הדפסה

המוסד לביטוח לאומי נ' וינר

ניתנה ביום 23 נובמבר 2014

המוסד לביטוח לאומי
המבקש

-
שרה וינר
המשיבה

החלטה

השופטת לאה גליקסמן :
לפני בקשת המוסד לביטוח לאומי לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (בל 1806/08; בל 4124/08; סגן הנשיאה השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור גב' חנה נאמן גלאי ומר צבי זייד), שבו נתקבלה תביעתה של המשיבה להכיר בתסמונת תעלת כף היד ממנה סובלת המשיבה כפגיעה בעבודה בעילה של מיקרוטראומה.

רקע וההליך בבית הדין האזורי :
המשיבה מנהלת חשבונות במקצועה, עבדה כקופאית וקלדנית בסופרמרקט.
המשיבה הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) תביעה להכרה בפגימות בידיה כפגיעה בעבודה. לאחר שהמוסד דחה את תביעתה, ערערה על החלטתו לפני בית הדין האזורי.
בית הדין האזורי מינה את ד"ר אסא לב – אל כמומחה יועץ רפואי, לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של המשיבה לבין הפגימות בידיה. בחוות דעתו הראשונה קבע המומחה הרפואי כי "אין קשר סיבתי בין הפגימות הרפואיות לבין תנאי עבודתה של התובעת ... עובדת העדר קשר בין קלדנות לתסמונת תעלת כף היד הובררה היטב במספר מחקרים אפידמיולוגיים".
במסגרת שאלות ההבהרה הופנה המומחה הרפואי לחוזר נפגעי עבודה מס' 1412 של המוסד בנושא תסמונת התעלה הקרפלית (להלן – חוזר המוסד ), שבו צוין כי התסמונת אפיינית, בין היתר, לקלדניות וקופאיות. המומחה הרפואי הבהיר בחוות דעתו כי אינו מסכים עם הקביעה שבחוזר המוסד , נוכח העובדה שנכון להיום אין ראייה "בעלת איכות מדעית טובה" לקיום קשר סיבתי בין קלדנות לבין תסמונת תעלת כף היד.
בית הדין האזורי קבע כי בנסיבות העניין, "חרף העובדה שמדובר בתוצאה חריגה" יש להכיר בתביעה, למרות מסקנתו של המומחה בחוות דעתו. בית הדין האזורי קבע כי משעמדת המוסד היא שבנתונים מסוימים יש להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית כתאונה בעבודה אצל עובדים בתחום הקלדנ ות, ובהתחשב בעובדה שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין לקבל את עמדת המומחה הרפואי שלפיה אין די הוכחות רפואיות לקשר בין התסמונת לבין עבודת הקלדה, ולכן אין לקבל את מסקנתו של המומחה הרפואי. כמו כן, בשורה של פסקי דין הכירו בתי הדין לעבודה בתסמונת ה- CTS אצל קלדניות כתאונה בעבודה . בית הדין האזורי ציין כי אמנם דרך המלך היא להעביר את עניינה של המשיבה למומחה אחר, אולם בנסיבות המקרה, על סמך הנתונים הרפואיים המפורטים בחוות דעתו של המומחה הרפואי, העובדות המוסכמות וחוזר המוסד, מתקיימים התנאים להכיר בתסמונת תעלת כף היד ממנה סובלת המשיבה כפגיעה בעבודה. זאת, נוכח העובדה כי תנאי עבודתה תואמים את תנאי העבודה שנקבעו בחוזר המוסד, מדובר בשנות עבודה רבות, אין כל אינדיקציה לכך שהמשיבה ביצעה תנועות ידיים חריגות מחוץ לעבודה, ואין ראייה לגורמים אישיים כלשהם היכולים להשפיע על הופעת התסמונת.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע:
המוסד טען בערעור כי המשיבה לא הרימה את נטל הראייה המוטל עליה ולא הוכיחה קשר סיבתי בין הליקוי ממנו היא סובלת לבין עבודתה כקלדנית וכקופאית; לא קיימת הצדקה לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי, שהיא מפורטת, מנומקת, ברורה וחד משמעית; לחלופין, לא היה מקום להכיר בתביעה ללא מינוי מומחה נוסף או אחר, שכן יש לבחון גם את מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת הליקוי; חוזר המוסד הוא כלי עזר בלבד לפקיד התביעות לבחינה אלו עובדות עליו לבדוק טרם העברת התיק לרופא המוסד, ואין מדובר בהנחייה גורפת להכרה בקשר הסיבתי; גם על פי הוראות חוזר המוסד רופא המוסד או המומחה יכולים לקבוע כי לא קיים קשר סיבתי, גם בתביעות בהן מתקיימים תנאי העבודה המפורטים בחוזר; בכל מקרה מדובר בעניינים רפואיים מובהקים, ואין לבית הדין הידע והכלים לקבוע קביעות רפואיות בנוגע למצבו הרפואי של מבוטח מסוים והקשר בין מצבו הרפואי לבין תנאי עבודתו.
בבקשה לעיכוב ביצוע עתר המוסד לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור ו/או לכל החלטה אחרת, מנימוקים אלה: סיכויי הערעור טובים, נוכח העובדה שבית הדין האזורי קבע קשר סיבתי בניגוד לעמדת המומחה הרפואי, מכוח החלטתו הוא, ובלא שנעזר במומחה רפואי אחר; לא ייגרם כל נזק למשיבה אשר ממילא לא תבעה דמי פגיעה, ועיכוב הביצוע הוא עיכוב זימון של ועדה רפואית; זימון לוועדה רפואית לא רק יגרום נזק בשל בזבוז כספי ציבור, אלא יגרום נזק גם להמשך ההליך, ככל שבערעור תתקבל הטענה החלופית של המוסד כי יש למנות מומחה רפואי אחר או נוסף.
המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע.

הכרעה:
נקודת המוצא לדיון היא שהגשת ערעור לא תעכב את ביצועו של פסק דין שעליו מערערים. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ונסמך על שניים: סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, בין היתר במובן זה כי ביצועו המיידי של פסק הדין יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו, ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל [ע"א 8777/08 מריסאת נ' מריסאת (מיום 8.2.09) ]. באשר ליחס שבין השיקול הנוגע לסיכויי הערעור לבין השיקול שעניינו מאזן הנוחות, נקבע כי "קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" [עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס, (מיום 22.9.10)].
לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל.
בחינת הודעת הערעור ופסק דינו של בית הדין האזורי מעלה כי למוסד לביטוח לאומי טענות הראויות לבירור בערעור, ובכלל זה האם היה מקום שבית הדין האזורי יקבע בעצמו קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של המשיבה לבין הליקוי הרפואי, גם אם הייתה הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי. זאת, בשל הצורך לקבוע בהתייחס לעניינה של המשיבה את סוגיית הקשר הסיבתי, לרבות מאזן ההשפעות. לפיכך, מן הראוי לעכב את זימונה של המשיבה לוועדה רפואית עד להכרעה בערעור המוסד.
סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת, והמשיבה לא תזומן לוועדה רפואית עד להכרעה בערעור.
נוכח קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע – המזכירות תבדוק אם ניתן להקדים את מועד דיון קדם ערעור שנקבע בתיק.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ה (23 נובמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .