הדפסה

הולצמן נ' כהן ואח'

בפני כב' השופט גד ארנברג, סגן הנשיאה

המבקשת

רות הולצמן

נגד

משיבים

  1. אמיר כהן
  2. בנק הפועלים בע"מ

החלטה

בפניי בר"ע על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל אסף אבני אשר קיבל את עמדת כונס הנכסים וקבע כי כונס הנכסים לא יכול לתת סכום שיש בו כדי להביא לחיסול החוב, וזאת בשל כך שישנם התחייבויות כספיות בלתי מוגדרות בסכום, בשלב זה, שכונס הנכסים יצטרך לשאת בהם בהתאם להסכמי המכר שחתם לצורך מכירת יחידות הדיור שנבנו בנכס על ידי החייבים, ללא רישיון. כיון שישנם ההוצאות שמחד, בוודאי יהיו ומאידך, לא ניתן לדעת בשלב זה מה יהיה סכומם, לא ניתן לקבוע סכום חוב שיש בו כדי לכסות את החוב.

המבקשת הגישה בר"ע על החלטה זו וטענה כי לא יתכן שלאחר שתיק ההוצאה לפועל מתנהל כ – 10 שנים לא תוכל החייבת – המבקשת – לדעת מה סכום החוב בתיק.

המשיב טוען כי צדק כב' הרשם בהחלטתו. מכל מקום, מדובר בהחלטה שאין לה משמעות אופרטיבית ולא ברור על מה הערעור.

במהלך הערעור, שמיעת הצדדים וקריאת טענותיהם הבנתי כי למעשה טענת המבקשת היא שאותן הוצאות שטוען המשיב – כונס הנכסים – שעליו להוציא, ושהוא אינו יודע על איזה סכום יעמדו, אינן הוצאות שמחויב כונס הנכסים להוציא. לטענתה מדובר בסכומים שכונס הנכסים לא התחייב בהם ולפחות לא היה צריך להתחייב בהם. מכל מקום, אין להטילן אותם על המבקשת.

ב"כ המבקשת טענה עוד כי סכום החוב המקורי בתיק כוסה זה מכבר באמצעות תשלומים ששולמו לתיק הן ממכירת יחידות הדיור על ידי כונס הנכסים והן מהשכרתם. עוד טוענת המבקשת כי כונס הנכסים מכר את אחת מיחידות הדיור לפני כ – 6 שנים אך טרם קיבל את תמורתה, ברשלנות, ובכך הוא מביא להצטברות ריבית על חובה של המבקשת ולהגדלת החוב ללא צורך וברשלנות.

המשיב טוען כי מדובר בהוצאות שהוא מחויב בהם לפי הסכמי מכר שאושרו על ידי רשמי ההוצאה לפועל. המכירה של הדירות נעשתה על ידו בדרך שנעשתה בהסכמת המבקשת שניתנה בבית המשפט המחוזי, וקיבלה תוקף של פסק דין.

כבר בעת הדיון הבהרתי לב"כ המבקשת שטענותיה חורגות למעשה מתחום הבר"ע שהוגשה. הבר"ע הוגשה על עצם הקביעה שמדובר בחוב שלא ניתן להערכה אך לא על הסיבות שבגינן החוב לא ניתן להערכה. ערעור על הסיבות לא יכול להיות נדון על ידי שכן, הטענות בעניין זה טרם הועלו בפני רשם ההוצאה לפועל ולא נכון שבית משפט זה, שמשמש כערכאות ערעור, יהיה הראשון שידון בהם.

למעשה ב"כ המבקשת הסכימה לכך, אך ביקשה שתיק זה יישאר פתוח עד הכרעת הרשם בשאלת נחיצות ההוצאות הצפויות ועל מי יש להטילם . לא נראה לי שנכון להשאיר את התיק פתוח. הבר"ע כפי שהוגשה דינה להידחות, שכן, נכון להיום, ובהנחה, שניתן יהיה עדיין להעמידה לבדיקת רשם ההוצאה לפועל, שההוצאות להן טוען כונס הנכסים אכן מחויבות, ובהנחה, שאכן מדובר בהוצאות שלא ניתן עדיין לדעת את סכומן, ובהנחה, שיש להטיל הוצאות אלה על המבקשת, צדק כב' הרשם בקביעתו שמדובר בחוב שלא ניתן עדיין לכימות. המבקשת תהיה רשאית להעמיד את שאלת נחיצות אותן הוצאות לבדיקת רשם ההוצאה לפועל ולשקול את המשך צעדיה, לאחר שתינתן החלטה בטענותיה בעניין זה .
התוצאה היא איפוא שהבר"ע נדחית ובנסיבות העניין כאשר מדובר בתיק ההוצאה לפועל בן כ – 10 שנים שעדיין לא ניתן לדעת מה החוב בו ולמעשה לא ניתנת למבקשת אפשרות לשלם את " החוב" ולהפטר מהתיק, אינני עושה צו להוצאות ויש להחזיר למבקשת את סכום הערובה שהפקידה.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ה, 10 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.