הדפסה

האשם ואח' נ' מקורות-חברת המים הלאומית של ישראל ואח'

בפני כבוד השופטת נבילה דלה מוסא
התובעים
1.מוסטפא האשם שמלאוי , ת.ז. XXXXXX561 – התביעה נדחתה בהסכמה
2.סמיר סלאח סולטאן , ת.ז. XXXXXX748
3.יחיא חסין שמלאוי, ת.ז. XXXXXX950
4.מוסא עבד חסן סלאמה, ת.ז. XXXXXX944
5.עזאם סלימאן דאוד, ת.ז. XXXXXX730
6.ג'אלי הזים סולטאן, ת.ז. XXXXXX954
7.רדא יוסף רדא שמלאווי, ת.ז. XXXXXX137
8.תמאם חוסין עטאללה, ת.ז. XXXXXX169

ע"י ב"כ עו"ד רביע ג'השאן

נגד

הנתבעת
מקורות-חברת המים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד גדעון סלעית

נגד

צד ג'
י. בזלת ואגרגטים בע"מ, ח.פ. 512611252

ע"י ב"כ עו"ד וג'יה יוסף

פסק דין

לפני תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לתובעים בעקבות עבודות שביצעה הנתבעת לצורך הנחת קו יניקה במקרקעין שמוחזקים על ידם.

רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעים, תושבי כפר חארס בשטחי איו"ש, הינם הבעלים ו/או המחזיקים בקרקע חקלאית, הנטועה בעיקר עצי זית. הקרקע מדרונית ומיושרת ומחולקת באמצעות טרסות מאבנים. הקרקע נמצאת בסמוך לתחנת יניקה של ברקן .

2. ביום 12.2.09 הוציא הממונה על ענייני מים במנהל האזרחי איו"ש, צו להנחת קו יניקה לתחנת היניקה (להלן: "הצו").

3. לטענת התובעים, במהלך חודש 12/2009 , גילו כי הנתבעת החלה לבצע עבודות חפירה ועקירת עצים בחלקותיהם, וזאת מבלי להמציא לידיהם הודעה מוקדמת בעניין וללא כל תיאום. נציגי הנתבעת הבהירו להם כי עבודות אלו בוצעו מכוח הצו הנ"ל וכי הם יפוצו על הנזק שנגרם. אולם, לטענתם, הנתבעת סיימה את עבודתה בשטח מבלי לתקן או להחזיר את המצב לקדמותו, כשהיא משאירה את הקרקעות עם ערימות של אבנים וסלעים, בורות עמוקים ללא מילוי, עצים שנעקרו וטרסות שנהרסו.
התובעים הוסיפו וטענו, כי הנתבעת הציעה להם פיצוי כספי, אולם חזרה מהצעתה והתחילה לנהל מו"מ מבלי להגיע להסכמה כלשהי.

4. מכאן הגישו התובעים תביעתם זו, במסגרתה הם טוענים, כי בעקבות מעשיה של הנתבעת נגרמו להם נזקים רבים כפי שפורטו בהרחבה בכתב התביעה. מה גם, הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעים ולא פיצתה אותם כמתחייב על פי הצו וכפי שהתחייבה באופן מפורש כלפיהם. על כן, מחויבת היא לפצותם בגין כל הנזקים שנגרמו להם ואשר הוערכו על ידם בסך של 1,079,907 ₪.

5. מנגד, הודתה הנתבעת, כי היא ביצעה את עבודות הפרויקט לפי הצו, אולם, לטענתה, עם סיום העבודות היא החזירה את המצב לקדמותו, למעט אותם עניינים המנויים בחוות דעתו של השמאי מטעמה. הנתבעת הכירה בחובתה לפצות אך ורק את בעלי המקרקעין החוקיים וזאת בגין הנזקים הבאים: עקירת עצים, שיקום טרסות, ובחלק מהקרקעות עיבוד חלקי של הקרקע, וזאת אם וככל שלא יושב המצב לקדמותו על ידי הנתבעת או מי מטעמה דוגמת הקבלן העצמאי אשר ביצע את העבודות בשטח עבור הנתבעת. היא לא הכחישה כי התובעים היו בקשר עם נציגי הנתבעת בנוגע לנזקים שנגרמו להם, אולם, באותה העת לא נבחנה זכותם החוקית של תובעים לכן עליהם להוכיח קיומה של זכות כזאת. לגבי תובעים 1, 3 ו-8, מדובר לטענתה בצדדים שלא באו אליה בפניה כלשהי במהלך ביצוע העבודות נושא התביעה ולא הוכיחו בעלותם בקרקע, על כן, דין תביעתם להידחות.
הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובעים לא נקטו בשום צעד לצורך הקטנת נזקם וכי חובה היה עליהם לאפשר לנתבעת או לקבלן שביצע את העבודות, להחזיר את המצב לקדמותו ולתבוע פיצוי רק בגין יתרת הנזקים שנותרו. לפיכך, דרשה היא בכתב הגנתה לאפשר לה להחזיר את המצב לקדמותו כשבסיכומיה הביעה הנתבעת נכונות לפצות אך ורק את הבעלים החוקיים של המקרקעין בגין הנזק הריאלי שנגרם להם כתוצאה מעקירת העצים והצורך בשיקום הטרסות.

6. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד הקבלן (להלן : "הקבלן") אשר ביצע את העבודות הנדרשות לצורך ביצוע הפרויקט – הנחת קו יניקה ( להלן: "הפרויקט" או " עבודות החפירה") וטענה, כי במידה והיא תחויב בפיצוי התובעים, על הקבלן לשפות אותה שכן בין שני צדדים אלו נחתם, ביום 18.12.09 , הסכם מס' 406/09 (להלן: "ההסכם"). הסכם זה נכרת בעקבות זכיית הקבלן במכרז פומבי. בהתאם למסמכי ההסכם ותנאי המכרז, הקבלן לקח על עצמו את כל ההתחייבויות שהנתבעת לקחה על עצמה כלפי הרשויות, לרבות האמור בצו שקובע, כי יש להשיב את המצב לקדמותו לאחר סיום העבודה. עוד נקבע בהסכם, כי עליו לפנות את כל הפסולת וחומרי החפירה וכי הוא אחראי על כל נזק שייגרם בגין ביצוע העבודות ומתחייב לשפות את הנתבעת בגין כל תביעה שתוגש נגדה בגין ביצוע העבודות. כמו כן נקבע, כי עליו לבצע שיקום לכל הטרסות לאורך מטעי הזיתים. הנתבעת הוסיפה וטענה כי הצעת המחיר שהוצעה ע"י הקבלן כוללת בתוכה גם את העלות הנדרשת לשיקום הטרסות. מה גם, בהסכם אף נקבע, כי לא תתקבל תוספת עבור החזרת השטח לקדמותו בגמר העבודה.
לפיכך, טענה הנתבעת כי הקבלן מחויב להחזיר את המצב לקדמותו, לרבות, שיקום טרסות, פינוי פסולת, סלעים, בולדרים, אבנים, יישור השטח וכיוצ"ב. על כן, עליו לשפות אותה בגין כל פיצוי שתחויב לשלמו, למעט הפיצוי בגין עקירת העצים , שאינו באחריות הקבלן.

7. מטעם התובעים העידו: תובע 4, המודד רפעת מזלבט, תובע 2, תובע 3, תובע 5, תובע 6, תובע 7, עמאר אברהים עטאללה (הבן של תובעת 8 ), מען סאדק עומר עאסי (מנהל החשבונות של תובע 6 ), יגר נבו (מומחה בתחום שמאות נזקי רכוש וחקלאות), עטא עיסמי (עורך תעודת עובד ציבור). מטעם הנתבעת העידו: אהרון קוטה (ממונה הנתבעת על המקרקעין במרחב מרכז), אודי עדי (מומחה בתחום שמאות נזקי רכוש וחקלאות). מטעם צד ג' העיד יוסף טירן (מנהל ובעל מניות בצד ג').

זכויות החזקה של התובעים
8. המקרקעין נשוא התביעה הינם מקרקעין שנמצאים בשטח השיפוט של הכפר חארס הנמצא בשטחי איו"ש. אין חולק בין הצדדים כי מדובר במקרקעין אשר לא עברו הסדר.

9. לצורך הוכחת זכויותיהם של התובעים במקרקעין, הציגו התובעים תעודת עובד ציבור מטעם משרד רישום מקרקעין (ת/12). נותן התעודה נחקר בפניי ובחקירתו הבהיר, כי הואיל ומדובר במקרקעין אשר לא עברו הסדר, לא ניתן למצוא רישום כלשהו בספרי הטאבו. עם זאת, הראיה היחידה שבלעדיה אף לא ניתן לבצע כל רישום בטאבו הינה האישורים בספרי מס הרכוש, ובמילים שלו:
"... בהיעדר הסדר מקרקעין והיעדר של רישום ספרי הטאבו, חוזרים למס רכוש, כי היא הראיה שבלעדיה אני לא יכול לרשום את הקרקע בטאבו" (עמ' 48, ש' 22-23)

מעדותו ניתן להסיק גם, כי הרישום בספרי מס הרכוש אף אינו משתנה ולא ניתן לעדכן או לשנות את פרטי "הבעלים" וכי השינוי יעשה אך ורק דרך הליך הרישום הראשוני ודרך הטאבו, דבר שלא נעשה עד כה במקרה שלפנינו:
"לא משנים רישומים במס רכוש. מס רכוש אני לא משנה רישום. אם אני רוצה לשנות מהשם ' סאלח' ל'עטא' אז זה רק דרך רישום ראשון ודרך הטאבו, לא במס רכוש.
ש: זאת אומרת שזה לא משקף שום דבר עדכני?
ת: זה היסטורי, אבל בהעדר הסדר קרקע חוזרים למס רכוש. זה קצת מסובך, אני יודע" (עמ' 50, ש' 7-10)

מכך למדים אנו, כי גם אם נעשו שינויים כלשהם בזכויות הבעלות במקרקעין אלו, הדבר אינו אמור להיות מתועד בספרי הרישום של מס הרכוש, לרבות, בתעודת עובד הציבור, כך שלמעשה ייתכן ואף מקובל הוא שיהיו אי התאמות בין המצב שקיים בפועל מבחינת זכויות ההחזקה והבעלות במקרקעין לבין מה שרשום בספרי מס הרכוש.

10. בנסיבות כאלו שבהן גם לא נטען ולא הוכח כי בסוג מקרקעין אלו, שאינם מוסדרים והנמצאים בשטחי איו"ש, ניתן היה להשיג אישור מועדכן רשמי מרשות ממשלתית מוסמכת ממנו ניתן להציג פרטים אודות הבעלים או המחזיקים בפועל של המקרקעין, לא ניתן לקבוע כי התובעים נמנעו מלהציג ראיות לצורך הוכחת זכויותיהם במקרקעין, ויש למעשה לבדוק האם יש בראיות שהוצגו כדי להוכיח זכויותיהם במקרקעין.

11. כאן המקום להפנות לפסיקה המושרשת של בית המשפט העליון בישראל אשר קובעת כי רישומי מס הרכוש, כשלעצמם, אינם מהווים הוכחה לבעלות בקרקע, אך יש בהם כדי להוות מקור ראייתי, וליתר דיוק, ראשית ראיה, להחזקה במקרקעין (ע"א 40/50 אל הבאב נ' ממשלת ישראל, פ"ד ז(1) 494 (1953)). כשלמעשה, "אין תועלת בראיה זו אם לא נלוותה אליה החזקה מעשית" (א' זמיר, אדמות המדינה ביהודה ושומרון - סקירה משפטית, מחקרי מכון ירושלים לחקר ישראל - התשמ"ה, עמ' 19-21).

12. בהקשר זה ייאמר, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, ולצורך הוכחת זכות עמידה בתביעה דנן, קרי, זכות לעתור לקבלת פיצויים כספיים בגין הנזקים שנגרמו בעקבות הפרויקט, אין בהכרח להוכיח רק בעלות במקרקעין, ודי בכך שהתובע יוכיח זכות חזקה באותם מקרקעין, כפי שעולה אף מהוראות הצו עצמו.
כך למשל קובע סעיף 7 לצו:
"בעל המקרקעין או המחזיקים בהם כדין לאורך התוואי יהיו זכאים לבקש פיצויים מהמבצע בגין איסור הבניה וכל נזק שייגרם להם עקב ביצוע העבודות" (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.)

כך גם נקבע בסעיף 9 לצו שמורה, כי הודעה על תוכן הצו תימסר לבעלים או המחזיקים בהם:
"הודעה על תוכן הצו תימסר, במידת האפשר, לבעלי המקרקעין או למחזיקים כדין של המקרקעין הנוגעים בדבר על ידי הרכז הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש במת"ק קלקיליה"

עינינו הרואות שהזכות לבקש פיצויים מכוח הצו עצמו, אשר הסמיך את הנתבעת לבצע עבודות החפירה, אינה עומדת רק לבעלים אלא גם למחזיקים בפועל במקרקעין.

13. מה גם, הלכה פסוקה וידועה היא כי המחזיק זכאי לפיצויים בשל פגיעה בהחזקה כאילו היה הבעלים והוא זכאי לתבוע את הנזקים שנגרמו למקרקעין המוחזקים על ידו כפי שהבעלים יכול היה לתבוע אותם (י' וייסמן, דיני קניין – החזקה ושימוש, תשס"ו-2005, עמ' 55).

14. נוסף על כן, יש להדגיש שוב כי עסקינן במקרקעין לא מוסדרים בשטחי איו"ש ואשר לצורך הוכחת הבעלות בהם, נדרש להוכיח עיבוד והחזקה של אותם מקרקעין ע"י אותו תושב שטוען כי הינם בבעלותו. זהו האלמנט המרכזי הנדרש לצורך הוכחת בעלות על מקרקעין אלו (ראו: פס"ד "אל הבאב" (שם)) , כאשר, למשל, במקרה שבו מדובר בקרקע מסוג מירי, בתי המשפט הישראלים אף שמו את הדגש על אלמנט העיבוד והחזקה ולא על הצורך בהוכחת המקור החוקי להחזקתו של אדם, כגון קבלה בירושה או קבלה מרשות מוסמכת (ע"א 238/63 צאלח נ' מדינת ישראל, פ"ד יח(2) 42, ו"זמיר" בעמ' 19).
מכך עולה, כי אם לצורך הוכחת הבעלות באותם מקרקעין, הדגש והאלמנט המרכזי הנדרש הינו החזקה והעיבוד, אזי, קל וחומר, כשעסקינן, במקרה דוגמת המקרה שלפנינו, שבו ניתן להסתפק בהוכחת חזקה במקרקעין בלבד . על כן, אין ספק כי הרף הראייתי שנדרש מהתובעים הינו נמוך מזה אשר נדרש לצורך הוכחת הבעלות ואין לדרוש מהם הוכחת חזקתם במקרקעין באמצעות ראיות כבדות משקל שמשקלן אף גבוה מאלו הנדרשות לצורך הוכחת הבעלות עצמה.
האם התובעים הוכיחו קיומה של זכות כזו המקנה להם את הזכות לבקש פיצויים מהנתבעת?

להלן נתייחס באופן נפרד לכל תובע ותובע, למעט תובע 1 שתביעתו נדחתה בהסכמה. נדון תחילה בראיות שהציג תובע 4.

תובע 4
15. לטענת תובע 4, הוא הבעלים במקרקעין הרשומים בספרי מס הרכוש על שם אביו – המנוח חסן עבד רבוה, שלטענתו הוריש לו את החלקה כאשר שתי אחיותיו ויתרו על חלקן בעיזבון.
אמנם, לא הוצג מטעם תובע זה צו ירושה או כל אישור אחר מטעם בני משפחתו, אולם, עדיין אין בכך כדי לדחות את טענותיו בנוגע לזכויותיו במקרקעין.

16. ראשית לכל, יודגש שוב, כי במסגרת תביעה זו התובע אינו נדרש להוכיח בעלות במקרקעין וניתן להסתפק בהוכחת החזקה במקרקעין. מה גם, וכפי שצוין לעיל, הרישום בספרי מס הרכוש אינו מעודכן ואף לא ניתן לערוך בו כל שינויים. על כן, אין באי עדכון שמות הבעלים הרשומים ברישומים אלו, כדי להיזקף לחובתו.
מדובר בתובע, אשר בדומה לתובעים הנוספים, נחקר והעיד בפניי והותיר רושם של עד אמין ומהימן. הוא זיהה את חלקתו בתמונות שהוצגו לפניו, תיאר אותה ואת הנזק שנגרם לו בעקבות העבודות שבוצעו ע"י הנתבעת. לדבריו מדובר בקרקע מדרונית הממוקמת במורד ההר ואשר חולקה על ידו ועל ידי הוריו למפלסים שונים באמצעות טרסות אבן (סעיף 5 לתצהירו ת/1) קרקע שבה גידל עצי זית, תאנים וחרוב, פול ודגנים (עמ' 9, ש' 1-3). בעדותו הוא תיאר את העבודות שבוצעו ע"י הנתבעת והנזקים שנגרמו לחלקה בעקבותיהן. הוא לא הסתפק בכך ואף ציין, כי התנהל מעין מו"מ עם הנתבעת בעניין סכום הפיצוי:
"ש: אני אומר לך שהיה הסכם ביניכם, החקלאים, לבין מקורות, שמקורות תפצה אתכם עבור כל שיקום הטראסות וכל העצים שלא ניתן לנטוע אותם מחדש?
ת:לא היה סיכום. מקורות הזמינה שמאי מטעמה והשמאי קבע את מספר העצים ואורך הטראסות והציע לנו סכום ואני דחיתי את ההצעה כי הוא הציע מחיר של 400 ₪ עבור כל עץ זית. אני דחיתי את ההצעה. גם לגבי הטראסות לא הסכמתי. אני אמרתי להם שהקרקע שלי ניזוקה כליל ואני לא מוכן להצעה.
ש: ההצעה של מקורות, מתי הייתה? באיזה שלב?
ת: אחרי שגמרו. הם הביאו שמאי שביקר בחלקה והעריך" (עמ' 10, ש' 27-32)

תוהה אני, אם הנתבעת מכחישה את זכויות תובע 4 במקרקעין, מדוע אם כן, ניהלה עמו מו"מ בנוגע לגובה הפיצוי והנזקים שנגרמו לו.

17. לא זו אף זו, אלא שהנתבעת אף מסרה לתובע 4 הודעה בכתב (נספח ו' לתצהיר ת/1) אשר הופנתה אליו באופן אישי ובו היא הודיעה לו, כי היא חייבת לחצות את השטח החקלאי המעובד על ידו וכי במידה ויגרמו לו נזקים, כתוצאה מביצוע העבודה, הנתבעת תפצה אותו לפי הערכה מוסמכת שתבוצע בגמר העבודה. עוד היא התחייבה באותו אישור, כי עם גמר העבודה השטח יוסדר (להלן: "אישור הנתבעת").
לאור חשיבות האישור, להלן אצטט את הקטע הרלוונטי במלואו:
"לצורך ביצוע הקו הנ"ל וע"פ התכנון אנו חייבים לחצות את השטח החקלאי המעובד על ידכם.
באם יגרמו נזקים כתוצאה מביצוע העבודה אנו נפצה אתכם לפי הערכה מוסמכת שתתבצע באמצעות שמאי מוסכם.
הערכת כל הנזקים תבוצע בגמר העבודה.
בגמר העבודה יוסדר השטח.
......
הפיצויים באם יקבעו ישולמו על ידנו כנגד חשבון שנעביר לכם ויוחזר אלינו חתום ומאושר על ידכם.
עם קבלת אישור זה אני מאשר לחברת מקורות להכנס לשטח שלי
א. גדולי שדה: .......
ב. מטעים: טרסות, עצי זית ועצים שונים.
ג. נזקים אחרים: ..........
_____________
חתימת בעל הקרקע"

על האישור חתום הממונה על המקרקעין במרחב המרכז.

18. למעשה, באישור זה מודה הנתבעת בעובדה, כי השטח היה מעובד על ידי התובע 4 ואף הינו בבעלותו ו מודה בזכותו לקבל פיצויים במידה ונגרם נזק כתוצאה מביצוע העבודה. על כן, וככל שהתובעת מכחישה את תוכנו, לא ניתן להסתפק בהכחשות סתמיות ועליה להביא ראיות בכתב הסותרות את הכתוב בהודעה הנ"ל.

19. מהראיות הנוספות שהוגשו ע"י התובעים, מתחזקת המסקנה שלפיה הנתבעת אכן הודתה בזכויות תובע 4 במקרקעין. הרי תובע 4 הציג שני אישורים כדוגמת האישור הנ"ל שניתנו לו מטעם הנתבעת (נספחים ו' ו-ז' לתצהירו). תובע 4 הסביר והציג טעם משכנע והגיוני לקיומם של שני אישורים, שכן, לטענתו, האישור השני ניתן לאחר שבאישור הראשון לא צוין מספר העצים שנעקרו ואורך הטרסות, לכן, הנתבעת נתנה את האישור השני שכלל את מספר העצים שנעקרו ואורך הטרסות (עמ' 11, ש' 3). כאן מתעוררת השאלה: אם הנתבעת הכחישה את זכויותיו של תובע 4 בקרקע, מדוע טרחה, לא רק לערוך את האישור הראשון על כל האמור בו, אלא גם לערוך אישור נוסף שבו היא מפרטת את הזנק שנגרם (מספר העצים ואורך הטראסות).

20. כל זאת כשמנגד, הנתבעת שתקה ולא נתנה כל הסבר לעניין הנ"ל ובכך היא גם לא הצליחה להפריך את גרסת תובע 4 בכל הנוגע לזכויותיו בקרקע, זכויות שהיא בעצמה הודתה בהן.
לפיכך, ובהתחשב בכל האמור לעיל, לא נותר אלא לקבוע, כי תובע 4 עמד בנטל ההוכחה הנדרש והוכיח, כי הינו בעל זכויות החזקה במקרקעין הרשומים בספר הרישום של מס רכוש על שם חסן עבד רבוה.

תובע 2
21. תובע 2 הצהיר (ת/3), כי הינו " הבעלים והמחזיק של חלקת קרקע בכפר חארס ... חלקה בה ביצעה הנתבעת עבודות". לטענתו, הקרקע בבעלות משפחתו מאז ומתמיד וכי מאז שהוא מכיר את עצמו הוא מעבד ומטפל בקרקע יחד עם בני משפחתו, כשבחקירתו הוא הבהיר כי הוא ירש את חלקתו מאביו.

22. אמנם, הוא לא הציג צו ירושה או מסמך בכתב אשר מעיד על היותו הבעלים או המחזיק בחלקה, אולם, אין בכך כדי לדחות את טענתו בדבר היותו המחזיק בחלקה . שכן, יש להדגיש שוב, כי בנסיבות המקרה, לצורך הוכחת זכות לקבלת פיצוי מהנתבעת, אין צורך להוכיח בעלות וניתן להסתפק בהוכחת חזקה במקרקעין. תובע 2, העיד בפני, ועדותו הותירה רושם חיובי. בתצהירו הוא תיאר היכן ממוקמת חלקתו וכיצד היא נראית. בחקירתו הוסיף ותיאר גודל העצים וגילם (עמ' 17, ש' 16 ו-ש' 26). הוא זיהה את חלקתו בתמונות השונות שהוצגו בפניו (עמ' 18, ש' 10-12).

כאן המקום לציין, כי לעניין זיהוי הקרקע בתמונות חשיבות רבה והיא מחזקת את גרסת תובע 2 וגרסת יתר התובעים שהצליחו לזהות את חלקותיהם בתמונות השונות והרבות שהוצגו בפניהם, כפי שיובהר בהמשך לגבי כל אחד ואחד מהתובעים, שכן, מדובר במקרקעין שקיים קושי רב לזהותם ע"י מי שאינו בעלים או מחזיק במקרקעין עצמם, הרי לא ניתן לתחום את מיקומה המדויק של כל חלקה ולזהותה, כפי שהעיד על כך נותן תעודת עובד הציבור (עמ' 49, ש' 31-32). דבר זה יש בו ללא ספק כדי לחזק את גרסת תובע 2 ויתר התובעים שהצליחו לזהות את חלקותיהם, בדבר זכויותיהם במקרקעין.

23. בחקירתו ובתצהירו פירט תובע 2, בהרחבה את העבודות שביצעה הנתבעת והנזק שנגרם לחלקתו בעקבות עבודות אלו (עמ' 18, ש' 1-5 וסעיף 15 לתצהירו), והכל ללא כל היסוס או פקפוק, דבר המעיד על אמינות דבריו, ואין ספק, כי רק מי שעיבד והחזיק בחלקת קרקע זו, יוכל לתאר ולפרט את כל הנתונים הנ"ל. הוא גם הבהיר מדוע הוא, להבדיל מחלק מהתובעים, לא קיבל לידיו הודעה ואישור מטעם הנתבעת בדבר זכותו לקבל פיצוי כספי בגין הנזק שנגרם לו שכן, לדבריו, הוא לא נכח בשטח עת ביקרו נציגי הנתבעת ומסרו את האישורים וכי למעשה לא קיבל כל פניה מטעם הנתבעת שבמסגרתה הציעה הנתבעת לתקן את הנזק ולהחזיר את המצב לקדמותו (סעיף 14 לתצהירו ועמ' 18, ש' 28, עמ' 19, ש' 16 ו-עמ' 20, ש' 21-22).
מה גם, לא ניתן להתעלם מעצם העובדה שהנתבעת אף לא הכחישה כי הוא פנה אליה בזמן אמת עת התגלה לעיניו הנזק שנגרם לחלקתו, וזאת להבדיל מתובעים 1, 3 ו-8, שלטענת הנתבעת לא פנו אליה בזמן אמת וכי טענתם לזכויות במקרקעין הועלתה רק עם הגשת התביעה (סעיף 4.6 לסיכומי הנתבעת).

24. בנוסף, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי מומחה הנתבעת נפגש עם כל אחד מהתובעים 2, 4, 5, 6 ו-7, חלק עם גמר העבודות בשטח וחלק לקראת גמר העבודות, כפי שציין בחוות דעתו, ואף ערך חוות דעת פרטנית לגבי כל אחד מהם בנפרד. דבר שמעלה ספקות רבים בעניין הכחשת הנתבעת לזכויותיהם של תובעים אלה במקרקעין.

25. לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת, כי תובע 2 עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו והוכיח, כי קיימות לו זכויות החזקה בחלקת הקרקע הרשומה בספרי מס הרכוש על שמו של צאלח שרידה מחמד אבו עלי.

תובע 3
26. גם תובע זה הצהיר בתצהירו, כי הוא הבעלים והמחזיק של חלקת קרקע בכפר חארס שבה ביצעה הנתבעת את עבודותיה. אמנם, בדומה לתובע 2, הוא לא הציג צו ירושה ולא הציג הסכם חלוקה בין אביו לבין דודו בעניין החלקה, אולם, הוא כן הסביר כי מדובר בחלוקה שנעשתה לפני זמן רב, עוד לפני שהוא נולד (עמ' 28, ש' 30-31). הוא הצליח להצביע בתמונות על החלקה שבחזקתו, תיאר אותה ואף הודה, כי בחלקה לא נטעו עצים כלשהם. אמנם הוא לא קיבל הודעה או אישור מטעם הנתבעת בדבר זכותו לקבל פיצויים, אולם, חשוב להדגיש, כי אישור הנתבעת לא נשלח לכולם מראש, אלא רק למי שהסכים ונפגש עם אהרון (עמ' 61, ש' 14-19). מה גם, עם התגלות הנזק בחלקתו, הוא פנה, לדבריו, לקבלן המבצע, אך לשווא. הוא גם פנה בזמן אמת והגיש תלונה יחד עם התובעים 3, 4, 5, 6 והתובעת 8 ללשכת הקישור הפלסטינית כפי שעולה מנספח ד', שצורף לתצהיר תובע 4 (ת/1). דבר שיש בו, ללא ספק, כדי לחזק את גרסתו בדבר זכויות החזקה בקרקע.

27. מכלול הדברים הנ"ל, זאת בנוסף להתרשמותי החיובית מעדותו של תובע 3, מוליכני למסקנה, כי הוא עמד בנטל ההוכחה והוכיח, כי קיימת לו זכות חזקה בחלקת המקרקעין הרשומה בספרי מס רכוש על שמו של אביו, חוסיין חסן סמחאן.

תובע 5
28. לטענת תובע 5 הוא הבעלים והמחזיק בחלקת המקרקעין הרשומה בספרי מס הרכוש על שם אביו, סלימאן עבד סלימאן. הוא לא הציג צו ירושה, מסמך או הסכם כלשהו מטעם יתר בני המשפחה, אולם, הוא העיד בפניי ותיאר כיצד נעשתה החלוקה של הקרקעות בינו לבין יתר אחיו:
"ש: אתה אומר שהקרקע רשומה על שם אביך אבל אתה הבעלים?
ת: כן.
ש: אתה יכול להציג לי מכוח מה אתה הבעלים? האם יש לך צו ירושה? האם יש לך הסכם עם בני משפחה אחרים?
ת: אצלנו אין טאבו אלא יש רישומים במס רכוש ואנחנו כשמחלקים את האדמות ולאבא שלי יש הרבה אדמות, חילקנו את האדמות לאחים שלי, כל אחד קיבל חלקה ואני קיבלתי חלקה. אם יש צורך במסמך להביא מהאחים שלי המוכיח שהחלקה הזאת שלי אני מוכן לעשות זאת.
ש: יש לך מסמך כזה? הוא קיים כרגע? או שצריך לפנות לאחים שלך לבקש?
ת: אצלנו אין מסמכים שהולכים איתם למס רכוש ומבצעים רישומים" (עמ' 32, ש' 12-21)

התרשמתי מעדותו האמינה של תובע 5 ובמיוחד בכל הנוגע לחזקתו במקרקעין, הוא תיאר את חלקתו וזיהה אותה בתמונות הרבות שהוצגו לו, ללא כל היסוס (עמ' 32, ש' 2-9), ובדומה לתובע 4, הוא צירף לתצהיר אישור מטעם הנתבעת אודות העבודות שבוצעו, הפיצויים והנזק שנגרם (נספח ד' לתצהירו ת/7).

הנתבעת לא נתנה כל הסבר משכנע מדוע האישור הנ"ל ניתן לתובע 5, אם אכן היא סברה כי אין לו כל זכויות במקרקעין. לפיכך, ובהתחשב בכל האמור לעיל, ובדומה למסקנות גם ביחס לתובע 4 , ומהראיות שהוצגו מטעם תובע 5, יש לקבוע כי תובע 5 עמד בנטל ההוכחה הנדרש והוכיח, כי הינו בעל זכויות החזקה במקרקעין הרשומים בספרי הרישום של מס רכוש על שמו של סלימאן עבד סלימאן.

תובע 6
29. הדיון בעניינו של תובע 6 דומה לזה של תובעים 4 ו-5. גם כאן לא הציג תובע זה צו ירושה ממנו ניתן להסיק כי אביו, שעל שמו, רשומה החלקה בספרי הרישום של מס רכ וש, הוריש לו חלקה זו, אך הוא כן צירף ייפוי כוח מטעם אביו שמקנה לו את הזכות להחזיק בחלקות שצוינו ולפעול בשמו כלפי כל הרשויות, לרבות כלפי בתי המשפט (נספח ג' לתצהירו ת/9).
אמנם, מעדותו עולה, כי אביו נפטר באמצע שנת 2012 (עמ' 40, ש' 20-21), אולם אין בכך כדי לפגוע בזכותו לתבוע בשמו כמחזיק במקרקעין, וזאת בהתחשב בכל האמור לעיל וגם בעצם העובדה, כי בדומה לתובעים 4 ו-5, גם לו נשלח אישור מטעם הנתבעת ובו היא מודה בזכותו במקרקעין ובזכותו לקבל פיצויים בגין הנזק ולהחזיר את המצב לקדמותו (נספח ה' לתצהירו).
לא זו אף זו, אלא שבנוסף לאישור הנ"ל, הציג התובע אישור נוסף, מיום 23.3.10 , מטעם מנהל הפרויקט, ובו פורט הנזק שנגרם לחלקתו (37 עצי זית ו-220 מטר טראסות), כשגם באישור זה, התחייבה הנתבעת לפצותו ולהחזיר את המצב לקדמותו (נספח ו' לתצהירו).
גם כאן, לא ניתן כל הסבר מטעם הנתבעת בעניין מתן שני אישורים אלו שבהם היא הכירה בזכיותיו בקרקע ובזכאות לקבל סעד בגין הנזקים שגרמה לחלקתו.

30. לפיכך, ומשלא הצליחה הנתבעת להפריך את עדותו של תובע 6 בעניין זכות החזקתו בקרקע הנטענת, יש לקבוע, כי הוא הוכיח שהוא מחזיק בחלקת המקרקעין הרשומה בספרי הרישום של מס הרכוש על שמו של פהים מוחמד הזים.

תובע 7
31. לטענת תובע 7 , הוא הבעלים והמחזיק של החלקה אשר רשומה בספרי הרישום של מס הרכוש על שמו של מוסטפא עבד סלמאן. תובע זה אף צירף לתצהירו העתק מהסכמי מכר ורכישה שיש בהם כדי לתאר את ההשתלשלות ההיסטורית של המקרקעין עד לרכישתם ע"י אביו המנוח. כך למשל לטענתו, מוסטפא עבד סלמאן ז"ל מכר את הקרקע ביום 7.3.56 לאסעד מוסטפא ג'אבר ז"ל. כהוכחה לכך, הוא צירף לתצהיר העתק מהסכם המכר שנחתם ביניהם (נספח ב' לתצהירו ת/4). אסעד מוסטפא ג'אבר ז"ל מכר את החלקה, לאביו של תובע 7, המנוח יוסף רדא נימר שמלאוי. כהוכחה לכך, צירף תובע 7 הסכם המכר שנחתם בין שני אלו (נספח ג' לתצהירו).

32. בעדותו הבהיר התובע, כי הוא קיבל את החלקה הנ"ל בירושה מאביו ואף הציג צו ירושה (נספח ד' לתצהירו). אמנם, בצו הירושה עצמו לא נקבע, כי החלקה הספציפית הנ"ל תועבר לבעלותו, אולם בחקירתו הוא הבהיר, כי בין אחיו ואחיותיו נערך הסכם חלוקה לפיו הוסכם שהוא יקבל את החלקה הנ"ל (עמ' 23, ש' 29-31).
הסכם החלוקה הנ"ל לא הוצג בפניי והיה עדיף שכן, אולם עדיין אין בכך כדי לדחות את טענותיו בענין זכויותיו בחלקה הנ"ל. הרי שוב יודגש, כי לצורך ההכרעה בתביעה שלפנינו, אין צורך להוכיח בעלות וניתן להסתפק בהוכחת חזקה במקרקעין. התובע ידע לזהות את חלקתו בתמונות שהוצגו בפניו , ואף בתמונה מסוימת הוא תיאר איזה חלק שייך לו ואיזה לא (עמ' 21, ש' 17-19). הוא טרח ופירט, תוך תמיכה בראיות שונות, כיצד קרקע זו הגיעה לחזקתו, זאת גם בנוסף לאישור שניתן לו ע"י הנתבעת שבו האחרונה הודתה בזכויותיו במקרקעין והציעה לו פיצוי והחזרת המצב לקדמותו (נספח ו' לתצהירו).

33. לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי תובע 7 עמד בנטל ההוכחה והוכיח, כי הוא מחזיק בקרקע אשר רשומה בספרי הרישום של מס רכוש על שמו של מוסטפא עבד סלמאן.

תובעת 8
34. לאור מצבה הבריאותי הקשה של תובעת 8, העיד מטעמה בנה, עמאר אברהים. בתצהירו (ת/5) טען, כי אמו הינה הבעלים והמחזיקה במקרקעין שעל פי הנטען רשומים בספרי מס הרכוש על שמו של חסין אשריד אבו עלי, שהינו אביה של תובעת 8.

גם כאן, אמנם, לא הוצג צו ירושה או מסמך כלשהו המעיד על היות תובעת 8 הבעלים של המקרקעין. אולם, וכפי שהוסבר לעיל, בנסיבות המקרה שלפנינו די בכך שהתובעת תוכיח, כי הינה המחזיקה בפועל במקרקעין.

אברהים העיד בפני, תיאר את החלקה שבה מחזיקה אמו ואף הדגיש, כי מדובר בחלקה שלא נטעו בה עצי זית. הוא הצליח לזהות את החלקה בתמונות השונות שהוצגו (עמ' 27, ש' 11-12).
אמנם, תובעת 8, לא פנתה לנתבעת בזמן אמת עת בוצעו העבודות, אולם איני רואה בכך כמחדל שיש לזקוף אותו לחובתה, ובוודאי שלא כזה אשר, כטענת הנתבעת, יש בו כדי להטיל ספק רב בדבר זכויותיה במקרקעין. הרי, ראשית לכל, חשוב להבהיר כי על פי הצו, הצד שמחויב להודיע לבעל המקרקעין או המחזיק בהם בדבר תוכנו וביצוע העבודות הנדרשות לצורך הנחת קו יניקה, הינו הנתבעת ולא בעל המקרקעין או המחזיק בהם. לכן, ניתן אף לראות באי ההודעה לתובעת 8 כמחדל מצד הנתבעת. מה גם, עם היוודע עניין עבודות החפירה לתובעת 8, היא לא ישבה בחיבוק ידיים והגישה, יחד עם חלק מהתובעים, תלונה למשטרה (נספח ג' לתצהיר תובע 4) ותלונה ללשכת הקישור הפלסטינית שעליה אף חתומה בעצמה (נספח ד' לתצהיר תובע 5) . יש בכך, ללא ספק, כדי לחזק דווקא את גרסת תובעת 8 בהיותה המחזיקה בפועל בחלקה.

35. לאור האמור לעיל, וכשברור הוא שהחלקה הנ"ל ניזוקה גם היא כתוצאה מעבודות החפירה שבוצעו (כפי שיפורט בהרחבה בהמשך), שוכנעתי, כי היא עמדה בנטל ההוכחה והוכיחה כי היא מחזיקה במקרקעין הרשומים בספרי מס הרכוש על שמו של חסין אשריד אבו עלי.

חוות דעת המומחים
36. להוכחת הנזקים שנגרמו למקרקעין, הציגו התובעים את חוות דעתו של יגר נבו, שמאי נזקי רכוש וחקלאות (ת/10) (להלן: "מומחה התובעים"), שנערכה ביום 25.8.10.
כפי שתואר בחוות הדעת, באזור הכפר חארס מטעי זיתים רבים, חלקם בני מאות שנים וחלקם בני עשרות שנים. מדובר במטעים הנטועים במדרונות הרים שבשטחיהם נבנו טרסות אבן רבות.
נתיב הצינור, על פי הנטען בחוות הדעת, עובר מצפון מזרח ובצמוד לאזור התעשייה ברקן. בין חלקתו של תובע 1 לחלקתו של תובע 2, עובר כביש כניסה לאזור התעשייה, שמגיע מצד מזרח. אחרי הכביש נמצא מטע תובע 2 ובהמשכו מאגר המים כשלאחריו, במדרון הגבעות, חלקות יתר התובעים.

37. לדבריו, הנתבעת נכנסה למטעים אלו עם ציוד מכני כבד שכלל משאיות גדולות, מחפרים, שופלים, וערימות צנרת מים בקטרים גדולים. חפירת תוואי הקו נעשתה בתוואי האופטימלי לצינור המים אך בתוואי גרוע ביותר לבעלי מטעי הזיתים. עם התקדמות העבודה, התגלה כי עשרות עצי זית בוגרים נעקרו מהמטעים לאורך תוואי הצינור כאשר ערימות סלעים, עפר ופסולת צמחית נערמו ליד תוואי הצינור ולאורכו. כמו כן, לגישתו נגרם הידוק רב לקרקע, כולל החלק שבו לא עבר נתיב הצינור.

38. בחוות דעתו חילק המומחה את הנזקים שנגרמו לכל חלקה ל-6 ראשי נזק מרכזיים:
א. עקירת עצי זית בוגרים.
ב. הריסת טרסות אבן ובנייתם מחדש.
ג. פינוי פסולת אבן והשבת אדמה חקלאית למטע.
ד. החזרת הקרקע לשימוש חקלאי.
ה. עקירת עצי פרי בוגרים מזנים שונים.
ה. מניעת אפשרות לבנות משני צידי הצינור.
המומחה התייחס לכל חלקה וחלקה שבחזקת כל אחד מהתובעים והעריך את הנזקים שנגרמו לכל אחד מהם, כפי שיפורט בהמשך.

39. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של השמאי אודי עדי מיום 8.3.10 (להלן: "מומחה הנתבעת"), שהתייחס בחוות דעתו רק ל-5 תובעים: תובעים 2, 4, 5, 6 ו-7. ועל פי הנטען, חוות הדעת נערכה בזמן אמת, קרי בזמן ביצוע עבודות הפרויקט. כן הוגשה גם חוות דעת משלימה (נ/3), אשר נערכה ע"י מומחה הנתבעת ביום 20.3.12 (להלן: "חוות הדעת המשלימה").

40. לגישתו, חלק מתוואי הקו עבר בשטחים מעובדים – טרסות, שכללו עצי זית הגדלים בתנאי בעל, ללא השקיה. הוא לא הבחין בקיומם של גידולים אחרים וגיל עצי הזית שהיו בשטח היה כ-20 שנה עם קוטר גזע שנע בין 2-4 צול, כשעצים אלו שימשו לייצור שמן זית. חלק מאותם עצים שנעקרו במהלך העבודות, נשתלו מחדש ע"י הקבלן המבצע " על פי הנחיות שהתקבלו מהחקלאים בשטח". העצים שנעקרו, לדבריו, לא היו ראויים להימכר כעצי נוי מפאת גילם הצעיר יחסית. עוד קבע המומחה, כי הטרסות נבנו כדי לאפשר שימוש חקלאי באזור הררי, טרשי ומדרוני בדומה לשטחי התובעים. הטרסות נבנו ע"י התובעים באמצעות אבנים קטנות יחסית שמוצאות מהשטח. לטענתו, הבולדרים היו מאז ומעולם בקרקע כשבמהלך ביצוע העבודות ע"י הקבלן הם הוזזו מתוואי העבודות והוערמו בצד השטח, מכאן שמבחינת התובעים, מצבם אף הוטב, כך שבמקום שיהיו מפוזרים בכל השטח, הם רוכזו בצידי השטח בצורה שאינה מפריעה למהלך הפעילות הרגילה של החקלאי. עוד קבע המומחה, כי אין כל צורך בהוספת אדמה שכן במהלך העבודות לא הוצאה אדמה מהשטח אל מחוצה לו, להיפך, עודפי האדמה שהצטברו כתוצאה מהנחת הקו, פוזרו על פני השטח והאדמה הייתה אחידה מבחינת הגובה ללא כל חוסר. לגבי הידוק הקרקע, לטענת המומחה, הואיל ואין גידולים אחרים, מלבד עצי הזית, אין חשיבות מיוחדת לטיב הקרקע, שכן ההידוק לא משפיע על עצי הזית שלא נעקרו. מה גם, לתובעים ניתן פיצוי בגין עיבודים כגון: חריש, טיחוח, יישור וטיוב הקרקע כדי לאפשר המשך שימוש חקלאי.

41. משהוכחו בפנינו זכויותיהם הקנייניות של התובעים, ומשאין חולק כי נגרם נזק לתובעים, לפחות, לגבי תובעים 2, 4, 5, 6 ו-7, עלינו להכריע תחילה בשאלה מקדימה והיא האם התובעים זכאים לסעד של פיצוי כספי ואזי המחלוקת תהא סביב שאלת גובה הנזק, או שמא התובעים זכאים לקבל סעד של השבה, קרי החזרת המצב לקדמותו בפועל ( ביצוע בעין), או שהם זכאים לקבל את שני הסעדים יחדיו?

42. כדי להכריע בשאלה זו, נחזור למקור החקיקתי שעליו מסתמכים התובעים בתביעתם.
סעיף 5 לצו קובע כדלקמן:
"לאחר סיום העבודה להנחת קו היניקה על המבצע להשיב את מצב פני הקרקע לקדמותו."

במילים אחרות, הצו עצמו מעניק לתובעים סעד של השבת המצב לקדמותו.
הצו אינו מסתפק בכך ובהמשך, עיגן גם את זכותם של התובעים לבקש סעד של פיצויים כספיים. סעיף 7 לצו:
"בעל המקרקעין או המחזיקים בהם כדין לאורך התוואי יהיו זכאים לבקש פיצויים מהמבצע בגין איסור הבניה וכל נזק שייגרם להם עקב ביצוע העבודות"

עינינו הרואות, כי הצו עצמו מעמיד בפני התובעים, שחלקותיהם ניזוקו כתוצאה מעבודות החפירה, שני סעדים מרכזיים: סעד של השבת המצב לקדמותו בפועל וסעד של פיצוי כספי. הצו אינו מתנה מתן סעד אחד באי מתן הסעד השני. על כן, אין המדובר בסעדים חלופיים אלא בסעדים מקבילים שאף עוגנו בצו עצמו.

43. הדבר אף הודגש באישורים שנתנה הנתבעת לחלק מהתובעים, כפי שפורט בהרחבה לעיל. באישור עצמו, התחייבה הנתבעת בגמר העבודה, "לסדר" את השטח, כמו כן, היא התחייבה גם לפצות אותם בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מביצוע העבודה. להלן אצטט שוב את החלק הרלוונטי מאותם אישורים. כך למשל קובע סעיף 2 בעניין הזכאות לקבלת פיצויים כספיים:
"באם יגרמו נזקים כתוצאה מביצוע העבודה אנו נפצה אתכם לפי הערכה מוסכמת שתתבצע באמצעות שמאי מוסכם"

סעיף 4 לאישור מסדיר את עניין החזרת המצב לקדמותו וסידור השטח:
"בגמר העבודה יוסדר השטח"

44. משכך הם פני הדברים, ומשלא טענה הנתבעת לקיומו של כל טעם חוקי המצדיק סטייה מההוראות הנ"ל, עומדת בפני התובעים האפשרות לבחור בקבלת שני הסעדים הנ"ל, כל אימת שיצליחו כמובן להוכיח את נזקיהם. אחרת, קרי, העמדת אחד משני הסעדים הנ"ל בלבד בפני התובעים וחסימתם מלכתחילה מלדרוש את הסעד השני, הדבר יהווה הפרה מצד הנתבעת, להוראות הצו ולאישורים שניתנו על ידה.
כעת מתבקשת השאלה, האם בכל זאת, ולאור חובת הניזוק להקטנת נזקיו, יש לחייב את התובעים במתן אפשרות לנתבעת להחזיר את המצב לקדמותו ולתקן את הנזקים שנגרמו?
לפני שנדון בשאלה זו, עלינו להכריע תחילה בשאלה, האם הנתבעת סיימה את עבודתה והחזירה את מצב המקרקעין לקדמותו.

אי החזרת המצב לקדמותו
45. לטענת התובעים, הנתבעת סיימה את עבודות החפירה מבלי לתקן את הנזקים שנגמרו ומבלי להחזיר את המצב לקדמותו, כאשר במקומות שונים נותרו פזורות ערימות אבנים וסלעים, פסולת חפירה וכו'. לטענתם, עם הפסקת העבודה, אמנם התחילה הנתבעת לנהל איתם מו"מ אך בסוף חדלה מכך וזאת מבלי להגיע להסכמות כלשהן.

46. בסיכומיה, טענה הנתבעת, כי התובעים סירבו לאפשר לה להחזיר את המצב לקדמותו ובכך הם נמנעו מהקטנת הנזק, דבר שיש בו כדי לשלול את זכותם לפיצוי כספי או להפחיתו בצורה משמעותית.

47. ראשית לכל, חשוב לציין, כי עמדת הנתבעת בעניין זה אינה כה ברורה. הרי בעוד שבסיכומיה טוענת היא שהתובעים סירבו לאפשר החזרת המצב לקדמותו, בכתב הגנתה טענה, כי היא החזירה את המצב לקדמותו פרט לנושאים המנויים בחוות דעתו של השמאי מטעמה (סעיף 8 לכתב הגנתה). מנגד, בסעיף 10 לתצהיר קוטה (נ/2), נטען, כי עם גמר העבודות בכל שטח ושטח , התבקש הקבלן להחזיר את המצב לקדמותו, אולם הוא דחה זאת משיקוליו וטען כי הוא יחזיר את המצב לקדמותו כמקשה אחת לכל השטחים יחד וזאת הוא עשה בניגוד להנחיית הנתבעת.

48. משילוב כל הגרסאות שלעיל, מתקבל הרושם, כי אף על פי גרסת הנתבעת עצמה, המצב לא הוחזר לקדמותו, או לפחות, לא הוחזר במלואו.

חיזוק למסקנה זו ניתן לדלות דווקא מעדות הקבלן. הרי בתצהירו טען הקבלן, כי הוא החל בביצוע עבודות השיקום והחזרת המצב לקדמותו בחלק מהמקרקעין, עד שבשלב מסוים הוא התבקש ע"י הנתבעת להפסיק את עבודות השיקום מאחר ומתגבש הסכם בין הנתבעת לבין התובעים בעניין תשלום פיצוי כספי, דבר שמייתר המשך ביצוע העבודות (סעיף 9 לתצהירו נ/5).
גם בעדותו חזר הקבלן על גרסה זו ובא כוחו הצהיר, בפרוטוקול הדיון מיום 10.10.11, כי העבודות בשטח לא הושלמו וכי בשלב מסוים היה הסכם בין התובעים לבין מקורות והמנהל האזרחי שאין צורך בשיקום המקום הואיל והתובעים יפוצו כספית בגין נזקיהם (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 10.10.11) .

49. בנוסף, גם מעדויות התובעים התקבל הרושם, כי הנתבעת הציגה מצג שלפיו הנתבעת בעצמה סברה, כי החזרת המצב לקדמותו אינה דבר אפשרי וכי הם יקבלו פיצוי כספי (עדות תובע 7 בעמ' 25, ש' 29-31 ובעמ' 24, ש' 24-26, עדות תובע 5 בעמ' 34, ש' 8-10 ועדות תובע 2 בעמ' 19, ש' 16-17).

50. עדויות אלו, לא רק שהתיישבו אחת עם השנייה, אלא שגם נמצא להן תימוכין בתמונות השונות שהוצגו ע"י שני הצדדים (נ/4 ונספחים ט' ו-י' לתצהיר ת/9). כל זאת כשמנגד עומדת גרסתה המפותלת של הנתבעת בעניין זה שלא הצליחה להפריך את עדויות וראיות התובעים. לפיכך, ולאור כל האמור, אין ספק, כי הנתבעת לא החזירה את המצב לקדמותו.

הקטנת הנזק
51. האם התובעים לא אפשרו לנתבעת להחזיר את המצב לקדמותו ובכך לא פעלו להקטנת הנזק?

52. ראשית לכל, לגבי תובעים 3 ו-8, הנתבעת אף מודה שבינה לבין תובעים אלו, לא התנהל מו"מ כלשהו והנתבעת אף לא פנתה אליהם בכלל, ובין היתר, גם לא פנתה לצורך תיקון הנזקים שנגרמו לחלקתם והחזרת המצב לקדמותו.

53. לגבי יתר התובעים, הרי הוכח בפני, כי עם סיום עבודות החפירה, התנהל בינם לבין הנתבעת מו"מ שבמסגרתו הציעה הנתבעת פיצוי כספי לחלק מהתובעים, אך המו"מ הופסק, באופן חד צדדי, ע"י הנתבעת. גם לאחר שהעבודות הסתיימו ולפני הגשת תביעה זו, ניסו התובעים, באמצעות בא כוחם, להשיב את הנתבעת לשולחן המו"מ, בעניין הפיצויים, אולם, גם בשלב זה ועל אף שהנתבעת הביעה נכונות לנהל מו"מ עם התובעים, היא בחרה שלא לנהל מו"מ עימם (ראו ההתכתבויות שהתנהלו בין הצדדים שצורפו לתצהיר תובע 6, נספחים ז'(1)-(5) ו-ח'(1)-(2)).

גם קוטה בתצהירו אינו מתכחש לעצם קיומו של מו"מ אשר התנהל עם חלק מהתובעים לגבי חלק מהנזק שנגרם להם, ובמילים שלו:
"... ניסיתי ( בלווית השמאי מטעם מקורות) להגיע להסכמות באשר לשווי הפיצוי לגבי עץ שנעקר ולגבי שווי מטר טראסות לשיקום ( אם לא יוחזר המצב לקדמותו) עם חלק מהתובעים, אולם ללא הצלחה" (סע' 5 לתצהיר נ/2)

54. מכאן עולה, כי הנתבעת הציגה בפני התובעים עצמם מצג לפיו אין היא מעוניינת יותר בתיקון הנזקים בפועל והחזרת המצב לקדמותו, אלא במתן פיצוי כספי שבגינו התנהל כאמור מו"מ.
מעדות תובע 2 אף עולה, כי הוא המתין וחיכה לנתבעת, לצורך החזרת המצב לקדמותו ובפרט לשיקום הטרסות, כ-4 שנים (עמ' 20, ש' 11-13), גרסה אשר לא הופרכה ע"י הנתבעת.
התובעים סברו, בתומם, כי הנתבעת תפעל בהתאם להתחייבויותיה כלפיהם, וההימנעות מתיקון הנזקים ע"י הנתבעת, באה בעקבות, בין היתר, המצג שהוצג ע"י הנתבעת ולפיו היא מעוניינת במתן פיצוי כספי לתובעים, כשהמחלוקת אשר נותרה ביניהם הינה סביב אומדן שווי הנזקים שנגרמו.
כך למשל העיד תובע 4 בחקירתו:
"לא היה סיכום. מקורות הזמינה שמאי מטעמה והשמאי קבע את מספר העצים ואורך הטראסות והציע לנו סכום ואני דחיתי את ההצעה כי הוא הציע מחיר של 400 ₪ עבור כל עץ זית. אני דחיתי את ההצעה. גם לגבי הטראסות לא הסכמתי. אני אמרתי להם שהקרקע שלי ניזוקה כליל ואני לא מוכן להצעה.
ש: ההצעה של מקורות, מתי הייתה? באיזה שלב?
ת: אחרי שגמרו. הם הביאו שמאי שביקר בחלקה והעריך" (עמ' 10, ש' 27-32)

גם קוטה חזר והודה בחקירתו, כי אכן הייתה הצעה למתן פיצוי כספי:
"ש: הייתה הצעה בשלב כלשהו מטעם מקורות לפצות את התובעים בכסף עבור עקירת עצים ושיקום טראסות?
ת: הייתה הצעה כזו. כשאנחנו מתנהלים מול בעלי הקרקע, אנחנו מסתמכים על ההסכם שיש בין הקבלנים לבין מקורות. הקבלנים צריכים להחזיר את המצב לקדמותו. מכיוון שאנחנו היזם של העבודה, במידה וזה לא לשביעות רצונם, אם למשל הטראסות לא חוזרות למצבן הקודם, אנחנו חוזרים לתמונה או בפיצוי או בהסדר שאנחנו מגיעים אליהם שהם מסדרים ואנחנו משלמים להם" (עמ' 53, ש' 29-33 ל פרוטוקול מיום 1.3.13 )

55. משכך הם פני הדברים, ומשהוכח, כי בפני התובעים הציגה הנתבעת מצג שלפיו הם אמורים לקבל פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו להם ואף נוהל מו"מ בין הצדדים לגבי גובה הנזק, לא ניתן לקבוע, כי התובעים מנעו מהנתבעת את האפשרות להחזיר את המצב לקדמותו ולתקן את הנזקים שנגרמו, לפחות, עד לשלב הנ"ל.

56. בהמשך, ולאחר שהמו"מ בין הצדדים לא הניב כל פרי, אין חולק, כי התובעים הביעו את התנגדותם לביצוע התיקונים באמצעות הנתבעת עצמה או מי מטעמה.

האם יש בכך כדי להביא למסקנה שהתובעים נמנעו ממתן הזדמנות נאותה לנתבעת לתקן את הנזקים וכי הם לא פעלו להקטנת הנזק ועל כן, אין הם זכאים לקבלת פיצוי כספי ?

57. אקדים ואדגיש, כי מקום שבו קיימות מספר דרכים להשיב את מצב הדברים לקדמותו, יש להעניק לניזוק את כוח הבחירה בין החלופות השונות. בבוא הניזוק להפעיל את כוח הבחירה בין החלופות השונות, עליו להתחשב באינטרסים של המזיק. התחשבות זו משתקפת בעיקרון שלפיו על הניזוק להפעיל את כוח הבחירה שהדין מעניק לו בתום לב. כשעיקרון תום הלב חל בכל תחומי המשפט ולא רק בדיני החוזים.
עיקרון תום הלב, אינו מחייב את הניזוק להתעלם מהאינטרס העצמי שלו, אך כן מבקש למנוע הפעלת הזכות מתוך התעלמות מקיומו של הצד האחר ובהתעלם מהאינטרס החברתי. עיקרון תום הלב מחייב את הניזוק להפעיל את זכותו ביושר ובהגינות, כך שלמעשה במחלוקת שלפנינו, עיקרון תום הלב דורש, בין השאר, כי מבין החלופות השונות, אשר כל אחת מהן יש בה כדי להשיב את מצב הדברים של הניזוק לקדמותו, מתן פיצוי כספי או תיקון הנזקים בפועל ע"י הנתבעת או הקבלן, לא יבחרו התובעים בחלופה המטילה מעמסה כספית בלתי סבירה על המזיק, ויש לראות בדרישת הניזוק לבחור דווקא באותה חלופה שיש בה כדי להטיל על המזיק את המעמסה הכספית הגבוהה ביותר, כחסרת תום לב (ע"א 9474/03 יורם גדיש תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' מוסא, פ"ד סא(3) 603 (2006)).

58. בנוסף, ועל מנת לתת תשובה יותר מעמיקה לסוגיה הנ"ל, מצאתי לנכון להחיל, על דרך ההיקש, חלק מההלכות והעקרונות שנקבעו בתביעות של ליקויי בניה. הרי שם עולות שאלות דומות ואף זהות לשאלות שעולות במקרה שלפנינו. שכן, במרבית התביעות מסוג זה מתבקש סעד של פיצוי כספי כשהמחלוקת העיקרית בד"כ נסובה סביב השאלה אם עומדת לקבלן המבצע, זכות תיקון לאותם ליקויים שנתגלו ואם במקרה כזה, יש לתת דווקא סעד של אכיפה ולא סעד כספי.

59. על פניו, מוטל על התובע הניזוק ליתן לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים. חובה זו נגזרת, כאמור, מתוך חובת הקטנת הנזק המוטלת על התובע. הרי, בדרך כלל, בדומה לקבלן בניין שבנה את אותה הדירה שבה נתגלו ליקויים, תיקון פגם, שנפל במלאכה, בידי מבצע העבודה, הנתבעת או הקבלן, יהיה הפתרון היעיל ביותר שכן בידיו נמצאים הכלים הנדרשים ועל פי רוב הוא יהיה מסוגל לעשות זאת בעלות נמוכה יותר מבעלי מקצוע אחרים.
עם זאת, אין המדובר בתורת משה מסיני, והדבר תלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה.
כך למשל, בתביעות ליקויי בניה, הזכות לתקן נתונה לקבלן שמודה בליקויים וכאשר הוא הביע נכונות רצינית לתקן (ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858 (1996)). בנוסף, לא יהיה זה צודק לחייב את התובע לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים, מקום שזו נהגה עם התובע בסחבת, או כאשר ביצוע העבודה ע"י הקבלן דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם ביהמ"ש (פס"ד "זלוצין" (שם)), או מקום שבו ניסה הקבלן מספר פעמים לתקן את הליקויים ללא כל הצלחה וכן הלאה (ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998)).

60. במקרה שלפנינו, הנתבעת לא התייחסה לשיקולים הנ"ל או לשיקולים אחרים. היא לא הוכיחה, כי יש במתן פיצוי כספי לתובעים , במקום אי תיקון הנזקים בפועל על ידה או על ידי הקבלן, כדי להטיל מעמסה כספית בלתי סבירה עליה. אדרבא, דווקא מהתשתית הראייתית שנפרסה בפניי, עולה, כי הנתבעת יזמה ופעלה לשם מתן פיצוי כספי לתובעים במקום תיקון הנזקים בפועל על ידה או על ידי הקבלן .

61. אמנם, בשלב מסוים, כפי שצוין לעיל, התובעים הביעו התנגדות לביצוע התיקונים באמצעות הנתבעת עצמה או מי מטעמה, כשבעניין זה הפנתה הנתבעת אל שרשרת ההתכתבויות בדואר אלקטרוני שהיו בינה לבין נציגי הקבלן, במסגרתן דרשה היא מהקבלן לחזור לשטח ולהחזיר את המצב לקדמותו, אולם הדבר לא בוצע בסופו של יום, לאור התנגדות התובעים (נ/6).

62. ראשית לכל, יש להבהיר, כי מדובר במכתב שנשלח לנתבעת לאחר הגשת כתב התביעה, כלומר, לאחר פתיחת הליך משפטי זה ולאחר שמוצה המו"מ בין הצדדים. ספק בעיני אם אכן ניתן לראות בהתנגדות התובעים כאי מתן הזדמנות נאותה לתיקון (בעניין מתן הזדמנות לתיקון הנזקים ע"י המזיק במסגרת ההליך המשפטי ראו ספרו של א' זמיר, חוק המכר ( דירות), בהוצאת האוניברסיטה העברית, התשס"ב-2002, עמ' 581. אמנם שם דובר על מערכת יחסים אחרת שנרקמת בין מוכר ( קבלן בניין) וקונה, אולם סבורני כי לאור הדמיון בשני עניינים אלו, ניתן להחילו על המקרה שלפנינו).

63. שנית, התובעים לא הסתירו את דאגתם והתנגדותם לביצוע התיקונים על ידי הנתבעת או מטעמה, וזאת לאחר שהתגלו הנזקים הרבים שנעשו בעקבות ביצוע העבודה כשחלק מאותן עבודות בוצעו דווקא לשם "החזרת המצב לקדמותו", ולאחר שהנתבעת בעצמה הציגה בפניהם מצג שלפיו הם יקבלן פיצוי כספי במקום תיקון הנזקים בפועל. כפי שהטיב לתאר זאת, תובע 6 בחקירתו:
"הקבלן של מקורות לא בסדר הוא הוציא הרבה עצים שלא היה צריך להוציא ועשה הרבה נזק שלא היה צריך לעשות אותו והוריד הרבה טראסות שלא היה צריך להוריד וכל הזמן מה שהיה להם לומר זה ש'אנחנו נפצה אתכם'" (עמ' 42, ש' 8-10)

גם כאן, ספק אם יש לחייב את התובעים במתן אפשרות לנתבעת לתקן בפועל את הנזקים שנגרמו, כשחלק מאותם תיקונים שבוצעו גרמו נזקים נוספים לתובעים.
מה עוד, יש להדגיש, כי מהתשתית הראייתית שהוצגה בפניי עולה, כי בניית טרסות והחזרתן למצב שבו הן היו עובר לביצוע עבודות החפירה, דורש ידע ומקצועיות שלגביו לא הוכח, כי הוא נמצא במומחיות הנתבעת או הקבלן מטעמה. שכן, מעדות התובעים אשר לא נסתרה מתקבל הרושם, כי תיקון הנזקים ע"י הקבלן באמצעות שופל וכלים כבדים, היה בהם כדי להגדיל את הנזקים ולא להקטינם, שכן מדובר בעבודה ידנית הדורשת עבודה פיזית וידנית (עדות תובע 4 בעמ' 12, ש' 12-18 ועדות תובע 2 בעמ' 19, ש' 17-19 וש'30-32).

