על כל פיצוי או סעד אחר.
סעיף 18 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע כי בית הדין רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטל אותו במקרים הבאים:
אם השתכנע שההלנה הייתה בתום לב ומתוך טעות בלתי נשלטת על ידי המעביד.
אם השכר לא שולם בגין חילוקי דעות בין המעביד לעובד על עצם זכאות העובד לתשלום וזאת בתנאי שהסכום הכספי שלא היה במחלוקת בין הצדדים שולם במועד.
אם בית הדין השתכנע בנסיבות התביעה שלפניו שהמעביד הלין שכר מינימום של עובד הוא רשאי לקבוע שיעורי פיצוי מוגדלים בהרבה לעומת הלנת שכר רגיל.
הנה כי כן, לבית הדין שיקול דעת אם להפחית פיצויי הלנה. את שיקול דעתו זה הוא מפעיל על פי אמות המידה החלות על בית משפט, תוך התחשבות בנסיבות, בתום לבם של הצדדים ובתכלית החקיקה ( ע"ע ( ארצי) 98\300029 מכון בית יעקב למורות ירושלים-ג'וליה מימון (29.11.00) ).

4. לאור כלל הנסיבות, אנו לא מקבלים את טענת הנתבעת כי חרף מאמציה התובע סרב לתשלום משכורתו האחרונה. משלא הגיע התובע לקחתה, הייתה צריכה הנתבעת להפקיד את המשכורת בחשבון הבנק שלו או לשלוח לו צ'ק בדואר. זוהי חובת המעביד לשלם לעובד את שכרו, ולא העובד צריך להגיע ולגבות את שכרו.
מעיון בתלוש השכר של חודש ינואר 2014 מצאנו כי עמד על הסך של 15,446 ש"ח.
משכך, אנו קובעים כי התובע זכאי לשכר עבודה על חודש 14\02 בסך 15,44 6 ש"ח (14,744 ש"ח שכר בתוספת 701 ש"ח החזר הוצאות נסיעה) בתוספת פיצויי הלנה שאנו מעמידים אותם על סך של 7,000 ש"ח.

תשלום פנסיה חובה
5. התובע טען כי הנתבעת לא העבירה בגינו תשלומים כלשהם לפנסיה מקיפה, חרף חובתה לעשות כן מכוח צו ההרחבה לפנסיה חובה ( צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק (" פנסיה חובה")).
לפיכך התובע תבע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסכום כולל של 17,901 ש"ח על תקופת העסקתו מ-2012 ועד לסיום עבודתו אצל הנתבעת. מאידך, הנתבעת איננה מכחישה כי לא הפרישה לתובע הפרשות לקרן פנסיה. ברם, היא טוענת כי התובע ויתר וביקש מהנתבעת לשלם לו שכר גבוה יותר ולא להפריש לקרנות השונות מאחר והוא זקוק לכספים. בעלי הנתבעת טוענים כי נעתרו לבקשתו בשל התחשבות במצבו הכלכלי ( סעיף 1 לסיכומי הנתבעת).
זכאותו של התובע לקבל הפרשות לפנסיה קמה מכוח צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק (" פנסיה חובה"). בענייננו, הנתבעת לא הוכיחה כי התובע ביקש שלא לבטחו בפנסיה לשם הגדלת שכרו. וממילא גם הייתה מוכיחה טענה זו, הרי החובה להפריש כאמור בצו ההרחבה הינה מוחלטת ואינה מותנית בהעדפותיו של העובד ( ע"ע ( ארצי) 11910-05-11 אהרון בניאס- עיזבון המנוח אלכסנדר זובאטוב ז"ל (25.2.12)).
לאור האמור, התובע זכאי לקבל מן הנתבעת כדלקמן:
עבור 2013 – 143,856 ש"ח משכורת * 5% חלק מעביד לתגמולים+ 5% חלק מעביד לפיצויי פיטורים= 14,385 ש"ח;
עבור 2014 – 29,304 ש"ח משכורת * 6% חלק מעביד לתגמולים+ 6% חלק מעביד לפיצויי פיטורים= 3,516 ש"ח;
בסך הכול זכאי התובע לקבל סך של 17,901 ש"ח בגין אי הפרשה לפנסיה בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום שכל תשלום היה צריך להיות להשתלם ועד התשלום בפועל.

פדיון חופשה שנתית
6. לטענת התובע, משך תקופת עבודתו לא שולמו לו מלוא ימי החופשה להם הוא זכאי על סך 8,042 ש"ח. לטענת הנתבעת, כי ככל שמגיעים לתובע פדיון ימי חופשה הרי שהסכום עומד על סך של 5,768 ש"ח בהתאם לשכרו האמיתי של התובע ולא מעבר לכך.
בהתאם לסעיף 26( א) לחוק חופשה שנתית, תשי"א- 1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") חייב מעביד לנהל פנקס חופשה. על המעביד מוטל הנטל להוכיח כמה ימי חופשה ניצל העובד ומה הייתה היתרה שעומדת לזכותו בתום תקופת עבודתו ( דב"ע לא/3-22 צ'יק ליפוט - קסטנר, פד"ע ג' 215; דב"ע לח/ 73-3 ביטון מכלוף - נפתלי הכט, פד"ע י' 390).
בתלושי השכר שהנפיקה הנתבעת, עולה כי התובע זכאי לסך של 12 ימי חופשה במועד סיום יחסי העבודה (10.94 ימי חופשה כמצוין בתלוש שכר לחודש 2014\1 בתוספת 0.83 ימי חופשה לחודש 2014\2).
אי לכך, ומשהנתבעת לא מכחישה את זכאות התובע לפדיון ימי חופשה, זכאי התובע לסך של 8,042 ש"ח (14,744:22*12).

דמי הבראה
7. לטענת התובע, משך תקופת עבודתו לא שולמו לו מלוא ימי ההבראה להם הוא זכאי. לטענת הנתבעת, בהתאם לתלושי השכר של התובע שולמו לתובע מלוא דמי ההבראה בגין שנת עבודתו 2013 כפי שמצוין בתלושי השכר בחודשים 13\11-12. יחד עם זאת, ככל שמגיע לתובע בגין דמי הבראה הסכום הנכון עומד על סך של 935 ש"ח.

8. בהתאם להוראות צו ההרחבה לתשלום דמי הבראה לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957, התובע זכאי ל-5 ימי הבראה בשנה הראשונה ול-6 ימי הבראה בשנה השנייה והשלישית. מתוך תלושי השכר עולה כי הנתבעת שילמה לתובע 1,870 ש"ח בגין דמי הבראה ( רק על השנה הראשונה לתקופת עבודתו).
על כן, נותרה יתרה של 1,496 ש"ח על השנה השנייה לתקופת עבודתו (6 ימים* 374 ש"ח ליום הבראה* 12\8 חודשים) בגין דמי הבראה שעל הנתבעת לשלם לתובע.

פיצוי בשל אי מתן הודעה לעובד
9. לטענת התובע הנתבעת לא מסרה לו הודעה לעובד אודות תנאי עבודתו. אין מחלוקת כי לתובע לא נמסרה הודעה בכתב על תנאי העבודה ממועד תחילת עבודתו בנתבעת ועד מועד עזיבתו. הנתבעת אף אינה טוענת כי נמסרה לתובע הודעה בכתב על תנאי העבודה, הנתבעת טוענת כי התובע, כבעל חברה בעבר וכמי שהעסיק עובדים, ידע וקיבל את מלוא ההנחיות והתנאים לעבודתו ( סעיף 53 לכתב ההגנה).

10. בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד ל עבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב 2002, על מעסיק למסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, הודעה בכתב, שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד.
"הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק. בנוסף , עצם הפרת החוק אפשר שתגרום לנזק לא ממוני שהעובד זכאי לפיצוי בגינו – מבלי שמוטלת עליו חובה להוכיח נזק ממוני או קונקרטי לצורך כך.
מסירת הודעה בעל פה על תנאי העבודה, אין בה כדי לייתר את החובה הכלולה בחוק להודעה מפורטת בכתב, ואין בה משום טענת הגנה המצדיקה אי פסיקת
פיצוי כספי בגין הפרת החוק."( ע"ע ( ארצי) 154-10 קלרה שניידר- ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.11)).
לפי סעיף 5( ב)(2) לחוק הודעה לעובד " רשאי בית הדין, לפי טעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר".

11. הנתבעת טוענת להגנתה כי התובע ידע מהם תנאי העבודה, ואכן נראה שעיקרי התנאים היו ידועים לתובע . אלא שאין די בכך שהתובע ידע את עיקרי תנאי העבודה, על מעסיק חלה חובה שבחוק למסור לעובד הודעה בכתב בדבר תנאי העבודה. התובע עתר לסעד בסך 7,500 ש"ח המהווה מחצית מהסכום כמפורט בסעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד בגין אי מסירת הודעה לעובד, כך על פי הערכתו. אנו סבורים כי אכן יש לקבוע פיצוי על הפרת הוראות החוק תוך איזון עמדת הנתבעת כי התובע ידע מהם תנאי עבודתו בשים לב למעמדו וגובה שכרו .
לנוכח האמור, הנתבעת תפצה את התובע בסך 2,000 ש"ח בגין אי מסירת הודעה לעובד בדבר תנאי העבודה.

טענת קיזוז
עד כאן דיוננו בתביעות התובע כנגד הנתבעת, ומכאן נפנה לטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת כנגד התובע.

12. הנתבעת טוענת כי התובע עזב את מקום העבודה ללא כל התראה ו\או הודעה מוקדמת. על כן, הנתבעת מבקשת לקזז 12,000 ש"ח בגין הודעה מוקדמת מכל סכום שייפסק לתובע. וכן מבקשת לקזז 30,000 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לה עקב עזיבתו הפתאומית של התובע ( סעיף 22 לסיכומי הנתבעת).

13. ככלל זכאי המעסיק לקזז משכר עובדו סכום השווה לשכר העובד בגין תקופת ההודעה המוקדמת, בה לא עבד העובד אף שנדרש לעבוד. המטרה של ההודעה המוקדמת במקרה התפטרות היא, לתת למעסיק ארכה להתארגנות, חפיפה ומציאת עובד מחליף. (ע"ע ( ארצי) 299/99 קציר רובינסון - משה איתם פד"ע לח 49 2003).
ההודעה המוקדמת מיועדת אפוא לא רק לתת לעובד הזדמנות למצוא עבודה אחרת, אלא גם לאפשר למעסיק במקרה של התפטרות עובד למצוא עובד מחליף ולהתארגן לקראת מועד סיום יחסי עובד-מעביד.

14. במקרה הנוכחי התובע טוען כי הודיע לנתבעת בסוף חודש דצמבר 2013 על מועד סיום ההתקשרות ביניהם שיכנס לתוקפו תוך 30 יום. הנתבעת ביקשה ממנו לעבוד חודש נוסף. על כן, התובע עבד את תקופת ההודעה המוקדמת ואף יותר מכך.
ללא קשר לכך ואין מחלוקת שהנתבעת מסרה לתובע מכתב הפסקת עבודה שנערך ביום 14.2.14 ובו נכתב כך: "החברה נאלצת לסיים את עבודתך החל מיום 1.3.14. אנו מודים לך על שירותך ומאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך" (נספח 5 לתצהיר התובע). מכתב זה מעיד על כך שהנתבעת ידעה על הפסקת עבודתו והסכימה לה. אשר על כן, הנתבעת היא הגורם שיזם והביא לסיום יחסי העבודה בין הצדדים.

15. הנתבעת טוענת כי מסרה לתובע את המכתב הנ"ל על פי בקשתו על מנת שיוכל לקבל דמי אבטלה וכי המכתב נשלח בפקס ביום 27.2.14.
אין בידינו לקבל את טענות הנתבעת כנגד התובע שעומדות בסתירה ל מסמך בכתב שיצא תחת ידיה המבטא כי הנתבעת היא זו שפעלה והביאה לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. מכל מקום המכתב יצא לאחר תום תקופת ההודעה המוקדמת ומעבר לה ואין בו ביטוי לכך כי התובע עזב ללא שנתן הודעה מוקדמת.
בנוסף, תובעת הנתבעת נזקים על סך 30,000 ש"ח שנגרמו לה בגין עזיבתו של התובע. הנתבעת לא הוכיחה טענה זו וממילא לא הציגה כל ראיה התומכת בטענת הנזק שנגרם לה בגין עזיבתו של התובע.
אי לכך, איננו מקבלים את טענות הנתבעת כי התובע עזב בפתאומיות את עבודתו והתפטר לאלתר ללא הודעה מוקדמת ובשל כך נגרם לה נזק כלכלי רב- על כן טענת הקיזוז נדחית.

סוף דבר
16. הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן:
15,446 ש"ח– בגין שכר עבודה.
7,000 ש"ח –בגין פיצויי הלנת שכר.
17,901 ש"ח – בגין אי הפרשה לפנסיה.
8,042 ש"ח – בגין פדיון חופשה שנתית.
1,496 ש"ח – בגין דמי הבראה.
2,000 ש"ח– בגין אי מתן הודעה לעובד.
הסכומים בגין פדיון חופשה שנתית , דמי הבראה והפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 5.8.15 ועד התשלום בפועל. הפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה יישא ריבית והצמדה כחוק מיום שכל תשלום היה צריך להיות להשתלם ועד התשלום בפועל. פיצויי הלנת שכר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.
עוד תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד כ"ד אב תשע"ה, (09 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציגת ציבור (עובדים)
גב' רות סנקר

אילן סופר, שופט
סגן נשיאה

נציג ציבור (מעסיקים)
מר אשר רפפורט