הדפסה

ובניו בע"מ נ' פיזי ואח'

בפני כב' השופטת כאמלה ג'דעון

המבקשת
חמד זאב ובניו בע"מ -סוכנות לביטוח
ע"י ב"כ עוה"ד י. אפק ואח'

נגד

המשיבים
1. זיו פיזי, ת.ז מס' 23810328
ע"י ב"כ עוה"ד ע. מיכלין ואח'

2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מ. גנות ואח'

3. זאב חמד, ת.ז מס' 030127443
ע"י ב"כ עוה"ד ר. גפני ואח'

4. בנק לאומי לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ד. זר ואח'

החלטה

1. המבקשת, חמד זאב ובניו בע"מ סוכנות לביטוח (להלן "המבקשת"), חויבה לשלם פיצוי כספי לטוען מס' 1 מר זיו פיני (להלן "החייב"), לפי פסק דין שניתן בבית משפט זה, ובבקשה זו על דרך של טען ביניים, היא עותרת שבית המשפט יורה לה למי מהמשיבים יש להעביר את הסכום הנ"ל, לאור מחלוקת שנתגלעה בין טוען מס' 4, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן "הבנק"), לבין טוען מס' 3, מר חמד זאב שהינו מנהלה ובעל מניותיה של המבקשת (להלן "מר חמד"), בנוגע לזכאות על הכספים הנ"ל, כפי שיפורט להלן.

2. העובדות הצריכות לענייננו הינן כדלקמן:

בתקופה הרלוונטית לתביעה, החייב היה הבעלים של משאית מספר רישוי 50-590-15 (להלן "המשאית").

ביום 17.8.98 נרשם שיעב וד על המשאית לטובת הבנק, להבטחת התחייבויותיו של החייב כלפיו.

3. עקב אי עמידה בה תחייבויותיו הנ"ל, הגיש הבנק ביום 3.4.08 תביעה כספית כנגד החייב על סך של 614,182 ₪, וביום 10.4.08 ניתן צו למימוש המשכון ולמינוי ב"כ הבנק ככונס נכסים על המשאית.

4. ביום 1.7.08 הגיעו החייב והבנק להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, אולם החייב לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם, וביום 1.2.09, פתח הבנק תיק הוצאה לפועל מס' 13-02046-09-9 לביצוע פסק הדין הנ"ל.

5. ביום 28.7.09 הטיל הבנק , במסגרת תיק הוצאה לפועל הנ"ל, עיקול ים על כלל נכסי החייב , ובין היתר על נכסים שבידי כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן "כלל"), עד לסך של 579,803 ₪.

6. עד לאותה תקופה, לא ידע הבנק כי ביום 6.2.08 הגיש החייב בבית משפט זה, תביעה כספית כנגד טוענת מס' 2, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן "הפניקס"), לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת המשאית ביום 14.11.06, כנטען בכתב התביעה (ת.א 2690/08).

הפניקס דחתה את התביעה בטענה של העדר כיסוי ביטוחי מחמת אי עמידה בתנאי המיגון על פי הפוליסה, והגישה הודעת צד שלישי כנגד המבקשת, באמצעות כלל אשר ביטחה א ותה בביטוח אחריות מקצועית. בהודעה נטען כי המבקשת התרשלה במילוי תפקידה, בין היתר בכך, שהיא לא טרחה ליידע את החייב/המבוטח על דרישות המיגון ועל הצורך בהמצאת אישורי מיגון.

ביום 1.10.09, ניתן תוקף של פסק דין להסדר הגישור שאליו הגיעו הצדדים בתביעה דנן, ושלפיו, הועמד סכום הפיצוי המגיע לחייב על סך של 250,000 ₪, והפניקס חויבה לשלם לו סך של 75,000 ₪, והמבקשת (באמצעות כלל) חויבה לשלם את היתרה בסך של 175,000 ₪.

הפניקס שילמה את חלקה על פי פסק הדין לידי החייב, לאור העובדה שלא היה רשום עיקול כלשהוא אצלה על כספים המגיעים לחייב ו/או על הפוליסה נשוא התביעה.

7. עם קבלת העיקול לידיה, פנתה כלל אל החייב והודיעה לו על העיקול.

8. במענה לכך, העביר החייב לכלל כתב המחאת זכויות חתום על ידו ביום 17.6.09, שלפיו הוא ממחה את כל זכויותיו בכספים שמגיעים לו מהפניקס במסגרת תביעה 2690/08, ל מר חמד שהינו מנהלה ובעל מניות יה של המבקשת כמצוין לעיל. ההמחאה ניתנה ע פי הנטען, בגין הלוואה על סך של 250,000 ₪ שנתן מר חמד לחייב "עד לקבלת החזר כספי במסגרת התביעה".

9. עקב הדרישות הסותרות של הבנק ושל מר חמד, פנתה המבקשת באמצעות כלל, לבית משפט זה, ב מסגרת בקשה לטען ביניים, בבקשה למתן הוראות למי מבין הטוענים הנ"ל, יש להעביר את הכספים המוחזקים בידיה.

10. רק לאחר הגשת הבקשה לטען ביניים, נודע לבנק על קיומה של התביעה הביטוחית שאוזכרה בסעיף 6 לעיל, וביום 4.1.10 הוא הטיל עיקול נוסף על נכסי החייב שבידי המבקשת.

11. לאור מהות המחלוקת שהתעוררה בין הטוענים, הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית אשר על פיה, תידון תחילה שאלת תוקפו של המשכון הרשום על המשאית, ונפקותו על הכספים שנפסקו לטובת החייב במסגרת ת.א 2690/08. במסגרת הסכמה זו, הגדירו הצדדים את השאלה שבמחלוקת בזו הלשון:

"האם המשכון אשר נרשם על המשאית לטובת הבנק חל גם על כספי פסק הדין בת.א 2690/08".

ככל שיקבע כי המשכון אינו חל על הכספים הנ"ל, תעמוד לבנק הזכות להמשיך בהליך זה ולקיים חקירות בנוגע לשאלה, האם המחאת הזכות מיום 17.6.09 שניתנה למר חמד , גוברת על העיקול שנרשם לטובת הבנק ביום 28.7.09, בנסיבות המקרה שבפנינו.

12. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה, והבנק ומר חמד הגישו סיכומים מפורטים.

החייב הצטרף לסיכומי מר חמד, והפניקס לא הגישה סיכומים מחוסר עניין לה בתוצאות הבקשה (ראה סעיף 6 לעיל).

המבקשת השאירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.

13. אם כן, השאלה העומדת לדיון בהחלטה זו, על פי הגדרת הצדדים, הינה כדלקמן:

"האם המשכון שנרשם על המשאית לטובת הבנק חל גם על כספי פסק הדין בת.א 2690/08"

14. המסגרת הנורמטיבית

שתי הוראות רלוונטיות לענייננו, והינן כדלקמן:

סעיף 9 (א) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 (להלן "החוק") שזו לשונו:

"אבד המשכון או ניזוק או הופקע ויש לחייב בשל כך זכות לפיצוי או לשיפוי כלפי צד שלישי, יחול המישכון על הזכות האמורה"

סעיף 3 לשטר המשכון הקובע כדלקמן:

"כערובה לתשלומם המלא והמדוייק של הסכומים המובטחים ממשכנים בזה הממשכנים, במשכון ראשון, לטובת הבנק את המטלטלין המפורטים ...... כמו כן, ממשכנים וממחים בזה הממשכנים את כל זכויותיהם, קיימות ועתידות, הנובעות מביטוח הרכוש הממושכן ...... וכמו כן כל זכות לפיצוי או לשיפוי שתהיה לממשכנים כלפי צד שלישי, בשל אבדן המיטלטלין הנ"ל, הינזקם או הפקעתם ...... ולפי כל דין..."

15. טענות הצדדים

הבנק טוען כי הכספים בהם אוחזת המבקשת מכח פסק הדין, הינם כספי הפיצוי המגיעים לחייב בשל האירוע הביטוחי של גניבת המשאית, ומשכך, עוברת עליהם זכות המשכון שהיתה רשומה לטובתו על המשאית כמתואר לעיל , מכח זכות התחלוף הקבועה בסעיף 9 (א) לחוק המשכון, ו מכח סעיף 3 לשטר המשכון.

16. לעומתו טוען מר חמד כי לחייב לא קמה זכות לפיצוי בגין גניבת המשאית כלפי המבקשת , וכי הכספים שהמבקשת חויבה לשלמם לחייב על פי פסק הדין, עילתם ברשלנות המקצועית שיוחסה לה ולא באירוע הביטוחי של גניבת המשאית, ומשכך, אין הם בגדר "פיצוי המגיע לחייב בשל אובדן המשאית" כדרישת סעיף 9(א ) לחוק, ומטעם זה, לא חל עליהם הכלל של חילופי משכון הקבוע בסעיף הנ"ל.

17. בתשובה לכך טען הבנק כי החייב שיעבד לטובתו כלי רכב נוספים שבגינן נפתחו הליכי מימוש משכונות, ברם, כל כלי הרכב לא אותרו, וכי ההליך דנן אינו אלא ניסיון נוסף של החייב לסכל מימוש בטוחה שנרשמה לטובתו.

18. דיון

אקדים ואומר כי אין בידי לקבל את טענתו של מר חמד שפורטה לעיל . המדובר בטענה מאולצת ומלאכותית שנועדה "לאיין" את נפקות המשכון שהוטל כדין על המשאית , כפי שיבואר להלן.

19. החייב הגיש תביעה כנגד הפניקס לתשלום תגמולי ביטוח בגין האירוע הביטוחי של גניבת המשאית. הפניקס שיגרה הודעת צד שלישי כנגד המבקשת כמתואר לעיל.

בהסכם הגישור שקיבל תוקף של פסק דין, סוכם על תשלום סך של 250,000 ₪ לחייב. האכסניה המשפטית היחידה שממנה נובע תשלום זה הוא התביעה הביטוחית שהוגשה על ידי החייב כנגד הפניקס בשל האירוע הביטוחי כמתואר לעיל , ומשכך התשלום הנ"ל, מהווה את הפיצוי הכספי המגיע לחייב בגין האירוע הביטוחי הנ"ל, היינו גניבת המשאית.

20. השתתפותה של המבקשת בתשלום הנ"ל, מקורה בחובת השיפוי החלה עליה כלפי הפניקס מכח ההודעה ששוגרה לה, ואין בהשתתפות הנ"ל בכדי לשנות מצביונו של התשלום הנ"ל ומהעובדה שהוא מהווה פיצוי לחייב ב של גניבת המשאית , יהיה מקורה של חובת ההשתתפות אשר יהיה. ובמילים אחרות, העובדה שהמבקשת חויבה להשתתף בחיוב שהוטל על הפניקס כלפי החייב, מחמת עילה שמקורה בדיני השליחות או בדיני הנזיקין (רשלנות מקצועית), אינה משנה מאופי החיוב הנ"ל, ומהיותו פיצוי המשולם לחייב בגין גניבת המשאית .

21. גם העובדה שבהסכם הגישור הגיעו הצדדים לחלוקה מוסכמת לביצוע התשלום הנ"ל, באופן שהפניקס תישא בסך של 75,000 ₪ והמבקשת תשלם את היתרה בסך של 175,000 ₪, אינה משנה מהמצב המשפטי שתואר לעיל, ומהעובדה שהפיצוי הנ"ל נובע מהתביעה הביטוחית וכי עסקינן בכספים המגיעים לחייב בשל האירוע הביטוחי . גם העובדה שהמבקשת והפניקס התחייבו לשאת בפיצוי הנ"ל בנפרד, אינה מלמדת על קיום שתי עילות לתשלום הפיצוי הנ"ל כטענת מר חמד, והעילה היחידה העומדת בבסיס התשלום הינה העילה הביטוחית, היינו קבלת תגמולי ביטוח בגין אבדן המשאית.

22. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי כספי הפיצוי שנפסקו לחייב במסגרת ת.א 2690/08, הינם בגין אבדן המשאית, ומשכך חל עליהם המשכון שרבץ על המשאית שאבדה, מכח הוראת סעיף 9(א) לחוק וסעיף 3 לשטר המשכון.

23. מר חמד העלה טענה נוספת שהושתתה על הוראת 9(ג) לחוק המשכון הקובעת כדלקמן:

"נתחלף המשכון מכוח סעיף זה, על החייב לעשות, לפי דרישת הנושה, את הפעולות הדרושות כדי שכוחו של המישכון יהא יפה כלפי נושים אחרים של החייב"

לטענתו, משלא נרשם המשכון המוחלף על ידי הבנק, ומשלא דאג הבנק לקבוע עצמו כמוטב בפוליסת הביטוח, אז אין בכוחו של המשכון המוחלף הנ"ל לגבור על הזכות שהוקנתה לו מכח המחאת הזכות.

24. לעניין הצורך ברישום הבנק (בעל המשכון) כמוטב בפוליסה, מקובלת עלי מסקנתו של כב' השופט משה סובל כפי שהובעה בבש"א (י-ם) 5906/03 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק תורג'מן ואח' (פורסם בנבו) שלפיה קבע כי "הדין מכיר בזכאותו של בעל משכון על הנכס לעקוב אחריו ולהחילו על תגמולי הביטוח, גם אם לא נרשם כמוטב בפוליסה או כבעל משכון על הזכות לקבלת תגמולי הביטוח".

25. אולם לצורך ההכרעה בתחרות שבין זכותו של הבנק הנובעת ממשכון מוחלף בלתי רשום לבין זכותו של מר חמד הנובעת מהמחאת הזכות, יש צורך בשמיעת עדויות, בין היתר, בשאלת היסוד הנפשי (תום לב), ובשאלת ידיעתו (בפועל או בכח) של מר חמד אודות קיום המשכון על המשאית.

26. אשר על כן, יגישו החייב, הבנק ומר חמד, תצהירי עדויות ראשיות מטעמם, במחלוקת שנותרה להכרעה כמצוין בסעיף 25 לעיל, תוך 45 יום.

27. נקבע להוכחות ליום 6.1.13 שעה 12:00.

ניתנה היום, 04 אוקטובר 2012 , בהעדר הצדדים.