הדפסה

האחים אבו עיאש בע"מ ואח' נ' פלורינקס אקטיב בע" מ ואח'

מספר בקשה:13
בפני
כבוד ה שופטת רות רונן

מבקשים

  1. שמעון אקהויז
  2. אסף קורנר
  3. אילומינאז' בע"מ
  4. אילומינאז' ביוטי בע"מ
  5. סינרון מדיקל בע"מ

נגד

משיבים

  1. האחים אבו עיאש בע"מ
  2. ניקולא פרח
  3. כאיד אבו עיאש
  4. עותמאן זועבי
  5. מרואן עסאף
  6. אן. ג'י.טי טכנולוגיות הדור החדש בע"מ
  7. אגודת הגליל-האגודה הערבית הארצית למחקר ושירותי בריאות
  8. פלורינקס אקטיב בע" מ
  9. jacods lnvestment

החלטה

החלטה ב"בבקשה למתן הוראות לצורך יישום פסק הדין".
הצדדים
המבקשת 4, חברת פלורנס אקטיב בע"מ (להלן: "החברה"), היא חברה העוסקת במחקר ופיתוח של שיטות ומכשור למניעת ריקבון ועששת שינויים ומחזיקה במספר פטנטים.
המבקשת 1, אילומאז' בע"מ (להלן: "אילומאז'" או "בעלת השליטה"), מחזיקה בכ-74% ממניות החברה והיא בעלת השליטה בה . המבקשת 2, אילומניאז' ביוטי בע"מ (להלן " אילומניאז' ביוטי") היא בעלת השליטה בחברת אילומאז'.
המשיבים 4-1 הינם בעלי מניות מיעוט בחברה.
רקע עובדתי
ביום 14.5.2015 פנו המשיבים בבקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, שיאסור על המבקשים בבקשה זו להתקשר בעסקה שבמסגרתה ימכרו נכסי החברה לצד שלישי, ובפרט לחברת Colgate-Palmolive Company (להלן: " הבקשה למתן צו מניעה זמני").
בבקשה למתן צו מניעה זמני טענו המשיבים כי בין בעלת השליטה בחברה לחברת קולגייט התגבשה עסקה שבמסגרתה תגרום בעלת השליטה למכירה של נכסי החברה (להלן: "עסקת קולגייט" או "העסקה").
המשיבים העלו בבקשה למתן צו מניעה טענות שונות לפגמים באופן הבאת העסקה לאישור דירקטוריון החברה והאסיפה הכללית. בתמצית נטען כי לא דווח לדירקטוריון זמן מספיק מראש על העסקה, כי הדיווח לדירקטוריון נעשה מבלי שהועברו לידיו מידע ומסמכים חיוניים לצורך בחינת טיב העסקה (כגון נוסח ההסכם והערכת שווי של נכסי החברה), וכי לא הוסבר טיב ניגודי העניינים של כלל חברי הדירקטוריון (ובפרט מר כאמל ח'ולאד). בין היתר, צוין כי מתוך תמורת העסקה שתועבר לחברה, בסך 4.2 מיליון ₪, החברה תשלם "קנס" למדען הראשי בשל הוצאות הקניין הרוחני מגבולות המדינה.
ביום 17.5.2015 נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד, והוריתי למבקשים בבקשה דנן (המשיבים לבקשה למתן צו מניעה) להגיש תגובתם תוך 3 ימים.
ביום 19.5.2015 הוגשה תגובת המבקשים לבקשה למתן צו מניעה זמני. בתגובה זו הסבירו המבקשים כי טענתם היחידה של המשיבים מכוונת כנגד אופן החלוקה של תמורת העסקה בין החברה לבין בעלת השליטה. המבקשים הסבירו כי בשל מבנה ההון בחברה אין משמעות לאופן החלוקה, מה גם שחלוקה זו היא הוגנת, ונעשתה כדין ומבלי לקפח את זכויות המשיבים.
לטענת המבקשים, השווי הכולל של עסקת קולגייט הוא 10 מיליון דולר בתוספת תשלומים עתידיים בגובה 5% מהכנסות המוצר עד לסוף שנת 2022. מתוך תמורה זו, 4.2 מיליון דולר זכאית לקבל החברה בגין הטכנולוגיה שיש ברשותה ואילו 5.8 מיליון דולר אמורים להיות משולמים לאילומניאז' ביוטי, בגין נכסיה המוחשיים והלא מוחשיים של אילומאז', שהיא בעלת זכויות הייצור וההפצה הבלעדיות.
לטענת המבקשים, בכל מבנה עסקה שהוא (וגם לשיטת המשיבים), התמורה לה זכאים המשיבים בגין אחזקותיהם במניות בכורה הוא לכל היותר 350,000$. המבקשים הסבירו כי כל סכום שתקבל החברה יצטרך להתחלק לפי מדרג שפורט בס' 37 לתגובה לבקשה למתן צו מניעה (והכולל בין היתר תשלום למדען הראשי לצורך מכירת הנכסים לקולגייט שעל-פי ההערכה נאמד בכ-800 אלף דולר). כן נטען בתגובת המבקשים כי גם בחלוקה על-בסיס מניות רגילות, בלי לקחת בחשבון את הזכויות העודפות הצמודות למניות הבכורה, למשיבים נותרים לכל היותר 15% (75% מיוחסים לבעלת השליטה ו-10% למר כאלד ח'ואלד).
בתגובה צוין עוד, כי המשיבה 1, אן. ג'י.טי. טכנולוגיות הדור החדש בע"מ (להלן: "NGT"), מחזיקה ב-6% מהון המניות של החברה (מניות רגילות), וכי מניות אלה שועבדו לטובת המדען הראשי כנגד הלוואות שניתנו לחברה. הוסבר כי בתחילת הדרך פעלה החברה במסגרת החממה הטכנולוגית NGT ומומנה באמצעות ההלוואות הנ"ל. החברה לא פרעה הלוואות אלה, ולכן החלו נציגי המדען הראשי בהליכי מימוש השעבוד שהוטלו על מניות החברה שבבעלות NGT. לכן, טענו המבקשים, כי כל סכום שישולם ל-NGT כנגד מניותיה, יהיה צריך להיות מופחת מהסכום שישולם למדען הראשי, כך שבפועל כל תשלום עבור מניות אלה אמור להתבצע ממילא למדען הראשי וזאת עד גובה התשלום למדען הראשי.
הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין
ביום 19.5.2015 התקיים דיון בבקשה. טרם החל הדיון, הודיע בא כוח המשיבים (המבקשים בבקשה למתן צו מניעה) כי המשיבים הגיעו להסכמות, שבעקבותיהן המבקשים מסירים את הטענות שהועלו על-ידיהם במסגרת הבקשה ומסכימים לפקיעת הצו הארעי מיום 17.7.2015.
על-פי הסכמות הצדדים, כפי שהוכתבו לפרוטוקול, המבקשות 1-2 (אילומאז' ואילומניאז' ביוטי) ישלמו במעמד סגירת העסקה סך של 600,000$. המבקשות 1-4 ישלמו 9% מהתמורה ברוטו שתתקבל על ידם במסגרת העסקה עם קולגייט, קרי במסגרת התמלוגים שיתקבלו על ידם בעסקת קולגייט. הסכום של 600,000$ ישולם מיידית עם סגירת עסקת קולגייט (בהתאם לסכומי ההשקעה המתואמים של אותם בעלי המניות) והתוספת של 9% תשולם מדי פעם כאשר היא תתקבל על-ידי המבקשות 1-4 בהתאם לתנאי ההסכם עם קולגייט ותוך 7 ימי עסקים מיום קבלתם.
על-פי הפרוטוקול:
"הסכומים האמורים, אינם כוללים כל תמורה למר כמאל חוואלד והם לא כוללים כל תשלום או חבות ללשכת המדען הראשי וזאת מכוח המימון הראשוני שניתן לחממת אן.ג'.טי המבקשת 1 ( NGT, ר.ר.), ו/או מכוח כל חבות למדען בקשר עם ביצוע העסקה. כלומר, אם תהיה חבות למדען הראשי מכוח האמור לעיל, יישאו בה המשיבים. מדובר על חבות ישירה או עקיפה."
בנוסף, נאמר בפרוטוקול בהתייחס לתשלום לבעלי מניות המיעוט, כי ככל שמדובר במרשיו של ב"כ המשיבים, הוא מסכים לקבל המחאה אחת למשרדם (או לנאמן תשלומים) שתחולק בין המשיבים לפי חלקם היחסי. ב"כ המשיבים ייצור קשר עם יתר בעלי מניות המיעוט כדי לברר אם הם מבקשים להיות חלק מההסכם.
בפרוטוקול צוין עוד כי -
"מקובל עלינו שככל שבעל מניות מסוים לא יסכים להסדר, אזי יפחת הסכום הכולל בהתאם לאמור להלן:
לגבי בעל מניות שהשקיע בחברה כספים בפועל, יפתח סכום ה-600,000$ בהתאמה.
לגבי תשעה אחוז התקבולים העתידיים, יפחת שיעורם בהתאם לחלק היחסי של אותו בעל מניות בפלורינקס (החברה, ר.ר.) בדילול מלא.
חובותיה של חב' פרלורינקס לא ישולמו ע"י המבקשים.
המבקשים ישתפו פעולה עם המשיבים במטרה להשלים את העסקה ולסייע בידם לקבל את אישור המדען הראשי להשלמתה בכפוף לאמור לעיל."
כן הוסכם כי הצדדים יחתמו על הסכמי וויתור הדדיים בינם ובין עצמם שיכללו גם סעיף שיבטיח שמירה הדדית על שמם הטוב. בנוסף הוסכם כי משרד עו"ד פישר בכר חן לא ייצג בעל מניות אחר אשר לא יסכים להסדר המוצע ואשר יבקש להגיש תביעה כלשהי נגד מי מהמשיבים בעניינים שלעיל.
בפרוטוקול התחייבו הצדדים להגיש הסכם מפורט לתיק ביהמ"ש תוך 7 ימים.
להסכמות שנוסחו בפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2015 ניתן תוקף של פסק דין. הצו הארעי מיום 17.5.2015 בוטל, והתיק נסגר ללא צו להוצאות.
הבקשה דנן הוגשה לאחר שלא עלה בידי הצדדים לגבש הסכם מפורט ולהגישו לתיק בית המשפט. יוער, כי ביום 4.6.2015 פנה כל אחד מהצדדים לבית המשפט בבקשה לקבוע דיון בתיק. ביום 5.6.2015 נקבע כי בתיק ניתן פסק-דין שנתן תוקף להסכמות הצדדים, וכי בנסיבות אלה לא ניתן לשנות את פסק הדין (אלא בהסכמת הצדדים).
טענות הצדדים בבקשה הנוכחית
תמצית טענות המבקשים בבקשה
בבקשה דנן טענו המבקשים כי ביום 20.7.2015 הם פנו למשיבים על-מנת לממש את פסק-הדין, אך פנייתם לא זכתה לתגובה עניינית. המבקשים ציינו כי הם קיבלו פניה מטעמה של NGT לפיה ברצונה לקבל את התשלום בסך 600,000 דולר מבעלי המניות, אך פניה זו אינה תואמת את האמור בפסק-הדין, ואין בידי המבקשים מידע אם נעשו פניות לשאר בעלי מניות המיעוט. לנוכח האמור, התבקש בית המשפט לתת הוראות ולאפשר למבקשים להפקיד את הכספים בקופת בית המשפט. כי בקשו המבקשים כי יינתנו הוראות מתאימות ביחס לפסק הדין בעניין חתימה על כתבי ויתור הדדיים ועדכון בדבר בעלי מניות המיעוט שלא הצטרפו להסדר לצורך ביצוע ההפחתות בהתאמה.
המבקשים ציינו בבקשה כי לאחר שהמדינה פנתה אליהם והתברר כי היא השלימה את הפיכתה לבעלת מניות מיעוט בחברה, הושגו בינה למבקשים הסכמות שעולות בקנה אחד עם הוראות פסק הדין.
על-פי נוסח ההתחייבות (שצורף כנספח 4 לבקשה) המבקשות 2-1 התחייבו כלפי המדינה לפעול בהתאם להסדר שנקבע בפסק-הדין ולהפחית 43.7% מרכיב התקבולים הנקוב בו (3.9% מתוך 9% הנזכרים בהסדר), באופן שמשקף את הסכום היחסי של המדינה על-בסיס דילול מלא. בהתחייבות הובהר בין היתר כי הפחתה זו נעשית מכוח ההסדר המפורט בפסק-הדין, לאחר שהמדינה הודיעה כבעלת מניות מיעוט בחברה שהיא אינה מצטרפת להסדר הנ"ל, וכי ההתחייבות מצד המבקשים נעשית בכפוף לוויתור על טענות המדינה ועל התחייבויות כלפיה (כמפורט בס' 4-6 שם). כן הובהר כי המדינה לא תהא זכאית לחלק מהתשלום הכספי בסך 600,000$ הנזכר בהסדר נשוא פסק הדין.
תמצית תגובת המשיבים
בתגובה לבקשה טענו המשיבים, בתמצית, כי המבקשים מתנערים מהתחייבותם לשאת בתשלום עבור החבות למדען הראשי. לטענת המשיבים, העובדה שחלק ממניות החברה הועמדו לפקודת המדען הראשי, היתה ידועה למבקשים בעת הדיון ואף לפניו. בדיוק בשל כך הוכתבה, ברחל בתך הקטנה ובאופן רחב, הפיסקה בפרוטוקול בנוגע להתחייבותם של המבקשים לשאת בכל תשלום או חבות ללשכת המדען הראשי, הן לגבי המימון הראשוני והן לגבי ביצוע העסקה.
לשיטת המשיבים, התחייבות המבקשים בדיון לשאת בתשלום למדען הראשי מעבר לסכום של 600,000$ כללה שני סוגי תשלומים: האחד – בגין הלוואת המימון הראשוני שניתנה ל-NGT, בין אם מדובר בחוב כספי ובין אם מדובר במניות שהועמדו לפקודת המדינה כנגד אותו החוב; השני – תשלום למדען הראשי בגין ביצוע העסקה, קרי ה"קנס" שאותו על החברה (להבדיל מ-NGT) לשלם בגין הוצאת נכסי הקניין הרוחני שלה מישראל במסגרת העסקה.
לטענת המשיבים, המבקשים ניהלו מו"מ חד-צדדי מול נציגי המדען הראשי והסתירו מגעים אלו. בדיעבד התברר כי המבקשים נטלו לעצמם סמכות לשאת ולתת גם בגין חובותיה של החברה למדען הראשי, ללא הסמכה כדין וללא ידיעת המשיב 2 שהינו דירקטור בחברה. לטענת המשיבים נודע להם על תוכן ההסכמות עם המדען הראשי רק במסגרת הבקשה דנן. המשיבים טוענים, כי המדען הראשי קיבל די והותר כספים בהתאם לנוסחה שבחוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק המו"פ"), והוא אינו זכאי כלל לכספים נוספים מ-NGT. מעבר לכך, ככל שגישת המבקשים היא שהמדען הראשי הוא במעמד של בעל מניות "רגיל" בחברה, הרי שבהתאם להסכמות שבפסק-הדין דינו כדין מר כמאל חוואלד והתשלום אליו יהיה באחריות המבקשים, ללא קשר לכובעו.
לבסוף, טענו המשיבים כי יש לדחות על הסף את הבקשה מחמת היעדר תצהיר תומך.
תמצית התשובה לתגובה
בתשובה לתגובה טענו המבקשים, בתמצית, כי אין בתגובת המשיבים כל התייחסות עניינית לבקשה להפקיד כספים בקופת בית המשפט. כן נטען כי כבר במועד הדיון המדינה ראתה את עצמה כמחזיקה בכ-96% ממניות NGT, ואכן לפני מועד הקלוזינג היא הפכה לבעלת המניות באופן רשמי. אלא שהמשיבים מסרבים להכיר בה כבעלת מניות מיעוט וכחלק מהמנגנון שנקבע בהסדר העקרוני המופיע בפרוטוקול הצדדים. לטענת המבקשים, המשיבים לא מכחישים את חוסר המענה שלהם לפניית המבקשים ואת סירובם לקבל את הסך 600,000$, למרות שאין כל מחלוקת בעניין זה.
המבקשים ציינו כי נכון למועד הדיון הם לא ידעו ש-NGT ויתרה על מניותיה עבור המדינה, כי המדינה כבר רואה את עצמה כמחזיקה של מניות אלה, כי המדינה הורתה ל- NGT לא לקבל החלטה בקשר למניות, וכי נחתם כתב ויתור בנוגע למניות. לטענת המבקשים, עובדה זו היתה ידועה היטב למשיבים. המשיבים פעלו בחוסר תום לב להסתיר מידע זה מבית המשפט, והדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו כבר במועד הדיון המדינה ראתה עצמה כמחזיקה בכ-96% ממניות NGT, וכבעלת מניות למעשה מכוח אחזקותיה של NGT.
המבקשים טענו כי אין כל היגיון בכך שהמבקשים ישלמו פעמיים בגין אותן מניות, ובכל מקרה הדברים אינם נזכרים בפסק הדין. כוונת הצדדים היתה שהמבקשים יכסו אך ורק תשלומים בקשר עם ביצוע העסקה, בגין העברת הקניין הרוחני מחוץ לישראל לפי חוק המו"פ (מעבר לתשלום התמורה של 600,000$). פרשנות המשיבים לא הוסכמה, והיא אף אינה נזכרת בפסק-הדין. המבקשים חזרו על טענתם לפיה ההתחייבות שניתנה למדינה כבעלת מניות מיעוט עולה בקנה אחד עם הוראות פסק-הדין.
לתגובה לבקשה צורף תצהירו של מר אסף קורנר, המשמש סמנכ"ל כספים באילומינאז' ביוטי.
דיון
לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני סבורה דין הבקשה להידחות.
כאמור, עתירתם של המבקשים בבקשה היתה להורות על סעד של הפקדת סך של 600,000$ נושא הסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של פשרה, בקופת בית המשפט. בנוסף, עתרו המבקשים ליתן הוראות מתאימות ביחס לפסק הדין בעניין חתימה על כתבי ויתור הדדיים ועדכון בדבר בעלי מניות המיעוט שלא הצטרפו להסדר הפשרה.
מבחינה מהותית, הבקשה אינה אלא בקשה לאכיפה של הסכמות הצדדים שקיבל תוקף של פסק-דין.
הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לפרשנות ההסכמות שהוכתבו לפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2015 ושקיבלו תוקף של פסק-דין. המחלוקת נוגעת לחבות כלפי המדינה (המדען הראשי) וכן לשאלת מעמדה כבעלת-מניות.
כזכור, NGT (המשיבה 1 בבקשה דנן) החזיקה בכ-6% מהון המניות של החברה. מניות אלה שועבדו לטובת המדען הראשי כנגד הלוואות שניתנו לחברה למימון פעילותה בתחילת דרכה. אין חולק כי בטרם הדיון שנערך ביום 19.5.2015 החלו נציגי המדען הראשי בהליכים למימוש שעבוד מניות החברה שבבעלות NGT. ביום 4.6.2015 פנה המדען הראשי במכתב ל-NGT בו דרש להמציא למדען הראשי אסמכתא המעידה על רישום מניות החברה המשועבדות לטובת מדינת ישראל (נספח 1 לבקשת המבקשים מיום 4.6.2015).
עמדתם הפרשנית של המבקשים היא כי יש לראות במדינה כמי שנמנית עם בעלי מניות המיעוט בחברה, ולפיכך חלות עליה ההסכמות שפורטו בפרוטוקול בנוגע להפחתת התמורה ושיעור תקבולי עסקת קולגייט. בהתאם לעמדה זו, התחייבו המבקשות 1-2 כלפי המדינה להעניק למדינה 3.9% מתוך 9% התקבולים הנזכרים בפרוטוקול, באופן שמשקף את הסכום היחסי של המדינה על-בסיס דילול מלא. לטענת המבקשים המדינה ויתרה, משיקוליה, על חלקה בסכום התמורה של 600,000$.
המשיבים מתנגדים להפחתה זו. לשיטתם, על-פי ההסכמות בין הצדדים, המבקשים (ולא NGT) הם שאחראים לתשלום החוב למדען הראשי. המשיבים סומכים טענה זו בעיקר על ההסכמות בפרוטוקול לפיהן (כך לשיטת המשיבים) אם תהיה חבות ישירה או עקיפה למדען הראשי מכוח המימון הראשוני שניתן ל-NGT ו/או מכוח כל חבות למדען הראשי בקשר עם ביצוע העסקה, יישאו בה המבקשים.
על-פי פסיקת בית המשפט העליון –
"באותם מקרים שבהם צד להסכם פשרה שאושר כפסק-דין מבקש לאכוף את ההסכם בשל הפרתו על-ידי הצד האחר, פתוחות בפניו אופציות מספר, שניתן לסווגן על-פי ההבחנה בין הפן ה'הסכמי' לפן ה'שיפוטי' של פסק-הדין. מן ההיבט של הפן ה'הסכמי', מוקנית לצד הנפגע אפשרות להגיש תביעה חדשה, שעילתה הפרת הסכם הפשרה, ובמסגרתה לתבוע אכיפת ההסכם וכן פיצויים בגין ההפרה... בנוסף לכך, מן ההיבט של הפן ה'שיפוטי', מוקנים לצד הנפגע שני מסלולי אכיפה: האחד, אכיפת פסק-הדין במסגרת ההוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, והשני, הגשת בקשה לאכוף את הצד השני במאסר או בקנס לציית לפסק-הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים, על-פי סעיף 6 לפקודת הבזיון. במסלול זה ניתן ללכת במקרים מיוחדים שבהם הפרת ההסכם היא ברורה וחד-משמעית ." (רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 345 (כב' השופטת שטרסברג-כהן). ראו גם: ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח(4) 689, 699 (1994); ע"א 1193/93 תשלו"ז השקעות בע"מ נ' עזבון המנוח מיכאל (19.6.1996)).
יוער עוד כי בכל הנוגע להפקדת הכספים בקופת בית המשפט - אין בסיס נורמטיבי בדין למתן סעד כאמור, ומכל מקום המבקשים לא הצביעו על בסיס כזה. יוער, כי סעיף 504 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 עוסק בהפקדת כספים לקופת בית-משפט. סעיף זה קובע כי במקרה שבו "הוגשה תובענה על סכום כסף" רשאי הנתבע לשלם לקופת בית המשפט את סכום הכסף או חלקו לסילוק התביעה. אך במקרה דנן, אין עסקינן בתובענה לתשלום סכום כספי, ודאי שאלה הם פני הדברים כאשר בתביעה ניתן כבר פסק דין.
הבקשה דנן איננה בקשה מכוח פקודת ביזיון בית המשפט. יוער כי אף לו היתה מוגשת בקשה כזו, ספק רב אם ניתן היה לקבלה לאור ההלכה הפסוקה בענין זה המתייחסת לשאלה האם פסק הדין שאכיפתו מתבקשת הוא ברור וחד משמעי.
כך קבע בית המשפט העליון בעניין עזרא הנ"ל:
"כאמור, מטרת סעיף 6 לפקודת הבזיון הינה אכיפתית. לשם הגשמת מטרה זו, חיוני הוא שהליכי האכיפה לפי סעיף זה יתבררו במהירות וביעילות. עניינו של הצד הנפגע – הפונה בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת הבזיון לאכוף את הצד המפר לקיים את פסק-הדין – הוא ביצוע פסק-הדין במהירות האפשרית. כאשר הצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו של ההסכם שבבסיס פסק-הדין, הצורך לשמוע ראיות ועדויות, שמטרתן להתחקות אחר כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי-הדין, עשוי לסכל זאת....
לא זו אף זו: לאור אופייה הפלילי של הוראת הביזיון, אין זה ראוי לעשות שימוש בה, כאשר יש לנהל משפט שעניינו שאלת הפרת הסכם, כאשר הצדדים חלוקים בשאלת הפרתו או קיומו, ואין זה ראוי להכתים בכתם הפלילי את מי שסבר לתומו כי קיים את פסק-הדין. לפיכך, יצאה ההלכה מלפני בית-משפט זה, שלפיה אין אוכפים מכוח פקודת הבזיון, אלא צווים והחלטות שמובנם חד-משמעי ושאינם ניתנים ליותר מפירוש אחד...
דברים אלה יפים גם לגבי הסכם פשרה בלתי ברור, שאושר כפסק-דין, כשהצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו ובשאלה אם הופר אם לאו. הסכם כזה, שניתן ליותר מפירוש אחד, אינו ניתן לאכיפה בהליכי ביזיון... עם זאת, יצוין כי יש הסכמים המקבלים תוקף של פסק-דין וניתן וראוי לאוכפו על-פי פקודת הבזיון. אין לתחום קו חד וברור בין הסכמים שאושרו כפסק-דין הניתנים לאכיפה באמצעות פקודת הבזיון, לבין אלה שאינם ניתנים לאכיפה כזו. גם הסכמים שנויים במחלוקת שקיבלו תוקף של פסק-דין יכול שיינתנו לאכיפה על-פי פקודת הבזיון. כל הסכם לפי מאפייניו וכל עניין לפי נסיבותיו."
במקרה דנן, לו לא היה אם כן מקום להיעתר לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט משום שהמחלוקת הפרשנית בין הצדדים היא איננה כזו שניתן להכריע בה במסגרת בקשה כזו. עיון בפרוטוקול מיום 19.5.2015 לבדו אינו מאפשר להכריע בין טענות הצדדים. כך, בין יתר טענותיהם העלו הצדדים טענות עובדתיות בנוגע לסטטוס מניותיה של NGT ששועבדו לטובת המדען הראשי וההליכים למימוש שעבודן, וידיעתם של הצדדים אודות סטטוס זה, במועד הדיון מיום 19.5.2015. בנוסף, צירפו המשיבים טיוטות של הסכמים ותכתובות שנערכו בין הצדדים, המלמדות לשיטתם על כוונתם של הצדדים להסכם (נספח 3 לתגובת המשיבים לבקשה זו).
על-כן, יש לדחות את הבקשה.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 2,500 ₪.
ניתנה היום, י"ד חשוון תשע"ו, 27 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.