הדפסה

הנגלי נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני:

כב' השופט אורן שגב

המבקש
1. דניאל הנגלי
ע"י ב"כ: עו"ד ענת גלעד כרמל
-
המשיב
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שרון ירמיהו

פסק דין

לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ב – 1995 (להלן: " החוק"), על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30/8/2012 .

התשתית העובדתית

המערער יליד שנת 1965, עובד בדפוס כ-30 שנה ו הוכר ע"י המשיב כנפגע עבודה בשל CTS דו צדדי. וועדה רפואית לעררים קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 9.75%. וכדברי הוועדה: הוועדה התרשמה מהבדיקה על אי שיתוף פעולה ובדיקה "כפי שכתוב בספר" דו"צ מדויק. לפי ממצאי EMG מיום 15.8.12 ו- 11.12.11 מראים את אותם הממצאים בנוגע להולכה מוטורית וסנסורית של עקב המדיאנום דו"צ בצורה קלה. אין ממצא שיכול להראות על חולשה ניכרת שהוא מדגים בבדיקה מאחר וגם לא נמצאה דלדול בשרירי טנס. לאור הממצאים ההדמייתיים (EMG) הועדה דוחה את הערר ומותירה את נכותו כפי שנקבע בדרג א'".

לעניין הפעלת תקנה 15 קבעה הועדה:

"עפ"י הממצאים בבדיקתו ובEMG יכול לחזור לעבודתו הקודמת, ואין מקום להפעיל את תקנה 15 ".

על החלטה זו נסוב הערעור שבפני.

לטענת המערער, הועדה הרפואית לא נימקה את ההחלטה באופן בו ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה. עוד טוען המערער, כי בקביעתה, ציינה הוועדה שהמערער הראה "חולשה ניכרת" ולמרות זאת בחרה הוועדה שלא להעניק לו בגין כך אחוזי נכות שכן הודעה התרשמה מ"אי שיתוף פעולה בבדיקה" . עוד טוען המערער, כי הוועדה לא התייחסה למלוא הפגימות ו/או התלונות של המערער וכי לא התייחסה לחוות הדעת של ד"ר ליברמן, אשר העריך את נכותו של המערער בכ-32% נכות רפואית, דבר המנוגד לפסיקה ומהווה טעות משפטית ברורה.
לעניין אי הפעלת תקנה 15, טוען המערער כי טעתה הוועדה בכך שלא הפעילה אותה בנימוק כי המערער יכול לחזור לעבודתו. זאת ועוד, המערער נאלץ לשנות את עבודתו וקיימת אצלו ירידה בשיעור של 40% משכרו.

לטענת המשיב, הוא מסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה לעררים על מנת שתעיין בחוות דעת של ד"ר ליברמן מיום 12.8.2012. המשיב מוסיף בהקשר זה , שהוועדה לא תלתה את מסקנותיה באי-שיתוף הפעולה של המערער בבדיקה, אלא בשקילת הממצאים למול בדיקת ההדמיה וכן לנוכח חוסר קוהרנטיות שהיא מצאה בבדיקה עצמה.
עוד טוען המשיב, כי בחירת סעיף הליקוי שנקבע למערער נערך למול ממצאי הבדיקות ומצוי בתחום שיקול דעתה הרפואי של הוועדה, מדובר בקביעה רפואית ואין להתערב בכך.

דיון והכרעה
אקדים ואציין כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הטעמים הבאים:

הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות וועדה רפואית לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעורי הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם 22/6/2006)).
בנוסף, אחת מהחובות המוטלות על הוועדה לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) 1318/01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356/01 לביא – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130).
בענייננו, קיימת הסכמה מצד המשיב להחזרת עניינו של המערער על מנת שהוועדה תעיין בחוות דעת של ד"ר ליברמן, אך לא די בכך ויש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתתייחס גם ליישום תקנה 15. הוודעה לא נימקה בהחלטתה מדוע אינה מתייחסת לתלונותיו של המערער באשר לירידה בהכנסותיו, שינוי מקצועו ואילוצו להעסיק אדם נ וסף בפועל על מנת שימלא את מקומו – לפיכך הועדה תדון גם בהפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער.
בנוסף, המערער ייבדק על ידי הועדה, על מנת שהועדה תוכל להתרשם ממצבו. מכל הנימוקים דלעיל, יש מקום להורות על החזרת עניינו של המערער לוועדה לעררים.
חרף האמור לעיל, לא מצאתי להורות על החלפת הרכב שכן מדובר בוועדה שדנה בעניינו של המערער פעם אחת בלבד, ולא מצאתי כי קיים חשש שהיא נעולה בעמדתה.

סוף דבר
הערעור מתקבל.
בהתאם להסכמת המשיב, עניינו של המשיב יוחזר לוועדה לערערים על מנת שתתייחס לחוות דעת ד"ר ליברמן ו תבדוק את המערער.
בנוסף, הוועדה תשקון פעם נוספת הפעלת תקנה 15, בעניינו של המערער, וזאת לאחר שתיוועץ בוועדת רשות חדשה טרם מתן החלטתה.
הוועדה תנמק את החלטתה.
המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון הן בפני וועדת הרשות והן בפני הוועדה.
המשיב יישא בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ג , (02 אפריל 2013 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .