הדפסה

הומוויז משכנתאות בע"מ נ' בן עמי ואח'

מספר בקשה:35
בפני
כב' השופטת הדס פלד

מבקשת

הומוויז משכנתאות בע"מ

נגד

משיבים

  1. רון בן עמי
  2. מאיר לוי

החלטה

בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה.

טענות המבקשת
התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר ולאחר שניתנה רשות להתגונן מתבררת בסדר דין רגיל, לפיכך נוצר עיוות דין מהותי ופער דיוני לטובת המשיבים.

על מנת למנוע טענה של הרחבת חזית כתוצאה מתצהירי הראיות שהגישה המבקשת, ועל מנת שכל המחלוקות הדרושות להכרעה יהיו בפני בית המשפט, ערכה המבקשת את כתב תביעתה מחדש.

אי קבלת הבקשה תגרום נזק כבד ובלתי הפיך למבקשת, בעוד שקבלת הבקשה לא תפגע בהגנת המשיבים.

טענות המשיבים
המבקשת לא הראתה טעם ממשי המצדיק את תיקון כתב התביעה, במיוחד בשלב בו מצוי ההליך, ולאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית.

אין המדובר בשינוי קל של עריכה מחדש של כתב התביעה המקורי, אלא בשינוי מהותי.

המבקשת היא שבחרה להגיש את התביעה בהליך של סדר דין מקוצר. אין ממש בטענתה לפיה המעבר מהליך של סדר דין מקוצר להליך של סדר דין רגיל, יצר עיוות דין. היה על המבקשת לכלול בכתב התביעה את מלוא טענותיה העובדתיות והמשפטיות, ללא קשר לסוג ההליך.

הימנעות המבקשת מלעשות כן, ככל הנראה מתוך כוונה להקשות על הגנת המשיבים, אינה מצדיקה תיקון כתב התביעה בשלב כה מתקדם של הדיון. היה על המבקשת להגיש בקשה זו בסמוך להחלטה על מתן הרשות להתגונן.

אם המבקשת סבורה שתצהיריה אינם מהווים הרחבת חזית, אין מניעה להשאיר את כתב התביעה המקורי על כנו, תוך שהמשיבים שומרים על טענותיהם בעניין זה.

המבקשת לא פירטה בבקשתה מהן העובדות שלא נטענו בכתב התביעה המקורי, ומדוע הן חשובות לצורך הכרעה במחלוקת. כמו כן, המבקשת לא אימתה עובדות אלו בתצהיר כנדרש בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות").

קבלת הבקשה תפגע בהגנת המשיבים שכן יהיה עליהם להגיש כתב הגנה מתוקן ותצהירי עדות ראשית חדשים, הכרוכים בעלויות ניכרות.

הלכה היא כי אין להתיר תיקון שהצורך בו הוברר זמן ניכר קודם לבקשתו, ויש לשקול את השיהוי וחוסר תום הלב של המבקשת.

דיון והכרעה
גישתם של בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, ככלל, הינה ליברלית.
כל אימת שתיקון כתב טענות מיועד להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת ואין בכך כדי לגרום נזק או עיוות דין לבעלי הדין, נוטה בית המשפט להיעתר לבקשה (ר' רע"א 2345/98 סלים דנג ור ו-3 אח' נ' חנוך ליבנה, פ"ד נב (3) 427; ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי , פ"ד מו (3), 214).

לעניין השיקולים לבחינת בקשה לתיקון כתבי טענות נקבע ע"י כב' השופטת חיות ברע"א 5215/12 רונדופלסט נ' אלכס בירמן (פורסם בנבו, 5.10.12) :
"אכן, בסוגיית תיקונם של כתבי טענות נקטה הפסיקה גישה ליברלית (ראו, למשל: ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556, 557 (1985); ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218 (1992)), ברוח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי בה נקבע, בין היתר, כי בבואו לבחון בקשה לתיקון כתב טענות, ישקול בית המשפט אם התיקון יאפשר לו להכריע "בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". בנוסף על בית המשפט לבחון את השלב שבו הוגשה הבקשה; האם הבקשה נגועה בשיהוי או הוגשה בחוסר תום-לב; וכן האם יש בתיקון כדי לקפח זכותו של הצד שכנגד (ראו רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' אלינובק, פיסקה 11 ([פורסם בנבו], 11.5.2011) והאסמכתאות הנזכרות שם) ".

אמנם היה על המבקשת לפרט בבקשתה ובתצהיר מטעמה, את מהות התיקון המבוקש והיא לא עשתה כן . אולם משנוסח כתב התביעה המתוקן צורף לבקשה, ניתן ללמוד על מהותו.
אני סבורה כי ניתן לומר שהתיקון יאפשר לבית המשפט להכריע במלוא השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.
יחד עם זאת, אכן הבקשה הוגשה בשיהוי ובשלב מאוחר של ההליך.

לטענת המשיבים, אין הצדקה לשיהוי, וקבלת הבקשה לתיקון כתב התביעה בשלב זה תפגע בהגנתם, שכן יהיה עליהם להגיש כתב הגנה מתוקן ותצהירי עדות ראשית חדשים, הכרוכים בעלויות ניכרות.

תקנה 92 לתקנות מסמיכה את בית המשפט להיעתר לבקשה בכל עת - אולם כאמור לעיל, אחד החריגים לכך הוא מקרה בו הבקשה לתיקון הוגשה בשיהוי בשלב מאוחר של ההליך.

על פי ההלכה שנפסקה ברע"א 4689/98 יוספזון נ' עיריית קריית גת, פ"ד נב(5) 769, בעמ' 771 (להלן: "פרשת יוספזון") על ידי השופט מצא, "השאלה אם להתיר תיקון, על-אף איחור בהגשת הבקשה, היא נושא לשיקול-דעת, שבהפעלתו מוטל על בית-המשפט לבחון גם את תוצאות הסירוב לבקשה. המבחן להכרעה בשאלה, אם להתיר לבעל-דין לתקן את כתב-טענותיו, על-פי בקשה המוגשת לאחר סיום קדם-המשפט, מן הדין שיתבסס על איזון האינטרסים הנגדיים של בעלי-הדין וכן על ההתחשבות בתקנת הציבור".

הבקשה הוגשה לאחר שהוגשו תצהירי הראיות מטעם הצדדים אולם בטרם נשמעו הוכחות. רוצה לומר, השיהוי אינו גורם לצורך בשמיעה מחודשת של ראיות, שאז הייתה הכף נוטה לדחיית הבקשה (ר' ע"א 180/62 שלוש נ' ג'ורז'י, פ"ד טז 1824).

אין ספק כי הבקשה הוגשה בשיהוי וכי למעשה לא הייתה מניעה להגישה בשלב מוקדם יותר, אולם אין בשיהוי זה כדי לפגוע פגיעה מהותית ב הגנת המשיבים. המשיבים עצמם מציינים בתגובתם כי הנזק שייגרם להם הוא העלויות הכרוכות בתיקון כתבי טענותיהם, הא ותו לא. אשר על כן, אני סבורה כי פסיקת הוצאות תהווה פיצוי מספק לנזק ולטרחה שייגרמו למשיבים מקבלת הבקשה (ראו א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט - 2009, עמ' 153; וכן פרשת יוספזון, עמ' 772). יש לציין כי טענות המבקשת בכתב התביעה המתוקן אינן חדשות למשיב ם שכן הועלו בתצהירי הראיות מטעמה.

לאור המפורט לעיל הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 2,500 ₪, אות ן תשלם המבקשת למשיבים בתוך 7 ימים מיום מתן החלטה זו.

כתב התביעה המתוקן צורף לבקשה.
למשיבים הזכות להגיש כתב הגנה מתוקן בהתאם לתקנות , וכן לתקן את תצהירי ראיותיה ם בתוך 30 ימים.

יובהר כי למבקשת לא נדרש לתקן את תצהירי העדות הראשית מטעמה, שכן המבקשת עצמה מבהירה בבקשתה שהבקשה לתיקון כתב התביעה נועדה, בין היתר, למנוע טענות של הרחבת חזית כנגד תצהירי העדות הראשית מטעמה (ס' 3-4 לבקשה) .

המועד הקבוע להוכחות ליום 11.13.14 בשעה 10:00 נותר על כנו, ולא יידחה.

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ד, 05 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.