הדפסה

הרשקוביץ נ' מאיה

לפני
כב' סגנית הנשיאה השופטת, רחל קרלינסקי

התובע

יואל לודויג הרשקוביץ

נגד

הנתבע

שמואל מאיה

פסק דין

1. הורתם של ההליכים בתיק זה בבקשה לביצוע שיק על סך 175,000 ₪ משוך ע"י הנתבע לפקודת התובע ואשר מועד פירעונ ו נקבע ליום 1.1.10.

2. התובע התקשר עם הנתבע העוסק במכירה וקנייה של ניירות ערך ללא רישיון מזה כ-10 שנים, בהסכם מיום 31.1.08 שבמסגרתו ייפה את כוחו של הנתבע לניהול תיק ני"ע בסך 300,000 ₪ עבורו (להלן: "ההסכם הראשון") וזאת לצורך השאת רווח כספי. לגרסת הנתבע, קדמה להתקשרות זו הסכמה לניהול תיק כנ"ל בסך של 100,000 ₪, שבאמצעות הרווחים שהושגו הגדיל התובע את הונו לסך של 300,000 ₪.

3. על פי ההסכם בין הצדדים, נקבעה תנייתSTOP- LOSS ולפיה על הנתבע לעצור את הפעילות הבורסאית בתיק היה וההפסדים בו יורידו את שוויו אל 20% מתחת לסכום הקרן, קרי עד לסך של 240,000 ₪.

4. לטענת הנתבע, הודיע לתובע כי הוא מנהל תיקים ללא רישיון שאינו נדרש למקרה שהוא מנהל עד 5 תיקי ני"ע ואילו התובע סמך על יושרו וניסיונו, נתן בו אמון ואפשרות לנהל את התיק עפ"י שיקול דעתו. כך הצליח להשיא את רווחיו של התובע בשיעור של למעלה מ-100% תשואה בתקופה של כשנתיים.

5. אין חולק כי התניה הנ"ל בהסכם הראשון לא כובדה, הפעילות הבורסאית לא נעצרה על ידי הנתבע כמוסכם, ושוויו של התיק צנח בלמעלה מ-50% עד לסך של כ-110,000 ₪.
הנתבע תלה את ההפסד במשבר שוק ההון שחל בשנת 2008 שהיה בלתי צפוי ופתאומי.

6. הצדדים חלוקים לעניין תרחיש העובדות המלא שחל מנקודת זמן זו ואילך, אולם אין חולק, כי הסכימו להמשיך את יחסיהם העסקיים לרבות בהמשך פעילותו של הנתבע במסגרת הסכם נוסף.
לגרסת התובע, פנה ודרש מהנתבע את הכספים החסרים ואילו הנתבע הכיר באחריותו לחוב של 130,000 ₪ וביקש לדחות את החזר החוב עד שיוכל להתייצב בתזרים המזומנים שבידיו. הואיל והתובע היה מעוניין בהחזר כספו ולא רצה לרדת לחייו של הנתבע, הסכים לדחיית תשלום החוב הנ"ל כנגד קבלת כספים בדמות שיקים שנמסרו לו.
הנתבע טען מנגד, כי השיקים, וזה נשוא התביעה, ניתנו להבטחת קיומו של ההסכם החדש אליו הגיעו הצדדים ולא לתשלום בפועל.

7. ביום 2.4.09 נכרת הסכם בין הצדדים (להלן: " ההסכם השני"), שבמסגרתו ציפה התובע לטענתו, לפירעון החוב כולל יתרת המזומנים בחשבון בסך של 110,000 ₪.
בהתאם להוראות ההסכם מסר הנתבע לתובע ש ני שיקים; הראשון ע"ס 175,000 ₪ אשר מועד פירעונו נקבע ליום 1.1.10, ו שיק שני ע"ס 65,000 ₪ אשר מועד פירעונ ו נקבע ליום 3.1.11.

8. לטענת התובע, הואיל ועד לסוף שנת 2009 לא העביר לידיו את הסך הכולל של 240,000 ₪ כמוסכם, הפקיד האחרון את השיק הראשון נשוא התביעה, אך הוא חולל בהיעדר כיסוי מספיק , ולכן הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
הנתבע מצידו טען כי סוכם בין הצדדים שהוא יביא להאמרת שווי התיק לסך של 240,000 ₪ בשתי "פעימות"- כאשר עד לסוף שנת 2009 יוגדל שווי התיק עד לסך של 175,000 ₪, ועד לסוף שנת 2010 יושלם שווי התיק לסך 240,000 ₪. השיק בסך 175,000 ₪ הינו אפוא שיק אישי המהווה בטוחה לכך שרווחי התיק יגדלו עד לסוף שנת 2009 ויעמדו על סך 175,000 ₪ כמוסכם, אך אין השיק מהווה החזרת חוב אלא שטר ביטחון. הואיל ושווי התיק האמיר לסך הנקוב, העביר בהתאם להסכם השני שיק בסך 65,000 ₪ שהינם ההפרש בין 175,000 ₪ ל- 240,000 ₪.
לפיכך טען הנתבע כי משעמד בהתחייבותו, היה על התובע להשיב לו את השיק ע"ס ה- 175,000 ₪, אך לא עשה כן ולמעשה אינו זכאי לפירעונו.

9. אין חולק, כי התובע הפקיד את השיק כעבור 6 חודשים שחולל מחמת שפקע זמנו.
לפיכך, פנה ביום 30.8.10 לנתבע בדרישה לקבל שיק חלופי. בהתאם לבקשה זו הסכים הנתבע לתת לו שיק חדש בסך 175,000 ₪ ליום 3.1.11 , למרות שהיה ברור לדידו של האחרון כי השיק כלל אינו ניתן לפירעון משעמד הוא בהתחייבויותיו על פי ההסכם השני, וממילא הניח, כי התובע יחזיר את השיק הראשון שדינו היה להתבטל.

10. התובע ניסה מזלו בגביית שני השיקים ע"ס 175,000 ₪ אך שניהם חוללו .
בדיון ביום 23.12.12 בפני כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר נקבע בהסכמת הצדדים כי השיק החלופי ע"ס 175,000 ₪ יושב לב"כ הנתבע, לאור ויתור הלה על טענתו כי השיק המקורי ע"ס 175,000 ₪ פקע.

טענות הצדדים

טענות התובע
11. לטענת התובע, חתם על ההסכם השני בהיסח הדעת ולא התעמק בכתוב בו, וזאת לאור העובדה כי קיבל לידיו התחייבות לתשלום סך ה- 240,000 ₪ בשיקים מעותדים- ובכך בא על סיפוקו. למעשה, לא היה לו עניין בתיק ני"ע שנוהל בחשבון אשר היה בבעלות הנתבע ובשליטתו, וכל שעניין אותו היה השבת סך ה- 240,000 ₪ הנ"ל . רצונו של התובע לקבל את כספו חזרה, הביאו לחתום על ההסכם השני , וזאת מתוך ידיעה כי הסכם זה מסדיר את יחסי הצדדים בסוגית החוב.

התובע הדגיש, כי הנתבע מודה למעשה בקיומו של החוב בסך 240,000 ₪, ולכן טענותיו כי הגשת השיק לביצוע בהוצל"פ נעשתה שלא בהתאם לתנאי ההסכם הנ"ל היות וביום 31.12.09 היו בקרן הגידור 175,000 ₪ כפי שהתחייב, הינן בגדר הודאה והדחה. ברם, הנתבע לא הוכיח כי במועד הקובע על פי ההסכם השני היה שוויו של התיק בסך של 175,000 ₪, אלא שבחר להציג את דף החשבון מיום 28.1.10, ואשר איננו רלוונטי לשאלה העומדת על הפרק.
הימנעותו זו של הנתבע מלהביא ראיה היכולה לתמוך בטענתו מקימה חזקה שבעובדה כי אותה הראיה יכולה היתה לפעול לחובתו.

12. זאת ועוד, נטען כי השיקים שמסר הנתבע לתובע הינם שיקים רגילים ולא שיקים לביטחון, ולראייה- הנתבע עצמו לא שירטט עליהם את המילים "לביטחון בלבד", שכן לשני הצדדים ברור היה כי המדובר בשיקים מעותדים לפירעון בתאריכים הקבועים בהם.
עם זאת, היה ובית המשפט יקבל את הטענה כי ההסכם השני משקף את כוונות הצדדים המתוארת ע"י הנתבע , הרי שגם אז זכאי התובע לפרוע את השיקים הואיל והנתבע לא עמד בתנאי ההסכם- שהוא עצמו ניסח.
יתר על כן, הצהרת הנתבע בדיון שנערך בפני בית המשפט ביום 7.12.14 ולפיה הינו חסר כל כאשר אין כל אפשרות לגבות ממנו כספים היה ופסק הדין יוכרע כנגדו, מעידה כי לא הייתה לו כל כוונה להשיב לתובע את הכספים שאיבד.

13. ב"כ התובע הוסיף וטען בסיכומיו כי הנתבע הורשע כבר בעבר בניהול תיקי ני"ע ללא רישיון וגרף לכיסו מאות אלפי ₪ מאזרחים תמימים. הנתבע הבטיח לתובע כי יתנהל כנגדו בכל הטריבונלים המשפטיים באם יעז לתבוע כספו חזרה וכך אכן היה. משנדחתה תביעתו של הנתבע לסעד הצהרתי בבית משפט השלום בתל אביב להכריז כי ההסכם השני אינו חוקי, מיהר האחרון לבית משפט זה במטרה להתיש את התובע, אשר הגיע לכל דיון בטיסה מאילת, בעוד שהנתבע אף לא טרח להתייצב לישיבת גישור אשר נקבעה בתיק.

טענות הנתבע

14. לטענת הנתבע, משעבר התיק מההליך בהוצל"פ להליך אזרחי בפני בית משפט זה, הרי שמדובר בתביעה כספית לכל דבר ועניין - ונטל הוכחה עובר לכתפי התובע, אשר לא עמד בנטל זה, להוכיח כי הנתבע הפר את התחייבותו בהתאם להסכם השני .דווקא הנתבע הוא שהוכיח כי השיק ניתן כבטוחה לקיום ההסכם והוא עמד בו שעה שהביא את תיק ני"ע ביום הקובע לשווי שנקבע בהסכם.
כמו כן הודיע לתובע, כי הצט בר לזכותו סך של 178,045 ₪קרי ,מעבר לסך של 165,000 ₪ שהתחייב בו עפ"י ההסכם השני , אלא שהתובע הותיר את הכספים בידי הנתבע כדי שימשיך להשקיע ולהפיק רווחים.

דיון

15. הרקע להסכם השני כאמור, אינו שנוי במחלוקת, לרבות צניחת שווי תיק ני"ע בניגוד לתנייה שנקבעה בהסכם הראשון. על רקע זה נערך ההסכם השני שקובע:

"2. תנאים

א. צד ב' מתחייב להשלים את הסך של 240,000 ₪ שהיה אמור להישאר בחשבונו של צד א' בהתאם ל STOP בהסכם הקודם, תוך שנתיים, לפי הפירוט להלן:

1. עד סוף שנה 2009 סך של 175,000 ₪ לזכות צד א' בקרן הגידור ולהבטחת ההתחייבות ימסור צד ב' שיק אישי לפקודת צד א' על הסך הנ"ל.

2. עד סוף שנה 2010 סך של 240,000 ש"ל לזכות צד א' בקרן הגידור ולהבטחת ההתחייבות ימסור צד ב' שיק אישי לפקודת צד א' על הסך הנ"ל.
...

א. צד א' יעביר סכום של 110,000 ₪ לטובת קרן הגידור אותה מנהל צד ב'.
...

1. עד 31.12.09 יהיה זכאי צד א' לסכום מינימאלי של 175,000 ₪. כנגד הבטחה זו תועמד ערבות אישית, צ'ק פיקדון ע"ש.

2. צד א' לא יהיה ראשי (צ"ל: רשאי) לפדות את הצ'ק, וכן מתחייב לבטלו ולהעבירו לצד ב', במידה והופקדו לחשבונו עד 31.12.09 165,000 ₪..."

הנה כי כן, ההסכם השני נוקט בלשון התחייבות של הנתבע להשלים את שווי התיק בשתי פעימות: פעימה ראשונה עד סוף שנת 2009, בה התחייב להביא את שווי התיק לסך 175,000 ₪, ופעימה שנייה בה התחייב להשלים עד לסך 240,000 ₪, וזאת עד לסוף שנת 2010.
מכאן, יש יסוד לטענות הנתבע, כי נקבע תנאי במסירת השיק כך שישמש כבטוחה לקיום התחייבותו עפ"י ההסכם.

16. משנקבע התנאי במסירה, יש לבחון על מי הנטל להוכיח את קיומו של התנאי .
יש לשים לב כי הנתבע מעלה בעצם טענה כפולה, ראשית שחיובו על פי השיק הוא מותנה ושנית, התנאי לחבותו לא התקיים.
סעיף 20 (ב)(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש] מתיר הוכחת קיומו של תנאי אך סעיף 20(ג) מקים חזקה בדבר מסירה כשרה, ועל כן מוטל עול ההוכחה על הנתבע להוכיח את הטענה הראשונה ואילו ההלכה הפסוקה הוסיפה את עול ההוכחה גם בנוגע לטענה השניה.
(ראה ש. לרנר, דיני שטרות (מהד' שניה ) (התשס"ז- 2007) 313)

בע"א (חי') 3876/06 רמקו בע"מ נ' שטרית אבי, ( 17.1.08 ) הוסבר:

ככלל, לאוחז בשטר זכות תביעה כנגד חותם השטר מבלי שיהיה עליו להוכיח את זכותו על פי עסקת היסוד. הנטל על העושה או המושך של שטר ביטחון המתנגד למימושו הוא כפול: עליו להוכיח שהשטר נמסר בכוונה להצמיח על פיו חבות הכפופה לתנאי, ועליו להוכיח כי התנאי לא התקיים –...... זאת, לאור הרציונל הטמון בבסיס מתן השטר – לאפשר לאוחז בשטר יתרונות שונים שלא היו עומדים לו על פי העילה החוזית לבדה – "מדיניות הפסיקה היא להעביר את כלל נטלי הראיה בתביעה שטרית לשכמו של הנתבע, כדי להעמיק את הפער בין העילה השטרית לבין העילה החוזית. נטילת שטר לחיזוק התחייבות חוזית מלמדת שהצדדים התכוונו להעניק לתובע יתרונות שונים שלא היו לו על פי העילה החוזית."

מכאן, שעל הנתבע רבץ עול ההוכחה כי במועד הקובע על פי ההסכם השני עמד בדרישה להעמיד את שווי תיק ני"ע לסך של 175,000 ₪. דא עקא, שע יון בחקירתו הנגדית של הנתבע מעלה כי לא עלה בידו לבסס את טענתו שעמד בקיום התנאי המוסכם. הנתבע בחר להגיש כראיה צילום מסך של תיק ני"ע מיום 28.1.10 על פיו שוויו של התיק ע מד על סך של 178,045 ₪, אך נמנע מהגשת מסמך שהיה כנראה רק בידו בדבר קיום ההסכם השני במועד הקובע .
בעניין זה יחול הכלל בדבר המנעות מהבאת ראיה, שעל פיו הימנעות בעל דין מלהביא ראיה אשר יכולה הייתה לתמוך בטענתו, מקימה חזקה שבעובדה כי היה באותה הראיה לפעול לחובת אותו בעל דין .
כמובהר בע"א 9555/10 עמי הופמן נ' איל יפה ואח' (15.7.13):

"הלכה ותיקה עמנו כי הימנעות מהבאת ראיה בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנמנע, ומקימה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובתו של הנמנע ."

הנתבע צירף לתצהיר עדותו הראשית מסמכים שונים, לרבות תכתובות והוראות של התובע, וביניהם ראיה על מצב התיק נכון ליום 24.9.07 וכן ליום 13.7.07, אך נמנע כאמור מלהוכיח את שווי התיק בתאר יך הרלוונטי. כמו כן, לא הגיש מסמכים המצביעים כי הודיע לתובע על קיומה של יתרת זכות לטובתו או קיבל הוראות אחרות בנוגע להם.
לפיכך מתבקשת המסקנה כי בהעדרה של ראיה להוכחת קיום תנאי ההסכם השני בדבר שוויו של התיק על 175,000 ₪ לפחות או כי הופקדו בחשבונו של התובע סך של 165,000 ₪ עד למועד הנ"ל , הרי שזכאי היה התובע על פי הוראות הסכם זה להציג את השיק נשוא התביעה לפרעון.

17. הנתבע מבסס טיעוניו על הודאת התובע כי היו בחשבון סך של 178,045 ₪ ביום 28.1.10 וטען כי למרות האיחור הקל עמד למעשה בתנאי ההסכם . לשיטתו, עדכן את התובע בדוא"ל שוטף וידע אותו בזמן אמת על כל פעולה בחשבון וממילא יכול היה האחרון להחליט להפסיק את הפעילות אך לא עשה כן. התובע היה זה שביקש אותו בהסכמה שלישית בין הצדדים להמשיך להשקיע ולא הוכיח כי דרש את הכספים בשלב כלשהו וכך הושקעו עד שירדו לטמיון.
התובע מנגד, טען בעדותו כי ביקש מהנתבע למשוך את הכספים אך סורב.

על פי התרשמותי ככל שהפעלתי מבחן אובייקטיבי, נהג התובע באופן לא רציונאלי בהתנהלותו מול הנתבע. התנהלות זו הביאה אותו גם על פי עדות הנתבע לסמוך על האחרון באופן מלא עד חסר הגיון אובייקטיבי. כך הסכים "לסייע" בידי הנתבע להשיב לו את חובו כלפיו באמצעות קבלת שני שיקים מעותדים מחד והעברת כספים שהיו כבר בחשבונו לקרן גידור , שבה ינהל הנתבע את ההשקעה ע"מ להשיב את החוב לתובע. ההסבר שנתן לכך היה (עמ ' 8 לפר'):

"כיוון שהכרתי אותו בעבר. הוא אמר שיש לו בעיות אישיות, בעיות כלכליות, הנכסים שלו מוקפאים, הוא ביקש ואמר שהוא יודע לשחק בקרן גידור שלו, אני אף פעם לא הסכמתי להיכנס לקרן גידור, אף פעם לא הייתי מהמר, אבל אמרתי שאם זה דבר שיכול לעזור לו, אז אתן לו את ה- 110,000 ₪ ואני אגבה אותם בסוף 09, שזה היה 3/4 שנה לאחר מכן, את ה- 175,000 ₪ וב-10 את ה-65,000 ₪ ובזה נגמר הסיפור."

לעומתו, הנתבע ידע את מהות התחייבותו כלפי התובע, אך לא טרח לעמוד בה עד תום. אינני נותנת אמון בגרסת הנתבע כי התובע ביקש ממנו להמשיך להשקיע את הכספים לאחר שלא עמד בהסכם, למרות התנהלותו הכוללת של התובע עד כה כמתואר, וזאת משום שאף לפי הצהרת הנתבע פנה אליו התובע ביום 30.8.10 כ- 8 חדשים לאחר המועד שבו כביכול הצטבר סך של 178,000 ₪ לזכות התובע, וביקש כי הנתבע יחליף לו השיק ע"ס של 175,000 ₪ לשיק אחר לאחר שעבר זמנו והאחרון הסכים לכך. הסברו הדחוק, כי עשה זאת משום שנכנע לדרישותיו של התובע אינה מתיישבת עם השכל הישר ו עם טענתו כי עמד בהסכם השני וחבותו כלפי התובע כבר פקעה.
המסקנה המסתברת היא כי הנתבע המשיך לעשות בכספי התובע את שחפץ במיוחד לאחר שהעבירם לחשבונו הוא ולמצער הביאם עד לטמיון, תוך שגילה אדישות לגורלם, שעה שהודה כי סגר את החשבון ולא טרח כלל ליידע את התובע בעובדה זו.
מכל הטעמים הנ"ל יש לקבע כי התובע היה זכאי לפרעון השיק במועד הר לבנטי.

18. ב"כ התובע טען להוצאות שיש להשית על הנתבע בתארו את אופן התנהלותו בתיק זה במהלך בירורו, לרבות בהעדר התייצבותו לישיבת הגישור והגעתו של התובע במיוחד מאילת לצורך כך.
בעניין הליך המהו"ת נמנעה כב' השופטת בלכר בהחלטה מיום 10.4.13 מלפסוק הוצאות לנוכח העדר התייצבות הנתבע והפנ תה להפעלת שיקול דעת ביהמ"ש על פי תקנה 99 ז(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי במתן פסה"ד.
אני סבורה, כי יש ליתן משקל לדברים ככל שהביאו להכבדה מיותרת.

לסיכום

19. לאור האמור, התביעה מתקבלת במלואה .
הליכי ההוצל"פ ישופעלו.
לנוכח התוצאה והמפורט לעיל אני משיתה על הנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ה, 28 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.