הדפסה

דקל נ' מחלוף

בפני
כב' השופטת יעל בלכר

התובע

יריב דקל, עו"ד

נגד

הנתבע

ברוך מחלוף

פסק דין

תביעת עו"ד לתשלום שכר טרחה בסך של 5,900 ₪ (כולל מע"מ).

התביעה
ביום 9.7.14 הנתבע ביקש מהתובע, עו"ד במקצועו, לשלוח מכתב התראה לפרודתו באשר לעניינים ממוניים שלא נפתרו בניהם על פי הסכם גירושין עליו חתמו ביום 12.2.12. בעבור מכתב זה שילם הנתבע לתובע סך 500 ₪ בצירוף מע"מ.

ביום 14.7.14 הודיע הנתבע לתובע בבהילות כי הנתבע קיבל בקשה לצו הגנה ושנקבע דיון ליום 15.7.14. הנתבע חתם על יפוי כוח מיום 14.7.14. התובע סיכם עם הנתבע שבעבור לימוד החומר וייצוג הנתבע בדיון הראשון בבית המשפט ישלם לו סך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ואם יהיה צורך בדיון שני ישלם לו סכום נוסף בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. ואולם בין הצדדים לא נחתם הסכם שכר טרחה.

בנוסף, ביקש הנתבע מהתובע שינסה למצוא פתרון לסכסוך שיחסוך התדיינות משפטית והליכים בבתי משפט. לעניין זה הסכים הנתבע לשלם לתובע סך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין הסכם פשרה על בסיס הצלחה.

לצורך עניין זה למד התובע את היסטוריית ההתדיינות המשפטית בבית הדין לענייני משפחה ובבית הדין הרבני. בטרם נכנסו הצדדים לדיון בבית המשפט פעלו באי כח הצדדים בכדי לנסות ולהגיע להסכם פשרה.

מיד לאחר הדיון הנתבע אמר לתובע שיגיע למשרדו לביצוע התשלום. לאחר מספר ימים התקשר התובע ותיאם פגישה עם הנתבע ואז התברר לו שהנתבע אינו מעוניין לשלם את שכר טרחתו כלל. מכאן התביעה.

טענות הנתבע
לטענת הנתבע, הוא הודיע לתובע שהוזמן לדיון ליום 15.7.14 אך הוא לא ביקש ממנו ליצגו. ההזמנה שקיבל הנתבע לבית המשפט הינה למפגש ביחידת הסיוע ששם אין ייצוג ולפיכך, אין צורך בייצוג .

הנתבע לא קיבל את הצעת המחיר של התובע. באותו היום בו היה במשרדו התקשר אליו בסביבות השעה 18:00 והודיע לו שאין צורך שיגיע לדיון. התובע ציין שגם הוא חושב כך ושאם בכל זאת הנתבע יזדקק לו הוא נמצא באזור. הסכם שכר טרחה לא נחתם מאחר והנתבע לא הסכים לשכר הטרחה שהוצע. כמו כן, יפויי הכוח נחתם ביום 13.7.14 ומכל מקום, לא ביום 14.7.14 כפי שטוען התובע.

התובע הופיע בבית המשפט מיוזמתו וללא שהוזמן. התובע נכנס לאולם בית המשפט ללא הסכמת הנתבע. הופעתו היתה לפרוטוקול בלבד ללא כל אמירה במהלך הדיון המסכם.

הסכמת הצדדים שכל צד יגור בבית אחר התקבלה באמצעות יחידת הסיוע של בית המשפט ואין לזקוף זאת לטובת התובע מאחר ולא היה מעורב במפגש זה.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי במסמכים שהגישו הצדדים ושמעתי את טענותיהם בע"פ בדיון, אני מקבלת את התביעה בחלקה.

הוכח להנחת דעתי ובמידה הדרושה במשפט האזרחי, כי הנתבע ביקש מהתובע לייצג אותו בדיון בצו למניעת הטרדה מאיימת.

הנתבע אינו חולק על כך שהודיע לתובע על כך שקיבל זימון לדיון בבקשה למתן צו למניעת אלימות במשפחה (אלא שלטענת הנתבע, רק הודיע לתובע ולא ביקש ממנו לייצגו). עוד אין מחלוקת שהנתבע אמנם חתם על יפוי כח לתובע. כעולה מפרוטוקול הדיון בין הצדדים מחלוקת בשאלה באיזה יום נחתם יפויי הכוח, 13.7.14 או 14.7.14, אך לא מצאתי שיש לויכוח זה חשיבות לצורך העניין. כך או כך, יפוי הכוח נחתם טרם הדיון ובהקשר לכך. התובע אף הגיש לתיק בית המשפט הודעה על ייצוג והתייצב לדיון שנקבע ליום 15/7/14 בבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ בפני כב' השופטת שטיין. שמו של התובע נרשם כב"כ הנתבע בפרוטוקול הדיון.

בכל אלה יש כדי להעיד על גמירות דעת מצד הנתבע להתקשר עם התובע על מנת שייצגו בהליך האמור.
טענת הנתבע כי התובע "נדחף" ללא צורך לדיון בעוד שהנתבע על מנת שלא לביישו לא אמר דבר ולא ציין לפרוטוקול, כי אינו מייצגו - איננה משכנעת בנסיבות העניין כמפורט לעיל, ונדחית בזה.

בהקשר זה אציין כי התרשמתי מהתנהלותו של הנתבע בתיק זה, כי הוא יודע לעמוד על דעתו ועל זכויותיו. לא התרשמתי, כי ניחן בביישנות יתר או שהוא נוהג לכבוש דעתו או לקפוא על שמריו מפני יראת המעמד וכיוצ"ב. בדיון בפניי לא היסס הנתבע לומר כל שעל ליבו (גם "שלא בתורו", בתגובה מיידית לדברי התובע). כן ידע להתנהל בהתאם, ביקש לחקור את התובע וכיוצ"ב.

לטענת הנתבע, כלל לא היה צורך בעו"ד וגם מטעם זה אין לומר כי הסכים לשכור את שרותיו של התובע. לטענתו, קודם לדיון זומנו הנתבע וגרושתו ליחידת הסיוע, שבה אין ייצוג. על כן, לא נזקק לייצוג ולא היה בו צורך. אין ממש בטענה זו. אכן אין ייצוג בפני יחידת הסיוע, אך יש ייצוג בפני בית המשפט, בדיון שהתקיים לאחר מכן, בבקשה למתן צו למניעת אלימות במשפחה ובדיון זה, ייצג התובע את הנתבע. גם גרושתו יוצגה בדיון ע"י עו"ד (מה שמלמד אף הוא, כי הייצוג בדיון בבקשה למתן צו למניעת אלימות במשפחה סביר ולא ניתן ללמוד מההפניה ליחידת הסיוע כי אין צורך בייצוג או שלא סביר ליטול ייצוג להליך בפני בית המשפט שמתקיים לאחריו ואף בשים לב להמלצות יחידת הסיוע, כפי שטען הנתבע).

יחד עם זאת, כאמור, לא נחתם הסכם שכר טרחה. לטענת התובע, הוסכם על שכ"ט בסך של 5000 ₪ + מע"מ בגין הייצוג בדיון. הנתבע טוען כי לא הסכים להצעת שכר הטרחה של התובע.

לפי הפסיקה, העדר הסכם שכ"ט פועל לרעתו של עורך הדין וייזקף לחובתו. סביר להניח כי אילו נחתם הסכם שכר טרחה המחלוקת בסוגיה זו הייתה נחסכת.

התובע העיד עו"ד מטעמו באשר לשכר הטרחה המקובל בייצוג בהליך של התגוננות מפני צו למניעת הטרדה מאיימת. אלא שהעיד ביחס לתיק שבו מוגש כתב תשובה (שלא הוגש בתיק זה) ואף ציין, כי איננו מכיר את התיק שלפנינו, כך שאין בעדותו הכללית כדי להועיל.

נוכח האמור מצאתי לחייב את הנתבע בתשלום שכ"ט בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (תעריף המינימאלי המומלץ), תש"ס - 2000 בעבור בקשה לצווים זמניים, בסך של 1,835 ₪ בתוספ ת מע"מ (2,165.3 ₪).
עוד אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע החזר אגרה בסך של 59 ₪ והוצאות משפט בסך של 300 ₪.
התשלום בסך כולל של 2524.3 ₪, יבוצע בתוך 30 ימים מהמסירה.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז-לוד בתוך 15 ימים.
המזכירות תדוור לצדדים.
ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ה, 20 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.