הדפסה

היועץ המשפטי לממשלה נ' ג'עברי(אסיר) ואח'

לפני
כב' הנשיא אברהם טל, אב"ד
כב' השופט ד"ר שמואל בורנשטין
כב' השופטת מיכל ברק נבו

העותר
היועץ המשפטי לממשלה

נגד

המשיבים

  1. חאתם ג'עברי
  2. וועדת השחרורים

<#2#>
נוכחים:
ב"כ העותר עו"ד זנה אווקה
המשיב 1 ובא כוחו עו"ד מחמוד נעאמנה

פרוטוקול

ב"כ העותר: חוזר על העתירה.

ב"כ המשיב 1:
מגיש מידעים וגיליון הרשעות קודמות של המשי ב. ועדת השחרורים שמעה בקשב רב טיעוני הצדדים ועיינה בכל החומר הרלבנטי ולגבי המידע המודיעיני ניתחה אחת לאחת וקיבלתי החלטה לגבי המידע. מהעתירה למעשה לא עולה שוועדת השחרורים טעתה בהחלטה מבחינה עובדתית. סמכות ערכאת הערעור בתחום זה התערבות בהחלטות ועדת שחרורים מוגבלת והדין קבע את מתווה הערבות. לא מדובר במקרה של החלטה לא סבירה באופן קיצוני שמצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.
על פי טופס 903 מדובר במידע מודיעיני שעיקרו בשנת 2013 ידיעה ממאי 2014, דהיינו, הידיעה לפני שנה, הידיעה האחרונה.
ועדת השחרור ניתחה את המידע אחת לאחת והמידע לא רלבנטי, אין לו משקל. הוועדה לא התעלמה, נדחה אחת לאחת עיינה בכל החומר, לכן אין טעות עובדתית.
צריך לתת משקל לעובדה שיש משקל סולחה. ועדת השחרורים נתנה משקל, אבקש להגיש את הסכם הסולחה. מתייחס למה שמחוץ לבית הסוהר. יש הסכם והכל תקין וחיובי.
מה ההבדל בין המאסרים הקודמים למאסר הנוכחי – המאסרים הקודמים אמנם היו פעם או פעמיים הוא שוחרר שחרור מוקדם, אלא מה, הוא שוחרר בשנת 85, שחרור מוקדם בשנת 89 וב- 98. הוא לא השתחרר ממסגרת טיפולית ולא עבר שום טיפול בכלא. לראשונה בחייו במאסר הנוכחי, האסיר הזה עובר הליך טיפולי. עבר טיפול בתחום הלימוד, קורסים טיפוליים שונים. עיקר המאסרים הם מאסרים ישנים. האחרון בשנת 04 ולפני. הטיפולים שעבר טיפולים חיוביים. האסיר הזה משמש אסיר עבודה, אחראי חוליה, תומך חוליה ואיך הוא השתלב – הוא השתלב בחינוך בקורסים רבים. התמדה, המלצות, משתתף קבוע ורציני, המלצות חמות ביותר.
ההשתלבות שלו בחינוך לאורך תקופת מאסרו קיבל את הכלים של להתבטא במהלך הטיפול, להבין את השפה הטיפולית והדו"חות לגביו הם חיוביים. יש לסולחה שני שלבים, הראשון והשני. העידו 3 שייחים שהעידו לגבי הסולחה, ביהמ"ש נתן משקל עצום. האחיינית שלו חזרה לבעלה ושניהם גרים יחד באושר.
המשיב לא שוחרר בתוכנית רש"א, בקשתו להשתחרר מהמאסר האחרון על תנאי נדחתה. שכן הוא לא עבר שום טיפול בכלא. ממאסרים קודמים שוחרר ללא תוכנית טיפולית לאור המלצות המשטרה.
הרשות לשיקום האסיר, גוף טיפולי מקצועי, בנו עבורו תוכנית רש"א כל כך ראויה, נכונה ואינטנסיבית שנותנת מענה. ממשיכה את ההליך הטיפולי. כוללת התוכנית השתתפות בקבוצה ייעודית לגבי הפחתת רמת הסיכון מאסירים. הטיפול הייעודי יש טיפול פרטני פסיכו סוציאלי. וישולב בטיפול עמותת "אפשר" בשל שימוש באלכוהול. יש פיקוח תעסוקתי שם.
משך תקופת הפיקוח עד תום תקופת הרישיון, דהיינו, תוכנית רש"א שהוגשה מקיפה, רחבה ואינטנסיבית. היו דוחים את העניין או לא מקבלים אותו אם רש"א היו חושבים שהוא לא בשל לשחרור מוקדם לא היו בונים לו תוכנית שיקום.
הוא עשה דרך מבחינה שהשתלב לראשונה בתהליך טיפול קיבל טיפול יעודי ויש תוכנית רש"א המשכית שטובה וראויה, מנטרלת כל מסוכנות, אם בכלל יש סיכון. ועדת שחרורים לא נעלם מעיניה את כל הנתונים האלה. היא הייתה מודעת לנתונים והחליטה את מה שהחליטה, לא טעתה מהבחינה הזו.
מציג לביהמ"ש תוכנית רש"א טיפול יעודי, פרטני, אינטנסיבית. משך הפיקוח למשך כל תקופת הרישיון תקופה משמעותית.
אגיד מה המידעים, הוא תומך חוליה, הכל חיובי. אני תמיד אומר ללקוחות שלי אל תעבוד כראש חולייה.

המשיב:
אני הייתי אסיר חוליה מזה 3 שנים עד עכשיו, אין לי שום דו"ח.

ב"כ המשיב 1:
כשיש מתיחות בין שני גורמי שב"ס הוא פותר את זה. אף אחד לא טורח לציין זאת אבל כשהוא משכין שלום בין שני צדדים, תמיד יש צד שלא מרוצה, אז הם דוחפים מידעים מודיעיניים על מנת לדאוג להעיפו מהאגף. המידעים האלה מעולם ולעולם לא שינוי סטטוס מבחינת האגף והחינוך. שמו אותו בהפרדה, בענישה העבירו אותו בית סוהר, השתנה מצבו ב- 3 שנים, לא. יש מידעים, והראיה שחלק מהמידעים לא אמינים.
זו החלטה של הועדה, עיינה בזה ואיך אני מוכיח מבחינת העובדות בשטח, כל המידעים האלה לא שינו את הסטאטוס שלו לרעה בשום שלב. היה בהפרדות, בענישה, העבירו אותו אגף? כלום. התפקיד שלו רגיש.

ב"כ העותר:
אנו טוענים שהחלטת הוועדה כל כך קיצונית ובלתי סבירה שהשיקולים החשובים לא נשקלו, למשל המסוכנות שנמדדת מעבירות ומהעבר. במקרה הזה, אסיר חוליה, כשאנו מסתכלים על הטיפול שעבר, השתתף בשליטה בכעסים שהיה במהלך מעצרו, וזה העדכון. בדו"ח הסוציאלי יש התייחסות שלא לוקח אחריות למעשיו. אני מפנה לנספח ו'.
לכן אנו לא נמצאים במקום שבו אנו יודעים היום, אפילו באמצעות סבירה שהמסוכנות אוינה או פחתה. לא רק זאת, אנו גם נדרשים כתנאי מצטבר לבחון האם הוא ראוי לשחרור. ראוי לשחרור נבחן גם על סמך עברו, כמה פעמים שוחרר על ידי הוועדה?
אני מפנה את ביהמ"ש לפרוטוקולים כשעמד בפני הוועדה והתחייב שלא יחזור לבית סוהר, לסורו והתחייב שלמד הלקח ורוצה להמשיך בחייו. פעם אחר פעם עומד בפני הוועדה ומועל באמון של הוועדה.
העובדה שהמשיב 1 עמד בפני הוועדה ואמר אני מתחייב והוועדה התרשמה, יש פרוטוקולים והחלטות שהוועדות הקודמות התלבטו אם לשחררו ונתנו לו הזדמנויות, כאשר הזהירו אותו שזו הזדמנות אחרונה. בתקופה ששוחרר הפר את תנאי השחרור שלו והמעשה בוטל. לאחר מכן בוודאי שבצדק עשתה הוועדה שדחתה בקשה לשחרור שקובעת בצדק שתוכנית רש"א היא לא חזות הכל.
אפילו אם לא היו מידעים מודיעיניים מבחינת הערכות ועברתי עליהם, הקביעות שהיו שם כל כך לא נכונות והן לא סבירות ביחס למידע שפשוט אי אפשר להשאיר החלטה זו על כנה.
גם בקביעה שכאילו יש משקל אנטרופולוגי תרבותי להסכם סולחה כדי לאפשר שחרור, זה יכול להיות במקרה של מאסר ראשון, שאין עבר או מעורבות פלילית ושם זה גם בעייתי לשחרר אסיר בלי לבחון מסוכנות, אלא על רקע הסבר אנטרפולוגי.
במכלול, אנו מדברים על מסוכנות וראוי לשחרור, מתייחסים אנו למידעים, אפילו מידע ישן מספיק כדי לאפשר אי שחרור, לכן אנו מבקשים לבטל את החלטת הוועדה.

ב"כ המשיב 1:
חברי הפנה לדוח סוציאלי משלים, ביקשתי ששב"ס יאמת שעבר טיפול, לא רק עבר טיפול בכעסים. לא יצא לחופשות בזמן המאסר.
גזר דין ניתן לפני פחות משנה. רש"א כשאבחנו אותו התייחסו לכך שהאסיר השתלב בטיפול יעודי, שליטה בכעסים באן.איי, בחינוך, לוקח אחריות על מעשיו, זה חברי לא ציין, משולב בתעסוקה.
בטיעון לעונש וגזר הדין, המשפחה השניה פשוט פצעו את האחיין שלו, כמעט הרגו, זה התיק. יש הבדל בין שוד, סחיטה או דבר אחר לבין אירוע אלימות מסויים משפחתי שנקלעו למצב זה לא כמתוכנן מראש, זה המצב, יש הבדל. רש"א מתרשמים שבמהלך הטיפול שהוא עבר האסיר לראשונה בחייו התחיל לגלות תובנות ונותן חלק פעיל ויש כוחות לשינוי.
לכן איזה נזק ייגרם וסיכון יש פה כשהוא ימשיך את הדרך הטיפולית שבה התחיל. מאסרים קודמים לא עבר טיפול.

<#3#>
פסק דין

1. המשיב 1 (להלן: "המשיב") מרצה 4 שנות מאסר בגין ירייה מנשק חם באזור המגורים, פציעה או חבלה זדונית שלא כדין, נשיאת נשק והחזקת סכין נושא ת"פ 21128-09-12 (בימ"ש מחוזי בירושלים) וביום 20.4.15 החליטה המשיבה 2 (להלן: "הוועדה") לשחרר אותו על תנאי בתנאים המפורטים בעמודים 6-7 להחלטתה, לרבות עמידה בתנאי תוכנית רש"א שהוצגה לפני הוועדה ובפנינו.

החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו.

2. העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוני בא-כוחו בפנינו כי שקטה הוועדה כאשר הורתה על שחרורו המוקדם של המשיב למרות המסוכנות הנובעת ממנו כפי שהוכחה בהתנהגותו נושא מאסרו הנוכחי ובהרשעותיו הקודמות בעבירות רבות ומגוונות כמתואר בגליון ההרשעות הקודמות שהיה בפני הוועדה ובפנינו.

העותר טוען כי גורמי הטיפול התרשמו שמדובר באסיר חוזר שמודה רק באופן חלקי בביצוע העבירות ומשליך את האחריות לביצוען על גורמים חיצוניים. המשיב זכה לאמון הוועדה כאשר שוחרר על תנאי מ- 3 מאסרים קודמים על פי המלצת משטרת ישראל וחזר לעבור עבירות למרות שהבטיח בפני חברי הוועדות שלא יחזור לעבור עבירות, כפי שעולה מפרוטוקולים של דיוני הוועדות שצורפו לכתב העתירה.

העותר טוען כי שגתה הוועדה בהתייחסותה למידעים החסויים של שב"ס ומשטרת ישראל שהוצגו בפניה ובפנינו המלמדים על מסוכנותו של המשיב ועל התנהגותו השלילית לאורך תקופת מאסרו, גם אם לא בזמן האחרון יחסית.

העותר טוען כי אין זה מתפקיד הוועדה להסיק מסקנות לגבי טיב המידע המודיעיני או שיטות הפעולה של משטרת ישראל בהתייחס למידע זה, כפי שעשתה הוועדה בהחלטתה נושא העתירה.

3. ב"כ המשיב תומך בהחלטת הוועדה וטוען כי אין לזקוף לחובת המשיב את שחרוריו המוקדמים ממאסרים קודמים שכן אלה באו על פי המלצת משטרת ישראל מבלי שהמשיב עבר הליך טיפולי במהלך כל אחד מהמאסרים הקודמים, להבדיל מהמאסר הנוכחי שבמהלכו השתתף המשיב בהליכים טיפוליים ובקורסים חינוכיים כפי שעולה מהתעודות שהוצגו בפנינו וגורמי רש"א המליצו לשחרר אותו על תנאי בתנאי תוכנית טיפולית שאמורה לאיין את מסוכנותו ולהוכיח את סיכויי שיקומו.

4. עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה, כי התייחסה ברישא החלטתה למידעים החסויים שהוצגו בפניה ובפנינו.

אף אנו עיינו באותם מידעים של שב"ס ומשטרת ישראל והגענו למסקנה, כי הערכת הוועדה את מהימנות המידעים ואת הרצינות של תוכנם אינה מוצדקת, שכן, גם אם לא ננקטה פעולה בעקבות המידעים אין בכך כדי ללמד על חוסר מהימנות ם שכן השיקולים לאי נקיטת פעולות בעקבות מידעים אינם מלמדים בהכרח על חוסר מהימנות של אותם מ ידעים או על חוסר הרצינות של תוכנם, אלא ישנם שיקולים מודיעיניים המצדיקים צעד זה ועדיפים על תוצאות שיכולות להיגרם כפועל יוצא מנקיטת פעולות כאלה.

כך למשל ידיעות 844, 230, 257, 083, 282, 389, של שב"ס, הן בעלות מהימנות גבוהה יחסית ואילו ידיעות 935 ו- 745, שהן האחרונות מבחינת הזמן, בעלות מהימנות נמוכה יחסית.

לא למותר לציין, כי בעקבות ידיעה 282 בוצעה פעולה שאימתה, ולו באופן חלקי, את האמור בידיעה.

5. לאור האמור לעיל יש במידעים החסויים שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו כדי להוות נימוק לאי שחרורו המוקדם של המשיב, גם בהתחשב בסולחה שנערכה בין משפחתו לבין המשפחה היריבה, כפי שמתוארת בהסכם הסולחה שהוצגה בפני בית המשפט שגזר את דינו של המשיב, בפני הוועדה שהחלטתה היא נושא העתירה ובפנינו, שכן חלקם מאוחרים למועדה של הסולחה.

6. הוועדה קבעה בהחלטתה כי בתקופת המאסר עשה המשיב מעשים לחיוב וניצל את זמנו לשיפור יכולות אישיות.
איננו מתעלמים מקביעה זו, שבאה לביטוי בתעודות שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו, אך בכל הקשור להליכים הטיפוליים שעבר המשיב במהלך מאסרו עולה מחוות הדעת של גורמי הטיפול בכלא מיום 25.11.14 שאמנם המשיב משתתף בפעולות חינוך שמתקיימות באגף ומועסק כאסיר חולייה, אך לדבריו הוא הורשע בהחזקת נשק שלא בצדק מאחר שהחזיק בנשק לא אמיתי, מודה באופן חלקי בביצוע העבירות ומאשים את אחותו ובעלה במצב שנגרם ושבגינו הורשע.

7. איננו מתעלמים מתוכנית רש"א שבה שחררה הוועדה את העותר על תנאי, אך אין בה כדי להפיג את מסוכנותו של העותר, שבאה לביטוי בהתנהגותו האלימה נושא מאסרו ובעברו הפלילי בעבירות מסוגים שונים שבגין חלק מהן נשא עונשי מאסר, מחלקן שוחרר ע ל תנאי על פי המלצת משטרת ישראל ולאחר שהביע חרטה על התנהגותו באותם מקרים והבטיח שלא לחזור להתנהגותו השלילית.

8. בסיפא החלטתה קבעה הוועדה שהיא נותנת אמון במשיב והבהירה לו שאם חלילה ימעד וישוב לסורו העובדה שנתנה בו אמון תשמש לו לרועץ בכל שלבי ההליך הפלילי.

הבהרה כזו, ניתנה למשיב לפחות פעם אחת כאשר שוחרר על תנאי ממאסרו ביום 30.6.04 כאשר הוועדה קבעה בהחלטתה כדלקמן:
"הועדה התלבטה רבות, חזרה ושקלה את הנסיבות המיוחדות של המקרה הזה, והגיעה למסקנה לנקוט בצעד חריג במקרה הזה ולתת לאסיר הזדמנות נוספת, כאשר מוזהר מראש, שאם הוא יחזור לכלא או יפר כל תנאי מתנאי השחרור, יוחזר לכלא ולא יזכה לשחרור מוקדם נוסף. "
(ראה נספחים ח' לעתירה).

חרף האמור, המשיב לא עמד בהבטחתו שלא לחזור לסורו, ומשכך לא היה כל בסיס לאמון שנתנה הוועדה בהבטחה שהבטיח המשיב בפניה שלא לחזור לבצע עבירות אם ישוחרר על תנאי בתנאי תוכנית רש"א.

9. לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה סוטה ממתחם הסבירות ומצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית, שכן המשיב לא הוכיח בפני הוועדה במידה המוטלת עליו את היעדר מסוכנותו באם ישוחרר על תנאי, ולו בתנאי תוכנית רש"א, ואת סיכויי השיקום שיש לו מחוץ לבית הסוהר.

10. אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את החלטת הועדה מיום 20.4.15 שהורתה לשחרר את המשיב על תנאי.

<#6#>
ניתן והודע היום י"ד אייר תשע"ה, 03/05/2015 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב 1.

אברהם טל, נשיא
אב"ד

ד"ר שמואל בורנשטיין, שופט

מיכל ברק נבו, שופטת