הדפסה

היי-נט רם בע"מ נ' בן-ארי

לפני:
כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

נציגת ציבור (עובדים) – גב' חנה נאמן גלאי
נציג ציבור (מעסיקים) – מר איתן ליברוט

המבקשים:

  1. שכטר רם
  2. היי-נט רם בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ג'ורג'י עמיר
-
המשיב:
בן ארי שי
ע"י ב"כ עו"ד אהוד פורת

פסק דין

זוהי בקשה לביטול פסק בוררות על פי סעיפים 24(3), 24(4), 24(6), 24(7) ו- 24(9) ל חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ( להלן – החוק).

רקע
1. המבקשת 2 (להלן – המבקשת או החברה) הינה חברה למתן שירותי מדיה דיגיטלית אשר נותנת שירותי פרסום באינטרנט ובתחומים משיקים.

2. החברה נוסדה ונרשמה ביום 5.9.00 כחברה פרטית ואשר המבקש 1 (להלן – המבקש) היה בזמן רישומה בעל המניות ומנהלה היחיד.

3. המבקש הינו מייסד החברה, מנהלה כיום ובעל השליטה בה.

4. המשיב היה מנהל, שותף ובעל מניות מיעוט בחברה.

5. בין הצדדים קיימת תניית בוררות על פי הסכם הניהול והמייסדים מיום 31.1.03, אשר עניינה העברת סכסוך בין הצדדים בנוגע לפיטורי אחד מהם מהחברה, להכרעת בורר.

6. בעקבות סכסוך שהתגלע בין הצדדים, עתר המבקש ביום 13.9.12 לבית דין זה בבקשה ליתן כנגד המשיב צו עשה/מניעה ארעי אשר נועד למנוע מהמשיב כניסה למשרדי החברה או ליצור קשר עם לקוחות ולהשיב את הציוד שבבעלות החברה וזאת עד לבירור הסכסוך הקשור ליחסי העבודה בין הצדדים.

7. במסגרת החלטת בית הדין מיום 19.9.12, הגיעו הצדדים לידי הסכמה כדלקמן:
"גיבשנו בינינו הסכמה דיונית שאומרת שנשתדל עוד היום לפנות למועמד לשמש כבורר במחלוקת בינינו... בשלב הביניים הסטטוס קוו של השנים האחרונות יישמר, הצדדים יקפידו לנהוג בדרך ארץ ובמתינות... וזאת עד להחלטה אחרת של הבורר...".

8. בהמשך עתר המשיב לבית הדין בבקשה לביזיון בית הדין, לפיו הפר המבקש את הסכם הפשרה שהתקבל בבית הדין ביום 19.9.12. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 25.11.12 הגיעו הצדדים בשנית להסכמה לפנות לבוררות. כמו כן במסגרת ההסכם הדיוני הוסכם כי שכרו של המשיב בשיעור של 30,000 ₪ ברוטו, ימשיך להיות משולם כסדרו, עד להחלטה אחרת של הבורר וכי השכר בגין חודש אוקטובר 2012 ישולם עד למחרת הדיון.

9. לאחר הליכים מקדמיים ממושכים בין הצדדים, הגיעו לבסוף הצדדים להסכמה בדבר בורר מוסכם, עו"ד נחום פיינברג (להלן – הבורר). בין הצדדים נוהל הליך בוררות אשר עיקרו נגע לפיטורי המשיב ובנוסף התבררו שאלות נוספות הקשורות בזכויות הצדדים כבעלי מניות ודירקטורים בחברה המבקשת.

ביום 14.8.13 ניתן פסק הבוררות ובו חויב המ בקש לשלם למ שיב סכומים ניכרים (הפרשי שכר, חלף הפרשות לקרן השתלמות, רכיב גמל בהפרשות פנסיוניות, פיצוי בסך 300,000 ₪ בגין התנהלות שלא כדין של המבקש). כן הורה על החזרת המשיב לדירקטוריון, דחה את בקשתו של המבקש להשבת שכר עבודה מהמשיב וחייב את המבקש להיות ערב לחלק מן החיובים.

10. ביום 15.10.03 הגישו המבקש ים את הבקשה בפנינו לביטול פסק הבוררות בהתאם לסעיף 24 לחוק.

במסגרת הבקשה מתבקש בית הדין, כדלקמן:
א. להורות על ביטול ההחלטה על מתן הפרשי שכר למשיב בסך 80,648 ₪
על פי סעיף 24(7) ו- (9) לחוק.
ב. להורות על ביטול ההחלטה על מתן פיצויי פיטורים שלא כדין בסך 300,000 ₪ על פי סעיפים 24 (3),(6) ו -(7) לחוק.
ג. להורות על ביטול ההחלטה להשבת המשיב לדירקטוריון החברה וזאת בניגוד לסעיף 24(7) לחוק.
ד. להורות על ביטול ההחלטה בסעיף 22 לפסק הבורר לפיה, מהסכומים המגיעים למשיב לא יקוזזו חובותיו לחברה וזאת בניגוד לסעיף 24(5) לחוק.
ה. להורות על ביטול ההחלטה לחייב את המבקש חיוב אישי לביצוע פסק הבורר בניגוד לסעיף 24 (3), (6), (7) ו- 4) לחוק.

המסגרת הנורמטיבית
11. סעיף החוק הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 24 שעניינו עילות ביטול פסק בורר ות הקובע:
"24. בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה :
(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;
ׁ(2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין;
(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
(4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;
(5) הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו;
(6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן;
(7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;
(8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו;
(9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;
(10) קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד".

המחוקק הגביל את עילות הביטול אך לאלו המפורטות בסעיף זה. יש איפוא להתייחס לעילות הביטול בצורה דווקנית תוך שהמגמה היא לקיים את פסק הבוררות ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר.

סמכות בית הדין בבקשה לביטול פסק בוררים מוגבלת להפעלת ביקורת שיפוטית על הכרעת הבורר, ואין בית המשפט שם עצמו בנעליו . מושכלות ראשונים הן כי אין בית המשפט יושב כערכאת ערעור על פסק הבורר, כי אם בוחן את הבקשה לביטול הפסק אך ורק לאור העילות הקבועות בחוק לביטולו של פסק בוררות, ולנוכח ההלכה הפסוקה לפיה, כי הנטייה הברורה היא להימנע ככל האפשר מהתערבות בפסק בורר (ע"א 209/70 חביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות , פ"ד כ"ה (1) 108 ; רע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ, ניתן ביום 4.11.09).

מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ולצמצם את התערבות בית המשפט בהכרעותיו של בורר:
"מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן, ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר" ( ע"א 823/87 דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ , פ"ד מב(4) 605).

וכך נאמר ע"י בית המשפט העליון:
"מקומה החשוב של הבוררות כאמצעי להכרעה בסכסוך אינו מייתר את הצורך בפיקוח שיפוטי על הבוררות, המותווה בחוק הבוררות. פיקוח זה מבקש להשיג איזון ראוי בין מתן עצמאות מרבית לבורר ולצדדים לעצב את מסגרת הדיון וההכרעה במחלוקת ביניהם, לבין הצורך לשמור עין שיפוטית בוחנת אשר תבטיח את תקינותם וטוהרם של הליכי הבוררות, את הפעלתם בדרך דיונית יעילה ואת ביסוס פסק הבורר על אמות מידה התואמות מושגי יסוד שבתקנת הציבור.
פועל יוצא מאיזון זה הוא כי התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית-המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול ... על אחת כמה וכמה אין הוא בוחן שאלות אלה מקום שהבורר משוחרר מן הדין המהותי ואף מסדרי הדין והראיות. בית-המשפט גם אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא – אם צודק הוא או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו. עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן, בעיקרן, בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות – קיומו של הסכם בוררות בר-תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור ועוד שורה של עניינים. גלישת הביקורת השיפוטית על פסק הבורר אל מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות וחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות".
(רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נד(6) 605.

עוד אומר בית המשפט העליון באותו ענין:

"מושכלות יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב. מוסד הבוררות הוקם על רקע מדיניות משפטית המבקשת לעודד קיומו של מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית-המשפט. מערך זה מקל על העומס הגדול הרובץ על בתי-המשפט, ויש בכך כדי לשרת אינטרס ציבורי חשוב. הוא מאפשר לצדדים להיזקק להליך מהיר ויעיל לפתרון המחלוקת ביניהם, ובכך הוא עונה גם לאינטרס פרטי חשוב של בעלי-הדין".

גם בית הדין הארצי לעבודה פסק ברוח דומה (ע"ע 3090-11-10 אהרון נשר אדלר נ' המועצה הדתית ירושלים, ניתן ביום 30.04.13):
"בצד הכלל הקבוע בסעיף 3 לחוק, ניכרת מגמתם של בתי המשפט לקיים פסק בוררות ככל הניתן ולצמצם את מידת התערבותו של בית המשפט בהכרעות של פסק בוררות. לאור מגמה זו נפסק כי "יש להתייחס אל עילות ביטול פסק הבוררות בצורה דווקנית ביותר" (עע (ארצי) 657/05; עע 682/05 עזבון המנוח יגאל ליבוביץ' ז"ל - תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ (22.04.07)); רע"א (עליון) 1006/07 עומרי עאהד חברה לבניין בע"מ נ' קרקעות עמק במרחב (1998) בע"מ (01.07.08) )".

הנה כי כן, התערבות בית המשפט בפסק בורר תהא רק מקום בו קיימת עילת ביטול על פי החוק. (ס"ק 1001/02 ארגון המורים בתי הספר העל יסודיים נ' מדינת ישראל , פד"ע לח 105).

12. האם יש מקום לביטול סעיפים מפסק הבוררות בשל עילות הביטול המנויות בסעיפים 24(1) – 24 (10) לחוק הבוררות? זו השאלה הנתונה להכרעתנו. נבחן אחד לאחד את סעיפי פסק הבורר ות שביטולם מתבקש בבקשה דנן.

ההחלטה על מתן הפרשי שכר
13. במסגרת פסק הבוררות נקבע כי מועד ניתוק יחסי עובד- מעביד הינו יום 31.3.13 ובהתאם חויבו המבקשים לשלם למשיב הפרשי שכר בגובה 80,648 ₪.

בבקשה טוענים המבקשים כי ביום 13.10.12 דיווח המשיב על תאונה בגינה שהה בחופשת מחלה. בנוסף על תשלום ימי מחלה שקיבל המשיב מאת החברה דרש המשיב ואף קיבל שכר בגין חודש 2/13. המבקשים טענו כי המשיב זכאי לתשלום של עד 90 ימי מחלה מהחברה וכל תשלום מעבר לכך מחייב את המשיב להעביר תקבוליו מן הביטוח חזרה לחברה, לפיכך התבקש המשיב להשיב לחברה את שכר חודש פברואר שקיבל. בקשתם של המבקשים להשבת שכר עבודה לא רק שנדחתה אלא שהם גם חויבו בפסק הבוררות, וללא הנמקה, בתשלום הפרשי שכר לתקופה זו בסך של מעל 80,000 ₪.

14. המשיב טוען מנגד כי החלטת הבורר ניתנה בהתאם להחלטת בית הדין מיום 25.11.12 ולהסכמות הצדדים.

15. עיון בפסק הבוררות מגלה כי פסיקת הסכום בגין הפרשי שכר, באה לאחר שהבורר מציין במפורש כי לאור החלטת בית הדין מיום 25.11.12 שהתקבלה בהסכמת הצדדים, על המבקשים להמשיך ולשלם את שכר של המשיב כסדרו וזאת עד להחלטה אחרת של הבורר . המשמעות היא כי אין לקרוא את החלטת הבורר בעניין הפרשי השכר במנותק מהחלטת בית הדין ומכאן כי אין לומר שהחלטת הבורר ניתנה שלא בהתאם לדין ו/או שאינה מנומקת.

נוסיף עוד כי טענות המבקשים הועלו במסגרת הדיון שהתקיים בבית הדין ולאחר שהמשיב שהה כבר תקופה של כחודש וחצי בחופשת מחלה, ובכל זאת התקבלה החלטה על המשך תשלום שכרו של המשיב.

לפיכך כל טענה במישור זה דינה להידחות וודאי שאינה מהווה עילה לביטול פסק הבוררות או חלקים ממנו.

ההחלטה על פיצוי בגין פיטורים שלא כדין
16. במסגרת פסק הבוררות נקבע כי:
"לאור התנהלותו של רמי כלפי שי כולל הוצאתו בפועל ממעגל העבודה, פיטוריו מהדירקטוריון והתעלמות מוחלטת מחובתו לקיים הליך בוררות, ככל שביקש לסיים את עבודתו של שי וגם לאור האמור בסעיף 17.3 לעיל, אני פוסק לזכות שי פיצוי בסך 300,000 ₪ ".

טוענים המבקשים כי החלטה זו המחייבת בפיצוי בגובה של כעשרה חודשי שכר, הינה בלתי מידתית ואינה מקובלת אף באמות המידה לחומרא של פסיקת בתי הדין ומכאן שמדובר בהחלטה הנוגדת את התנאי לפיו הבורר יפסוק על פי הדין ודינה להתבטל לפי סעיף 24 (7) לחוק. עוד נטען כי החלטה זו אף עומדת בסתירה לקביעת הבורר ולפיה, הפיטורים היו מוצדקים וכי בסופו של דבר ניתן תוקף לפיטורים אלה.

בנוסף טוענים המבקשים כי החלטה זו הינה סתמית ואינה מנומקת והדבר בולט נוכח העובדה כי פיצוי בגין פיטורים שלא כדין שמור למקרים חריגים בלבד בהם פוטר עובד משיקולים זרים ואשר אינם עולים בקנה אחד עם שיקולי הצדק.

לפיכך דין ההחלטה להתבטל גם מכוח סעיף 24 (6) לחוק.

17. אין בידינו לקבל את טענות המבקשים. הבורר מנמק החלטתו לפסוק למשיב פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ותולה זאת בהתנהלותו של המבקש כלפי המשיב והתעלמותו המוחלטת מהסכם המייסדים ולפיו במקרה שמי מהצדדים מבקש להביא לפיטוריו של הצד השני , תובא הסוגיה בפני בורר מוסכם. בניגוד להסכמה זו פעל המבקש באופן חד צדדי , הודיע למשיב על פיטוריו, הוציאו בפועל ממעגל העבודה ואף גרם לפיטוריו מדירקטוריון החברה.

הבורר אף מבהיר כי סכום הפיצוי מביא בחשבון רכיבים נוספים של הפרשי חופשה, הבראה וזכויות נלוות אחרות שלא נפסק בגינן פיצוי נפרד .

18. אין גם ממש בטענת המבקשים לפיה הבורר פסק, כי הפיטורים מוצדקים, זאת לאור קביעתו של הבורר:
" איני מקבל את האופן שבו רמי פיטר (בדיעבד הפיטורים בוטלו) את שי מן העבודה, כמו גם את סילוקו החד צדדי ממינויו כדירקטור החברה... הסיבה שאותה העלה רמי כי מדובר בצורך מיידי להציל את החברה אינה סבירה... ".

מפסק הבוררות עולה בבירור כי הסיבה בעטיה אושרו הפיטורים היא נוכח מסקנת הבורר כי הצדדים אינם מסוגלים לנהל את החברה ולעבוד בשיתוף פעולה ולא בשל כך שהשתכנע שהפיטורים היו מוצדקים וכפי ש קבע:
"שוכנעתי כי במתכונת הנוכחית, כאשר שני הניצים ימשיכו בעבודה בפועל, אין לחברה זכות קיום, לכן גם אישרתי את פיטוריו של שי".

19. באשר לגובה הפיצוי – ראשית לבית הדין נתון שיקול דעת רחב באשר לקביעת גובה הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובכל מקרה יקבע הפיצוי בהתאם לנסיבות הספציפיות של הפיטורים. אך מעבר לכך, בקשה לב יטול פסק הבוררות אינה בגדר ערעור על פסק הבוררות, ולכן גם אם גובה הפיצוי עולה על סכומי הפיצוי הנפסקים על ידי בית הדין לעבודה בגין פיטורים שלא כדין, אין מקום להתערב בגובה הפיצוי במסגרת בקשה לביטול פסק בוררים שכן, אין בכך עילה לביטולו (עע (ארצי) 657/05 עיזבון המנוח יגאל ליבוביץ ז"ל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ , מיום 22.04.07) .

ההחלטה על השבת המשיב לדירקטוריון
20. לטענת המבקשים, במסגרת הסכמת הצדדים בישיבת הבוררות הראשונה, הוסכם כי הבוררות תידון גם בשאלות אשר עניינן בדיני תאגידים, שכן המשיב מחזיק בכ- 30% ממניות החברה ולכן ביקשו הצדדים לאפשר דיון בשאלת פירוק השותפות. המבקשים טוענים כי ברור היה וכך גם על פי הסכמי הניהול ביניהם כי לא יוכל להתקיים כל קשר מעבר לניתוק יחסי העבודה שכן הצדדים ימשיכו לפעול בתחום המדיה ולהתחרות במסגרת חברות מתחרות כך שהדבר יהיה מנוגד לקיום השותפות בחברה.

מכאן כי החלטת הבורר על השארת המשיב בדירקטוריון החברה, וזאת כאשר למבקש ידוע כי המשיב החל לפעול בחברה מתחרה, מהווה קביעה בלתי סבירה המנוגדת לדיני התאגידים ולדיני החוזים שכן הדבר יביא לשיתוק החברה. כמו כן נטען כי ההחלטה אינה מנומקת ולכן דינה להתבטל מכוח סעיפים 24 (6) ו-(7) לחוק.

21. כפי שעולה מסיכומי המבקשים, טענות ממין אלו שמעלים הם כעת לא הועלו בפני הבורר, לפיכך אין לאפשר למבקשים לערוך מקצה שיפורים בשלב זה ולאחר שניתן פסק הבורר.

22. זאת ועוד, הבורר מורה במפורש כי החזרתו של המשיב לדירקטוריון החברה הינה כמתחייב מהסכם הניהול שבין הצדדים ומדגיש כי פיטוריו מהדירקטוריון יוכלו להיעשות רק באישור בית המשפט המוסמך. הבורר מציין כי אמנם הוא ער לעובדה שהצדדים הסמיכו אותו לדון גם בנושאים הקשורים לעתידה של החברה, אולם על בסיס החומר שהועמד בפניו, הוא אינו יכול לקיים דין צדק.

נוכח זאת לא מצאנו כי נפל פגם כלשהו בפסק הבוררות המצדיק ביטולו בעניין זה.

ההחלטה על אי קיזוז חובו של המשיב לחברה
23. כאמור לעיל, במסגרת פסיקתו קבע הבורר כי בכל הקשור לזכויות של צד כנגד משנהו שאינן מתחום דיני העבודה, הוא מותיר לצדדים את האפשרות לפנות לבית המשפט האזרחי המוסמך לעסוק בסכסוכים בין דירקטורים ו/או בעלי מניות וליתן כל סעד שימצא לנכון וזאת באשר הגיע למסקנה כי אינו יכול לקיים דין צדק בסוגיות אלה רק על בסיס החומר שבפניו.

בהמשך ציין הבורר כי המבקש טען בפניו שעל פי ספרי החברה המשיב חייב לחברה כסף רב וכי לטענת המשיב הדברים נכונים גם לגבי המבקש.

לפיכך קבע הבורר כי מהסכומים ומהזכויות שפסק למשיב לא יקוזזו הלוואות שיש לו בחברה, ככל שישנן.

24. המבקשים מלינים על כך, כי בעניין קיזוז חובו של המשיב לחברה, "החליט הבורר לבסוף שלא להחליט" ותחת זאת שלח את הצדדים להתדיין שוב בשאלה אשר בה התבקש הוא לקבל החלטה. משכך ועל פי סעיף 24 (5) לחוק דין החלטה זו להתבטל ובית הדין מתבקש ליתן החלטה על השבת הסכום מן המשיב למבקשים.

25. מנגד טוען המשיב כי זכות הקיזוז אינה אוטומטית ועל התובע זכות זו להוכיחה הן עובדתית והן משפטית. לטענתו המבקשים כלל לא הוכיחו מהו סכום החוב של המשיב.

26. ראשית אין לומר כי הבורר לא הכריע בעניין שהובא בפניו שכן פסק הבוררות דחה במפורש את תביעת של המבקש לקיזוז מהסכומים שנפסקו למשיב (סעיף 22 לפסק הבוררות), אלא שיחד עם זאת קובע הבורר כי בשל היעדר תשתית ראייתית מספקת הוא אינו יכול לקיים דין צדק ולכן בפני הצדדים פתוחה הדרך לפנות לבית המשפט האזרחי המוסמך בכל עניין שאינו קשור בעילה של יחסי עובד – מעביד ולא תעמוד לו טענת השתק. לטעמנו, העובדה כי הבורר דחה תביעה שנמסרה להכרעתו בין אם בהכרעה מנומקת לגופו של עניין ובין אם מחוסר ראיה (כפי שקרה במקרה דנן), אינה מצביעה על מחדל של הבורר להכריע באחד העניינים אשר נמסרו להכרעתו.

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ברעא 7818/11 אברהם בבזדה נ' עיריית גבעת שמואל, (החלטה מיום 6.10.13 ):
" לטעמי, אף העילה הקבועה בסעיף 24(5) ל חוק הבוררות – "הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו" – אינה מתקיימת בנסיבות העניין. עילה זו מתייחסת למצב שבו נטענה טענה או הובאה ראיה ועולה מפסק הבוררות שהבורר נמנע מלדון ולהכריע בה (סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך ב 1052-1046 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)). המצב בענייננו שונה. הבורר דן בתביעתם של המבקשים והכריע בטענות הטעונות הכרעה, אך מצא שהתביעה לא הוכחה לאחר שלא הובאו נתונים המאפשרים לחשב את סכום הפיצוי שהמבקשים זכאים לו בהתאם למנגנון החישוב הקבוע בסעיף 5 להסכם שעליו נסמכה התביעה, ולכן נאלץ לדחותה. בנסיבות שבהן תובע לא עמד בנטל ההוכחה משום שלא ביסס את תביעתו בראיות או שטען טענה לא נכונה, אין לומר שהבורר לא הכריע בטענות שהונחו לפתחו. כאמור, המבקשים ניהלו את תביעתם מתחילתה ועד סופה כפי שראו לנכון, והבורר פסק על סמך חומר הראיות שהובא לפניו. במצב דברים זה, אין לומר שהבורר לא הכריע בטענה שנמסרה להכרעתו כאמור בעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) ל חוק הבוררות,ומכל מקום, אף אם נניח כי הבורר טעה בהכרעתו, לא הונחה להשקפתי עילה לביטול פסק הבורר".

27. ייאמר עוד כי בקשתם של המבקש ים לביטול חלקי של פסק הבוררות בעניין זה, משמעותה החזרת העניין לבית הדין על מנת להכריע בסוגיה שאינה קשורה בדיני העבודה ובתחום שאינו מומחיותו של בית הדין. על כן נכונה יותר החלטת הבורר ולפיה, בכל טענה של מי מן הצדדים שאינה קשורה בעילות שביחסי עובד- מעביד פתוחה לו הדרך לפנות לבית המשפט המוסמך.

ההחלטה בדבר ערבות המבקש לביצוע הפסק
28. בפסק הבוררות נקבע כי המבקש יהיה אחראי וערב אישית לכל חיוב שיש לבצעו על פי החלטת הבורר גם ללא צורך לפנות תחילה לחברה.

לטענת המבקשים החלטה זו של הבורר חורגת ממתחם ההרשאה עליו הסכימו הצדדים כשמסרו את הדיון לבוררות. הצדדים לא ביקשו הרמת מסך כלשהי לחיובי החברה ולכן החלטה בעניין זה מהווה עילה לביטול לפי סעיף 24(3) לחוק.

פרט לכך טוענים המבקשים, כי מדובר בהכרעה המנוגדת לדין שכן הרמת מסך ובגינה חיוב אישי של בעל מניות דורשת התנהגות חמורה העולה כדי מרמה, שיקולים זרים וכיו"ב , ואילו בענייננו נקבע שהפיטורים הינם מוצדקים. המבקשים מוסיפים כי אף לא ניתנה בידם כל הזדמנות לטעון טענותיהם בעניין זה ולכן החלטה זו דינה להתבטל אף מכוח סעיפים 24 (4) ו-(7) לחוק.

29. בהסכם המייסדים מכוחו הופנו הצדדים לבוררות נקבע :
"מוסכם על הצדדים, כי במקרה ושי או רמי יחשבו שרמת התפקוד של משנהו וטובת החברה מצדיקה את פיטוריו תובא הסוגיה בפני בורר מוסכם, שמומחיותו הינה בתחום יחסי העבודה של מנהלי חברות ואשר ימונה ע"י הצדדים ובמקרה של העדר הסכמה על זהות הבורר ע"י יו"ר לשכת עו"ד בישראל " (סעיף 5.10 להסכם המייסדים ).

בהמשך נקבע:
"הצדדים מסכימים ומתחייבים להעביר את כל חילוקי הדעות או ההתדיינות ביניהם הקשורים להסכם זה להכרעה בפני בורר דן יחיד שזהותו תוסכם בין הצדדים" (סעיף 9 להסכם המייסדים).

30. בדיון שהתקיים ביום 30.12.12 בפני הבורר הסכימו הצדדים כי הבוררות תקיף את כל מערכת היחסים בין הצדדים, הן במישור יחסי העבודה והן במישור יחסי השותפות, לרבות הסכמים מאוחרים שנחתמו בין הצדדים לרבות "הסכם הגישור".

31. המסקנה המתחייבת מנוסחם של הסעיפים שלעיל ומהסכמתם הינה, כי הבורר מוסמך היה לדון בחיובו האישי של המבקש ואין בהחלטה זו משום חריגה מסמכות.

לסיכום
32. מכל הטעמים שפורטו לעיל, דין הבקשה לביטול פסק הבוררות או חלקים ממנה, להידחות.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ה, (08 ינואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' חנה נאמן גלאי
נציגת ציבור (עובדים)

שמואל טננבוים,שופט
סגן נשיא

מר איתן ליברוט
נציג ציבור (מעסיקים)