הדפסה

המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית נ' שחר ואח'

בפני
הרכב כבוד השופטים:

אברהם אליקים [אב"ד]
בטינה טאובר
רבקה פוקס

המערער

המוסד לביטוח לאומי

נגד

המשיבים
1.רחלה שחר
2.אלון וולך, מנהל עזבון המנוח שמואל שחר ז"ל
3.בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ

פסק דין

השופט א' אליקים [אב"ד]

מבוא ומהותה של המחלוקת
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה שניתן במסגרת המרצת פתיחה 12254-09-12 (כבוד השופטת נסרין עדוי) בו נקבע כי כספים שהפקיד בחייו המנוח שמואל שחר ז"ל (להלן-המנוח) בקופת גמל, אינם בכלל עזבונו וכי כספים אלו שייכים למשיבה 1 (להלן-המשיבה), אלמנתו של המנוח שהינה המוטבת לענין אותם כספים.

2. המערער שלבקשתו הוטל עקול זמני על כספי קופת הגמל עוד במהלך חייו של המנוח, מבקש לבטל את פסק הדין ולקבוע כי העיקול על כספי החסכון שהפקיד המנוח בקופת הגמל, גובר על זכויות המשיבה כמוטבת ולכן הכספים מהווים חלק מעזבונו, זו גם עמדת משיב 2, מנהל העזבון. המשיבה בהסתמך על הוראות סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן-חוק הירושה) דרשה את הכספים כמוטבת, (בפועל הכספים הועברו לידה לאחר פסק דינו של בית משפט קמא).

רקע עובדתי
3. ביום 5.2.1996 עת היה המנוח שכיר במשרד המשפטים, הוא הצטרף לקופת גמל לתגמולים ופיצויים שבניהול המשיב 3 והורה לשלם לאחר פטירתו את הסכומים שיצטברו בקופה לאשתו, המשיבה (חלק מנספח ו' למוצגי מנהל העזבון).

4. בשנת 2003 הואשמו המנוח ושלושה שמאים אחרים בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הפרת אמונים ואיסור הלבנת הון וזאת בגין שכר טרחה שגבו עת עבדו עבור המערער (ת"פ 219/03 של בית המשפט המחוזי בחיפה). במסגרת ההליכים הפלילים בהסכמת המנוח ואשתו רוכז ביום 23.2.2003 סכום של 9,423,785 ש"ח בחשבון בנק הרשום על שם המנוח ואשתו ואשר מתנהל בסניף הבנק הבינלאומי הראשון בחיפה והוסכם כי הכספים בו יוקפאו, (בתאריך 30.9.2003 קבע בית המשפט במסגרת ההליך הפלילי כי הסכום המוקפא יעמוד על 6,450,337 ש"ח, נספח 7 למוצגי המערער).

5. המערער הגיש ביום 30.10.2003 תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המנוח ושלושה נתבעים אחרים (ת.א. 921/03), ביחד עימה ביקש להטיל עיקולים זמניים אצל מחזיקים שונים ביניהם, כספים המוחזקים בסניף הנ"ל של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (נספח 3 למוצגי המערער) וכספי קופת גמל המנוהלת ע"י המשיב 3. בהסכמה הועמד סכום העקול הזמני על הכספים שבחשבון הבנק הבינלאומי בגובה הסכום המוקפא, 6,450,337 ש"ח, (נספח 8 למוצגי המערער), התביעה עדיין מתבררת בבית המשפט.

6. לימים הורשע המנוח ביחד עם האחרים והוא נדון לעונש מאסר בפועל. בגזר הדין נקבע בין השאר כי מתוך כספי החשבון המוקפא יחולט סכום של 2,395,974.5 ש"ח אותו יש להעביר למערער.

7. המנוח נפטר בתאריך 11.11.2008 וביום 26.2.2012, ניתן צו ירושה על ידי בית המשפט לענייני משפחה במסגרת ת.ע. 43554-08-11 ות.ע. 43562-08-11 (נספח ב' למוצגי מנהל העזבון) לפיו נקבעה המשיבה כיורשת היחידה של המנוח, כספי העזבון טרם חולקו בשל מחלוקות שונות שבין מנהל העזבון, המשיבה והמערער.

8. לאחר פטירת המנוח, בשנת 2009 הפכו הכספים בקופת הגמל לנזילים (ראו מכתבו של בנק יהב מיום 20.5.2013 חלק מנספח ו למוצגי מנהל העזבון). בקופת הגמל לא נצברו סכומים לתשלום פיצויים ונכון ליום 31.12.2011 היה בקופה "חסכון מצטבר להון בקופה לתגמולים" בסכום של 125,497.86 ש"ח, לאחר פסק הדין של בית משפט קמא הסכום במלואו הועבר למשיבה.

קביעותיו של בית משפט קמא
מדובר בקופת גמל לתגמולים שהינה קופת חסכון וצבירה, שהעמית זכאי לקבל הכספים בתום תקופה מסוימת, במקרה של פטירה המוטב זכאי לקבל הכספים. בהסתמך על סעיף 147 לחוק הירושה וההלכה שנפסקה בע"א 477/79 עזבון בכר שלום נגד בכר (27.7.1981), כספי התגמולים אינם בכלל העזבון.
להבחנה בין כספי חסכון לבין כספי ריסק, הנטענת על ידי המערער, אין כל תוקף כשמדובר בקופת תגמולים, המחוקק התכוון להוציא מכלל העזבון את הכספים המשולמים על פי קופת תגמולים עם פטירת העמית, חיזוק לקביעה זו מצא בית משפט קמא בעובדה כי הכספים לא היו נזילים במועד הפטירה, אלא רק בשנת 2009.

דיון
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבור כי דין הערעור להידחות.

9. הסוגייה שבמחלוקת טרם הוכרעה על ידי בית המשפט העליון וכל צד מוצא תמיכה לטענותיו בפסקי דין שונים של בתי המשפט המחוזי או השלום, בהם התבררו מסגרות עובדתיות שונות (לעיתים דומות). עוד יצוין כי ביום 1.9.2013 ענין דומה הובא להכרעה בבית המשפט העליון במסגרת רע"א 2083/12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ניצה פדן, אלא שברוב דעות הוחלט שלא לתת רשות ערעור, כך שקביעותיו של כב' השופט י' דנציגר נותרו כדעת יחיד שלא שימשה להכרעה במחלוקת (הצדדים לא איזכרו פסק דין זה בטיעוניהם, ייתכן בשל עיתוי קבלתו-1.9.2013 וייתכן משום שאין בו קביעה מחייבת שניתן להסתמך עליה). כב' השופט דנציגר מנתח בצורה מקיפה את המצב המשפטי הקיים וניתן להסתמך על ניתוח זה גם בעת בחינת טענות הצדדים.

10. לטעמי השאלה המרכזית שעל הפרק הינה משמעותו של עיקול זמני בעת פטירת החייב, שכן זכויותיו של המערער בדיון שבפנינו הן מכח עיקול זמני ולא מעבר לכך.
אזכיר מושכלות יסוד בענין מהותו של עיקול. עיקול מקנה למעקל זכות דיונית בלבד, הוא לא מקבל מעמד קניני מועדף בנכסי החייב ואין לו עדיפות כלפי צדדים שלישיים, זכותו מתמצית בנושא אחד בלבד, מרגע הטלת העיקול, לא יכול החייב לבצע דיספוזיציה בנכס. רק לאחר שיזכה המעקל בתביעתו והעיקול הזמני ייהפך לקבוע, יוכל לבקש לממש את העיקול ולהעביר לבעלותו את הנכס המעוקל (בכפוף להתקיימות תנאים שונים, למשל התמודדות מול מעקלים אחרים).
תוהה המערער בדיון בפנינו, כיצד ניתן ליישב את קביעת בית משפט קמא עם הבטוחה לפרעון עתידי שקיבל המערער עם הטלת העיקול הזמני להבטחת זכייתו במשפט, והתשובה לכך היא פשוטה, לעיתים המעקל מצליח לשים ידו על נכסים נזילים ובעלי ערך ולעיתים ימצא עצמו עם חייב ללא נכסים, לעיתים המעקל מנסה לעקל מקרקעין ומוצא כי הוטל לפניו שעבוד ועליו להמתין בעת המימוש לפרעון חובות בדין קדימה ואולי לא במקרה במועד הגשת בקשת העיקול, ביקש המעקל לעקל כספים וזכויות אצל 26 מחזיקים שונים ומיותר להזכיר כי העיקול שהוטל לזכותו על חשבון הבנק של המנוח, "תפס" כספים בסכום של 6,450,337 ש"ח שהינו סכום לא מבוטל. נזכיר כי קופת הגמל על פי תקנונה (חלק מנספח 9 למוצגי המערער), היא קופת גמל לתגמולים ולפיצויים, תכליתו של סעיף 147 לחוק הירושה וכוונת המחוקק כפי שבוטאה במסקנותיו של בית המשפט קמא, מצדיקה להוציא מכלל העזבון גם כספים שחסך המנוח במסגרת קופת גמל, בנסיבות אלו יידע מעקל של כספי קופת גמל, כי כל עוד לא יוכל לממש בחייו של החייב את הכספים, לאחר מותו יגיעו הכספים ליעדם הראוי, לזכות שאריו הקרובים של המנוח שמונו בחייו כמוטביו.

אפנה בענין זה לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל:
"הגיונו של סעיף 147 חיצוני למערך דיני הירושה והוא בא לעודד את הציבור לצבור משאבים שיפרשו רשת של ביטחון סוציאלי תחת הפרט ואשר חשיבותם כפולה: לפרט ולמשפחתו מספקים משאבים אלה ביטחון סוציאלי לעת זקנה או לאחר המוות, ובנוסף השקעת הכספים באפיק חיסכון ארוך טווח מניבה תועלת לחברה כולה. ההסדר שקובע סעיף 147 מאפשר למוטב, שעל פי רוב הינו קרוב למנוח ולעיתים אף סמוך על שולחנו ותלוי בו, לזכות בכספים אלה במהירות עם פטירת המנוח המיטיב, מבלי שיידרש לפרוצדורה ולעלויות הכרוכות במימוש צוואה. בנוסף, אין כספי קופת הגמל חשופים לתביעות חוב אליהן חשוף העיזבון. באופן זה מובטחת כלכלתו של המוטב תחת שייפול לנטל על החברה, ומכאן גם הכינוי לו זכה ההסדר של קופות הגמל (וכן ההסדר של ביטוח חיים שאף בו מזוכה המוטב בכספים עם מות המבוטח בעל הפוליסה) כ"צוואת האיש העני" (שורץ, בעמ' 347 ; דודי שוורץ "כספי ביטוח חיים, קופות גמל ודומיהם כמשאבים מלבר לעיזבון" עיוני משפט יח (1993) 235, 239 ; שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 כרך ג (2002) 395 – 396. להלן: שילה – כרך ג)" ע"א  4377/04 גל גורן-הולצברג נגד מירז (22.7.2007).

למעשה זו גם המדיניות העולה מפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 477/79 הנ"ל, עליו הסתמך בית משפט קמא, שאמנם לא דן בעימות בין מעקל לבין מוטב, אך כב' השופט (כתוארו אז) מ' שמגר קבע כי סעיף 147 לחוק הירושה:
"אינו מתייחס לפי נוסחו רק לקופות תגמולים המשלמות עקב מותו של אדם בלבד, אלא לסכומים המשולמים עקב מותו של אדם בשל חברותו בקופת התגמולים, גם אם זו קופה שהחבר יכול היה להוציא את כספיו כשהיה בחיים."

כך שההבחנה שמבקש לעשות המערער בין כספי חסכון לבין כספי "ריסק" כשמדובר בקופת תגמולים, לא התקבלה על ידי בית המשפט העליון.

11. חיזוק למסקנות אלו אני מוצא בעמדת המחוקק כפי שהובעה בהצעת חוק דיני ממונות, התשע"א-2011, (ה"ח ממשלה 595, עמוד 1048). סעיף 816 המחליף את סעיף 147 לחוק הירושה, חולק לשני סעיפי משנה, הראשון (ס"ק(ב)(1) דן בכספים אותם יש לשלם על פי חוזה ביטוח חיים בו נעשית הבחנה בין כספים בעלי מרכיב חסכון לבין יתר הכספים והשני הרלבנטי לעניננו (ס"ק(ב)(2)) שקובע כי לא יכללו בעזבונו של אדם:
"כספים שיש לשלמם מקופת גמל לקצבה, מקופת גמל לתגמולים, או מקופת גמל לפיצויים, לרבות קופת ביטוח".

דהיינו בניגוד לכספים מכוח חוזה ביטוח, ככל שמדובר בקופות גמל על כל סוגיהן אין הבחנה בין מרכיבי החסכון למרכיבים האחרים והמחוקק גם מסביר זאת מפורשות בדברי ההסבר:
"באשר לכספי קופת תגמולים-אמנם כספים אלה משקפים בעיקרם צבירת הון של הנפטר אשר ניתנת לפדיון במלואה בידי המוריש בחייו (בהגבלות מסוימות) או בידי המוטבים לאחר פטירתו: ואולם כדי לקדם את התכלית הסוציאלית שביסוד צבירתם של כספי קופות התגמולים, ומתוך הרצון שלא לאבחן בין מכשירים פיננסיים דומים (קצבה ותגמולים), מוצע להגן עליהם באמצעות הוצאתם מהעזבון ועל ידי כך למנוע אפשרות של פירעון לנושי המוריש".

12. לראשונה בערעור העלה המערער טענה כי המנוח יכול היה למשוך את כספי קופת הגמל בכל עת, בכפוף לתשלום מס, ורק העיקול הזמני מנע ממנו לעשות כן. שאלה זו אינה שאלה משפטית בלבד שכן תנאי המשיכה קבועים בסעיף 23 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005, ואין בפנינו נתונים עובדתיים באשר לתנאים הנקובים בסעיף. לו רצה המערער להעלות טענה זו היה עליו להעלותה בלווי תשתית עובדתית בפני בית משפט קמא. למען הסדר אבהיר כי גם אם צודק המערער באשר לאפשרות משיכת הכספים, איני סבור כי יש בכך כדי לשנות את הקביעה כי כספים אלו לאחר הפטירה אינם חלק מהעזבון.

13. בטרם סיום אציין כי לא מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה העקול על כספי קופת הגמל בוטל, במסגרת הסכם פשרה שאושר ביום 18.12.2003 (נספח 5 למוצגי המשיבה). עיון בסעיף 1 להסכם הפשרה שנערך על ידי עורך דין שייצג את המנוח ובפועל גם את המשיבה, שהיא צד לחשבון הבנק המשותף, מראה כי הוא מתייחס אך ורק לכספים המוחזקים בבנק הבינלאומי הראשון ורק לגביהם הועמד העיקול על סך 6,450,337 ש"ח. גם טענת מנהל העזבון לפיה הוא מפקפק בהיות המשיבה, המוטב הזכאי לכספים, אינה מתיישבת עם המסמכים שהוצגו בפני בית המשפט קמא (ראו למשל הודעת קופת הגמל מיום 5.3.2009 נספח א למוצגי מנהל העזבון) ואזכיר כי מדובר בקביעה עובדתית שאיני סבור כי יש להתערב בה.

סיכום
לאור האמור לעיל אני סבור כי יש לדחות את הערעור ולקבוע כי כספי קופת התגמולים בשיעור של כ-125,000 ש"ח (נכון ליום 31.12.2011) יישארו בידי המשיבה 1 ועל המערער להסתפק בסכום העיקול הזמני-6,450,337 ש"ח, שהוטל לבקשתו על כספים נזילים שהוקפאו בחשבון המנוח והמשיבה, כמובן בכפוף להוכחת תביעתו וקיום כל יתר התנאים הקבועים בחוק לצורך מימוש העיקול.

בנוסף אציע לחברותיי לחייב את המערער לשלם למשיבה 1 הוצאות משפט בסכום של 6,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אין מקום לדעתי לפסוק הוצאות לזכות מנהל העזבון שעמדתו לא התקבלה, או לזכות המשיב 3 שלבקשתו לא הגיש עיקרי טיעון ולא התייצב לדיון.

א. אליקים, שופט
[אב"ד]

השופטת בטינה טאובר:
אני מסכימה.

בטינה טאובר, שופטת

השופטת רבקה פוקס :
עיינתי בחוות דעתו המלומדת של חברי כב' השופט א' אליקים ומצאתי להצטרף לתוצאה אליה הגיע, ולהוסיף הערות אותן אפרט, להלן.
מבוא:
הרקע להליך שבפנינו נסקר בהרחבה בחוות דעת חברי, אך בקצרה אציין כי גב' רחלה שחר (להלן: "המשיבה" או "המוטבת") הינה מוטבת בקופת גמל להנדסאים (להלן: "קופת הגמל") המתנהלת בבנק יהב לעובדי המדינה בע"מ (להלן: "המשיב מס' 3") עוד משנת 1996; קופת גמל הרשומה על שם העמית שמואל שחר ז"ל (להלן: "המנוח" או "המבוטח").
על הכספים בקופת הגמל הוטל עיקול זמני בחייו של המבוטח ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל" או "המערער") ביום 30.10.2003.
המבוטח שמואל שחר ז"ל נפטר ביום 11.11.2008, בטרם ניתן פסק דין בתביעה שהוגשה נגדו ע"י המל"ל להשבת כספים שהמנוח חב למל"ל, כך על פי הנטען, בגינה הוטל העיקול הזמני, האמור.
בבית משפט קמא, בהליך מושא הערעור שבפנינו, הוגשה ע"י המשיבה הגב' רחלה שחר, אלמנתו של המנוח, המרצת פתיחה למתן פסק דין כשעתירתה נוסחה, כדלהלן;
"בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להצהיר כי כספי קופת הגמל להנדסאים מס' 70005681 בבנק יהב, ע"ש שמואל שחר ז"ל – בה רשומה אלמנתו רחלה שחר כמוטבת – אינם נכללים בגדר העזבון ובגדר העיקול הזמני שהטיל עליהם משיב 2, אלא מצויים בבעלותה של המוטבת גב' רחלה שחר כמתחייב על-פי דין."
התשתית העובדתית שהניחה המשיבה בבית משפט קמא, כעולה מהמצוטט לעיל, מתבססת על ההנחה שלא הועמדה כלל לדיון, כי על הכספים שבקופת הגמל הוטל עיקול זמני ע"י המל"ל עוד בחייו של המבוטח.
דיון והכרעה:
א. בית משפט קמא בפסק דינו קובע כי הכספים מושא הדיון, קרי קופת גמל לתגמולים ולפיצויים אינם בכלל העיזבון אלא מנת חלקה של המוטבת הרשומה, ובכך אין להתערב.
קביעת בית משפט קמא מושתתת על אדנים הנסמכים בהוראת סעיף 147 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 (להלן: " חוק הירושה") וכן עולה בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה בע"א 477/79 עזבון בכר שלום נ' בכר (מיום 27.7.81), שם קובע כב' השופט (כתוארו אז) מ' שמגר כי לעניין סעיף 147 לחוק הירושה אין להבחין בין כספים שהסיבה היחידה לשלמם היא פטירתו של המנוח לבין כספים שיכול היה המנוח לפדות עוד בחייו, אך בסופו של דבר משולמים עקב פטירתו; אלה גם אלה של המוטב ולא של העיזבון.
ההלכה בפרשת בכר נדונה לאחרונה ע"י כב' השופט י' דנציגר, בדעת יחיד, ברע"א 2083/12 הפניקס, חברה לביטוח בע"מ נ' ניצה פדן (מיום 1.8.13) (להלן: "פרשת פדן") אשר מצא שלא לסטות ממנה.
