הדפסה

דרורי נ' המוסד לביטוח לאומי

22 נובמבר 2015

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר

המבקש
יוסף דרורי
ע"י ב"כ: עו"ד ר. גביש
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד א. יעקובי

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 11/8/14 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה, בין היתר, כי מועד תחולתה של נכותו הנוירולוגית של המערער הינו מיום 1/1/08 וכי מועד תחולה של נכות המערער בגין אפילפסיה הינה מיום 1/1/08 (להלן: "החלטת הוועדה").
המערער, יליד 1952, סובל ממספר נכויות קשות, לרבות נכויות בתחום הקוגנטיבי (פיגור), נכויות נוירולוגיות שונות, אפילפסיה, כאבי שלד, אבנים בכיס המרה, פטרת בעור, דליות וסכרת. בוועדה הותאמה למערער נכות משוקללת יציבה בשיעור 94%.
עניינו של המערער עמד בעבר לפניי וועדה רפואית לעררים (נכות כללית) אשר על החלטה הוגש בשעתו ערעור במסגרת תביעה שהתבררה בבית הדין האיזורי לעבודה בהליך ב"ל 6747-06-11. ביום 21/1/14 ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין אשר קבע, כדלקמן (להלן: "פסק הדין המחזיר"):
"1. עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (הכות כללית) על מנת שתשקול שוב את עמדתה לגבי תלונות המערער על החמרה בתחום הקוגנטיבי, תוך התייחסות לחווה"ד של פרופ' שדה, ככל שהוועדה תמצא לנכון, תפנה את המערער לבדיקות בתחום זה.
2. כמו כן הוועדה תשקול את מועד תחולת הנכות (אפילפסיה והנכות הנוירולוגית) תוך התייחסות למסמכים רפואיים שהומצאו ע"י ב"כ המערער לתיק ביה"ד ביום 31/10/13.
3. המערער יוזמן לטעון בפני הוועדה".

מכוח פסק הדין המחזיר התכנסה הוועדה מושא ענייננו אשר קיבלה את הערעור בתחום הקוגנטיבי והתאימה למערער נכות בגין פיגור קל –בינוני בשיעור 55% לפי פריט ליקוי 91(2-3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (להלן: "התקנות") מ 23/10/09 ועד 8/6/14 ומיום 9/6/14 נכות יציבה בגין פיגור קשה בשיעור 75% בהתאם לפריט ליקוי 91(4) לתקנות.
עוד קבעה הוועדה כי תחולת הנכות בגין האפילפסיה ובגין הנכויות הנוירולוגיות (פולינוירופתיה בהתאם לפריט ליקוי 26(6)(ב)(3) ואטקסיה בהתאם לפריט ליקוי 29(2)(א)) הינו מיום 1/1/08. על החלטה זו נסוב הערעור שלפניי.

טענות הצדדים
טענות המערער בתמצית הינן, כדלקמן:
הוועדה לא התייחסה כלל לסעיף 2 לפסק הדין המחזיר ולא קיימה את הוראותיו בכל הנוגע למועד תחולת הנכויות בתחום האפילפסיה והנוירולוגיה. הוועדה אף לא התייחסה לכל מסמך רפואי בענין זה.
בפסק הדין המחזיר נתן בית הדין תוקף להסכמות בית הדין ומשכך כמוהו כפסק דין שניתן על דרך הפשרה. פסק דין מסוג זה ניתן לתקיפה בשני אופנים בלבד. דרך אחת הינה הגשת ערעור על פסק הדין המחזיר, תוך העלאת טענות כלפי הגורם השיפוטי שישב בדין ונתן תוקף להסכמת הצדדים, בכל הנוגע להתנהלות שיפוטית אשר הביאה להתגבשות פסק הדין המחזיר. המשיב לא העלה טענות מסוג זה ולא הגיש ערעור. דרך נוספת הינה הגשת תביעה חדשה אשר במסגרתה יועלו טענות מסוג טעות במתן ההסכמה או הטעיה בכל הנוגע לעצם ההסכמה או ניסוחה או טענות נוספות ממין זה. גם בדרך זו לא נקט המשיב. משלא הוגש ערעור ולא הוגשה תובענה חדשה, כך שפסק הדין המחזיר עודנו עומד על כנו, היה על הוועדה לפעול בהתאם להנחיותיו המדוייקות.
בתגובה לטענת המשיב לפיה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (בדיקה מחדש ותביעה חדשה) התשס"א 2000 (להלן: "תקנות בדיקה מחדש") לא ניתן היה, לכאורה, לקבוע מועד תחולה מוקדם יותר ליום 1/1/08 טען המערער את הטענה הבאה:
בהתאם להלכה הפסוקה קיים הבדל בין מבוטחים שבעניינם התגלו עובדות לאחר קביעת הוועדה לבין מבוטחים שלגביהם נוצרו עובדות חדשות לאחר קביעת הוועדה. ככל שנוצרו עובדות חדשות, הרי שאין לקבוע נכויות עם תחולה למפרע. לעומת זאת, ככל שהתגלו עובדות חדשות, דהיינו העובדות היו קיימות במועד קביעת הוועדה אך לא היו ידועות למבוטח ולוועדה, הרי שניתן לקבוע דרגת נכות עם תחולה למפרע. בעניינו של המערער העובדות היו קיימות בעת קביעת הוועדה הרפואית לעררים אשר בעקבותיה ניתן פסק הדין המחזיר. ב"כ הצדדים אף הסכימו ביניהם באשר למסמכים הרפואיים אשר אליהם תתייחס הוועדה. הדבר מעיד על הסכמת הצדדים, אשר עוגנה בפסק הדין המחזיר, לכך שהוועדה תוכל לקבוע מועד תחולה של הנכויות אף באופן רטרואקטיבי.

טענות המשיב בתמצית הינן, כדלקמן:
בתגובתו טען המשיב כי על פי תקנות בדיקה מחדש תחילתה של החלטה בבדיקה מחדש לא תקדים את ה-1 בחודש שבו הגיש המבוטח תביעה לבדיקה מחדש. תביעתו של המערער לבדיקה מחדש הוגשה בשנת 2008 . משכך לא ניתן להתיר תחולה רטרואקטיבית לאילו מנכויות המערער, לתקופה שקדמה למועד הבדיקה מחדש.
בסיכומים מטעמו שינה המשיב את טענתו המשפטית וטען בנוגע לתקנות בדיקה מחדש את הטענה הבאה: מקובלת על המשיב טענת המערער בסיכומיו לפיה מדובר בהליך של בדיקה מחדש בשל עובדות חדשות, על פי הוראות סעיף 6(א) לתקנות בדיקה מחדש, אשר מאפשרות לקבוע את מועד תחולתה של ההחלטה טרם מועד הגשת הבקשה לבדיקה מחדש עפ"י המאוחר מבין אלה: (א) מועד היווצרות העובדות החדשות; (ב) 15 חודש בתכוף לפני יום הגשת הבקשה לבדיקה מחדש.
המערער הגיש תביעתו לבדיקה מחדש ביום 18/11/08 ואילו הוועדה הרפואית לעררים קבעה את תחולת קביעתה בתחום הנוירולוגיה והאפילפסיה החל מיום 1/1/08. מכן, שהוועדה אכן החילה את קביעתה למפרע ולמעשה העניקה למערער את מלוא הסעד שלו עתר במסגרת הערר.
בערר אשר הגיש המערער למשיב ביום 7/5/09 בגין החלטת הרופא המוסמך מיום 25/2/09, ואשר בעקבותיו התכנסה הוועדה מושא ענייננו, ציין המערער כי חלה החמרה במצבו החל מחודש ינואר 2008. על כן, קביעת הוועדה כי מועד תחולת הנכויות בגין אפילפסיה ובגין נוירולוגיה הינו מיום 1/1/08 היא בבחינת הענקת מלוא הסעד לו טוען המערער.
במצב דברים זה התייתר הצורך לדון במסמכים אשר צורפו לתיק בית הדין ביום 31/10/13.
מטעמים אלה לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה ויש מקום לדחות את הערעור.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין ובטענות הצדדים כפי שנטענו בדיון ביום 28/4/15, מצאתי כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט טעמיי.
בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נגד המוסד לבטוח לאומי פד"ע לד 213 - 1999).
בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס לאמור בפסק הדין ולפעול על פי הנחיותיו. במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר מצוות פסק הדין (עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008)) .
אחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ר' דב"ע 1318/01 עטיה נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). בית הדין הארצי פסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

מן הכלל אל הפרט
פסק הדין המחזיר הורה לוועדה, ברחל בתך הקטנה, לשקול את מועד תחולת הנכות בגין האפילפסיה והנוירולוגיה תוך התייחסות למסמכים רפואיים שהומצאו ע"י ב"כ המערער לתיק בית הדין ביום 31/10/13.
הוועדה סיכמה את מסקנותיה, כדלקמן:
"הוועדה עיינה בפס"ד ביה"ד לעבודה מיום 21/1/14. הבן שי אפוטרופוס הציג צו אפוטרופסות, נכנס בכיסא גלגלים.
נוירולוג – הוועדה עיינה במסמכים שבתיק התובע ובעוד ההתרשמות בעבר שמצב קוגניטיבי הינו קבוע הרי על סמך הבדיקה הנוירופסיכולוגית מתקופה אחרונה (9/6/14) על יד ד"ר גאגין רון מעלה שמדובר במחלה פרוגרסיבית עם פגיעה נוירודגנרטיבית (SCA) או לפי תוצאות MRI פגיעה רחבה בחומר הלבן (לויקודיסטקופי) עם ליקוי המתאים למצופה מתהליך ניווני דמנטיבי ממושך כולל פגיעה בתפיסה מרחבית,
זיכרון מיידי קשב ותפקודים גבוהים כמו התמצאות במרחב בזמן ארגון ותכנון וגמישות מחשבתית.
הבודק צופה החמרה בעתיד קיימת דיסארטריה ופגיעה קשה בראייה.
הוועדה מקבלת את הערר וקובעת בגין הפיגור שהינו קל בינוני נכות בשעור 55% לפי סעיף 91 (2-3) מ- 23/10/09 עד 8/6/14, ומ- 9/6/14 נכות בשעור 75% לפי 91(4)".

ההתייחסות היחידה שעולה מפרוטוקול הוועדה בכל הנוגע למועד תחולת הנכות בתחום האפילפסיה והנוירלוגיה הינה שמועד התחולה מצויין בלקוניות ליד כל פריט ליקוי שהותאם למערער. מצויינים ברשימת פריטי הליקוי (אשר מסתכמים כולם ביחד לכדי נכות יציבה בשיעור 94%) גם פריטי הליקוי הבאים:
"...
דיסארטריה – 29(7)(א)(1) – 10% המשך
פולינוירופתיה - 29(6)(ב)(3) – 20% מ 1/1/08
אטקסיה – 29(2)(א)- 20% מ 1/1/08
...
אפילפסיה -30(1)(ד) 50% מ 1/1/08".

ברי כי הוועדה לא ערכה כל דיון במועד תחולת הנכות ולא התייחסה לכל מסמך רפואי בהקשר זה.
מסיכומי המשיב עולה כי המשיב, לכאורה, זנח טענתו הראשונית לפיה לא ניתן, כביכול, לקבוע מועד תחולת נכות למפרע.
להשלמת התמונה ולמען הסר ספק, אציין כי אפילו לא זנח המשיב את טיעונו האמור, הרי שלא מצאתי לקבל טיעון זה.
ראשית, ככל שנפל פגם משפטי בפסק הדין המחזיר, הרי שהדרך לתיקון הפגם אכן הינה הגשת תובענה חדשה לביטול הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין (ע"א 5914/03 אפרים שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח, תק-על 2005(2), 1197; דב"ע נב/3-199 כיפה בע"מ - יעקב בן-עמי, פד"ע כה 97). זאת לא נעשה.
שנית, נראה שגם תקנות הבדיקה מחדש מאפשרות, בנסיבות מסויימות, קביעת דרגת נכות רטרואקטיבית (דב"ע (ארצי) מ"ד 1-85 ישראל מרק נגד המוסד, פד"ע י"ז 396). משהסכים המשיב בסיכומיו כי מצויים אנו בגדרה של אפשרות זו וכי תקנות בדיקה מחדש אכן מאפשרות בעניינו של המערער קביעת תחולה למפרע, אין מקום להמשיך ולדון בטענה תיאוריטית זו.
לא מצאתי מקום לקבל את טענת המשיב לפיה משערר המערער ציין שההחמרה במצבו הינה משנת 2008 הרי שלכאורה קיבל את מלוא הסעד אותו ביקש וממילא אין מקום לבחינה נוספת של מועד התחולה. אבהיר את מסקנתי.
המערער סובל מנכויות קשות בשיעורים גבוהים, לרבות נכויות נוירולוגיות וקוגנטיביות כגון פיגור שכלי. הערר אשר הגיש, ואשר מכוחו התכנסה הוועדה מושא ענייננו, כולל הנמקה בת שורה אחת בכתב יד המציינת כי "ההחמרה החלה מחודש ינואר 2008". כאמור, מדובר במבוטח עם נכויות קשות ביותר, נוירולוגיות, קוגנטיביות ואחרות, אשר הגיש את הערר כשהוא אינו מיוצג ע"י עו"ד.
על אף תוכנו האמור של הערר הסכים ב"כ המשיב בשעתו, במסגרת הדיון בבית הדין בהליך ב"ל 6747-06-11, להשיב את עניינו של המערער לוועדה לדיון במועד התחולה, ומבלי להגביל את המועד למועד מסויים. הדבר עשוי ללמד על הסכמת המשיב לכך שהמערער אינו מוגבל למועד התחולה שצויין על ידו בערר.
מכל מקום, קביעת מועד התחולה הינה בבחינת קביעת רפואית מובהקת, אשר נשענת על אדנים רפואיים- מקצועיים ומסורה לוועדה בלבד. טענות המערער בהקשר זה עשויות לשמש אינדיקציה בלבד אולם בוודאי שאין ליתן להם תוקף מכריע. הדברים נכונים מקל וחומר שעה שמדובר במבוטח עם ליקויים קוגנטיביים קשים אשר הגיש ערר כשהוא אינו מיוצג.
העובדה שנקבע מועד תחולה המוקדם למועד הגשת הערר ע"י המערער אינה מעלה ואינה מורידה, שכן הוועדה לא התייחסה כלל לנושא מועד התחולה ולא למסמכים הרפואיים בנוגע אליו.
לא ניתן ללמוד דבר בנוגע להלך רוחה של הוועדה בכל הנוגע למועד התחולה, שכן לא נערך כל דיון בנושא.
בנסיבות הענין אכן לא מולאו הוראות פסק הדין המחזיר במלואן, באופן המהווה פגם משפטי בולט היורד לשורשו של ענין.
סוף דבר – הערעור מתקבל.
עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) על מנת שזו תבחן בשנית את מועדי התחולה של הנכויות בגין האפילפסיה ובגין הליקויים הנוירולוגיים, תוך התייחסות מנומקת למסמכים הרפואיים שהומצאו ע"י ב"כ המערער לתיק בית הדין ביום 31/10/13. המערער וב"כ יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה טרם מתן החלטה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
משהמערער יוצג ע"י עו"ד מהלשכה לסיוע משפטי אינני עושה צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' כסלו תשע"ו, (22 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .