הדפסה

דראושה שיווק בינלאומי בע"מ נ' טיולי הגליל בע"מ ואח'

בפני
כב' השופט דר' מנחם רניאל

תובעים

דראושה שיווק בינלאומי בע"מ

נגד

נתבעים

  1. טיולי הגליל בע"מ
  2. דיזנהאוז תיירות ותעופה בע"מ
  3. דיזנהאוז - יוניתורס בע"מ
  4. טיולי הגליל טרנספורט (1987) בע"מ
  5. כלל תעופה בע"מ
  6. כלל החזקות נסיעות ותיירות בע"מ

החלטה

זו תביעה למתן חשבונות, אשר על פי הדין נדונה בשני שלבים. ביום 2.3.14 נשמעו ראיות הצדדים בשאלת זכותה של התובעת לקבלת חשבונות, וביום 5.3.14 נשמעו טיעוני הצדדים בשאלה זו.

רקע:

1. התובעת התקשרה עם הנתבעת 1 (להלן: טיולי הגליל) בהסכם מיום 18.10.95, לפיו בשל קשריה בישראל ובירדן, עליה לעשות כל שניתן על מנת לגרום לכך שטיולי הגליל תמונה כ- GSA (GENERAL SALES AGENT) של חברת התעופה הירדנית בישראל, תמורת עמלה בשיעור 20% מהכנסות טיולי הגליל מפעילותה כ GSA של חברת התעופה הירדנית (ת/2). בשל טענות ומענות בין הצדדים, ופסק בוררות שבוטל בהסכמה, התקשרו הצדדים בהסכם נוסף ביום 8.11.07 (ת/1).

2. טיולי הגליל אכן מונתה לשמש GSA של חברת התעופה הירדנית, לפי הסכם מיום 15.2.96 (ת/3).

3. ביום 15.8.11 הודיעה טיולי הגליל, ששינתה בינתיים את שמה לשם הנתבעת 2 (נ/7), לתובעת, על ביטול ההסכם, מן הטעם שאין עוד צורך, או הצדקה, להמשך קיומו של ההסכם. לפי הודעת הביטול, אף ש באפשרות טיולי הגליל לבטל את ההסכם על אתר, החליטה, לפנים משורת הדין, כי הביטול יהיה מיום 15.11.11, ומיום זה לא יהיה להסכם תוקף. בינתיים, ביום 31.12.13 בוטל ההסכם שבין טיולי הגליל לחברת התעופה הירדנית.

4. התובעת טוענת בעיקר, שהודעת ביטול ההסכם היא הפרה של ההסכם, ותובעת מתן חשבונות על הכנסות הנתבעות מחודש ספטמבר 2011 המוערכים על ידה בסך 200,000 ₪. הנתבעות טוענות שהודעת הביטול היתה כדין, וכי טיולי הגליל שילמה לתובעת את המגיע לה עד 15.11.11.

5. כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 25.12.13, תביעה למתן חשבונות מתייחסת רק לעבר, עד הגשת התביעה, שהוגשה ביום 24.5.12, ואין תביעה למתן חשבונות על חשבונות שיהיו בעתיד, לאחר הגשת התביעה. במהלך שמיעת הראיות, הרחיבו הצדדים את היריעה והנתבעות לא התנגדו לטענת התובעת בסיכומים, שהוסכם להרחיב את היריעה עד 31.12.13. על כן, תחול פסיקתי עד 31.12.13, מועד בו הופסק מעמדה של טיולי הגליל כ- GSA של חברת התעופה הירדנית.

6. אין צורך לדון בשאלה אם היחסים בין הצדדים מתאימים למתן חשבונות, משהודו הנתבעות שהתובעת זכאית לחשבונות עד יום 15.11.11, מועד כניסת הביטול לתוקפו.

האם ההסכם מתוחם בזמן?

7. התובעת טענה לראשונה בעת טיעוניה בעל פה, שתוקפו של ההסכם ת/ 2 היה לפחות עשרים שנה. בצד טענות אלה טענה גם שההסכם היה לתקופה בלתי מוגבלת.

8. ככל שהתובעת עומדת על טענתה שההסכם היה לתקופה של 20 שנה, דין טענה זו להידחות. הטענה מבוססת על כך שבסעיף 2.1 להסכם ת/2, תחת הכותרת "דים (התובעת) מתחייבת כדלהלן:", נאמר ש"דים מתחייבת לא לבצע כל פעולה ו/או מחדל אשר עלולים להביא לשלילת המינוי של טיולי הגליל כאמור, והוסכם כי התחייבות זו של דים תשאר בתוקפה כל עוד הינה זכאית לקבל עמלה כאמור בסעיף 4.1 להלן ו/או אם טיולי גליל תשמש GSA של RJA ל פחות 20 שנים". לטענת התובעת, ככל שהיא מחזיקה בטענה זו, סעיף זה מלמד על כך שההסכם נועד לעמוד בתוקפו לפחות 20 שנים.

9. אני דוחה את טענת התובעת שההסכם נועד לעמוד בתוקפו לפחות 20 שנים. ראשית, מדובר בזמן שבו תעמוד בתוקפה התחייבות התובעת שלא לבצע פעולה או מחדל לשלילת המינוי של טיולי הגליל, ולא מדובר בזמן שבו יעמוד ההסכם בתוקפו. שנית, וזה עיקר, כעולה מן ההסכם, כל זמן שטיולי הגליל היא GSA, וההסכם בתוקף, זכאית התובעת לקבל את חלקה. ניסוח האפשרויות לתום תקופת ההתחייבות של התובעת בתום הזכאות לקבלת עמלה או כעבור 20 שנים, מניחה שיש מצב שבו לא תהיה התובעת זכאית לקבל עמלה, משום שהחוזה בוטל, בטרם חלפו 20 שנים. במקרה זה לפי הוראות ההסכם, עד תום 20 שנים, תהא התובעת מנועה מלפעול לשלילת המינוי של טיולי הגליל, למרות שאינה זכאית לעמלה. אין מצב אחר שבו התובעת אינה זכאית לקבל עמלה, מלבד ביטול ההסכם.

10. המסקנה היא שההסכם לא תוחם בזמן. לא הוסכם שיתבטל במועד מסויים, ולא הוסכם שאין לבטלו לפני מועד מסויים.

האם ההסכם ניתן לביטול בהעדר הפרה?

11. כעולה מטענות הנתב עות, אין הן טוענות שהתובעת הפרה התחייבות כלשהיא בהסכם. טענותיהן הן שטיולי הגליל זכאיות לבטל את ההסכם, שאינו מוגבל בזמן, בהודעה שתינתן לתובעת זמן סביר מראש. התובעת טוענת שהנתבעות אינן זכאיות לבטל את ההסכם.

12. על פי הדין, בחוזים בהם לא נקבע מועד סיום החוזה, הנחת המוצא היא שהחוזה נעשה לתקופה מוגבלת, וצדדים שלא קבעו בהסכם מועד לסיומו, לא התכוונו שהקשר ביניהם ימשך לעולמי עד. נורמה זו אינה מותנית בסיווג החוזה, אלא כל חוזה חוזה, יהא תוכנו אשר יהא (ראו: ע"א 47/88 הרשטיק נ' יכין חקל; ע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל נ' פאנל חברות התעופה הפועלות בישראל). כפי שנקבע בפ"ד אחרון זה, "חוזה נועד לחיות בתוך סביבתו, ולהיות מושפע משינויים שהזמן גרמם. אפשר שהשינויים יהיו מהותיים עכד כדי כך שלא יהיו יותר לא טעם ולא תכלית בחיי החוזה.... במצב כזה, אין זה סביר או רצוי לייחס לצדדים לחוזה כוונה להמשיך ולקיים את החוזה באופן מלאכותי. כך הדבר במיוחד בחוזים המתבססים על קשר אישי בין הצדדים, כגון על יחסי אמון או נאמנות. כאלה הם לדוגמא, חוזי עבודה, שותפות או סוכנות. אם היחסים בין צדדים לחוזה כזה מעורערים, אין תועלת בהמשך קיום הקשר ביניהם". הדוגמא שניתנה על ידי השופט זמיר בפסק דין זה אינה בלעדית , וחלה גם על חוזים שאינם מבוססים על קשר אישי (ע"א 442/85 משה זוהר נ' מעבדות טרבינול). מנגד, על פי פסיקת הרוב ע"א 9609/01 מול הים בע"מ נ' שגב, הכלל שלפיו חוזה שלא הוגבלה תקופתו ניתן לסיום כעבור פרק זמן סביר על ידי כל אחד מהצדדים, באמצעות הודעה לצד האחר שתינתן פרק זמן סביר מראש מתייחס בדרך כלל לחוזים הדדיים מתחדשים, כגון חוזים לאספקת סחורה או שירותים, חוזי סוכנות וחוזי שכירות. אז פועלת ההנחה שהצדדים לא התכוונו שהחוזה יקשור ביניהם לנצח. "כלל פרשני זה אינו חל על מצב שבו רכש צד אחד זכות קבועה בנכס או באינטרס של הזולת" כגון חוזה המעניק זיקת הנאה או חוזים לתשלום תמלוגים בגין זכויות יוצרים, או בעל עסק המוכר את עסקו בתמורה להתחייבות בלתי מוגבלת בזמן לתשלום אחוז מסויים מהכנסות העסק. עוד אשוב לעסוק בפסק דין זה.

13. ההסכם נשוא הדיון אינו בעל אופי של קשר אישי, ובענין זה אני דוחה את טענת הנתבעות, שיש להסיק קשר אישי כלשהוא, בין היתר מכך שנאמר בהסכם שהוא הסכם ל"שיתוף פעולה". המונח "שיתוף פעולה" הוא מונח כללי שיש למלאו תוכן, והוא מתמלא תוכן לפי רצון הצדדים. בהסכם נקבע כיצד תשתף התובעת פעולה – על ידי הבאת הסוכנות לטיולי הגליל, אי נקיטת פעולה או מחדל לשלילת הסוכנות, ואי תחרות בטיולי הגליל. זהו שיתוף הפעולה שהוסכם – חלקו החיובי נעשה עד שנת 1996, וחלקו הנותר הו א שלילי, משמע הימנעות התובעת מפעולה.

14. התובעת התחייבה בסעיף 4.2 להסכם לעשות כמיטב יכולתה לגרום לכך שטיולי הגליל תקבל הזמנות לשירותים גם בנושאים שאינם בין ישראל לירדן, תמורת עמלה שתסוכם בנפרד. זהו שיתוף פעולה שהוסכם, אבל אין לו אופן אישי. מכל מקום, כעולה מהעדויות שבפני, עשתה התובעת כמיטב יכולתה להפנות עיסקאות נוספות לטיולי הגליל, ללא הצלחה, ולא הוסכם על עמלה נוספת כלשהיא.

15. כאמור, ההנחה היא שחוזה שלא הוסכם על תום תוקפו רשאי כל צד להפסיקו בהודעה זמן סביר מראש, אלא אם מדובר במצב שבו צד אחד רכש זכות קבועה בנכס או באינטרס של הזולת. על כן שאלתי את ב"כ התובעת במהלך סיכומיו, איזה זכות או אינטרס של הצד שכנגד רכש מי מהצדדים בתיק זה. תחילה התחילה להינתן תשובה שאינה מבוססת על הראיות שהוצגו, ולאחר מכן נטען שהנתבעות רכשו זכות שהניבה פירות ורווחים. מכאן, שדעתו של ב"כ התובעים היא שבכל מקרה שבו צד מפיק רווח מההסכם, הוא נחשב כמי שרכש זכות קבועה בנכס או אינטרס של הזולת. זו הרחבה גדולה מאד של המושג, ולכן שאלתי את ב"כ התובעת, איזה הסכם לא יכלל במונח זה, שכן ההנחה היא שאנשים נכנסים לחוזים כדי להרוויח מהפעילות לפיו. לא היתה לב"כ התובעת תשובה לשאלה.

16. על פי ע"א 2850/99 בן חמו נ' טנא נוגה בע"מ פ"ד נד (4) 849 , נקבע שבית המשפט הוא הקובע אם הזכות היא זכות קנינית, על פי תנאי העיסקה הלכה למעשה, ולא תיאורה המילולי. ב"כ הנתבעות טענה שנקבעה בפסק הדין רשימה של כמה סממנים לצורך ההחלטה אם הזכות קנינית: עבירות; עצמאות; מידיות; כפיפות הזכות לעקיבה; עדיפות על כל זכות אחרת ויחודיות. ואולם, בפסק הדין נקבע שאין בתכונת העבירות כדי להבדיל בין זכות קנינית לזכות אובליגטורית (עמ' 860). לא מצאתי את הסממנים האחרים באותו פסק דין. מה שנקבע בפסק הדין הזה הוא ש"שלילה לצמיתות מן היצרן את האפשרות להפסיק את הקשר עם המפיץ, שכמוה ככפיית היצרן לקיים את ההסכם לעד, אינה מתיישבת עם ההיגיון המסחרי והמשפטי ועם השכל הישר. לא יעלה על הדעת שיצרן יהיה חייב לקיים חוזה הפצה לעולמי עולמים ויהיה קשור בעבותות ההסכם, גם כאשר נוצרות נסיבות מיוחדות החותרות תחת אושיות ההסכם, כגון שהמפיץ מפר את ההסכם או מועל באמון שניתן בו.". במקרה שבפני, לא הוכח שנוצרו נסיבות מיוחדות החותרות תחת אושיות ההסכם, כגון שהתובעת הפרה את ההסכם או את האמון שניתן בה. אציין, שהנתבעות לא הביאו אף עד שיעיד מדוע הופסק ההסכם. ככל שיש להסיק מסקנות מאי הבאתו של עד, המסקנות הן לרעת הנתבעות.

17. ב"כ הנתבעות טענה שפירושו הנכון של ההסכם, על פי ע"א 4628/93 אפרופים נ' מדינת ישראל, הוא שלחוזה צריכה להיות תכלית כלכלית, או תכלית מסחרית סבירה (עמ' 61 שורות 24-25). אני דוחה את הטענה שתכליתו הכלכלית של ההסכם שבין הצדדים היתה שהתובעת תהיה זכאית לעמלה רק כל עוד יש לה קשרים טובים בחברת התעופה הירדנית, וכעת אין לה קשרים טובים כאלה. אין בהסכם כל תניה כזו, ואין לפרש לתוכו כל תניה כזו. התניה היחידה המדברת על קשרים עסקיים שיש לתובעת , היא הצהרה על המצב בעת חתימת ההסכם. אין חולק שהיו לתובעת קשרים כאלה באותה עת, כאשר הצליחה להשיג עבור טיולי הגליל את הסכם GSA, ובכך עמדה בהתחייבותה. גב' ברוכשטיין העידה שעם חילופי הגברי בחברת התעופה הירדנית בטלו קשרי התובעת, ומנהל התובעת ומר סירקיס העידו עדויות מנוגדות על מידת השפעתה של התובעת כאשר נקראה לעזור לטיולי הגליל לבטל את ביטול ההסכם עם חברת התעופה הירדנית והעברתו לחברה אחרת, לאחר 31.12.13, אבל איני רואה צורך לעסוק בכך בהרחבה, משום שלא היתה זו תכליתו של ההסכם שהתובעת תמשיך ותתחזק קשרים עסקיים בירדן, אלא שטיולי הגליל תשיג הסכם GSA. התובעת עשתה את מה שהתחייבה לעשות, וזאת באמצעות קשריה בעת עריכת ההסכם עם חברת התעופה הירדנית. היה אפשר להסכים שהתובעת תקבל עבור שירותיה סכום אחד גדול לאחר חתימת ההסכם עם חברת התעופה הירדנית, אבל הצדדים העדיפו לשלם את המגיע לתובעת בסכומים מתמשכים הנגזרים מהכנסות טיולי הגליל. אין בכך כדי להצביע על חיוב של התובעת להמשיך ולעמוד באותה רמת קשרים גם לאחר זמן. אציין, שגב' ברוכשטיין העידה שלא היו לתובעת קשרים בחברת התעופה הירדנית, תחילה לגבי השנה האחרונה (עמ' 38) ואחר כך "בשנים האחרונות" (עמ' 42). בתצהירה (ת/12) העידה ביום 12.6.12 שלחברה אין עוד קשרים בחברת התעופה הירדנית, מבלי לציין ממתי. העובדה שטיולי הגליל הסכימה בשנת 2007, לאחר שכבר הודיעה על ביטול ההסכם, לחתום על הסכם נוסף המחדש את ההתחייבות לשלם לתובעת עמלה, מראה בין היתר, או שלתובעת היו קשרים גם אז למרות חילופי המנהלים, או ששאלה זו לא היתה שאלה חשובה לתכלית העיסקה. בהקשר זה אציין, שהשימוש שניסו הנתבעות לעשות בשיר ותי התובעת לחידוש ההסכם עם חברת התעופה הירדנית לאחר 31.12.13, מראה שגם יותר משנה לאחר ששלחו את הודעת הביטול, הם סברו שיש לתובעת השפעה וקשרים עסקיים, וכדאי להיעזר בהם. העובדה שהנסיון לא צלח, אינה משנה את העובדה שהנתבעות מצאו לנכון לפנות לתובעת.

18. כל הדיון בשאלה אם מדובר בזכות קנינית , מיותר. אין ספק שהזכות של התובעת לקבל עמלה מהכנסות טיולי הגליל כ- GSA של חברת התעופה הירדנית אינה זכות קנינית, אבל לא נפתרה השאלה אם מדובר בזכות קבועה באינטרס של הזולת. בענין מול הים, עו"ד שגב היה זכאי לשכר טירחה באחוזים מהפחתת הסכום שתשלם החברה לבנק. מאחר שהוסכם שבמקום שהחברה תשלם לבנק, הוא יכנס כשותף לפרוייקט, שונה מבנה שכר הטירחה של עו"ד שגב, באופן שהוסכם שיקבל 5% מסכומים או שווה כסף שימשכו על ידי בעלי המניות או המנהלים, ולא פחות מ- 300,000 דולר. בנסיבות אלה, עמדה השאלה אם אפשר להפסיק את ההסכם בהודעה זמן סביר מראש, או שעו"ד שגב יהיה זכאי לעד ל- 5% מהרווחים שימשכו על ידי הבעלים או המנהלים. הנשיא ברק, שכתב את דעת הרוב, מצא ש"ההסכם הנדון נמנה, לטעמי, עם אותם סוגי הסכמים שבהם אין תחולה לחזקת ההגבלה בזמן. ההסכם אינו מתבסס על קשר הדדי מתמשך בין הצדדים. קיימת בו הפרדה בין מועד מתן השירות המקצועי מצד שגב לבין מועד תשלום שכר הטרחה. במועד ההתקשרות היה צפוי כי רק בחלוף שנים ארוכות יתממש הפרויקט ויצמיח רווחים, אם בכלל. ההתקשרות מבוססת על סיכוי של שגב לזכות ברווחים גדולים במשך תקופת זמן ממושכת (כל עוד קיים הפרויקט) לבין הסיכון כי הפרויקט ייכשל. מלבד הסיכונים הכלכליים זכותו של שגב הותלתה, במידה מסוימת, גם בנכונות של בעלי המניות למשוך כספים מן החברה. על רקע זה יש לאפיין היחסים בין הצדדים כ"אינטרס בנכס של הזולת", מעין זיקת הנאה של שגב בחברה. אין מקום להפעלתו של הכלל הפרשני בדבר הגבלת זמן, ואף אין קיימת דרך מעשית לקבוע מהו משך זמן סביר לקיומו של ההסכם." גם במקרה שלפני, יש הפרדה בין מועד מתן השירות של התובעת, לפני חתימת ההסכם עם חברת התעופה הירדנית, לבין מועד התשלום, במשך השנים שלאחר מכן. אמנם, הסיכון של התובעת הוא רק שטיולי הגליל לא תהיה סוכן מכירות מוכשר, ואז תקבל סכומים נמוכים יותר, אבל גם במקרה של עו"ד שגב הסיכון שלו הוקטן על ידי הסכמה שיהיה זכאי לפחות ל- 300,000 דולר. למרות זאת, נקבע שזכותו של עו"ד שגב היא מעין זיקת הנאה בחברה.

19. בפ"ד מול הים הביא השופט ג'ובראן דוגמא היפותטית, שלדעתו דומה ברוחה וברציונל שלה להסכם של עו"ד שגב: " ניקח לדוגמה צייר בראשית דרכו. מגיע אליו סוכן אמנים אשר מאמין כי יש לצייר פוטנציאל, ומציע לו הצעה עסקית, ולפיה, הסוכן יקדם מצדו את ענייניו של הצייר וישאף שזה יזכה להכרה ולפרסום, והצייר יתחייב מצדו כי במשך כל ימי חייו יפריש לסוכן מספר מסוים של אחוזים מכל ציור שיצליח למכור. שני הצדדים בעיסקה זו קיבלו על עצמם סיכונים וסיכויים: הסוכן מסתכן בכך שעל-אף כל המאמצים והכספים שישקיע בצייר הוא לא יצליח לזכות בהכרה ולמכור את ציוריו, והצייר מסתכן בכך שאם בסופו של דבר יצליח הסוכן להביא להכרתו ולפרסומו, יהיה הצייר משועבד לסוכן האמנים לכל חייו, ולעולם לא ידע אם היה מגיע להצלחה זו בלעדיו.". לדעת השופט ג'ובראן, הדוגמא מבליטה את הקיצוניות של מקרה עו"ד שגב, שכן סוכן האמנים יידרש להשקיע עבודה קשה ומתמשכת, ייתכן שתימשך אף שנים, כדי לעמוד בחלקו בהסכם, בעוד עו"ד שגב מקבל את חלקו בגין פעולה אחת ויחידה בראשית ההסכם. מצד אחר, המשותף להסכם שגב ולדוגמא של הצייר, הוא ששני ההסכמים נעשו לתקופה בלתי קצובה, אך הצייר יוכל להפסיק לעבוד עם סוכן האמנים, אבל על פניו נראה שיהיה מחוייב להפריש לסוכן אחוזים מסוימים מהכנסות הציורים שיקבל במשך כל חייו, ו" על פניו נראה הסכם מסוג זה כלגיטימי וכנהנה מהגנתו של חופש החוזים". כלומר, גם השופט ג'ובראן, שסבר שבמקרה של עו"ד שגב אפשר להפסיק את ההסכם, סבר שבמקרה של הצייר אי אפשר להפסיק את זכותו של סוכן האמנים. כל שכן, שדעת הרוב, שקבעה שבמקרה של עו"ד שגב לא ניתן להפסיק את ההסכם, תסבור שבמקרה של הצייר אי אפשר להפסיק את ההסכם. במה שונה המקרה שבפני? התובעת עשתה את מאמציה בתחילת הדרך, והצליחה להעלות את טיולי הגליל על מסלול להכנסות גבוהות במשך שנים רבות, על פי הסכם שלא קצב מועד לסיום תשלום חלקה של התובעת בהכנסות. הסיכון לטיולי הגליל היה ידוע לה, והיא החליטה לקחת אותו.

20. ב"כ הנתבעות טענה שיש להביא בחשבון ששולמה עמלה גבוהה מאד לאורך 15 השנים שבהן היה ההסכם בתוקף, וכי פ"ד מול הים הוא בודד מול כל הפסיקה שקבעה שניתן להפסיק חוזים לתקופה בלתי קצובה, ואילו היה משולם לשגב סכום גבוה עד פסק הדין, התוצאה היתה משתנה. אני דוחה טענה זו. שולמה העמלה שהתחייבו עליה. אם העמלה נראתה גבוהה מדי, לא היה על טיולי הגליל להסכים לה. כנראה שעשתה חשבונה והגיעה למסקנה שמוטב לה לשלם עמלה של 20% על ההכנסות, על מנת שיוותרו לה 80% מההכנסות, מהם תפיק את רווחיה. יתר על כן, דין הטענה להידחות גם משום שבשנת 2007, 11 שנים לאחר תחילת ההסכם, נשאו הצדדים ונתנו שוב, והגיעו להסכמה על שיעור העמלה ועל הפחתתה לאחר זמן. מכאן, שגם לאחר 11 שנות ההסכם, עדיין היה חשבונה של טיולי הגליל, שכדאי לה לשלם 20% עמלה תחילה, ולאחר מכן 17.5% עמלה לתובעת.

21. פ"ד מול הים אינו חריג. הוא מבטא את הדין, אלא שהכל תלוי בפירוש ההסכם. בע"א 8566/06 אמריקר נ' מליבו, הוחלט שפירושו הנכון של ההסכם היה שהוא נערך לשנה ומתחדש עד אשר יפסיק אותו מי מהצדדים, בין אם הפרוייקט מצליח ובין אם לאו. זה אינו שונה מפסק דין מול הים, שבו הגיע בית המשפט למסקנה שנוצרה לעו"ד שגב זכות קבועה באינטרס של הזולת. נכון הוא, שלא לגמרי מובן כיצד נוצרה לעו"ד שגב זכות קבועה באינטרס של הזולת, כאשר האינטרס היחיד שלו הוא לקבל חלק ממשיכת הרווחים עבור פעולה שעשה לפני זמן רב. נראה לי שסופו של פסק הדין של הנשיא ברק, המזכיר את משך הזמן הסביר, הוא המפתח להבנת הפסיקה, שהרי אם מדובר בחוזה שלא ניתן להפסיקו, מה משנה הזמן הסביר להודעה על הפסקתו? כנראה, שלמ רות שפסק הדין מנוסח בדרך של פירוש החוזה, המוקד הוא מקבילית הכוחות שבין הזמן הסביר לבין הזכות שנרכשה לפי ההסכם. אפשר, שבמקרי גבול, ככל שהזמן להודעה מראש יהיה ארוך יותר, יחשב ההסכם יותר ניתן להפסקה. המקרה שבפני הוא מקרה גבול כזה, שבו קיבלה טיולי הגליל על עצמה לשלם לתובעת עמלה משך שנים ארוכות, ואף חידשה התחייבות זו כארבע שנים לפני שהחליטה להפסיקה. על כן, אקבע אם ההסכם ניתן להפסקה בזיקה למשך הזמן להודעה מראש.

הזמן הסביר להודעה על סיום ההסכם

22. התובעת לא טענה דבר אודות הזמן הסביר לסיום ההסכם. הנתבעות טענו שמשך הזמן שניתן על ידן, 3 חודשים, הוא משך הזמן הסביר. כזכור, זהו זמן שניתן לפנים משורת הדין על ידי הנתבעות, שסברו שהזמן הסביר הוא מייד.

23. אני דוחה את טענת הנתבעות בפני, שהזמן הסביר להודעה מראש על הפסקת ההסכם הוא שלושה חודשים, או שישה חודשים, שכן אין צורך להיערך לחיפוש פרנסה אחרת. לא הוכח שיש לתובעת פרנסה אחרת, אבל מכל מקום שאלת ההיערכות מראש אינה רלבנטית, כאשר מדובר בתמורה עבור פעולה שנעשתה לפני שנים רבות, וכך הוחלט גם בענין מול הים. משך הזמן להודעה צריך להיגזר בענין זה בעיקר ממשך תקופת ההסכם, כ- 15 שנה, ומהעובדה שההתחייבויות בין הצדדים חודשו רק 4 שנים קודם להפסקה, בשנת 2007. בנסיבות אלה, ולאור היות המקרה מקרה גבול שלא ברור אם ניתן להפסיק בו את ההסכם, אני קובע שניתן להפסיק את ההסכם שבהודעה של שנה מראש, ומאחר שההודעה נמסרה ביום 15.8.11, תוקף ההסכם היה אמור להיות עד 15.8.12.

הצדדים לתביעה

24. התביעה הוגשה כנגד טיולי הגליל בע"מ, שאין ספק שהיא צד לחוזה, וכן נגד דיזנהאוז תיירות ותעופה בע"מ, שהוכח שהיא חברת טיולי הגליל, לאחר שינוי שמה. כמו כן הוגשה התביעה כנגד דינהיז – מקבוצת דינהויז יוניתורס בע"מ, טיולי הגליל טרנספורט (1987) בע"מ, כלל תעופה בע"מ וכלל החזקות נסיעות ותיירות בע"מ. לגבי כלל תעופה, כפי שעולה מישיבה מיום 22.2.99,(נ/1) הסכימה חברה זו להתחייב לעמוד בתנאי ההסכם עם טיולי הגליל. כעולה ממכתבו של עופר גת, מנכ"ל כלל החזקות נסיעות ותיירות בע"מ, מיום 2.3.00 (נ/1), בהמשך למכתבים קודמים, קיבלה על עצמה גם חברה זו את קיום ההסכם. לא הוכח שהנתבעות 3 ו- 4 קיבלו על עצמן את קיום ההסכם עם התובעת. על כן, יש לקבוע את הזכות למתן חשבונות כלפי הנתבעות 1, 5 ו-6.

סיכום

25. על פי כל האמור לעיל, אני קובע שלתובעת זכות כלפי הנתבעות 1, 5 ו-6 לקבלת חשבונות על הכנסותיה כתוצאה מהסכם GSA עם חברת התעופה הירדנית לתקופה שעד 15.8.12. הוצאות משפט יחושבו בפסק הדין.

אני קובע קדם משפט, לדיון בהמשך התביעה, ליום 2.4.14 שעה 8.30.

ניתנה היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.