הדפסה

הרבון נ' המוסד לביטוח לאומי

10 אוקטובר 2015

לפני:

כב' השופט אורן שגב

המבקשים
1. אברהם הרבון
ע"י ב"כ: עו"ד גלעד מרקמן ואח'
-
המשיבים
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם ואח'

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8/4/14 (להלן: "הוועדה"), אשר דחתה את ערעורו של המערער וקבעה כי יש לנכות מנכותו של המערער בגין יתר לחץ דם, נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 9(3)(ב)(I) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1956, כך שנכותו של המערער הינה בשיעור 0% בגין התאונה (להלן: "החלטת הוועדה").
מבוא והליכים קודמים
למערער, יליד 1944, הוכר כתאונת עבודה ליקוי שעניינו יתר לחץ דם כתוצאה מאירוע בעבודה מיום 14/9/08 (לעיל ולהלן: "התאונה").
לאחר שנבדק המערער ע"י ועדה רפואית לעררים קודמת אשר ניכתה מנכותו בגין מצב קודם, הגיש המערער ערעור לבית הדין בתיק ב"ל 47255-12-10.
בהסכמת הצדדים ניתן פסק דין ביום 26/5/11, אשר החזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתבהיר החלטתה בנוגע לשיעורי הנכות כתוצאה מהתאונה ותשקול את מצבו הרפואי הקודם טרם התאונה, וזאת בהתאם להלכת מרגוליס (להלן: "פסק הדין הראשון").
על החלטת הוועדה אשר התכנסה בעקבות פסק הדין הראשון הגיש המערער ערעור נוסף לבית הדין במסגרת תיק ב"ל 18585-09-11. בהסכמת הצדדים ניתן ביום 28/2/12 פסק דין אשר החזיר את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, על מנת שתבחן אפשרות להתאים למערער נכות בגין יתר לחץ דם, תוך תשומת לב להלכת מרגוליס בנוגע למצבו הרפואי הקודם. פסק הדין האמור קבע כי בפני הוועדה לא יועמדו פרוטוקולים של וועדות קודמות לעררים (להלן: "פסק הדין השני").
על החלטת הוועדה אשר התכנסה מכוח פסק הדין השני שוב הגיש המערער ערעור לבית הדין, שכן עלה, לכאורה, מפרוטוקול הוועדה שבניגוד להוראות פסק הדין השני נחשפה הוועדה לפרוטוקולים של וועדות קודמות. על כן, בהסכמת הצדדים ניתן פסק דין נוסף, ביום 29/1/14 אשר קבע כדלקמן (להלן: "פסק הדין המחזיר"):
עניינו של המערער יושב אל הוועדה הרפואית לעררים, אשר תתכנס בהרכב חדש, בפני הוועדה לא יובאו כל הפרוטוקולים הקודמים של הוועדות לעררים התנהלו בעניינו של המערער. הוועדה מתבקשת לציין בפרק המסמכים שעמדו בפניה, את החומר שעמד בפניה בצירוף תאריך של כל מסמך. הוועדה תבחן אפשרות להתאים למערער אחוזי נכות בגין פגימת יתר לחץ דם. ככל שהוועדה סבורה כי בהקשר זה קיים מקום לניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם תעשה כן בהתאם לקבוע בהלכת מרגוליס".

מכוח פסק הדין המחזיר התכנסה הוועדה מושא ענייננו אשר קבעה, כאמור כי יש מקום לנכות נכות בגין מצב קודם, כך שנכותו של המערער בגין התאונה הינה בשיעור 0%. על החלטה זו נסוב הערעור שלפניי.
טענות הצדדים
טענות המערער בתמצית הינן, כדלקמן:
הוועדה פעלה בניגוד להלכת מרגוליס, עת ניכתה נכות בגין מצב קודם, מבלי שהצביעה על מסמך אחד המעיד על יתר לחץ דם קודם ומצדיק קביעת נכות. משכך הוועדה אף פעלה בניגוד לפסק הדין המחזיר, באופן המהווה פגם משפטי.
בממצא עליו מסתמכת הוועדה לצורך ניכוי מצב קודם, מסמך רפואי בודד משנת 2005 שמפרט ערכי לחץ דם של 160/74, אין די כדי לקבוע נכות. בהתאם לתקנות נדרשים ערכים גבוהים יותר כדי להקנות נכות. לא קיים כל ממצא אובייקטיבי המעיד על נכות טרם התאונה.
הוועדה טועה בקביעתה כי יש, כביכול, דרישה לפגיעה ברשתית העין לצורך הענקת נכות בגין יתר לחץ דם, שכן פריטי הליקוי בתקנות אינם קובעים זאת.
נקודות ההנחה השונות עליהן מתבססת הוועדה הינן בבחינת השערות וחשדות בלבד.
בהחלטה הוועדה קיימת סתירה פנימית. יום לאחר התאונה נבדק המערער אצל רופא עיניים ונמצאה פגיעה בדרגה II בעיניים. הוועדה מסבירה כי פגיעה כזאת נוצרת במשך שנים, אלא שבניגוד להסבר זה בפועל, לאחר מספר חודשים ממועד הבדיקה האמורה כבר מאובחנת אצל המערער פגיעה בעיניים בדרגה III. הנמקת הוועדה אינה הגיונית, שכן לא ברור כיצד החמרה ממצב II למצב III אירעה בתוך זמן כה קצר.
מעת שהכיר פקיד התביעות בתאונה, הוועדה אינה רשאית לקבוע כי קיים חשד, לפיו הליקוי בגין לחץ הדם החל קודם למועד התאונה.

טענות המשיב בתמצית הינן, כדלקמן:
לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה, שכן הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר במלואן ונימקה החלטתה היטב.
כל טענותיו של המערער הינן טענות היוצאות כנגד שיקול הדעת המקצועי המסור לוועדה. הוועדה נימקה החלטה באופן מקיף ומספק, כדלקמן:
ראשית, הוועדה סמכה קביעתה על מסמך רפואי מיום 15/10/05 המצביע על ליקוי בלחץ דם. בנוסף, הסתמכה הוועדה על תלונות המערער ביום התאונה, לפיהן מזה כשבוע ימים, קרי לפני מועד התאונה, הוא סובל מכאבי ראש והרגשה רעה בעין.
שנית, בהתאם להלכה הפסוקה די בקיומו של מסמך רפואי, גם מסמך המאוחר למועד התאונה, ממנו ניתן ללמוד על מצב קודם. אין דרישה כי המסמך הרפואי יהיה קודם למועד הוועדה ואין דרישה כי המסמך יפרט במדוייק את תנאי סעיפי הליקוי השונים.
הוועדה הבהירה באופן מפורט ומפורש כיצד היא למדה על מצב קודם בעניינים: המערער הופנה לבירור הכולל בדיקת קרקעית העין, שכן יתר לחץ דם המתקיים במשך שנים גורם, בין היתר, לפגיעה בקרקעית העין. ואכן בצילום מיום 15/9/08, יום לאחר התאונה, נמצא נזק בדרגה II בקרקעית העין ובבדיקה נוספת ביום 7/12/08 נמצא נזק בדרגה III. הוועדה קבעה כי ההמצאים בעיניים מעידים על נכות קודמת ומצדיקים ניכוי מצב קודם.
הוועדה קיבלה החלטתה על בסיס הידע הרפואי ושיקול דעתה המקצועי. קביעה כי קיימת חובה, לכאורה, לנכות מצב קודם, רק על בסיס מסמך רפואי קודם המעיד במפורש על בעיית לחץ דם עובר לתאונה, יוביל לפגיעה אנושה במטרה שעומדת בבסיס האפשרות לנכות מצב רפואי קודם – הבטחה שמבוטח יקבל פיצוי הולם בגין הזקי התאונה בלבד, על מנת שמבוטחים לא יפוצו ביתר, על חשבון מבוטחים אחרים.
דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הטעמים הבאים:

בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס לאמור בפסק הדין ולפעול על פי הנחיותיו. במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר מצוות פסק הדין (עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008)) .
קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (דיון (ארצי) לה/345-01 עזיז מועלם נגד המוסד לביטוח לאומי (1/4/76)) דב"ע נד/53-01 דניאל שכנאי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כח' 162) . בית הדין לא יחליף את שיקול דעתה של הועדה בשיקול דעתו ולא ישים עצמו כמומחה לרפואה (דב"ע (ארצי) ל/11-0 צבי סימן טוב נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 133).
בדב"ע נד/1-46 מרגוליס נגד המוסד לביטוח לאומי (21/2/93) (להלן: " הלכת מרגוליס") נפסק כדלקמן:
"אם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף.
לשון אחר:נ הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה :באילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל."

מן הכלל אל הפרט
פסק הדין המחזיר הורה לוועדה לבחון אפשרות של התאמת נכות בגין יתר לחץ דם, וככל שתסבור כי יש מקום לנכות נכות בגין מצב קודם תעשה כן בהתאם להלכת מרגוליס.
הוועדה סיכמה את מסקנותיה באופן הבא:
"הוועדה עיינה בפסק דין בית הדין האיזורי לעבודה מ 29/1/14 ושמעה את באת כוחו. הוועדה מציינת כי בתיקו הרפואי מצויינת מדידה של לחץ דם בשיעור 160/71 מתאריך 15/10/05 ומאז ללא מעקב של לחץ דם עד לתאונה הנדונה. ביום התאונה הנדונה נמדד לחץ דם של 205/100 וצויין כי מתלונן על כאבי ראש והרגשה רעה בעין שבוע ימים, דהיינו החלו שבוע ימים טרם התאונה הנדונה. וכמן כן מצויין שהתובע אוכל הרבה מלח. לאחר טיפול תרופתי מצויין כי לחץ הדם ירד ל 150/75 ואצל הרופא חזר ועלה ל 180/90. התובע הופנה לבירור כולל בדיקה של קרקעיות העיניים שכן יתר לחץ דם המתקיים לאורך שנים גורם להפרעות בצינורות הדם שבעין המתבטאות בהתעבות ודימומים. ואכן בבדיקת רנטגן שלמה מ 15/9/08 (יום לאחר התאונה הנדונה) נמצא נזק מדרגה II בקרקעית העיניים. בבדיקה נוספת מ- 7/12/08 נמצא נזק בקרקעית העיניים מדרגה III על ידי רופא אחר ומצויין כי רוב מדידות לחץ דם היו בגדר התקין. בספר רשימת המבחנים של תקנות המל"ל מצויינת הנכות לנפגעי עבודה בעין יתר לחץ דם לפי סעיף 9(3) לפי הדרגות הבאות. דרגה ראשונה לחץ דם דיאסטולי (הלחץ הנמוך) שאיננו עולה על 95 מ"מ כספית כנכות בשעור 0% וכאשר לחץ הדם באופן קבוע מעל 95 מ"מ כספית או עם יש פגיעה ברשתית נכות בשיעור 10% במידה ואין הגדלה של י.ל.ד העובדה שבחודשיים אשר כן נמצאה החמרה בממצאים בקרקעיות העיניים מחשידה כי סבל מעליה זמנית של לחץ הדם אולם לאור תלונותיו עליה זו החלה כנראה שבוע טרם התאונה הנדונה. לאור זאת נכותו מתאימה ל 105 לפי סעיף 9(3)(ב)(I) אולם מכיון שהנזק היה קיים שנים קודם לכן ומאחר והנזק בקרקעיות העיניים לא היה יכול להיווצר מיידית הוועדה מנכה 10% לפי סעיף 9(3)(ב)(I), סה"כ נכותו 0% בגין התאונה הנדונה."
מקריאת החלטת הוועדה עולה כי הוועדה מילאה אחר מצוות פסק הדין המחזיר במלואו. כאמור, הועדה שקלה מחדש את עניינו של המערער, תוך שהיא מנמקת באופן מפורט ונרחב את מסקנותיה הן ביחס לנכות והן ביחס לסוגיית ניכוי הנכות בגין מצב קודם.
סבורני כי לא נפל כל פגם בהנמקת הוועדה ביחס לניכוי מצב קודם. הוועדה הבהירה באופן מפורט כי בדיקת קרקעיות העיניים מעידה גם היא על פגיעה כתוצאה מיתר לחץ דם, שכן כאשר קיים ליקוי מסוג זה לאורך זמן הוא בא לידי ביטוי, בין היתר, בהפרעות לצנורות הדם בעיניים. מדובר במסקנה רפואית מובהקת.
הוועדה מציינת כי יום לאחר התאונה נמצא אצל המערער נזק בדרגה II בקרקעיות העיניים שאינו יכול להתפתח תוך יום אחד בלבד. מדובר בהנמקה בהירה ומפורטת הנשענת על אדנים רפואיים גרידא.
סבורני כי ההנמקה המקיפה מתיישבת בהחלט עם הלכת מרגוליס, שכן היא מבהירה על בסיס טעמים רפואיים, מדוע הממצאים אשר נמצאו בבדיקות השונות של המערער, לרבות בדיקת קרקעיות העיניים, מעידים על מצב רפואי קודם, אשר מתאים לפסיקת נכות בשיעור שנקבע ע"י הוועדה בוהתאם לפריט הליקוי שנקבע על ידה.
לא מצאתי לקבל את טענות המערער לפיהן ממצאי הוועדה והמסמכים שעמדו בפניה אינן מספקים, לכאורה, לצורך ניכוי מצב קודם. כאמור, החלטת הוועדה בדבר שיעורי הנכות ובדבר הקשר שבין הנכות האמורה לבין התאונה הינה החלטה מקצועית גרידא, המסורה לוועדה ולה בלבד.
גם בדיקות קרקעיות העיניים הינן בבחינת מסמכים רפואיים. העובדה שבדיקות אלה בוצעו לאחר התאונה ומעידות – בהתאם לדעתה המקצועית של הוועדה – על מצב רפואי הקודם לתאונה, אינו שומט את הקרקע תחת תקפות מסמכים רפואיים אלה, ואין בכך כדי למנוע מהוועדה לעשות שימוש בבדיקות האמורות על מנת להגיע למסקנות רפואיות ביחס למצב רפואי הקודם לתאונה.
ביחס לטענות המערער בנוגע לדלות המסמכים, לכאורה, אשר עמדו בפני הוועדה אציין כי בהתאם להלכה הפסוקה "הקביעה האם מסמכים רפואיים מעידים על נכות קודמת היא קביעה רפואית, המצויה בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, ובה בית הדין לא יתערב" (בר"ע (ארצי) 23917-05-10 צילה מנדל נגד המוסד לביטוח לאומי 12/8/10).
להשלמת התמונה אציין כי בניגוד לטענת המערער הוועדה לא ניתקה את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הליקוי כפי שנקבע ע"י פקיד התביעות, אלא אך קבעה כי נכותו הרפואית של המערער עומדת על 0% בגין ניכוי מצב קודם. קביעה כאמור מצויה בתחום סמכותה של הוועדה ואין בה כל דופי.
סיכומו של דבר –
הוועדה מילאה אחר מצוות פסק הדין במלואו, עת נימקה באופן מלא, שלם וברור את החלטה, לרבות בדבר ניכוי מצב קודם. החלטת הוועדה נשענת על אדנים רפואיים מובהקים ולא נפל בה פגם, בוודאי שלא פגם מהותי המאפשר השבת עניינו של המערער לוועדה.
לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.
כמקובל בהליכים שעניינם זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ו, (10 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .