הדפסה

המוסד לביטוח לאומי נ' לנדאו

ניתן ביום 08 דצמבר 2015

המוסד לביטוח לאומי
המערער

-

חיים לנדאו
המשיב
 
לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד

נציג ציבור (עובדים) מר ראובן רבינוביץ, נציג ציבור (מעסיקים) מר משה מרבך

בשם המערער
-
עו"ד רועי שביט

בשם המשיב
-
עו"ד עובד כהן

פסק דין

השופטת רונית רוזנפלד
1. המערער הגיש תביעתו לבית הדין האזורי בתל אביב להכרה בליקוי בו לקה בריאותיו כפגיעה בעבודה. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב וקבע כי יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המשיב ובין הליקוי בו לקה בריאותיו (השופטת אריאלה גילצר כץ ונציג הציבור מר יעקב פרסול; בל' 53289-09-11). על קביעה זו סב הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית הרלוונטית
2. המשיב, יליד 1954, עסק כחקלאי בגידולי ירקות ובגידולי שדה משנת 1979 ועד להפסקת עבודתו בחודש מאי 2010.
בתקופת עבודתו כחקלאי עצמאי החזיק המשיב משק בשטח של 70 דונם אשר יועד כולו לגידולי ירקות, גידולי שדה וכרם ענבים. עבודתו החקלאית של המשיב במשקו הפרטי נעשתה ברציפות משנת 1979, למעט תקופה בת כחודש עד חודשיים כל שנה.
בשנים 2008 ועד 2010 הפך המשיב לשכיר, והיה אחראי על גידולים חקלאיים בשטח של 3,000 דונם בעמק יזרעאל. עבודתו של המשיב כשכיר הייתה אינטנסיבית ובהיקף גדול מאוד בגידולי שדה שונים. המשיב היה אחראי על הגידולים ועל ההדברה של כל אותם הגידולים, על כל הנדרש מכך, לרבות רכישה והובלה של חומרי ההדברה לשטח, שלבי ההדברה והפיקוח על ההדברה.

3. כמתחייב מעבודתו בגידולי ירקות וגידולי שדה כאמור, נדרש המשיב לבצע עבודת הדברה, באמצעות חומרי הדברה ותכשירי הדברה, המונעים וקוטלים מזיקים, כולם בריכוז אפקטיבי גבוה, ורובם ככולם אסורים במגע ונשימה. המשיב ביצע פעולות הדברה באופן תדיר ורציף משך כל שנות עבודתו, לרבות באמצעות מרססת המותקנת על טרקטור, להפצה בתפזורת רחבה ובכמות גדולה . בית הדין פירט בפסק דינו את סוגי החומרים והתכשירים להם נחשף המשיב בעבודתו (ראו בעמ' 2).

4. חשיפת המשיב לחומרים הייתה במגע ונשימה, במהלך הכנתם של החומרים, פתיחת אריזותיהם וערבובם, במהלך ההדברה וכן לאחר הריסוס בהיכנסו לשטח המרוסס. בית הדין ציין בפסק דינו כי "משהחומרים הינם בעלי פירוק איטי, נדיפות נמוכה וזרחניים, לעיתים בשטח הפתוח ועם שינוי כיוון רוח פתאומי, היה זה גם בלתי נמנע ממגע ונשימה תכופים עם חומרי ההדברה". כמו כן הריסוס חייב היה להיות תמיד מרוכז אחיד ועקבי, שכן כל גריעה או אי אחידות בריסוס , יש בה כדי לפגוע בריסוס כולו. המשיב הקפיד הקפדה יתרה בכל הנוגע לביצוע הריסוס , והיה מצוי בשטח בצמוד לפעילות הריסוס ואף לאחר סיומו, על מנת לוודא כי כל השטח והקרקע מרוססים כהלכה.

5. במשקו הפרטי עסק המשיב בהדברה בתדירות של כפעמיים בשבוע, וכשכיר עשה כן כ-3-4 פעמים בשבוע. במשק הפרטי כל פעולת הדברה נמשכה כשעתיים ועד חמש שעות, ואצל המעסיק, בשל היקף השטח הגדול, ארכה העבודה כחמש שעות ועד יום מלא , בו היה המשיב אפוף באדי הריסוס.

6. סמוך להפסקת עבודתו של המשיב עקב מחלת ריאות חסימתית בה לקה, מצבו היה חמור, ובכל פעם שנחשף בעבודתו לחומרים הנזכרים לעיל, הגיב בהתקפים חוזרים של קוצר נשימה שלא אפשרו לו להמשיך בעבודתו. המשיב נזקק לטיפולים, ומצבו הלך והחמיר עם הזמן, עד כי נאסר עליו להמשיך ולעבוד בעבודה עם חומרי הדברה. בעטיו של מצב זה פוטר המשיב בחודש מאי 2010 מעבודתו, ומאז לא חזר ואינו יכול לחזור לעבודתו כחקלאי.

ההליך בפני בית הדין האזורי ופסק הדין
7. לפני בית הדין האזורי טען המשיב כי עקב עבודתו ושנות העבודה הרבות בהן נחשף ממושכות לרמות גבוהות של חומרי הדברה מסוכנים ורעילים, כמתואר לעיל, לרבות בדרך נשימה ומגע, הוא חלה במחלת ריאות חסימתית, ולמצער, בשל תנאי עבודתו החמירה אותה מחלה.

8. בית הדין האזורי מינה את ד"ר משה ליג'י כמומחה יועץ רפואי (להלן: המומחה). ואלה הן השאלות שהפנה בית הדין אל המומחה, ותשובותיו, בהתאמה:
"א. מהי מחלת התובע?
ת. מהחומר הרפואי בתיק המצ"ב עולה שלעניין מחלת מערכת הנשימה הנ"ל סובל:

  1. משיתוק הסרעפת הימנית מצב אשר גורם להפחתת נפח הריאה.
  2. דום נשימה בשינה מסוג חסימתי.

הבעיה מס' 1 כנ"ל באה לביטוי בבדיקות דימות הריאות (סרעפת ימין בעמדה גבוהה וכן בתבחין שיקוף הסרעפת – SNIFF TEST). הבעיה מס' 2 הינו מצב הקשור ברפיון שרירי הלוע בעת השינה והגורם לנחירה והפסקות נשימה.
ברשומה הרפואית בתיקו הרפואי לא נרשמה האבחנה של מחלת ריאות חסימתית ויודגש כי גם בתוצאות בדיקת תפקודי ריאות העדכנית שביצע הנ"ל במכון ריאות בבי"ח בלינסון ב- 25/6/13 – אין תמיכה באבחנה של מחלת ריאות חסימתית (שהיא מחלה בלתי הפיכה). מהבדיקה עולה קיום לכידת אויר קלה והפחתת שיעורי הזרימה בנפחי ריאות קטנים. זהו ליקוי ידוע הנגרם כתוצאה מנזקי עישון (הנ"ל היה מעשן).
בספרות הרפואית לא מקובל לקשור נזקים ריאתיים בצורת מחלת ריאות חסימתית לניזקי רעילות ארוכת טווח של חומרי הדברה.
ב. האם יש קשר סיבתי (גרימה או החמרה) בין מחלתו לבין עבודתו או הארוע, כמתואר בעובדות?
ת. אין קשר סיבתי בין דום נשימה בשינה לבין עבודתו שכן זהו מצב הנובע מליקוי אנטומי –תפקודי בדרכי נשימה עליוניים והמתבטא בזמן השינה.
שיתוק הסרעפת שהתברר כי קיים משנת 2008 עלול להיות קשור לעבודתו שבה היה חשוף לחומרי ההדברה. כיוון שהנ"ל סבל גם ממחלת העצבים ההיקפיים (פולינוירופטיה), לחומרי ההדברה קיים פוטנציאל לפגיעה עצבית כתוצאה מרעילות ארוכת טווח וכיוון שאחת מהסיבות לשיתוק סרעפת הינה פגיעה בעצב הסרעפת, קיימת סבירות ששיתוק הסרעפת קשור לחומרי ההדברה. יוזכר כי ברשומה הרפואית של היועץ הרפואי נרשם כי 'לא ניתן לקבוע אם קיים קשר בין שיתוק הסרעפת לבין הפולינוירופטיה'.
ג. האם השפעת עבודתו על מחלתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (אם קיימים כאלה) אצל התובע?
ד. מיקרוטראומה – האם ניתן לראות בכל פעולה ופעולה שביצע התובע כמפורט בעובדות משום פגיעה שהיא שכשלעצמה לא גרמה למחלת התובע אולם בהצטרפות כל הפגיעות יחד נגרמה מחלתו?
ת. כאמור לעיל קיימת סבירות לקיום קשר סיבתי בין השיתוק בסרעפת לבין עבודתו במנגנון של מיקרוטראומה וזאת במידה שווה להשפעת גורמים אחרים האחראיים לשיתוק הסרעפת ואשר אינם גורמים הקשורים לתעסוקתו [ההדגשה במקור, ר.ר.]."

9. בית הדין האזורי הפנה למומחה שאלת הבהרה, עליה השיב כדלקמן:
"ש. לאור קביעת המומחה כי "קיימת סבירות לקיום קשר סיבתי", האם קיימת רמת ודאות של 50% לפחות כי אכן קיים קשר, כדרישת הפסיקה. באם תשובת המומחה לכך חיובית, יידרש המומחה לשאלת מאזן ההשפעות, ויתבקש לקבוע מה שיעור השפעת העבודה על הופעת המחלה והאם השפעה זו עולה על 20%.
ת. בחוות דעתי מ-24/9/13 נכתב בתשובה לשאלה 2 שאחת מהסיבות לשיתוק סרעפת הינה פגיעה בעצב הסרעפת. יחד עם זאת יש לראות את המצב של שיתוק סרעפת על כל הקשריו ולבחון את הנושא לעומקו.
ידוע היטב מהספרות שבמחצית עד שני שלישים (!) ממספר הנפגעים בבעיה זו, הסיבה לשיתוק הסרעפת נותרת בלתי ידועה. בבדיקת הסיבות האפשריות לשיתוק הסרעפת (מלבד הסיבות אשר כאמור לעיל נותרות בלתי ברורות) בהתבסס על ספרי הלימוד (TEXTBOOKS) כגון TEXTBOOK OF PULMONARY DISEASES מאת BAUM AND WOLNISKY כרך 2 עמוד 1671 וכן מסקירה ממצה במסגרת לימודי המשך ברפואת ריאות בעיתון AMER.J. RESPIR. CRIT. CARE MED., 187 מ-15/5/13, עמוד 1055-1046 – עולה כי קיימות בין היתר סיבות שונות לפגיעה עצבית הגורמת לשיתוק הסרעפת, וכך נמנו סיבות מטבוליות, סיבות דלקתיות וסיבות שאתיות הקשורות בפגיעה עצבית שכזאת. בנ"ל תוארה מחלת עצבים היקפית (פולינאורופטיה) אשר במסגרתה קיימת אפשרות לפגיעה בעצב הסרעפת.
לפיכך ולאור קיום מגוון תחלואתי אפשרי רחב ועל בסיס הנתונים בתיק הרפואי, אני מעריך שאין רמת וודאות של לפחות 50% כי אכן קיים קשר בין עבודתו לשיתוק הסרעפת [ההדגשה במקור, ר.ר.]."

10. בהתבסס על חוות דעת המומחה הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי דין תביעת המשיב להתקבל. בית הדין ציין שהמומחה קבע בחוות דעתו כי השיתוק בסרעפת עשוי להיות קשור לעבודת המשיב והיחשפותו לחומרי הדברה, וכי הסבירות לקיום הקשר סיבתי בין השיתוק ובין החשיפה לחומרי הדברה היא במידה שווה לגורמים אחרים. המומחה לא קבע מהם אותם גורמים אחרים שאינם קשורים לתנאי עבודתו של המשיב ואשר השפיעו על מחלתו, והסביר, כי לרוב לא ניתן לדעת מהם הגורמים האחרים לשיתוק הסרעפת. בית הדין ציין עוד כי בתשובתו לשאלת ההבהרה קבע שהמומחה שקיימת סבירות לקשר סיבתי כאמור, אך לא ברמת ודאות של 50%. עם זאת, קבע בית הדין האזורי, " די במידת קשר סיבתי של 20% בין תנאי העבודה למחלה כדי להכיר בקשר הסיבתי הנדרש". מכל מקום, ובכל מקרה של ספק, יש לפרש את החוק לטובת המשיב. נוכח האמור קיבל בית הדין האזורי את תביעת המשיב.

הערעור
הדיון בערעור
11. במסגרת דיון " קדם ערעור" קיבלו הצדדים את הצעת בית הדין, לפיה תופנה למומחה שאלת הבהרה נוספת. וזוהי השאלה שהופנתה אל המומחה ותשובתו, בהתאמה:
"ש. בחוות דעתך מיום 24.9.13 ציינת כי 'קיימת סבירות לקיום קשר סיבתי בין השיתוק בסרעפת לבין עבודתו [של המשיב] במנגנון של מיקרוטראומה, וזאת במידה שווה להשפעת גורמים אחרים האחראיים לשיתוק הסרעפת ואשר אינם גורמים הקשורים לתעסוקתו' (ההדגשה שלי, ר.ר.). מכך עולה לכאורה, כי הינך מכיר בקיומו של קשר סיבתי ברמה של 50% לפחות בין שיתוק הסרעפת לגורמים הקשורים בעבודתו של המשיב.
אם אמנם כך, ואכן קיים קשר סיבתי ברמה של 50% לפחות, הינך מתבקש לחוות דעתך בשאלה בדבר קיומה של השפעה משמעותית של תנאי העבודה של המשיב על הליקוי ממנו הוא סובל בסרעפת. לתשומת לבך השפעה משמעותית היא השפעה בשיעור של 20% לפחות של תנאי העבודה על הליקוי, ביחס לגורמיו האחרים.
ת. אמנם סברתי שיש סבירות שמדובר בקשר סיבתי בין פגיעתו לבין עבודתו במנגנון של מיקרוטראומה. אינני יודע אם קיים הבדל בין המינוחים: האחד כפי שאני כתבתי 'קיום קשר סיבתי לגורמים אחרים במידה שווה' לבין מינוח כבוד השופטת שכתבה 'קשר סיבתי ברמה של 50% לפחות בין שיתוק הסרעפת לגורמים אחרים הקשורים לעבודתו'. מכל מקום אין כל דרך מדעית לכמת את הקשר הזה. על בסיס ההגדרה המשפטית לקשר סיבתי משמעותי (בשיעור 20% לפחות) ולאור חוות דעתי שבה סברתי שמדובר בקשר סיבתי של 50%, אני מעריך בסופו של דבר שמדובר בקשר בשיעור של בין 20%-50%."

12. בהשלמת הטיעונים שהגיש המוסד לאחר שהתקבלה תשובת המומחה, טוען המוסד כי מתשובות המומחה עולה כי לשיטתו לא קיים קשר סיבתי בשיעור של 50% לפחות בין שיתוק הסרעפת ובין תנאי עבודתו של המשיב. מתשובות המומחה עולה שלאור קיום מגוון תחלואתי אפשרי ועל בסיס הנתונים בתיק הרפואי של המשיב, סביר יותר להניח שמבחינה רפואית ליקויו אינו תוצאה של תנאי עבודתו. לפיכך טוען המוסד כי יש לקבל את הערעור. לחלופין טוען המוסד כי ככל שקיים ספק, יש למנות מומחה נוסף אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי.

13. המשיב טוען, כי המומחה אישר בחוות דעתו באופן ברור כי המחלה בה לקה, שיתוק של הסרעפת מצד ימין, קשורה לתנאי עבודתו בה נחשף לחומרי הדברה, וכי מנגנון הפגיעה מוכר וידוע. מקביעתו של המומחה בחוות דעתו עולה כי הוא מייחס קשר סיבתי בשיעור 50% לפחות בין המחלה ובין תנאי העבודה, וכך גם עלה מתשובתו לשאלת ההבהרה שנשאל על ידי בית דין זה. בהמשך לכך, ציין המומחה כי ישנה השפעה משמעותית של 20%-50% של תנאי העבודה על המחלה, ביחס לגורמים אחרים. המומחה לא הצביע על גורמים אחרים לשיתוק הסרעפת פרט לחומרי ההדברה אליהם נחשף המשיב, ולכן ברור כי החשיפה לחומרי הדברה היא זו שהשפיעה על מחלתו בבחינת השפעה משמעותית. נוכח האמור טוען המשיב כי יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

14. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, באופן שימונה מומחה יועץ רפואי נוסף למתן חוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המשיב ובין הליקוי בו לקה – שיתוק הסרעפת. למסקנתנו זו הגענו נוכח קשיים העולים מחוות דעת המומחה, כמפורט להלן.

15. מתשובותיו של המומחה, כפי שניתנו לבית הדין האזורי, עולה אי בהירות בשאלה האם קבע המומחה כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המשיב ובין שיתוק הסרעפת. כאמור, בחוות דעתו קבע המומחה, כי "שיתוק הסרעפת שהתברר כי קיים משנת 2008 עלול להיות קשור לעבודתו שבה היה חשוף לחומרי ההדברה. כיוון שהנ"ל סבל גם ממחלת העצבים ההיקפיים (פולינוירופטיה), לחומרי ההדברה קיים פוטנציאל לפגיעה עצבית כתוצאה מרעילות ארוכת טווח וכיוון שאחת מהסיבות לשיתוק סרעפת הינה פגיעה בעצב הסרעפת, קיימת סבירות ששיתוק הסרעפת קשור לחומרי ההדברה". בהמשך לכך קבע המומחה כי "קיימת סבירות לקיום קשר סיבתי בין השיתוק בסרעפת לבין עבודתו במנגנון של מיקרוטראומה וזאת במידה שווה להשפעת גורמים אחרים האחראיים לשיתוק הסרעפת ואשר אינם גורמים הקשורים לתעסוקתו ". נוכח קביעת המומחה כי קיימת סבירות לקשר סיבתי, הוא התבקש להשיב על שאלת הבהרה האם קשר סיבתי זה מתקיים ברמת ודאות של 50% לפחות, ואם כן, מהו שיעור השפעת העבודה על הופעת הליקוי, והאם השפעה זאת עולה על 20%. מתשובות המומחה עולה כי המשיב לוקה במחלת עצבים היקפית (פולינוירופטיה), במסגרתה קיימת אפשרות לפגיעה בעצב הסרעפת. פגיעה זו מובילה בתורה לשיתוק הסרעפת. עם זאת העריך המומחה שאין רמת ודאות של 50% לפחות כי אכן קיים קשר בין תנאי עבודתו של המשיב ובין שיתוק הסרעפת.

16. נוכח אי הבהירות שעלתה מתשובות המומחה בשאלת הקשר הסיבתי, הופנתה אליו שאלת הבהרה נוספת על ידי בית דין זה. בשאלה התבקש המומחה להבהיר האם קיים קשר סיבתי ברמה של 50% לפחות בין תנאי עבודתו של המשיב ובין שיתוק הסרעפת; אם כן, התבקש המומחה לחוות דעתו בדבר קיומה של השפעה משמעותית של תנאי העבודה על הליקוי, ביחס לגורמיו האחרים. בתשובתו ציין המומחה, כי אכן סבר כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המשיב ובין הליקוי במנגנון של מיקרוטראומה. אולם, בהמשך לכך ציין המומחה כי אינו יודע האם קיים הבדל בין המינוחים בהם השתמש, דהיינו "קיום קשר סיבתי לגורמים אחרים במידה שווה" ובין המונחים המופיעים בשאלת בית הדין, דהיינו, "קשר סיבתי ברמה של 50% לפחות בין שיתוק הסרעפת לגורמים אחרים הקשורים לעבודתו" . בהמשך לכך ציין המומחה כי אין דרך מדעית לכמת את הקשר הסיבתי, וכי "על בסיס ההגדרה המשפטית לקשר סיבתי משמעותי (בשיעור 20% לפחות) ולאור חוות דעתי שבה סברתי שמדובר בקשר סיבתי של 50%, אני מעריך בסופו של דבר שמדובר בקשר בשיעור של בין 20%-50%". הנה כי כן, מתשובת המומחה עדיין קיימת אי בהירות בשאלה אם יש קשר סיבתי ברמה של 50% לפחות בין תנאי עבודתו של המשיב ובין הליקוי בו לקה בסרעפת, והאם קיימת השפעה משמעותית של תנאי העבודה על הליקוי, ואם כן מה שיעורה.

17. לאור האמור, די באי הבהירות כמתואר כדי להצדיק מינוי מומחה יועץ רפואי נוסף. אשר על כן, התיק יוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה נוסף. לפני המומחה שיתמנה יונח התיעוד הרפואי בעניינו של המשיב, מבלי שיצורפו אליו חוות דעתו של המומחה ד"ר ליג'י ותשובותיו לשאלות ההבהרה.
בית הדין האזורי יפנה למומחה את השאלות בנוסח שלהלן (ראו החלטות בעב"ל 37640-01-14 רפאל מוזגרשוילי – המוסד לביטוח לאומי (27.4.15); עב"ל 21365-01-15 נסים עמירה כלאפו – המוסד לביטוח לאומי (22.10.15)):
עת מדובר בהכרה בפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, סדר בחינת הדברים הוא כמפורט להלן:
ראשית - האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המבוטח ובין הליקוי ממנו הוא סובל. על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו על הליקוי. דהיינו, יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על הליקוי, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו. יובהר, כי בשלב זה לא נדרשת התייחסות למידת ההשפעה על מצבו הרפואי של המבוטח, ואין הכוונה כי תנאי העבודה תרמו ל-50% ממצבו הרפואי של המבוטח, אלא האם תנאי העבודה גרמו במידה כלשהי למצבו הרפואי של המבוטח או להחמרת מצבו הרפואי של המבוטח, בסבירות של 50% ומעלה.
שנית - ככל שנקבע קשר סיבתי כאמור לעיל, יש לבחון את שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. השפעה משמעותית הינה, על פי הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות.
על רקע ההבהרה כאמור לעיל, מתבקש המומחה היועץ הרפואי להשיב על שתי שאלות אלה:
האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המשיב ובין הליקוי בו לקה או החמרתו? כאמור, על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי , יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על התפתחות הליקוי או החמרתו, דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.
ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם לתנאי העבודה השפעה משמעותית על הליקוי (השפעה משמעותית היא בשיעור של 20% ומעלה)?

18. סוף דבר
הערעור מתקבל.
התיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה יועץ רפואי נוסף, שיחווה דעתו בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המשיב ובין שיתוק הסרעפת בו לקה. למומחה יוצגו השאלות כפי שהובהרו לעיל.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ו (08 דצמבר 2015) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

יגאל פליטמן,
נשיא, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא

רונית רוזנפלד,
שופטת

מר ראובן רבינוביץ,
נציג ציבור (עובדים)

מר משה מרבך,
נציג ציבור (מעסיקים)