הדפסה

דרור ואח' נ' חברת הגמנסיה העברית הרצליה בעמ (חל"צ) ואח'

24 אוגוסט 2015

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורית הרצוג
נציג ציבור (מעסיקים) מר אבינועם בן יצחק

התובעים

  1. שרה דרור
  2. ארגון המורים בבתי ספר יסודיים

ע"י ב"כ: עו"ד ס. פעיל ומ. הולצמן
-
הנתבעת
חברת הגמנסיה העברית הרצליה בעמ (חל"צ)

ע"י ב"כ: עו"ד נ. פיינברג ועו"ד א. פלזנטל דברת

פסק דין
האם נפל פגם בהחלטת הנתבעת לשבץ את התובעת להוראה בחטיבת הביניים בלבד (כיתות ז' – ט') בשנת הלימודים תשע"ה? האם נגועה ההחלטה בהתנכלות או שמא מדובר בהחלטה המבוססת על טעמים עניינים, האם ההחלטה סבירה, והאם יש מקום שבית הדין יתערב בהחלטה ? בשאלות אלה נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן.

עיקר העובדות, כפי שהן עולות מהמסמכים שלפנינו הן כדלקמן:
הנתבעת היא חברה לתועלת הציבור המפעילה את בית הספר השש שנתי, "גימנסיה הרצליה" בו לומדים תלמידים בכיתות ז' – י"ב.
התובעת היא מורה ותיקה, המועסקת בגימנסיה הרצליה מזה כ 25 שנים כמורה לביולוגיה / מדעים. במהלך השנים התובעת מילאה תפקידים נוספים בבית הספר, לרבות מנהלת שכבה מנהלת החטיבה האקדמית וחברת דירקטוריון בנתבעת. התובעת לימדה ביולוגיה בחטיבת הביניים (כיתות ז'- ט') ובחטיבה הבוגרת (כיתות ט' – י"ב), ואולם ניתן לומר כי בכל שנות עבודתה (למעט בשנת הלימודים תשס"ו (2006)) לימדה מספר שעות בחטיבה העליונה, הגם שרוב המשרה, במרבית השנים, היה בחטיבת הביניים.
בשנת 2009 התובעת הציגה את מועמדותה למשרת ניהול בית הספר ואולם במכרז זכה מר זאב דגני [להלן: "מר דגני"], המכהן בתפקיד מנהל בית הספר עד היום.
בשנת הלימודים תשע"ג, התובעת לימדה את מקצוע הביולוגיה כאשר מרבית משרתה הייתה בחטיבת הביניים (10 ש"ש בחטיבה העליונה ו- 18 ש"ש בחטיבת הביניים). מהמסמכים שהובאו בפנינו, עולה כי במהלך שנה זו לא התעוררו טענות כלשהן ביחס לתפקודה של התובעת.
בשנת הלימודים תשע"ד בעקבות סיום עבודתה של מורה אחרת לביולוגיה, התובעת שובצה הן להוראת כיתות י' והן להוראת כיתה י"ב של מגמת ביולוגיה בשנה זו, ל ראשונה היה היקף משרתה בחטיבה העליונה גדול מה יקף משרתה בחטיבת הביניים (17 שעות בחטיבה העליונה ו- 10 שעות בחטיבת הביניים).
בין הצדדים קיימת מחלוקת, אליה נידרש בהמשך הדברים, ביחס לאיכות תפקודה בשנת הלימודים תשע"ד.
כך או כך, לקראת סיום שנת הלימודים תשע"ד, בשיחה עם מר דגני וסגנו, נמסרה לתובעת הודעה בדבר הכוונה להקטין את היקף משרתה (שעד אותה עת עמדה על 140%) ולשלב אותה ברפורמת אופק חדש (ר' ס. 26 לבקשה למתן צו זמני).
ביום 18/5/14 התובעת פנתה למר דגני במכתב עם העתק ליו"ר ארגון המורים מר רן ארז. במכתב ציינה כי אינה מעוניינת להצטרף לרפורמת "אופק חדש" וכי היא מצפה לקבל המלצה מתאימה לוועדת החריגים, וללא כל התניה. לחילופין הציעה כי תשובץ במלא היקף משרתה רק בחטיבה העליונה, באופן שימנע הכנסתה לרפורמת "אופק חדש".
ביום 12/6/14 פנה גם יו"ר ארגון המורים למר דגני וביקש לשבץ את התובעת ב- "לא יותר מ 5 שעות שבועיות בחטיבת הביניים" על מנת שניתן יהיה "לשחרר אותה" מרפורמת "אופק חדש". (כל זאת תוך שהוא מציין כי הוא אינו נוהג להתערב בשיבוץ מורים וכי ענין זה נתון לסמכותו הבלעדית של המנהל (נספח 6 לבקשת צו)).
מר דגני לא נענה לבקשה, ותחת זאת שלח למשרד החינוך ביום 12/6/14, מכתב בו ביקש לכלול את התובעת ברפורמת "אופק חדש" וזאת על מנת שניתן יהיה לשבצה במשרה בהיקף 100% שתכלול שעות פרטניות, מבלי לפגוע בשכרה, ובאופן שיאפשר לבית הספר גמישות בבניית מערכת השעות בהתאם לשיקולים הפדגוגיים של ההנהלה בשיבוץ המורים למדעים.
על רקע האמור, ביום 10/7/14 נמסרה החלטת משרד החינוך לפיה בקשת התובעת לפטור מרפורמת אופק חדש נדחית. גם פניות נוספות של מר ארז למשרד החינוך, ובכלל זה טענתו כי שיבוצה של התובעת להוראה בחטיבת הביניים בלבד מנוגד להסכם קיבוצי לא שינו את ההחלטה להחיל על התובעת את רפורמת "אופק חדש" (ראה מכתב מיום 10/8/14).
במהלך חודש יולי/תחילת חודש אוגוסט נמסרה לתובעת הודעה כי תשובץ להוראה בחטיבת הביניים בלבד (ראה תמליל שיחה טלפונית של התובעת עם גב' אורלי אליהו מיום 3/8/14), וב- 11/8/18 נמסרה לתובעת מערכת השעות בה היא משובצת בהיקף 100% משרה בחטיבת הביניים בלבד.
ההליך דנן הוגש ביום 4/9/ 14 בסמוך לפתיחת שנת הלימודים תשע"ה, והוא נפתח בבקשה למתן צו זמני שיורה למשיבה לשבץ את התובעת להוראה בחטיבה העליונה בעיקר, על מנת שניתן יהיה לפנות למשרד החינוך בבקשה להחריג אותה מרפורמת "אופק חדש".
בדיון שהתקיים בבית הדין ביום 19/9/15 הסכימו הצדדים כי הדיון בבקשה לסעד זמני יאוחד עם הדיון בתיק העיקרי.
במהלך הדיון בתיק התברר כי התובעת הקליטה את מנהל בית הספר ואת מרכזת מקצוע הביולוגיה , עניין זה הוביל להתדרדרות נוספת ביחסי הצדדים. בהמשך הדברים הנתבעת אף פתחה בהליך לשקילת המשך העסקתה של התובעת, על רקע תלונה שהתקבלה במשרד החינוך, ביחס לתפקודה של התובעת בשנת הלימודים תשע"ה. התלונה הועברה לטיפול הנתבעת והתובעת זומנה לשימוע לשקילת המשך העסקתה.
בהמשך , נעשה נסיון להגיע להסכמות שייתרו את המשך ההתדיינות בתיק, כאשר יו"ר ארגון המורים, מר רן ארז משמש כמעין "מגשר" בין הצדדים. למרבה הצער, הנסיון לסיים את המחלוקת בהסכמה לא צלח.
מהנתונים שבידינו לא ברור מה עלה בגורל הליך השימוע שהחל, ולמיטב הבנתנו לקראת שנת הלימודים תשע"ו שובצה התובעת להוראה בחטיבת הביניים בלבד.

טענות הצדדים
לטענת התובעת, ההחלטה לשבצה להוראה בחטיבת הביניים בלבד נעוצה בשיקולים שאינם עניינים ובהתנכלות לה וזאת על רקע העובדה שהעזה להתנגד לפרויקט שיזם מר דגני בבית הספר ("פרויקט האצות"). עוד נטען כי על רקע האמור מר דגני החליט לשתול בתיקה האישי של התובתע תלונות מומצאות תוך שעשה שימוש בהורים וילדים ואף התערב בציוני המגן שקבעה לתלמידיה אשר להוריהם יש ערוץ ישיר אליו.
עוד טוענת התובעת כי שיבוץ כאמור, בחטיבת הביניים בלבד, מנוגד להוראות "הסכם ההשאלה" החל על הצדדים. וכי הוא פגע בזכויות כספיות ואחרות שהיו לתובעת אילו הוחרגה מרפורמת "אופק חדש".
לנוכח האמור, התובעת עותרת כי בית הדין יורה על ביטול שיבוצה של התובעת בחטיבת הביניים ב 100% משרה והכללתה ברפורמת "אופק חדש" וכי יורה לנתבעת לשבץ את התובעת במשרה בהיקף 140% שעיקרה בחטיבה העליונה.
בנוסף, עותרת התובעת לפיצוי כספי בסך 50,000 ₪ בגין שיבוצה בחטיבת הביניים מטעמים שאינם עניינים בניגוד לכללים ובלא שימוע.
לטענת הנתבעת ההחלטה בדבר שיבוצה של התובעת בחטיבת ביניים בלבד התקבלה על רקע כישלונה בהובלת הוראת הביולוגיה בכיתה י"ב בשנת הלימודים תשע"ד, ואי נכונותה לקבל סיוע והכוונה בעניין מרכזת ביולוגיה ומנהל בית הספר.
הנתבעת טוענת כי עניין שיבוצי המורים הוא חלק מהפררוגטיבה הניהולית של בית הספר, ואין כל מקום שבית הדין יתערב בו. עוד נטען, כי אין למורה זכות קנויה ללמד בכיתה כזו או אחרת, ולפיכך אין מקום לקיים "שימוע" לכל מורי בית הספר בטרם יימסר להם שיבוץ לפני שנת הלימודים.
אשר להסכם ההשאלה טוענת הנתבעת כי בהתאם לפרשנות המקובלת, בבית ספר שש שנתי אין למורה זכות קנויה להיות משובץ באיזו מהחטיבות וכי הדבר נתון לשיקול דעתו של המנהל.
לאחר שעיינו בטענות הצדדים להלן הכרעתנו:

שנת הלימודים תשע"ד
כפי שכבר ציינו, בשנת הלימודים תשע"ד, בעקבות סיום עבודתה של אחת המורות לביולוגיה שובצה התובעת להוראה בכיתה י"ב. מדובר בתלמידים שלמדו בכיתה י"א אצל מורה אחרת ולטענת התובעת , אשר לא נסתרה, היו בפיגור ניכר , ולכן, לטענתה לא היה מנוס מאימוץ שיטות הוראה שכללו לימוד עצמי של היקפים גדולים של חומר לימודי.
מהראיות שבפנינו עולה כי כשלושה חודשים לאחר תחילת תשע"ד (ביום 9/12/13) נשלח למר דגני מכתב אנונימי מטעם "קבוצת תלמידי י"ב". במכתב פורטו תלונות של קבוצת התלמידים כנגד שיטת ההוראה של התובעת שמתרכזת ב"הוראת עמיתים" ולא בהוראה פרונטלית (שיטה בה התלמידים מחולקים לקבוצות לימוד ומלמדים אלה אל אלה). לטענת התלמידים הם מתקשים בלמידת החומר לבגרות בשיטה זו. עוד נטען, כי יש קושי בכך שלתובעת אין "שעות פרטניות" וכן כי יחסה של התובעת לתלמידים הוא מזלזל ומתנשא. על פי הנטען, חלק מהתלמידים פרשו מהמגמה ולגבי היתר, ומקצוע שאותו אהבו ובחרו ללמוד ולהעמיק בו הפך לסיוט ולשיעור שנוא.
לעניין נסיבות כתיבת המכתב, העיד בפנינו אביה של אחת התלמידות שהיו שותפות לכתיבת המכתב, ד"ר קובי גורביץ. מר גורביץ העיד כי הוא שיעץ לבתו ולחברותיה לכתוב את המכתב למר דגני, ורק לאחר שנוכח כי הדבר לא מסייע, וכי הבנות לא יהיה מוכנות לבחינת הבגרות, מצא לפנות בעצמו למר דגני.
זמן קצר לאחר שמר דגני הביא את דבר מכתב התלונה האנונימית לידיעת התובעת, במהלך חודש ינואר 14, שלחה התובעת מכתבים להורים של שמונה תלמידים מהכיתה, במכתבים, שנוסחם דומה, ציינה כי במהלך הסימסטר הראשון בנם / בתם הרבו לאחר ולהעדר מהשיעורים ולא הגישו מטלות נדרשות. עיון במכתבים מעלה כי חלק גדול מהתלמידים נעדר מלמעלה מ- 15 שיעורים במהלך סימסטר אחד וכי תלמידים רבים, באופן שיטתי כלל לא הגישו את העבודות שהוטלו עליהם.
נדמה כי עניין זה כשלעצמנו – דהיינו כמות כה גדולה של היעדרויות תלמידים, המלווה באי הגשה עקבית של עבודות ודוחות מעבדה, על ידי תלמידים רבים במגמת ביולוגיה, די בה כדי ליצור תחושת אי נוחות, והכרה כי היה קושי באופן בו התנהלה התובעת ובשיטות ההוראה שבחרה מול אותה כיתה שהתכוננה למבחני הבגרות , גם אם נניח שמלכתחילה הקושי היה נעוץ באופן בו למדו את המקצוע בכתה י"א .
יתר על כן, פרט למכתב האנונימי למר דגני, העידה גם מרכזת מקצוע הביולוגיה גב' אורלי אליהו [להלן: "גב' אליהו"] כי הגיעו אליה תלונות של תלמידים בדבר שיטת הוראת העמיתים שאותה אימצה התובעת וכי קיימה עם התובעת מספר שיחות בהן הביעה עמדתה כי יש לאמץ שיטה זו באופן מצומצם, שכן היא עלולה ליצור כשל בהעברת החומר ובהטמעתו על ידי התלמידים (ראה תצהירה וכן עדותה בפנינו עמ' 27 שורה 26 עד עמ' 29 שורה 29).
כפי שכר ציינו, בשנת הלימודים תשע"ד התובעת עדיין לא הועסקה על פי תנאי הרפורמה (אופק חדש/עוז לתמורה) ולכן לא הי יתה מחוייבת במתן שעות פרטניות לתלמידים.
על רקע האמור, בשלב מסויים, לבקשתו של מר דגני הציעה גב' אליהו כי תעביר שיעורים פרטניים לתלמידיה של התובעת, ואולם התובעת התנגדה לכך (תצהיר גב' אליהו, עדות מר דגני עמ' 18 שורות 3-12, עדות גב ' אליהו בעמ' 29 שורות 27-30, בעמ' 30 שורות 8-10).
מכל האמור לעיל עולה כי אכן התעורר קושי בהתנהלותה של התובעת בכל הנוגע ללימודים של כתה י"ב בשנת הלימודים תשע"ד. עם זאת יש לציין כי מעדותה של התובעת עולה כי במטרה לקדם את התלמידים היא איפשרה להם לבצע "מרתון" במהלך חופשת הפסח, על מנת שישלימו את החומר הנדרש.
עם זאת, בהמשך הדברים, וכפי שנפרט להלן, התפתח ויכוח בין התובעת לבין מר דגני ביחס לציוני המגן שיש ליתן לאותם תלמידים אשר מלכתחילה לא הגישו את העבודות במועד, ולכן קיבלו על אותן עבודות (שלא הוגשו) ציון 0.

שיחה בין התובעת לבין מר דגני מיום 20/6/14
התובעת הגישה תמליל של שיחה שהתקיימה בינה לבין מר דגני לקראת סוף שנת הלימודים תשע"ד. שיחה זו התקיימה ככל הנראה על רקע פנייתו של מר גורביץ, בתלונה כי התובעת מתנכלת לבתו ולחברותיה בקביעת ציון המגן, בשל המכתב האנונימי ובשל פניותיו למר דגני בעניין.
התובעת טוענת כי מר דגני נכנע ללחציו של מר גורביץ והפעיל עליה איומים פסלים על מנת שתשנה את ציון המגן של ב תו, כפי שאכן נאלצה לעשות בהמשך הדברים. התובעת סבורה כי ביסוד הלחץ שהפעיל מר דגני לא עומד כל טעם חינוכי, אלא כניעה ללחץ ההורים ותו לא.
ראשית יש להבהיר כי לאחר שעיינו בתמליל השיחה הגענו לכלל דעה כי אין בדבריו של מר דגני בשיחה משום העברת מסר שאיננו לגיטימי, ולא מצאנו בה איומים פסולים כטענת התובעת. מהתרשמותנו מהתובעת וממידת האסרטיביות בה ניחנה (ראה כדוגמא פרוטוקול הדיון מיום 24/3/15 עמ' 7 שורה 28 עד עמ' 8 שורה 11). אין בליבנו ספק כי אילו היה מדובר בהתערבות אסורה של מר דגני או באיומים פסולים אשר תועדו בהקלטה, התובעת הייתה פונה בעניין בזמן אמת לגורמים המוסמכים.
מטבע הדברים אין בידינו לקבוע האם יש ממש בתלונתו של מר גורביץ לפיה התובעת התנכלה לבתו על רקע התלונות, או שמא מדובר בעמדה חינוכית לגיטימית של התובעת. עיון בתמליל המתעד את שיחת הבירור של התובעת עם מר דגני מעלה כי מר דגני אכן סבר לכאורה כי מדובר בהתנכלות, או לכל הפחות כי גישתה החינוכית של התובעת איננה מוצדקת, לא תעמוד בכל בירור, וכי היא נגועה בנוקשות שאינה במקומה.
אפשר שבנסיבות העניין היה ממש בתפיסתו החינוכית של מר דגני, לפיה אין להטיל על התלמידים אחריות לכך שלא ביצעו משימות שונות במועד, אלא שיש ללכת לקראתם וליתן משקל מלא ל"תיקון" שעשו על מנת שלא להכשיל אותם, ולתרום להצלחתם בעתיד. ודוק, גם לשיטתה של התובעת, בתחילת השנה הוטל על התלמידים עומס חריג על מנת להשלים פערים משנה קודמת, ולכן אפשר כי גם לבית הספר יש אחריות מסויימת לכך שהוטלו על התלמידים משימות כ בדות מדי.
מנגד אפשר שהצדק דווקא עם התובעת, שסברה כי בשים לב לכך שתלמידים אחרים עמדו במטלות והגישו את העבודות במועד כנדרש, הרי שמי שלא עשה כן, ראוי להפחתה משמעותית בציון , שהרי אין מדובר בבית ספר אקסטרני, וצריך שיהיה משקל למאמץ שהשקיעו התלמידים במהלך השנה, ולא רק ליכולת האינטלקטואלית שלהם וליכולתם לעמוד בבחינות.
כך או כך, על יסוד האמור בשיחה, ומתוך שאין ביכולתנו לדעת האם יש ממש בטענה כי התובעת התנכלה או נקטה בגישה חינוכית נוקשה יתר על המידה אין בידינו כל יסוד לקבוע כי המחלוקת שפרצה בין התובעת לבין מר דגני ביחס לקביעת ציוני המגן נעוצה בשיקולים זרים של מי מהצדדים.
המחלוקת בעניין דרך קביעת ציון המגן עשויה להיות מחלוקת לגיטימית בין אנשי חינוך אלא שנדמה כי התובעת ומר דגני, (שכפי שנפרט בהמשך, היחסים ביניהם לא התאפיינו באהדה הדדית), נטו, בקלות יחסית, ליחס זה לזה שיקולים שאינם עניינים, ואף להאמין בהם באמונה שלמה. על רקע העדר יחסי האמון נדמה כי קל היה למר דגני להאמין בלב שלם כי מדובר בהתנכלות מצד התובעת ל תלמידיה, ולעומת זאת קל היה לתובעת להאמין בלב שלם כי מדובר בחוסר עמוד שדרה של המנהל ובכניעה ללחצי הורים.
כך או כך, לאחר קריאת התמליל אנו נוטים לחשוב כי התובעת השתכנעה כי בהעדר גיבוי מצד מנהל בית הספר, מוטב לתקן את הציון של התלמידה גורביץ וחברותיה, ובכך להימנע מבירור של הגורמים המוסמכים בעניין.
גם מחלוקת זו לא תרמה לבנית יחסי אמון בין הצדדים, אשר הטיחו זה בזה את ההאשמות בעניין התנכלות / כניעה מה גם שבהמשך התפתחה ביניהם מחלוקת ביחס לשאלה האם התובעת תיקנה את הציונים כפי שהבטיחה לעשות, או שמא הציונים תוקנו בסופו של דבר על ידי סגן מנהל בית הספר שלא על דעתה (פרוטוקול הדיון עמ' 21 שורות 7-25).

ההחלטה על השיבוץ לקראת שנת הלימודים תשע"ה
לקראת סוף שנת הלימודים תשע"ד, במקביל להתפתחות המחלוקת בעניין ציוני המגן, פנתה התובעת למר דגני בדרישה כי יוודא שבשנת הלימודים הבאה תשובץ להוראה בחטיבה הגבוהה בלבד או שתוחרג מרפורמת "אופק חדש" בדרך אחרת .
נבאר כי רפורמת "אופק חדש" הביאה שינוי בתמהיל שעות העבודה (משרת הוראה שלאחר הרפורמה מורכבת ממספר רב יותר של שעות בהן נדרש המורה לשהות בבית הספר, חלקן "שעות שהייה" / שעות לימוד "פרטניות". בהתאם, גם חלו שינויים במבנה השכר של המורים כאשר בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס לשאלה האם החלת הרפורמה על התובעת פגעה בשכרה / בתנאי פרישתה.
נקדים ונבהיר כי אין בדעתנו להכריע במחלוקת שבין הצדדים באשר למשמעות החלת הרפורמה על התובעת. לדידנו, לתובעת לא הייתה זכות קנויה להיות מוחרגת מתחולת רפורמת "אופק חדש" כמו גם להיות מועסקת בעיקר בחטיבה העליונה, מה גם שבמרבית שנות עבודתה היא הועסקה בעיקר (רוב המשרה) בחטיבת הביניים. נדמה כי בנסיבות דנן לא היה כל יסוד לדרישתה של התובעת להיות מועסקת בעיקר / רק בחטיבה העליונה, ע ל מנת לקדם את החרגתה מרפורמת "אופק חדש" . הדברים מקבלים משנה תוקף על רקע הקשיים שהתגלו בשנת הלימודים תשע"ד, שהיו נעוצים בין היתר בכך שלתובעת לא היו "שעות פרטניות" ליתן לתלמידיה . כך, גם לא ברור מדוע היה מקום שיו"ר ארגון המורים, יתערב בענייני שיבוצה של התובעת, תוך נסיון להקנות לה עדיפות על פני מורים אחרים שמבקשים להשתחרר מתחולת הרפורמה.
נציין כי במקביל לפנייתה למר דגני, פנתה התובעת גם לגב' אליהו וביקשה להיות משובצת בחטיבה העליונה בלבד . גב' אליהו (שלגביה אין כל טענה של ניגוד עניינים או התנכלות) סברה ששיבוץ כאמור לא יהיה נכון, ולכן שיבצה את התובעת בחלק מהמשרה בחטיבת הביניים ובחלקה בחטיבה העליונה (עדות גב' אליהו עמ' 31 שורות )7-14.
גב' אליהו, בתצהירה ובעדותה בפנינו, אישרה כי על אף הקשיים שהתגלו במהלך שנת הלימודים תשע"ד, על רקע המחסור במורים בעלי נסיון בהכנה לבגרויות, היא סברה כי בשנת הלימודים תשע"ה ניתן לשבץ את התובעת להוראה במגמת ביולוגיה בכתה י"א.
יש להבהיר כי שיבוץ זה כשלעצמו, שנעשה ללא כל מעורבות של מר דגני, ממילא לא היה מצדיק שחרור של התובעת מתחולת רפורמת "אופק חדש".
לגבי השיבוץ שנעשה בסופו של דבר, בתצהירה הבהירה גב' אליהו כי ההחלטה להמנע משיבוצה של התובעת להוראה בחטיבה העליונה הייתה החלטה של מר דגני. בתצהיר טענה גב' אליהו כי התקיימה בעניין התייעצות בינה לבין מר דגני, וכי בסופו של דבר, עמדתו של מר דגני בעניין שיבוצה של התובעת בחטיבת הביניים בלבד הייתה מקובלת עליה.
בעקבות הגשת תצהירה של גב' אליהו ביקשה התובעת להגיש כראיית הזמנה תמליל של שיחה טלפונית שהתקיימה בינה לבין גב' אורלי אליהו ביום 3/8/15 . בית הדין נעתר לבקשת התובעת וכך הוגש לבית הדין התמליל הכולל את חילופי הדברים הבאים בין התובעת לבין גב' אליהו :
"אורלי: אה, אה, האמת היא שהתקשרתי קודם כל לשאול לשלומך,
שרה: אה, נחמד.
אורלי: ו אה, אה, וזהו את יודעת לדבר איתך קצת על כל המצב הלא נעים הזה שנוצר ולהגיד לך כמה אני כאילו כמה אני אוהבת אותך וכמה אני נלחמתי על זה שאני רציתי שתלמדי בחטיבה העליונה, ו, אה, ו, והרגשתי שאני חייבת לבוא ולומר שבאיזשהו שלב גם זאב וגם דני אמרו לי אל תתערבי, אני המנהל אני הסגן מנהל, אה, זה משהו ביני לבינה. זה מאוד חרה לי ואני עמדתי שמה ואמרתי הולכות להיות שתי כיתות י"א אני צריכה אותה היא המורה הטובה שלי, אני רציתי שתדעי את זה פשוט. זהו אני אומרת לך את האמת.
שרה: תודה.
אורלי: כאילו ושזה כאב לי וכאילו לא ידעתי מה עוד לעשות ושאני נורא נורא מקווה ש, אני מאז התנתקתי לחלוטין מהסיפור הזה, כי ברגע שהם לקחו את המושכות. אז אין לי, אני לא כל כך יודעת מה התקדם ומה קרה ושלהגיד לך שאני נורא מקווה שזה יסתדר לך כי זה כי זה מצב מאוד לא נעים. אה, ושאני מבינה אותו, מבינה כמה הוא לא נעים ואפילו חששתי כאילו להתקשר ולשאול, כאילו סיטואציה לא נעימה.
כך, מהדברים שאמרה גב' אליהו לתובעת בזמן אמת, לא עולה כי גב' אליהו השתכנעה בנכונות עמדתו של מר דגני, אלא שנאלצה לקבל אותה , על אף שהייתה מנוגדת לדעתה. בעדותה בפנינו כאשר התבקשה להתייחס לסתירה שבין האמור בתמליל לבין האמור בתצהירה השיבה כך:
" אני מבקשת להעיר לגבי השיחה. השיחה נעשתה ביוזמתי לאחר שהבנתי כי כולם כבר קיבלו את השיבוצים שלהם, כך אתה מבין איך שובצת, כשאתה מקבל את השיבוץ. אני הבנתי כי שרה קיבלה לידה את השיבוץ ועוד דבר, שאנו הולכות לעבוד בשנה הבאה יחד, וידעתי עד כמה זה עלול להיות קשה לשרה לקבל זאת, כל השיחה נעשתה באוריינטציה של נסיון לעודד מכוון שכשאדם מקבל בשורות שמבחינתה הן לא טובות, הוא לא צריך שיסבירו לו על התלונות ולמה קרה מה שקרה, להיפך הוא צריך עידוד.
ש. אז שיקרת לה בטלפון?
ת. אני עומדת מאחורי המילים שאמרתי שאני אוהבת אותה בהקלטה. אני עומדת מאחורי המלים האלה. היה לי מאד קשה לשלב בין העובדה הזו לבין העובדה כי בפועל השנה אחרונה התנהלה לא טוב בלשון המעטה.

מהאמור עד כה עולה כי בסופו של דבר, ההחלטה על אי שיבוצה של התובעת היתה של מר דגני. החלטה זו התקבלה על אף שמרכזת המקצוע, גב' אליהו, הגם שסברה כי נפלו פגמים בתפקודה של התובעת בשנת הלימודים תשע"ד, סברה כי שיבוצה של התובעת עדיף על פני שיבוצו של ד"ר אדן שהוא מורה חדש (הוא אמנם בעל תואר ד"ר אך נעדר נסיון בהכנה לבגרות).
אין כל ספק כי מר דגני הוא אשר הורה למנות את מר אדן על פניה של התובעת ולפיכך נשאלת השאלה מדוע החליט כאמור. האם היה זה משיקולים עניינים, הנעוצים בתפקודה של התובעת בשנת הלימודים תשע"ד, כמפורט לעיל, או שמא עמדו ביסוד ההחלטה שיקולים זרים, כפי שטוענת התובעת – התנכלות על רקע התנגדותה של התובעת לפרויקט האצות או מכל סיבה אחרת.
בעדותה בפנינו טענה התובעת בעניין הרקע להתנכלות כדלקמן:
"ת. אין לי שמץ של מושג למה הוא רדף אותי. מפנה לפרוטוקול של הדירקטוריון מאז סיפור האצות הוא מחפש אותי בסיבוב. עשיתי את עבודתי נאמנה זו הסיבה היחידה. אני מורה מצויינת. חוץ מהאצות לא היתה שום סיבה למה שאני ארה לעצמי ברגל.
ש. מתי היה סיפור האצות בערך?
ת. לא זוכרת יש פרו'. אין לי רצון להתרענן, יש פרוט'. סדר גודל של 12'
ש. אני מבין שלשיטתך מה שענית לבית הדין מאותו רגע את אומרת שדגני חיפש אותך.
ת. בכל שיחת חולין שהיתה או נושא שהיה, תמיד הגענו לסיפור האצות. בכל סיטואציה. לא משנה אם השיחה היתה על משהו הזוי לא קשור לעניין תמיד האצות הגיעו בסוף : אני לא מפרגנת לאצות, לא מדרבנת את התלמידים מספיק וכו'."

הזכרנו לעיל את השיחה הארוכה שהתקיימה בין התובעת לבין מר דגני בחודש יוני 2014. בניגוד לאמור בעדותה של התובעת דלעיל, בשיחה זו , הגם שהיתה ארוכה מאוד, אין אזכור של פרויקט האצות. יתר על כן, התובעת הקליטה את השיחה והדעת נותנת כי עשתה כן בכוונת מכוון. על אף האמור, התובעת לאורך כל השיחה נמנעת מלעלות מיזמתה את עניין האצות על מנת לתעד את הדברים שלטענתה הוטחו בה בכל שיחה .
זאת ועוד, בהמשך עדותה, כאשר התובעת מתייחסת לעדותו של מר ארז על כך שהשיבוץ בחטיבת הביניים הוא בעצם "עונש", הרי שעולה מעדותה שעונש זה כלל לא קשור לפרשת האצות, אלא לאירועים שנגעים למחלוקת בין התובעת לבין מר דגני ביחס לשינוי ציוני המגן בשנת תשע"ד (עדות התובעת עמ' 18 שורות 24-27).
על רקע האמור, אנו סבורים כי נסיונה של התובעת ליצור תמונה מגמתית, לפיה מר דגני התנכל לה משיקולים זרים, בעקבות עמידתה על דעתה ביחס לפרויקט האצות איננו משכנע וזאת בלשון המעטה.
אין לכחד, כי מערכת היחסים בין התובעת לבין מר דגני שהחלה בהתמודדות על משרת ניהול בית הספר, איננה מבוססת על הערכה/אהדה הדדית או על שיתוף פעולה. כך, בין היתר ניתן להזכיר כי כאשר התובעת התמודדה על תפקיד ציר בוועידת ארגון המורים, נדמה כי מר דגני העדיף כי תבחר מועמדת אחרת. לא מן הנמנע כי עמדה זו נבעה בית היתר מתפיסתה של התובעת כגורם אופוזיציוני להנהלה, כפי שהיה בעניין יוזמתו של מר דגני בעניין פרוייקט האצות. עם זאת נראה כי עד שנת תשע"ה לעניינים אלה לא הייתה על השלכה על שיבוצה של התובעת להוראה בחטיבה הבוגרת כמו גם בחטיבת הביניים (נזכיר כי ישיבת הדירקטוריון בעניין פרויקט האצות התקיימה בנובמבר 2012 ולאחריה שובצה התובעת בהוראה בחטיבה העליונה בשנת תשע"ד).
עם זאת נדמה, כי העדר יחסי האמון בין התובעת לבין מר דגני, הוביל לכך שתלונתו של מר גורביץ כנגד התובעת נפלה על אזניים קשובות. במהלך שנת הלימודים תשע"ד, כאשר פרצה מחלוקת בין התובעת לבין תלמידים / הורים, כאשר נטען כנגד התובעת כי היא פועלת בדרך נקמנית, באמצעות הורדת ציוני המגן לתלמידים שהתלוננו נגדה, נטה מר דגני להאמין לטענת התלמידים, ולא פעל בדרך של מתן גיבוי אוטומטי למורה. ואולם, התרשמנו כי על רקע העדר האמון בינו לבין התובעת מר דגני אכן האמין כי התובעת התנכלה לתלמידיה, או למצער כי נהגה בנוקשות שאיננה מוצדקת, או איננה מתיישבת עם תפיסתו את תפקיד בית הספר.
בהנחה שמר דגני האמין בתום לב כי התובעת התנכלה לתלמידיה, כפי שעולה מתמליל השיחה בינו לבין התובעת, או למצער כי היא נוקטת בגישה נוקשה שאיננה הולמת את תפיסתו החינוכית, איננו סבורים כי ניתן ליחס להחלטתו להמנע משיבוצה בחטיבה העליונה כהחלטה החורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות שיפוטית.
נזכיר בהקשר זה את עדותה של הגב' אליהו :
ת. הייתי עומדת על הרגליים האחוריות להגן עליה אם הייתי חושבת שהכל התנהל כשורה. ואם היתה טיפת רפלקציה וגמישות עצמית מבחינתה, יכולנו לפתור את כל העניין הזה בבית הספר..."
נציין כי גם בשיחה מזמן אמת, בין התובעת לבין גב' אליהו עולה כי האחרונה סברה כי תפקודה של התובעת לא היה מיטבי, ובניגוד לתובעת נדמה כי היא לא סברה שהטענות של מר דגני כלפי התובעת מופרכות, או נגועות בשיקולים זרים (ראה עמ' 3 לתמליל שורה 23 עד עמ' 4 שורה 4):
אורלי: לא, תשמעי, אני, אני מבינה את הסיפור הזה, אני גם אמרתי לו, אני לא מתביישת לומר את זה. אני פשוט כאילו לא רוצה שזה יצא כדי שהכל מאחורי וזה, אני לא התביישתי לומר לו את זה, שרה לא מושלמת, אני גם לא מושלמת, אף אחד לא מושלם, כרגע אני בסיטואציה שיש לי שתי כיתות מגמה, אם אני עוצמת את העיניים ואומרת מי המורים שכרגע יש לי לתת אותם בהנחה שאני לא יכולה לרדת ולקחת גם י"א וגם י"ב, שרה היא ביניהם. כאילו, אין לי מה להגיד לך יותר מדי. אני לא אלחם גם על דברים שאתה טוען שהיו בסדר או לא היו בסדר. אני אומרת לך שמבחינה מקצועית כן יש לי מוכשרת, אני אמרתי את הדברים, אני בלב שלם אמרתי את זה. אבל, את יודעת (מילה לא מובנת) יש בבית הספר הזה מנהל ו, ועד כמה שזה לא תמיד מסתדר ואז עלה הרעיון של גלית. תראי, מול גלית לא יכולתי הרבה מה להגיד. גלית מבחינה של היכולות שלה, יכולה לעשות את זה, אבל ברגע האחרון היא ממש התעקשה להישאר בחטיבת הביניים. אז אה, זה הסיטואציה שנוצרה.
במהלך השיחה הנ"ל , כאשר התובעת מציגה בפני הגב' אליהו את עמדתה לפיה מר דגני הוא (כדבריה) " אדם קטן וקטנוני ולא מקצועי " הרי שאמירה זו לא זוכה לכל התייחסות מצד גב' אליהו. ודוק, התובעת, לכל אורך השיחה לא מציגה בפני גב' אליהו, אף לא ברמז, את טענתה כי שיקוליו של מר דגני בעניינה הם שיקולים זרים (או שיש איזשהו קשר בין ההחלטה בעניין שיבוצה בחטיבת הביניים לבין "פרויקט האצות").
התובעת הזמינה כעדה מטעמה את הגב' עטרה אופק אשר עבדה בבית הספר עד שנת 2001 והיא חברה בדירקטוריו ן בית הספר . הגב' אופק העידה בדבר היותה של התובעת מורה מוערכת, בעלת נסיון רב בהוראת הביולוגיה, אשר ביצעה את תפקידה בהכנה לבגרויות במשך שנים רבות בהצלחה. אנו נוטים לקבל עדות זו, אשר משתלבת גם עם המסקנה אליה הגיעה הגב' אליהו מלכתחילה, לפיה ניתן היה להתייחס לאירועי שנת תשע"ד כאל תקלה נקודתית, שאין בה כדי למנוע את המשך שיבוצה של התובעת בחטיבה העליונה (מה גם שאפשר שיש ממש בטענת התובעת כי שורש הבעיה רובץ לפתחה של המורה שלימדה את התלמידים כשהיו בי"א) .
