הדפסה

החב' להגנת להגנת הטבע ואח' נ' קהלאני ואח'

בפני
כב' השופטת דורית פיינשטיין

תובעים:

  1. החב' להגנת להגנת הטבע
  2. עמותת סינגור קהילתי
  3. אריק שפיר

ע"י ב"כ עו"ד דניאל אלון ועו"ד נתן קוליץ

נגד

נתבעים:

  1. זכריה קהלאני
  2. ג'ואל קהאלני
  3. חב' יוזמה 1
  4. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז י-ם
  5. מינהל מקרקעי ישראל
  6. עיריית י-ם ע"י עו"ד גיטליץ עפר
  7. הועדה המקומית לתכנון ובניה י-ם
  8. הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים

פסק דין

פסק הדין עוסק בתביעה שכנגד בגין 5 פרסומים, שהתובעים שכנגד טוענים כי הינם בניגוד לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965, ומבקשים בשל כך פיצוי בסך מיליון ש"ח.
יובהר כי לאחר שהוגשו בתיק זה כתבי בי דין מסוגים שונים, לרבות בקשות לצווי מניעה, בקשות לביזיון וערעורים, והתקיימו דיונים שהתמשכו מספר שנים ועל פני אלפי עמודים, ולאחר שניתן על ידי פסק דין בהסכמה בתביעה העיקרית, הרי שנותר לדון בתביעה שכנגד שהנתבעים הגישו בגין לשון הרע. כל זאת לאחר שהתביעה העיקרית התקבלה במלואה וניתן בהסכמת הנתבעים פסק דין המורה על פינויים מעמק הצבאים בירושלים והאוסר עליהם לבצע כל פעולה בעמק.
רקע עובדתי:
3. התובעים שכנגד, זכריה וג'ואל קהלאני, התקשרו ביום 18.01.08 עם אגודת פרי הר והקיבוצים קרית ענבים ומעלה החמישה וקיבלו הרשאה להחזיק במקרקעין בעמק הצבאים. על פי עדותם, ועל פי האמור בהסכם דנן, התכוונו התובעים להקים במקום חווה חקלאית אורגנית. התובעים על פי עדותם עוסקים עשרות שנים ברפואה אלטרנטיבית ובתזונה אורגנית, וביקשו להקים חווה חקלאית שתהא גם מרכז הוראה של תחומים אלו.

4. עמק הצבאים הוא אזור טבע ייחודי במרכז ירושלים, וכפי ששמו מעיד עליו חיים בו עדר צבאים, וכן מתקיימים בו תנאים אקולוגיים ייחודיים. מבחינה תכנונית במועדים הרלבנטיים להגשת התביעה והתביעה שכנגד הוגדר עמק הצבאים כשטח ציבורי פתוח.

5. בשנת 2005 תבע מינהל מקרקעי ישראל, בהיותו הבעלים של עמק הצבאים את אגודת פרי הר והקיבוצים ודרש את סילוק ידם מהמקום (ת"א 5532/07). נקדים את המאוחר ונציין כי ביום 26.2.12 קבע כב' השופט שחם כי אכן לאגודה ולקיבוצים אין זכות להחזיק בעמק הצבאים, ואין הם רשאים להעביר את החזקה בו לצדדים שלישיים והורה על פינויים מהמקום.

6. מספר שנים בטרם התקבלה תביעת הפינוי כנגד הקיבוצים והאגודה פרי הר פנו החברה להגנת הטבע (וגורמים נוספים שאינם רלבנטיים לעניינינו) לבית משפט השלום בתביעה ובבקשה למתן צו מניעה זמני, כנגד השימוש שזכריה וג'ואל קהלאני החלו לעשות בעמק הצבאים. החברה להגנת הטבע היא עמותה ציבורית רשומה והיא הארגון הסביבתי הגדול והוותיק בישראל. עיסוקה העיקרי הוא בשמירה על הטבע, והשטחים הפתוחים בישראל תוך פעילות חינוכית וציבורית. זו התביעה העיקרית שהתבררה בפניי והתובעים במסגרת תובענה זו הם עותרים ציבורים, שהגישו בשעתו את תוכנית 20000 שנועדה לשימור עמק הצבאים. תוכנית זו נועדה להקים במקום פארק טבע עירוני, ולסכל תוכנית בינוי מאסיבית שהוצעה בעבר לאזור.

7. כב' השופטת רבקה פרידמן פלדמן שדנה בבקשה לצו מניעה קבעה כי:

"בשבועות האחרונים החלו המשיבים לפעול בעמק, תוך ביצוע פעולות עיבוד חקלאי, וזאת במטרה לקיים במקום פעילות חקלאית ביולוגית אורגנית קהילתית. לשם כך פרסמו המשיבים את חזונם, לו קראו בשם "עמק הצבעים", באמצעי המדיה השונים, לרבות בעיתונות המקומית ובאתר האינטרנט שלהם, כשהם קוראים לציבור לשכור מהם שטחים לגידול חקלאי אורגאני עירוני. ביום 7.11.08 פרסם מנהל מקרקעי ישראל בעיתונות המקומית אזהרה לציבור לפיה אין לאדם המפרסם את המודעות הנוגעות ל"עמק הצבעים" כל זכויות במקום. באותו היום בו פורסמה האזהרה, עלה המשיב 1 לשטח בטרקטור וביצע חישוף קרקע בשטח של כ-30 דונם. ביום 9.11.08 הוצא צו הפסקה מינהלי כנגד המשיב 1, המורה להימנע משינוי פני הקרקע וביצוע עבודות עפר ללא היתר...
....
...
בעניינו לאחר בחינת כל השיקולים, הוכיחה המבקשת כי יש הצדקה למתן צו מניעה זמני כמבוקש.
ראשית הוכח לכאורה כי על פי התוכנית החלה במקום, מדובר בשטח ציבורי פתוח ולא בשטח חקלאי.....שנית מאחר שמדובר בשטח ציבורי פתוח ולא בשטח חקלאי, הפעולות המתבצעות על ידי המשיבים להכשרת הקרקע, הן לכאורה פעולות הטעונות היתר על פי חוק התכנון והבניה. היתר כזה לא נתבקש על ידי המשיבים ולא ניתן להם.
שלישית, השימוש שמבקשים המשיבים לעשות בשטח אינו תואם את תכנית 20000 אשר אושרה להפקדה ועלול לסכל את התכנית..
רביעית הוגשו חוות דעת לפיהן הפעולות שמתכוונים המשיבים לבצע במקום, תפגענה באוכלוסיית הצבאים".

8. מכל הטעמים הללו ניתן כנגד הנתבעים צו מניעה זמני אשר אסר עליהם, בין היתר לבצע כל שימוש שסותר את המצב הסטטוטורי במקום או שפוגע בערכי הטבע המוגנים וכן הורה להם מלהפסיק כל פעילות פרסומית שנוגעת לשימושיים חקלאיים של הציבור הרחב במקום.

9. לאחר שניתן צו המניעה הזמני, הגישו בני הזוג קהלאני תביעה שכנגד ובה טענו כי החברה להגנת הטבע, ומר עמיר בלבן ומר אברהם שקד, עובדי החברה להגנת הטבע, השמיצו והכפישו אותם בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע. זו התביעה שבפני.

10. במהלך ההליכים המקדמיים בתובענה העיקרית, הגישו התובעים והמשיבים הפורמאליים בקשה בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט ובה טענו כי הנתבעים הפרו את צו המניעה שניתן כנגדם בשעתו. הנתבעים לא הכחישו כי מר קהלאני הפר את הצו, אך נוכח התחייבותם שלא לשוב ולהפר אותו, לא ניתן צו בהתאם לפקודה, והסתפקתי בפסיקת הוצאות לטובת התובעים והמשיבים הפורמאליים.

11. בין לבין, בני הזוג קהלאני גם הוכרזו כפושטי רגל, וביקשו את אישור הנאמן להמשיך בהליכים שבתביעה שכנגד. בחלוף כשנה וחצי, ולאחר שטרם הגיע אישור כאמור, החליט בית המשפט המחוזי לבטל את הליכי פשיטת הרגל בשל אי עמידתם של בני הזוג בתנאים שנקבעו על ידו.

12. כאמור לעיל, במהלך כל התקופה דנן ההליכים שמינהל מקרקעי ישראל נקט כנגד פרי-הר והקיבוצים נמשכו, וביום 26.2.12 ניתן פסק דין שקיבל את תביעת המינהל והורה על פינוי עמק הצבאים. מרגע שפסק דין זה הפך לחלוט נשמטה הקרקע מתחת לכל טענה של בני הזוג קהלאני כי הם ברי רשות במקרקעין, וראוי היה לקבל את תביעת הפינוי במסגרת התובענה בפני. במסגרת החלטה שניתנה על ידי, הוריתי לקהלאני להבהיר מה הן זכויותיהם, ככל שישנן במקרקעין, בשים לב לפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט שחם. בתגובה ביקשו הנתבעים כי אפסול את עצמי, ולאחר קבלת תגובת התובעים והמשיבים בתיק, בקשתם נדחתה.

13. בדיון שהתקיים בפני ביום 10.2.14 הסכימו הנתבעים כי יינתן כנגדם צו פינוי וצו מניעה, כפי שביקשו התובעים מלכתחילה במסגרת תביעתם העיקרית. הנתבעים אף הודיעו כי הם עומדים על התביעה שכנגד ובמסגרת ישיבת ההוכחות שמעתי את עדותו של התובע שכנגד מר זכריה קהלאני, וכן את עדותם של הנתבעים שכנגד 2-3 עמיר בלבן ואברהם שקד .

14. להשלמת התמונה יצוין כי במועד שמיעת ההוכחות, תוכנית 20000 קיבלה את כל האישורים הנדרשים והפיתוח של עמק הצבאים החל באופן נמרץ בהתאם לתוכנית זו.

הפרסומים נשוא התביעה שכנגד:
15. התובעים שכנגד טענו בכתב התביעה המתוקן כי יש חמישה פרסומים שהינם בגדר לשון הרע ושיש בהם כדי לבזותם ולהשמיצם. הנתבעים שכנגד טוענים כי אין בפרסומים אלו כדי להוות לשון הרע, אך אף אם יקבע כי פרסום זה או אחר הינו לשון הרע כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, הרי שקמות להם הגנות שונות.

16. על כן אדון בפרסומים אלו אחד לאחד, ואבחן את תוכנם ואת טענות הצדדים בעניינם.

הפרסום הראשון:
17. ביום 21.9.08 שלח אברהם שקד, שהיה בשעתו רכז שמירת הטבע בהרי יהודה, מכתב שכותרתו "פרסום משפחת קהלאני במקומוני ירושלים 19.9.08 – "פרויקט בעמק הצבאים" " מכתב זה נשלח עוד בטרם הוגשה התובענה העיקרית במסגרת הליך זה, ועל פי הטענות העולות בו, הדומות לאלו שהועלו בתובענה ובבקשה לצו המניעה, נראה כי הוא נועד לברר מה ההליכים שניתן לנקוט בהם בעקבות אותו פרסום.
בטרם אצטט בהרחבה ממכתבו של מר שקד אפרט כי במודעה שכותרתה "עמק הצבעים" חקלאות אורגנית והעיר הגדולה כתבו התובעים שכנגד כדלקמן:

"עמק הצבאים [פרי הר] חוזר לשורשים, ועם סיום שנת השמיטה יחדש פניו ויהפוך חווה חקלאית ביולוגית אורגנית" עמק הצבעים מציע להשכרה חלקת אלוהים קטנה לכל המעוניין לזרוע, לנטוע,, לשתול, לעבד לגנן ולחוות מפגש ומגע עם אמא אדמה. .... נשמח לשתף פעולה משפחת קהלאני".

18. בתגובה למודעה זו פנה מר שקד לגב' אפרת שטראוס מנהלת מחוז ירושלים במינהל מקרקעי ישראל, לגב' רות יוסף – הממונה על המחוז ויו"ר הוועדה המחוזית, משרד הפנים, ולאדריכל שלמה אשכול, מהנדס העיר בעיריית ירושלים. וכך כתב מר שקד:

"רצ"ב לעיונכם צילום שתי מודעות שהופיעו במקומוני ירושלים ... בהן מציעה משפחת קהלאני "חלקות אלוהים קטנות" להשכרה לצורכי עיבוד בעמק הצבאים...
כזכור לכם הועברו אליכם בראשית שנה זו מכתבים ומסמכים בחתימת ג'ואל וזכריה קהלאני בשם חברת "יוזמה 1 בע"מ" בהם הוצגו הכותבים והחברה כ"בעלי הזכויות בשטח". פניות אלו כללו מלבד חזונם של היזמים לשימוש ופיתוח בעמק והשתלחות גסה בחברה להגנת הטבע ובאחדים מעובדיה גם חלק ממסמך "רשות" לכאורה לשימוש בקרקע, שנתקבל מהקיבוצים מעלה החמישה וקריית ענבים....
על פניות אלו הגיב ד"ר בנימין היימן, בא כוח ועד הפעולה למען עמק הצבאים, במכתב הרצ"ב... שבו פירט את המצב התכנוני והקנייני בעמק... ואת תגובת הוועדה לטענות משפחת קהלאני המסתכמות כבר ברישא של אותו מכתב כדלקמן:
"הן המצג בדבר הייעוד החקלאי של השטח והן בדבר זכויות הקניין של הקיבוצים הם חסרי כל יסוד והצגתם בפני הרשויות השונות כעובדות הן בבחינת מצג שווא. כל המטה אוזן קשבת לדבריהם חסרי השחר של ה"ה קהלאני הוא בבחינת "שם את כספו על קרן הצבי"....
מצב העניינים הקנייני בעמק לא השתנה למיטב ידיעתנו מהמפורט במכתב הנ"ל. לעומת זאת כידוע נעשה צעד תכנוני נוסף לאמור בכתב והוא.... אישורה להפקדת תוכנית 20000 לפארק טבע עירוני בעמק...
.....
....
אם עד כה נחזתה התנהלות משפחת קהלאני כסהרורית משהו, הרי עם פרסומה של המודעה שלעיל נראה שהיא עלתה דרגה וטעונה גם תגובתכם. שכן בעוד טענותיהם נותרו חסרות שחר כבעבר, הרי פרסומה של הצעה להשכרה של נכס מקרקעין על ידי מי שאין לו כל מעמד בקרקע מהווה לכאורה עבירה פלילית מתחום ההונאה.
מעבר לאפשרויות שיימצא מי שיתפתה להצעה ויניח כספו "על קרן הצבי" ... אין להתעלם מהאפשרות ש"המשפחה" מי מטעמה או חלילה "שוכרים" שילכו שולל, אכן יפלשו לעמק, ויבצעו בו פעילות בלתי הפיכה והרסנית, שעלולה לפגוע בערכי הטבע שבו ובאפשרות ליישם כמתוכנן את התוכניות לפיתוחו ולטיפוחו. תהליך כזה יש למנוע על הסף.
לפיכך כמי שבידיהם אמצעי אכיפה ובתוקף סמכותכם, אני מבקש את תגובתכם המיידית ונקיטת כל פעולה נדרשת למניעת פעילות עבריינית בשטח המדובר. אבקשכם להבהיר "למשפחה" שטרחה ופרסמה לנוחיותכם את דרכי ההתקשרות עימה – את חוסר השחר בטענותיה והתוצאות הבלתי נמנעות של כל פעילות על ידה ו/או מי מטעמה בשטח, והמשמעות העבריינית לכאורה של פרסום המודעות שלעיל. כמו כן לדאוג לפרסם לידיעת הציבור את העיר התוקף וחוסר התוחלת בהיענות להצעות שבמודעה" (מכתב זה יכונה להלן: "המכתב של שקד").

19. התובעים שכנגד צירפו את המכתב של שקד לכתב התביעה שכנגד , וסימנו והדגישו על גביו מספר משפטים שמהווים לשון הרע לטעמם. הם מדגישים את הביטויים "נחזתה התנהלות המשפחה כסהרורית" "מהווה לכאורה עבירה פלילית מתחום ההונאה" "פעילות עבריינית" " פלישה" "פעילות בלתי הפיכה והרסנית, שעלולה לפגוע בערכי הטבע" וגם הכינוי "משפחה" במירכאות כפולות מרמז לדבריהם התובעים שכנגד כי יש לראות בהם "משפחת פשע".

20. אכן תוכן הפרסום הוא קשה ויש בו כדי להכפיש את התובעים שכנגד, אלא אם ייקבע כי עומדת לנתבעים שכנגד אחת ההגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק לשון הרע.

21. ראשית, אפתח ואומר כי עומדת לנתבעים שכנגד הגנת אמת דיברתי, שכן התובעים שכנגד אכן החזיקו במקרקעין ללא הרשאה חוקית, ואף אם היו מורשים להחזיק במקרקעין כל עבודה חקלאית הייתה בניגוד לדין וללא היתר, ובוודאי ובוודאי שלא היו רשאים להשכיר קרקע לצדדים שלישיים. מכאן שאם צד שלישי היה שוכר קרקע מהתובעים שכנגד לעיבוד חקלאי, הוא אכן היה שם את כספו על קרן הצבי, שכן כנגד התובעים שכנגד אכן ניתן בסופו של יום צו פינוי. לפיכך הגנת אמת דיברתי עומדת במקרה זה למפרסם ואף היה עליו לפרסם את הדברים בהתאם להוראת סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע, שכן במסגרת תפקידה של החברה להגנת הטבע , עליה להתריע בפני רשויות החוק כאשר ערכי טבע נפגעים.

22. יוזכר כי גם בחוות הדעת שהוגשו לכב' השופטת פרידמן פלדמן קבעו שני המומחים כי מעשיהם של הזוג קהלאני ובעיקר האפשרות כי ישכירו קרקע לשימושים חקלאיים של ציבור נרחב, עשויים לפגוע בצבאים ובטבע שבעמק. מכאן שגם בעניין זה עומדת לנתבעים ההגנות שבדין בין אם מדובר באמת דיברתי ובין אם בקיום חובה חברתית או מוסרית כאמור דלעיל, ובין אם מדובר בחיווי דעה.
מכאן שבגין עיקר הפרסומים במכתב של שקד עומדות לו ולחברה להגנת הטבע מספר הגנות על פי דין, ובעיקרן הגנת אמת דיברתי.

23. התובעים שכנגד טענו כי אדריכל מטעמם יעיד כי כל פעולותיהם היו בהתאם לתוכנית שבמקום, ואותו אדריכל אף יעיד כי כיום החברה להגנת הטבע והעירייה הן שפועלות בניגוד לדין. על אף טענה זו הרי שלא התייצב כל אדריכל מטעמם, וטענות התובעים שכנגד כי העבודות שמתבצעות במקום במועד ההוכחות הן שלא כדין, לא הוכחו. אי העדת העד דנן נזקפת כמובן לחובת התובעים שכנגד הימנעות מהזמנת עד רלבנטי ומהותי כמוה כהימנעות מהבאת ראיה. ההלכה היא כי "הימנעות מלהביא ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (ראו, לדוגמה, ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 617, 625 (1987); ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 606, 614 (1993) בסמוך לאותיות ה-ו; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין [פורסם בנבו] 28.12.94); י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה כרך שלישי, (תשס"ד) בעמודים 1650-1649), ע"א 143/08 בני חי קרצמן נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2010(2), 2688 , 2693 (2010).

24. במהלך ההוכחות הציג מר קהלאני קטעי פרסומים וחלקי עמודים מדפי אינטרנט שונים, מבלי שצוין מאיזו תקופה הם או מי המפרסם. אין במידע חלקי זה שהוגש על ידו , כדי לתמוך בטענה שמותר היה להשכיר לשימוש חקלאי את עמק הצבאים. קל וחומר שעה שברור היום שלתובעים שכנגד לא היו זכויות שבדין בעמק הצבאים. על כן כל טענות התובעים שכנגד כי המכתב חוטא לאמת – נדחות.

25. בנוסף, טוענים התובעים שכנגד כי הכינוי "משפחת קהלאני" כשהוא נתון במרכאות יש בו כדי לרמז שהם משפחת פשע. לא מצאתי בטענה זו ממש. המודעה במקומונים המציעה שטח חקלאי להשכרה לא פורסמה מטעם זכריה וג'ואל קהלאני אלא על ידי משפחת קהלאני. שעה שפניות קודמות לרשות להגנת הטבע, למשרד הפנים ולגורמים אחרים נחתמו באופן אישי על ידי זכריה וג'ואל, הרי שהכינוי "משפחה" במודעה דווקא הוא הכינוי התמוה, ומטעם זה כותב המכתב התייחס אליו.
יוזכר כי על פי פסקי הדין המנחים בעניין לשון הרע (ראו ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ, פ"ד לא(2) 281, וע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט(2) 843) השאלה אם ביטוי הינו בגדר לשון הרע, נבחנת על פי הפרשנות שהאדם הסביר היה נותן לה בקונטקסט שבו פורסם הביטוי. אין כל סיבה כי אדם סביר יסבור כי משפחות פשע עוסקות בהשתלטות על עמק הצבאים לצורך פעילות חקלאית.
26. לבסוף מלין זכריה קהלאני על כך שאברהם שקד כינה את התנהלות משפחתו במכתב כ"סהרורית". אברהם שקד בעדותו הסביר כי כיוון לכך שבני הזוג קהלאני מתנהגים כמי שהולכים מתוך שינה או כחולמים חלומות, ובסיכומים הפנו הנתבעים לכך שבני הזוג קהלאני הציגו חדשות לבקרים תוכניות שונות וגרנדיוזיות לפיתוח העמק. מכלל המכתב נראה כי שקד כיוון לכך שאולי עד למועד משלוח המכתב ניתן היה לסבור שהמשפחה מוזרה, אך לא יכולה לגרום נזק, אך עם פרסום המודעה במקומון, היא עשויה להשכיר שטחים בעמק הצבאים ולגרום נזק של ממש.

27. סעיף 14 לחוק לשון הרע קובע כי: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
מכאן שאף אם הייתי סבורה שהביטוי "סהרורי" בהקשר שבו נאמר הוא לשון הרע, ואיני קובעת דבר בעניין זה, הרי שמדובר לכל היותר בביטוי לוואי לא מוצלח, אשר נילווה לפרסומים שהם אמת ובעלי עניין לציבור.

28. לפיכך כל טענות התובעים שכנגד בעניין מכתבו של אברהם שקד, קרי הפרסום הראשון, נדחות.

הפרסום השני:
29. ביום 11.11.08 בסמוך לאחר מתן צו המניעה כנגד התובע שכנגד, התפרסמה באתר האינטרנט של החברה כתבה שכותרתה הייתה: "זהירות נוכל: סכנה חדשה מאיימת על עמק הצבאים". כותרת המשנה של אותה כתבה היא: " התפתחויות בפרשת עמק הצבאים ומשפחת קהלאני – בעקבות בקשת החברה להגנת הטבע, הוציאה היום, חמישי, סגנית נשיא בית משפט השלום בירושלים צו מניעה זמני נגד כל פעולותיו של זכריה קהלאני בשטח העמק. במסגרת פינתו בערוץ 2 "שש על המפה" חושף עמיר בלבן כתבנו לענייני צבאים את תרמית מיזם הבנייה של זכריה קהלאני בעמק הצבאים בירושלים" בכותרת המשנה הדגישו התובעים שכנגד את המילים "תרמית מיזם הבנייה".

30. בהמשך הכתבה שאורכה כעמוד וחצי, הדגישו התובעים שכנגד את הביטויים הבאים : "קהלאני השתלט על השטח ללא תכנית וללא היתר ומסכן את הטבע במקום ואף תקף השבוע את איש החברה להגנת הטבע, עמיר בלבן, שניסה למנוע ממנו להרוס את השטח בעמק. בלבן: "ללא התערבות הגורמים הרשמיים, כל המאמץ האדיר שהושקע באזור ירד לטימיון".
ובהמשך הדברים הדגישו התובעים שכנגד את הביטוי המכוון לזכריה קהלאני "האיש ניכס לעצמו שטח ציבורי פתוח והפכו לרכושו הפרטי". והפנו לכך שהכיתוב מתחת לתמונה נושא את הכותרת "קהלאני ואשתו מעוכבים על ידי המשטרה בעמק".
31. גם בעניין פרסום זה עומדת לנתבעים שכנגד בעיקרו של דבר טענת אמת דיברתי שכן בסופו של יום אכן התברר כי לקהלאני אין זכויות בעמק הצבאים, ואין היתר לשימושים שביקש לעשות בעמק.

32. יחד עם זאת, שני דברים בכתבה זו אינם עולים בקנה אחד עם האמת. בכותרת המשנה מצויין כי עמיר בלבן חושף את "תרמית מיזם הבנייה" של מר קהלאני. לא ברור באיזה מיזם בנייה עסקינן, שכן לכל היותר זכריה וג'ואל קהלאני התכוונו להשכיר את הקרקע לגינון חקלאי, ולא למיזם בנייה. יוזכר כי ברקע המאבק האקולוגי על עמק הצבאים, וכפי שהחברה להגנת הטבע טרחה להדגיש בכל כתבי הטענות, עמד מיזם בנייה ענק ומקיף למגורים ומסחר בעמק. למשפחת קהלאני לא היה כל קשר למיזם זה, ועל כן הדברים דנן הינם בגדר לשון הרע, ואין לנתבעים 1 ו-2 הגנה מפניהם.

33. ביטוי נוסף בכתבה שמעורר קושי, ויש בו כדי להוות לשון הרע הינו הכותרת שמתחת לצילום של ג'ואל וזכריה קהלאני שמציינת כי "קהלאני ואשתו מעוכבים לחקירה על ידי המשטרה בעמק". כפי שהתברר מעדויות הצדדים, זכריה קהלאני ביצע עבודות חפירה עם טרקטור בעמק הצבאים, ואזרח ערני דיווח על כך מיד לחברה להגנת הטבע. מר עמיר בלבן הגיע למקום, ולטענת קהלאני ניסה לדרוס אותו. טענה זו של קהלאני לא הוכחה, אך כן עולה מעדויות שני הצדדים כי קהלאני הגיב לכניסה של עמיר בלבן ל"שטח שלו" בהרמת אבנים כלפי מכוניתו, ואיום בזריקתם. קהלאני טוען כי איים בלבד ואילו עמיר בלבן טוען כי האבנים נזרקו כלפי רכבו ואף פגעו בו. אין חולק כי בעקבות אירוע זה בלבן הזמין משטרה למקום.
בעניין זריקת האבנים הרי שאני מבכרת את גרסתו של עמיר בלבן שהיה עד מהימן ועקבי על פני גרסתו של זכריה קהלאני, שמעדותו התרשמתי כי היא נוטה לדרמטיזציית יתר, ואי דיוק, בנושאים שונים. בנוסף היות ובמקום נכחו רק בלבן, ובני הזוג קהלאני, והיות וג'ואל לא התייצבה לעדות על אף היותה נתבעת ותובעת שכנגד, הרי שהדבר נזקף לחובת התובעים שכנגד. לעובדה שג'ואל בחרה שלא להעיד יש ליתן משקל רב כמובן בנסיבות העניין.
ועל כן אני קובעת כי זכריה קהלאני לא הסתפק באיומים אלא זרק את האבנים לעבר רכבו של עמיר בלבן, וחלק זה בפרסום היה אף הוא אמת.

34. אך השוטרים שהגיעו למקום לא עיכבו את זכריה או את ג'ואל קהלאני לחקירה, ומכאן שהכיתוב מתחת לתמונה היה בו כדי להטעות, ולהציג את בני משפחת קהלאני כעבריינים או לכל הפחות כמי שהמשטרה רואה בהם חשודים של ממש. גם בעניין זה אין הגנה לנתבעים 1 ו-2, שכן לא מדובר בפרסום לוואי של פרט טפל או שולי, אלא בפרסום מודגש ליד התמונה, ומטעה.

35. מכאן שעיקר הטענות של התובעים שכנגד בעניין הפרסום השני נדחות אך כן מצאתי כי השימוש בביטויים "תרמית מיזם הבניה" ו"עיכובם לחקירה על ידי המשטרה" היו בגדר לשון הרע, ויש לחייב את הנתבעים 1 ו-2 בפיצוי בגינם.

הפרסום השלישי:
36. יומיים לפני פרסום הכתבה באתר של החברה להגנת הטבע, התארח עמיר בלבן, בערוץ 2 בתוכנית "אולפן שש" ורואיין על ידי עודד בן עמי. קהלאני צירף לכתב התביעה שכנגד את תמליל הראיון אך לא סימן על גבו אלו משפטים הם בגדר לשון הרע לטעמו. בכתב התביעה טען כי עמיר בלבן השמיץ אותו כאשר טען שקהלאני זרק אבנים על הרכב שלו בעת שעמיר הגיע לביקור בעמק הצבאים, ואף טען כי לא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להתגונן, שכן הכתב בן עמי התקשר אליו, ראיין אותו תוך כדי נהיגה ולא הודיע לו שהשיחה מוקלטת.

37. התובעים שכנגד לא תבעו את ערוץ 2 או את עודד בן עמי, ועל כן השאלה כיצד התבצע הראיון והאם היה באופן ביצועו כדי להשפיל את זכריה קהלאני לא דרשה הכרעה על ידי.

38. היות וקבעתי כי זכריה קהלאני אכן זרק אבנים על רכבו של עמיר בלבן, הרי שעומדת לו הגנת אמת דיברתי, ודין התביעה בגין הפרסום השלישי להדחות.

הפרסום הרביעי:
39. ביום 14.11.08, כלומר שלושה ימים לאחר פרסום הכתבה באתר האינטרנט של החברה להגנת הטבע, שודרה בגלי צה"ל כתבה באותו עניין. בכתבה זו רואיינו גם זכריה קהלאני וגם עמיר בלבן, וקהלאני מלין על כך ששוב עמיר בלבן הפיץ כי קהלאני זרק אבנים על רכבו, והאשים אותו בתקיפה. גם במקרה זה קהלאני מלין על כך שניסיונו הרדיופוני של עמיר בלבן מסייע לו כדי להציג את קהלאני ב"בעמדת חולשה משפילה....". יש לציין כי קהלאני עצמו אומר במהלך הראיון כי השטח המדובר בעמק הצבאים הוא שטח שלו.

40. גם במקרה זה בני הזוג קהלאני לא תבעו את גלי צה"ל וקהלאני עצמו הטעה את המאזינים לראיון שעה שטען שהשטח הוא שלו, חרף העובדה שלכל היותר היה יכול לחשוב שיש לו זכויות שימוש מכוח הסכם עם הקיבוצים והאגודה. יתר על כן, כבר קבעתי כי זכריה קהלאני אכן זרק אבנים על רכבו של עמיר בלבן, ומכאן שפרסום זה אינו בגדר דיבה.

41. לפיכך גם התביעה בגין הפרסום הרביעי, נדחית.

הפרסום החמישי והאחרון:
42. ביום 7.11.08, לפני פרסום הכתבה באתר האינטרנט, פרסם העיתונאי אביב לביא במוסף סוף השבוע של עיתון מעריב רשימה שכותרתה "קרן הצבי" ובכותרת המשנה של נכתבו הדברים הבאים: "בעמק הצבאים בירושלים אמור לקום פארק. אז מה פתאום אחד, זכריה קהלני, מזמין את הציבור לגדל שם מלפפונים? תשמעו ספור".
לטענת בני הזוג קהלאני הכתבה לועגת להם, שכן היא מתארת מצב שבו איש החברה להגנת הטבע מגלה את המודעה שמשפחת קהלאני פירסמה במקומון, ו"הקפה של הבוקר כמעט נתקע לו בגרון". ובהמשך הוא מתאר כיצד אנשי החברה להגנת הטבע "...ניסו להבין מיהם לעזאזל בני משפחת קהלני, מה להם ולעמק הצבאים, ובאיזה זכות הם סוחרים באדמותיו מעל דפי העיתון. "אם זה לא היה כל כך מדאיג" תיאר השבוע אחד מהם את הרגשתו "זה היה יכול להיות מאוד מצחיק" בחברה להגנת הטבע הוחלט לפנות במהירות לרשויות על מנת שיטרפדו כל אפשרות של קביעת עובדות בשטח:" אם עד כה נחזתה התנהלות משפחת קהלני כסהרורית משהו" כתב אברהם שקד....".

וכתב העיתון אביב לביא המשיך בציטוט המכתב לרבות החלק שבו נאמר כי "פרסומה של הצעה להשכרה של נכס מקרקעין על ידי מי שאין לו כל מעמד בקרקע מהווה לכאורה עבירה פלילית מתחום ההונאה".

43. היות ולא מצאתי כי היה לשון הרע במכתבו של מר אברהם שקד, והיות שגם במקרה זה העיתון לא נתבע בגין לשון הרע, הרי שגם התביעה בגין הפרסום החמישי נדחית. יצוין כי אין בדברים כדי לרמז שאני סבורה שהעיתון אכן פעל בניגוד לחוק איסור לשון הרע, שכן עיקר הכתבה מבוסס על דברי עובדי החברה להגנת הטבע ועל מכתבו של אברהם שקד, והעובדות המוצגות בכתבה התבררו כאמת.

44. על כן, גם התביעה בגין הפרסום החמישי – נדחית.

פיצוי בגין עוולת לשון הרע:
45. כאמור בפתח פסק דין זה, התובעים שכנגד דרשו פיצויי של 1,000,000 ₪ בגין לשון הרע. דחיתי את טענות התובעים שכנגד בכל הנוגע לארבעה מתוך חמישה פרסומים ומכאן שדחיתי למעשה את כל טענותיהם כנגד אברהם שקד. בכל הנוגע לפרסום השני הרי שקבעתי כי בכותרת המשנה שלו ובכותרת שמתחת לתמונה היו פרסומים שהם בגדר לשון הרע, ושהנתבעים לא הוכיחו כי קמה להם הגנה כלשהי בגין פרסומים אלו. היות ומדובר בחלק קטן בלבד מהכתבה, שכולה כרובה כללה פרסום שהינו אמת, הרי שאני קובעת כי הפיצוי המגיע לתובעים שכנגד, ביחד ולחוד מהנתבעים 1 ו-2 יהיה באופן הבא: 7,000 ₪ לג'ואל קהלאני ו-4,500 ₪ לזכריה קהלאני. יודגש כי אף שבפרסום נכתב "תרמית מיזם בנייה" ודבר זה לא היה מעולם, הרי שהתובעים שכנגד כן הטעו את הציבור כאשר ביקשו להשכיר שטח שאין להם זכויות בו, לשימוש שאין לו היתר. ואף כי התובעים שכנגד לא עוכבו לחקירה, הרי שזכריה קהלאני כן פלש לשטח לא לו, ביצע בו עבודות חפירה עם טרקטור בניגוד לדין, וזרק אבנים לעבר רכבו של פקח החברה להגנת הטבע. כנגד ג'ואל לא נטען שעשתה דבר, ומכאן שהפרסום כי עוכבה לחקירה הינו חמור יותר, אך לסכומים שהתובעים דרשו במסגרת התביעה שכנגד אין כל בסיס בפסיקה.

פסיקת הוצאות ושכר טרחה:
46. היות ועיקרה של התביעה שכנגד נדחה, והתביעה כנגד אברהם שקד נדחתה במלואו, הרי שהתובעים שכנגד ישאו בהוצאותיו של אברהם שקד בסך 3,000 ₪ ובשכר טרחת בא כוחו בסך 15,000 ₪ כולל מע"מ. בכל הנוגע לרשות להגנת הטבע ולעמיר בלבן הרי שאין צו להוצאות, וזאת בשים לב לגובה הת ביעה שכנגד ולכך שמרביתה נדחתה.

47. ג'ואל וזכריה קהלאני התגוננו במשך שנים ארוכות כנגד תביעת פינוי מעמק הצבאים. הם המשיכו במאבקם כנגד הפינוי גם שנתיים תמימות לאחר שניתן פסק הדין של השופט שחם שקבע למעשה כי אין להם כל זכויות בנכס. בפסק הדין שניתן בהסכמה לפינויים מהנכס, ואיסור כל שימוש בו או פרסום של פעילות בו, קבעתי כי ההוצאות יישקלו בסיום ההליך והמדינה והעירייה (שלא היו צד לתביעה שכנגד) הודיעו כי לא יעמדו על פסיקת הוצאות.
על כן אני קובעת עתה כי הנתבעים ישאו ביחד ולחוד בהוצאות התובעים בסך 10,000 ₪ ובשכר טרחת באי כוחם בסך 35,000 ₪ כולל מע"מ.
למען הסר ספק מובהר כי התובעים רשאים לקזז את הסכומים שנפסקו כנגדם בגין פיצוי על לשון הרע, כנגד הסכומים שנפסקו לזכותם בגין ההוצאות ושכר הטרחה בהליך העיקרי.

ניתן היום, ז' אלול תשע"ד, 02 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.