הדפסה

הנטר ואח' נ' עוקב בן אברהם ואח'

התובעים
עזבון המנוח ג'פרי מקס הנטר ש"ל ואח'
ע"י ב"כ עו"ד יונתן גליק

נ ג ד

הנתבעים
1.דניאל עוקב בן אברהם

2.מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד יוסי ברכיהו מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

החלטה

לפניי בקשת התובעים להתיר גילוי ועיון במסמכים שבתיק ועדת השחרורים מבית הסוהר בעניינו של הנתבע.

1. התובענה דנן היא תובענה בנזיקין של התובעים – עזבון המנוח ג'פרי קנת הנטר והוריו – נגד הנתבע 1 שרצח את המנוח ג'פרי הנטר. התובענה הוגשה גם נגד המדינה מהנימוקים שפורטו בכתב התביעה. בהליך הפלילי לא נדון הנתבע למאסר עולם אלא לעונש מופחת של 20 שנה על יסוד הטענה לנכות נפשית שנגרמה לו במהלך שירותו הצבאי. הנתבע סיים לרצות את עונשו לאחר ניכוי כשליש ממנו ועניינו נדון לפני וועדת השחרורים (להלן: "הוועדה") של שירות בתי הסוהר (להלן: "השב"ס"), שמטבע הדברים, הוגשו לה מסמכים פנימיים של שרות בתי הסוהר בקשר לנתבע.

2. לעת קידום הדיון בתובענה הנזיקית ביקש ב"כ התובעים גילוי ועיון במסמכים בתיקו של הנתבע אצל הוועדה.

3. הנתבע, שאינו מיוצג, לא התנגד לבקשה.

4. הנתבעת התנגדה תחילה באופן גורף לבקשה. עם זאת, לאחר דין ודברים בין ב"כ הצדדים, הותר לב"כ התובעים לצלם חלק מהתיעוד שבתיק הוועדה. על חלק אחר מאסופת המסמכים שבתיק הוועדה ויתרו התובעים על בקשתם לאחר הסבר שניתן לבא כוחם על ידי בא כוחה של המדינה. אשר לחלק אחר של המסמכים, הוסכם בין ב"כ הצדדים, כי יועברו לעיוני ותינתן החלטה לאחר שמיעת טיעונים קצרים. החלטה זו מתייחסת לקבוצה האחרונה של המסמכים וניתנת לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון במסמכים אלה. המסמכים שהוגשו לעיוני מוספרו על ידי ב"כ הצדדים וההחלטה תתייחס למסמכים לפי המספרים האמורים.

5. ב"כ התובעים טען, כי עומדת לתובעים הזכות לעיון במסמכים אלה. עוד ציין, כי אם המדובר במסמך שהועבר מגוף אחד של המדינה לגוף אחר, והוא מתייחס לנתבע, יש לבחון את המסמך לגופו, וככל שיש מקום להסתיר את שם הגוף השולח או את שם הגוף המקבל, ניתן למחוק את השמות של השולחים על מנת למנוע חשיפה, אף כי גם זאת יש לעשות בזהירות על מנת שיהיה ברור מי הגורם השולח, אף כי לא בשמו.

6. ב"כ הנתבעים טען, כי בחלק מהמסמכים מדובר במידע מודיעיני שנערך על ידי גורמי שירות בתי הסוהר וקשורים לנתבע ומתנוססת עליהם המילה "סודי" ואין מקום לחשפם לעיני התובעים. על פי הטענה, המדובר במידע שנועד לצרכים פנימיים של השב"ס ואין כל סיבה לחשפו, שכן הדבר עלול להוות חשיפה של גורמי מודיעין.
עוד נטען, כי מסמכים אחרים אינם רלוונטים לתובענה, שכן אלו מסמכים בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין רשויות ציבוריות שלא חלה חובה למסירתו על פי חוק חופש המידע, תשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק").

7. גילוי ועיון במסמכים הינם כלים שניתנו על פי הדין לצדדים לעשות בהם שימוש בהליך המשפטי. ההליך של גילוי ועיון במסמכים מתקיים על מנת "לאפשר לבעלי הדין "לשחק" בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראיה בלתי צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא היתה בידו אפשרות לבודקה ולהכין חומר ראיות לסתור. לפיכך הכלל הוא, שרשאי, בעל דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם "מועילים" ובין שהם "מזיקים"... מטרתו של גילוי מסמכים היא, כרגיל, להביא לחקר האמת, ואם סבור בית המשפט כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול דעת שלא להתירו" (רע"א 4249/98 סויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ פ"ד נה(1) 515, 520 , (1999)).

8. כאמור, ב"כ הצדדים העבירו לעיוני את המסמכים לגביהם לא היו תמימי דעים – כאשר מחד ב"כ התובעים מבקש לעיין בהם ואילו, מאידך, ב"כ המדינה טוען לחס יונם. אשר לסמכותו של בית המשפט לעיין במסמכים שנטענה לגביהם טענת חיסיון והשיקולים שינחו את בית המשפט להכריע בכך, ראו בהרחבה החלטתו של כב' המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט א' ריבלין ברע"א 5806/06 עזבון המנוח נמירובסקי נ' שימקו (לא פורסם, 13.6.07).

9. כאמור, בעניין שלפניי טען ב"כ המדינה, כי לא חלה חובה על המדינה להיעתר לבקשת התובעים וזאת מכוח הוראת סעיף 9(ב) לחוק הקובע כדלקמן:

"רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה:
(1) מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידה;
(2) ...
(3) ...
(4) מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהם או יועציהם, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בחוק.
(5)..."

ב"כ הנתבעת מפנה לבש"א (מחוזי ת"א) 9760/07 אורט ישראל נ' מדינת ישראל – משרד החינוך, התרבות והספור ט (לא פורסם, 25.3.08) שם נקבע, כי אין חובה להעביר מסמכים שהם תכתובות פנימיות אפילו שלמיעוט מהמסמכים יש רלוונטיות בצורה מסוימת להליך. לשיטת ב"כ הנתבעת, אם תינתן האפשרות להעביר לעיון מסמכים שהם תכתובת פנימית, עלול הדבר להביא לכך שהעובדים ברשות הציבורית יימנעו מלדבר באופן חופשי, שכן לא ירצו שדבריהם יועברו לגורמים חיצוניים.

10. חברי, השופט מ' דרורי, נדרש לשאלת פרשנותו של סעיף זה והביע דעתו, כי – "על פני הדברים, נראה לי במסגרת ההרמוניה הפרשנית, ראוי לפסוק כי בכל עת שמידע נמצא במסגרת אותם חריגים שאין לגלותם על פי חופש המידע, כי אז אין לגלותו גם במסגרת הליך אזרחי בין הצדדים, שכן הטעם לחיסיון על פי חוק חופש המידע, דומה לאותם כללי חיסיון שהתפתחו בפסיקה ביחס לאי גילוי במסגרת הליכי גילוי המסמכים" (בש"א (מחוזי י-ם) 3637/05 עזבון המנוח שואהין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.3.06 , והאסמכתאות שם);

לגישה זו נדרש כב' השופט א' רובינשטיין באומרו דברים אלו (רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר (לא פורסם, 27.6.07, בסעיף י"ג להחלטה והאסמכתאות שם) :
"איני מקל ראש במחשבת ההרמוניזציה, בגישה ערכית, שהביע השופט דרורי. ואולם, בסופו של יום עסקינן במאטריות שונות. חוק חופש המידע מצוי בגדרי המשפט המינהלי, ומטרתו שקיפות המינהל ועל-ידי כך שיפורו מבחינת יושרתו, דרכי קבלת ההחלטות בו, אמות מידה סדורות לפעולותיו ולהחלטותיו וכיוצא באלה. וזאת בכפוף לאינטרסים ציבוריים המצדיקים חיסיון, שאותם מנה המחוקק, והנתונים לביקורת שיפוטית (ראו גם להלן). ההתדיינות האזרחית, על פי סדר הדין האזרחי, מטרתה הכרעה בסכסוך ספציפי, ואף כאן ננקטו דרכי חיסיון, אך המחוקק והמחוקק המשנה לא העתיקו את הוראות החיסיון המפורטות בחוק חופש המידע אל תקנות סדר הדין האזרחי משנתקבל חוק חופש המידע. אכן, בשני נתיבים עסקינן – תקנות סדר הדין האזרחי וחוק חופש המידע, ומטבע הדברים בראשון יצעד ככלל בעל זכות תביעה, כגון המגן על קניינו או על שמו הטוב, ואילו בשני יצעד ככלל בעל עניין בפעולת הרשות ובתקינותה. יש שוני מובנה ביניהם: הנתיב האזרחי מותנה, בין השאר, ברלבנטיות לתיק, ויש בו חסיונות שבדין; ואילו נתיב חופש המידע העומד לרשות הכל, ללא צורך בהסבר ובהוכחת זכות עמידה ורלבנטיות, כפוף למגבלות מסוימות בדין, הנובעות מתכליתו של חופש המידע. ומכאן החסיונות שנקבעו בחוק. נוכח התכליות השונות והתנאים השונים. גם החסיונות אינם זהים".

11. ב- עע"מ 6013/04 מדינת ישראל – משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (לא פורסם, 2.1.06), עמד כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין על מטרותיו ותכליותיו של החוק וכן על האינטרסים העיקריים שנועד להגשים (סעיף 11 לפסק הדין). על פרשנותו הראויה של סעיף 9(ב)(1) לחוק נאמרו דברים אלו (שם, סעיף 22 לפסק הדין) :

"הוראת סעיף 9(ב)(1) – לשונה רחבה וכוללנית. ההוראה מתירה לרשות הציבורית שלא למסור מידע "אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה". בצדק נאמר על הוראה זו, כי היא "פותחת שער לשיבושה של הזכות לקבלת מידע עצמה"... פרשנות הסעיף צריכה, אפוא, להתאים עצמה לאמות המידה המנחות את החוק ולעקרונות הכלליים והחוקתיים המקובלים במשפטנו.

12. אשר למטרתו של סעיף 9(ב)(4) לחוק, אשר אף עליו סומכת המדינה טענותיה, נאמר בעע"מ 6013/04 הנ"ל (שם, בסעיף 28 לפסק הדין):
"סעיף זה נועד לאפשר לאנשי הרשות הציבורית לקיים דיונים והתייעצויות, ולהגיש מסמכים מקדמיים, לקראת ולצורך קבלת החלטות, מבלי לחשוש שאלה יחשפו לעיני כל... ההנחה המונחת ביסוד הסעיף היא, כי האפקטיביות של רשויות הציבור תפגע עד מאוד, אם הן תאלצנו לפעול ב'אקווריון'..."

13. אשר לחשש שהביע ב"כ המדינה כי בעלי תפקידי יימנעו מלבטא דעתם בדיונים פנימיים מחשש להוצאת הדברים לגורמי חוץ נאמר כבר ברע"א 2498/08 הנ"ל, בפיסקה י"ג סיפא) –

"... גם מי שרגיש לצורך האמיתי כי אנשי רשות יוכלו להתבטא חופשית בדיונים פנימיים... מבין את רוח התקופה, ואת צרכי השקיפות. ביטוי לכך ניתן בגישה הנדרשת להבחנה שבין 'המוצר המוגמר' לבין 'חומרי הגלם'".

אשר לחשש של גילוי פרוטוקול דיונים פנימיים מפני " אפקט מצנן" עלה גם ברע"א 4708/03 חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.11.05) (וכן בר"ע 5806/06 הנ"ל בסעיף 15 להחלטה).

14. על יסוד כללי יסוד אלה והפרשנות שניתנה, ומבלי להרחיב יתר על הנדרש, אעבור לבחון את המסמכים שהוגשו לעיוני.

א. מסמכים 98-97
שני מסמכים שהוגדרו כ"דווח תפקוד לצורך שחרור מוקדם (לחצי שנה אחרונה)", הכוללים ארבעה דיווחים, לתקופה מיום 26.4.10 ועד ליום 4.5.10, שנעשו על ידי ארבעה בעלי תפקידים שונים בשב"ס.
ב"כ המדינה טוען, כי אף שאין המדובר במסמכים שהוגדרו "סודי" המדובר בתכתובות פנימיות ואינו רואה כל רלוונטיות לתיק.
נתתי דעתי לטענות ב"כ המדינה ואין בידי לקבלם. כאמור, שני המסמכים לא הוגדרו "סודי". ארבעת הדוחות ממועדים סמוכים נושאים בין ארבע לשמונה שורות של דווח "יבש" ומתייחסים לגילו של הנתבע, המעשה בגינו הורשע, נסיבות הרצח ותוכניותיו לעתיד.
איני סבור, כי גילויים לב"כ התובעים נופל בגדר סעיף 9(ב)(1) לחוק. כמו כן, לדעתי, האמור בדוחות אלה אינו נופל בגדרו של סעיף 9(ב)(4) לחוק, שכן נראה כי דוחות אלו נועדו למסירה ל וועדה ולא נועדו לצורך התייעצות פנימית, לצורך קבלת החלטה של השב" ס, והינם בבחינת "מוצר מוגמר" ולא "חומר גלם".
ככל שיבקש ב"כ המדינה למחוק את שמות עורכי הדוחות בטרם העברתם לב"כ התובעים יהיה רשאי לעשות כן.

ב. מסמך 149
חוות דעת בת עמוד אחד של רכזת חוליית מודיעין, שנועד לפרקליטות מחוז מרכז, בו מביעה כותבת חוות הדעת עמדה לעניין שחרורו של הנתבע.
מקובלת עליי טענת ב"כ המדינה, כי המדובר בתכתובת פנימית החוסה בגדרו של סעיף 9(ב)(4) לחוק ואין מקום להעבירו לב"כ התובעים.

ג. מסמכים 165-167
מסמך הכולל שלושה עמודים, ולדברי ב"כ המדינה המדובר במייל שאינו יודע מי כתבו.
עיינתי במסמך שאינו נושא תאריך ואינו כולל את שם הכותב . נראה, כי המדובר במסמך הכנה הכולל את הנימוקים לטיעון להופעה בפני הועדה בדבר עמדת המדינה בבקשה לשחרורו המוקדם של הנתבע .
לדעתי, מסמך זה חוסה בגדרו של סעיף 9(ב)(4) לחוק, ואין מקום להעבירו לב"כ התובעים.

ד. מסמך 207
מסך מוועדה במשרד העבודה והרווחה במחוז תל-אביב והמרכז לגורם בכלא איילון.
מקובלת עליי טענת ב"כ המדינה כי המדובר במסמך עם מידע שנועד לצרכים פנימיים. המסמך הינו מחודש ינואר 2006 ואני סבור כי אף אינו רלבנטי לתובענה שלפניי.
אין מקום להעביר המסמך לב"כ התובעים.

מסמכים 249-250
ה. מסמך הכולל שני עמודים, שאינו נושא תאריך ולא ידוע מי כתבו.
עיינתי במסמך ומתוכנו עולה כי המדובר במסמך פנימי אשר בו סיכום טיעונים לקראת הופעה לפני הוועדה.
לדעתי, מסמך זה חוסה בגדרו של סעיף 9(ב)(4) לחוק, ואין מקום להעבירו לב"כ התובעים.

מסמך 251
מסמך בן עמוד אחד, בכתב יד מיום 11.10.10.
מעיון במסמך עולה, כי המדובר במסמך פנימי, לאחר מתן ההחלטה של הוועדה בעניינו של הנתבע.
לדעתי, המדובר בתכתובת פנימית והוא חוסה בגדרו של סעיף 9(ב)(4) לחוק, ואין מקום להעבירו לב"כ התובעים.

ו. מסמכים 248-225
מסמכים אלה הוגדרו כמסמכים סודיים.
עיינתי במסמכים אלו, המדובר במסמכים מסוף שנת 2002 וראשית שנת 2003. מדובר במידעים מודיעיניים ובתרשומות של דיונים ביחס למידעים אלה. המסמכים אינם רלוונטים לתובענה דנן. לדעתי, מסמכים אלה חוסים תחת ההגנה שבסעיף 9(ב)(4) לחוק, ואין מקום להעבירם לב"כ התובעים.

אסופת המסמכים תוכנס למעטפה ותימצא בלשכתי.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ה' חשון תשע"ג, 21 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.