הדפסה

הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב נ' כהן ואח'

בפני
כבוד ה שופט שאול שוחט

מבקשים

הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב

נגד

המשיבים בה"פ 12029-09-11:

1.יעקב כהן
2.הדסה כהן
3.אורן כהן
4.דרור כהן
5.ענבל כהן
כולם ע"י ב"כ עוה"ד אריה רואש

המשיבים בה"פ 7720-09-11 :

  1. ישראל כהן
  2. איריס כהן
  3. אסף כהן

המשיבה 2 ע"י ב"כ עוה"ד אופיר איינשטיין (מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי) והמשיבים 1 ו-3 ע"י עוה"ד אריה רואש.

המשיבים בה"פ 12035-09-11: 1. צדוק כהן
2. אביגיל כהן
3. גלעד כהן
4. בני כהן
5. אביטל משיח
כולם ע"י ב"כ עוה"ד אריה רואש

המשיבים בה"פ 12021-09-11: 1.יואב כהן
2. נורית כהן
כולם ע"י ב"כ עוה"ד אריה רואש

המשיבים בה"פ 1008-09-11: 1. אמנון כהן
2. ענת כהן
3. אוראל כהן
4. ליאור כהן

פסק דין

1. 5 תובענות, שהוגשו על דרך של המרצת פתיחה, למתן צווים למסירת החזקה במקרקעין לרשות המפקיעה, על פי סעיף 8 לפקודת הקרקעות ( רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות") ועל פי סעיפים 189-190 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה").

2. המבקשת הינה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, הפועלת על פי סעיף 18 לחוק התכנון והבניה.

3. המקרקעין נשוא התובענות ידועים כחלקות וכחלק מחלקות 14, 15, 18, 23, 24, 25, 26, 27, 28, 29, 30, 31, 40, 41, 43, 71, 72, 76, 81, 82, 83, 84, 85, 86, 87, 88, 98, 99, 103, 104, 105, 165 בגוש 6149 ( להלן: "המקרקעין" או " הנכס" בהתאמה). השטח המופקע על גבי המקרקעין סומן בקו כחול תוחם ובצבע צהוב על גבי מפה שצורפה כנספח א' לתובענות.

4. לטענת המבקשת, המשיבים מחזיקים במקרקעין שלא כדין.

5. על המקרקעין נשוא התובענות חלות תכנית מס' תא/במ 2580-48 שהודעה בדבר אישורה פורסמה בילקוט הפרסומים 4330, התשנ"ג, ע"מ 4697, מיום 27.8.1995 , המייעדת את המקרקעין להרחבת דרך וסלילת כביש ( להלן " התכנית").
בתוקף סמכותה לפי סעיפים 189-190 לחוק התכנון והבנייה, פרסמה המבקשת, ביום 19.6.06, הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות ולפיה זכות השימוש והחזקה הבלעדית במקרקעין דרושה למבקשת לצרכי ציבור; כי המבקשת מתכוונת לקנות בהם, מיד, חזקה מפני שהם דרושים באופן דחוף לצרכי ציבור; וכי המבקשת מורה שכל אדם המחזיק במקרקעין, ימסור לה תוך 60 ימים מיום פרסום ההודעה את החזקה בהם. כן נאמר בהודעה כי המבקשת מוכנה לשאת ולתת בדבר רכישת המקרקעין ועל כן כל התובע לעצמו זכות או טובת הנאה במקרקעין ורוצה לקבל פיצויים על כך, להרצות על זכויותיו בפני המבקשת בצירוף ראיות לחיזוק תביעתו והודעה המפרטת את רכיבי הפיצוי שהוא תובע ( להלן: "ההודעה").

6. ביום 13.6.11 נשלחו על-ידי ב"כ המבקשת למשיבים מכתב, בו הודע להם על הפקעת השטח לצרכי ציבור, וצורפה ההודעה שפורסמה. במכתב האמור הובהר למשיבים, כי לפי הוראות הדין היה עליהם למסור את החזקה בשטח המופקע בתוך 60 יום ממועד פרסום ההודעה (19.6.06) אך לפנים משורת הדין ניתנת להם הזדמנות למסור את החזקה בתוך 60 יום ממועד משלוח מכתב זה.

7. משסירבו המשיבים למסור את החזקה במקרקעין למבקשת, הגישה המבקשת בחודש ספטמבר 2011 את חמשת התובענות שבכותרת. ביום 17.12.2012 החליטה כב' הנשיאה , בעקבות בקשה מטעם המשיבים לאיחוד הדיון בתובענות, כי הדיון יאוחד וישמע לפני מותב זה.

8. המשיבים בה"פ 12008-09-11 לא הגישו תשובה להמרצת הפתיחה, אך לקחו חלק בדיונים וייצגו את עצמם. משיבים אלו לא הגישו סיכומים.
המשיבה 2 בה"פ 7720-09-11 הגישה תשובה ותצהיר מטעמה לתובענה המופנית כלפיה, כמו גם סיכומים.
יתר המשיבים בה"פ 7720-09-11; 12021-09-11;12029-09-11; 12035-09-11 הגישו תשובה מאוחדת עם תצהיר תמיכה יחיד, ע"י מר צדוק כהן, כמו גם כתב סיכומים במאוחד.

גדר המחלוקת
9. לטענת המבקשת, פינוי המשיבים מן המקרקעין חיוני לצורך פתיחת דרך ברח' אונטרמן בתל-אביב, סלילת כביש ופיתוח של שכונת כפר שלם. פריצת הדרך וסלילת ציר תחבורה מרכזי, הנע מצפון לדרום ( ולהיפך) במרכז שכונת כפר שלם, תאפשר גישה למגרשים, בניה ואכלוס של מאות יחידות דיור לטובת השכונה, העיר והאזור בכלל. תפיסת המקרקעין בתוואי הדרך על ידי המשיבים מונעת את פיתוח האזור, את פריצתו, סלילתו והרחבתו של הכביש.

המבקשת טוענת, כי קיימות תוכניות ביצוע מפורטות ומאושרות ע"י עיריית ת"א: תוכנית סלילת כבישים, תוכנית להקמת תשתיות מים וביוב ותוכנית תנועה ( הקמת רמזורים, מקומות חנייה וכו'). לתוכניות הנ"ל קיימת תוכנית תיאום הנדסי, המרכזת את ביצוע מכלול התוכניות. עם ביצוע פינוי המשיבים יתחילו עבודות הביצוע בהתאם לתוכניות המאושרות.

10. המבקשת עותרת למתן צו למסירת החזקה במקרקעין לידיה לאלתר ולהתיר לה לתפוס חזקה בשטח המופקע, לסלק ולהרוס כל מבנה בשטח המופקע, זאת מכוח הוראת סעיף 8 לפקודת הקרקעות. לשיטת המבקשת, היא עמדה בכל התנאים, ארבעה במספר, הדרושים כדי להקים לה זכות לקבלת הצו, ודי בהוכחת התנאים האמורים כדי לבוא בגדרה של הוראת סעיף 8 לפקודה. לטענת המבקשת, הטענות שהועלו על ידי המשיבים בכתבי תשובתם, אין בהן כדי להוות הגנה כלשהי.
11. מסיכומי המשיבים שהוגשו ( מטעם גב' איריס כהן ומטעם יתר המשיבים למעט המשיבים בה"פ 12008-09-11) עולה כי ניתן לחלק את טענותיהם כלפי הסעד המבוקש לשלושה ראשי טענות:
א. המבקשת לא הוכיחה, כי המקרקעין נדרשים לה לעת הזו, למטרת ההפקעה, ובודאי לא באופן " דחוף" כהצהרתה בהודעת ההפקעה. אפילו אם אין פגם בהליכי ההפקעה, אין מקום ליתן למבקשת את הסעד המבוקש של מסירת חזקה, כל עוד לא הוכיחה שהמקרקעין אכן נדרשים באופן דחוף למטרה לשמה הופקעו. נוכח השנים שחלפו בין פרסום התוכנית המייעדת את המקרקעין להרחבת דרך וסלילת כביש ( בשנת 1995) ועד למועד בו נשלחו למשיבים הדרישות לפינוי ( בשנת 2011) מתחייבת בדיקה מחודשת של נחיצותה והתאמתה של התוכנית לצרכי השעה. לטענת המשיבים , השיהוי בו נקטה המבקשת הוא בלתי סביר ומצריך ביטול ההפקעה. עוד נטען בהקשר זה כי הפגיעה במשיבים אינה מידתית משלא נעשתה בדיקת חלופות פוגעניות פחות וקיימת בפועל אלטרנטיבה אחרת להפקעה על ידי ביצוע עבודות וכבישים עוקפים.
ב. תנאי להפקעת המקרקעין הוא מתן פיצויים קודם למסירת החזקה בהן ( יצויין כי טענה זו נטענה ע"י הגב' איריס כהן בלבד - בס' 58 לסיכומיה).
ג. גם אם ייקבע שהמקרקעין נדרשים לעת הזו הרי שמסירתם הינה בכפוף למתן דיור חלוף למשיבים, בין לפי סעיף 194 לחוק התכנון והבנייה ובין לפי סעיף 39( א) לחוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום, התשכ"ה-1965.
דיון והכרעה

כללי

12. סעיף 8( א) לפקודת הקרקעות קובע כדלקמן:

"אם בעלי הקרקע העומדת להירכש או המחזיקים בה מסרבים להרשות לשר האוצר לקנות חזקה בה, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות לבית-המשפט, ואם נוכח בית המשפט כי שר האוצר זכאי לקנות חזקה בקרקע עפ"י סעיף 7 יתן צו שבו יצווה למסור את החזקה בקרקע."

13. ברע"א 3092/01 קיסר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, תל-אביב-יפו, פ"ד נז(1) 313, 323 (01/12/02) (להלן: "פרשת קיסר") עמד כב' השופט חשין על גבולות הדיון בבקשה לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות וקבע שם כדלקמן:

"היחס בין הליכי ההפקעה המתוארים בסעיפים 3 עד 7 לפקודה, מזה, לבין הוראת סעיף 8 לפקודה, מזה, מדמה עצמו ליחס שבין הליך המסתיים בפסק דין לבין הליך הוצאתו לפועל של פסק דין. בהליכי הוצאה לפועל אין החייב, על דרך העיקרון, יכול לתקוף את פסק הדין גופו ... כן הוא היחס, על דרך העיקרון, בין הליכי הפקעה לבין הוראת סעיף 8 לפקודת ההפקעה. הוראת סעיף 8 לפקודת ההפקעה אופייה אופי הוא של הוצאה לפועל – מסירת חזקה בעקבות הפקעה – ועל כן לא תעלינה במסגרתה, ככלל, טענות מהות של הפקעה".

כב' השופט חשין מנה בפרשה זו את ארבעת התנאים המלמדים על זכותו של המבקש לתפוס חזקה במקרקעין שהופקעו :

"שומה עליו, על מבקש, להוכיח ארבעה תנאים אלה כדי לזכות בצו בית משפט לפי סעיף 8 שלפקודה: אחד, כי פורסמה ברשומות הודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה ; שניים, כי פורסמה ברשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7(1) לפקודה ; שלושה, כי הגיע המועד שנקבע בהודעה שניתנה לפי סעיף 7(1) לפקודה לתפיסת החזקה וארבעה, כי הבעלים או המחזיקים מסרבים להרשות לרשות המפקיעה לתפוס את החזקה" (שם, 324).

עם זאת, בהמשך הדברים סייג והוסיף:

"במקרים מיוחדים וחריגים אפשר יהא ניתן להעלות טענות הגנה ממשפחת טענות החריגה מסמכות או ממשפחה קרובה למשפחה זו. ואולם בכפוף לסייג זה, די בהוכחת ארבעה התנאים, והרשות המפקיעה תזכה בצו לפי סעיף 8 לפקודה" (שם).

14. נראה כי בפרשה אחרת ( ע"א 119/01 אקונס נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 817, 839 (22/01/03) (להלן:"פרשת אקונס")) שנדונה זמן קצר לאחר פרשת קיסר, הרחיבה במעט כב' השופטת נאור ( כתוארה אז) את אותו פתח צר להעלאת טענות נגד חוקיות ההפקעה במסגרת הליך לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות:

"אכן, הליך לפי סעיף 8 ראוי שיהיה הליך מהיר כדי לאפשר תפיסת חזקה ללא שיהוי. על בתי המשפט לתת דעתם על כך שהליך זה לא יהפוך מסורבל וממושך. על בתי המשפט לזכור כי הייתה למי שמבקשים את החזקה מידו אפשרות לתקוף את ההפקעה בתקיפה ישירה. עם זאת סקירת פסקי הדין מראה כי בתי המשפט אינם אוטמים אוזניהם, גם בדיון לפי סעיף 8 לפקודה, לטענות בעניין פגמים שורשיים ובסיסיים בהפקעה".

15. בע"א 8824/07 מטרסו נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב ( פורסם בנבו, 18/02/10) התייחסה כב' השופטת נאור באמרת אגב לשני פסקי הדין בפרשת קיסר ובפרשת אקונס בציינה, כי "אפשר והחריגים לכלל שנמנו על ידי מעט רחבים מאלה שקבע השופט חשין". עם זאת, שאלת היחס שבין שני פסקי הדין הללו נותרה בצריך עיון, באשר לא נדרשה לצורך הכרעה בעניין שנדון שם.

16. מן המקובץ עולה, כי בהליך למסירת המקרקעין לרשות המפקיעה מכוח סעיף 8 לפקודה, ניתן לדון בטענות הגנה הנוגעות לפגמים מהותיים שנפלו בהליך ההפקעה היורדים לשורשו ( לרבות חוקיות התוכנית המפקיעה) אך אין לדון במסגרתו בטענות שאין בהן כדי לאיין את הליך ההפקעה ( השוו: ה"פ ( י-ם) 2173/03 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים נ' יונס, פורס בנבו 22.8.04).

17. ולענייננו אנו – בענייננו התקיימו ארבעת התנאים האמורים בסעיף 8 לפקודת הקרקעות ( פרסום הודעה ברשומות על הכוונה להפקיע את המקרקעין; פרסום הודעה ברשומות למסירת החזקה במקרקעין; תום המועד למסירת החזקה שנקבעה בהודעה; העובדה שהבעלים או המחזיק לא פינו את השטח למרות ההודעה) ולמעשה לא הייתה מעולם מחלוקת אמיתית לגבי קיומם.
המחלוקת היא לגבי פגמים שנפלו כביכול בהפקעה או ביישומה בשלב הנוכחי, כמו גם בשאלת זכאותם של המשיבים לפיצויים ו/או דיור חלוף במימושה.

אדון בטענות לפי סדרן.

שאלת הצורך במקרקעין; השיהוי בביצוע ההפקעה והצורך בבדיקת חלופות " פוגעניות פחות"

18. אין מחלוקת, כי בהודעה שפרסמה המבקשת ביום 19.6.2006 נאמר כי המקרקעין המופקעים דרושים לה " באופן דחוף לצרכי ציבור". לטענת המשיבים, אמירה זו לא הייתה אמת והמבקשת לא הוכיחה כל צורך דחוף בהפקעה. המבקשת טוענת מנגד, כי הוכחת " הצורך הדחוף" אינו תנאי לתקפות ההפקעה או למסירת החזקה, וכי מכל מקום תנאי זה הוכח במקרה דנן, למעלה מן הדרוש.

19. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לרבות העדויות והראיות שהובאו בפניי, נחה דעתי כי הצדק עם המבקשת.

20. מעדויות העדים שהעידו עולה, כי לא ניתן לקבוע שלשון הודעת ההפקעה מיום 19.6.06 , לפיה המקרקעין " דרושים באופן דחוף לצרכי ציבור", הייתה מדויקת. מעדותה של גב' אילנית ינאי, ראש מחלקת ההפקעות בעיריית תל-אביב, שהעידה מטעם המבקשת, עולה כי כשפורסמה ההפקעה בשנת 2006 לא היה צורך מיידי בקבלת המקרקעין, ורק בשנת 2011 התעורר הצורך המיידי ואז נשלחה ההודעה בדבר מסירת החזקה למשיבים: "אנחנו חיכינו כשהשטח כמו שאומרים יתפוס תאוצה ובאמת נצטרך את השטח לאשורו כי ההפקעות מפורסמות על פי תכניות בניין עיר ולא תמיד הצורך הוא מיידי מאוד, וכשהצורך נעשה מיידית בעקבות הפיקוח הסביבתי אז שלחו הודעות" (עמ' 14 ש' 23-25 לפרוט'). עם זה, לא נסתרה גרסת המבקשת לפיה הצורף הדחוף במקרקעין היה קיים לעת שנשלחה למשיבים ההודעה בשנת 2011 :
"לרשות יש שיקול דעת לדחות את מסירת החזקה בהתאם לפרוייקטים שמבוצעים בשטח. אם היא יכולה להיטיב עם התושבים, אז היא נותנת להם עוד קצת זמן וזה מה שקרה במקרה הזה
...
יש מסביב למתחם בו הם יושבים, יש בנייה אפשר לומר מסיבית של בתי דירות והם יושבים בלב ליבה של הצומת. השטח הזה דרוש מאחר ומספר הרכבים כמובן יגדל, צריך להרחיב את הצומת ואת דרכי הגישה" ( עמ' 15 ש' 4-10 לפרוט')
ובהמשך:
"ממה שקורה מסביב יש עליה משמעותית בהליכי בניה ולכן הצורך עלה וכרגע אנו פועלים למימוש.
ש. ומה הוחלט? כשבחנתם בשנית, מה הוחלט?
ת. שיש צורך מיידי בפינוי הזה, מיידי בשנת 2001" ( צ.ל 2011 ש'ש. עמ' 16 ש' 22-25 לפרוט').

גב' ינאי העידה כי לא חל כל שינוי בתב"ע שמכוחה הוצאה הודעת ההפקעה ( עמ' 24 ש' 20-21 לפרוט').

מר ארווין הירש, מהנדס במחלקת הנדסה בחברת " חלמיש" אישר בתצהירו, כי קיימות תוכניות ביצוע מפורטות ומאושרות ע"י עיריית ת"א לסלילת כבישים, להקמת תשתיות מים וביוב תוכניות תנועה ( הקמת רמזורים מקומות חניה וכו) ,כי לתוכניות הללו קיימת תוכנית תיאום הנדסי המרכזת את ביצוע מכלול התוכניות וכי " עם ביצוע פינוי המשיבים יתחילו עבודות הביצוע בהתאם לתוכניות המאושרות" (ס'5 לתצהירו של העד).
מר הירש, בחקירתו בבית המשפט, חזר והעיד שהתוכניות לביצוע שאיזכר בתצהירו הן בתוקף ( עמ' 27 ש' 22-26 לפרוט') וכי ביצוע העבודות לפי התכניות כבר החל ( עמ' 27 ש' 30- 28 ש' 21 לפרוט'). עדותו של העד לא נסתרה.

21. בכך יש לאבחן בין ענייננו לעניינים שנדונו במספר פסקי דין של בתי משפט מחוזיים שאותם הביאו המשיבים לתמיכה בטענתם כי יש לקרוא תנאי נוסף , לפיו המקרקעין נדרשים בדחיפות לוועדה המקומית לשם מימוש מטרת ההפקעה, בדיון לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות.

בפסה"ד הראשון אליו מפנים המשיבים, ת.א. (ת"א) 2186/99, הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב נ' דיק ואח' ( פורסם בנבו, 18.10.00) קבע כב' בית המשפט ( כב' השופט ד"ר קלינג) כי גם אם אין פגם בהליכי ההפקעה " אין מקום ליתן לתובעת את הסעד המבוקש של מסירת חזקה, כל עוד לא התקיים התנאי של צורך מיידי, שהתובעת עצמה תלתה בו את סמכותה לתפוס חזקה..." והמשיך וציין, כי: "במסגרת החובה להעמיד את הפגיעה בזכות הקניין על הנדרש בלבד, על התובעת לתפוס את החזקה בנכס בסמוך ככל האפשר למועד שבו ייעשה בו שימוש למטרת ההפקעה...".
עם זאת, באותו עניין מדובר היה בהפקעה של שטח המשמש לעסק בשעה שטרם התקבל האישור הנדרש של מועצת העירייה לסלילת רחוב, אישור שלא הייתה מחלוקת על נחיצותו, לא בוצעו מדידות נדרשות ונציגי הועדה לא יכולים היו אף להצביע על ידיעה בדבר מה מתנהל בשטח המופקע.

בפסה"ד השני אליו מפנים המשיבים, ה.פ. 1558/04 (ת"א) עיריית ת"א והוועדה המקומית לתכנון ובנייה ת"א נ' בט ( פורסם בנבו 17.4.2006) ציטט בית המשפט ( כב' השופט עמירם בנימיני) את קביעת השופט קלינג בפס"ד בת.א. 2186/99 הנ"ל, עת שדחה בקשה למתן צו למסירת חזקה לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות. אלא, שגם בעניין זה מצא בית המשפט כי באותו מקרה לא קיימת תכנית לסלילת הדרך שלשם ביצועה נדרשה ההפקעה " באופן דחוף" ולכן לא הוכח כל צורך דחוף במסירת החזקה, והאם יהיה צורך להפקיע את כל השטח לצורך סלילת הדרך. בית המשפט התיר באותו המקרה לועדה להגיש בקשה חדשה, כאשר תגיע שעת מימוש מטרת ההפקעה.

מקרה אחר, בו נדרש בית המשפט לבחון בגדר סמכותו ושיקוליו בעתירה לפי סעיף 8 את הצורך הדחוף בכל הקשור לתפיסת המקרקעין, נדון בה.פ. (י-ם) 1185/02, 2035/02, הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' סעידיאן ואח', תקדין-מחוזי 2003(2), 3138. שם הביע בית המשפט ( כב' השופט ענבר) את דעתו כי :
"על אף קיומה של דעה אחרת ( קמר, בעמ' 154, ה"ש 6) נראה לי, כי לאור החובה שלא לפגוע בזכות הקניין של בעל הנכס המופקע למעלה מן הדרוש, על הרשות לתפוס את החזקה בנכס סמוך ככל האפשר למועד בו מתכוונים להשתמש בו לצורכי ההפקעה...

הוראתו של סעיף 7 לפקודה, כי ההצהרה הכלולה בהודעה אודות הצורך הדחוף בקרקע מהווה ' ראיה מכרעת לאותה עובדה', לא נועדה לשלול את סמכות הביקורת של בית המשפט, אלא כל פעלה של הוראה זו הוא בתחום דיני הראיות ומטרתה לא הייתה אלא לקבוע כיצד על הרשות להוכיח את הצורך המיידי בנכס המופקע... יחד עם זאת ראוי להזכיר כי הלכה פסוקה מושרשת היא כי בית המשפט אינו ממיר את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו שלו..."

אך בסופו של דבר, באותו מקרה, הסתפק בית-המשפט בהצהרת נציג המבקשת כי הוצאת ההיתרים הנדרשים תובא בישיבה הקרובה וכי "לאור העובדה, כי כל העבודות תבוצענה במסגרת תוכנית המיתאר, אין סיבה לפקפק בהצהרת נציגי המבקשת, כי ההיתרים יומצאו בקרוב, ובכללם אף היתרי הבניה...".

22. הדברים יפים גם לענייננו. המשיבים בענייננו לא הביאו ראיות לסתירת עמדת המבקשת ועדות נציגיה לפיה המקרקעין נדרשים באופן דחוף להרחבת דרך וסלילת כביש וכי יש תוכניות ביצוע מפורטות ומאושרות לצורך ביצוע האמור, שלצורך יישומן נדרש פינוי המשיבים מהשטח.

23. טענות המשיבים לפיהן הפגיעה בהם אינה מידתית משלא נעשתה בדיקת חלופות פוגעניות פחות וקיימת בפועל אלטרנטיבה אחרת להפקעה על ידי ביצוע עבודות וכבישים עוקפים, הן טענות שאין מקומן בדיון בבקשה למסירת חזקה לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות . ראו לעניין זה בהרחבה בספרו של המלומד אריה קמר בספרו " דיני הפקעת מקרקעין", מהדורה שמינית, חלק ראשון, בעמ' 348-349 שמציין מפורשות, כי " אין לדון במסגרת הדיון לפי סעיף 8( א) לפקודה בענינים, שמקומם הנכון הוא במסגרת ההתנגדות לתוכנית בנין עיר, דוגמת טענות הנוגעות למידתיות הייעוד להפקעה, לתוואי ההפקעה, לפעולות הבנייה, למפגעים, לזיהום אויר, וכיוצא כאלה".

הוראת סעיף 8 לפקודה נועדה ליתן בידי בעל סמכות ההפקעה דרך מהירה ומקוצרת לתפוס חזקה בקרקע שהופקעה, ללא קושי או סיבוכים מיותרים, שכן הליך זה מהווה מעין " הוצאה לפועל" (דברי השופט חשין בפרשת קיסר, בעמ' 322-323 , עליהם חזרה כב' השופטת בייניש בע"א 396/98 מ"י נ' פז חברת נפט בע"מ, פ"ד נח (3) 145, בעמ' 149-150). התכנית המפקיעה, התב"ע המייעדת את המקרקעין להרחבת דרך וסלילת כביש, פורסמה בילקוט הפרסומים עוד בשנת 1995. המשיבים לא נקטו בצעד כלשהו לתקיפת התכנית או ההפקעה, בתקיפה ישירה, בפני בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ואין מקום לאפשר דיון ולבחון חלופות להפקעה, במסגרת תקיפה עקיפה של ההליך. מעבר לנדרש יצויין כי מר הירש בחקירתו נדרש לעובדה כי במשך שנים קיים באזור " מעקף" וכביש והבהיר מדוע הפתרון הקיים אינו יכול להוות פתרון של קבע : "זו צומת מרכזית בכפר, יש שנים כבישים ראשיים, כביש אחד לכיוון צפון-דרום והשני מערב-מזרח, אלה שני הכבישים הראשיים. היום בכפר אוטובוס לא יכול לעבור ולכן חייבים כבישים ראשיים" (עמ' 30 ש' 8-10). בהמשך, לכשנשאל ע"י מר אמנון כהן " למה הכביש לא יישאר עוקף? למה צריך להזיז אותנו כדי שניכנס לשטח ההפקעה?" השיב " זה כביש זמני. לפי התכנית צריכים לעשות את הכבישים החדשים. זה כביש זמני צר של 4-5 מטר, זה רק זמני ולא סופי, לפי התכניות הקיימות המאושרות." ( עמ' 32 ש' 12-13 לפרוט').

24. ספק רב אם ניתן לאפשר דיון בשאלת ביטולה של תכנית מפקיעה בשל שיהוי בביצועה, במסגרת הליך לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות ( ראו עמדת קמר, שם בעמ' 498 אשר צוטטו בהסכמה בפס"ד של השופטת נאור בפרשת אקונס, שם בעמ' 836 אל מול פסיקת בית המשפט העליון בפרשת קיסר כמו גם בע"א 396/98, שם בעמ' 150, שם נפסק כי בהליך לפי סעיף 8 לפקודה אין לדון בטענה של השתהות בביצוע ההפקעה). אני סבור, כי במקרה דנן, גם אם נלך לפי הגישה המרחיבה ונאפשר למשיבים להעלות את טענת השיהוי בביצוע ההפקעה " בתקיפה עקיפה", דין הטענה להידחות לגופה.

ההלכה היא כי רק שיהוי העולה כדי זניחת מטרת ההפקעה, באופן המעיד על העדר קיומו של צורך ציבורי, עשוי להביא לביטולה, וגם אז יש לשקול את הנזק שנגרם לבעל הזכויות בשטח המופקע למול הנזק שיגרם לאינטרס הציבורי כתוצאה מביטולה של ההפקעה ( ה.פ. 1558/04 (ת"א) עיריית ת"א והוועדה המקומית לתכנון ובנייה ת"א נ' בט , שם, ס' 19 לפסה"ד והאסמכתאות המובאות שם). בענייננו – מן הראיות לא עולה, כי המבקשת שקטה על שמריה בכל הקשור למימוש הצורך הציבורי במקרקעין. גב' ינאי הסבירה כי התב"ע משנת 1995 בתוקף, המבקשת פעלה לפיה לכל אורך הדרך והשיהוי בדרישות לקבלת החזקה בקרקע, במשך חמש שנים לאחר שפורסמה הודעת ההפקעה, נבע מכך שבפרק זמן זה נוספה בנייה מסיבית באזור שרק שבעקבותיה הצורך הציבורי להרחבת הצומת ודרכי הגישה הפך להיות ממשי ( ר' עדותה בעמ' 15 ש' 4-10 לפרוט' שצוטטה לעיל). בנוסף, המשיבים לא הצביעו על נזק כלשהו שנגרם להם כתוצאה מהשיהוי הנטען במימוש ההפקעה . נהפוך הוא: אין חולק כי בכל פרק הזמן האמור המשיכו הם להחזיק במקרקעין, חינם אין כסף.

מתן פיצויים כתנאי למסירת החזקה

24. הטענה כי תנאי להפקעת המקרקעין הוא מתן פיצויים קודם למסירת החזקה בהן נטענה ע"י הגב' איריס כהן בלבד ( בס' 58 לסיכומיה). אין מחלוקת, כי בהודעת ההפקעה שפורסמה בשנת 2006, כמו גם במכתבים משנת 2011 שנשלחו למשיבים בדרישה לקבלת החזקה במקרקעין, פנתה המבקשת למשיבים ומסרה להם, כי "אם ברצונכם להגיע לכלל הסכם בעניין פיצויים – ובמידה ועל פי דין הנכם זכאים לכך – מתבקשים אתם להעביר לידי הח"מ הרצאת דברים על זכותכם או על טובת הנאה שיש לכם בנכס המופקע, בצירוף ראיות לחיזוק תביעתכם זו והודעה המפרטת לסעיפיהם את הפיצויים שהנכם תובעים וחישוב הסכום הנתבע בכל סעיף וסעיף" ( העתק המכתבים צורפו לתובענות). אין מחלוקת, כי המשיבים לא השיבו למכתבים אלו וכי המבקשת אינה מודה בקיומה של זכות כלשהי של מי מהמשיבים לפיצויים.

25. טענות המשיבים כי מגיעים להם פיצויים בגין ההפקעה – אין מקומן להתברר בהליך שלפניי.

הלכה פסוקה היא, כי זכותה של הרשות המפקיעה לקבלת החזקה במקרקעין המופקעים, מכוח הוראת סעיף 8 לפקודת הקרקעות– אינה מותנית בתשלום פיצויים. בפרשת קיסר קבע כבוד השופט חשין בהקשר זה כדלקמן:
" המערערים מוסיפים וטוענים באריכות לזכויותיהם במקרקעין המופקעים. מלינים הם על כי בית המשפט לא דן ולא הכריע במהותן ובהיקפן של זכויותיהם ועל כך שבית המשפט לא פסק לזכותם פיצוי כספי מלא בגין הפינוי. טענות אלו אין הן לעניין. זכויותיהם של המערערים שמורות להם לעת שיפתחו בהליך לקבלת פיצויים לפי סעיף 9 ( ואילך) לפקודה, ואולם ההליך עתה אין הוא הליך לתשלום פיצויים אלא לתפיסת חזקה. בהליך זה, ובכפיפות לדברים שנאמר להלן, אין מקום לפסיקת פיצויים עבור תפיסת חזקה במקרקעין" (שם, עמ' 325 סעיף 23) .

על הלכה זו חזרו בתי המשפט בשורה ארוכה של פסק דין. כך לדוגמא נקבע בה"פ ( ת"א) 927/06 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב נ' יהודה ואח' ( פורסם בנבו, 20/11/06) – "ההליכים על פי סעיף 8 לפקודת הקרקעות, אינם תלויים בשאלת הפיצויים, להם זכאי בעל המקרקעין המופקעים ועל כן איני סבור שיש במשא ומתן שהתנהל בין המבקשים לבין מי מהמשיבים בקשר עם פיצויי ההפקעה, כדי לגרוע מזכותה של המבקשת לפעול לפינוי המשיבים מהשטח המופקע מכוח הוראת סעיף 8 לפקודת הקרקעות בהתקיים התנאים לכך" (שם, סעיף ו').

רק בנסיבות בהן קיימת זכות פיצויים שאינה שנויה במחלוקת, יש מקום לבירור הטענה לפיה על בית המשפט להתנות את מתן הצו למסירת החזקה בתשלום הסכום האמור על-ידי הרשות המפקיעה ( ראו ניתוח מפורט בעניין זה בספרו של קמר, שם, בעמ' 340-342). נסיבות אלו אינן מתקיימות במקרה דנן.

דיור חלוף מכוח סעיף 194 לחוק התכנון והבנייה ו/או סעיף 39( א) לחוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום.

26. סעיף 194 לחוק התכנון והבנייה קובע כדלקמן:
"בהליכי הפקעה מכוח פרק זה לא יפונה בית מגורים שנועד בתכנית להריסה אלא לאחר שהועמד שיכון חלוף סביר למי שהיה דר בבית מכוח זכות שבדין או זכות שביושר במועד פרסום ההודעה על הכוונה לרכוש את המקרקעין, או, אם רצה הדייר בכך, לאחר ששולמו לו או לזכותו פיצויים כדי השגת שיכון חלוף סביר".

סעיף 39( א) לחוק בינוי פינוי של אזורי שיקום, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:
"מחזיק הגר במקרקעין מופקעים או שיש לו בהם עסק לא יידרש לפנותם אלא אם הוצע לו דיור חלוף באותו אזור או אזור אחר או שיש לו דיור כאמור. ובלבד שלא יהיה הדיור החלוף באזור המיועד לשיקום בעתיד הנראה לעין.
למען שלמות התמונה יצויין, כי " מחזיק" מוגדר בס' 1 לחוק בינוי פינוי של אזורי שיקום כ"כל המחזיק במקרקעין בחזקת בעל, שוכר, בר – רשות וכל התופס אותם בזכות, או אף שלא בזכות אם התפיסה החלה לפני יום י"א באדר ב' תשכ"ה (15 במרס 1965), וכל מי שבידיו השימוש או ההנאה במקרקעין שלפני התאריך האמור".

27. אין מחלוקת, כי ההפקעה בענייננו נעשתה מכוח חוק התכנון והבנייה, ועל כן חל בענייננו סעיף 194 לחוק האמור שמוסיף את התנאי הקבוע לעיל המתנה את מסירת החזקה בדיור חלוף לרשות המחזיק ( ראו והשוו ס' 24 לפס"ד של השופט חשין בפרשת קיסר ; ה"פ 22169-07-09 הועדה המקומית לתכנון ובניה פ"ת ואח' נ' קטה, פורסם בנבו מיום 4.4.11).
אין גם מחלוקת כי המקרקעין המופקעים מהווים גם חלק מתוכנית בינוי ופינוי לפי חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום, והערה על כך נרשמה בשנת 1969 בנסחי הרישום שצורפו לתובענות.

28. המשיבה 2 בה"פ 7720-09-11, גב' איריס כהן העידה, כי היא מתגוררת במתחם משנת 1999 "בו בניתי את ביתי ועיריית תל-אביב אישרה לי אספקת החשמל לביתי ובמקום זה גם נולדו 2 ילדיי" ( ס' 1 לתצהירה ועדותה בעמ' 36 לפרוט').
מר צדוק כהן, שהעיד והגיש תצהיר גם בשם יתר המשיבים בה"פ 7720-09-11; 12021-09-11;12029-09-11; 12035-09-11, העיד כי הוא נולד במתחם בשנת 1949 וכי הוא ומשפחתו מחזיקים ומתגוררים במקרקעין במשך עשרות שנים, גדלו שם וגידלו משפחותיהם שם ( ר' ס' 3 לתצהיר ועדותו בעמ' 32 לפרוט').

29. לטענת המשיבים, החזקתם בקרקע במשך השנים מקנה להם למצער את הזכות לדיור חלוף כתנאי לפינויים. מר צדוק כהן טען בתצהירו, כי אין מחלוקת בין המשיבים לבין חב' חלמיש ( הפועלת מטעם בעלת הקרקע- רשות הפיתוח) באשר לפיצוי המגיע לדור הראשון שתפס חזקה במקרקעין בשנת 1948, וכן לדור השני המתגוררים במקרקעין, והמחלוקת הקיימת היא ביחס לשאלת הפיצוי לדור השלישי. לטענת צדוק כהן, בעקבות הצעת חוק בנושא בינוי ופינוי של אזורי שיקום ( כפר שלם, התשע"א-2011) כמו גם הליך שהתנהל בבג"צ, צריכות להתפרסם המלצות של ועדת משנה של מנהל מקרקעי ישראל לנושא כפר שלם, אשר יתייחסו, בין השאר גם לשאלת הפיצוי לדור השלישי.

לטענת המבקשת בסיכומיה - אין למשיבים כל זכות לקבלת דיור חלוף, וזאת משלל סיבות: הזכות לדיור חלוף מכוח סעיף 194 לחוק התכנון ובנייה קמה רק מקום שהנכס משמש למגורים ולא לעסק – ובענייננו " המשיבים כלל לא הוכיחו היכן שטח המגורים המוחזק על ידם – שכן, על אף שניסו להסתיר זאת, אין מחלוקת כי בשטח המוחזק על ידם קיימים בתי עסק לא מעטים" (ס' 42 לסיכומי המבקשת). תנאי להוכיח זכות לדיור חלוף הוא הוכחת מיקום הנכס המשמש למגורים, הוכחת הזכות בו והוכחה כי בית המגורים מצוי בתחומי השטח המופקע, והמשיבים לא הציגו ראיות בעניין ( ס' 46-47 לסיכומי המבקשת). בנוסף טוענת המבקשת כי הזכות לדיור חלוף לפי סעיף 194 לחוק התכנון והבנייה ניתנת רק " למי שהיה דר בבית מכוח זכות שבדין או זכות שביושר" ואלו בענייננו למשיבים אין כל הסכם ו/או אישור ו/או רישיון להחזיק במקרקעין. גם אם קיבלו המשיבים אישור להתגורר במקרקעין מאת חלמיש – יש לראות בתביעה שהגישה חלמיש לסילוק יד נגד כל המשיבים ( ת"א 57734/07) כהודעת ביטול של רשות זו ( ס' 48-49 לסיכומי המבקשת).

30. לאחר שבחנתי את מכלול הטענות מסקנתי היא כי נוכח מספר מחדלים של המבקשת, הראיות והעדויות שנחשפו לפניי בגדרי הליך זה אינן מאפשרות לאשר או לשלול את זכות המשיבים לדיור חלוף. אבהיר להלן מסקנתי זו.

ראשית, צודקת המבקשת כי המשיבים לא הוכיחו היכן שטח המגורים ( להבדיל מבתי עסק) המוחזק על ידם . אולם, את אשר חסר למשיבים – השלימה המבקשת. נציגת המבקשת, הגב' ינאי, נשאלה בחקירתה: "כל המשיבים בהמרצות הפתיחה, כולם מתגוררים במקרקעין, את יודעת את זה?" ( הדגשות שלי ש'ש') והשיבה , ללא כל היסוס, ב"כן" (עמ' 22 ש' 10-11 לפרוט').

במסגרת חקירתו של המודד שהעיד מטעם המבקשת, מר גטניו, הוגשו 2 מפות שסומנו כבמ/1 ובמ/2. מפות אלו מתיימרות לתחום על גבי תשריט ההפקעה את שטח ומיקום תפיסת החזקה של כל משיב בנפרד בהמרצת הפתיחה. בתשריטים הללו גם מסומנים המבנים המצויים בשטח כשהסימון הוא באמצעות מקבץ נקודות ( ר' במקרא המפות כמו גם בעדות המודד בעמ' 9 ש' 23-24 לפרוט'). דא עקא – התשריט אינו מבחין בין מבנים המשמשים לבתי עסק לבין בתי מגורים והחמור מכל, המבקשת כלל לא טרחה להביא לעדות את הגורם שעל בסיס הנתונים שסיפק סומנה החזקת המשיבים במקרקעין. המודד גטניו העיד, כי " השטחים נמדדו בשיטה פוטורגמטרית שזה אומר מדידה על סמך צילומי אויר, מדידה מדויקת עפ"י תקנות המדידה. לא נכנסנו פיזית לשטח ולא עשינו בדיקה מי גר" (עמ' 9 ש' 12-13 לפרוט') והבהיר, כי הנתונים באשר לחזקה שתופסים המשיבים על המקרקעין סופקו " לפי הנתונים שקיבלתי מעורכי הדין על סמך חקירות שעשו בשטח" (עמ' 9 ש' 16 לפרוט') ו"אני לא מעיד על שמות המחזיקים. היה משרד חקירות שבדק" (עמ' 9 ש' 22 לפרוט'). בהמשך עדותו חזר והדגיש, כי "לא הייתי בשטח, קיבלתי את הנתונים מחוקר שבדק את הנתונים" ( עמ' 10 ש' 28 לפרוט'). גם גב' ינאי, נציגת המבקשת, שמשמשת בתפקיד ראש מחלקת הפקעות בעירייה, לא ידעה להבהיר על סמך מה סומנו במפות מיקום תפיסת החזקה של כל אחד מהמשיבים והעידה, כי " לדעתי המודד שהיה בשטח קיבל מידע מאיזושהי חברה" (עמ' 18 ש' 19 לפרוט') אך אין לה כל ידיעה על כך ו"אינני יודעת אם היה משרד חקירות. אם היה, לא אני הפעלתי אותו. אני הוצאתי מידע מהארנונה אצלנו בעירייה וממי אביבים" (עמ' 18 ש' 13-14 לפרוט'). סוגייה זו לא זכתה להבהרה בסיכומי המבקשת שם רק נטען כי הסימון של שטח תפיסת החזקה של כל משיב בנפרד נעשה " לאחר ביקור שנערך על ידי נציג המבקשת בתוך המקרקעין התפוסים" (ס' 3 לסיכומי המבקשת). מיהו אותו נציג ומדוע לא העיד בהליך? למבקשת הפתרונים. כך או כך בראיות שהובאו לא נסתרה גרסת המשיבים, כי הם מתגוררים בשטח ואין כל סיבה שאצא מנקודת הנחה כי המבנים המסומנים על-גבי התשריט אינם בתי מגוריהם. מדובר בכשל של המבקשת שבשעה שעותרת היא כי ינתן צו המתיר לה " לתפוס חזקה בשטח המופקע, לסלק ולהרוס כל מבנה בשטח המופקע" (ס' 15 לתובענות) לא מצאה לנכון להביא בפני בית המשפט מידע אלמנטרי באשר למהות המבנים על השטח המופקע וזהות המחזיקים בהם.

שנית, טענת המבקשת לפיה למשיבים לא קיימת זכות לדיור חלוף מאחר שהם מחזיקים שלא כדין במקרקעין, באשר אינם רשומים בלשכת רישום המקרקעין ואינם מציגים הסכמה מפורשת מצד רשות הפיתוח ו/או חלמיש להחזקתם במקרקעין - אינה טענה קלה להכרעה. בדיון מקדמי מאוחד בתובענות שהתקיים בפני מותב קודם ( כב' השופט זמיר) טענו באי כוח המשיבים לחפיפה בין ההליכים כאן לבין ההליך שמנהלת חלמיש בבית המשפט השלום ( בפני כב' השופט קורן) בת"א 57734/07 לסילוק ידם של המשיבים כולם ממקרקעין המצויים במתחם כפר שלם, וטענו כי בירור זכאותם של המשיבים להחזיק בקרקע הוא דיון שאינו מתאים למסגרת של המרצת פתיחה אלא למסגרת של תובענה אזרחית רגילה, בשל מסכת עובדתית מורכבת ושנויה במחלוקת, כפי שעלתה שם ( ר' עמ' 2-3 לפרוט' ישיבת יום 25.3.12). ב"כ המבקשת מנגד טען, כי אין כל קשר בין ההליך המתנהל בבית המשפט השלום לבין ההליכים כאן שכן " המקרקעין אינם זהים לא חופפים ואינם מהווים חלק מהמקרקעין בעטיים התבררה תביעת חלמיש בפני השופט קורן אלא רק שטחים לצורכי ציבור ודרך ברחוב מח"ל" (עמ' 2 ש' 22-24 לפרוט'). על בסיס הצהרתו זו של ב"כ המבקשת, נותרו ההליכים דנן במסגרת של המרצות פתיחה. במסגרת ההליך שלפניי גם הוגש כמוצג פרוטוקול ישיבת יום 6.10.11 שהתקיים בהליך בבית המשפט השלום בפני השופט קורן ( מוצג ת/1).

באופן תמוה למדי, חרף הצהרת ב"כ המבקשת כי אין קשר בין ההליכים, בסיכומי המבקשת מוצאים אנו התייחסות להליך המתנהל בבית המשפט השלום ומשתמע מטענותיה כי קיימת חפיפה, ולו חלקית, עם המקרקעין נושא דיוננו. כך לדוגמא בס' 39-40 לסיכומיה טוענת המבקשת, כי " חלק גדול מהמקרקעין בנוי בבניה בלתי חוקית" ומפנה כראייה לפרוט' ההליך בבית המשפט השלום ולעדויות שנשמעו במסגרתו. בנוסף, בהמשך הסיכומים, שוב מפנה המבקשת לתביעת חלמיש ומבקשת כי אקיש מעצם הגשתה, כי " ככל שהייתה בידי המשיבים זכות להחזיק בנכס ( המוכחשת בתוקף) בוטלה זו על ידי חלמיש עצמה, עם הגשת התביעה דשם" (ס' 49 לסיכומים) ומוסיפה וטוענת " לצורך הליך ההפקעה, אין למשיבים כל זכות במקרקעין. ככל שלטענתם זכאים הם לפיצוי, הרי שעליהם להעלות טענתם זו אל מול חלמיש" (ס' 51 לסיכומי המבקשת).
ביום 8.5.14 הורה כב' השופט קורן, כי ההליכים בתביעת חלמיש נגד המשיבים יעוכבו, ללא מועד, וזאת נוכח " ההליכים המתקיימים בערכאות שונות בעניין פינוי תושבי כפר שלם" תוך שהפנה להחלטת בית המשפט העליון ( כב' השופט זילברטל) בבג"ץ 5575/13 עדרי נ' שר הבינוי והשיכון , ( מיום 2.3.14 ) שעמדה על שיקול הדעת המסור לבית משפט השלום לעיכוב הליכי הפינוי " ככל שהוא סבור שראוי לעכב את ההליך נוכח האפשרות שהוא עלול להתייתר בשל העובדה שועדת המשנה של מועצת מקרקעי ישראל לעניין כפר שלם עתידה לדון קרוב ולדון בסוגייה".
אין מחלוקת, כי במסגרת תביעת חלמיש טענו המשיבים כי הם לכל הפחות ברי רשות מכללא במקרקעין ואף למעלה מכך ( טענה זו נטענה בס' 37 לסיכומי המשיבים 1 ומצאתי אימות לה בסיכומים בע"פ שנשמעו מטעם המשיבים באותו הליך בישיבת 29.11.11) . לפי הפסיקה, גם בר רשות בלתי-הדירה זכאי לשיכון חלוף על יסוד סעיף 194 לחוק התכנון והבנייה ( ראו ה"פ ( חיפה) 178/01 הועדה המקומית לתכנון ולבניה מחוז חיפה נ' התאחדות יוצאי נסיבין וקמישלי ואח', פורסם בנבו, 12.3.02). לאור הקישור שעשתה המבקשת עצמה בסיכומיה בין ההליך המתנהל בבית המשפט השלום בתביעת חלמיש נגד המשיבים להליכים שלפניי, כמו גם מאחר שנציגת המבקשת, הגב' ינאי, בחקירתה בבית המשפט באשר לזכויות המשיבים על המקרקעין, לא יכלה לשלול כי יש להם זכויות של ברי רשות במקרקעין ( ר' עדותה בעמ' 17 ש' 12-14 לפרוט': "כשיגיע השלב בו נצטרך לידון בנוגע לפיצויים, כל אחד יוכיח את זכותו. ייתכן שהם בעלי רשות, ייתכן שהם פולשים מכוח שנים." זה המקום לציין כי בעוד שבס' 2 לתובענות שלפניי נטען, כי " המשיבים הינם מחזיקים במקרקעין שלא כדין" בס' 4 לתצהירי התמיכה לתובענות מטעם גב' ינאי הוצהר רק כי "המשיבים הינם מחזיקים במקרקעין והקימו עליו מספר מבנים") – המסכת הראייתית שהובאה לפניי אינה מספקת לקביעת זכות אינדיבידואלית למי מהמשיבים לדיור חלוף מכוח סעיף 194 לחוק התכנון והבנייה, אך מנגד גם אינה מספקת לשם שלילת זכות זו באופן גורף, כדרישת המבקשת.

שלישית, המשיבים כיוונו לקיומה של זכות לדיור חלוף גם מכוח סעיף 39( א) לחוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום אשר חל גם על מחזיק הגר במקרקעין וגם על מי שיש לו בהם עסק. טענה זו נזכרת במפורש בתגובת המשיבים להמרצת הפתיחה. חרף זאת – לא ניתנה לטענה זו כל תשובה מטעם המבקשת. סיכומי המבקשת כלל אינם מתייחסים למקור חוקי זה אליו מפנים המשיבים – לא לתנאיו ולא לעצם תחולתו.

31. מן המקובץ עולה, כי שאלת זכאותם או אי זכאותם של המשיבים או מי מהם, לדיור חלוף בגין פינוי בית מגורים או בית עסק המצוי בשטח ההפקעה, בין מכוח סעיף 194 לחוק התכנון והבנייה ובין מכוח סעיף 39( א) לחוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום – לא תוכל בנסיבות העניין להיות מוכרעת במסגרת ההליך דנן, נוכח המסכת הראייתית שהונחה לפניי, ויש להותירה לעת מצוא.

סוף דבר

32. המבקשת הוכיחה את מלוא התנאים הדרושים לתחולת סעיף 8 לפקודת הקרקעות – קרי: פרסום הודעת הפקעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה; חלוף המועד שנקבע בהודעה שניתנה לפי סעיף 7(1) לפקודה לתפיסת החזקה וסירוב המשיבים למסור לידיהם החזקה במקרקעין. משנדחו טענות המשיבים בהקשרים אלו אני נעתר למבוקש על ידי המבקשת בכל המרצות הפתיחה שבכותרת תוך שתפיסת בתי המגורים ו/או בתי העסק של המשיבים על המקרקעין המופקעים לא תתבצע אלא לאחר שהיא תעמיד למשיבים המחזיקים בהם דיור חלוף בהתאם לסעיף 194 לחוק התכנון והבנייה או סעיף 39( א) לחוק בינוי ופינוי של אזורי השיקום, או לחילופין תפעל לקבלת החלטה שיפוטית, בהליך נפרד, בדבר היעדר זכאות של המשיבים הרלוונטיים בעניין. סייג אחרון זה לא יחול לגבי המשיבים בה"פ 12008-09-11 משאלו לא התגוננו כלל ( לא הגישו תשובה להמרצת הפתיחה ולא הגישו סיכומים מטעמם).

33. נוכח מחדלי המבקשת בניהול ההליכים והעובדה שלא מצאתי לקבל את התביעות באופן מלא – כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"ו, 09 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.