יחד עם זאת, אין בידינו לקבוע כי החלטתו של מר דגני חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות, או כי היא נגועה בניגוד עניינים. כפי שכבר הבהרנו, פרויקט האצות לא עמד ברקע להחלטה, וטענה זו של התובעת מוטב היה שלא היתה מועלית כלל. איננו סבורים כי יש שמץ של אי סבירות בהחלטה להכליל את התובעת ברפורמת אופק חדש. נדמה כי גם הגב' אליהו סברה כי העובדה שהתובעת לא הועברה לרפורמה ולא נתנה שעות פרטניות לתלמידיה, לא הוכיחה את עצמה ולא שוכנענו כי היתה הצדקה כלשהי להמנע מלהחיל על התובעת את הרפורמות שהוחלו על כלל המורים במדינת ישראל.
אשר לשיבוץ בחטיבת הביניים בלבד, אנו סבורים כי החלטה זו של מר דגני נשענה על מספר טעמים. ההחלטה קשורה ל התרשמותו כי התובעת התנכלה לתלמידים שהתלוננו נגדה (או למצער כי גילתה נוקשות מיותרת, ביחס לקביעת ציוני המגן). בנוסף, וכפי שציין בפני משרד החינוך, מר דגני לא סבר שיש הצדקה להחריג את התובעת מרפורמת "אופק חדש" שחלה על כל המורים ואפשר שרצה לשדר מסר ברור , ולחסום לחצים מיותרים בעניין זה , אפשר שגם לא ראה קושי בכך שבנסיבות העניין תינתן הזדמנות למורה החדש ד"ר אדן להוכיח את עצמו.
איננו משוכנעים שלא היה בהחלטה גם אלמנט "משמעתי" מסויים , כמעין "עונש" למשך שנה אחת כפי שהעיד מר ארז , ואולם אנו סבורים כי להחלטה זו של מר דגני לא היה כל קשר לפרויקט האצות אלא למחלוקת החינוכית הלגיטימית שהתפתחה בשנת הלימודים תשע"ד, בעניין שיטת ההוראה, הצורך בשעות פרטניות לתלמידים ובפרט בעניין ציוני המגן. אפשר שפרט לדאגה לתלמידים ולעתידם, מר דגני לא אהב את העמדה שנקטה התובעת שהאשימה אותו כי הוא איננו פועל מתוך גישה חינוכית אלא מתוך כניעה להורים אפשר שלא אהב את הנסיון של ארגון המורים לכפות את שיבוצה של התובעת בחטיבה העליונה דווקא, ואולם, התרשמנו כי אלה היו שיקולים משניים בלבד.
גם אם נחשוב כי ראוי היה לפעול בהתאם להמלצתה של גב' אליהו ולאפשר לתובעת ללמד בכיתה י"א, ממילא לא היה בכך כדי להצדיק את החרגתה מרפורמת "אופק חדש, ומכל מקום לא התרשמנו כי החלטתו של מר דגני נגועה בחוסר סבירות קיצוני, מן הסוג המצדיק התערבות של בית הדין , מה גם שמלכתחילה, לפי עדותו של מר ארז הכוונה הייתה להשיב את התובעת לחטיבה העליונה בשנת תשע"ו.
חזקה על מנהל בית הספר כי יפעל על פי מיטב שיקול דעתו המקצועי על מנת שהמורים בעלי הכישורים הטובים ביותר, יובילו את התלמידים להצלחה בבחינות הבגרות, שכן בסופו של יום הצלחת התלמידים היא הצלחת בית הספר והצלחת מנהל בית הספר.
סמכותו של מנהל בית ספר לפעול על מנת לבסס את חזונו החינוכי ולקדם מדיניות רצויה, ובכלל זה מדיניות בית ספרית ביחס למתן ציוני מגן על פי סטנדרטים סבירים וראויים. על מנת לקדם את מטרותיו בסמכותו של מנהל בית הספר לקבל החלטות בדבר שיבוצי מורים, לעיתים בהתאם להמלצות מרכזי המקצוע ולעיתים תוך סטייה מהם.
בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתו של מנהל בית ספר ולא יתערב בהחלטות בדבר שיבוץ מורים אלא במקרים יוצאי דופן, מקום שהוא משתכנע כי ההחלטה נגועה בשיקולים זרים, או שהיא חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות.
לדידנו, נסיבות המקרה דנן אינן מצדיקות התערבות של בית הדין. התובעת נקטה בפעולה יוצאת דופן של הקלטת מנהל בית הספר ורכזת המקצוע. הגם שמדובר בהתנהלות פגומה כשלעצמה, החורגת מן המקובל ביחסי עבודה, בית הדין עיין בשני התמלילים בקפידה, ואולם מעבר למחלוקת לגיטימית בין אנשי חינוך, בית הדין לא מצא בהקלטות כל רמז להתנכלות לה טוענת התובעת.
אפשר שמנהל אחר, היה נותן משקל רב יותר לנסיונה רב השנים של התובעת, ומיחס משקל מועט יותר לאירועי השנה החולפת וכתוצאה מכך התובעת היתה משובצת להוראה בחטיבה העליונה. ואולם, לא די בכך על מנת להצדיק התערבות שיפוטית.
החלטות בעניין שיבוצי מורים מתקבלות אינספור פעמים, בכל בית ספר מדי שנה והן חלק מהכלים הניהוליים העומדים לרשותו של מנהל בית ספר. מטבע הדברים החלטות בענייני שיבוץ יכולות להיות שנויות במחלוקת, ויחסים עכורים בחדר מורים אף הם אינם דבר נדיר. עם זאת יש לזכור כי מדובר בהחלטה שתוקפה מוגבל, והיא יפה לשנת לימודים אחת לכל היותר, תוך שבשנת הלימודים שלאחריה נשקלים הדברים מחדש, וככל שנפלה טעות בהחלטה, או שניתן לקבל החלטה טובה יותר, הרי שהתקלה תתברר במהלך שנת הלימודים ותתוקן לקראת שנת הלימודים הבאה, ואין מקום כי בית הדין יהפוך לערכאת ערר על החלטות מסוג זה.
בשים לב לאופי הזמני של ההחלטה על השיבוץ, מתוך מתן משקל לכך שהאחריות להצלחת בית הספר מוטלת בראש ובראשונה על מנהל בית הספר ולא על בית הדין, ומתוך שלבית הדין יש כלים מוגבלים ביותר להכריע בסוגיות הנוגעות לחינוך ולאיכות הוראה, אנו סבורים כי יש מקום לאמץ מדינות זהירה ביותר בבואנו להתערב בשיקול דעתו של מנהל בית ספר בסוגיות הנוגעות לשיבוץ מורים. אנו סבורים כי התערבות בענייני שיבוץ מורים ראויה במקרים נדירים, בהם תחושת הצדק מתקוממת, כאשר מדובר בשיקולים זרים כגון אפליה, או חוסר סבירות קיצוני, הגובל בחוסר תום לב. לא כזה הוא המקרה דנן.

כללו של דבר
מכל הטעמים שפורטו לעיל, לא מצאנו להתערב בהחלטה בדבר שיבוצה של התובעת בשנת הלימודים תשע"ה ובכלל.
אין כל ספק כי יחסי העבודה העכורים שהתפתחו בין התובעת ל בין מר דגני, הסבו לשני הצדדים עגמת נפש והוצאות מיותרות רבות, אשר ניתן היה להמנע מהן, ורצוי היה שיושקעו באפיקים אחרים. לנוכח האמור ולאור התרשמותנו כי שני הצדדים יכולים היו לנהוג אחרת, איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ה, (24 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' אורית הרצוג
נציגת עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר אבינועם בן ברק
נציג מע סיקים