הדפסה

וג'יה פלסט בע"מ נ' אבו ג'אמע

בפני
כב' השופט משה הולצמן

התובעת:

וג'יה פלסט בע"מ ח.פ. 513844944
ע"י ב"כ עוה"ד נסים חאמד

נגד

הנתבע:

איאד אבו ג'אמע ת.ז. XXXXXX570
ע"י ב"כ עוה"ד יאסר אבו ג'אמע

פסק דין
מבוא
בפניי מונחת תובענה שטרית.
התובעת הגישה בקשה לביצוע שישה שיקים בלשכת ההוצאה לפועל, בסכום נקוב לפירעון בסך של 5,000 ₪, בכל אחד מהשיקים, ובסכום מצטבר של 30,000 ₪, כך במקור.
הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להגן, וזו ניתנה כנגד הפקדת עירבון כספי בסך של 7,000 ₪.
נערכו דיוני הוכחות, והוגשו סיכומים בכתב.
עיקרי טענות התובעת
הנתבע מסר את השיקים לאחד ששמו ג'בר סאלח במסגרת התקשרות עסקית שנקשרה בינו לבין חברת בית הדר יצור ושיווק בע"מ (להלן: " חברת בית הדר").
אותו ג'בר סאלח ביקש למסור את השיקים לתובעת כנגד רכישת טובין ממנה.
מנהל התובעת, עלי וג'יה, הסכים לקבל את השיקים מג'בר סלאח, לאחר שקיבל את אישורו של הנתבע לכך באמצעות הטלפון, ופרטי התובעת הוטבעו על השיקים כנפרעת בהם.
התובעת נתנה לג'בר סלח ולחברת "בית הדר" תמורה כנגד השיקים.
התובעת הינה במעמד של אוחזת כשורה בשיקים, ומכוח מעמדה זה היא גוברת על טענות ההגנה שהעלה הנתבע כנגד ג'בר סאלח וחברת "בית הדר".
הקלטת שבה תועדה שיחה על מנהל התובעת אינה קבילה ואין מקום ליחס לה משקל של ממש.
עיקרי טענות הנתבע
הנתבע התקשר עם חברת בית הדר בהסכם להפצת מוצרי ניקיון באזור רהט.
הנתבע הציג הסכם התקשרות הנושא את התאריך 19.12.2011.
על פי ההסכם היה על הנתבע להפקיד ערבות כספית בסך של 30,000 ₪, וחברת בית הדר התחייבה שלא לעשות שימוש בכספים אלה, ככל שההסכם לא יופר על ידו.
במסגרת התחייבויותיו לפי ההסכם הנ"ל , הנתבע מסר לנציג חברת "בית הדר" 9 שיקים על סך של 5,000 ₪, כל אחד (סה"כ 45,000 ₪) , וכן שיק נוסף בסך של 25,000 ₪ שנפרע.
הנתבע ביקש לקבל קבלות וחשבוניות עבור השיקים ונמסר לו שלא ניתן להוציאם.
הנתבע קיבל מחברת בית הדר "... קבלה ותצלומי השיקים לאחר שנרשם עליהם את שם המוטב- חברת הדר בע"מ באמצעות חותמת החברה".
משהבין הנתבע שלא יוכל לקבל חשבוניות כחוק, וכן את הסחורה , לפי הסכם ההפצה, הורה על ביטול השיקים, ודרש את השבתם מחברת "בית הדר", אלא שדרישתו לא נענתה.
לאחר שהשיקים הוגשו לפירעון בחשבונו בבנק שם לב שזויפו עליהם פרטים מכיוון שניתנו לפקודת חברת "בית הדר" בלבד.
כמו כן הבחין בדיעבד שנוספו רישומים בכתב יד על ההסכם שלא היו עליו במועד חתימתו.
לא ניתנה כל תמורה בגין השיקים.
במקרה הנדון לא קיימת שרשרת הסבים תקינה.
