הדפסה

דור (כדורי) נ' משרד החינוך והתרבות/המשרד הראשי ואח'

בפני
כב' השופטת מיכל עמית - אניסמן

התובע

אליהו דור (כדורי)

נגד

הנתבעים

  1. מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות
  2. אורט ישראל – התביעה נדחתה
  3. עיריית רמלה

4.חברת מוסדות חנוך ותרבות ברמלה מיסודה של הסוכנות היהודית בארץ ישראל

פסק דין

לפניי תביעת תלמיד לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרם לו במהלך משחק כדורגל בבית הספר.

רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. התובע, יליד 1991, היה בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה תלמיד כיתה י"ב (שמינית) . התובע נפגע לטענתו ביום 6.1.2009, במסגרת שיעור חינוך גופני בבית הספר בו למד, גימנסיה לילינטל ברמלה (להלן: "התאונה").

2. ביום 26.11.2008, כחודש וחצי לפני התאונה, נפגע התובע בברך רגלו הימנית. בעקבות פגיעתו זו, נמנע מפעילות גופנית למשך חודש ימים וקבל טיפולים פיזיותרפיים.

3. לאחר כחודש ימים, ובהתאם להוראת רופאיו, חזר התובע לפעילות גופנית באופן הדרגתי. כאמור, כחודש וחצי לאחר מכן, במועד התאונה, התקיים שיעור גופני במסגרת בית הספר. לטענת התובע, מספר דקות לאחר תחילת השיעור עזבה המורה, הגב' גלאור (להלן: "המורה") את מגרש המשחקים, הותירה את התובע ויתר התלמידים לבדם, ופנתה לעבר המזכירות, הממוקמת כ- 5 דקות הליכה מהמגרש.

4. מרגע זה, לטענתו, התנהל השיעור ללא כל משגיח, שעה שהמורה, כאמור, שוהה בבנין המזכירות. התובע טוען בתצהירו, כי "זמן מה לאחר עזיבתה של הגב' גלאור ובהיעדר כל השגחה, הפך משחק הכדורגל לקשוח ופיזי מהרגיל, כאשר לפתע נתקלתי ברגלו של אחד התלמידים, נפלתי ונפגעתי קשות בברכי הימנית" (סעיף 9 לתצהירו של התובע).

5. כתוצאה מהתאונה, אובחנו שני קרעים במיניסקוס של ברכו הימנית של התובע וכן בקרע ברצועה הקדמית הצולבת ובחודש יולי 2009 נותח התובע.

6. המומחה מטעם בית המשפט, האורתופד ד"ר ירון בר-זיו, קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% על פי סעיף 48(2)(ז)(IV) לתקנות המל"ל בגין מצבו לאחר כריתת מניסקוס עם דלדול שרירים וכן 5% נכות על פי סעיף 35 (I) (ב) לתקנות המל"ל בגין מצב אחרי שחזור רצועה צולבת קדמית עם סימן חוסר יציבות קל.

המחלוקת

7. התובע טוען כי התאונה נגרמה עקב מחדלי הנתבעות, לרבות היעדר השגחה נאותה של המורה, אשר איפשרה לטענתו התפתחותו של משחק "קשוח", כלשונו.

8. הנתבע מס' 1, משרד החינוך (להלן: "משרד החינוך"), טוען כי בית הספר בו התרחשה התאונה הינו מוסד חינוכי בלתי רשמי של רשת אורט, המעסיקה את כל המורים בבית הספר, לרבות את המורה לחינוך גופני, הגב' גלאור, שהעבירה את השיעור במהלכו התרחשה התאונה. אולם, עד ליום 1.9.2009 הועסקו המורים והעובדים בבית הספר על ידי עיריית רמלה - הנתבעת 3 (להלן: "העיריה") ורק החל ממועד זה מנוהל בית הספר על ידי אורט ישראל בע"מ, שהינה המעסיקה של המנהלת וצוות המורים. לאור האמור, טוען משרד החינוך כי, אירוע התאונה, המהווה תאונת ספורט פתאומי ובלתי צפויה, איננו מקים לו כל חבות.

