הדפסה

דראושה נ' סוי מג'יק בע"מ

לפני כב' הרשמת לובנא תלחמי סוידאן

התובע:
מוחמד דראושה, ת.ז. XXXXXX915
ע"י ב"כ עו"ד אבראהים גנטוס

-
הנתבע:
סוי מג'יק בע"מ, ח.פ. 512928821
ע"י ב"כ עו"ד בלטר, גוט, אלוני ושות'

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת מיום 15/2/15 לחיוב התובע בהפקדת ערובה כספית לתשלום הוצאותיה (להלן: " הבקשה").

2. התביעה העיקרית הוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעת בסך של 197,040 ₪ בגין ה רכיבים הבאים: הלנת פיצויי פיטורין, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, פגיעה בשם הטוב ועוגמת נפש, ימי היעדרות בתשלום, מענק התייעלות, אי תשלום חופשות מרוכזות ואי הפרשה לקרן פנסיה.

יצוין כי התובע ניהל הליך משפטי קודם כנגד הנתבעת וזאת ב מסגרת תיק סע"ש 18427-10-12 ובו תבע סך של 582,890 ₪ (להלן: "ההליך הקודם"). במסגרת הליך זה, אשר נמחק לבקשת התובע ביום 14/7/14, התובע חויב לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 5,900 ₪ וזאת בהחלטה מיום 13/1/14 .

עיקר טענות הנתבעת בבקשה

3. התובע לא שילם לנתבעת את הסכום בו חויב בהליך הקודם, ובגינו פתחה הנתבעת בהליכי הוצל"פ נגדו. בתביעתו התובע טוען כי אינו עובד.

4. צירוף הנסיבות לפיהן התובע לא שילם הוצאות שנפסקו לחובתו במסגרת ההליך הקודם, והודאתו בכתב התביעה לעניין היותו מחוסר עבודה, מצביעים על כך ש התובע לא יוכל לשלם הוצאות משפט בתובענה דנן, ככל שאלה ייפסקו לחובתו.

5. לעניין סיכויי התובענה דנן הפנתה הנתבעת להחלטת כב' השופט חיים ארמון מיום 13/1/14 במסגרת ההליך הקודם , וטענה כי בתובענה דנן התובע חזר על חלק מהרכיבים אותם תבע בהליך הקודם, מה עוד שהתביעה נעדרת כל עילה לגבי רכיבים מסוימים, וסיכויי הצלחתה קלושים לגבי רכיבים אחרים.

6. התובע מנהל הליכי סרק על גבה של הנתבעת.

עיקר טענות התובע בתגובתו

7. התובע מתנגד לבקשה אשר אינה אלא ניסון לסגירת שעריו של בית דין בפניו ולסכל את מיצוי זכויותיו.

8. עצם חיוב התובע בהוצאות הנתבעת בהליך קודם, אף שטרם שולמו על ידו, אין בה כדי להצדיק הפקדת ערובה כמבוקש.

המסגרת הנורמטיבית

9. תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

10. בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 אין תקנה מקבילה לתקנה הנ"ל, אך תקנה זו אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 ל חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 אשר זה לשונו:

"בכל ענין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק".

11. לפיכך, כל אימת שמוגשת בקשה להפקדת ערובה, על בית הדין לשקול האם בנסיבות אותו עניין יש מקום והצדקה לאמץ את הוראות התקנות בעניין ערובה להוצאות בכלל, כמות שהן או בשינויים שייראו לבית הדין (ר' דב"ע נ"ד/9-189 דניאל סוסנוביק – מנחם מאור, מיום 22/8/94, פורסם בנבו).

12. חיובו של תובע בהפקדת ערובה כתנאי ראשוני לבירור תביעתו עלול לפגוע באחת מזכויות היסוד הראשוניות העומדות לפרט בחברה דמוקרטית, ועל כך עמד בית הדין הארצי במספר פסקי דין (ר' ע"ע 76/05 הרב שלמה בניזרי – Stefavanova, ניתן ביום 2/11/05, פורסם בנבו). מכאן , יש לאזן בין זכות הגישה של תובע לערכאות לבין זכותו של נתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו, במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או ככל שהתביעה תידחה נגדו.

13. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין פתחי אבו נסאר – Saint Peter In Gallicantu ( ע"ע 1424/02 מיום 6.7.03, פורסם בנבו), נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"מושכלות ראשונים לנו מקדמת דנא, כי שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני כל, ולא יינעלו לפני הבאים לפניו. זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו, והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא... לצד הכלל היסודי בדבר קיומה של זכות הגישה לערכאות, הקים המחוקק את החריג לו, בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות), הנותן בידי בית המשפט או הרשם את האפשרות "לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע... לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה", אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. הוראתה של התקנה מכוונת למניעת הגשתן של תביעות סרק וממנה נגזרים השיקולים והמשקלות להטלת החיוב במתן ערובה: השיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בתביעה, ולו יינתן המשקל המכריע."
ובהמשך נקבע:
כשהעובד הוא תושב ישראל - ככלל לא תוטל על התובע חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו.

מן הכלל אל הפרט

14. לאחר שבחנתי את הבקשה, על נספחיה, תגובת התובע, כלל החומר שבתיק וכן כלל החומר בהליך הקודם, החלטתי לקבל את הבקשה וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

15. עיון בכתב התביעה נשוא התובענה דנן מעלה כי קיימים קווי דמיון משמעותיים בינו לבין כתב התביעה בהליך הקודם אותו החליט התובע למחוק. אכן כעת מדובר בתביעה בסך נמוך יותר, אך עדיין מדובר בתביעה דומה כשלא ברור כיצד התובע חישב את רכיביה, ומהו הבסיס בדין לרכיבים מסוימים (כגון: מענק התייעלות בסך של 72, 000). בנוסף, הסכומים אשר נתבעים בגין עוגמת נפש ופיצויי פיטורים שלא כדין, לכאורה, הינם מופרזים.

16. לא ניתן להתעלם מהתנהלותו של התובע בהליך הקודם, אשר פורטה בהחלטת כב' השופט חיים ארמון מיום 13/1/14, ולא ניתן להתעלם מהעובדה לפיה התובע החליט למחוק את ההליך הקודם אף בטרם ניתנה החלטה בבקשתו לתיקון כתב התביעה.
יצוין כי השופט ארמון ציין בהחלטתו הנ"ל את העובדה לפיה המליץ לתובע לשקול היטב אם ראוי להמשיך בהתדיינות.

17. אין ספק כי התנהלותו של התובע בהליך הקודם גרמה לבזבוז זמן שיפוטי יקר ולהוצאות מיותרות לנתבעת, אשר הביאו בסופו של יום לחיובו הנ"ל.

18. התובע אינו מכחיש כי לא שילם לנתבעת את הסכום בו חויב בהליך הקודם, ובתגובתו אינו טורח לפרט מדוע. בנוסף, בתביעתו לא העלה כלל וכלל את העובדה לפיה ניהל הליך קודם כאמור, על אף שבא כוחו הנוכחי הינו אותו בא כוח אשר ייצג אותו בשלב בו החליט על מחיקת ההליך הקודם.

19. לטעמי, צירוף התנהלות התובע בהליך הקודם, העובדה שלא שילם את ההוצאות בהן חויב, גרימתו לבזבוז זמן שיפוטי יקר וכן העובדה לפיה מדובר בכתב תביעה אשר לכאורה אינו מבוסס, מצדיקה את קבלת הבקשה.

20. אי לכך, בהתחשב בסכום התביעה ובכך שיש מקום לאפשר לתובע להיכנס בשערי בית הדין וזאת תוך איזון מול זכותה של הנתבעת לקבל לידה הוצאות שיכול וייפסקו לטובתה, על התובע להפקיד סך של 3,000 ₪ בקופת בית הדין להבטחת הוצאות הנתבעת.

21. הסכום הנ"ל יופקד עד ליום 12/4/15, אחרת התביעה תימחק.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ה, (27 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.