התובעת אינה בבחינת אוחזת כשורה בשיקים.
דיון והכרעה
אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבע חתם על פני השיקים הנדונים כמושך השיקים (ע' 2, ש' 12-13).
הנתבע טען שהודיע על ביטול הסכם ההפצה שנקשר בינו לבין חברת "בית הדר", לאחר שנוכח לדעת שלא הוצאו חשבוניות בגין השיקים שנמסרו על ידו, ולא קיבל סחורה לפי ההסכם, ולכן טען לכישלון תמורה מלא במסגרת יחסיו עם חברת "בית הדר".
יש לבחון תחילה את טענות ההגנה שהעלה הנתבע במישור היחסים שבינו לבין חברת "בית הדר".
ככל שיתברר שיש מקום לקבל את טענות הנתבע לגבי ביטולה של עסקת היסוד שבגינה מסר את השיקים לחברת "בית הדר", הרי שיהיה מקום להידרש לבחינת טענתה של התובעת לגבי היותה אוחזת כשורה בשיקים, וזאת מהטעם שאחיזה כשורה בשיק הינה בבחינת תקנת השוק בשטרות ובכוחה לגבור, בדרך כלל, על טענות הגנה שהעלה מושך השיק במסגרת יחסיו עם הצדדים הקרובים לעסקת היסוד שבגינה הוצא השיק.
ככל שיתברר שאין ממש בטענות ההגנה שהעלה הנתבע במישור יחסיו עם חברת "בית הדר", הרי שהתובעת יכולה להמשיך בהליכים לצורך פירעון השיקים, כשם שחברת "בית הדר" הייתה זכאית לכך, ככל שהשיקים לא היו נמסרים על ידי נציגה, אותו ג'בר סאלח, לתובעת, ומבלי להזדקק לתקנת השוק בשטרות- האחיזה כשורה (יואל זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, ע' 261).
הנתבע הצהיר, בתצהיר היחיד שהוגש מטעמו, מיום 3.9.2012, במסגרת בקשתו למתן רשות להגן, לגבי נסיבות ביטול הסכם ההתקשרות עם חברת "בית הדר"- "כשהבנתי כי לא אקבל סחורה ולא כל תמורה אחרת עבור כספי, וכי לא אוכל לקבל חשבוניות כחוק, משכך, החלטתי לבטל את העיסקה ונתתי הוראת ביטול לשיקים וביקשתי לקבל חזרה מחברת הדר בע"מ את השיקים שמסרתי- אך החברה סירבה להשיבם" (ס' 12 לתצהיר).
הנתבע נחקר בחקירה נגדית בדיון שנערך ביום 16.5.2013, בבקשה למתן רשות להגן, ובחקירה נגדית קצרה בדיון ההוכחות שנערך ביום 18.2.2014 (ע' 17, ש' 11-22). לא מצאתי כי חקירותיו הנגדיות מוקדו די הצורך לגבי הנסיבות הנוגעות לביטול ההסכם עם חברת "בית הדר", ולא ניתן לומר שהגרסה שהעלה בתצהירו בעניין זה נסתרה.
מעבר לכך, עדותו של הנתבע שלפיה לא קיבל טובין מחברת "בית הדר" (ע' 4, ש' 13), הינה מהימנה עלי.
תימוכין לגרסתו של הנתבע לגבי ביטול ההסכם וביטול השיקים, ניתן למצוא במסמך שהוגש מטעמו בדיון שנערך ביום 16.5.2013, וסומן כמוצג מב/1.
המדובר במסמך שלפי חזותו הוצא על ידי בנק הפועלים בע"מ, שכותרתו- "עובר ושב- פירוט שיקים מבוטלים". עוד נרשם במסמך - "הודפס בתאריך 15.1.2012 מספר חשבון 61806 668". במסמך פורטו 9 שיקים שניתנה לגביהם הוראת ביטול, ממספר 10102 ובאופן עוקב עד למספר 10110, שהסכום הנקוב עליהם לפירעון הינו בסך של 5,000 ₪.
עיון בשיקים הנדונים מעלה שנמשכו על חשבונו של הנתבע אצל בנק הפועלים בע"מ, שמספרו 61806, סניף מספר 668, והם נושאים את המספרים 10104, 10105, 10107, 10108, 10109, ו- 10110.
יוצא אפוא שהנתונים שפורטו במסמך הנ"ל (מב/1) הינם רלבנטיים לשיקים שבפניי.
התובעת טענה בסיכומיה כי השיקים לא כובדו על ידי הבנק מהסיבות שהחשבון היה מוגבל ובהעדר כיסוי מספיק, ולא בשל ביטול השיקים על ידו, מה גם שהנתבע לא הציג תדפיס של חשבון הבנק, ולכן אין מקום ליתן משקל למסמך הנ"ל שהציג הנתבע (מב/1).
לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבפניי אינני סבור שקיימת סתירה בין ביטול השיקים על ידי הנתבע, כעולה מגרסתו, וממוצג מב/1, לבין הסיבה שנרשמה עליהם לאי כיבודם והחזרתם, בשל הגבלת החשבון ואי כיסוי מספיק (על שיק מס' 10104 נרשם 'חשבון מוגבל' בלבד).
ממוצג מב/1 עולה כי הודפס ביום 15.1.2012, ומכאן ש ההוראה לביטול השיקים ניתנה עד למועד זה, ובטרם הגיע מועד פירעונו של השיק הראשון מהשיקים שנמסרו לחברת "בית הדר".
מהודעת בנק ישראל לגבי הגבלת חשבון הבנק של הנתבע, שהוגשה על ידי התובעת, עולה כי החשבון הוגבל עד ליום 16.2.2013. מכיוון שתקופת ההגבלה של חשבון מוגבל היא למשך שנה אחת (סעיף 3.ב.(א)(ב) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981), יש להניח שהחשבון הוגבל ביום 16.2.2012, או בסמוך לכך.
יוצא אפוא שבמועד הפקדת השיקים לפירעון בחשבון הבנק של הנתבע, בשים לב למועדי פירעונם, החשבון כבר היה במעמד של חשבון מוגבל.
מחובתו של הבנק לציין על פני שיק שהופקד בחשבון לאחר תחילת תקופת ההגבלה כי החשבון הוגבל. בעניין זה נקבע בסעיף 7 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981, שכותרתו "סימון שיק", כי- "שיק שהוצג לפרעון ולא נפרע מחמת הוראת סעיף 5(א), וכן שיק שסורב, יסמנו הבנק הנמשך, לפי העניין". בסעיף 5.א לחוק זה נקבע- " לא יפרע בנק שיק שנמשך על חשבון מוגבל". ב סעיף 2 לכללי שיקים ללא כיסוי, התשנ"ב-1992 , שכותרתו "סימון שיק שסורב או שלא נפרע", נקבע- "(ג) שיק שהוצג לפרעון ולא נפרע, מחמת הוראות סעיף 5(א) לחוק, יסמנו הבנק הנמשך: "החשבון מוגבל"". וכן- "(ד) בנוסף לאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ג) יסמן הבנק על השיק גם סיבות אחרות לסירוב לפרעו. (ה) הסימון ייעשה בכתב, בהטבעה או בהדפסה על השיק".
בנסיבות העניין, לא מן הנמנע שהבנק מצא לנכון לציין על פני השיקים את היות החשבון מוגבל והעדר כיסוי מספיק, ולא ציין את מתן הוראת הביטול, הגם שממוצג מב/1 עולה בבירור שהוראה לביטול השיקים אכן ניתנה.
מעבר לכך, הגשתו של מוצג מב/1 לא לוותה בהתנגדות, והנתבע לא נחקר לגבי הנסיבות הנוגעות למתן הוראת הביטול, הוצאת המסמך הנ"ל על ידי הבנק, קבלתו לרשותו, או בעניינים אחרים שיכול והיה בהם כדי להשליך את קבילותו או משקלו של מסמך זה. המסמך הנ"ל על פי חזותו והפרטים שנרשמו עליו הוצא על ידי בנק הפועלים בע"מ, ו בנסיבות העניין יש לראותו כחלק מחומר הראיות התיק, ולייחס לו את המשקל הראוי.
(לעניין העדר התנגדות להגשת מסמך והכשרת תוכנו וקבילותו, ראו- ע"א (עליון) 313/68 פלוני נ' פלוני וערעור שכנגד. פסקה חמישית. 26.12.1968; ע"א (עליון) 1071/96 עזבון המנוח אמין פואד אלעבד נאצר ואח' נ' מדינת ישראל. פסקה שביעית. 6.2.2006; יעקב קדמי, על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע- 2009, חלק שני, ע' 909; חלק רביעי, ע' 1887).
תמיכה מסוימת נוספת לגרסתו של הנתבע באשר למסכת היחסים בינו לבין חברת "בית הדר", באמצעות נציגה ג'בר סלאח, שגרמה לו להודיע על ביטול הסכם ההפצה, וביטול השיקים, ניתן למצוא בשיחה שנערכה בין אחיו (החורג) , ג'מיל אבו ג'אמע , לבין עלי וג'יה, מנהל התובעת.
שיחה זו הוקלטה על ידי ג'מיל אבו ג'אמע, והוגשה כראיה מטעמו של הנתבע.
התובעת העלתה בסיכומיה טענות שונות באשר לקבילותה של הקלטת, אלא שלא מצאתי לנכון לקבל את טענותיה בעניין זה. ג'מיל אבו ג'אמע שערך את השיחה עם מנהל התובעת הובא לעדות ונחקר (ע' 21-23). עורך התמליל בשפה העברית, אברהם תמיר, הגיש חוות דעת מטעמו, הובא לעדות, ולא נחקר בחקירה נגדית (ע' 23, ש' 22-29) . מיכאל דומשלק שבדק את תקינותה הטכנית של ההקלטה, הובא לעדות, ולא נחקר בחקירה נגדית (ע' 24, ש' 15-24 ). סיימון אוחיון שבדק את תקינותו הטכנית של מכשיר ההקלטה, הובא לעדות, ולא נחקר בחקירה נגדית (ע' 25, ש' 13-23). אין חולק שמנהל התובעת קיים את השיחה האמורה עם ג'מיל אבו ג'אמע, וקולו נשמע בהקלטה (ע' 16, ש' 22-30, ע' 17, ש' 1-2).
יוצא אפוא שהנתבע הניח ראיות די הצורך בדבר הקבילות הטכנית והמהותית של ההקלטה, וניתן לקבל את תמליל השיחה כחלק מחומר הראיות בתיק.
בשיחה זו שטח מנהל התובעת את דעתו על אותו ג'בר סלאח, נציג חברת "בית הדר", ואמר שהוא מוכן למכור לו טובין רק כנגד תשלום במזומן, או כנגד שיקים של צדדי ג', וכינה מספר פעמים את ג'בר ואת בני משפחתו השותפים עמו בעסקים כגנבים, וכ ן אמר שאינו נותן אימון בג'בר מכיוון שהוא גונב ומרמה, ואף נזהר מקיום קשרים חברתיים עמו.
"וג'יה: לא מוסר לו בשקל. ג'מיל: אני יודע שאתה לא מוסר לו בשקל כי הוא ידוע. וג'יה: הכל במזומן ... . ג'מיל: ש ניה, אז אתה יודע שהבנאדם הזה לא בסדר, מכירים אותו אתם, נכון? וג'יה: הוא לא בסדר, פעם לפני תקופה שלחנו ונישלנו ממנו 60,000 שקל באזור, אז העסקים שלהם היו יותר גדולים מהיום. ג'מיל: כן. וג'יה: אבא שלו גנב, אח שלו גנב כולם גנבים כולם שותפים ביחד. ... כשנפגש אתם העין שלי בעיניים שלהם, כולם גנבים אחים שלו גנבים ... . ג'מיל: נכון. וג'יה: קח ממנו משאית קמח כשתרד לאזור באר שבע כפיצוי. ג'מיל : כן. וג'יה: אנחנו לקחנו לו קמח כפרעון חוב, החבר'ה ה ם גנבים אחי ... " (תמליל, ע' 6). "וג'יה: ... בגלל שג'בר גונב ומרמה אנחנו לא נותנים בו אימון ... " (תמליל, ע' 8 ש' 12-13). " וגיה: ... אלה אנשים שאני שונא, אלה חלאות" ( תמליל, ע' 9, ש' 26-27). "וגיה: אלה לא בני אנוש אלה חזירים ... לא נכנסים לבתיהם ולא שותים הקפה שלהם ... אבא שלו מת מוות של כופר ... " (תמליל, ע' 10, ש' 1-9). " וג'יה: ... אלה בתי טינופת לא מכבודנו לכנס אליהם ולדבר אתם ... " (תמליל, ע' 10, ש' 11). "וג'יה: לא לדבר אתם, אנשים גנבים שפלים הם אוכלים גניבות כדרך שגרה" (תמליל, ע' 10, ש' 20).
הנני סבור כי יש באמירותיו של מנהל התובעת לגבי טיבו של אותו ג'בר סלאח, נציג חברת "בית הדר", כדי ליתן תמיכה מסוימת נוספת לטענת הנתבע שלפיה לאחר ההתקשרות בהסכם ההפצה עם חברת "בית הדר", הבין שלא יקבל חשבוניות בגין השיקים שמסר, או את הטובין על פי הסכם ההפצה , והודיע על ביטול ההסכם, וכן פעל לביטול השיקים.
מהמקובץ לעיל מצאתי לנכון לקבל את גרסתו של הנתבע לגבי ביטול עסקת היסוד שבגינה נמסרו השיקים לחברת "בית הדר", באמצעות נציגה ג'בר סלאח, וכן לגבי מתן הוראה לביטול השיקים הנדונים.
יש מקום, אפוא, לבחון האם התובעת הינה במעמד של אוחזת כשורה בשיקים.
אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את חומר הראיות סבורני שלא ניתן לראות בתובעת כאוחזת כשורה בשיקים.
בסעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: " פקודת השטרות"), שכותרתו "אוחז כשורה", נקבע כדלקמן-
"אוחז כשורה
(א) אוחז כּשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חוּלל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה".
מכאן, שלצורך אחיזה כשורה יש צורך בהתקיימותם של היסודות המצטברים הבאים- (1) נטילת השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו. (2) האחיזה בשטר נעשתה טרם הגיע מועד פירעונו (3) לא הייתה לאוחז ידיעה על חילול השטר, ככל שחולל. (4) נטילת השטר נעשתה בתום לב וכנגד מתן תמורה (4) במועד סיחור השטר לא הייתה לנעבר ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה.
מכיוון שהיסודות הנ"ל הינם מצטברים, הרי שדי באי קיומו של אחד מהם לצורך שלילת מעמדו של האוחז בשטר כאוחז כשורה.
(יואל זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, ע' 265; ראו גם- שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שניה, ע' 223. ""אוחז כשורה" מוגדר בפירוט יחסי בסעיף 28 לפקודה. מי שממלא אחר כל התנאים הנקובים בסעיף ... קרוי "אוחז כשורה").
באשר לנסיבות קבלת השיקים הצהיר מנהל התובעת כי ג'בר סלאח ביקש לרכוש טובין מהתובעת כנגד תשלום באמצעות השיקים הנדונים, ובוצעו מספר בדיקות לגבי השיקים , לרבות קבלת אישורו של הנתבע, וזאת לאחר שג'בר סלאח התקשר אליו בטלפון הנייד שלו, והנתבע מסר את הסכמתו- "כי החותמת או שם החברה התובעת יירשם בשיקים כמוטב לפירעון ... " (סעיפים 4 ו-5 לתצהיר מנהל התובעת ).
מכאן, שהשיקים הוצגו בפני התובעת כאשר שם הנפרע טרם נרשם עליהם, ומנהל התובעת, לאחר שקיבל את אישורו של הנתבע, כך לפי הטענה, הטביע עליהם את חותמת התובעת במקום המיועד למילוי פרטי הנפרע בשיקים.
יוצא אפוא שהשיקים ניטלו על ידי התובעת, באמצעות מנהלה, כשאינם שלמים, בהעדר ציון פרטי הנפרע עליהם.
"השטר שלם, אם מצויים בו כל היסודות המנויים בסעיף 3(א) לפקודה..." (יואל זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, ע' 265; ראו גם- שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שניה, ע' 240).
בסעיף 3 לפקודת השטרות, שכותרתו " שטר-חליפין מהו", נקבע-
(א) שטר- חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסויים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה.
(ב) מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פרעון כסף, איננו שטר-חליפין".
מלשון הכתוב עולה ששטר שלא פורטו בו פרטי הנפרע- " ... פקודה ... ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו...", במסגרתה נדרש הנמשך בשטר לשלם לנפרע, או לפקודתו, או למוכ"ז, את סכום הפירעון הנקוב- אינו שלם, ואינו בגדר שטר חליפין.
לנוטל השטר קיימת הרשאה מכוח סעיף 19 לפקודת השטרות למלא את הפרטים החסרים, ועם מילויים השטר הופך להיות שלם, אלא שהאוחז בשטר שהשלים עליו את הפרטים, אינו יכול לזכות במעמד של אוחז כשורה, מכיוון שקיבל את השטר שאינו שלם, וגם אם קיבלו שלם, אך נודע לו שהפרטים עליו הושלמו לאחר שיצא מרשות המושך או עושה השטר, לא יוכל להיות אוחז כשורה.
"גם אדם הנוטל תורף של שטר לא- שלם וממלא בו את החסר, פועל אמנם לכאורה על יסוד רשות הנתונה בידו לפי סעיף 19 לפקודה, אך אין הוא עצמו אוחז כשורה, כי במו ידיו השלים את השטר, ומשנטל אותו לא היה שלם ".
"אמנם מי שנטל שטר שהושלם בנוכחותו, ממש קודם לסיחור, וכן מי שנטל שטר שלם, אבל יודע שהמסמך לא היה שלם כאשר הוצא, שניהם נוטלים שטר שלם, ואינם נפסלים כאוחזים כשורה מפאת חוסר שלמות המסמך. הם נפסלים על שידוע להם שהמסמך לא היה שלם במקורו.
הוצאת מסמך לא שלם, כשהיא לעצמה, חורגת ממסגרת העיסקאות המקובלות, ואין דרכו של סוחר איתן ומבוסס לעשות כן. משום כך, הנוטל את המסמך אינו נוהג בתום לב, ובזה מקפח הוא את זכותו כאוחז כשורה.
אך מי שהוא שאינו אוחז כשורה, זכותו נגועה לא רק אם השטר לא הושלם בהתאם לרשות שניתנה, אלא השער פתוח לרווחה לכל טענה ומענה בה יכול היה החייב להתגונן בפני קודמו".
(יואל זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 266-267; ראו גם- שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שניה, ע' 241; ע"א 377/68 מטע בית חרושת לצרכי מזון בע"מ נ' שאול פרל ואח'. 22.1.1969; ע"א 364/83 ונדה מזרחי נ' פרדי יעקב, וערעור שכנגד. 23.8.1987).
מנהל התובעת הצהיר שהנתבע אישר באמצעות הטלפון את העברת השיקים לתובעת, ומילוי פרטיה כנפרעת בשיקים. "... וביקשתי ממר ג'בר לקבל אישור מהנתבע לגבי השיקים כדי לאשר את אמיתות מסירת השיקים ותוקף ההסכם הנטען, אכן עשה מר ג'בר סאלח מייד באותה עת יזם שיחה טלפונית עם הנתבע מנייד שלו וזה האחרון אישר את מסירת השיקים לג'בר ואישר את נכונות התקשרותם בהסכם להפצה והסכים כי החותמת או שם החברה התובעת יירשם בשיקים כמוטב לפירעון כאשר שיחת הטלפון התנהלה בפתיחת דיבורית הטלפון לאחר שהנתבע הזדהה כי הוא בעל השיקים והחשבון עליו משוכים" (סעיף 5 לתצהיר).
הנתבע הכחיש בחקירתו הנגדית את הטענה הנ"ל, והעיד ש מעולם לא שוחח עם מנהל התובעת (ע' 3, ש' 22-28).
לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבפניי סבורני שהתובעת לא הניחה בפניי תשתית ראייתית הולמת להוכחת הטענה שלפיה הנתבע מסר את אישורו באמצעות הטלפון להעברת השיקים לרשותה, ולגבי מילוי פרטיה כנפרעת בשיקים.
מהגרסה שהעלה מנהל התובעת בתצהירו עולה שג'בר סלאח הוא שיצר את הקשר עם הנתבע, כך לפי הטענה, באמצעות הטלפון הנייד שברשותו, והתקיימה שיחה באמצעות הרמקול של הטלפון עם מי שהזדהה כנתבע.
מכיוון שג'בר יצר את הקשר עם הנמען באמצעות הטלפון, ובשים לב לתהיות לגבי יושרם ואמינות ם של אותו ג'בר ושותפיו , כעולה מדברי מנהל התובעת, בשיחה שהוקלטה, כפי שצוין לעיל, ולהכחשתו של הנתבע לגבי קיומה של השיחה עמו, הרי שכלל לא ברור האם הנמען באותה שיחה נטענת אכן היה הנתבע.
תימוכין נוספים לגרסתו המכחישה של הנתבע לגבי קיום השיחה הנ"ל , ככל שהדבר נוגע אליו, ניתן למצוא בהעתקי השיקים שהועברו אליו על ידי חברת "בית הדר" כאשר פרטיה הוטבעו על השיקים כנפרעת.
מתצהירו של מנהל התובעת עולה כי הפגישה על ג'בר סלאח, בה הוזמנה הסחורה, ונמסרו השיקים, התקיימה ביום 16.12.2011, ובמועד זה הוטבעו פרטי התובעת כנפרעת על השיקים.
עם זאת, הנתבע הצהיר שבמענה לדרישותיו מחברת "בית הדר" לקבל חשבוניות על השיקים שמסר, הומצאו לו ביום 25.12.2011, באמצעות הפקסימיליה, העתקי השיקים הנדונים, כאשר פרטיה של חברת "בית הדר" הוטבעו כנפרעת על פני השיקים .
העתקי השיקים הנ"ל צורפו לתצהירו של הנתבע (ראו גם- סעיפים 10, 11, ו- 13 לתצהירו. בסעיף 11 נטען שפרטיה של חברת "בית הדר" נרשמו בגב השיקים, אלא שמדובר בטעות מכיוון שאלה הוטבעו על פני השיקים במקום המיועד לפרטי הנפרע)
לא מצאתי שחקירתו של הנתבע בעניין קבלת העתקי השיקים הנ"ל מחברת "בית הדר", כאשר פרטיה הוטבעו עליהם כנפרעת, מוצתה די הצורך, ולא ניתן לומר שגרסתו בעניין זה נסתרה.
