הדפסה

דיור נ' מדינת ישראל ואח'

בפני
כבוד ה שופט אליהו בכר

העותרת

אלכסנדרה דיור
ע"י ב"כ עו"ד א' ווסר-מינוי עפ"י החוק לסיוע משפטי

נגד

המשיבה

מדינת ישראל
ע"י עו"ד ארז שטיינברג מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

פסק דין

העתירה

1. לפני עתירה בה התבקש ביהמ"ש להורות על ביטול החלטת המשיבה הדוחה את בקשת העותרת לקבלת זכויות לדיור באזור מגוריה.

מבוא

2. העותרת כבת 25 מתגוררת בתל אביב בגפה. העותרת נולדה כגבר, אולם הינה חיה כאישה. לעותרת נקבעה נכות בשיעור של 82% נפשית ודרגת אי כושר יציבה של 75% ע"י המוסד לביטוח לאומי. כל הכנסותיה של העותרת, הינן מקצבת נכות הנאמדת בסך 2 ,664 ₪ לחודש. בהתאם לנתוניה האישיים של העותרת, הינה מקבלת סיוע כספי ממשרד השיכון, כהשתתפות בשכר דירה, בסך של כ-770 ₪ לחודש החל מתאריך 01/11/09 . סיוע זה כאמור, ניתן ליחידים המתקיימים מקצבת המל"ל וזאת על פי טבלאות הסיוע המפורטות בהתאם לנוהל 08/04 "השתתפות בתשלום שכר דירה".

3. בתאריך 30/07/12 הגישה העותרת בקשה לקבלת דירה בשיכון ציבורי. בקשתה זו נידונה בפני ועדת אכלוס עליונה בתאריך 20/08/12 . הועדה דחתה את בקשת העותרת. הועדה סברה שהעותרת אינה עומדת בקריטריון בדבר "מספר הנפשות" המזכה. כמו כן, לא הוצג בפני הועדה טעם שיהיה בו כדי לחרוג מקריטריון זה בעניינה.
בתאריך 15/10/12 הגישה העותרת ערעור על החלטת הועדה העליונה וזה הובא בפני ועדת אכלוס ציבורית. הועדה דנה בעניינה בתאריך 31/12/12 והחליטה לדחות את ערעורה מהטעם, ולפיו היא אינה עונה על דרישות נוהל הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי.

טענות הצדדים

העותרת

4. לטענת העותרת, היא זכאית לדירה בשכירות בשיכון ציבורי עקב נסיבותיה האישיות. לטעמה, עצם היותה טרנסג'נדרית, אינו מאפשר לה להיכנס תחת קריטריון הזכאות לחסרי דירה להם "שלושה ילדים לפחות", קריטריון שלא יכול להתקיים ביחס אליה לעולם. בכך, יש מבחינת העותרת כדי להוות תנאי מפלה. משמעות הקריטריון אותו קבעה המשיבה, הינו מידור אוכלוסייה שלמה מהזכות לדיור ציבורי, אך ורק מעצם היותה שייכת לאוכלוסיה זו.

5. עוד טענה העותרת, כי פרט לכך שאין לה שלושה ילדים, היא עונה על כל יתר הקריטריונים של סעיף 5.1 לנוהל " הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי" שהם, "ממצים כושר השתכרות ( בהתאם לסעיף 2.12) ומקבלים קצבת הבטחת הכנסה."
העותרת סברה , כי מעצם נסיבותיה והיותה מנויה על קהילת הטרנסג'נדרים יש להחריגה מהנהלים, היות והנהלים לא נתנו דעתם לקהילה זו שלעד לא יהיו להם כאמור ילדים, ועל כן התייחסות הועדה לנהלים כלשונם הינה בלתי סבירה ומפלה.

המשיבה

6. המשיבה סברה , כי דין העתירה להידחות מחמת שיהוי, שכן מכתב החלטת הועדה הציבורית נשלח בתאריך 06/01/13, והעתירה דנא הוגשה בתאריך 17/02/14, למעלה משנה מהחלטת הועדה. משכך העתירה לוקה בשיהוי רב, ואילו העותרת אינה מציינת בעתירה כל מניעה עניינית, להגשת העתירה באיחור.
לטענה זו השיבה העותרת בסיכומים כי העתירה הוגשה בשיהוי רב מאחר והעותרת נזקקה לשירותי הלשכה לסיוע משפטי, וזה כשעצמו מהווה טעם מיוחד המצדיק את דחיית מ ועד הגשת העתירה.

7. עוד טענה המשיבה, כי הזכאות לסיוע בקבלת דירה בשכירות ממאגר הדיור הציבור נקבעת על פי נוהל מפורט של המשיבה, בהתאם להוראות נוהל "הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי" בו העותרת איננה עומדת. זהותה המגדרית והמינית של העותרת כטרנסג'נדרית והיעדר יכולתה להביא ילדים באופן ביולוגי אינם בגדר נסיבות חריגות שיש בהן כדי להצדיק החרגתה מן הכלל.

לעמדת המשיבה, הילדים עצמם מהווים גורם אשר אמור ליהנות מהסיוע הניתן ומתוך הבנה כי במציאות בו משאב הדיור הציבורי מוגבל ומצומצם, יש לספק דיור ציבורי לנזקקים להם ביותר. לפיכך, ההבחנה בין משפחה עם ילדים למשפחה ללא ילדים כאמור בכללי משרד הבינוי והשיכון היא נכונה וראויה ואינה נוגעת באפליה פסולה, אלא להבחנה עניינית בין מדרג של מקרים וביניהם חסרי דירה שיש להם שלושה ילדים זכאים בנסיבות מסוימות לדירה בשכירות בשיכון הציבורי, בעוד שהמקרים הפחות חמורים אינם זכאים לדירה אלא לסיוע קטן יותר.

לפיכך סברה המשיבה, כי אין כל דופי בהחלטתה לסרב לבקשת העותרת לקבל דירה בשכירות בשיכון הציבורי וכי המשיבה הפעילה בעניינה הסמכות באופן ראוי וסביר. לפיכך, עתרה לדחות את העתירה תוך חיוב העותרת בהוצאות.

דיון והכרעה

8. אקדים מאוחר למוקדם ואציין כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בהחלטות הועדה ושמעתי טענות הצדדים לפני , הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

טענת הסף שיהוי

9. העתירה דנא הוגשה לביהמ"ש בתאריך 17/02/14, כאשר המכתב המודיע לעותרת על החלטת הועדה הציבורית נשלח אליה בתאריך 06/01/13, הינו למעלה משנה לאחר החלטת הועדה.
תקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים ( סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן " התקנות") שכותרתה "המועד להגשת העתירה" קובעת דלקמן:

3". (א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.

(ב) לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם.
(ג) בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע להגשת עתירה כאמור בתקנות משנה ( א) ו-(ב), לאחר שנתן למשיב הזדמנות להגיב לבקשת ההארכה, אם ראה הצדקה לכך."

תקנה 4 לתקנות קובעת:
"4. בית המשפט רשאי לדחות עתירה אם ראה כי בנסיבות הענין היה שיהוי בהגשתה, אף אם הוגשה בתוך אחד המועדים לפי תקנה 3."

משהעתירה מוגשת שלא במועד ומבלי שנתבקשה הארכת מועד להגשתה, מן הראוי לדחותה מטעם זה בלבד , אלא אם כן הייתה מניעה עניינית לכך.

החובה להגיש עתירה במועד מוטלת על העותר עצמו, ר' לעניין זה עעמ 1981/02 קיסר- הנדסה ופתוח בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (24.03.2002)
"משהותקנו תקנות סידרי הדין; ומשנקבע מועד ספציפי ומיוחד להגשתה של עתירה לבית-משפט; זו הדרך בה שומה עלינו ללכת ואלה מועדים הוטל עלינו לכבדם. אכן, רשאי הוא בית-משפט להאריך את התקופה להגשתה של עתירה, ואולם - כלשונה של תקנה 3( ג) לתקנות סידרי הדין - כך יעשה בית-משפט אם ראה הצדקה לכך."

סברת העותרת ולפיה פניה ללשכה לסיוע משפטי, מהווה טעם מיוחד לעיכוב תוך הפניית ביהמ"ש לבש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון ואח' , נד (4) 702 (2000), ובש"א 9667/02 דניאל מדינה נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ (04.12.2002), אינה יכולה להועיל לה בנסיבות, באשר העותרת לא הוכיחה כי פנתה אל הלשכה לסיוע משפטי במועד שאין בו כדי לה וות שיהוי.

לפיכך, דין העתירה להידחות מטעם זה בלבד. למעלה מן הצורך אדון גם לגופה של עתירה.

לגופם של דברים

10. סעיף 5 לנוהל "הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי" ( הוראה מס' 08/05) , (להלן: "הנוהל") שכותרתו "חסרי דירה- זכאות תהליך הגשת הבקשה והטיפול בה" קובע כדלקמן:

"הזכאות לדירה בשכירות לחסרי דירה תהיה ביישוב המגורים של מבקש הסיוע. לאמור, פונים אשר עונים לכללים המפורטים בסעיף 2.3 לעיל, ובנוסף עונים על שלושת הקריטריונים הבאים:
-עם 3 ילדים לפחות ( עפ"י הגדרת ילד בסעיף 2.5)
-ממצים כושר השתכרות ( בהתאם לסעיף 2.12)
-מקבלים קצבת הבטחת הכנסה ( כמפורט בנספח א' סעיף 1 ו-2)" (ההדגשה שלי א.ב.)

העותרת אמנם עונה לשני הקריטריונים האחרונים אך אינה עונה לראשון היינו כי הינה בעלת 3 ילדים לפחות.
אין ספק כי העותרת מצויה במצוקה כלכלית ונפשית קשה, עוד אין מחלוקת כי אילו הייתה ניתנת לעותרת דירה בשיכון הציבורי, היה הדבר מקל עליה במידה רבה את הקשיים הכלכליים מהם הינה סובלת. יחד עם זאת הנוהל מחייב כי הזכאי יהיה "עם 3 ילדים לפחות" והעותרת כאמור לא עומדת בתנאי זה לקבלת דיור ציבורי. כדרך אגב, העותרת אף אינה עומדת בתנאי סעיף 5.1.3 לנוהל, העוסק בסיוע הניתן ליחיד שהינו נכה רתוק לכיסא גלגלים.

11. לטענת העותרת, קריטריון מספר הילדים מפלה אותה מעצם היותה שייכת לאוכלוסיית הטרנסג'דרים, מאחר שלעולם לא תוכל ללדת ילדים ומצבה זה אינו צפוי להשתנות. לפיכך, לא יהיה באפשרותה לעמוד בקריטריון זה גם בעתיד ולפיכך יש לבטלו או להחריגו ביחס אליה וביחס לאחרים המצויים במצבה . השאלה הינה אם כן האם הקריטריון בבר מספר הילדים הינו קריטריון מפלה?

תחילה יובהר, כי אין ספק שרשות מנהלית אינה רשאית לנהוג בצורה מפלה כלפי האזרחים. בכל החלטה חובה עליה לפעול בשוויון ובהגינות, בסבירות ובמידתיות. ר' לעניין עע"מ 7197/05 עליזה תורג'מן דנקר נ' משרד הבינוי והשיכון (16.01.2006)
"ככל רשות ציבורית, מוטלת החובה לפעול בשוויון ובהגינות כלפי כל האזרחים. כך לעניין הפעלת סמכות סטטוטורית ספציפית; כך לעניין תשלומים הנעשים מטעמים הומניטריים. כל הפעלת המסד השלטוני צריכה להיעשות על פי דין. היא צריכה להיעשות מתוך שוויון, בסבירות ובמידתיות. בכל הנוגע לדיור הציבורי – בין זה הנגזר מהדין " היבש" ובין זה הנגזר מהדין התמידי – על הרשות הציבורית לפעול על פי כללי המשפט המינהלי. עליה להתנהל לפי אמות מידה ממלכתיות."

במקביל, ביהמ"ש לא יתערב בהחלטת/נהלי הרשות ולא יחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו ככל שלא ימצא בה את אותה אפליה פסולה המהווה כאמור פגם בשיקול דעתה. כפי שקבע בימ"ש העליון בג"צ 4140/95 סופרפארם ( ישראל) בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ , פ"ד נד (1) 49 (1999)

"התפקיד והסמכות לקדם את האינטרס הציבורי מוטלים, לפי החוק, על הרשויות המוסמכות. בידיהן המומחיות והניסיון; הן המוסמכות לקבוע מדיניות ולהן הכלים לבצע את המדיניות; הן הנושאות באחריות לאינטרס הציבורי בפני הציבור הרחב. בית-המשפט, כפי שכבר נאמר אין-ספור פעמים, לא יעמיד את שיקול-הדעת שלו במקום שיקול-הדעת של הרשות המוסמכת. הוא אף לא יבחן אם אפשר היה לקבל החלטה נבונה יותר או יעילה יותר מהחלטת הרשות. הוא אמור רק לבחון אם נפל פגם משפטי בשיקול-הדעת של הרשות, כגון פגם של שיקולים זרים או פגם של חוסר סבירות."

ר' גם לעניין זה גם עע"מ 2827/07 רחל חיות ואח' נ' משרד הבינוי והשיכון, (23/11/08)

"מושכלות יסוד הן כי בית משפט המנהלי נדרש לבחון אך את סבירות ההחלטה, ולא להחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית"

12. בעניינינו, מדובר בהטבה ממנה נהנות אוכלוסיות נזקקות. מבין כלל הנזקקים נדרשה המשיבה למדרג קושי וזאת לאור המגבלה הקיימת במשאב זה של דירות בדיור הציבורי. המציאות הקשה יש לומר הינה כי מאגר הדירות בדיור הציבורי הינו מאגר מצומצם למרות קיומם של אלפי זכאים הנזקקים למקום מגורים וממתינים לו זמן רב. האם ניתן להציב בכפיפה אחת את הקושי הקיים לה לעותרת עם אותן משפחות המקיימות את התנאי השני והשלישי אך נוסף להן התנאי הראשון המחייב שלוש ה ילדים לפחות? נדמה שהתשובה על כך ברורה מאליה . שנים אלה אינם יכולים להיות על אותו מדרג. לא יכול להיות חולק כי קשייה של משפחה/ הורה יחיד ולה/לו שלושה ילדים והם מצויים באותו מצב כלכלי של העותרת כי זכותם קודמת לשלה כעניין מובהק של צורך לסייע לא רק להורה אלא גם ובמיוחד לשלושת ילדיו ויובהר, אין עסקינן לא בילד אחד ולא בשניים, אלא בשלושה ילדים היינו לפחות בארבע נפשות האם לא מובן כי יש לאלה עדיפות על פני אדם בודד?

מכאן, שהאינטרס הציבורי מחייב העדפת מי שמצבו קשה יותר תוך הכרה בטובת הילד והבנה כי מי ששלושה ילדים סמוכים על שולחנו, נדרש ממנו לספק מזון, קורת גג, חינוך וצרכים רבים הרבה יותר מאדם בודד ומצבו חמור יותר ממי שאין לו ילדים.

עוד אין לשכוח, כי קריטריון "מספר הנפשות המזכה" מתייחס גם למי שסמוכים על שולחנו שלושה ילדים שאינם ילדיו הביולוגים, כאשר מי שזכאי לסיוע של דיור ציבורי הם בעיקר הילדים עצמם. הכללים אותם קבע משרד הבינוי והשיכון, מתייחסים ל ילדים הסמוכים על שולחנו של מבקש הדיור הציבורי ולא לסיבות להיעדרם. העובדה כי הרשות מעדיפה את צורכי משפחות אלה לקבל דיור על פני נזקקים אחרים, היא לגיטימית, סבירה וראויה ואין לראות בה משום אפליה כלפי בודדים, בין שהינם בודדים מבחירה ובין מסיבות אובייקטיביות אחרות. לא מצאתי , כי דווקא חוסר היכולת להביא ילדים לעולם צריכה לגרום להעדפה מתקנת כלפי התובעת מהסיבות דלעיל המחייבות קורת גג לילדים דווקא יותר מאשר למבוגרים.

העותרת מבקשת בנסיבות להעדיף את צרכיה הפרטיים, אך צרכים אלה יש לאזן כנגד צרכיה של כלל אוכלוסיית הנזקקים לשירותי הדיור הציבורי, ואלה כאמור הינם רבים.

13. המסקנה מהאמור לעיל, הינה כי הקריטריונים הכוללים את היותו של הזכאי עם שלושה ילדים לפחות הינם סבירים, אין בהם משום אפליה על רקע מיני או העדפה מינית, אלא העדפת נזקקים בעלי ילדים הנזקקים לסיוע יותר מאחרים . במקביל, אין להעדיף את העותרת על ידי החרגתה רק מחמת זאת שאינה יכולה להביא ילדים לעולם שכן עדיין יהיו מי שיזדקקו לדיור הציבורי כאלה שלהם ילדים יותר ממנה. הדאגה בנסיבות שכאלה הינה לילדים שעלולים למצוא עצמם ללא קורת גג בשל החרגה זו. יישום הירגה שכזו יהיה בלתי אחראי כלפי ילדים אלה שבוודאי זקוקים להגנת הדיור הציבורי יותר ממבוגרים כאמור.
מכאן, שההחלטה ניתנה כדין ובסמכות ולאחר שנבחן החומר הרלוונטי בעניינה של העותרת ולא נפל בהחלטה כל פגם, בוודאי לא פגם היורד לשורשו של עניין המצדיק את התערבותו של בית המשפט בהחלטת המשיב.

מעבר לנדרש יובהר, אין בהוראות הנובל כל התייחסות לא ישירה ולא עקיפה למגזר כזה או אחר גם לא לזה אליו משתייכת העותרת.

14. לא נעלם מעיני הקושי הסובייקטיבי בו נתונה העותרת. יחד עם זאת, ישנם זכאים רבים הממתינים לדיור ציבורי ומצבם אף קשה ממצבה שלה.

העותרת מקבלת סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון עקב המצב בו היא מצויה, אך לדירה ציבורית היא אינה זכאית. קבלת דירה בשכירות בשיכון הציבורי הינה למרבה הצער בימים אלה פתרון קיצוני בהעדר דירות מספיקות ונועדה לסייע למקרים הקשים ביותר. ביהמ"ש העליון כבר עמד על כך שהדירות בדיור הציבורי הן משאב יקר של המדינה וקיים בהן מחסור עצום, לכן אין לאפשר מצב בו אדם שאינו עונה על דרישות הנוהל, ייהנה מזכאות לדירה בדיור הציבורי, בעוד שמשפחות רבות אשר נכנסות להגדרת " זכאי" ממתינות זמן רב לקבלת דירה ר' לעניין זה עע"מ 1663/09 עזבון המנוחה ביטון שמחה ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (25.11.2010)

"נסיים באשר פתחנו, הדיור הציבורי הוא משאב ציבורי, לא ' כל דכפין ייתי וייכול', אלא אך זכאים. בדו"ח מבקר המדינה מודגש המחסור החמור בדירות. כך, החל בשנים 2007-2002 ירד בהתמדה מספר הדירות הציבוריות שהוקצו לאכלוס הזכאים, וישנן אלפי משפחות - גם בלא שהדבר כולל עולים - הממתינות ( מהן במשך שנים) לקבלת דיור ציבורי על אף ההבנה למצבו הבריאותי והכללי של המערער, כפי שמסר, אין בכך כדי להקנות לו זכאות לרכוש את הדירה. אכן, כפי שטוענים המערערים, אין עסקינן במאטריה חוזית רגילה, ויש להתחשב בהיבטים הציבוריים. אך בראיה זו עצמה מובן, שמתן אפשרות למערער - שלא הראה את זכאותו לדיור ציבורי - להיכנס בנעליה של המנוחה בנסיבות, יהא בהכרח על חשבונם של נזקקים אחרים הממתינים בתור, ופירושה, כפי שמצביע על כך המשיב 1, אפלייתם לרעה של זכאים לדיור ציבורי. אין עסקינן ב'משחק סכום אפס', אלא במה שאמור להיות מחולק בצדק, על פי אמות מידה וסדרי עדיפויות, לזכאים".

סוף דבר

17. לא ראיתי להתערב בהחלטת המשיב.
דין העתירה להידחות.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות

ניתן היום, ז' אב תשע"ה, 23 יולי 2015, בהעדר הצדדים.