ב. באלה הנתונים, נותרה לדיון הסוגיה שעניינה בתוקפו של העיקול הזמני שהוטל על קופת הגמל ע"י המל"ל אל מול זכותה של המשיבה – כמוטבת, שהתגבשה במות המבוטח.
ראשית, אציין כי הזכות לקבלת תגמולי ביטוח נתונה בענייננו למוטבת, משנקבע בפוליסה שהמשיבה מוטבת לאותם כספים, בהתאם להוראת סעיף 12 (א) לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981:
"נקבע מוטב שאינו המבוטח, תהיה הזכות לתגמולי הביטוח למוטב; אין בהוראה זו כדי לגרוע מזכותו של המבוטח לתבוע מן המבטח לשלם את תגמולי הביטוח למוטב."
על קופת הגמל הוטל, כאמור, עיקול זמני ע"י המל"ל בהתאם לסעיף 13 לחוק חוזה הביטוח; עיקול שמנע דיספוזיציה בכספים ע"י המבוטח בחייו, לרבות הגבלת יכולתו לשנות את זהות המוטב או את יכולתו להשתמש בכספים בחייו, ככל שהיו אלה ניתנים לפידיון, והכל כדי שהזוכה יוכל בדרך זו להיפרע מחוב המגיע לו על פי פסק דין או לשמר יכולתו לפרוע חוב עתידי על פי פסק דין שיהיה בידו.
דא עקא שאם במהלך חייו של המבוטח לא מומש העיקול, כפי המקרה דנן, תוקפו אינו חולש על זכות המוטבת, שמתגבשת עם מותו של המבוטח.
בסוגיה זו קובע כב' השופט י' דנציגר, שם בפרשת פדן, בעמ' 14, כהאי לישנא:
"לגבי אופיו של העיקול כפעולה דיונית נקבע כי, בניגוד למשכון, אין מדובר בזכות מהותית המעניקה לבעליה מעמד קנייני מועדף, אלא ב"שימת יד" דיונית לצורך הבטחת פירעון חוב (עניין אלוני, עמ' 588; ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199, 242 (1999) (להלן: "עניין בנק אוצר החייל); לרנר, עמ' 20). מטרותיו של העיקול גם הן נבחנו בפסיקה ונקבע כי העיקול בא לעכב דיספוזיציות בנכס לצורך הפעלת לחץ על החייב לקיים את חיובו (עניין בנק אוצר החייל, עמ' 242). תכונה זו של העיקול מורכבת משני שלבים – רישום העיקול ומימושו (ראו לעניין זה, לרנר, עמ' 20). שלב רישום העיקול מכוון למנוע דיספוזיציות בנכס לצורך הפעלת הלחץ על החייב וכדי למנוע את הברחת הנכס ואילו שלב מימוש הנכס הוא שמאפשר את גביית הכספים המגיעים לנושה בבוא העת. יוצא, אם כן, כי משהוטל עיקול על נכס אך הנכס טרם מומש, אין בכך כדי לשנות את טיב זכויותיו של החייב או של צדדים שלישיים בנכס."
הדברים שנאמרו בפסק הדין עניינם אומנם במימוש עיקול לגבי זכות נושה לכספים שהחיוב לגביהם כבר הוכרע בפסק דין, אך נכונים הם, לדידי, בבחינת קל וחומר בעיקול זמני שהוטל עוד בטרם הוכרעה המחלוקת הכספית בפסק דין, כדוגמת המקרה דנן שעל המדוכה, כאמור, תביעה שהוגשה ע"י המל"ל נגד המבוטח, אשר ההכרעה בה טרם התקבלה, כשלהבטחתה הוטל עיקול זמני.
באלה הנסיבות בהן הלכה ולמעשה, לא מומש העיקול עד מועד קרות מקרה הביטוח, במות המבוטח, כך לא השתנה מצב הזכויות על פי הפוליסה, ומכאן זכותה של המשיבה עדיפה על העיקול הזמני שנדחה מפניה, משהתגבשה זכותה של המוטבת על הכספים שבקופת הגמל.
וכן ראה, שם, בפרשת פדן מפי כב' השופט י' דנציגר, בעמ' 15:
"ניתן לסכם את האמור עד כה כך: נושה של המבוטח רשאי להטיל עיקול על זכויותיו של המבוטח על פי פוליסת ביטוח חיים, שהינן זכויות עתידיות, כאשר העיקול יתגבש רק כשהזכות העתידית תתגבש. זאת, גם אם נקבע מוטב שאינו המבוטח על פי הפוליסה כמצוות סעיף 13 לחוק חוזה הביטוח, וכל עוד לא מדובר בקביעת מוטב בלתי חוזרת. ואולם, כל עוד לא מומש העיקול בדרך המקובלת בחייו של המבוטח, כאשר הפוליסה הייתה ניתנת לפדיון, עם קרות מקרה הביטוח של מות המבוטח הזכות המהותית לתגמולי הביטוח הינה של המוטב על פי הפוליסה, והכל לפי הוראות חוזה הביטוח וכמצוות סעיף 12 לחוק חוזה הביטוח."
התוצאה האמורה דומה כי עולה בקנה אחד עם מהותם ואופיים של הכספים שבקופת הגמל, שמטרתם במתן ביטחון סוציאלי למוטב שנקבע ע"י המבוטח בפוליסה, אשר על פי רוב הינו קרוב למנוח ולעתים אף תלוי בו, בהבטחת עתידו הכלכלי לאחר מותו של המבוטח.
אכן מדובר פעמים בקופת גמל הכוללת גם רכיב חיסכון שנחסך ע"י המבוטח בחייו, כבמקרה דנן, אך יש לזכור כי אלה הם כספים שמופרשים משכרו של המבוטח בשיעור מדוד, המוכר על פי הוראת הדין, ואשר הוראתו בעידוד של המדינה המעוניינת בצבירת חסכונות לעתיד לבוא, ובענייננו בחסכונות עבור יקיריו של המבוטח המבקש בחייו להבטיח את עתידם הכלכלי.
באלה הנסיבות לו היה המעקל מממש את העיקול בחייו של המבוטח, לא היה פתחון פה למוטבת, עת הכספים בקופת הגמל לא היו צבורים עוד בקופה במועד פטירת המבוטח, אך מאחר וקופת הגמל לא מומשה מכל טעם שהוא, ובכלל זה ברכיב החיסכון, כי אז חל סעיף 12 לחוק חוזה הביטוח, וחל הכלל לפיו אין נושה יכול לשים ידו, לעקל ולממש עיקול, על זכות שאינה מצויה עוד בידי החייב (המבוטח).
בכך שונה קופת גמל ברכיב חיסכון, מכל חיסכון שחוסך אדם בחייו, שחשוף לעיקול המוטל על חסכונותיו בחייו וחשוף לתביעת נושי העיזבון במותו.
במאמר מוסגר אוסיף כי בפוליסת ביטוח חיים, המותנית אך בקיומו של אירוע עתידי ("ריסק"), מקרה שאינו נדון כאן, מקרה הביטוח הוא מות המבוטח, או אז הזכות לקבלת התגמולים של המוטב בלבד. ודוק, עיקול על פוליסת ביטוח חיים בחיי המבוטח אין משמעותו הלכה ולמעשה מימוש כספים, שמתגבשים כאמור במות המבוטח, אלא בהגבלת הסחירות. לו יבקש למשל המבוטח לשנות את זהות המוטב, יצטרך לשם כך לבוא בדברים עם הנושה מטיל העיקול, על מנת שיסיר את העיקול כנגד פרעון החוב, ובדרך זו יוכל המבוטח לשנות את שם המוטב.
אשר על כן, אני מצטרפת לחברי כב' השופט א' אליקים בדחיית הערעור וכן מצטרפת לדעתו בסוגית ההוצאות שיוטלו על המערער (המל"ל) בלבד.

רבקה פוקס, שופטת

אשר על כן הוחלט לדחות את הערעור, אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה 1 הוצאות משפט בסכום של 6,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

לא מצאנו לנכון לפסוק הוצאות לזכות מנהל העזבון שעמדתו לא התקבלה, או לזכות המשיב 3 שלבקשתו לא הגיש עיקרי טיעון ולא התייצב לדיון.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ד, 21 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

א. אליקים, שופט
[אב"ד]

ב. טאובר, שופטת

ר. פוקס, שופטת