לא סביר בעיני, כך על פי ניסיון החיים והשכל הישר, שג'בר ב יקש ביום 16.12.2011 את אישורו של הנתבע לצורך העברת השיקים לתובעת, והאחרון נתן הסכמתו (בטלפון) למילוי פרטיה כנפרעת בשיקים, ואילו ביום 25.12.2011 אותו ג'בר המציא את השיקים לנתבע, באמצעות הפקסימיליה, כאשר חברת "בית הדר" מופיעה כנפרעת עליהם.
זאת ועוד. בעוד שמעיון בתצהירו של מנהל התובעת (סעיף 5) עולה שג'בר התקשר מהטלפון הנייד שלו לנתבע, והשיחה התנהלה באמצעות הרמקול, הרי שבחקירתו העיד מנהל התובעת שהוא התקשר באמצעות מכשיר הטלפון שלו לנתבע, תוך שהפנה למספר הטלפון הרשום על פני השיקים, ובהמשך הוסיף והעיד שרק הוא התקשר לנתבע (" אך ורק אני התקשרתי ...". ע' 12, ש' 12 ).
כאשר עומת עם האמור בתצהירו שלפיו ג'בר הוא זה שהתקשר לנתבע, ניסה בתחילה להתחמק ממתן תשובה עניינית, ובהמשך חזר והעיד ששוחח עם הנתבע במכשיר הטלפון שלו (ע' 12, ש' 5-24 ).
עדותו זו, שלפיה יצר קשר טלפוני ישיר עם הנתבע לצורך בדיקת כשירות השיקים, וקבלת אישורו להעברתם לתובעת, לא בא זכרה בתצהירו, היא אינה מתיישבת עם האמור בתצהירו, והיא אינה מהימנה עלי, מה גם שיש יותר מיסוד לקביעה שהמדובר בעדות כבושה, על כל הנובע מכך לגבי המשקל שניתן ליחס לה.
מעבר לכך, הסתירה העולה בין הגרסאות שהציג מנהל התובעת לגבי אופן יצירת הקשר עם הנתבע, באמצעות הטלפון, יש בה כדי לפגוע במהימנות גרסתו לגבי עצם קיום השיחה הנטענת.
לאור האמור לעיל, הנני סבור שלא ניתן לראות את התובעת כאוחזת כשורה בשיקים, מכיוון שאלה נמסרו לה כשאינם שלמים, ומנהלה מילא עליהם את פרטיה כנפרעת, ולא מצאתי שהוכח בפניי שהנתבע נתן את אישורו להעברתם לתובעת, ולכן טענות ההגנה העומדות לנתבע כלפי חברת "בית הדר", עומדות לו גם כלפי התובעת.
מכיוון שלא מצאתי שהתובעת הניחה בפניי תשתית ראייתית הולמת שיש בה כדי להפריך את טענות ההגנה שהעלה הנתבע במישור היחסים שבינו לבין חברת "בית הדר", הרי שט ענות הגנה אלה עומדות לו גם כנגדה.

התוצאה
התוצאה היא שהתביעה נדחית.
כפועל יוצא מדחיית התביעה הנני מורה על סגירתו של תיק הוצאה לפועל המקושר שמספרו 1006042124.
התובעת תמציא לבא כוח הנתבע את השיקים המקוריים שברשותה בתוך 30 יום.
התובעת תישא בשכר טרחתו של ב"כ הנתבע בסכום כולל של 3,540 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
התובעת תישא בהוצאותיו של הנתבע, לפי האסמכאות שהוצגו בהודעה מיום 23.3.2014, בסכום כולל של 1,118 ₪, וכן בהחזר תשלום שכר העדים מטעמו, בסכום כולל של 1,050 ₪ (פרוטוקול מיום 29.10.2014 ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
המזכירות תשיב לנתבע את הפיקדון הכספי שהופקד מטעמו, בסך של 7,000 ₪, על פירותיו, באמצעות העברתו לחשבונו של בא כוחו.
ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים.
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ה, 14 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.

משה הולצמן, שופט