הדפסה

הוכברגר ביזר ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח'

המבקשת:
אדלה עדי נובק ארונוב, ת"ז XXXXXX177

נגד

המשיבה:
מאיה סלימוב, ת"ז XXXXXX340

<#2#>
נוכחים:
המבקשת וב"כ עו"ד רות דיין-וולפנר ועו"ד ורד רוס-מרוז
המשיבה וב"כ עו"ד עדי שוורץ ועו"ד כנרת שמיר-מסיקה

פרוטוקול

עו"ד ג'ינה נעם לאחר שהוזהרה לומר את האמת משיבה לשאלות ב"כ המבקשת:
ש. אני ראיתי שהודעת לאפוט' הכללי על הסרת ייצוגיך מהטיפול בדבר קיום הצוואה ברגע שעלתה שאלת כשירות לגבי המנוח?
ת. לא כשירות, ברגע הוגשה התנגדות ידעתי שאני אצטרך להגיע ולהעיד ולכן התפטרתי מייצוג.
ש. עשית את זה כי את יודעת שעפ"י הדין עליך להיות ניטרלית ולא לדבוק שאינטרסים של גב' מאיה סלימוב?
ת. אני יודעת שעפ"י חוק אסור לי, החוק מחייב אותי שלא לייצג.
ש. אני רואה שהחתימו אותך על תצהיר עדות ראשית, עו"ד עדי שוורץ, אני מבינה שהתצהיר הוכן עבורך במשרדה של עו"ד מסיקה?
ת. על סמך התרשומת שאני העברתי אליה.
ש. אני רוצה לספר לך שביהמ"ש מינה מומחה מטעמו, המומחה התבקש לבדוק את כשירותו של המנוח לערוץ צוואה ב – 20/06/05 וביום 26/06/05 ?
ת. אני מבקשת לעיין בחוות הדעת.
ש. תאשרי לי שכשאר הגעת לחתום על תצהיר עדותך הרשאית לא ידעת ששנה וחצי קודם לכך המומחה הגיש חוות דעת?
ת. לא ידעתי עד לרגע זה. ידעתי שיש גרפולוג לזיוף.
ש. הסתכלי בחוות הדעת?
ת. אני קוראת את חוות הדעת זה לא עולה בכנה אחד עם מה שעלה בפגישתנו.
ש. את עצמך עו"ד, ואין לך הכשרה פסיכוגריאטרית?
ת. ממש לא.
ש. ביהמ"ש הורה להמציא את תיקו הרפואי של המנוח, מציגה בפניך מסמך מיום 01/01/05, נכתב שהוא סובל מדמנציה ברמה מתקדמת על רקע וסקולרי וגם אלצהיימר, תאשרי לי שלא המנוח ולא יוסי ברנר ולא קלישר אמרו לך משהו על האבחון הזה משנת 2005 או על דמנציה ברמה מתקדמת וכו'?
ת. בשום אופן.
ש. מציגה בפניך את תעודת השחרור של המנוח מאשפוז בבית חולים איכילוב בחודש 08/04?
ת. אני יקל על הגב' ועל ביהמ"ש - לא ראיתי שום מסמך רפואי.
ש. תאשרי לי שלא קלישר ולא ברנר ולא המנוח עצמו אמרו לך על האשפוז הזה או על הירידה הקוגניטיבית?
ת. לא, שאלתי ממה הוא סובל והוא ענה לי סחרחורות.
ש. מציגה בפניך אבחנה שבוצעה למנוח ע"י פסיכוגריאטר ששם התיעוד הוא מנובמבר 2006 אבל שימי לב שהמטפלת של המנוח מאיה סלימוב מתארת את מצב המנוח קודם מסוף 2004 ואומרת שהוא היה צלול רק עד לפני שנתיים ואז התחיל לשכוח להתבלבל, התקפי זעם וקיבל לופיקסול כמעט שנה, תאשרי לי שלא סיפרו לך משהו מהסימפטומים האלה?
ת. אני מאשרת לא סיפרו לי. אם היו מספרים לי זה היה מוצא ביטוי
ש. המטפלת מספרת לרופא שהמנוח מטופל בלופיקסול, אני מציגה בפניך מסמך מאז חודש 03/05 שהוא נטל תרופה זו, מציגה בפניך מאתר גהה באינטרנט, שהתרופה לופיקסול היא תרופה נוגדת פסיכוזה שניתנת במקרים של ניתוק מהמציאות אזר מתאפיין במחשבות לא נכונות, הזיות, דיבור לא עניני?

ב"כ המשיבה:
אני תוהה עם כל זה רלוונטי.
<#3#>

החלטה
נוכח מהות העדות והמשמעויות שתינתה להתנהלותו של המנוח בפני עו"ד – מאשרת את השאלות.
<#4#>
ניתנה והודעה היום ג' סיוון תשע"ד, 01/06/2014 במעמד הנוכחים.

מירה דהן, שופטת
ת. אכן אישרתי גם קודם שהם לא סיפרו לי, הסימפטומים שהסברת ופירטת לא מצאו ביטוי בפגישה, אני לא הבחנתי במחשבות לא נכונות, הזיות, דיבור לא ענייני כעו"ד. במה שאבחנתי תיעדתי.
ש. את מכירה את ד"ר ג'רי אהרונוב או את עדי אהרונוב?
ת. לא.
ש. עדי אהרונוב היא בת של ד"ר ברברה הוכברגר שהייתה חברת נפש של המנוח עוד שהיו סטודנטים, אני רוצה להביא את עדותך של ג'רי אהרונוב - שבחג פסח 2004 הוא חגג איתם את ליל הסדר, תאשרי לי שלא ידעת ולא סיפרו לך שבחודש 11/04 כמה חודשים לאחר חג הפסח המנוח הגיש תלונה במשטרה על ד"ר ג'רי אהרונוב על כך שגנב ממנו טיטולים – זה כמה חודשים לפני הוא ערך אצלך את הצוואה ?
ת. לא סיפרו לי כזה דבר.
ש. גם המטפלת מאיה העידה שבטח לא נגנבו טיטולים ע"י ג'רי ושאלה אותו למה הוא עשה שטויות ולא סיפרו לך שום דבר על זה?
ת. לא סיפרו לי.
ש. תאשרי לי שכאשר המנוח ישב אצלך בחודש 05/05 בכלל לא ידעת שהוא זקוק לטיטולים?
ת. לא, לא ידעתי.
ש. תאשרי לי שלא המנוח ולא ברנר ולא קלישר לא סיפרו לך על הארכת תלות על המנוח בחודש 01/05?
ת. איני יודעת מה זה הארכת תלות.
ש. מציגה בפניך הארכת תלות מטעם המוסד לביטוח לאומי, מצטטת מעמוד 3 סעיף 10, את כל זה לא ידעת ?
ת. אני שאלתי אותו את השאלה מה היא עושה בשבילך, אני בודקת רגע מה הוא ענה לי – היא מכינה לי אוכל, לא עוזרת לי במקלחת אני ביישן, מנקה את הבית, עושה קניות אני תחילה לא דרשתי אבל אין לי כוח, היא הולכת איתי לרופאים – אולטרסאונד עשתה איתי, אני לא דורש יותר מידי.
ש. זאת אומרת שהבנת ממנו שהוא עצמאי ברחצה שלו וביישן נכון?
ת. זאת תשובתו.
ש. מקריאה לך מהעדויות של מאיה סלימוב ויוסף ברנר עד כמה הם טיפלו בצרכיו, עמוד 39, שורות 12-21, מפנה אותך לעדותו של מר ברנר עמוד 69, שורות 10-12, עמוד 71 שורות 12-14, תסכימי איתי שהמנוח בכלל לא מחובר לכל הנוגע להיגיינה שלו?
ת. אני לא יכולה להסכים עם הניסוח הזה אני יכולה להגיד שהוא אמר לי שהוא ביישן, יכול להיות שהמציאות הייתה אחרת והוא התבייש להגיד לי, אני יכולה להגיד רק מה שהיה אצלי במשרד. לשאלת ביהמ"ש אני משיבה – שחלפו 9 שנים מיום עריכת הצוואה זה לא סיטואציה שאני לא זוכרת במי מדובר, יש לי את הסיטואציה שהם היו אצלי במשרד אבל אני חיה עפ"י התרשומת. יכול להיות שאני לא אזהה את העדים במבט ראשון. הזוכה לדוגמא הייתה אצלי במשרד להגשת הצוואה לקיום ואני לא הייתי מזהה אותה במסדרון. אני זוכרת חלקים מסוימים מהפגישה, אני דוברת 5 שפות והאיש דובר 8 שפות.
ש. מפנה אותך לביקור של אחות מקופת חולים ביום 08/02/05 סמוך לצוואה, מעורבת עובדת סוציאלית חיה דלל, שמעת את השם הזה פעם?
ת. לא.
ש. האם את יודעת שמס' חודשים לאחר עריכת הצוואה יוסף ברנר הפך לאפוט' של המנוח?
ת. נודע לי על זה במהלך המשפט שהתנהל. קראתי את ההתנגדות שהגשתם זה כתוב שם.
ש. העובדת הסוציאלית חיה דלל החלה בהליכי בדיקה למינוי אפוט' עוד לפני שהם הגיעו אליך לצוואה, הוא סיפר לך על כך?
ת. לא המנוח ולא העדים.
ש. תסכימי איתי שיוסף ברנר היה צריך לספר לך דבר כזה?
ת. מסכימה.
ש. וגם המנוח?
ת. מסכימה.
ש. במסגרת ההליך למינוי אפוט' הוא נבדק ביום 17/07/05 הצוואה נערכה ביום 26/06/05, הוא נבדק ע"י הגב' דוקטור קופצ'יק מרינה שקבעה שהוא לא מסוגל לטפל בענייניו, מצטטת מחוות הדעת, תאשרי לי בבקשה שלמיטב הבנתך שאת יודעת שדמנציה לא מתחילה ביום אחד ?
ת. אני לא רופאה, מה שיש לי זה ידע כללי בלבד.
ש. תסכימי איתי שעם כל המידע הזה שהנחתי בפניך עכשיו היה בידיעתך כאשר המנוח ישב אצלך ביום 26/06/05 את לא היית מוכנה בשום אופן להחתים אותו על צוואה?
ת. אמת, אם משהו ממה שאתם מראים לי פה היה מוצא ביטוי במהלך הפגישה שלי, הייתי מבקשת מסמכים רפואיים. הייתי עוצרת את הפגישה מזמינה סיכום רפואי ובהחלט לא מתקדמת. אני לא יודעת איך להסביר איך זה שבפגישה אצלי כל מה שנכתב ע"י הרופאים לא מצא ביטוי. אני דיי המומה.
ש. אני מניחה שהיית מצפה מיוסף ברנר לומר לך משהו, הוא מגיע איתו כל מה שאני אומרת לך עכשיו הוא יודע?
ת. היום בדיעבד התשובה היא כן.
ש. הייתה לך הכרות קודמת עם ברנר וקלישר?
ת. לא. הייתה לי חברות בארגון עסקי ושם יש רו"ח שאני מכירה מלפני שנים והיא קיבלה את הטלפון שלי ממנו.
ש. הם ישבו איתך בחדר ברנר וקלישר יחד עם המנוח מתי ששאלת את השאלות וערכת את הצוואה?
ת. באיזשהו שלב הוא יצא להתפלל.
ש. לא נראה לך מוזר ששני אנשים מגיעים עם קשיש שאין להם קשר משפחתי אליו ומתלווים אליו ויושבים איתו בחדר?
ת. לא. הם הסבירו לי את מערכת היחסים ביניהם, בעייני הם לא היו יורשים בצוואה, אם מישהו מהיורשים היה מתקשר אליי הייתי מבקשת שמי שרוצה לעשות צוואה יתקשר אליי ישירות.
ש. לא היה לך מוזר שקשיש בן 86 חבר של אנשים בני 50?
ת. לא. יש לי חברים יותר מבוגרים ויותר צעירים ממני.

ש. לא הופתעת למה המנוח לא התקשר אליך בעצמו?
ת. אני לא זוכרת את השיחה אבל לפי מה שכתבתי פה, ביקשתי שהוא צריך להתקשר, אם אמרתי שהוא צריך להתקשר כדי לקיים את הפגישה ואם תואמה פגישה זה אומר שהוא התקשר.
ש. לנו דווקא היו חשדות לגבי טוהר המידות של האדונים האלה ולגבי המטפלת – בדקנו, הסתבר שיוסף ברנר נוהג להפוך חבר של קשישים, התגלה שהוא שימש באפוט' לשכנה ערירית שלו בשם חסיה הנדל ש – 3 שנים טרם פטירתה המנוחה עשתה צוואה לטובתו ובכך בוטלה צוואה שעשתה לטובת האגדה למען החייל, הוא היה אמור לרשת את דירתה, שהוא הגיש את הצוואה הייתה התנגדות של גופים שהיו אמורים לרשת אותה, וזה הסתיים בפשרה וברנר ירש כמעט את כל הדירה, תאשרי לי שלא ידעת כלום על העובדות האלה ?
ת. מאומה.
ש. את הסיפור העובדתי עם חסיה המנוחה, שימי לב שמר ברנר העיד והוא כיזב בעדותו וניסה להסתיר קשר למנוחה, מפנה לעמוד 65 בפרוטוקול שבה הוא אמר שהמנוחה השאירה את עיזבונה לצה"ל?
ת. אני המומה.
ש. אנחנו מעריכות שלפחות יוסף ברנר וקלישר מחפשים ערירים כדי להשתלט על רכושם, לנו יש הערכה שבעקבות ההתנגדות שהתנהלה נגד יוסף ברנר בעבר, התנהלה כאן תוכנית כדי שהם ינהלו את הצוואה והיא תהיה היורשת ואח"כ הם יתחלקו, תאשרי לי שקלישר הייתה הרוח הפעילה?
ת. היא זאת שצלצלה. אני לא יודעת מי הביא את מי. היא מצאה אותי. זה פעם ראשונה בקריירה של 23 שנים שאני על דוכן העדים. פעלתי לפי נוהג שאני פועלת על פיו במהלך כל השנים ולא ראיתי סיבה לחשוד.
ש. לגבי המזכר שערכת – את שאלת את המנוח ממה הוא סובל בריאותית והוא ענה לך סחרחורת ?
ת. כן.
ש. זה נראה לך סביר שאיש בן 86 כל מה שיש לו זה רק סחרחורת?
ת. שאלה קצת קשה אחרי כל מה שסיפרת לי פה, את מכשילה אותי קצת.
ש. הבחנת באיזשהו קושי בשמיעה אצל המנוח?
ת. לא אחרת הייתי כותבת את זה.
ש. המנוח לא ציין שהוא סובל מבעיות שמיעה?
ת. אני בן אדם שמדבר בקול רם באופן טבעי אם הוא היה אומר לי שהוא לא שומע אני הייתי מוצאת לזה ביטוי. כמובן שהגיל פה כן משחק איזה פונקציה.
ש. ראיתי במזכר שכאשר עלה נושא מצב הבריאות של המנוח, יוסף נמלט מהמקום והלך לבית הכנסת?
ת. נכון. נמלט זה מילה שלך. אני מפנה רק למה שכתוב בתרשומת שלי גם הזמן שבו הוא עזב – אני לא למדתי ממנו משמעויות אתם יכולים לראות מה שאתם רוצים מהתרשומת.
ש. יוסף ברנר בעדותו מה שהוא סיפר זה שהוא חשף בפניך את מצב המנוח ואת אמרת לו אני אבדוק וייווכח בעצמי ?
ת. איזה מצב?
ש. מינוי אפוט', אלצהיימר, דמנציה?
ת. תקריאי לי את לשון העדות שלו.
ש. 19/09/13 עמוד 85, מצטטת?
ת. שקר וכזב, לא נאמר לי על מצבו של המנוח כפי שטוען העד.
ש. מקריאה לך מעמוד 86 מה שהעד העיד עדותיך שאמר לך דמנציה וכו'...?
ת. ממש לא.
ש. שאלתי אותו מה היא אמרה לך שאמרת לה שיש לו דמנציה, תשובה – היא אמרה שהיא תתחקר אותו ושהיא רוצה להיווכח ?
ת. שקר וכזב הוא לא אמר לי שום דבר.
ש. אמרתי לו – היא לא אמרה לך שיש צורך לקבל בדיקה פסיכוגריאטרית, הוא אמר לי לא – וחבל שהיא לא אמרה דברים היו יותר ברורים עם חוות דעת שכזאת ?
ת. זה לא נכון.
ש. עומד יוסף ברנר מעיד בבית משפט שידע גם ידע ממש אצלך במשרד שהמנוח היה דמנטי , שהוא לא היה בסדר ובאותה נשימה חותם כעד על הצוואה ומאשר שהמנוח בעל דעה צלולה ומיושבת, למעשה זה עד פסול, את מסכימה?
ת. זה קביעה שלי? זה קביעה של ביהמ"ש עפ"י כל הנתונים שיונחו בפניו.
ש. אני רואה במזכר שביררת איתו על קרובי משפחה, שאלת על אישה וילדים והבנת שאין לו?
ת. בוא נראה, עמוד 2, כן אפשר להגיד זה אולי סוג של בריחה אבל הוא מדבר פה על השואה פתאום זה לא נראה לי טימאון שהוא מדבר על פולין ועל קומוניסטים. מצטטת מהמזכר.
ש. את הקפיצה לפולין ייחסת לקונטקסט?
ת. יש כאלה שלא מוציאים מילה ויש כאלה שבגיל מסוים מדברים על השואה.
ש. אני מניחה שאת התרשמת שאין לו יורשים עפ"י דין?
ת. יש פה צוואות קודמות במזכר, ויש התייחסות לכך בעמודים 2-3. אני הבנתי שאין לו יורשים כי אחרת אני הייתי שואלת.
ש. ברנר ואשתו נתנו תצהירים שמאיה לא ידעה כלום וזה המנוח רצה להוריש למאיה והפציר בהם לעזור לו – מצטטת, סעיף 14 לתצהירו של ברנר, מציגה בפניך את הפתק – הפתק הזה לאחר שהם סיפר ו שהמנוח כתב אותו מיום 07/06/05, אם היו מראים לך את הפתק הזה זה היה משכנע אותך עוד יותר שהיא לא שידלה אותו, שהוא בעצמו פנה לברנר וביקש שימצא לו עו"ד?
ת. מקריאה מהפתק, הייתי שואלת מה זה הכרזתך הזה.
ש. ביהמ"ש מינה מומחה לבדיקת כתבי יד, המומחית שמונתה קבעה שזה אינו כתב ידו של המנוח?
ת. שאני מסתכלת פה בהשוואה כנראה שהיא צודקת, כנראה.
ש. מי שכתב את הפתק והודתה בעדותה זה היורשת מאיה. אחרי שאת רואה שהם הציגו פתק בכתב ידה והיא הכחישה את זה?
ת. אני מנסה ליישב בראשי את העובדות שאת מציינת קודם לשאלה שאת שואלת, היא המטפלת שלו היא מלווה אותו לכל מקום, הלכה איתו לחברים, היא כתבה כי זה מה שהוא רצה שהיא תכתוב והוא חתם או לא, זה לא נראה לי הזוי ומופרך.
ש. כאשר היורשת מכחישה את זה שהיא לא כתבה ולא ידעה שהוא רוצה לעשות צוואה, ושאת שואלת אותו אם היא השפיעה עליו לעשות צוואה הוא לא אמר לך לא מה פתאום, הוא אמר שהוא לא חושב. היורשת טענה שהיא לא כתבה את המכתב וגם הכחישה שהיא ידעה שהוא עשה צוואה – עכשיו שאת יודעת את העבודה הזאת השתנתה?

<#5#>
החלטה
איני מאשרת את השאלה, את המסקנה במכלול הנתונים יעשה ביהמ"ש בפסק הדין.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ג' סיוון תשע"ד, 01/06/2014 במעמד הנוכחים.

מירה דהן, שופטת

ש. בתיעוד שכתבת במזכר שאלת אותו אם יש לו מיופה כוח בבנק, מה הסקת מהתשובה?
ת. שכנראה הוא מנהל את עניינו בעצמו כי הוא זוכר מס' בעל פה.
ש. את כותבת בתצהירך בסעיף 5, מצטטת, ובסעיף 9 האם את יכולה להציג לנו את הצוואה מיום 20/06/05?
ת. עותק נשאר אצלי את המקור העברתי לביהמ"ש.
ש. מציגה בפניך עוד צוואה שעליה יש חתימה?
ת. המסמך המצולם אצלי הוא ללא שרטוט חתימה אלא שמו של המנוח בתחתית בלבד.
ש. תאשרי לי שלא ידעת בכלל שהמנוח לכאורה לקח את צוואתו בכתב יד וחתם עליה שוב וגם העדים חתמו?
ת. זה פעם ראשונה שאני רואה את המסמך שאת מציגה לי שיש עליו תוספת. הדבר היחיד ששונה פה זה השרטוט חתימה.
ש. זה לא רק שרטוט החתימה אלא כל החלק התחתון שונה בין השניים, אני מקריאה לך מה ב"כ התובעת אמרה בדיון, מצטטת 19/10/10, שהוא בא אליהם עם צוואה חתומה על ידו העדים מצאו שזה לא ראוי לחתום כעדים שהוא לא חתם בפניהם לכן הוא חתם שוב והם אימתו את החתימה, הראו לך צוואה שהוא בכלל לא חתם בפניהם?
ת. אצלי כאמור הייתה צוואה בלי חתימה בשרטוט הצוואה, יש חתימה בשם המנוח ועם שני עדים.
ש. אם היית יודעת שהוא לא חתם בפניי העדים, את לא היית אומרת לו שהצוואה תקפה?
ת. יכול להיות שזו צוואה בכתב יד ואז אין צורך בעדים כלל, יש תאריך יש חתימה יש כתב יד.
ש. לא סיפרו לך שום דבר מהעניין הזה שיש עוד צוואה?
ת. לא.

ב"כ המבקשת:
אין שאלות נוספות.

ב"כ המשיבה:
אין חקירה חוזרת.

<#7#>
החלטה
המסמכים שהוגשו במהלך חקירת העדה מתקבלים כקובץ ומסומנים במס' 1-13 (באמצעות עו"ד ג'ינה לאיל נעם).
קוצבת שכר העדה על סך 2,000 ₪.
<#8#>

ניתנה והודעה היום ג' סיוון תשע"ד, 01/06/2014 במעמד הנוכחים.

מירה דהן, שופטת
ד"ר טטיאנה סטרלניקוב לאחר שהוזהרה לומר את האמת משיבה לשאלות ב"כ המבקשת:
ש. את הגעת לתת עדות מומחה?
ת. אני רופאה מומחית ברפואת משפחה.
ש. את הגעת לתת עדות כמומחית או כעדה רגילה?
ת. לא יודעת.
ש. כמה מטופלים יש לך בערך כרואפת משפחה?
ת. 1800 היו לי תקופות של 2000.
ש. מה הקשר שלך לתיק הזה מדוע את פה היום?
ת. לוציאן היה מטופל שלי כמה שנים ובאתי להעיד.
ש. את יודעת מה התהליך שמתנהל כאן?
ת. אני הבנתי שהוא השאיר דירה למטפלת שלו מאיה, הגב' שיושבת בקצה האולם.
ש. מי ביקש ממך לתת תצהיר ולבוא להעיד?
ת. עו"ד התקשרה, שאלה אותי שאלות, אחרי שעניתי היא שאלה אם אני מסכימה להעיד אמרתי שכן בוודאי אין לי מה להסתיר.
ש. מי סיפר לך שהמנוח ערך צוואה לטובת מאיה?
ת. עו"ד שהיא ביקשה ממני להעיד לפני זה לא ידעתי אבל ראיתי שיש להם יחסים מאוד חמים כמו בת ואבא.
ש. קראת את התצהיר שלך לפני שחתמת עליו?
ת. כן.
ש. מה השם משפחה שלך בדיוק?
ת. סטרלניקוב, בתצהיר זה טעות, יש שגיאת קולמוס בציון השם שלי בתצהיר.
ש. בסעיף 15 לתצהירך את מעידה שהגב' סלימוב הייתה מטפלת של המנוח וראית אותה עמו פעמים רבות לאורך השנים, שאת כותבת לאורך השנים תסבירי בבקשה ממתי עד מתי?
ת. משנת 2003-2004 עד יום מותו.
ש. מתי בדיוק הוא נפטר את יודעת?
ת. ב – 2008 אני חושבת.
ש. את תמיד זוכרת את תאריך פטירתם של מטופליך?
ת. לא, הסתכלתי על התיק.
ש. ראיתי באתר של קופת חולים שהתחלת לעבוד בקופת חולים בשנת 2002 ולמעשה יש לך רשיון התמחות ברפואת משפחה משנת 2002 נכון?
ת. כן.
ש. תאשרי לי שפגשת את המנוח עם מאיה היה לך יותר פשוט לדבר איתה ברוסית מאשר איתו?
ת. אני עליתי לארץ כבר עם העיברתי, עבדתי בעוד מקומות אז לא הייתה לי שום בעיה לדבר איתו בעברית.
ש. את מכירה עוד מכרים של המנוח חוץ ממאיה?
ת. לא מכירה.
ש. יוסף ברנר, קלישר?
ת. לא.
ש. המנוח שוחח איתך על מכרים שלו על עניינים אישיים חוץ מרפואה?
ת. לא.
ש. את כותבת בסעיף 16 שמאיה סלימוב טיפלה במנוח במסירות גם שמצבו הפך לקשה יותר, איך זה מסתדר עם העובדה שבשנים 2005-2006 שכרו למנוח מטפלת חדשה?
ת. המטפלת זה בעצם אישה זרה שנמצאת 24 שעות עם מטופל ללא השגחה, מה היא עושה שם ואיך היא מטפלת – אף אחד לא יודע. מאיה הייתה משגיחה על המטפלת והייתה באה ובודקת מה קורה בבית.
ש. את ביקרת אצלם בבית?
ת. כן.
ש. באיזה נסיבות?
ת. ביקור בית שהוא הרגיש לא טוב.
ש. את יכולה להראות לי תיעוד רפואי על זה?
ת. לא, לפעמים מתעדים לפעמים לא.
ש. אם לא תיעדת את ביקור הבית שלך, אז עשית את זה בתור חברה?
ת. לא. עשיתי ביקור קטן בשביל לראות מה המצב.
ש. תאשרי לי שאת לא פסיכיאטרית?
ת. לא אבל אנחנו במהלך ההתמחות עושים קורס של פסיכוגריאטריה, יש בין החולים שלי המון חולים כאלה.
ש. אם ככה מדוע שלחת את המנוח לפסיכוגריאטר?
ת. זה דרוש מבחינת ביטוח לאומי, אם יש בעיה של התמצאות או שצריך להוסיף שעות של מטפלת ביטוח לאומי תמיד דורש שיהיה מכתב מפסיכוגריאטר, דבר שני זה תמיד טוב להתייעץ עם עוד מומחה, הם עושים גם מינימנטל למטופל.
ש. את יכולה להגיד לי מתי שלחת אותו לבדיקה פסיכוגריאטרית?
ת. 2005 אני חושבת. זה רשום ברישומים. אנחנו כותבים הפניה לפסיכוגריאטר והחולה יכול לפנות לכמה מקומות.
ש. את זוכרת למי הוא פנה?
ת. לא. אני גם לא זוכרת שקיבלתי מכתב בחזרה.

ש. בסעיף 9 לתצהירך, מצטטת, למה את מתכוונת במילה מחלה?
ת. ירידה קוגניטיבית, דמנציה, שכחה.
ש. בסעיף 12 לתצהירך, מצטטת, תסבירי בבקשה מה זה מצבו קל?
ת. אנחנו מדברים על המחלה דמנציה שזה מחלה מתקדמת, יש מקרים שיש בבת אחת, רוב המקרים החולה נכנס אליי אני רואה איך שהוא מדבר, איך הוא מוציא דברים, זה סימנים קלים שאפילו בני משפחה לא רואים את זה. שמתי לב שהוא קצת מתקשה עם התרופות, קצת מתקשה לזכור את התרופות. כל זה יכול להיות סימן ראשון של מחלה שהולכת ומדרדרת וזה יכול להיות סימן ראשון של דיכאון וגם זה יכול להיות בלבול רגשי, או סימן שקשיש שי לו בעיה בדרכי השתן.
ש. איך את מסבירה שלא צירפת אף מסמך רפואי של המנוח לתצהיר שלך?
ת. כי יש תיק, חשבתי שאתם מזמינים תיק.
ש. לא חששת שמה שכתוב בתיק קצת סותר את מה שאת אומרת עכשיו?
ת. לא, לא חששתי.
ש. בסעיף 12 לתצהירך שאת מדברת על הבדיקה הפסיכוגריאטרית ב -2004 את מתייחסת למכון ברמת חן?
ת. לא יודעת, אני לא חושבת שכתבתי מקום.
ש. אני מגישה מסמך שאת ערכת ביום 01/01/05?
ת. אני לא זכרתי שכתוב לי רמת חן.
ש. אני רואה פה שאת בעצמך רושמת שכבר בחודש 01/04 נקבע שהמנוח סובל מדמנציה ברמה מתקדמת?
ת. כתוב סתם דמנציה לא כתוב שזה ברמה מתקדמת.
ש. תסתכלי בבקשה על תלונות, מדובר על דמנציה ברמה מתקדמת וגם אלצהיימר, את זוכרת את זה עכשיו, אולי שכחת את זה בתצהיר?
ת. אולי.
ש. הרקע הוסקולארי מתאים לזה שהמנוח עבר מס' ארועים מוחיים?
ת. לא מס' הוא עבר ארוע בשנת 2004. וסקולארי זה ארוע מוחי. כאן כנראה זה היה ארוע מוחי עפ"י הסי טי.

ש. זה לא כל כך מסתדר עם מה שהצהרת בתצהירך בסעיף 12, מצטטת, זה סותר את מה שכתבת בתיק הרפואי שלו בזמן אמת?
ת. אפשר להסתכל על זה ככה, תלוי על מה מסתכלים שאומרים דמנציה, זה יכול להיות בלבול ויכול להיות פגיעה במחשבה, זה משהו אחר. אני חושבת שגם דמנציה זה לא תמיד שהוא לא לגמרי לא מבין. אני יגיד לך את האמת אני גם רציתי שהוא יקבל מטפלת כי הוא היה מתקשה בהליכה בתפקוד - היה מתקשה לבשל להביא אוכל הביתה, דברים כאלה..
ש. הלוא מאיה הייתה המטפלת שלו, למה רצית שתהיה לו עוד מטפלת, את מספרת שהיא כל הזמן הייתה איתו, למה רצית שתהיה לו עוד מטפלת?
ת. רצינו שמישהי תהיה איתו 24 שעות, דרוש שיהיה לו מטפלת, אני חושבת שמאיה הלכה ללמוד או משהו כזה.
ש. מבקשת ממך להפנות אותי למסמך הרפואי שממנו שאבת את המידע שכתבת בסעיף 12 לתצהירך, לא יכול שבשנת 2012 שערכת את התצהיר זכרת דברים משנת 2004, על מה נסמכת שכתבת שמצבו היה קל?
ת. על סמך הזיכרון שלי.
ש. את רופאה, מופיעה בפניי ביהמ"ש בישראל, אומרת שראית את התיק הרפואי של המנוח, בתיק הרפואי יש עדות לזה שהוא היה בדימנציה מתקדמת – ואת בוחרת לתת תצהיר מהזיכרון שלך שמצבו היה קל?
ת. אני פשוט זוכרת את השיחות שלנו.
ש. לשאלת ביהמ"ש – העדות שלך לפני הפניה למסמכים הרפואיים הייתה מאוד חד משמעית, נת ת הסברים מה זה אומר דמנציה קלה, גם לעניין ביקור הבית שזה דבר שהוא בד"כ חייב להיות בתיעוד, כי את יוצאת מהעבודה לביקור אצל חולה, והנה מתברר שבניגוד למה שאמרת לפני כן בכתב ידך את מציינת תהליך מחודש 01/04 של דמנציה מתקדמת ויסקולרית ואלצהיימר, כל העדות שלך היום באה כדי לעזור למאיה כי היא מטפלת מסורה?
ת. רצון לעזור יש לי אני לא אומרת שלא, בזיכרון שלי אני לא זוכרת שהוא היה ממש מבולבל באותו הזמן שאנחנו מדברים.
ש. אם אני הולכת ומפנה אותך למה שאת מעידה כיום כ – 10 שנים אחרי הארועים לעומת רישום בזמן אמת למסמכים הרפואיים, מה מבין שניהם יהיה המדוייק ביותר ?
ת. המסמכים הרפואיים.
ש. בסעיף 5 לתצהירך, מצטטת, את שולחת אנשים לפסיכוגריאטר בשלב מוקדם כדי להאט את התהליכים, איזה תרופות נתת לו כדי להאט את התהליכים?
ת. אז לא נתתי לו תרופות.
ש. בשנת 2004 ידעת שהמנוח סובל מדמנציה מתקדמת, לא נתת לו תרופות למשל רמיניל?
ת. רמיניל לא היה אז, רמיניל גם היום אין בסל הבריאות והוא עולה המון כסף.
ש. אני לא רואה שנתת לו איזושהי תרופה נוגדת שאמורה לעצור את התהליך?
ת. היה לו וסקולרית.
ש. מגישה בפניך את מסמכי הבדיקה ואבחנה שביצע למנוח ד"ר אליק יופה שאת הפנת אותו אליו בשנת 2006 – מאיה שם אמרה לד"ר יופה בשנת 2006 שכבר שנתיים הוא לא צלול והוא סובל גם מהתקפי זעם, נוטה לשכוח, תאשרי לי שמה שמאיה אמרה בשנת 2006 בתור מטפלת נאמנה היה נכון בזמן אמת ?
ת. אני לא זוכרת.
ש. את זוכרת שהפנת אותו לפסיכוגריאטר?
ת. כן אחרי שראיתי את המסמכים. שבדקתי את התיק ראיתי שכן שלחתי אותו.
ש. למה לא הזכרת את זה בתצהיר שלך?
ת. זה לא היה במחשב אז גם לא זכרתי אצל מי הוא היה.
ש. לאיזה תסמינים רושמים לופסיקול?
ת. תסמינים של בלבול.
ש. רק בלבול? אני קראתי שזה תרופה נוגדת פסיכוזה?
ת. לכל תרופה יש הרבה סיבות לתת, מבחינת בלבול נותנים לבלבול.
ש. למה את נתת למנוח הספציפי לופסיקול?
ת. אולי היה לו בלבולים.
ש. אני לא מבקשת ממך הנחות אלא תשובות מדויקות עפ"י הנתונים?
ת. אין לי כאן את התיק הרפואי.
ש. מפנה אותך לביקור של המנוח אצלך יומיים לאחר שעשה את הצוואה ובאותו ביקור מאיה מספרת לך שיש לו בלבול ואילוצינצות, מה זה אילוצינצנות?
ת. זה בן אדם שרואה משהו שלא קיים, כמו אדם שרואה מישהו בחדר שלא נמצא בחדר. הזייה.
ש. זאת הייתה הסיבה שנתת לו לופסיקול?
ת. כן כנראה. פה זה לא לופסיקול.
ש. את מכירה טוב את מאיה ואפילו סיפרת מקודם שהיא הלכה ללמוד, היא למדה להיות אחות מוסמכת נכון?
ת. כנראה, שמעתי עכשיו מהבן שלה שהיא עובדת באיכילוב.
ש. מה יש לך עם הבן שלה?
ת. כלום פגשתי אותו בחוץ. הוא שאל אותי אם אני לפה, אמרתי לו שכן.
ש. את לא הכרת אותו לפניי?
ת. לא אני לא מכירה אותו מלפניי, אל תחפשי דברים שאין.
ש. מה הייתה השיחה?
ת. הוא נתן לי אתר באינטרנט לשמוע ספרים.
ש. שאלת אותו מי אתה מה אתה?
ת. כן הוא אמר לי שהוא הבן של מאיה. הוא שאל אותי מי את.
ש. באיזה שפה דיברת איתו?
ת. רוסית.
ש. לשאלת ביהמ"ש – בן כמה הילד בערך ?
ת. 20-22.
ש. שמאיה נחקרה אני שאלתי אותה למה היא לקחה את המנוח בשנת 2006 לד"ר יופה – והיא אומרת בגלל שטטיאנה שלחה אותנו לא יודעת למה, תאשרי לי שהיא ידעה למה היא הלכה איתו ?
ת. אני לא יודעת, לפחות אני לא זוכרת.
ש. מי סיפר לך על התסמינים המנוח או המטפלת?
ת. אני לא זוכרת, לא יודעת.
ש. תנסי להיזכר בביקורים שלה, עד כמה הייתה מאיה פעילה, מה מתוך האינפורמציה הרפואית נמסר לך ע"י המטפלת?
ת. אני לא זוכרת אולי חלק מהדברים כן, אבל איזה אני לא זוכרת.
ש. את יודעת שנעשתה למנוח הארכת תלות?
ת. אני חושבת שכן.
ש. את ידעת שלמנוח מונה אפוט' ושהייתה עובדת סוציאלית בתמונה?
ת. לא.
ש. מציגה בפניך תעודת רופא של ד"ר קפצ'יק מרינה, האם ראית אותה?
ת. אף פעם לא ראיתי אותה.
ש. לא ידעת שום דבר על תהליך מינוי האופט', מאיה הסתירה את זה ממך?
ת. אולי היא פשוט לא סיפרה.
ש. את כרופאת משפחה בתור מי שהייתה מאוד מקורבת אמורה לדעת שכבר שנתיים לפני שהוא נפטר יש לו אפוט' על הגוף והוא לא יכול לקבל שום החלטה לבד?
ת. לא ידעתי מזה, אף אחד לא אמר לי את זה, אף אחד לא ייצר איתי קשר.
ש. מציגה בפניך ביקור אחות, מאחר שאנחנו יודעים שיש לו דמנציה, האחות יודעת שיש לו עובדת סוציאלית בתמונה, ואת לא ידעת?
ת. לא, אני לא ידעתי, היא לא סיפרה לי שום דבר.
ש. מתי עשית אצלו את הביקור בית?
ת. אני לא זוכרת.
ש. חוות הדעת הפרטית הזאת לצורך מינוי פסיכיאטר - מאיה העידה שאת שלחת אותם למרינה?
ת. לא זכור לי.
ש. עכשיו את לא זוכרת שום דבר הזיכרון נגמר?
ת. (העדה מעפעפת בעיניה).
ש. אז מאיה שיקרה?
ת. אולי שלחתי אבל אני לא זוכרת. אני לפעמים אומרת שצריך למנות אפוט' שצריך טיפול. זה נכון שאם אמרתי שצריך מינוי אפוט' אז זה לא היה מצב קל של דמנציה.
ש. מתי המנוח ערך צוואה את יודעת?
ת. לא ידעתי בכלל שיש צוואה.
ש. בתור מה הגשת תצהיר שהוא היה כשיר קוגניטיבית לערוך את צוואתו בשנת 2005 ?
ת. מתוך הזיכרון.
ש. ועכשיו שאת רואה את כל הנתונים שהצגתי לך מה יש לך להגיד?
ת. שאולי טעיתי.

ב"כ המבקשת:
אין לי יותר שאלות.

חקירה חוזרת:
ש. אני מפנה אותך למכתב שבו נכתב מיום 01/01/05 אליו הפנתה אותך חברתי – למי מופנה המכתב ?
ת. לביטוח לאומי.
ש. האם ייתכן שהדברים נאמרו קצת בצורה יותר חמורה כדי לאפשר מטפלת?
ת. זה מה שאמרתי.
ש. לשאלת ביהמ"ש - האם כאשר מגיעים אליך מטופלים ואומרים שהם רוצים לפנות לביטוח לאומי את כותבת להם נתונים עובדתיים שהם לא נכונים, את מציגה את הנתונים כקשים יותר?
ת. ביטוח לאומי הרבה פעמים הם מצהירים ע"י בדיקה חד-פעמית, אני רואה את החולים שלי יום יום, אני רואה דברים שיש להם קושי שביטוח לאומי לא רואה אותם בבדיקה חד פעמית.
ש. לשאלת ביהמ"ש - אם כך הנתונים שאת מציגה הם לא קשים יותר הם האמת?
ת. כן.

ב"כ המשיבה:
אין לי יותר שאלות.

ב"כ הצדדים:
בשלב זה לאחר שיח מחוץ לפרוטוקול מוסכם כי יינתן צו קיום לצוואת המנוח מיום 30/10/78 תוגש פסיקתא לחתימה.
מתוך כספי העיזבון המופקדים בחשבון על שם מנהלות העיזבון בבנק הפועלים, סניף 642, חשבון מס' 511073 - יעוברו לגב' סלימוב מאיה סך של 380,000 ₪.
שכר טרחת מנהלות העיזבון ישולם מתוך כספי העיזבון.
תיקי העיזבון ייסגרו.
הואיל ובאשר הצוואה בשנת 1978 אין את מקור הצוואה שכן עו"ד אשר היו עדין לצוואה נפטרו שניהם – אנו נגיש בקשה לקיום צוואה בהעתק ומוסכם כי כל הסדר זה מותנה במתן פסק דין לקיום הצוואה כאמור.

המבקשת:
אני מסכימה.

המשיבה:
אני מסכימה.

<#9#>
פסק דין

1. מאשרת שכר טרחת ד"ר טטיאנה סטרלניקוב על סך 1,000 ₪.

2. מאשרת הסכמות הצדדים ונותנת להן תוקף של פסק דין.

3. תיקי העיזבון ייסגרו.

<#10#>

ניתן והודע היום ג' סיוון תשע"ד, 01/06/2014 במעמד הנוכחים.

מירה דהן, שופטת