64. שלישית, יודגש כי , למעט פנייה זו שבוצעה כאמור לאחר הגשת התביעה דנן, לא הייתה כל פניה ממשית וכנה מטעם הנתבעת או הקבלן שבמסגרתה ביקשו מהתובעים ליתן הזדמנות נאותה לתיקון הנזקים.
הנתבעת הסתפקה בלטעון, כי היא פנתה לתובעים להחזיר את המצב לקדמותו, מבלי לפרט, נסיבות פניות אלו, מועד ביצוען ומה הוצע לתיקון. כל זאת כשמנגד, מעדויות חלק מהתובעים עולה, כי הם מעולם לא קיבלו כל הצעה מצד הנתבעת להחזיר את המצב לקדמותו (ראו עדותו של תובע 3 בעמ' 18, ש' 27-28 ועמ' 19, ש' 16 וש' 29 ועדות תובע 2 בעמ' 19, ש' 16-17).
הראיה היחידה שעליה מסתמכת הנתבעת בעניין זה, הוא אותו אישור מטעמה אשר נשלח לחלק מאותם תובעים. אישור זה רק מעגן בתוכו את חובתה של הנתבעת להחזיר את המצב לקדמותו, ואין להסיק ממנו כל ממצא בנוגע לקיומן של פניות או דרישות כלשהן לתיקון הנזקים בפועל.

65. לאור כל האמור לעיל, אין לקבוע, כי התובעים לא פעלו לשם הקטנת הנזק. אדרבא, דווקא מעדות התובעים עולה, כי הם ניסו דווקא להקטין את הנזק משניסו לנטוע בחזרה חלק מהעצים שנעקרו, אך לשווא וזאת לאור השיטה הלקויה שבה נעקרו עצים אלו (עדות תובע 2 בעמ' 17, ש' 28-30, עמ' 20, ש' 31-33, עדות תובע 4 בעמ' 11, ש' 22, עדות תובע 3 בעמ' 17, ש' 28-30, עדות תובע 7 בעמ' 21, ש' 31-32, ועדות תובע 5 בעמ' 36, ש' 28-29 ובעמ' 21, ש' 1-6).

אם כן, מה הם הנזקים שנגרמו למקרקעין? להלן נתייחס לששת ראשי הנזק העיקריים.

הנזק
עצי הזית שנעקרו
66. בעניין זה אין מחלוקת בין התובעים לבין הנתבעת לגבי כמויות העצים שנעקרו, כפי שאין מחלוקת כי רכיב זה אינו באחריות הקבלן.

לטענת התובעים, יש לפצות אותם לפי ערכו המלא של העץ כעץ נוי, ללא קשר לשימוש הנעשה בפועל באותו עץ, שכן לולא הנזק שנגרם ע"י הנתבעת, התובעים יכלו לממש את מלוא הפוטנציאל הגלום בעץ ולמכור אותו כעץ נוי.

מנגד טענה הנתבעת, כי התובעים לא הוכיחו כי בעבר הם מכרו את העצים כעצי נוי, הם גם לא הוכיחו כי העצים שנעקרו בפועל מתאימים לקריטריונים של עצי נוי כשמהתמונות אשר שהוצגו לא ניתן לקבוע, כי מדובר בעצי נוי עתיקים, בעלי גזעים מפותלים ועבים. על כן, יש לפצותם על פי הרווח שהיה נותר בידם אלמלא היה הגידול נפגם.

67. כאמור כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו.

לגישת מומחה התובעים מדובר בעצי זית בוגרים שגילם מעל ל-50 שנה, היקף הגזע כ-140 ס"מ ויותר וקוטר של כ-45 ס"מ. המומחה בחר במחיר המקובל במשתלות עבור עצי זית בוגרים כעצי נוי. לטענתו, הבחירה בשיטה זו נעשתה בהעדר אפשרות למדוד הכנסות בפועל ממטע הזיתים שמגדלים בכפר חארס וזאת משום שמדובר במשק מסורתי שחלק גדול מיבולו הולך לצריכה עצמית והחלק שנמכר אינו מגובה באסמכתאות. מה גם, נהוג הוא למכור עצי זית בוגרים מאזור יהודה ושומרון לישראל אשר נמכרים כעצי נוי. עץ מסוג זה מוערך בשווי שנע בין 5,000 -6,000 ₪. אולם מחמת הזהירות ולאור הפער בין מחיר הקניה של עץ זית למחיר המכירה ולאור ההוצאות הנחסכות לבעל המטע, העמיד המומחה את שווי העץ על סך של 2,000 ₪.

68. מנגד, לפי גישת מומחה הנתבעת, גיל העצים הינו כ-20 שנה עם קוטר שנע בין 5-10 ס"מ, השימוש היה לייצור שמן זית. לטענתו, העצים שנעקרו לא נמכרו כעצי נוי. מה גם, על מנת להעביר עצי זית מיהודה ושומרון לתוך הקו הירוק, יש צורך בקבלת אישורים ממשרד החקלאות, ולא הוצג אישור כזה ע"י התובעים. לכן, אין כל מקום לחשב את הפיצוי בגין עץ שנעקר כעץ נוי. לגישתו, חישוב הפיצוי לעץ נערך על בסיס נתוני תחשיב השקעות במטעים משלב הנטיעה ועד לשלב הפוריות המלאה של חודש דצמבר 2007, תחשיב שנערך ע"י משרד החקלאות. תחשיב זה לטענתו מבוסס על נתוני מחירים בתחום הקו הירוק כשלמעשה באזור יהודה ושומרון, מחיר הפדיון נמוך יותר, לכן התחשיב שערך מטיב עם התובעים.
לאור כל האמור לעיל, העמיד המומחה את שווי עץ זית, על סך של 500-550 ₪.

69. בעניין סוג עצי הזית שנעקרו ( בוגרים או צעירים), אמנם לא הוצגו ע"י מי מהצדדים תמונות המתעדות את אותם עצים שנעקרו ושמהן ניתן לדלות מידע בעניין זה, אולם אני מוצאת לנכון לאמץ את גרסת התובעים שלפיה מדובר בעצי זית בוגרים. ראשית לכל יש להדגיש, כי עקירת העצים עצמה, ללא קשר לשאלת סוג העץ, מהווה הפרה להוראות הצו שקובע בסעיף 2 ג כי " חל איסור על עקירת עצים או העתקתם במהלך ביצוע העבודה". הנתבעת לא טרחה להסביר מדוע היא פעלה בניגוד להוראות הצו ואף הוסיפה חטא על פשע כשהעלתה את המחלוקת בעניין סוגי העצים שנעקרו מבלי לתעד ולצלם את העצים.
שנית, לא ניתן להתעלם מהסתירה המהותית שנפלה בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת. הרי בעוד שהוא טען בחוות דעתו המשלימה, כי אין המדובר בעצי זית בוגרים ועתיקים, בחוות הדעת הפרטניות שהוכנו, לטענתו בזמן אמת, לגבי תובעים 2, 4, 5, 6 ו-7, כתב המומחה באופן מפורש, בכל אחת מחוות הדעת, כי עצי הזית שנעקרו היו עצים " בוגרים ומניבים". מדובר בסתירה מהותית אשר יורדת לשורש העניין ושלגביה לא ניתן כל הסבר.
זאת, בנוסף כמובן לעדויותיהם המפורטות של התובעים לפיהן מדובר בעצי זית בוגרים ולא צעירים, תוך שהם מפרטים קוטר וגיל העצים ( תובע 7 בעמ' 5, ש' 20-21, תובע 2, בעמ' 17, ש' 15-26, ותובע 7, בעמ' 21, ש' 24-25).

כאן המקום לציין, כי התובעים, הותירו כל אחד בתורו, רושם חיובי ואמין בעדויותיהם. הם העידו בצורה שוטפת ועניינית ונתנו תשובה מספקת לכל השאלות שהופנו אליהם תוך שהם מפגינים בקיאות רבה בכל העניינים הנוגעים למקרקעין שבחזקתם.

70. עדויות אלו לא הופרכו ע"י הנתבעת. על כן, ולאור כל האמור, מקבלת אני את גרסת התובעים שלפיה עצי הזית שנעקרו היו עצים בוגרים, כשלמעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי עצים בוגרים ראויים לשמש כעצי נוי.
מכל מקום, גם אם היה מדובר בעצים צעירים, הרי ברור הוא כי אלמלא הנזק שנגרם ע"י הנתבעת, קרי, עקירתם, עצים אלו היו גדלים להיות עצים בוגרים.

71. על רקע דברים אלו, חשוב לדון ולהכריע במחלוקת נוספת והיא האם הפיצוי יהא לפי שווי עץ מניב או לפי שווי העץ כעץ נוי?

72. מהתשתית הראייתית שהוצגה בפניי עולה, כי השימוש העיקרי שנעשה בעצי הזית שנעקרו היה לצריכה עצמית ולמכירת שמן, אך האם יש בכך כדי למנוע מהתובעים לתבוע פיצוי עבור אובדן הכנסות פוטנציאליות בעתיד בגין מכירת העצים כעצי נוי?

73. כידוע הכלל הוא בדיני נזיקין, מתן פיצוי לניזוק בשל החזרת המצב לקדמותו. השבה כזו נעשית בדרך של תשלום בפועל עבור הנכס שאבד בשל מעשה העוולה. אם כך אז כיצד ייחשב הפיצוי כאשר התשלום הכספי, לפי שווי השוק ולפי השימוש הנוכחי, אינו מגשים באופן מלא והולם את המטרה של השבת המצב לקדמותו?

74. בענייננו, התובעים דורשים פיצוי לפי שווי עץ זית כעץ נוי.
לצורך הערכת אובדן רווח פוטנציאלי בגין עוולה נזיקית, אין די בכך שלנכס היה פוטנציאל, אלא נדרש להוכיח הפסדים ממשיים המבוססים על קיומו של ביקוש למוצר. כמו כן, יש להוכיח את היכולת לספק את הביקוש ואת שיעור אובדן הרווח הפוטנציאלי (ע"א 3853/11 רונית דגלי אומות בע"מ נ' שטרן (13.5.13) ו- ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט(6) 490 (2005)).

75. בנסיבות שלפנינו, התובעים עמדו בנטל הנדרש לצורך הוכחת התנאים הנ"ל כפי שעולה מחוות דעתו של המומחה מטעמם אשר הצביע על קיומו של ביקוש באזור יהודה ושומרון לקניית עצים בוגרים כעצי נוי. דבר אשר לא נסתר ע"י הנתבעת. המומחה אף ביסס את הערכותיו בהצעות מחיר שקיבל. מה גם, הוא אף לא העמיד את השווי המלא של עץ נוי ולקח בחשבון את ההוצאות הנחסכות לבעל המטע, פערי תיווך והפער בין מחיר הקניה למחיר המכירה. לאור זאת, העריך את שווי העץ בסך של 2,000 ₪ בלבד.

76. מדובר בהערכה סבירה שמתקבלת על הדעת, במיוחד לאור השיקולים שפורטו לעיל ובחוות דעתו של מומחה התובעים. לפיכך, אני מעמידה שוויו של עץ זית שנעקר ע"י הנתבעת מהמקרקעין המוחזקים ע"י התובעים, על סך של 2,000 ₪.

טרסות
77. הנתבעת בסיכומיה ציינה כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי אורך הטרסות שנהרסו (סע' 7.3.1 לסיכומי הנתבעת) וקיבלה את טענות התובעים בעניין זה.
בהקשר זה, חשוב לציין כי עיון בחוות הדעת של מומחי שני הצדדים לרבות חוות דעתו של רפעת מזלבט, מהנדס ומודד מוסמך מטעם התובעים (ת/2), העלה כי קיים שוני ב ין חוות הדעת באשר לאורך הטרסות כאשר לגבי חלק מהתובעים מומחה הנתבעת העריך אורך טרסות גדול יותר ממומח י התובעים ולגבי חלק אחר ההערכה נמוכה יותר. אולם, לאור הצהרת ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי אין מחלוקת בענין האורך, החישוב יבוצע לפי הערכת מומחי התובעים.

המחלוקת הקיימת בין הצדדים בעניין הטרסות הינה סביב שאלת עלות ביצוע הטרסות.
בסיכומיה חזרה הנתבעת מהערכת המומחה מטעמה והעמידה עלות מטר אורך טרסה על סך של 225 ₪, כשמנגד העלות שהוערכה ע"י מומחה התובעים הועמדה על סך של 250 ₪.

78. לאור האמור לעיל, ובהתחשב בעובדה שמומחה התובעים הגיש הצעה יחידה אשר ניתנה ע"י קבלן ישראלי, כאשר סביר הוא, כי שכירת שירותיו של קבלן מהאזור שליד המקרקעין נושא התביעה תעלה פחות, אני מוצאת לנכון להעמיד את עלות מטר אורך טרסה על סך של 225 ₪.

פינוי בולדרים, פסולת חפירה ושיקום ( חריש) הקרקע
79. המומחה מטעם התובעים קבע בחוות דעתו כי לצורך פינוי ערמת פסולת משטח נתון , המשאית שתעבוד בשטח תעמוד במימד הצר שלה שהוא לרוב 30*10 מ' שהינן מידות המשאית בתוספת לתנועותיה קדימה ואחורה עד להתייצבותה במקום כדרישת מפעיל השופל המעמיס. השופל המעמיס יזדקק לשטח עבודה של 30*15 מ' , כך שלצורך פינוי ערימת סלעים ייגרם נזק נוסף והוא נזק הידוק האדמה כתוצאה ממהלך העמסה בשטח כולל של כ-750 מ"ר.
על פי ההצעות שצורפו לחוות דעת מומחה התובעים, עלויות פינוי הפסולת עומדת על 85 ₪/ממ"ק ולצורך החזרת הקרקע לשימוש חקלאי יידרש ביצוע חריש עמוק, דיסקוס והחלקה ע"י ארגז מיישר בסך כולל של 162 ₪/דונם.

80. מנגד מומחה הנתבעת טען בחוות דעתו המשלימה, כי הבולדרים היו מאז ומעולם בקרקע, טרם ביצוע עבודות החפירה כאשר במהלך ביצוע העבודות, הזיז הקבלן את הבולדרים מתוואי העבודות לצידי החלקות. מכאן שמצבם של התובעים אף השתפר כך שבמקום שהבולדרים יהיו פזורים בכל השטח, כעת הם מרוכזים בצידי החלקות ואינם מפריעים למהלך הפעילות הרגילה של התובעים. על כן, אין צורך לפנותם.
לגבי ענין הידוק השטח, טען המומחה, כי במסגרת השומות שערך, ניתן פיצוי בגין עיבודים כגון חריש, יישור וטיוב הקרקע כדי לאפשר המשך שימוש חקלאי.

81. כשעושים השוואה בין התמונות החלקיות שהוצגו ע"י הנתבעת ואשר צולמו לפני תחילת עבודות החפירה (נ/4), לבין התמונות שהוצגו ע"י התובעים (נספחים ט' ו-י' לתצהיר ת/9), עולה כי אמנם ניתן להבחין בקיומם של בולדרים שהיו בחלקות לפני התחלת עבודות החפירה, אולם, לאחר ביצוע עבודות החפירה, הוצאו כמויות נוספות של אבנים ובולדרים אשר התווספו לאלו שהיו קיימים מלכתחילה. מכך עולה, כי לאחר סיום עבודות החפירה, הבולדרים והאבנים לא פונו, לפחות, לא באופן מלא. כפי שהטיב לתאר זאת מומחה הנתבעת:
"ת: חלק מהתמונות מופיעות בהן אבנים, וזה מתאר למעשה את מצב השטח ללא קשר לעבודתה של מקורות, וגם לשטחים ליד שמקורות לא נכנסה אליהם כך נראה השטח, ויש תמונות אחרות שבהן רואים שהשטח הוא תוצאה של עבודת מקורות בשטח. אני מציג לדוגמא תמונה מעמ' 5 מהתמונות נ/4, תמונות אלה מתארות את פני השטח לפני העבודות של מקורות. יש מקומות כמו אלה עם הרבה סלעים עוד לפני העבודה, ויש מקומות אחרים, לדוגמה בעמ' 6 ל-נ/4, שגם כן זה מצב השטח לפני העבודה.
ש: מפנה אותך לתמונה מס' 12. האם נכון שהסלעים שרואים בתמונה זו יצאו מתוך האדמה ולא היו בשטח על פני האדמה לפני שמקורות נכנסה?
ת: נכון. אסביר, אלה ( בתמונות שבעמ' 5 ל-נ/4) אבנים שרואים אותן לפני העבודות, היו הרבה זמן על פני השטח והצבע שלהן אחר קצת. האבנים בתמונות 11 ו-12 אולי יצאו במהלך העבודה. ............
ש: אתה מסכים איתי שהאבנים כמו בתמונות 17 ו-20 הן אבנים שצריך להוציא?
ת: כן. ...........
ש: מפנה לתמונות 35-36. יש כאן אבנים מתחת לעץ. אתה מסכים איתי שצריך לפנותן?
ת: כן. ..........
ש: תמונה 43 בנספח ט' לתצהיר התובע 6. אתה מסכים איתי שזה המצב לפני העבודות? הבולדרים האלה חדשים?
ת: רואים בתמונות שחלק מהבולדרים היום קיימים וחלק הוצאו בעקבות החפירות
.........
ש: אתה מסכים איתי שבין אותן אבנים לבין גדר המפעל יש רק עצי זית?
ת: במקרה הזה כן, לא לכל האורך.
ש: אתה מסכים איתי שהערימה הזו חדשה?
ת: חלק כן.
ש: ואת זה צריך לפנות?
ת: יכול להיות. גם לפני תחילת העבודות היו בולדרים בשטח, וכשהם רצו לנטוע עץ והיה בולדר הם נטעו אותו לידו.
ש: מפנה לתמונה של התובע 6, נספח ט', תמונות 57 ו-59. הבולדרים האלה היו במקור?
ת: לא, אלה בולדרים חדשים" (עמ' 73, ש' 33-34, עמ' 74, ש' 1-32 ועמ' 75, ש' 1-9)

כעת עולה השאלה, אילו בולדרים היו קיימים לפני תחילת העבודה ואילו התווספו בעקבות עבודות החפירה, והיכן הם הונחו, האם כפי שנטען ע"י הנתבעת, בצידי החלקות או הונחו בצורה שאכן מונעת מהתובעים לעשות שימוש חקלאי, כנטען ע"י התובעים?

82. הצדדים לא סיפקו מענה ברור ותשובה חותכת אודות המחלוקת הנ"ל. הרי כאמור מומחה הנתבעת לא התייחס כלל וכלל לשאלת פינוי הבולדרים, האבנים, הפסולת, וההוצאות הכרוכות בכך, מהטעם כי הדבר הטיב, לטענתו, עם התובעים, וזאת בניגוד לממצאים שעולים דווקא מחקירתו. זאת למרות שמעדות קוטה עולה, כי המומחה לא נתבקש להתייחס לעניין זה, משום שהדבר נמצא אך ורק באחריות הקבלן:
"ש: אז השמאי לא אמר כמה זה עולה להוציא אבנים, זה באחריות הקבלן?
ת: כן.
ש: גם לפסולת חפירה הוא לא התייחס?
ת: נכון כי הקבלן צריך לפנות את זה" (עמ' 65, ש' 22-25)

83. כשמנגד הציגו התובעים חוות דעת נוספת של המודד מטעמם, מוזלבט (ת/2). המודד נתבקש למדוד גודל השטח הניזוק של כל חלקה, גודל וגובה ערימות האבנים והעפר, עומק וגודל הבורות שנחפרו בשטח. לחוות הדעת צורפו התשריטים של כל חלקה מחלקות התובעים.
כך למשל לגבי חלקת תובע 2, ניתן להבחין שבחלקתו ישנן שתי ערימות: אחת הנמצאת בצידי החלקה בנפח של 70 מ"ק ושניה הנמצאת בתחילת החלקה, באמצע, בנפח של 317.40 מ"ק.
מעיון בתשריט חלקת תובע 3, עולה כי לא נמצאו ערימות של בולדרים אך התווסף לחלקה מילוי בנפח של 1101.05 מ"ק.
מתשריט חלקת תובע 4, ניתן להבחין בקיומה של ערימת בולדרים במרכז החלקה בנפח של 101.25 מ"ק.
מתשריט חלקת תובע 5 עולה, כי בולדרים בצדדי החלקה בנפח של 101.5 מ"ק.
מתשריט חלקת תובע 6, ניתן להבחין בקיומן של שתי ערימות בולדרים: אחת הנמצאת בצדדי החלקה בנפח של 60 מ"ק וערימה שניה הנמצאת במרכז החלקה בנפח של 240 מ"ק. סה"כ ערימות בולדרים בנפח של 300 מ"ק.
מתשריט חלקת תובע 7 עולה, כי הבולדרים מפוזרים בכל השטח בנפח של 229.4 מ"ק.
מתשריט חלקת תובעת 8, ניתן להבחין בקיומם של בולדרים מפוזרים באמצע השטח בנפח של 140 מ"ק.

כאן המקום לציין ולהבהיר, כי אין בממצאים שנקבעו ע"י המודד מטעם התובעים כדי לתת מענה או תשובה חותכת אודות השאלה אילו בולדרים היו קיימים לפני ביצוע עבודות החפירה ואילו התווספו בעקבות עבודות החפירה.
הנני ערה לכך, כי מדובר בשאלה ראייתית קשה ומסובכת וכי אכן קיים קושי לקבוע בגין כל אבן ואבן אם היא הייתה קיימת לפני או שהיא הופיעה כתוצאה מעבודות החפירה, כפי שנאמר גם ע"י מומחה הנתבעת:
"... אני לא יודע להגיד לך על כל אבן אם היא הייתה לפני או שהיא תוצאה של החפירה. אין לי ספק שכתוצאה מהחפירות עלו אבנים על פני השטח והוזזו ממקומן, אבל פני השטח מלאים באבנים. להגיד שזה מה שמפריע לאנשים להכשיר את הקרקע זה לא נכון. האבנים האלה שצריך להזיז, ניתן להשתמש בהן לבניית הטראסות" (עמ' 75, ש' 25-28)

84. עם זאת, ברור הוא, אף לגישת מומחה הנתבעת, כי קיימים בולדרים ואבנים שהתווספו בעקבות עבודות החפירה וכפי שגם עולה מחוות דעת המודד והתשריטים שצורפו, וכי חלק ניכר מאותם בולדרים לא נערמו לשולי החלקות אלא למרכזן וחלק אף פוזרו לכל אורך השטח. כפי שגם ברור הוא, כי יש בהערמת הבולדרים, שחלקם היו קיימים ומפוזרים לפני ביצוע עבודות החפירה, כדי להטיב במידה מסוימת עם התובעים. מה גם, ניתן להשתמש בבולדרים שהתווספו לצורך בנית טרסות. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי לצורך עיבוד הקרקעות, צריך לפנות את הבולדרים ולרכז את כולם בצידי החלקות, ורק אז לבצע חריש וטיוב לקרקע, כפי שעולה מעדות מומחה הנתבעת:
"ש: אם זה חדש, אפשר לנטוע בכל זאת עצים בלי לעשות כלום?
ת: לא אמרתי בשום מצב שלא צריך לעשות כלום. נתתי חוות דעת עבור חריש וטיוב של קרקע, הסדרת קרקע. לאחר העבודות של מקורות הקרקע התהדקה, ויש לעבד את הקרקע. אבל במקומות שיש בולדרים, ואנחנו ראינו את זה בכל מיני מקומות לאורך הדרך, ואני לא מדבר על האבנים הקטנות, אז אם זה סלעים גדולים, שהם בתוך הקרקע, הנטיעה שם היא לא בצורה מסודרת של שורות ואפשר לזוז מטה הצדה.
ש: מה צריך לעשות בתמונה מס' 59?
ת: במקרה הזה, לדעתי צריך לחרוש. אבל בחלק שבו רואים את הסלעים אי אפשר לחרוש. צריך לרכז את הסלעים הגדולים שעל פני השטח במקום אחד, במערום, ואת שאר השטח, אפשר לעבד, אבל, לפני זה צריך לחרוש את השטח." (עמ' 75, ש' 10-21)

85. למעשה, אין ספק כי לצורך עיבוד הקרקע קיים צורך בפינוי הבולדרים והעברתם במרוכז לצידי החלקות. פעולה כזו, בהתאם לחוות דעתו של מומחה התובעים, גורמת נזק נוסף לקרקע והוא הידוק הקרקע כתוצאה ממהלך ההעמסה והעבודה של הכלים הכבדים. לנזק הנ"ל לא ניתנה כל התייחסות בחוות דעתו הפרטניות של מומחה הנתבעת כשבחוות דעתו המשלימה טען הוא, כי לנזק זה ניתן ביטוי במסגרת הפיצוי עבור עיבודים כגון חריש, יישור וטיוב הקרקע.

86. אין בידי לקבל טענה זו של המומחה שכן מחקירתו עולה, כי פיצוי זה ניתן אך ורק עבור נטיעת עצים חדשים ולא בגין הנזק שנגרם בעקבות פינוי הבולדרים והידוק הקרקע. כך, למשל, בחקירתו הוא הגדיר את הפיצוי בגין עיבודים חקלאיים, כחריש, תיחוח, יישור וטיוב (עמ' 73, ש' 10-11). פיצוי זה התייחס למצב שבו הקרקעות הוחזרו למצבן הקודם ולצרכי נטיעת עצי זית חדשים ולא כפיצוי בגין הנזק שנגרם בגלל הידוק הקרקע. חיזוק לכך ניתן לדלות גם מעדות קוטה:
"ש: אבל השמאי שלך דיבר על עיבודים חקלאיים, אלה דברים שמתייחסים לצרכים לנטיעת עצי זית?
ת: נכון.
ש: לתובע מס' 7 הצעתם 1,500 ₪ ז"א שהוא צריך 1,500 ₪ אחרי שמחזירים את מצב הקרקע לקדמותו, על מנת לנטוע עצים?
ת: אחרי שמחזירים את המצב לקדמותו" (עמ' 65, ש' 29-34)

87. מהאמור לעיל מתקבלת המסקנה, כי למעשה אין חולק שלאחר פינוי הבולדרים והאבנים, צריך לחרוש ולהכין את הקרקעות לצרכי נטיעות חדשות. לפיכך, ובהתחשב בכל האמור, לרבות העובדה שחלק מהבולדרים והאבנים היו קיימים כבר בקרקעות לפני ביצוע העבודות וחלק מערימות הבולדרים נערמו בצידי החלקות במהלך העבודות ואינם מפריעים להמשך השימוש החקלאי, ובהתחשב בנזק שייגרם לקרקעות בעקבות פינוי הבולדרים בשל הידוק הקרקע, מצאתי לנכון לפסוק לתובעים פי צוי בשיעור של 80% מהפיצוי שנקבע בחוות דעתו של מומחה התובעים עבור כל תובע וזאת בגין פינוי בולדרים ואבנים וכן עבור עלויות חריש הקרקע לאחר הפינוי.

הבאת אדמה למילוי
88. מומחה התובעים קבע בחוות דעתו, כי " חפירות וחציבות המביאות לעירום אבנים ופסולת צמחית בשטח חקלאי, המביאות לעקירת עצים ולתנועה בלתי פוסקת של כלים כבדים ומשאיות בשטח קטן, תנועות הלוך ושוב בו, מחייבת בנוסף לחריש עמוק, דיסקוס והחלקה, הבאת אדמה חדשה, הנקיה מאבן ופסולת צמחית על מנת שיהיה אפשר לטעת בה עצים ולגדלם כנדרש כפי שהיה מצב החלקה ערב הנחת הצינור בה. עומק האדמה הנדרש למילוי בקרקע, לאחר מהלך שכזה, לא יפחת מ-30 ס"מ. הבאת אדמה חדשה ופיזורה הוערך ע"י המומחה ב-65 ₪/מ"ק.

89. מנגד קבע מומחה הנתבעת בחוות דעתו, כי במהלך עבודת החפירה לא הוצאה אדמה מהשטח. אדרבא, דווקא עודפי האדמה שהצטברו כתוצאה מהנחת הקו פוזרו על פני השטח וכי פני הקרקע אחידים מבחינת הגובה ללא כל חוסר באדמה. לפיכך, אין צורך בתוספת אדמה. המומחה הוסיף , כי עלות הבאת אדמה כאמור ופיזורה בשטח מוערכת ב-45 ₪/מ"ק.

90. ראשית לכל, יצוין כי קיימת אי בהירות מסוימת בממצאי מומחה הנתבעת שמצד אחד קובע, כי פני האדמה אחידים ומנגד פוסק פיצוי בגין עיבוד חקלאי שאחד ממרכיביו הוא דווקא יישור האדמה (עמ' 73, ש' 10-11).
שנית, מהתשתית הראייתית שהוצגה בפניי, לרבות התמונות שהוצגו ע"י שני הצדדים ועדויות העדים מטעמם, מתקבל הרושם, כי כתוצאה מביצוע עבודות החפירה, האדמה שבקרקע התהפכה (ראו עדות מומחה הנתבעת בעמ' 72, ש' 16 והתמונות שצורפו לתצהיר ת/6). עוד עולה, כי בחלק מאותן קרקעות המצב לא הוחזר לקדמותו ולא נעשה יישור ופני הקרקע הפכו להיות סלעיים ומלאים באבנים והקרקעות בלתי ראויות לעיבוד ונטיעה.

91. לפיכך, ובהתחשב בכל האמור ובעובדה כי הנזק הנ"ל אירע באזורים חלקיים בלבד כשפני האדמה בחלקים אחרים היו מיושרים ובהתחשב בפער המחירים בין הערכות שני המומחים, הנני קובעת כי הפיצוי המגיע לכל אחד מהתובעים בגין מילוי ופיזור אדמה חדשה הוא בשיעור של 50% מסך הפיצוי שנקבע עבור כל תובע בחוות דעתו של מומחה התובעים.

אובדן זכות שימוש/איסור בנייה
92. לטענת התובעים, עבודות החפירה מנעו מהם להשתמש ולבנות בסביבות התוואי שנחפר ועל כן זכאים הם לפיצוי בגין נזק זה.

מנגד, הנתבעת לא התייחסה לראש נזק זה בסיכומיה. כפי שלא הייתה גם כל התייחסות בחוות דעתו של המומחה מטעמה. למעשה היה די בכך כדי לקבל את ממצאי מומחה התובעים בעניין זה. חרף האמור, ולמען הסדר הטוב להלן נדון בטענה לגופו של עניין.

93. מומחה התובעים קבע בחוות דעתו, כי בעקבות החפירות נמנע מהתובעים לבנות מבנה חקלאי משני צידי הצינור. דבר זה יגרום להוצאות מיותרות בשל הצורך לנסוע הלוך ושוב לצורך הבאת תשומות ויגרום להעדר אפשרות אכסון יבולים טרם שיווקם. המומחה הוסיף וקבע, כי על פי הערכתו, החקלאי מגיע למטע הזיתים למשך 40-50 ימים. ללא אפשרות בניית מחסן בחלקתו, יאלץ הוא להוסיף שעה ויותר ביום, וכ-50 שעות עבודה נוספות בשנה, וזאת לצורך הבאת חומרי הדברה או כלי עבודה. זאת בנוסף להעדר אפשרות לאחסון יבולים טרם שיווקם. לגישתו, לגבי כל התובעים יחדיו לרבות התובע 1 שתביעתו נדחתה , יש להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 30,000 ₪, היינו 3,750 ₪ לכל תובע .

94. סעיף 6 לצו אוסר לבנות " כל בנייה במרחק של חמישה (5) מטרים משני צידי הקו"
מכך, עולה כי בעקבות עבודות החפירה, השטח שהועמד לשימוש התובעים צומצם והם מנועים מלבנות בצידי הקו במרחק של 5 מטרים מכל צד.

אין ספק, כי איסור זה גרם נזק לכל אחד מהתובעים וכי הם זכאים לפיצוי עבור נזק זה כפי שאף נקבע בסעיף 7 לצו:
"בעלי המקרקעין או המחזיקים בהם כדין לאורך התוואי יהיו זכאים לבקש פיצויים מהמבצע בגין איסור הבניה וכל נזק שייגרם להם עקב ביצוע העבודות" (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.)

משנקבע אף בהוראות הצו עצמו, כי יש לפצות את המחזיקים בקרקע בגין נזק זה ומשהדבר נתמך בחוות דעתו של מומחה התובעים אשר הבהיר גם בחקירתו, כי מניעת הבניה משמעה, כי לא ניתן לבנות סככה, רפת או כל מבנה חקלאי, במרחק של 5 מטרים (עמ' 57, ש' 1-9), ומשלא הוגשה מטעם הנתבעת חוות דעת נגדית שהתייחסה לנזק זה, אין אלא לאמץ את ממצאי והערכות מומחה התובעים ולפסוק לכל תובע פיצוי בסך של 3,750 ₪.

סגירת המפעל של תובע 6
95. למרות שבסיכומיה טענה הנתבעת, כי קיימת מחלוקת בין הצדדים אם מפעלו של תובע 6 הושבת בשל עבודות החפירה, מהתשתית הראייתית שהוצגה בפני מתקבלת תמונה אחרת שלפיה אין חולק בין הצדדים, כי בעקבות עבודות החפירה, נסגר מפעלו של תובע 6, כשהמחלוקת הינה לגבי התקופה שבמהלכה נחסמה הדרך למפעל ובשל כך הוא נסגר וכן לגבי גובה הפיצוי. הרי מומחה הנתבעת קבע בחוות דעתו כדלקמן:
"דרך האספלט המובילה למפעל נחפרה ונפגעה במהלך הנחת הקווים, הרחבה בחזית המפעל וקיר בטון תומך נפגעו גם הם. על פי סיכום מוקדם תיקון נזקים אלה באחריות הקבלן המבצע. במשך תקופה של כשבוע ימים שבה נחפרה הדרך נחסמה הגישה של רכבים למפעל, מר גאלי סולטאן מעסיק 4 עובדים והעסק היה משותק במהלך העבודות"
בהתאם לכך, קבע מומחה הנתבעת, כי תובע 6 זכאי לפיצוי עבור השבתת המפעל למשך 6 ימי עבודה בסך של 4,800 ₪. מכך ברור הוא, אף על פי ממצאי המומחה מטעם הנתבעת, כי מפעלו של תובע 6 הושבת בשל עבודות החפירה, ונותרה המחלוקת, סביב התקופה שבמהלכה הוא נסגר ומה גובה הנזק שנגרם.

96. מומחה הנתבעת הסביר בחקירתו, כי בבואו לקבוע את התקופה שבה הושבת המפעל כתוצאה מביצוע עבודות החפירה, הוא לא הסתמך על בסיס או ממצא ראייתי מסוים, אלא אך ורק על מידע שהועבר אליו ע"י נציגי הנתבעת:
"ש: אתה יודע לכמה ימים נסגר המפעל, זה מה שאמרו לך הממונים?
ת: אני לא יודע, לפי מה שאמרו לי" (עמ' 77, ש' 23-24)
מצד שני, נציג הנתבעת, קוטה, טען בתצהירו כי הדרך למפעל לא הייתה חסומה במשך חודשיים אלא למשך שבועיים (סעיף 16 לתצהיר). כשמנגד, בחקירתו טען כי אין הוא יודע לכמה זמן המפעל הושבת ונסגר בשל עבודות החפירה:
"ש: השמאי שלך קבע שהמפעל של ג'אלי היה סגור 6 ימי עבודה. מפנה אותך לחוות דעתו.
ת: כן.
ש: זה נכון?
ת: לא יודע.
ש: אז אתה לא יודע לכמה זמן נסגר המפעל?
ת: אני לא יודע, אני לא נמצא שם כל הזמן" ( עמ' 67, ש' 23-29)
בנוסף, במהלך חקירתו התברר כי הנתבעת בחרה להציג באופן סלקטיבי רק חלק מאותם יומני עבודה הנוגעים לפרויקט נושא התביעה (נספח ב' לתצהיר קוטה). מדובר בראיה שיש בה ללא ספק כדי לשפוך אור על המחלוקת שלפנינו, לרבות עניין משך התקופה שבמהלכה נחסמה הדרך למפעל והוא הושבת בשל העבודות שבוצעו:
"ש: יש לכם יומני עבודה?
ת: לקבלן.
ש: ויש לכם עותק ממנו? עובדה צירפת זאת לתצהירך.
ת: לקחתי את זה מהמפקח.
ש: יש שני יומנים או אחד? התרשמתי שצירפת לתצהירך מסמכים משני יומנים נפרדים. היו שני יומנים?
ת: אני לא מבין את השאלה. היומנים פה מה זה שניים?
ש: מפנה אותך למסמך האחרון בנספח ב' לתצהירך. רואים שזה יומן עבודה, דף מס' 1, וגם בדף הראשון של אותו נספח מופיע יומן עבודה, דף מס' 1, ויומנים אלה מתייחסים לתאריכים שונים?
ת: אין לי הסבר לזה.
ש: אני מניח שמהיומנים אנחנו יכולים ללמוד איפה עבדתם, באיזה תאריך, מתי חפרתם, מתי כיסיתם, מתי עשיתם כל פעולה בפרויקט?
ת: על פניו כך צריך להיות.
ש: אבל ביומנים צריך להופיע, למשל, מתי כיסיתם אספלט אצל ג'אלי?
ת: כן.
ש: ומתי חפרתם אצל תובע פלוני אלמוני צריך להופיע שם?
ת: כן" (עמ' 66, ש' 34 ועמ' 67, ש' 1-16)
הנתבעת נמנעה מלהציג ראיה כה חשובה ורלוונטית ללא כל הסבר שמצדיק זאת, על כן, אין ספק כי יש לזקוף מחדל זה לחובתה.

97. מנגד, עומדת גרסת תובע 6 אשר טען לכל אורך ניהול תביעה זו, כי דרך הגישה המובילה לחלקתו ולמפעלו נחסמה למשך יותר מחודשיים, מסוף דצמבר עד תחילת מרץ, כשבמהלך תקופה זו, המפעל הושבת באופן מוחלט (סעיף 28 לתצהירו ת/9). הוא נחקר וחזר על אותה גרסה, כשלדבריו לאחר תקופה זו המפעל המשך לפעול.

98. בעניין זה הוגשו מסמכים שונים ואף העיד מנהל החשבונות של המפעל. אולם, כבר יצוין, כי עדיין אין בכל הראיות שהוגשו כדי להצביע על התקופה המדויקת שבמהלכה הושבת המפעל וכן על גובה הנזק שנגרם. כך למשל, בעוד שלטענת תובע 6 המפעל חזר לפעול בתום ההשבתה, עומדת העובדה שבמשך שנת 2010 לא בוצעו כל קניות או רכישות ע"י המפעל (נספח ב' לתצהיר ת/8 ועמ' 39, ש' 7-12). מנגד עולה, כי ההכנסה הכוללת של המפעל לשנת 2010, הייתה על סך של 323,482 ₪. דבר שמצביע על כך שבמהלך שנת 2010, המפעל היה פעיל בשלב מסוים. אולם, בעניין זה נמנע תובע 6 מלהגיש דוחות מפורטים לגבי כל חודש וחודש, לרבות החודשים שלטענתו, המפעל היה במהלכם מושבת, כפי שגם נמנע מלהגיש את הריכוז בנוגע לנתוני ומשכורות העובדים במהלך שנת 2010. מה גם, התברר כי המסמכים שצורפו לתצהיר מנהל החשבונות, אינם בגדר מסמכים רשמיים שהוגשו לרשויות המסים, וכי לצורך הכנתם, הוא הסתמך על מסמכים נוספים שאף הם לא הוצגו (עמ' 37, ש' 22-28).

99. עם זאת, כך או כך ברור הוא כי בעקבות עבודות החפירה המפעל הושבת. כפי שברור הוא, כי נגרם לתובע 6 נזק כספי בעקבות השבתה זו. אם כי , מהראיות שהוצגו בפני עולה, כי הכנסותיו של המפעל היו בירידה, בהשוואה בין שנת 2008 ל-2009, וזאת ללא קשר לעבודות שבוצעו, כפי שאף העיד על כך תובע 6 בחקירתו:
"ש: מציג בפניך דו"ח נספח י"ב לתצהירך. לפי הכנסות שדיווחת ב-2008 המחזור העסקי כמעט 6 מיליון וב-2009 הוא מיליון.
ת: עבדתי ב-2008 ב-3 מיליון אז אני חייב לעבוד תמיד ב-3 מיליון.
ש: אחזור על השאלה.
ת: הייתי עובד עם עוד חברות שב-2009 עזבו אותי.
ש: מסכים איתי שהירידה הזאת לא קשורה לשום דבר שמקורות עשתה?
ת: נכון" (עמ' 44, ש' 13-19)
לפיכך, ברור הוא כי יש לייחס חלק מהירידה שנגרמה בהכנסות המפעל לגורמים אחרים שאינם קשורים לעבודות שבוצעו ע"י הנתבעת.

100. מהדוחות שהוצגו ע"י תובע 6 עולה, כי מחזורו העסקי של המפעל בשנת 2009 עמד על סך של 1,008,573 ₪ לעומת מחזור העסקי של שנת 2010 אשר עמד על סך של 323,482 ₪. בהתאם לחישובי תובע 6 יוצא, כי הכנסתו היומית של המפעל נטו לאחר ניכוי מס הכנסה, עמדה על סך של 1,573 ₪. ואילו בהתאם לחישובי מומחה הנתבעת ההכנסה עמדה על סך של 800 ₪.

101. בהתחשב בכל האמור לעיל, ובהתחשב בתקופה שבה נמשכו עבודות ביצוע הפרויקט כולו, ובירידה החלקית בהכנסות המפעל שיש ליחסה לעבודות שבוצעו ע"י הנתבעת, אני מוצאת לנכון להעמיד את גובה אובדן ההכנסה היומית של המפעל על סך של 1,000 ₪ לתקופה של חודש וחצי (6 ימי עבודה בשבוע). כך יוצא כי יש לפצות את התובע 6 בגין השבתת מפעלו על סך של 36,000 ₪.

102. לסיכום, לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים כדלקמן:

תובע 2 – סמיר סלאח סולטאן
א. 18 עצי זית לפי 2,000 ₪ לעץ: 36,000 ₪.
ב. 176 מ' טרסות לפי 225 ₪/מ': 39,600 ₪.
ג. פינוי בולדרים ואבנים וחריש הקרקע לאחר הפינוי, לפי 80% מהפיצוי שנקבע ע"י מומחה התובעים: 4,929 ₪.
ד. הבאת אדמה למילוי לפי 50% מהפיצוי שנקבע ע"י מומחה תובעים: 25,545 ₪.
ה. אובדן זכות שימוש/איסור בניה, סך של 3,750 ₪.

תובע 3 - יחיא חסין שמלאוי
א. פינוי מילוי ואבנים וחריש הקרקע לאחר הפינוי, לפי 80% מהפיצוי שנקבע ע"י מומחה התובעים: 75,451 ₪.
ד. הבאת אדמה למילוי לפי 50% מהפיצוי שנקבע ע"י מומחה תובעים: 30,128 ₪.
ה. אובדן זכות שימוש/איסור בניה: 3,750 ₪.

תובע 4 – מוסא עבד חסן סלאמה
א. 28 עצי זית לפי 2,000 ₪ לעץ: 56,000 ₪.
ב. 80 מ' טרסות לפי 225 ₪/מ': 18,000 ₪.
ג. פינוי בולדרים ואבנים וחריש הקרקע לאחר הפינוי, לפי 80% מהפיצוי שנקבע ע"י מומחה התובעים: 7,192 ₪.
ד. הבאת אדמה למילוי לפי 50% מהפיצוי שנקבע ע"י מומחה תובעים: 10,400 ₪.
ה. אובדן זכות שימוש/איסור בניה: 3,750 ₪.

תובע 5 - עזאם סלימאן דאוד
א. 36 עצי זית לפי 2,000 ₪ לעץ: 72,000 ₪.
ב. 150 מ' טרסות לפי 225 ₪/מ': 33,750 ₪.
ג. פינוי בולדרים ואבנים וחריש הקרקע לאחר הפינוי, לפי 80% מהפיצוי שנקבע ע"י מומחה התובעים: 7,257 ₪.
ד. הבאת אדמה למילוי לפי 50% מהפיצוי שנקבע ע"י מומחה תובעים: 13,650 ₪.
ה. אובדן זכות שימוש/איסור בניה: 3,750 ₪.

כאן המקום לציין כי בעניין הפיצוי בגין עצי פרי שונים, למעט עדות תובע 5 לא הובאה כל ראיה אחרת שיש בה כדי לאשש את גרסתו בעניין זה. על כן, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

תובע 6 – ג'אלי הזים סולטאן
א. 37 עצי זית לפי 2,000 ₪ לעץ: 74,000 ₪.
ב. 220 מ' טרסות לפי 225 ₪/מ': 49,500 ₪.
ג. פינוי בולדרים ואבנים וחריש הקרקע לאחר הפינוי, לפי 80% מהפיצוי שנקבע ע"י מומחה התובעים: 20,750 ₪.
ד. הבאת אדמה למילוי לפי 50% מהפיצוי שנקבע ע"י מומחה תובעים: 26,325 ₪.
ה. השבתת המפעל ואובדן רווחים: 36,000 ₪.
ו. אובדן זכות שימוש/איסור בניה: 3,750 ₪.

תובע 7 – רדא יוסף שמלאוי
א. 17 עצי זית לפי 2,000 ₪ לעץ: 34,000 ₪.
ב. 250 מ' טרסות לפי 225 ₪/מ': 56,250 ₪.
ג. פינוי בולדרים ואבנים וחריש הקרקע לאחר הפינוי, לפי 80% מהפיצוי שנקבע ע"י מומחה התובעים: 15,935 ₪.
ד. הבאת אדמה למילוי לפי 50% מהפיצוי שנקבע ע"י מומחה תובעים: 11,148 ₪.
ה. אובדן זכות שימוש/איסור בניה: 3,750 ₪.

תובעת 8 – תמאם חוסין עטאללה
א. פינוי בולדרים ואבנים וחריש הקרקע לאחר הפינוי, לפי 80% מהפיצוי שנקבע ע"י מומחה התובעים: 9,805 ₪.
ב. אובדן זכות שימוש/איסור בניה: 3,750 ₪.

הודעת צד ג'
103. בסיכומיה טענה הנתבעת, כי במידה והיא תחויב לשלם לתובעים פיצויים כלשהם, למעט הפיצוי בעניין עצי הזית שנעקרו, מחויב הקבלן לשפותה בגין כך. בעניין זה הסתמכה הנתבעת על הוראות ההסכם שנחתם בינה לבין הקבלן.

104. מנגד טען הקבלן, כי הוא החל בביצוע עבודות השיקום והחזרת המצב לקדמותו בחלק מהמקומות עד שבשלב מסוים התבקש ע"י הנתבעת שלא להמשיך בביצוע השיקום מאחר ומתגבש הסכם בינה לבין התובעים בעניין תשלום פיצוי כספי דבר שמייתר את המשך ביצוע העבודות. לטענתו, מאז סיום הנחת הקו לא הייתה כל בקשה מטעם הנתבעת בעניין שיקום ו/או בניית טרסות. הפניה הראשונה שלפיה נתבקש הוא לבנות את הטרסות הייתה בחודש 2/2011 לאחר שהוגשה התביעה נשוא תיק זה. לטענתו, הוא פעל בהתאם להוראה הנ"ל אך נתקל בהתנגדות מצד התובעים וקיבל הנחיה מבא כוחה של הנתבעת שלא להיכנס לשטח בכוח.

105. אקדים ואציין, כי את הנזקים שנגרמו לתובעים ושבגינם דורשת הנתבעת מהקבלן לשפותה או לפצותה, ניתן לחלקם לשתי קטיגוריות; אלו שלטענתה נגרמו כתוצאה מאי מילוי חובות שהתחייב לבצען על פי ההסכם עצמו שנחתם ביניהם, ואילו שלטענתה מחויב הוא לשפותה לאור תניית השיפוי שעוגנה בסעיף 18( יא) להסכם.
להלן נדון תחילה בנזקים מהקטגוריה הראשונה.

106. כאמור בין הנתבעת לקבלן נחתם, ביום 13.12.2009, הסכם עבודה וזאת לאחר שהקבלן זכה במכרז שפורסם ע"י הנתבעת (נספח א1 לתצהיר קוטה).
בהתאם להסכם העבודה התחייב הקבלן, בין היתר, לתקן את פני השטח, לסלק עודפי חפירה ופסולת על חשבונו וכן התחייב הוא לתקן ולשקם טרסות. התחייבויות אלו עוגנו בהסכם עצמו וכן בנספחים שצורפו להסכם ואשר מהווים חלק בלתי נפרד ממנו.
כך למשל בעניין פינוי הפסולת, נקבע בסעיף 17 להסכם כדלקמן:
"א. הקבלן יסלק מעת לעת, על חשבונו, פסולת אשר הצטברה במקום ביצוע העבודות לרבות עודפי חפירה/חציבה.
...........
ב. עם סיום העבודות, ינקה הקבלן את מקום ביצוע העבודות מכל פסולת ומכל החומרים המיותרים לרבות עודפי חפירה/חציבה אשר יצטברו במקום, וימסור את המבנה כשהוא נקי בהתאם לאישור המפקח ומתאים למטרתו"
הוראה דומה נקבעה גם בסעיף ג(1) למפרט הארגוני (נספח א3 לתצהיר קוטה):
"תוך שלושה ימי עבודה מסיום עבודות הקבלן, יפנה וירחיק משטח העבודה את כל הציוד שלו ואת כל השאריות שלו ואת כל הפסולת שנוצרה על ידיו. מודגש כי את הפסולת יש לפנות לאתר מורשה, שיתואם ע"י הקבלן ועל חשבונו כמו כן על הקבלן להציג בפני המפקח את אישור האתר המורשה על קבלת הפסולת"
כך גם נקבע במסמך ההבהרות לכתב הכמויות והמחירים המוצעים למכרז (נספח א5 לתצהיר קוטה). למשל, בפרק ב(1) פורטו העבודות שהתחייב הקבלן לבצען כשבין היתר נכתב מפורשות שהמחיר כולל פינוי עודפי חפירה/חציבה לאתר פסולת מורשה.

גם החובה בדבר החזרת המצב לקדמותו עוגנה באותו פרק, בסעיף ט' שקובע כדלקמן:
"החזרת פני השטח לקדמותם ותיקון נזקים שנגרמו, מודגש כי לא תתקבל תוספת עבור החזרת השטח לקדמותו בגמר העבודה"

107. אומנם לגבי ראשי הנזק של פינוי בולדרים ושיקום הקרקע (יישור, חריש והבאת אדמה למילוי) טען נציג הקבלן-טירן בעדותו כי הוא החזיר את השטח לקדמותו, ובפרט, פינה את הבולדרים והפסולת ויישר את הקרקע. אולם, אין בידי לקבל עדותו זו, שכן היא סותרת את הממצאים העובדתיים שנתגלו בפניי, כפי שפורט בהרחבה לעיל, ולפיהם לאחר סיום העבודות, לא הוחזר המצב לקדמותו ובעקבות זאת נגרמו נזקים רבים לתובעים.
שנית, בעדותו הוא התפתל וטען כי הכוונה בהחזרת המצב לקדמותו, היא רק לעניין שיקום הטרסות.
שלישית, לא רק שגרסתו אינה מתיישבת עם הממצאים שעולים מהראיות שהוצגו בפניי, אלא שהקבלן גם נמנע מלהציג את יומני העבודה הנוגעים לפרויקט נושא התביעה. מדובר, כפי שציינתי לעיל, בראיה חשובה אשר יש בה, ללא ספק, כדי לשפוך אור על המחלוקת שלפנינו ועל כן, יש לזקוף הימנעותו מהצגתה לחובתו.

108. לאור כל האמור לעיל ומשהתחייב הקבלן לבצע את כל הפעולות הנ"ל לפי ההסכם עצמו, ומשהוכח כי, בסופו של יום, הדבר לא בוצע על ידו ובעקבות זאת נגרמו נזקים לתובעים כמפורט לעיל, על כן, מחויב הוא בלשאת בנזקים אלו, קרי, פינוי הבולדרים ושיקום הקרקע ( יישור, חריש והבאת אדמה למילוי).

109. לגבי סגירת מפעלו של תובע 6. הנתבעת לא התייחסה באופן נפרד לראש נזק זה והסתפקה לטעון באופן כללי, כי הקבלן מחויב לשפותה בגין כל סכום שתחויב בו. כשמנגד, עניין זה לא זכה להתייחסות כלשהי בסיכומי הקבלן.

110. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהוראת סעיף 18( ו) להסכם שקובעת כדלקמן:
"שלא לפגוע ו/או שלא להפריע שלא לצורך, מהלך ביצוע העבודות, בנוחיות הציבור, בזכות השימוש והמעבר של אדם כלשהו בכביש, דרך וכיו"ב. נגרם במהלך ביצוע העבודות נזק לדרך ו/או למתקנים לרבות למערכות תת קרקעיות ועל קרקעיות, וזאת מטעם כלשהו, יתוקן הנזק על ידי הקבלן ועל חשבונו ובהתאם להוראות הרשויות ו/או הגופים המוסמכים בנדון"
עיון ביומן העבודה החלקי שהוגש ע"י הנתבעת (נספח ב' לתצהיר קוטה, דף מס' 11) מלמד, כי ביום 16.2.09, במשך ביצוע העבודות, הקבלן היה מודע לבעייתיות שעומדת בפניו לצורך ביצוע עבודות החפירה בקטע הסמוך למפעלו של תובע 6 – דרך האספלט, ובמילים שלו:
"עדיין לא ניתן פתרון סופי לקטע אספלט שמתחיל מנקודה ... ( בתוך חדר של בעל המפעל) לכן קטע זה ידולג ולא תבוצע בו חפירה או חציבה, כמו כן, פיתרון להשארת דרך זמנית למפעל."
מהעדות הנ"ל לא ברור אם נמצא פתרון ומה נעשה בהמשך ע"י הקבלן. שכן, לא הוצגו יומני עבודה מטעמו, דבר שכאמור יש לזקוף אותו לחובתו. מה גם, עניין זה לא זכה לכל התייחסות מצד הקבלן.

111. משכך הם פני הדברים, ומשהוכח כי הקבלן היה מחויב על פי הוראות ההסכם עצמו, לאפשר גישה ומעבר חופשיים, ומשלא הצליח הקבלן להוכיח כי בפועל הדבר נעשה כמתחייב על פי ההסכם, ומשאין חולק כי בסופו של יום אכן נגרם נזק לתובע 6 בעקבות העבודות שבוצעו ע"י הקבלן וחסימת הדרך של המפעל, אין ספק כי יש לחייב את הקבלן בראש נזק זה.

112. לגבי הקטגוריה השנייה של הנזקים – תניית השיפוי, התובעת הפנתה לסעיף 18( יא) להסכם שקובע כדלקמן:
"הקבלן מתחייב לפצות ו/או לשפות את מקורות, עובדיה, משמשיה, או מי מטעמה, בגין כל דרישה או תביעה אשר תיתבע או תחויב בהן והקושרות בביצוע העבודה לרבות קנסות בגין הפרת הוראות כל דין, וכל זאת מיד עם דרישתה הראשונה של מקורות"

הנזק שבמחלוקת בין הצדדים, בהקשר לסעיף הנ"ל, הינו הנזק אשר נגרם לטרסות.
כאן עולה השאלה, האם הקבלן מחויב לפצות או לשפות את הנתבעת גם מקום שבו סיבת אי ביצוע חלק זה של העבודה, היינו הטרסות , לא היתה נעוצה בקבלן ?

מדובר בשאלה פרשנית שזכתה להתייחסות חלקית בלבד מטעם הנתבעת והקבלן. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהממצאים שעולים מהתשתית הראייתית שהוצגה בפניי.

113. מהתשתית הראייתית שנפרסה בפניי ואשר פורטה בהרחבה לעיל עולה, כי הנתבעת אכן העמידה בפני הקבלן מעין מצג שלפיו היא הגיעה להסדר כספי מסוים עם התובעים, דבר שללא ספק, כפי שנטען ע"י הקבלן, מייתר את הצורך בתיקון הנזק שנגרם לטרסות ובנייתן מחדש.
אם בכך היה מסתיים העניין, אולי היה די בכך כדי לפטור את הקבלן מתשלום סכום כלשהו בגין ראש נזק זה. אולם, כידוע, הסכם כזה או אחר לא נחתם בין התובעים והנתבעת. בהמשך הנתבעת אף ביקשה מהקבלן לחזור לשטח ולהחזיר את המצב לקדמותו, לרבות הסדרת השטח ובניית טרסות, אך הוא נתקל בהתנגדות חלק מהתובעים, כפי שעולה מההתכתבויות שהיו בין הנתבעת לבין נציגי הקבלן (נ/6).
כך למשל, ביום 14.2.11, ולאחר הגשת התביעה, שלחה הנתבעת דרישה לנציג הקבלן לחזור לעבודתו לשטח לצורך החזרת המצב לקדמותו ובניית הטרסות. הקבלן נכנס לשטח אך הוא נתקל כאמור בהתנגדות מצד חלק מהתובעים, ובתורו הודיע על כך לנתבעת, וזו הורתה לו להימנע מכניסה לשטח.

114. למעשה הקבלן אינו מתכחש לחובתו לשקם ולבנות טרסות והוא אף מודה בכך, בסעיף 20 לסיכומיו, אך לטענתו, הדבר לא בוצע מסיבות שאינן קשורות אליו אלא לנתבעת עצמה.

אכן השתכנעתי, כי אי תיקון הנזק שנגרם לטרסות אינו נעוץ במחדל של הקבלן, אלא לאור דרישת הנתבעת שהציגה בפניו מצג לפיו היא הגיעה להסדר כספי עם התובעים, והיא נאותה לבקש ממנו לחזור בחזרה לשטח ולתקן את הנזק רק לאחר הגשת כתב התביעה ופתיחת הליך משפטי זה.
האם גם במקרה כזה ועל פי תניית השיפוי יש מקום לחייב את הקבלן בשיפוי הנתבעת?
סבורני כי התשובה לכך הינה שלילית.
אודה, כי ההכרעה בסוגיה הנ"ל, לא הייתה קלה וזאת גם לאור ההתייחסות הלאקונית של שני הצדדים בעניין זה אשר לא מצאו לנכון להרחיב ולפרט את טיעוניהם בעניין.

115. בענייננו מדובר בהתקשרות שערכה הנתבעת מול הקבלן שזכה במכרז לביצוע הפרויקט הנ"ל. כך שסביר להניח כי ההסכם נוסח על ידי הנתבעת מבעוד מועד והוכתב לצד השני, לקבלן. נסיבות אלו מצדיקות דווקא לדקדק עם המנסח וזאת לאור פער המיקוח בין הצדדים וכלל פרשנות החוזה נגד המנסח או כלל הפרשנות נגד הצד החזק (ע"א (מחוזי-חיפה) 2114/05 עראבי נ' נג'אר (26.3.07 ) ו-ע"א 4651/95 בני סעיד חמודה קבלני עבודות נ' המועצה המקומית עראבה, פ"ד נ(5) 81 (1997)).
בנסיבות אלה, סבורני, כי יש לראות את כוונת הצדדים המשתמעת מלשון החוזה כפי שהיא מובנת על ידי אנשים בנסיבותיהם של השניים, באופן כי הסעיף הנ"ל אינו בגדר תניית שיפוי שיש בה התחייבות ברורה, מפורשת וחד משמעית לפטור את הנתבעת מאחריותה ולחייב את הקבלן לשפותה גם במקרה שבו העבודה הופסקה, ובשל כך נגרם נזק לתובעים, בגלל בקשת ואף אשמת הנתבעת עצמה. הרי לו הייתה כוונת הצדדים לתנייה זו כה רחבה עד כדי הסרת כל אחריות מהנתבעת גם בקמרה הנ"ל, עניין זה היה נאמר בהסכם ברחל בתך הקטנה.

חיזוק לכך ניתן למצוא דווקא בהוראות ההסכם עצמו. כך למשל, תחת הפרק של " הפסקת עבודה זמנית", הוסדר עניין הפסקת העבודה תוך ביצוע אבחנה ברורה בין מקרה שבו הופסקה העובדה מסיבות התלויות בקבלן, לבין מקרה שבו הופסקה העבודה בשל סיבות אשר אינן תלויות בקבלן. בעוד שבמקרה הראשון נקבע כי בנסיבות אלו, ההוצאות שייגרמו לנתבעת, לקבלן או לכל צד שלישי, יחולו על הקבלן אשר ישפה ויפצה את הנתבעת. במקרה השני, קרי, במקרה שבו הופסקה העבודה מסיבות שאינן קשורות לקבלן, לא נקבע הסדר כזה (סעיפים 7( ג) ו- (ד) להסכם).
בהקשר זה יפים גם דבריו של כבוד השופט רובינשטיין:
"מקובלת עלי פרשנותן של המשיבות 3-1, לפיה התחייבה פארס לשפות את זוגלובק בקשר לאחריותה ולחובותיה כמעביד בלבד, ולא בגין מחדליה של זוגלובק עצמה. נדמה כי לו היתה כוונת הצדדים לתניית שיפוי רחבה עד כדי הסרת כל אחריות מזוגלובק גם בעקבות רשלנות אפשרית שלה, היה עניין זה נאמר בהסכם ברחל בתך הקטנה." ( רע"א 3740/07 זוגלובק בע"מ נ' נאג'ר בע"מ (16.1.08 ))

116. נוסף על כן, שוב יש להדגיש כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שלא הובאו ע"י הנתבעת ראיות כלשהן אשר מהן ניתן להסיק כי אומד דעת הצדדים, בנסיבות המקרה שלפנינו, היה דווקא להטיל חובת שיפוי גם במקרה כזה על הקבלן ( ראו להשוואה ע"א ( מחוזי חיפה) 24473-06-13 עוף טוב ( שאן) בע"מ נ' עואודה סובחי (5.6.14)).

117. מן המקובץ לעיל מתקבלת המסקנה, כי הקבלן אינו מחויב לשפות את הנתבעת בגין הפיצוי אותו חויבה לשלם לתובעים עבור הנזק שנגרם לטרסות.

118. לעניין ראש הנזק בנוגע לאובדן זכות שימוש/איסור הבניה, יצוין כי הצו אסר בנייה במרחק של חמישה מטרים משני צידי הקו (סעיף 6 לצו) כך שלמעשה הנזק שנגרם לתובעים לא נגרם בעקבות העבודה שביצע הקבלן כנדרש על פי סעיף 18( יא) להסכם שנחתם בין הקבלן לבין הנתבעת. על כן, אין כל מקום לשפות את הנתבעת בגין ראש נזק זה.

סיכום
119. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים כדלקמן:
תובע 2, סך של 109,824 ₪.
תובע 3, סך של 109, 329 ₪.
תובע 4, סך של 95, 342 ₪.
תובע 5, סך של 130, 407 ₪.
תובע 6, סך של 210,325 ₪.
תובע 7, סך של 121, 083 ₪.
תובעת 8, סך של 13,555 ₪.
כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בגין האגרה ששולמה וכן בגין שכ"ט המומחים, בנוסף תישא התובעת בהוצאות התובעים בגי ן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהפיצויים שנפסקו לעיל בתוספת מע"מ כחוק.
כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

120. בעניין הודעת צד ג', ההודעה כאמור מתקבלת באופן חלקי, צד ג' ישפה את הנתבעת כדלקמן:
בגין הנזק שנגרם לתובע 2, ישפה צד ג' את הנתבעת בסך של 30,474 ₪.
בגין הנזק שנגרם לתובע 3, סך של 105,579 ₪.
בגין הנזק שנגרם לתובע 4, סך של 17,592 ₪.
בגין הנזק שנגרם לתובע 5, סך של 20,907 ₪.
בגין הנזק שנגרם לתובע 6, סך של 83,075 ₪.
בגין הנזק שנגרם לתובע 7, סך של 27,083 ₪.
בגין הנזק שנגרם לתובע 8, סך של 9,805 ₪.
בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות בהודעת צד ג'.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ה, 07 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.