הדפסה

דכין נ' בית בלב בע"מ

לפני:
כב' השופטת עידית איצקוביץ
נציג ציבור (עובדים) מר אלכסנדר לוין
נציג ציבור (מעסיקים) מר יגאל ליבר

המבקשת:
נטליה דכין
ע"י ב"כ עו"ד גל גורודיסקי ועו"ד אורטל דאי
-
המשיבה:
בית בלב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מיטל אמנט-שטמר

החלטה

1. לפנינו בקשה דחופה לצו מניעה זמני, שבה מבוקש להורות למשיבה להימנע מלנכות משכרה של המבקשת סכומים בניגוד לחוק הגנת השכר, במועד תשלום שכר חודש ספטמבר 2014 (שאמור להיות משולם ביום 9.10.14).
הבקשה הוגשה לבית הדין ביום 7.10.14.

2. נוכח פגרת סוכות נקבע דיון בבקשה במעמד שני הצדדים, ביום 22.10.14. אז התברר כי הניכוי משכר המבקשת בסך של 5,008.75 ₪ בוצע בפועל, כפי שעולה מתלוש השכר חודש ספטמבר 2014. שכרה של המבקשת - לאחר ניכוי כאמור - הועבר לחשבון הבנק שלה.

3. עם הבקשה לצו זמני הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיבה בגין הפרשי שכר, תשלום בגין שעות נוספות, תוספת עבור עבודה ביום מנוחה, ניכוי שכר שלא כדין, פיצויי הלנת שכר ו"תלושי שכר שלא כדין" על סך 284,804 ₪. יובהר כי הבקשה לצו זמני התייחסה אך ורק לניכוי סך של 5,008.75 ₪ משכר חודש 9.14, כאמור לעיל.

4. המבקשת היא רופאה העובדת אצל המשיבה בבית חולים שיקומי בבת ים החל מיום 2.11.08 ועד היום.
בבקשה נטען שעד לחודש אוגוסט 2012 לא שילמה המשיבה למבקשת שעות נוספות, על אף שביצעה שעות תורנות רבות מתוקף תפקידה (כתוב בבקשה "לא שילמה התובעת שעות נוספות לתובעת", אך סביר להניח שמדובר בטעות דפוס).

ביום 18.7.12 התבקשה המבקשת לחתום על מסמך לפיו יחול שינוי בשיטת התשלום לרופאים בגין ביצוע תורנויות. לפי שיטת התשלום הנהוגה עד אז, השעות שבהן המבקשת לא עבדה (שעות היעדרות) לאחר תורנות היו בתשלום שכר מלא. בהתאם לשיטה החדשה, שעות ה היעדרות לא היו בתשלום.
לפי האמור בבקשה ובתצהיר המבקשת, השיטה החדשה לא יושמה עד ליום 1.7.14.
בחודשים ינואר עד יוני 2014 קיבלה המבקשת שכר ברוטו בסך 10,000 ₪ בתוספת שעות הנוספות שביצעה בפועל. בחודש יולי 2014 נקראה המבקשת למשרדי המשיבה, נמסרו לה תלושי שכר מתוקנים בגין חודשים ינואר עד יולי 2014, והיא נדרשה לחתום על מסמך לפיו יבוצע ניכוי בסך של 9,000 ₪ משכר חודש אוקטובר 2014 (הכוונה כנראה לחודש ספטמבר 2014, ששולם בתחילת חודש אוקטובר) בגין שעות חסרות בחודשים קודמים – כפי שבא לידי ביטוי בתלושי השכר מתוקנים. המבקשת סירבה לחתום על ה הסכמה לקיזוז משכרה.
המשיבה הודיעה למבקשת כי הקיזוז ייעשה בחודש אוקטובר 2014 והעמידה לפני המבקשת אופציה לפריסת הסכום בתשלומים.
נוכח אי הסכמת המבקשת לניכוי משכרה בגין החוב הנטען היא הגי שה את הבקשה לצו זמני לפני מועד תשלום שכר חודש ספטמבר, אשר אמור להיות משולם ב-9.10.14. יצוין כי באותו תאריך חל חג סוכות, כך שסביר שההפקדה נעשתה יום אחרי, 10.10.14.

5. המשיבה הגישה תגובה בה נטען כי עניינה של הבקשה השבת תשלום עודף (באופן חלקי) בסך 5,008.75 ₪ ששולם למבקשת במהלך חודשים מרץ-מאי 2014 מחמת טעות, בגין שעות בהן לא עבדה בפועל (שעות היעדרות) ו אשר אינה זכאית לתשלום בגינן.
לגרסת המשיבה במסגרת שינוי שי טת התגמול החל מחודש אוגוסט 2012, שעות היעדרות לאחר תורנות, המה וות למעשה שעות מנוחה חלופיות לשעות התורנות, לא מזכות בתשלום שכר. לגרסת המשיבה, בהתאם לאותו שינוי – שיפור בתנאים נהגו ונוהגים הצדדים (הכוונה למשיבה וכל הרופאים שמועסקים אצלה ועובדים בתורנויות) החל מחודש אוגוסט 2012.
אולם, במשכורת חודשים מרץ, אפריל ומאי 2014, עקב תקלה במערכת הנוכחות , קיבלו המבקשת ויתר הרופאים המבצעים תורנויות תשלום עודף שגוי – כלומר, שולם שכר חודשי מלא ותוספת תשלום עבור תורנויות, מבלי להפחית שעות היעדרות לאחר תורנות.
כתוצאה מאותה טעות קיבלה המבקשת תשלום יתר בסך 6,678.33 ₪.

בחודש אוגוסט 2014 נקראה המבקשת לשיחה אישית עם מר יהושע בליומין (מ"מ מנהל בית החולים – להלן : " מר בליומין") וגורמים אחרים מבית החולים. במהלך השיחה הוסבר למבקשת על התשלום בטעות והוצגו בפניה נתונים רלוונטיים . ביום 7.9.14 נערכה פגישה עם הרופאים שמבצעים תורנויות אצל המשיבה. ב- 15.9.14 וב- 17.9.14 נערכו פגישות אישיות בין המבקשת למר בליומין. בהמשך לשיחות בוצעה התחשבנות ונוכה סך 5,008.75 ₪ משכרה של המבקשת, בהתאם לבקשתה שהסכום ינוכה בתשלום אחד.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה למתן צו זמני, בטענה שמדובר במעשה עשוי - צו עשה ולא צו מ ניעה מ אחר שהשכר כבר שולם והניכוי בוצע; וכן כי קיימת זהות בין הסעד הזמני לסעד העיקרי; קיים שיהוי בהגשת הבקשה לבית הדין (הבקשה הוגשה כחודשיים לאחר שהוסבר למבקשת כי הסכום ינוכה ולמעלה משנתיים משינוי שיטת התשלום). עוד נטען שהמבקשת לא הביאה ראיות לכאורה המלמדות על קיום עילת תביעה וכי מדובר בסעד כספי שאינו מצדיק מתן צו זמני כמבוקש, כאשר המבקשת פעלה בהיעדר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב, עת נהנתה מספר חודשים מכספים שעל פי דין לא הייתה זכאית להם.

6. ביום 22.10.14 התקיים דיון בבקשה במעמד שני הצדדים. לאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים המלצנו לב"כ המבקשת למחוק את הבקשה לצו זמנ י על מנת לקדם את התביעה העיקרית שהיא תביעה כספית, מאחר שהמבקשת עובדת אצל המשיבה ואין שום כוונה לסיים את העסקתה. ב"כ המבקש ביקש לקיים דיון בבקשה.
על כן נחקרה המבקשת ומר בליומין (מצהיר מטעם המשיבה) על תצהיריהם.
לאחר מכן נשמעו סיכומי ב"כ הצדדים והעניין הועבר להכרעתנו.

7. צו מניעה – שיקולים

התנאים למתן צו מניעה זמני גובשו בפסיקה. השאלה הראשונה היא "אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם לפני בירור התביעה" (זוסמן, סדר דין אזרחי, מהדורה שישית, סעיף 462), שעה שהכלל הוא שצו כאמור יינתן כאשר יש צורך לשמור על מצב קיים, שאם לא יחול בו שינוי עד לגמר הדיון, עלול התובע לקפח את זכותו.

שאלה נוספת, חשובה לא פחות שעה שמבוקש צו זמני, היא: "האם ניתן נזקו של התובע לפיצוי בכסף אם ימאן בית המשפט לתת לו סעד זמני? ומאידך גיסא - מה נזק עלול הצו הזמני לגרום לנתבע אם התביעה תדחה" (זוסמן, לעיל, בסע' 494 ואסמכתאות שם, דב"ע נב/262-3 מעריב הוצאות מודיעין בע"מ נ' ארנון מוזס ואח', פד"ע כד 511).

8. ראיות לכאורה לזכאות המבקשת

הטענה העיקרית של המבקשת היא כי הניכוי שנעשה משכר חודש 9.2014 נוגד את הוראות סעיף 25 (א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), אשר קובע:

לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:
...
(6) חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה.

טענת המבקשת היא כי לא הסכימה לקיזוז כאמור משכרה בסך 5,008.75 ₪, המ הווה יותר מרבע משכרה באותו חודש. בהתאם לכך, מדובר בניכוי שאינו כדין.

אין עלינו לדון במסגרת הבקשה לצו זמני בהשלכות של שינוי שיטת הגמול שנהוגה אצל המשיבה לגבי רופאים שמבצעים תורנויות, והאם יש בה כדי לענות לדרישות חוק הגנת השכר וחוק שעות העבודה ומנוחה, התשי"א-1951. אולם, נציין כי מדובר בשיטה שלפיה מקבלת המבקשת שכר החל מחודש אוגוסט 2012 (קרי, יותר משנתיים), זאת בניגוד לאמור בסעיף 9 לתצהיר המבקשת (" השיטה החדשה לא יושמה עד ליום 1/7/2014"). המבקשת הסכימה לכך בעדותה בדיון והבהירה כי מה שכתוב בתצהיר "לא מדויק".
לפי תלוש שכר בהתאם ל"השיטה הקודמת", בגין חודש יולי 2012, קיבלה המבקשת תשלום בסך 17,545 ₪ ובחודש אוגוסט 2012, לפי ה"שיטה החדשה" השתכרה המבקשת סך של 22,131.17 ₪ (תוספת של כ-26%).

מר בליומין - שעדותו הייתה אמינה עלינו - הסביר בעדות לגבי מקו ר התשלום "ביתר" וההסברים שקיבלו הרופאים, כולל המבקשת לגבי האפשרויות העומדות בפניהם לגבי ההחזר . כך אמר מר בליומין:

"ש. במשך כמה זמן שילמתם לפי שיטתכם את השכר באופן שגוי?
ת. אנחנו ראינו בוודאות ששילמנו שכר שגוי בחודשים מרץ אפריל ומאי 2014 ובהמשך שנעשתה בדיקה מעמיקה יותר גילינו שהיו תשלומים נוספים שגויים נוספים. מצאנו שמינואר 2014 עד מאי 2014 זה בסביבות 9,000 ₪. הניכוי הוא היחיד שזה 5,000 ₪. אנו לא תכננו יותר ניכויים, אני מצהיר שבחודש הקרוב (תשלום שכר חודש אוקטובר 2014) לא מתכוונים לנכות בגין חוב. ניכינו בתשלום אחד. כך הודענו למבקשת, לעובדים ניתנה אפשרות לבחור בין כמה אופציות, תשלום אחד, עד ארבע ה תשלומים עד סוף השנה על מנת שלא יהיו התחשבנויות עם מס הכנסה. אופציה שלישית יותר מארבעה תשלומים ואז הרופא צריך לטפל בענין מס הכנסה באופן עצמאי, ואופציה רביעית מתן הלוואה על ידי החברה ללא הצמדה וריבית ואז החוב מוחזר בתשלום אחד והעובד מחזיר במספר תשלומים את החוב ואין פה ענין של התחשבנות עם מס הכנסה.
המבקשת אמרה לי שאם החברה חושבת שהיא צודקת שתנכה את הכסף הזה אני אמרתי שקשה לעשות את זה ללא הוראתה, היא לא היתה מוכנה לבחור בשום אופציה. היא אמרה שהיא אפילו התכוננה להקפיא משכנתא לחודש אחד כי היא רגילה להכנסה מסוימת.
ש. נתת לד"ר דכין 4 אופציות שגם נתת אותם ליתר העובדים?
ת. כן.
(ראו ע' 4-5 לפרוטוקול הדיון).

המבקשת עצמה הצהירה כי ניתנה לה אופציה של פריסת הסכום בתשלומים (סעיף 14 לתצהירה).

הניכוי בסך 5,008.75 ₪ הוא יותר מרבע משכר המבקשת בחודש ספטמבר 2014 (סה"כ קיבלה המבקשת סך של 14,512 .72 ₪ כך שהשכר ללא ניכוי היה 19,521.47 ₪). כלומר הניכוי הוא כ-25.65% מהשכר הכולל של אותו חודש .
מדובר בהפרש זניח, שספק אם יש בו כדי לראות את כל הניכוי כלא כדין.

אולם, מעבר לכך סעיף 25 (א) ( 7) לחוק הגנת השכר קובע כי ניתן לנכות:
"(7) מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים – חלות על היתרה הוראות פסקה (6)."

קיימת אפשרות לראות את התשלום שנעשה למבקשת בחודשים הקודמים כ"מקדמה", שאינה עולה על שלושה חודשים של שכר, שלגביה לא קיימת המג בלה הנטענת של "רבע משכר העבודה" ובהתאם עומדת בדרישות סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר.

לכן, קשה לומר שקיימות בשלב זה ראיות לכאורה לזכאות המבקשת.

9. מאזן הנוחות

המבקשת ממשיכה לעבוד אצל המשיבה ונוכח השתכרותה החודשית לא הוכיחה כי הניכוי שנעשה גורם לה נזק בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לפצות ו בכסף , אם התביעה תתקבל. יובהר כי לשם כך קבע חוק הגנת השכר סנקציה חמורה מאוד דרך חיוב של פיצויי הלנת שכר.
הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית גרידא, כאשר לפי פסיקה ענפה של בית הדין הארצי לעבודה הכלל הוא כי לא יינתן סעד זמני שעניינו חיוב כספים (דב"ע נא/3-195 תובנה מכונות תרגום בע"מ - עמיחי סגל , פד"ע כג 274; עס"ק 29/99 ההסתדרות החדשה במרחב חיפה ואח' - מדינת ישראל, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל) ואח' 30.12.99; בר"ע 1073/01 יעל ענבר - התעשייה הא ווירית לישראל בע"מ ואח' 3.4.01 ; בר"ע 707/08 חגי בן אהרון ואח' - משטרת ישראל ואח' 12.2.09). עם זאת, אין מדובר בכלל המתאים לכל המקרים, ולעיתים הוצאת צו כספי בסיום ההליכים אינה מהווה תחליף הולם ומספק לסעד מיידי (ע"ע 30914-04-10 שמחה בוסי - ר שת הגנים של אגודת ישראל, 12.12.10 להלן: "פסק דין בוסי").

במקרה של פסק דין בוסי מדובר היה בעובדות שנותרו במשך תקופה של כשלוש שנים ללא עבודה וללא שכר, תוך שהצליחו לגבות שכר חלקי רק באמצעות לשכת ההוצאה לפועל ועל בסיס פסיקתות שהוצאו לצורך כך. כך שההבדלים בין המקרה שם לבין המקרה שלפנינו ברורים לחלוטין.

ב"כ המבקשת הפנה להחלטה של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בש"א (ב"ש) 1436/02 עמוס אהרון - המועצה אזורית מרחבים (10.6.02). מעבר לזה שמדובר בהחלטה של בית דין אזו רי, גם הנסיבות שם שונות לחלוטין שעה שדובר על ניכוי שכר בגין שיעור חוב כולל בסך 315,000 ₪ במשך תקופה ארוכה לעובדי רשות מקומית. לעומת זאת במקרה שלפנינו מדובר על ניכוי חד-פעמי של כ-5,000 ₪.

על כן, אנו סבורים שמאזן הנוחות לא נוטה לטובת המבקשת.

10. לסיכום

נוכח האמור לעיל, בהעדר קיום של התנאים המצטברים של ראיות לכאורה לזכאות לסעד המבוקש ומאזן הנוחות, אנו דוחים את בקשת המבקשת לצו זמני כנגד ניכוי השכר בחודש ספטמבר 2014.

11. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד

במהלך הדיון הסברנו לב"כ המבקשת מספר פעמים את המצב המשפטי והקושי הכרוך בבקשה שהוגשה, וניתנה לה הזדמנות למחוק את הבקשה ללא צו להוצאות. על אף זאת, עמד ב"כ המבקשת על המשך ההליך – נשמע דיון מלא, כולל חקירות וסיכומים ונדרשנו להחלטה זו.
אנו סבורים שסכום ההוצאות שייפסק צריך להביא בחשבון את התנהלותה של המבקשת, שגרמה לבזבוז זמן ומשאבים, הן לצד שכנגד, הן לבית הדין.

לנוכח כל אלה, אנו מחייבים את המבקשת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למשיבה בסך 6,000 ₪.

12. על המשיבה להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים מקבלת כתב התביעה.

נקבע דיון מוקדם בתיק ליום 11.1.15 שעה 14:00.

ניתנה היום , ‏02 נובמבר 2014, ‏ט' חשון תשע"ה, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג ציבור (עובדים)
מר אלכסנדר לוין

עידית איצקוביץ
שופטת

נציג ציבור (מעסיקים) מר יגאל ליבר