9. התביעה כנגד הנתבעת 2 - אורט ישראל בע"מ נדחתה בהסכמה.

10. הנתבעת 3, עירית רמלה (להלן: "העיריה"), טוענת כי התאונה אירעה במהלך משחק רגיל וכחלק מסיכוני הספורט וכי אין בנסיבות פציעתו כדי לגבש עילת תביעה בנזיקין. מכל מקום, העירייה מכחישה הקשר הסיבתי בין העדר השגחה נטען לבין הנזק.

11. המחלוקת העיקרית, אם כן, נעוצה בשאלה האם הנתבעות התרשלו. ככל שתימצא אחריות, תיבחן שאלת הנזק.

הראיות
12. מטעם התובע העיד הוא עצמו, ושני חבריו למשחק, יהודה דנינו ויואב מור. לאחר תום פרשת התביעה, ויתרה העיריה על העדת המורה מטעמה. נוכח הויתור על העדתה, בקש התובע להעידה, ואולם בשלב מאוחר יותר, חזר בו מבקשתו. מטעם משרד החינוך העידה הגב' גבריאלה יחזקאל, המשמשת כמפקחת של משרד החינוך על בית הספר בו התרחשה התאונה.

דיון

13. לאחר ששמעתי את עדויות התובע ושניים מחבריו אשר היו נוכחים בעת התאונה, ובהעדר עדות לסתור, מצאתי לקבל טענת התובע, לפיה המורה לא נכחה במגרש בעת התרחשות התאונה (עדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול בשורה 11; עדות יואב מור עמוד 24 לפרוטוקול בשורה 11 ועדות יהודה דנינו עמוד 29 בשורה 21).

14. אין חולק כי חובת הפיקוח וההשגחה, המוטלת על מורה כלפי תלמידו, זהה לחובתו של הורה כלפי בנו (דנ"א 2571/94 עזבון המנוח אייל ארגמן ז"ל נ' חפצדי (פורסם בנבו)). כמו כן, אין חולק כי בנוכחות מורה יש כדי למנוע או לרסן התנהגות פזיזה או אלימה אצל ילדים שטרם פיתחו מנגנוני בקרה ושיקול דעת עצמאיים. מידת הפיקוח משתנה בהתאם לנסיבות, כגון גיל התלמידים; מצבם הפיסי של התלמידים; סוג הפעילות בה הם עוסקים; הימצאותם בתוך כותלי בית הספר או מחוצה לו או בתוך כותלי הכיתה או בחצר בית הספר; הימצאותם בחבורה ועוד (ע"א 2061/90 מרצ'לי נ' מדינת ישראל, פד"י מז (1) 802).

15. יחד עם זאת, נשאלת השאלה האם יש לייחס את הנזק שנגרם לתובע להיעדרו של פיקוח (ע"א 715/79 דניאלי נ' אורט, פ"ד לה (2) 764, להלן: "עניין דניאלי"). לשאלה זו אשיב בשלילה. הגם שהעיריה ומשרד החינוך לא הביאו ראיות על מנת לסתור גרסת התובע בתצהירו בדבר נסיבות התאונה, הרי שמראיות התובע עצמו, עולה כי לא הוכח קשר סיבתי בין פציעתו לבין מחדלי הנתבעות בדמות העדר פיקוח. במה דברים אמורים?

16. מעדותו של התובע עצמו לא עולה כי המשחק הפך להיות אלים, באופן שהיה נמנע לו היתה המורה נוכחת, אלא פציעתו התרחשה במהלך התנהלות רגילה וטבעית של משחק כדורגל של ילדים בגיל זה. התובע העיד כי :
"ש. איך קרתה התאונה?
ת. שיחקתי קט רגל, 5 נגד 5 - באתי לחטוף כדור, הרגליים שלנו נתקלו, נפלתי, סובבתי את הברך.
ש. מי זה אותו תלמיד?
ת. לא זוכר.
ש. אתה לא זוכר במי נתקלת?
ת. לא זוכר. באותו רגע סבלתי מכאבים. לא ראיתי מי מסביבי. יואב היה איתי בכיתה, שיחק איתי את המשחק. באותו רגע לא ראיתי מי סביבי" (הדגשה לא במקור - עמוד 16 לפרוטוקול בשורות 10-17).

17. כך גם בגירסתו של התובע בבית המשפט בדיון שהתקיים ביום 24.6.2012 (עמוד 1 לפרוטוקול בשורות 14-15) טען התובע כי "בטעות או לא בטעות קיבלתי בעיטה ברגל הרגשתי מלא קליקים ונפלתי". ובעדותו בבית המשפט בדיון שהתקיים ביום 31.1.2013 העיד התובע כי "לקחתי כדור ובאתי לרוץ לשחקן וכשהוא חטף לי את הכדור ניסיתי גם לחטוף את הכדור ונתקלנו רגל ברגל" (עמוד 5 לפרוטוקול בשורות 21-22).

18. חטיפת כדור במהלך משחק כדורגל הינה חלק בלתי נפרד וטבעי של משחק הכדורגל, ואין בה כל אלמנט של אלימות. לו המשחק אכן היה הופך להיות "קשוח ופיסי מהרגיל", כטענת התובע בתצהירו, יש להניח כי התובע היה זוכר לפחות מי התלמיד שפגע בו, לטענתו. דא עקא, התובע לא זכר את נסיבות הפגיעה עצמה, קרי את זהות התלמיד שנתקל בו לטענתו. מכאן שמגירסת התובע עצמו, כפי שבאה לידי ביטוי בעדותו בבית המשפט, עולה כי נפגע במהלך הרגיל והטבעי של המשחק.

19. כמו כן, העדים שהובאו על ידי התובע לעדות לא ראו את התרחשות התאונה. לענין זה העיד התובע כי:
"ש. אני מבין שאף אחד לא ראה את אירוע המקרה. בא ואומר יהודה דנינו, איך נפצעת? מי פגע בך? מה קרה? הוא לא כותב כלום, הוא לא ראה. נעבור לשני מור יואב, מפנה לסעיף 7 לתצהירו, אינו זוכר מה גרם לך ליפול, אני אומר שאתה מספר סיפור שמישהו נתקל בך, היו במגרש 5 תלמידים, לא הבאת אף עד שראה מה גרם לך ליפול, אולי במשחק מחליקים נופלים זה קורה הרבה פעמים נכון?
ת. כן.
ש. למה לא הבאת עד שיעיד מה קרה לך?
ת. הבאתי את העדים שראו את זה, אחרי הפציעה שחזרתי כמה פעמים לבית הספר אף אחד לא בא ושאל אותי. הם כתבו מה שהם זוכרים.
ש. אתה אומר שמישהו נתקל בך ואתה לא יודע מי זה?
ת. אני לא זוכר.
ש. אתה יודע ולא זוכר, וכל אלה יש להם זכרון קלוש? אתה בביהמ"ש חשבת שקל יותר להגיד מישהו נתקל בי?
ת. השיעור הוא גדול, זו כיתה, היו כאלה ששיחקו כדורסל היו יותר מ- 10" (עמוד 17 לפרוטוקול בשורה 23 - עמוד 18 לפרוטוקול בשורה 3).

20. זאת ועוד, עדי התובע, יואב מור ויהודה דנינו, לא העידו בתצהירם כי המשחק הפך להיות "פיזי וקשוח מהרגיל", כטענת התובע בתצהירו. כך, מעדותו של יואב מור, לא עולה כי היתה אלימות או "קשיחות" מכל סוג שהוא, אשר בעטיה נפגע התובע.

21. משכך, התנהלותם של יתר התלמידים ששיחקו במשחק, כמו גם של בית הספר לאחר קרות התאונה, לא כללה התנצלות מצידו של תלמיד זה או אחר או בירור התנהגותי מטעם בית הספר:
"ש. כשקורה תקל בין שני שחקנים, צריך היה להיות מישהו לידו שגם לו אולי קרה משהו או שמחזיק את הרגל או משית לו יד?
ת. היו איתו עוד תלמידים שהגישו לו עזרה.
ש. היה מישהו אחד ספציפי שאומר אוי סליחה טעות, התנצל?
ת. לא ראיתי מישהו התנצל".
(עמוד 26 לפרוטוקול בשורות 1-4).

22. כך גם מעדותו של עד נוסף מטעם התובע שנטל חלק במשחק בו נפצע, מר יהודה דנינו, לא נטען כי המשחק התנהל באלימות או ב"קשיחות", כלשונו של התובע. מר דנינו לא ידע ליתן פרטים בעדותו על אופן התנהלות המשחק.

23. זאת ועוד, לטענת התובע בתצהירו בדבר אופיו של המשחק כמשחק אלים, אין כל תימוכין בכל מסמך רפואי בסמוך למועד התאונה. כך, לפיזיותרפיסט שטפל בו בסמוך לאחר התאונה, ספר התובע על אופן קרות התאונה באופן הבא:
"ש. זה נכון שהפיזיותרפיסט שאל אותך איך נפצעת והוא קיבל ממך פרטים איך נגרם לך הנזק?
ת. כן.
ש. ב- 13/1/09 אתה מתקבל לפזיותרפיה, מצטט מתוך דיווח הפיזיותרפיסט "לפני 8 ימים ניסה לרוץ במשחק והרגיש פלק כאב, שבגללו הוא לא יכול לכופף או ליישר את הרגל במלואה..."זה משהו שאמרת לו מילה במילה, לא אמרת התקלות ברגל ורגל, אמרת שבמהלך ריצה באופן "ספונטני" הרגשת פלק, לא אמרת שנתקלת ברגל, גם בתיאור התאונה הקודמת אמרת שבאת לבעוט בכדור?
ת. הראשונה הוא כתב בקיצור.
ש. כשהוא אומר הרגשת פלק, זה מה שאמרת לו שהרגשת פלק אחרי שנתקלת עם רגל של שחקן אחר?
ת. כן."
(עמוד 18 לפרוטוקול בשורות 19-29 ו- נ/ 1 – הדגשה לא במקור).

24. לאמור לעיל יש להוסיף כי התובע לא המציא את המסמך הרפואי ממועד התאונה הגם שפנה לטיפול רפואי בקופת חולים ביום התאונה. זאת ועוד, אין כל מסמך רפואי (לרבות גירסת התובע בתביעתו למל"ל) התומך בטענת התובע בדבר נסיבות פציעתו. התובע אף נמנע מלהעיד את אביו אשר הגיע לבית הספר מיד לאחר התאונה, על מנת שיעיד בדבר גירסת בנו לתאונה מיד לאחר התאונה. כלל ידוע הוא בדיני הראיות, והוא משקף את ניסיון החיים, כי אם לצד בהליך כלשהו יש עד אשר יכול לשפוך אור על הפרשה, ואותו צד בוחר שלא להעידו, ניתן להסיק שמא יש לו מה להסתיר, או שמא חושש הוא שאותו עד בחקירה נגדית ימסור דברים לרעתו של אותו צד (ראה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, בעמ' 720 ופסיקה רבה המצטטת פסק דין זה).

25. לאור כל האמור לעיל, ולאחר שמיעת עדויות התובע וחבריו מצאתי לקבוע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו להוכיח כי המשחק הפך להיות "קשוח ופיזי מהרגיל". מעדויות התובע עצמו הוכח להנחת דעתי כי המשחק התנהל ללא אלימות, השתוללות או התפרעות. מכאן שלא ניתן לייחס את הנזק שנגרם להיעדרו של פיקוח.

26. זאת ועוד, גם אם הייתי מקבלת גירסת התובע, ולפיה התאונה התרחשה כתוצאה מהיתקלות, הרי שההיתקלות במקרה דנן הינה היתקלות ספורטיבית המהווה חלק טבעי ורגיל מהתנהלות של משחק כדורגל. כך כבר נקבע כי "במשחקי ספורט אין הפיקוח יכול למנוע, בדרך כלל, מעידה בעת ריצה או התנגשות בין מתחרים הרצים זה בקרבת זה, אם אלו הם תולדה של אופי המשחק, ולא של נסיבות או תנאים יוצאי דופן, אותם ניתן לצפות מראש, כדי למנוע את המשחק או קיום הנסיבות והתנאים האמורים" (ענין דניאלי, בעמוד 772).

27. ובהמשך:
"משחק כדורגל בבית הספר הוא, ללא ספק, אירוע רב מתח ועניין לקבוצות המתמודדות ולאוהדים. משחק ידידותי עלול להפוך בקלות ובמהירות להתכתשות רבת משתתפים, במיוחד כשמדובר בנערים בני 17-18, אשר בלהט המשחק עלולים לשכוח את כללי הזהירות ולנהוג בפראות ובאלימות. משום כך נראה לי, בניגוד לעמדת בית-משפט קמא, כי בנסיבות העניין ועל-פי הכללים שהוצגו לעיל, הייתה צריכה להיות באליפות נוכחות כלשהי של בגיר - מורה או מדריך - ובהעדרה יש משום התרשלות של המשיבה. בכך לא סגי כי יש גם לבדוק, אם התקיים קשר סיבתי בין העדר הפיקוח לבין התאונה. כלומר, יש לבדוק אם נוכחותו של מורה במגרש הכדורגל הייתה מונעת את התאונה". (הדגשה לא במקור - שם, בעמוד 773).

28. במשחק הכדורגל, מעצם טיבו וטבעו, עשויות להתרחש "דחיפות" או "היתקלויות", הגורמות למעידות, המותרות כחלק מענף ספורט זה. משחק כדורגל - גם אם הוא מתנהל לפי הכללים - כרוך בסיכונים מסויימים, שנוטלים על עצמם השחקנים המשתתפים (ענין דניאלי, בעמוד 773). לא ניתן למנוע דחיפות או היתקלויות ספורטיביות אלו, אף בהינתן השגחה מתמדת של מורה. בענייננו, לא הוכח בפני כי המשחק בו נפגע התובע חרג מגבולות "משחק כדורגל סביר", כלשונו של כב' השופט שמגר, כתוארו אז.

29. מעדויות התובע וחבריו עולה כי התובע נפל במהלך הטבעי של המשחק. גם אם היתה היתקלות, הרי שאין זו אלא היתקלות ספורטיבית עם אחד החברים עימו שיחק. לא ניתן היה למנוע היתקלות ספורטיבית מעין זו, אף בהינתן השגחה מתמדת של המורה. האפשרות הסבירה היחידה בנסיבות העניין למנוע התרחשות התאונה, הייתה מניעת המשחק, תוצאה שאינה רצויה לכל הדעות ויש בה "משום הגבלה מופרזת של חופש התלמידים ופעילות ספורטיבית מבורכת" (ראה ת"א 25709-08 צחי יפת נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)).

30. זאת ועוד, לא הוכחה כל התגרות או "התלהטות הרוחות" באופן שהמורה, לו היתה נוכחת במקום, היתה יכולה למנוע, שכן מדובר בתופעות רגילות במשחקי כדורגל. כמו כן, לא הוכח, כבענין דניאלי, "שהדחיפה, שהביאה לנפילת המערער, היוותה חוליה בשרשרת מעשי אלימות נוספים בין השחקנים, היינו, שהמשחק הפך בהדרגה ממשחק שליו לפרוע, ניתן היה לומר, שנוכחות מורה במקום הייתה יכולה למנוע את התאונה, שכן שומה היה עליו להרגיע את הרוחות, והוא היה מכוון את המשחק לפסים נינוחים יותר. אבל מחומר הראיות הקיים בתיק עולה, שהדחיפה והנפילה שבעקבותיה היו ספונטאניות ובמהלך הטבעי של הדברים במשחק כדורגל, ומשום כך שומה עלינו להסיק, כי גם לו נכח במקום מורה, ואפילו יכול היה לצפות תאונה מסוגה וטיבה של זו שאירעה, לא היה יכול למנעה" (ענין דניאלי, בעמוד 774).
31. מעבר לדרוש ולמען לא ימצא הנייר חסר, אתייחס לטענות הצדדים באשר לחוזר המנכ"ל לשנת 2002. החוזר קובע בסעיף 7.3.10 שבו: המורה המלמד את השיעור לחינוך גופני חייב להימצא עם תלמידיו".

32. הנתבעות לא סתרו טענות התובע והעדים מטעמו כי המורה, גב' גלאור, לא היתה נוכחת בעת התאונה. עם זאת, אינני סבורה כי במשחק כדורגל בשיעור התעמלות של תלמידים בכיתה יב (שמינית) נדרשת נוכחות צמודה של המורה בכל רגע נתון, אלא נדרשת נוכחות בקרבת המקום (ראה לענין זה תא (ראשל"צ) 1263/09 קובלב נ' עיריית תל –אביב (פורסם בנבו). במקרה דנן, אף לגירסת התובע והעדים מטעמו, המורה פנתה למזכירות המצוייה במרחק 5 דקות הליכה.

33. זאת ועוד, אין בהיעדר השגחה כדי להטיל אחריות בכל מקרה, גם לא כשמדובר בתלמידים רכים בשנים. כך נקבע בע"א 635/70 מנדלסון נ' קפלן ומשרד החינוך, פד"י כה (2) 113, 117 – 118, כי אף השגחה אינטנסיבית של מורה לא יכולה הייתה למנוע תאונה שהיא תוצאה של דחיפה פתאומית: "חובת ההשגחה של המנהל על תלמידיו איננה מוחלטת. יש צורך למצוא איזון בין האינטרס של השגחה על הילדים ומניעת תאונות מצד אחד, והיכולת להקצות כוח אדם להשגחה על התלמידים מצד שני. מציאת פשרה כזו היא ענין לשיקול-דעת שיופעל על-ידי הנהלת בית-הספר".

34. הוא הדין בתביעה שלפניי. לו היה התובע נדחף במהלך אלימות מתפתחת או התפרעות התלמידים ובהיעדר השגחה של המורה, היה כדי לקבוע כי היתה התרשלות, בניגוד להוראות חוזר המנכ"ל. ואולם, התובע נפצע במהלך טבעי של משחק כדורגל. פציעה כזו לא ניתן היה למנוע אף בהשגחה אינטנסיבית. על כן, מצאתי לקבוע כי לא הוכח הקשר סיבתי בין היעדר ההשגחה הנדרשת על פי חוזר המנכ"ל במקרה דנן לבין לתאונה.

35. טענה נוספת בפי התובע בסיכומיו היא כי הנתבעות הפרו חובתן על פי חוזר המנכ"ל שעה שעל פיו על המורה המלמד "לבחור את הפעילויות באופן שהן תתאמנה לגיל ולמין של התלמידים וליכולתם בהתאם לכושרם הגופני ולקצב התקדמותם" (סעיף 7.4.1 ג לחוזר המנכ"ל). התובע טוען כי המורה לא קיימה תדריך בטיחות מתאים; לא הקפידה כי הפעילות תתואם לתלמידים ובפרט לתובע שחזר מפציעה ולא קיימה חימום.

36. דא עקא, אין חולק כי התובע אושר בידי רופאיו לחזור לפעילות באופן הדרגתי במועד התאונה. התובע לא טען ומכללא לא הוכיח, כי על פי עצת רופאיו נאסר עליו לשחק כדורגל במועד התאונה. בהעדר אישור רפואי מתאים, אין זה מסמכותו או מתפקידו של המורה לפקפק אחר תוכנם של אישורים רפואיים ולמנוע מתלמיד פעילות גופנית, המותרת לו על ידי רופאיו.

37. אין בידי לקבלת את טענת התובע בסיכומיו, ולפיה היה על המורה להתאים את הפעילות ליכולותיו של התובע ששב לאחר פציעה. אין זה מתפקידו של המורה למנוע מתלמיד, שהורשה לשוב לפעילות ספורטיבית על ידי רופאיו, להשתתף בפעילות ספורטיבית רגילה ושגרתית בבתי הספר עבור בנים, קרי כדורגל, בשל העובדה כי לא היה מורשה לפעילות כחודש קודם לכן. בנוסף, יש להדגיש, לענין זה כי האישור הרפואי (אשר כאמור לא הוכח כלל כי נמסר למורה) אינו מגביל את התובע מלבצע פעילות גופנית כלשהי.

38. גם המומחה מטעם בית המשפט העיד כי חזרה הדרגתית לפעילות משמעה חזרה "בהתאם להרגשת החולה" (עמוד 26 לפרוטוקול בשורות 21-21). לענין זה יוסף כי אין חולק שהשתתפותו של התובע במשחק הכדורגל לא נכפתה עליו (עמוד 15 לפרוטוקול בשורות 25-26).

39. מעבר לכך, שאלת הקשר הסיבתי בין חזרתו של התובע לפעילות ספורטיבית לאחר הפציעה מיום 26.11.2008 כסיבה לנזק נשוא התאונה דנן הינה ענין רפואי, וככזה היה על התובע להוכיחו באמצעות חוות דעת מתאימה. מחקירתו של המומחה מטעם בית המשפט עולה כי פגיעתו של התובע יכולה היתה לקרות אף לברך "בריאה לחלוטין" (עמוד 39 לפרוטוקול בשורות 21-23). מכל מקום, המומחה מטעם בית המשפט מאשר בעדותו כי הנזק לברכו של התובע יכולה לנבוע מהחבלה הסיבובית שנגרמה לו כתוצאה מהאירוע מיום 26.11.2008 (עמוד 40 לפרוטוקול בשורות 2-24).

40. באשר לטענה בדבר העדר הדרכה - התובע היה כאמור בעת התאונה תלמיד כיתה י"ב (שמינית). זאת ועוד, התובע מסר בעדותו כי שחק כדורגל על למועד התאונה משך 12 שנה, גם במסגרת בית ספר וגם במסגרת חברתית (עמוד 7 לפרוטוקול בשורות 20-21). בנסיבות אלו, אין לצפות ממורה, כי עובר לכל שיעור ספורט, ישוב ויחזור על הוראות בטיחות למשחק כדורגל, שהינה פעילות ספורט שגרתית בבתי הספר לבנים.

41. אין מקום לקבל אף את הטענה בדבר העדר חימום לפני השיעור. ראשית, טענה זו לא נטענה כלל בתצהירו של התובע ומשכך אף לא הוכחה. שנית, ולגופו של ענין, אשוב ואציין כי עסקינן בתלמידי שמינית הנוהגים מזה שנים לשחק כדורגל אף בשעות הפנאי. משכך, ספק בעיני אם בנסיבות הענין יש מקום לשוב ולתדרך תלמידים אלו עובר לכל משחק כדורגל בתרגילי החימום. זאת ועוד, הטענה בדבר הקשר הסיבתי בין העדר חימום לבין התאונה הינה קשר סיבתי רפואי, אשר יש להוכיחו באמצעות חוות דעת, ומשכך טענה זו לא הוכחה.

סוף דבר
42. התובע לא הוכיח כי קמה חבות של מי מהנתבעות כלפיו. על כן אין צורך לדון בשאלת הנזק.

43. דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות בסך של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ד, 28 מאי 2014, בהעדר הצדדים.