הדפסה

דרזיה נ' קוניק

בפני
כב' השופטת אביגיל כהן

המערער

רמי דרזיה
ע"י עוה"ד דרור ארד איילון וגיא זאבי

נגד

המשיב
רן קוניק
ע"י עו"ד גיא אבידן

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת הבכירה ריבה ניב) מיום 7/8/14 בת.א. 5748-01-12 ולפיו התקבלה תביעת המערער נגד המשיב בחלקה ונקבע, כי המערער ישלם למשיב סך 40,000 ₪ וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין כפי שנקבע.

2. רקע רלוונטי:
בתקופה הרלוונטית היה המשיב (להלן: "קוניק") חבר אופוזיציה במועצת העיר גבעתיים וכיום הוא ראש העיר גבעתיים.
המערער (להלן גם : " דרזיה") היה בתקופה הרלוונטית חבר קואליציה ואף גיסו של מי שכיהן אז כראש העיר גבעתיים, מר בן שחר.
בין השניים יריבות פוליטית אשר הובילה גם לתובענות הדדיות.

עסקינן בתביעה על סך 150,000 ₪ בגין לשון הרע המתייחסת לשני פרסומים:
הפרסום הראשון:
ראיון בתוכנית רדיו בשם "אחד על אחד" בחודש פברואר 2011 אשר שודר ברדיו מרכז ו הופץ גם בעיתונים אינטרנטיים מקומיים של העיר גבעתיים, שם אמר דרזיה בין היתר:
א) אנשים משתלחים בצורה בוטה כי הם לא קיבלו תפקידים בשכר...

ב) שני חברי אופוזיציה אמרו שאם לא יקבלו תפקידים של סגן בשכר... הם ימררו לנו את החיים בכל דרך...
ג) תיקח אותי, תקנה אותי כסגן ראש עיר יהיה לך שקט...
ד) לצערי יש לנו היום באופוזיציה שני אנשים, לא יודע אם מובטלים. אבל אמממ.... חסרה להם הכנסה".

הפרסום השני:
ביום 8/3/11 התקיימה אסיפת דיריים ברחוב בראשית 7 – 3 בגבעתיים אשר עסקה בנושא פינוי בינוי שהוצע לתושבי גבעתיים ע"י החברה הכלכלית לגבעתיים שהיתה בראשותו של דרזיה (בעבר).
נטען, כי במהלך האסיפה התפרץ דרזיה לנאום ראש העיר והצביע על קוניק ואמר:
"הנה נמצא כאן רן קוניק חבר מועצת העיר אשר עושה ככל שביכולתו כדי לחבל בפרויקט שאנו מעוניינים לבנות לכם".

3. קוניק טען, כי מדובר בפרסום לשון הרע נגדו וכי לדרזיה לא עומדות טענות הגנה מכוח חוק איסור לשון הרע תש כ"ה – 1965 (להלן: "החוק" או "חוק איסור לשון הרע).
הוא דרש פיצוי על סך 150,000 ₪ בגין שני אירועי הוצאת לשון הרע מתוך כוונה לפגוע בו.

4. דרזיה לא הכחיש את שנטען ונאמר על ידו בפרסום הראשון – הראיון ה רדיופוני. הוא אף אישר את נכונות הדברים בבחינת "אמת דיברתי" וטען, כי יש בהם עניין ציבורי.
לטענתו, חלק מהאמירות לא היו מכוונות לקוניק אך מכל מקום, האמירות אינן מהוות בגדר "לשון הרע" והן נכללות ברף הסיבולת הנדרש ממי שמבקש להיות שליח ציבור.

באשר לפרסום השני – הכחיש דרזיה את הדברים אשר יוחסו לו שנאמרו על פי טענת קוניק באסיפת הדיירים.

5. פסק דינו של בימ"ש קמא:
בית משפט בחן את הנאמר בראיון הרדיופוני. הוא ראה את כל הראיון עצמו כ"פרסום" אחד. קיבל את טענתו של דרזיה ולפיה לא כל האמירות אשר נאמרו מתייחסות לקוניק.

מתוך כלל האמירות באותו ראיון, נקבע, כי המילים "תיקח אותי, תקנה אותי יהיה לך שקט" ואמירות מע ין אלו יש בהם גוון של סחיטה. תיאור של מי שמסכים להטות את תפקודו הפוליטי על פי זהות המשלם לו ולמעשה מדובר בהטלת ספק בטוהר המידות של נשוא הפרסום. אמירות כאלו עלולות לפגוע בנשוא הפרסום במשרתו על פי סעיף 1 (3) לחוק ויש בכך משום הוצאת לשון הרע.

נקבע, כי אין לקבל את טענת ההגנה על פי סעיף 14 לחוק – "אמת בפרסום" וא ף אין מקום לקבל את טענת תום הלב – עפ"י סעיף 15 לחוק.

באשר לפרסום השני נקבע, כי אין בדברים שנאמרו ובהם הודה דרזיה בבחינת הוצאת לשון הרע ולא הוכח כי המילים אשר נטען על ידי קוניק כי נטענו נגדו (אשר לא אושרו על ידי דרזיה), אכן נאמרו.
לפיכך, בגין הפרסום השני נדחתה התביעה.

בית משפט בחן את סוגיית גובה הפיצוי, קבע כי לא הוכחה כוונה פוזיטיבית לפגוע בקוניק ועל כן אין מקום לכפל פיצוי סטטוטורי. נפסק פיצוי על סך 40,000 ₪ כאמור.

מכאן הערעור שלפני.

6. תמצית טענות המערער - דרזיה :
המערער טוען, כי הביטוי "אז תיקח אותי תקנה אותי כסגן ראש העיר יהיה לך שקט" שנאמר במסגרת ויכוח פוליטי ברשות מקומית, הוא לא ביטוי אשר חורג מגדר האמירות הלגיטימיות במסגרת וויכוחים פוליטיים ואין בו משום לשון הרע.

אין מדובר בהאשמת קוניק בלקיחת שוחד כספי והביטוי בהקשרו לא מצביע על התנהגות פלילית או לא חוקית והוא נכנס לגדר ביטוי הנהנה מחופש הביטוי הפוליטי.
בנוסף לכך הוא טוען, כי הביטוי נהנה מהגנות החוק וכי סכום הפיצוי שנקבע מוגזם ולא מידתי.

7. תמצית טענות המשיב – קוניק:
המשיב מבקש לדחות את הערעור ונסמך על קביעותיו של בית משפט קמא.
לטענתו, בית משפט קמא ערך הבחנה ברורה בין אסור ומותר. קבע גבול בין אמירה לגיטימית לאמירה שאינה לגיטימית וכאשר אומרים על אדם שניתן לקנות אותו בכסף, אזי נאמר עליו שהוא מושחת מיסודו.
לטענתו, דרזיה אינו יכול להנות מהגנות סעיפים 14 ו- 15 לחוק איסור לשון הרע.
סכום הפיצוי אשר נקבע נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ולא חרג מהמקובל באופן המצדיק התערבות ערכאת ערעור בפסק דין.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להתקבל מהנימוקים כדלקמן:
א) חוק איסור לשון הרע מאזן בין הזכות לשם טוב – מחד והזכות לחופש ביטוי - מאידך.
נקבע פעמים רבות כי היקף חופש הביטוי עשוי להשתנות מעניין לעניין בהתאם לטיב ולמשקל הזכות או הערך שכנגדו הוא מתמודד.
הזכות לחופש ביטוי היא רחבה בהיקפה. זו היא זכות חוקתית וגם ביטויים שיש בהם משום "לשון הרע", יכולים לחסות תחת כנפי זכות היסוד לחופש הביטוי.
ראה לעניין זה: רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (להלן עניין: " בן גביר") סעיף 11 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין.
בעניין בן גביר נדרש בית המשפט לנושא חופש הביטוי וזאת במסגרת שיג ושיח בנושאים פוליטיים וציבוריים.
נקבע, כי אחד השיקולים המשליכים על אומדן עוצמתם של הזכויות המתנגשות: חופש ביטוי והזכות לשם טוב, ומידת האיזון ביניהם, הוא מושא הביטוי ונושאו.
נקבע, כי הוויכוח הציבורי ראוי שיהיה חופשי, חסר מעצורים ואף בוטה.
ההגנה הניתנת לחופש הביטוי הפוליטי צריכה להיות רחבה במיוחד שכן חופש ביטוי הוא תנאי הכרחי לקיומו של הליך דמוקרטי. (ראה סעיף 16 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין בעניין בן גביר ופסקי הדין שהוזכרו שם).
בית משפט חזר על ההלכות הנהוגות בעניין אנשי ציבור ולפיהן גם שמו של איש ציבור אינו הפקר והוא רשאי להגנה על שמו.

העובדה שאדם נכנס לפעילות ציבורית אין בה כדי להשיל מעליו את כבודו וההסכמה לחשוף עצמו לכל דבר דיבה , אך ככלל כאשר מדובר בהבעת דעה בעניינים ציבוריים ובנוגע לאישים הנושאים תפקידים ציבוריים, חשיבותו של חופש הביטוי אכן גוברת.
כב' השופטת ניב אכן נדרשה לעניין זה והיפנתה לדברים שנאמרו בפסק הדין בע"א 89/04 ד"ר נודלמן נ' שירנסקי שם נקבע, כי גם אם מרווח הסבירות בביטוי פוגעני "ציבורי" הוא רחב מזה הנתון לביטוי פוגעני "פרטי", עדיין אין מדובר בחרות ביטוי נטולת כל רסן ומגבלות ונדרשת גם כאן יחסיות ראויה כאשר מבצעים את ההתמודדות בין הזכויות השונות.

ב) על מנת לבחון, אם קיימת עילה על פי חוק איסור לשון הרע, מבצע בית משפט בדיקה בארבעה שלבים:
(1) פירוש הביטוי בהקשר אובייקטיבי: שואבים מהביטוי את המשמעות העו לה ממנו על פי אמות מידה של אדם סביר.
בוחנים גם את הנאמר בביטוי עצמו וגם את האמור "בין השורות" כפי שמכלול זה עשוי להתפרש בעיני האדם הסביר.

(2) בוחנים האם על פי משמעות זו מהווים הדברים "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק והאם התקיים פרסום לפי סעיף 2 לחוק.

(3) בחינת הגנות סעיפים 14 – 15 לחוק.

(4) אם מתקיימים תנאי השלבים הקודמים, בוחנים את הסעדים.

ראה לעניין זה: ע"א 89/04 ד"ר נודלמן נ' שירנסקי – פסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה.

בית משפט קמא פעל בדרך זו, בחן את הנאמר בראיון הרדיופוני בהקשר הכללי מבלי לבודד כל מילה ומילה והגיע למסקנה, ולפיה ביחס למילים "תיקח אותי, תקנה אותי ויהיה לך שקט" עסקינן במילים שיש בהם משום "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק.

ג) בחנתי אף אני כמובן את הנאמר בראיון הרדיופוני. ולאחר שמיעת הדברים בכללותם, לא מצאתי כי יש במילים אלו אשר נאמרו על ידי חבר קואליציה ביחס לחבר אופוזיציה משום דברים שאין לאפשר אמירתם במסגרת חופש הביטוי במרחב הפוליטי.

הראיון בכללותו הוא ראיון של חבר מועצה ברדיו מקומי.
דרזיה אמר בתחילת הראיון, כי הוא אינו רואה עצמו כאיש פוליטי אלא כחבר מועצת עיר והמראיין "מבהיר" לו כי חבר מועצת עיר הוא חלק מהפוליטיקה.
המראיין שואל אותו שאלות לגבי התנהלות נבחרי הציבור בישיבות מועצת העיר ודרזיה משיב כי במשך 12 שנים הוא חבר מועצת העיר והאלימות היתה גם אז וגם היום.
המראיין מבקש שהוא יתייחס להתנהלות של מי שהיה חבר אופוזיציה עוד לפני תקופת כהונתו של בן שחר (שהיה ראש העיר בעת קיום הראיון) ודרזיה משיב את שהשיב.
כחלק מהתשובה הוא אומר, כי נוצר מצב שהתחיל עוד בתקופת כהונתו של ראש העיר הקודם, שאנשים משתלחים בצורה בוטה כי לא קיבלו תפקידים בשכר. המראיין אומר לו כי העניין הוא לא התפקידים אך דרזיה עומד על כך שמדובר בעניין של תפקידים.
המראיין מסב את תשומת ליבו לכך, שבערים אחרות מתנהלות ישיבות המועצה בצורה אחרת כאשר גם שם יש אופוזיציה, ואז דרזיה אומר, ששני חברי אופוזיציה אמרו שאם הם לא יקבלו תפקיד של סגן בשכר, הם ימררו את החיים לחברי הקואליציה ועל כן הוא אומר, שאם זו הגישה וזו התפיסה אז למעשה אם אתה לוקח מישהו (חבר מועצה) כסגן ראש עיר בשכר כאשר הוא מבטא זאת בביטוי "תקנה אותי", אז למעשה אתה כחבר קואליציה קונה לך שקט. הוא מזכיר "תקופות נשכחות" כלומר – לא מתייחס בעניין זה לקוניק, שהיו אז סגני ראש עיר בשכר והם הצביעו בשביל כל דבר אפילו הנוגד את עקרונותיהם.
המראיין מפנה אותו לכך, שפועלים בדרך זו זה לא נקרא "לקנות שקט". הוא מביא דוגמא של גברת אשר התמודדה לראשות העיר מול ראש העיר, ולאחר מכן הפכה להיות שותפה לקואליציה. מר דרזיה השיב בין היתר, כי גם הוא היה באופוזיציה כאשר בראש העיר עמד מר שטנצלר והוצע לו להיות סגן וכך ממשיך הראיון אשר בהמשכו גם מוזכר מר קוניק באופן מפורש.

ד) אני סבורה, כי כאשר בוחנים את האמירות בהיבט אובייקטיבי, לא מקבלים את הרושם כי מיוחס למר קוניק מעשה בעל גוון פלילי כלשהו. איש לא מייחס לו עבירת שוחד או מבקש ממנו לשנות את דעותיו תמורת תשלום.

מר דרזיה הביע דעתו ולפיה, ניתן "לקנות שקט" כאשר לוקחים חבר מועצה והופכים אותו להיות סגן ראש עיר בשכר.
בית משפט קמא קבע, כי אמירתו של דרזיה למראיין: "לקנות שקט, אתה אומר לי לקנות שקט", מצביעה על עמדתו השלילית של הנתבע – דרזיה לקניית השקט. זו אכן דעתו האישית והוא מאמין בה.
על פי דעת כב' השופטת הנכבדה, אמירות מסוג זה יש בהן גוון של שחיתות.
אני סבורה, כי כאשר איש פוליטי מביע דעתו במסגרת ראיון על נושא פוליטי, הוא הסביר, כי הצטרפותו של חבר מועצה לקואליציה תוך קבלת תפקיד בשכר, מהווה "'קניית" שקט , אזי מדובר באמירה שיש לאפשר אותה במסגרת חופש הביטוי הפוליטי. היא לא חורגת מגבול הלגיטימיות. איש ציבור צריך לדעת להכיל גם אמירות כאלו. בית משפט אינו יכול להוות כתובת לכל אמירה של חבר מועצה כלפי חבר מועצה אחר. רק אמירות חריפות ביותר יצדיקו התערבותו של בית משפט.
זו דעתו של מר דרזיה . בזה הוא מאמין. הוא באופן אישי סובייקטיבי חושב שיש ב"קנית השקט" דבר שלילי אך אין זה אומר, שתושב העיר גבע תיים אשר יאזין לראיון הרדיופוני, יסבור גם הוא, כי חבר המועצה קוניק מושחת כיוון שהוא ביקש או מעוניין להיות סגן ראש עיר בשכר.

ה) אני סבורה, כי בין מערכת האיזונים בין שמו הטוב של קוניק – מחד, וחופש הביטוי בשיח הפוליטי המקומי במערכת הפוליטית בגבעתיים – מא ידך, גוברת זכותו של חופש הביטוי באופן מובהק.

ו) לפיכך, אינני סבורה, כי עסקינן ב"לשון הרע" על פי המבחן האובייקטיבי שעלי לבחון ולפיכך אין צורך לבחון את ההגנות על פי החוק ואת סוגיית גובה הפיצוי שכן דין התביעה להידחות כבר מטעם זה וכפועל יוצא מכך, דין הערעור להתקבל.

ז) בשולי הדברים אציין, כי הייתי מגיעה לאותה מסקנה, גם אם מר קוניק לא היה נבחר להיות ראש העיר גבעתיים. כך יכל להיווצר הרושם שנגרם לו עוול כתוצאה מדחיית התביעה שכן שמו הטוב נפגע ויתכן והשפיע הדבר על תושבי העיר.

אני שמחה, שעובדות החיים הוכיחו אחרת. כמעשה שבעובדה הוא שתושבי גבעתיים בחרו במר קוניק להיות ראש העיר למרות הראיון הרדיופוני. ממילא נזק לא נגרם כתוצאה מהאמירות נשוא התביעה וטוב שכך.

9. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.

ב) המשיב ישא בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ג) הערבון יוחזר למערער באמצעות בא כוחו.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ה, 07 מאי 2015, בהעדר הצדדים.