הדפסה

דורון קרמר ואח' נ' עיריית רמת השרון

בפני
כבוד ה שופט אליהו בכר

עותרים

1.טלי דורון קרמר
2.אלדד דורון
3.יחזקאל מירואלי
ע"י ב"כ עו"ד אילן בומבך ו/או מיכאל ניצן

נגד

משיבה

עיריית רמת השרון
ע"י הלשכה המשפטית באמצעות עו"ד מיכאל בלום ו/או קרן ג'קמן מזרחי

פסק דין

מבוא
1. לפני עתירת העותרים בה התבקש ביהמ"ש להצהיר, כי החלטת המשיבה להציב תמרור האוסר חניה באופן גורף ברח' סמטת יואב ( להלן: "הרחוב") הנמצא בתחומי העיר רמת השרון, בטלה, וכי יש להורות למשיבה להסיר התמרור. מעבר לכך, התבקש ביהמ"ש להצהיר כי כל דוחות החניה אותם השיתה המשיבה על רכבי העותרים שחנו בניגוד לתמרור, בטלים, תוך הוריה למשיבה להימנע מהפעלת סנקציות בשל אי תשלום הדוחות.

טענות העותרים
2. העותרים הינם תושבי רמת השרון ומתגוררים ברח' סמטת יואב בבית השייך למשפחת דורון מזה כ- 30 שנה. בתאריך 23.5.12 החליטה המשיבה להציב תמרור ד- 432 האוסר חניה ברחוב וזאת לבקשת אחת מתושבות הרחוב. לטענת העותרים, ההחלטה בדבר הצבת התמרור ניתנה ללא תשתית עובדתית, ללא מתן זכות טיעון לדיירי הרחוב המתגוררים בשישה בתים פרטיים באותו רחוב בסה"כ, והיא אינה מצויה במתחם הסבירות.
העותרים הוסיפו, כי הנימוק למתן ההחלטה היה דבר היות החניה ברחוב חוסמת את הכניסה לחניית הבתים ברחוב, מה שלא הפריע למשיבה ולתושבי הסמטה לאורך 30 שנה בהן החניה היתה מותרת מה גם שביתם הינו האחרון ברחוב שהינו סמטה ללא מוצא והחניה למול ביתם אינה מפריעה לאיש, ובוודאי שאינה חוסמת את חניית השכנים ואף לא נשמעה טרוניה מהם בנושא זה.
העותרים הדגישו, כי איסור חניה למשך 24 שעות ביממה הינו גורף, בלתי סביר ובלתי מידתי, מקום בו היו חלופות סבירות ומידתיות יותר שהוצעו למשיבה. העותרים הפנו לכך, כי מפקד משטרת רמת השרון ביקר במקום והסכים עם העותרים כי איסור חניה מול הכניסה לביתם הינו מגוחך.

3. בסמוך לאחר קבלת ההחלטה על איסור החניה והצבת התמרור, החלו פקחי המשיבה רושמים דוחות חניה לעותרים משך תקופה ארוכה. העותרים פנו למשיבה פעמים רבות, הציעו חלופות מידתיות יותר כמו מחסום חשמלי, תמרור האוסר חניה פרט לרכב מסוים, הציגו דוגמאות לסמטאות נוספות בעיר, בהן לא הוצב תמרור האוסר חניה באופן גורף, אך המשיבה לא נקטה כל צעד אופרטיבי, המשיכה בהליכי הגביה למרות סיכומים אחרים שאליהם הגיעו הצדדים, ולפיכך העותרים נאלצו להגיש עתירתם זו.

4. העותרים ציינו , כי ההחלטה על הצבת תמרור ניתנה ללא פירוט מינימלי של נימוקים רלוונטיים, מקום בו קיימת חשיבות להנמקה. מכל מקום, המשיבה נתנה נימוקים שונים לסיבה בשלה הוצב תמרור האוסר חניה כאמור, האחד כי החניה חוסמת כניסה לחניות בתים אחרים, השני כי ההחלטה מבוססת על חוות דעת מקצועית ועל היתר בניה שניתן ברחוב האוסר חניה בו והשלישי, כי עסקינן בשטח ציבורי המהווה " דרך" ומשכך נאסרת בו חניה על מנת לאפשר כניסה ויציאה של רכבים, לרבות רכבי שירות וביטחון.
מעבר לחובת ההנמקה החס רה בנסיבות, לא עמדה המשיבה לטענת העותרים בחובת ההיוועצות. חובה זו להיוועץ מחייבת היוועצות ממשית ולא רק למראית עין. עצם חתימת הגוף המייעץ - משטרת ישראל - על ההחלטה, אינה מצביעה על היוועצות ממשית עם הגורם המייעץ באשר אין כל רישום בפרוטוקול מיהו הגורם המייעץ וחתימתו אינה יותר מחותמת גומי. מכאן, שבהעדר היוועצות כדין, יש לבטל את ההחלטה בהיותה חורגת מסמכות.
מעבר לאלה טענו העותרים , כי המשיבה הפרה את זכות הטיעון של המבקשים, הנפגעים עתה בקניינם באשר נהגו להחנות סמוך לשער ביתם ועתה נאסר עליהם הדבר, מה גם, שהתמרור פוגע בקניינם באשר החניה בה נהגו להחנות הינה שטחם הפרטי.
לבסוף טענו, כי ההחלטה על איסור החניה התקבלה בשל תלונת תושבת אחת וללא תשתית עובדתית מתאימה. ההחלטה ניתנה בחופזה מבלי שנשקלו השיקולים העניינים לרבות פגיעה בעותרים ויתר דיירי הרחוב, המתגוררים למעשה בבית משותף אחד, אין פירוט בדבר המלצת ועדת התחבורה המקומית והנימוקים שהביאו להחלטה, ומכאן שדינה להתבטל. כך גם לא נבחנו פתרונות חלופיים להחלפת התמרור: הצבת תמרור 820 ( שרטוט על הכביש בסמוך לכל בית האוסר חניה); הצבת תמרור בסמוך לבית העותרים המבטל את תמרור 432; הצבת תמרור אין כניסה פרט לדיירי הרחוב והצבת שער חשמלי בכניסה לרחוב.

טיעוני המשיבה
7. המשיבה מצידה עתרה לדחיית העתירה על הסף מחמת העדר עילה ו/או שיהוי ו/או אי מיצוי הליכים לרבות חוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב, כמו גם עשיית דין עצמי ושימוש לרעה בהליכים. לחלופין עתרה לדחיית העתירה לגופה.

8. לגופם של דברים טענה המשיבה, כי החלטת ועדת התמרור המקומית על הצבת תמרור האוסר חניה ברחוב ניתנה כדין. הרחוב בו עסקינן הינו סמטה מרוצפת ללא מוצא, ברוחב 3.40 מ' לערך והיא מורכבת ממיסעה שנועדה לשם כניסה לחניות הבתים בלבד. מדרום למיסעה שביל להולכי רגל המחבר את רחוב השופטים לרחוב אוסישקין בעיר. הסמטה עצמה מורכבת מחלקות שונות, היינו מבית משותף בבעלות פרטית המורכב מ- 6 מבני קוטג' טוריים, ביניהם בית העותרים, וכן ממקרקעין בבעלות עיריית רמת השרון שייעודו שטח ציבורי פתוח ( להלן: "שצ"פ"). במסגרת היתר הבניה להקמת הבית המשותף, מופיעות בו חניות ביתיות בתחום כל אחד מהבתים. עוד מציין היתר הבניה, כי לצורך גישה – כניסה ויציאה – לחניות הבתים, תשמש החלקה העירונית כמיסעה לכלי רכב – "דרך".
מעבר לאמור, העותרים עשו דין לעצמם ובחרו להחנות בתחומי הסמטה בניגוד לתמרור החוקי שהוצב בו ובשל כך נרשמו להם כדין דוחות חניה, כך ניתנו לעותרת 1 – 99 דוחות; לעותר 2- 37 דוחות ולעותר 3 - אין דוחות, סה"כ 13 6 דוחות חניה.
המשיבה הדגישה, כי במקום לתקוף את דוחות החניה על פי הפרוצדורה המוקנית בדין, בחרו העותרים, תוך עקיפת פרוצדורה חוקית זו, לתקוף את התמרור עצמו. מטרת העתירה, כך המשיבה, הינה לרפות ידיה ולהוביל למתן לגיטימציה לחניה בהתעלם מתמרורים, מה שיהפוך את חיי התושבים לבלתי נסבלים.

9. בצד הפרוצדוראלי של הדברים טענה המשיבה, כי היה על העותרים לצרף את יתר המשפחות המתגוררות ברחוב כבעלות דין בעתירה זו, באשר הפניות למשיבה בנושא החניה ברחוב אינן מתושבת אחת אלא מתושבים שונים הנפגעים מחניה בלתי חוקית ברחוב ומכאן שהינם צד נדרש היכול לשפוך אור על שאלות ועובדות הכרוכות בעתירה.

10. בכל הקשור עם מתן דוחות חניה לרכבים שאינם חונים כדין בניגוד לתמרור איסור החניה ציינה המשיבה, כי הינה פועלת במסגרת הסמכות המוקנית לה בתחום החניה, כדין, הן מכוח פקודת התעבורה [ נוסח חדש], המעניקה לרשויות מקומיות סמכות התקנת חוקי עזר להסדרת תעבורה בתחומן; מכוח חוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], תשמ"ב-1982, המסדיר את הפרוצדורה להגשת ערעור על דו"ח חניה; מכוח תקנת התעבורה, תשכ"א-1961, המעניקה סמכות לרשות תמרור מקומית להציב תמרורים שונים, לרבות תמרור איסור חניה בתחומה; ומכוח חוק עזר לרמת השרון ( העמדת רכב וחנייתו), המסדיר את סמכויות העירייה בתחום הסדרת חניה ברחבי העיר.
לטענת המשיבה משהעותרים בחרו שלא לעשות כל פעולה מכוח חוק סדר הדין הפלילי , לא ערעור או בקשה להישפט הדוחות הפכו חלוטים. כפועל יוצא, הועברו הדוחות לגביה באמצעות משרדי עורכי דין ועל פי פקודת המיסים ( גביה) והגביה ביחס אליהם נעשית כדין.

11. המשיבה העלתה גם טענות מקדמיות ובהן העדר עילה, כמו כן טענה לחזקת תקינות המעשה המנהלי והפנתה לכך שבפועל פתח הכניסה לחניית ביתם של העותרים חסום על ידי גדר עץ שאינה ניתנת לפתיחה ומאחוריה ניטעו עצים והוקמה קונסטרוקציית ברזל קלה באופן שלא מאפשר כניסת רכב לחניה ולמוסך שבהמשכה. עוד הפנתה לכך, כי חלקו הדרומי מערבי בבית האבן של בית העותרים נבנה בפלישה של כמטר על חשבון שצ"פ. מעבר לכך הפנתה לעובדה שבעבר אף הציבו העותרים סככה בשטח השצ"פ להצללת רכבים, בניגוד לדין והמשיבה פעלה להסרת הסככה.
המשיבה הוסיפה , כי הדרך ברחוב אינה בית משותף אלא דרך שייעודה שצ"פ ( גוש 6418 חלקה 376, 382 ) ולפיכך מצויה בבעלות עיריית רמת השרון והינה מקרקעין עירוניים. המשיבה הדגישה, כי עוד במסגרת היתר הבניה שניתן לבתים ברחוב, הוגדר תוואי הרחוב כהפקעה לדרך ציבורית ומעבר לצורך כניסה לחניות פרטיות ( מוסכים) המצויות בתחומי הבתים וכן לשביל להולכי רגל. במילים אחרות, מבחינה תכנונית ההצדקה היחידה למתן מעבר בתחומי הרחוב לרכבים היתה לשם כניסה לחניות הבתים, ואין כל הצדקה להתיר כניסת רכב שלא מבקש להיכנס לחניות הבתים. המשיבה ציינה בנוסף, כי בתאריך 12.11.78 התפרסמה תב"ע רש/457 המגדירה את המקרקעין העירוניים בתחומי הרחוב כשצ"פ. שצ"פ על פי התכליות המותרות לשימוש אינו כולל חניה ולפיכך אין משמעות למיקום ביתם של העותרים בסוף הרחוב. מאחר ורוחב הרחוב הינו 3.40 מ', חניית רכב לאורכו גורמת לתנועה בעייתית בסמטה, תמרון לא בטיחותי בהילוך אחורי ואף לחסימת חניות. כל אלה הינם נימוקים משלימים שעמדו לנגד עיני הוועדה ולפיכך נציגי הוועדה ובהם מנהל מחלקת התנועה, ממלא מקום מהנדסת העיר ויועצת תנועה. כל הנתונים עמדו בפני הוועדה טרם החליטה על הצבת התמרור ברחוב. המשיבה הדגישה, כי החלטת רשות התמרור המקומית מתבצעת לאחר בחינת הצורך להצבת תמרור, דיון בנושא, סיור מקדים של נציגי הרשות המקומית במקום ולרבות ממ"ח תנועה, יועצת התנועה, מ"מ מהנדסת העיר שהגיש את הבקשה לדיון בנושא, סגנית ומ"מ ראש העיר ויו"ר ועדת התנועה וכן נציג משטרת ישראל. המשיבה פעלה אם כן על פי שיקול הדעת המסור לה בדין.
אשר לנוסח הקצר בו נוסחה החלטת ועדת התמרור, ציינה המשיבה, כי נוסח זה דומה להחלטות ועדת תמרור מרכזית, הפרוטוקול נחתם על ידי הצדדים שהינם מורשי החתימה בעירייה ובמשטרה ולאחר שהוא מוקלד ומאושר על ידי מחלקת התנועה, הינו מועבר לעיונה ולחתימתה של יו"ר ועדת התנועה. הפרוטוקול הינו תמציתי וכולל נימוקים, מהות התמרור והכתובת. אלה בהחלט מספקים ומבוססים על עובדות הנובעות מהייעוץ התכנוני הקבוע בתב"ע, מהיתר הבניה ומהקושי התעבורתי ברחוב עפ"י עמדת הגורמים המקצועיים. חתימת ראש העיר כראש וועדת התמרור המקומית הינה פרוצדורלית ולאחר שוועדת התנועה המליצה על הצבת תמרור והעבירה המלצותיה לרשות התמרור המקומית, היינו לראש העיר. מכאן, השוני במועדי החתימה המופיעים במסמך הרלוונטי באשר מדובר בסבב חתימות, המתבצע לאחר בדיקת הפרוטוקול לאחר קיום הדיון בוועדה ובחינת היות הפרוטוקול תקין ותואם את האמור בו. מכל מקום, הנימוקים בבסיס הצבת התמרור הוצגו לעותרים במכתבי הגורמים השונים.

12. בכל הקשור עם זכות הטיעון בפני ועדת התמרור המקומית, סברה המשיבה, כי יש לדחות מכל וכל זכות שכזו בהיות הועדה ועדה מקצועית, המבוססת על חוות דעת מנהל מחלקת התנועה ויועצת התנועה העורכים סיור במקום טרם הדיון ואין בדיוני הועדה השתתפות של תושבי העיר כדבר שבשגרה, ומכאן גם שאין כל פגיעה בזכות הטיעון והשימוש של העותרים שהיו אמורים לדעת במועד רכישת ביתם כי מצבו התכנוני של הנכס אינו מאפשר חניה בו בהיותו מיועד לשצ"פ.

13. המשיבה אף טענה לשיהוי הן סובייקטיבי, הן אובייקטיבי, ומבלי שקיימת בהחלטתה פגיעה בשלטון החוק, עת פנו העותרים בעתירתם זו כשנתיים ושבעה חודשים לאחר מועד קבלת ההחלטה נשוא העתירה.

14. המשיבה אף הפנתה לאי מיצוי הליכים וחוסר ניקיון כפיים, חוסר תום לב, עשיית דין עצמי ושימוש לרעה בהליכים מצד העותרים שנוהגים כפי רצונם ובאופן סדרתי בנושאי החניה, התכנון והבניה. העותרים בחלקם קיבלו דוחות חניה בכמות נכבדה, כמו גם ניסו להשתלט על שצ"פ והינם חונים במקום שבו טכנית אין כל אפשרות להחנות מעבר לאיסור החניה על פי ייעוד השצ"פ של הרחוב. בעתירתם זו מבקשים העותרים לאכוף סדרי הדין וטיפול בדוחות החניה שהינם בגדר הליך פלילי ומכאן שהעתירה מוגשת בחוסר תום לב כאמור ובשל כך יש לדחותה.

15. לגופם של דברים טענה המשיבה, כי ההחלטה בדבר הצבת התמרור ניתנה כדין. פניותיהם של העותרים לגופי העירייה השונים נענו בתגובות הולמות ומנומקות, כך גם התקיימו מספר פגישות בהשתתפות ב"כ הצדדים בהן חזרו והבהירו לעותרים דבר החלטת ועדת התמרור המקומית שניתנה כדין וכי אין בפניות אלה כדי לעצור את מרוץ הזמנים והליכי הגביה כנגד העותרים. מעבר לכך חזרה המשיבה וציינה, כי לא קיימות חלופות לתמרור המוצב במקום, במיוחד לא לאור יעוד המקרקעין כשצ"פ.

המחלוקות שבין הצדדים
16. השאלה המשפטית העולה במסגרת עתירה זו הינה, האם החלטת ועדת התמרור המקומית מתאריך 23.5.12, ישיבה מס' 2/2000, להציב תמרור ד-432, שמשמעו " אסורה חנית רכב בדרך בצד שבו הוצב התמרור" (ר' לוח תמרורים הודעת התעבורה ( קביעת תמרורים), תשע"א-2010, ק"ת 7434 מתאריך 5.11.14 בכניסה לסמטת יואב שברמת השרון התקבלה כדין. קודם לבחינת שאלה זו יש לתן הדעת לטענות הסף שהעלתה המשיבה ובהן העדר עילה, שיהוי, אי מיצוי הליכים וכן חוסר ניקיון כפיים, חוסר תום לב, עשיית דין עצמי ושימוש לרעה בהליכים.

טענות הסף
שיהוי
17. המשיבה העלתה טענת שיהוי בתגובתה ולמעשה לא שמעתי כל תגובה ראויה לטענה זו מצד העותרים. אין חולק, כי העתי רה הוגשה לביהמ"ש בתאריך 2.12.14. מועד הצבת התמרור עצמו אינו עולה מחומר הראיות שבתיק. יחד עם זאת, החלטת ועדת התנועה המקומית קיבלה החלטתה בתאריך 23.5.12 ובתאריך 7.5.13 התקיימה פגישה במשרדו של עוזר ראש העיר ומנהל מחלקת הפיקוח מר דוד אלון בנוכחות העותרת גב' טלי דורון ובא כוחה, מכאן שלפחות מתאריך זה, 7.5.13, חלפו כשנה ושבעה חודשים עד למועד הגשת העתירה. מכאן, שהעתירה אינה עומדת בתנאי תקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, הקובעת:
"3 (א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.
(ב) לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם".

משהעתירה מוגשת שלא במועדים ומבלי שהתבקשה הארכת מועד להגשתה ומטעם זה בלבד מן הראוי לדחותה.
מעבר למועדים הקבועים כאמור בתקנות, בחינת טענת השיהוי לגופה מחייבת בחינת קיומו של שיהוי אובייקטיבי ו סובייקטיבי וככל שאלה קיימים עדיין ישנה חובה לבחון העדר פגיעה בשלטון החוק בהחלטת הרשות. בחינת אלה מעלה, כי שיהוי סובייקטיבי מצד העותרים קיים לאחר שהעותרים ידעו אודות הצבת התמרור אך פנו לביהמ"ש רק חודשים רבים לאחר מכן.
אשר לשיהוי האובייקטיבי, היינו הנזק שנגרם לרשות להבדיל מלאזרח, לא יכול להיות חולק כי בפרק הזמן שבין מועד הצבת התמרור ועד למועד הגשת העתירה, הוצאו כנגד חלק מהעותרים דוחות רבים ויש להניח כי הוצאו גם לאחרים שאינם העותרים. הגשת העתירה עתה מסבה ללא ספק נזק לרשות בכל הקשור עם גביית כספי הדוחות כאשר המועד בו ניתן היה לערער על גבייתם חלף זה מכבר, ומכאן שהמשיבה שינתה מצבה לרעה ולכן גם שיהוי אובייקטיבי קיים בנסיבות .
הרכיב שלישי אותו יש לבדוק בנושא השיהוי, הינו כאמור העדר פגיעה בשלטון החוק. כפי שיובהר בהמשך, הליך קבלת ההחלטה המורה על הצבת התמרור נעשה לטעמי כדין ולפיכך, גם מטעם זה אין מקום לקבל העתירה ודינה כאמור להידחות מחמת השיהוי בלבד.

משמצאתי להורות על דחיית העתירה מחמת השיהוי, לא מצאתי לדון בנושאים מקדמיים נוספים לעומקם . אציין בקצרה, כי נושא אי מיצוי ההליכים כטענת המשיבה אינו מעלה קושי, באשר אילו העתירה היתה מתקבלת, המקום הנכון לביטול המעשה המנהלי הינו בית המשפט לעניינים מנהליים. מאידך, בכל הקשור עם חוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב, כמו גם עשיית דין עצמי, לא אוכל שלא לומר כי התנהלות העותרים מקובלת עלי. העותרים המשיכו להחנות ברחוב למרות התמרור וצברו דוחות חניה רבים מאד, למרות שהחלטת המשיבה בכל הקשור עם הצבת התמרור טרם בוטלה. בכך עשו דין לעצמם בנושא שהינו פלילי לא פחות, היינו איסור החניה במקום שנאסרה בו החניה כדין. התנהלות העותרים באופן זה, אינה מקובל ת לשון המעט ה, שלא לומר דברים חריפים יותר.

לגופם של דברים
18. מקור סמכותה של הרשות המקומית להתקין תמרורים לרבות תמרור האוסר חניה כאמור מקורה בתקנה 18 לתקנות התעבורה , תשכ"א-1961, קובעת:

" סימן ג': רשות תימרור מקומית

סמכות תמרור מקומית

18.(א) זולת אם הורתה רשות התמרור המרכזית אחרת, רשאית רשות תמרור מקומית, לאחר התייעצות עם קצין משטרה, או קצין משטרה צבאית פיקודי (לגבי הדרכים שבשטח צבאי שבמרחב הפיקוד), להציב, לסמן או לסלק בכל דרך שבתחומה –
(1) תמרורי אזהרה והתראה;
(2) תמרורי הוריה 220 עד 229;
(3) תמרורי זכות קדימה 304 ו-305;
(4) תמרורי איסורים והגבלות 404, 435 ו-436 שתוקפם רק בשעות הלילה ותמרור 437 ו-439 לגבי הסדרי חניה;

(5) תמרורי תחבורה ציבורית 510;
(6) תמרורי מודיעין והדרכה למעט תמרור 618;
(7) תמרורי סימון על פני הדרך, למעט תמרורים 811, 812 ו-818;
(8) תמרורים באתר עבודה;
(9) סמלים כמפורט בנספח להודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים), התשע"א-2010;
(10) תמרורי רמזורים ובקרת נתיבים 722.
(ב) בתחום שנקבע לה בידי רשות התמרור המרכזית בהודעה בכתב, רשאית רשות תמרור מקומית, לאחר התייעצות עם קצין משטרה, או קצין משטרה צבאית פיקודי (לגבי הדרכים שבשטח צבאי שבמרחב הפיקוד), לקבוע הסדר תנועה, למעט קביעת תמרורים 309, 310, 501 עד 509 ו-511 עד 513.
(ג) רשות תמרור מקומית רשאית, בהסכמת רשות תמרור מרכזית ובהתייעצות עם קצין משטרה, לקבוע כל הסדר תנועה שלגביו לא ניתנו הוראות על פי תקנות משנה (א) ו-(ב).
(ד) רשות תמרור מקומית תהיה אחראית להצבתו, התקנתו, הפעלתו, סימונו, רישומו ואחזקתו של כל הסדר תנועה שבתחומה.
(ה) רשות תמרור מקומית רשאית, לאחר התייעצות עם קצין משטרה או קצין משטרה צבאית פיקודי – לגבי דרכים שבשטח צבאי שבמרחב הפיקוד, לקבוע הסדר תנועה זמני, למעט קביעת תמרורים 309, 310, 501 עד 509 ו-511 עד 513;
בתקנת משנה זו, "הסדר תנועה זמני" – הסדר תנועה לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים, שניתן להארכה מזמן לזמן לתקופה של ארבעה חודשים, מנימוקים שיירשמו ולאחר התייעצות עם קצין משטרה או קצין משטרה צבאית פיקודי".

19. דבר חקיקה נוסף בנושא זה הינו חוק עזר לרמת השרון (העמדת רכב וחנייתו),התש"ן-1990 ה מסדיר את סמכויות העירייה בנושא החניה ברחבי העיר רמת השרון וקובע בין היתר כך:
"סמכות להסדיר חניית רכב
2(א) ראש המועצה רשאי בהסכמת המפקח על התעבורה, לאחר התייעצות עם מפקד משטרה-
(1) לאסור, להגביל, ולהסדיר את העמדתו של רכב או סוג מסויים של רכב;
...
איסור חניה
5. (א) לא יעמיד אדם, לא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב ברחוב במקום שהחניה בו נאסרה בידי ראש המועצה לפי סעיף 2, והאיסור מסומן בהתאם להודעת התעבורה (קביעת תמרורים), התש"ל-1970 (להלן-הודעת התעבורה), בתמרור, אלא לזמן הדרוש להעלאת נוסעים או להורדתם, או לטעינה או לפריקה מיידית ובלתי פוסקת.
...
(ג) לא יעמיד אדם לא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב-
(1) במקום שבו החניה נאסרה ע ל ידי ראש המועצה לפי סעיף 2 (להלן-איסור המועצה) והאיסור מסומן על ידי תמרור;
(2) במקום שבו החניה אסורה על פי תמרור שהוצב כדין, אף אם האיסור אינו איסור המועצה;
(3) במקום שהחניה בו נאסרה לפי פקודת התעבורה והאיסור מסומן בהתאם לחוק עזר זה.

תמרורים
10. ראש המועצה יציין כל מקום חניה וכן כל איסור, הגבלה או הסדר שנקבעו לפי סעיף 2, בתמרור מתאים שנקבע בהודעת התעבורה.

מכוניות פיקוח
17(א) פקח רשאי, בכל עת, להיכנס לכל מקום חניה מוסדר או מקום חניה פרטי כדי לברר אם קויימו הוראות חוק עזר זה ולרשום דו"ח חניה לכל העובר על הוראה מהוראות חוק עזר זה"

20. על דו"חות החניה הניתנים ע"י הפקחים חלים סעיפים 228-230 לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב],תשמ"ב-1982 באשר עסקינן בעבירות קנס מסוג ברירת משפט. סעיף 229(א) קובע:

"229.(א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג), ולעניין בקשה לביטול כאמור לגבי עבירת תעבורה מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע העבירה, או למי מסר את החזקה ברכב, כאמור בסעיף 27ב לפקודת התעבורה – אם הגיש לתובע את הבקשה לביטול בתוך תשעים ימים מיום ההמצאה; החלטת התובע בבקשה לפי פסקה זו סופית, ואולם רשאי הנקנס להודיע על רצונו להישפט;
(2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה".

21. מבחינת הרשאה חוקית להצבת תמרור, ניתן להורות על הצבתו ע"י רשות תמרור מקומית, לאחר שזו קיימה התייעצות עם קצין משטרה (ס' 18 לתקנות התעבורה) . גם חוק העזר העירוני מאפשר כאמור ה צבת תמרור האוסר חניה לאחר קבלת הסכמת המפקח על התעבורה, ולאחר התייעצות עם מפקד משטרה.
על פי חומר הראיות שבתיק כמו גם הפרוטוקולים שצורפו לעיון ביהמ"ש במהלך הדיון והוצגו שוב לאחריו לבקשת ביהמ"ש, ניתן ללמוד כי החלטת רשות התמרור המקומית אמנם ניתנה כדין ואסביר.

22. בתאריך 28.2.12 עלה לדיון נושא החניה במחלקת התנועה העירונית. באותה ישיבה מ"מ מהנדס העיר מר ולדימיר לוין ביקש למצוא דרך לאסור חניית כלי רכב בכניסה לסמטה בה עסקינן באשר כלי הרכב חונים ברחוב בטור וחוסמים הכניסו ת לבתים שיש להם חניות (ר' טופס בדיקה והנחיית יועץ תנועה 28.2.2012 יירשם במ/1). מיד למחרת, 29.2.12 נערך ביקור במקום בנוכחות יועצת התנועה הגב' יעל יושע וחוות דעתה היתה כדלקמן:
"למניעת חניית רכבים לאורך הסמטה, מומלץ על התקנת מחסום עם שלט רק לשימוש תושבי הרחוב. ניתן לשקול הצבת תמרור 'אסורה כל עצירה וחניה של רכב בדרך', אך מניסיון ברחובות עם בעייתיות דומה, הנהגים לא מצייתים לתמרור והפיקוח לא יכול לאכוף תמרור זה." (ר' במ/1)

יועצת התנועה הפנתה את ההמלצה לוועדת התנועה המקומית, וזו בישיבתה מתאריך 23.5.2012
קבעה, כי הינה מאשרת הבקשה לאיסור החניה בסמטת יואב והצבת תמרור 432 (ב-28) בכניסה לרחוב. באותה ישיבה נדונו עניינים נוספים הקשורים לנושאי חניה ותנועה שהועלו על הכתב בפרוטוקול שנחתם ע"י סגנית ראש העירייה ויו"ר ועדת התנועה הגב' שירה אבין בתאריך 25.6.2012, כמו כן חתום ראש העירייה יצחק רוכברגר שחתם בתאיך 25.6.2012 ולבסוף חתם רפ" ק שחר ישראלי קצין אגף התנועה במרחב ירקון בתאריך 12.7.2012.
דוחות חניה החלו להירשם לעותרים או למי מהם רק ב-24.4.2013 (ר' נספח ד' לתגובה).

23. העותרים טענו, כי ההחלטה לאקונית ונעדרת הנמקה. בחנתי את הפרוטוקול ואמנם הינו "אנמי" משהו. הפרוטוקול ציין את הנושא: "בקשה לאיסור חנייה בסמטת יואב" את הנימוקים וההחלטה: "מאושר. חנייה בסמטה חוסמת את הכניסה לחניות בתים מאושרות" וכן כלל הפרוטוקול היכן ומה להציב כך: "432 (ב-28) בכניסה לסמטת יואב בצד ימין".
הפסיקה התייחסה לחובת ההנמקה בבג"צ 143/56 חאלד עבד אחג'יג'י נ' המפקח על התעבורה, פ"ד יא 370, 372, (1957) שם הדגיש ביהמ"ש העליון את חשיבותה וחיוניותה של ההנמקה:
"הרי ההחלטה, אם אינה שרירותית, חייבת להיות מבוססת על עובדות, ממצאים ושיקולים מסויימים, ואם כך הדבר, מדוע לא יירשמו כל אלה ולא יוודעו למי שהדבר נוגע לו כדי שאפשר יהיה להעמידה לבקורת ולמבחן?"

עיון בפרוטוקול מעלה כי יתכן והיה מקום להרחיב מעט את הפרוטוקול ולציין בו בין היתר את שמות הנוכחים אותם לא ראיתי בפרוטוקול (צורף כנספח 3 לעתירה), כמו גם את הטענות שעלו במהלך הדיון ולא רק את הבקשה והתוצאה. בכך יוכלו המבקרים בבוא העת לשזוף עיניהם בהליך עצמו שמא חלילה ייטען כי זה נעשה במחשכים . יחד עם זאת נחה דעתי, לאחר קריאת תגובת המשיבה, כי הדרך לקבלת ההחלטה כללה כאמור ביקור יועצת תנועה במקום, כתיבת חוו"ד, ולבסוף קיום דיון בוועדה לאחריו התקבלה המלצת יועצת התנועה כאמור על ההסבר להצבת התמרור העולה ממנה . מכאן שההליך שהתקיים הצדיק את תוצאתו בסיכומו של יום. אפילו סברתי כי קיים ליקוי באופן רישום הפרוטוקול עדיין לא היה בכך כדי להוות פגם היורד לשורשו של ההליך באופן שהיה מביא לדחיית טענת השיהוי, ומכאן שאינו פוגם בעצם דחית העתירה בשל שיהוי כאמור לעיל.

24. שאלה נפרדת הינה מה משמעות התאריכים השונים בהם נחתמו חתימות קצין המשטרה, יו"ר ועדת התנועה וראש העיר. על כך השיבה המשיבה, כי מדובר בסבב חתימות כאשר כל צד בודק כי הפרוטוקול שמוקלד לאחר הדיון בוועדת תקין ותואם את האמור בה. עוד ציינה המשיבה כי רשות התמרור המקומית מורכבת מנציגי העירייה והמשטרה ואלה אמנם ביצעו סיור מקדים ברחוב כאשר אלה כללו את ממ"ח תנועה, יועצת התנועה, מ"מ מהנדסת העיר שהגיש הבקשה לדיון בנושא, סגנית ראש העיר ויו"ר ועדת התנועה וכן נציג משטרת ישראל.
הסבריה אלה של המשיבה מקובלים עלי. מכאן שהמסקנה המתבקשת הינה , כי קודם להחלטתה , חברי רשות התמרור המקומית ביקרו ברחוב וקיבלו חוו"ד יועצת התנועה. כמו כן, קיימה רשות התמרור המקומית דיון בו נכחו בין היתר חברי הרשות ובהם יו"ר ועדת התמרור המקומית, סגנית ראש העירייה , ממ"ח תנועה וכן נציג משטרת ישראל עמו יש כזכור להתייעץ קודם להצבת התמרור . על הפרוטוקול חתמו נציג משטרת ישראל יו"ר רשות התמרור המקומית וכן ראש העירייה כאשר המועדים השונים של החתימה אינם מעלים או מורידים לעניין עצם קיום הדיון עם אותם נוכחים והנני מקבל את הסברי המשיבה לעניין מועדי החתימה השונים הנובעים מסבב חתימות כאמור.

בקבלת עמדת המשיבה בעניין זה עמדה לנגד עיני חזקת תקינות המעשה המנהלי (ר' רע"פ 1088/86 סברי חסן מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417 (1990) שם קבע ביהמ"ש כי עסקינן ב" חזקה שכל פעולה מינהלית נעשתה כדין. זוהי כמובן הנחה הניתנת לסתירה (rebuttable presumption), אך על מי שמבקש לסתור מוטל הנטל לטעון ולהוכיח, כי במקרה הנדון החזקה נסתרת על-ידי עובדות. לא נטענה הטענה או נטענה ולא הוכחה - נשארת חזקת התקינות בעינה"; כן ע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (21.2.2007)), בעוד שבמקרה דנא לא מצאתי כי הוכחו עובדות שיש בהן לסתור חזקה זו. כך גם ראיתי לנגד עיני את הצורך בריסון בו ביהמ"ש נוהג ביחס לביקורת על החלטות הרשות (ר' בג"צ 6728/06 עמותת אומץ נ' ראש הממשלה ( 30.11.2006)), כאשר ביהמ"ש אינו שם שיקול דעתו במקום זה של הרשות אלא אך בודק אם החל טתה התקבלה כדין לאחר ששקלה את כל השיקולים הנדרשים לשקילה בנסיבות. מקום בו החלטת הרשות אינה חורגת ממתחם הסבירות, בדיוק כפי שאירע במקרה זה, לא יתערב ביהמ"ש בהחלטתה . יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בבר"ם 3186/03 מדינת ישראל נ' שולמית עין דור, פ"ד נח(4) 754 (2004) ולפיהם:

"בית המשפט המינהלי בהליך המתקיים בפניו יבחן את החלטת הרשות על פי עילות הביקורת השיפוטית, אך אין הוא משמש ערכאה המחליטה במקום הרשות המינהלית; הוא אינו שוקל את שיקוליה ולא ימיר את שיקול דעתה בשיקול דעת שלו... כל עוד החלטת הרשות אינה חורגת ממתחם הסבירות, כלומר – כל עוד מדובר בהחלטה שרשות מינהלית סבירה יכולה הייתה לקבל, לא יתערב בית המשפט בהחלטה..."

25. העותרים הוסיפו וטענו, כי היה מקום בנסיבות לשמוע את דעתם קודם לקבלת ההחלטה כאמור. המשיבה התנגדה לכך נמרצות. בחינת הוראות הדין הרלוונטיות מעלה , כי אין כל חובת היוועצות או חובת שמיעת התושבים קודם להליך התקנת תמרור כאמור. לשם כך משתמשת הרשות ביועצים מקצועיים וכן בנציגי משטרת ישראל. בל נשכח, כי עסקינן בחקיקה פלילית הפוגעת בזכויות החופש של הפרט וקשה להניח כי פגיעה שכזו הי יתה יכולה להתבצע במהירות וביעילות הנדרשת לעיתים ככל שלקראת כל החלטה שכזו הייתה נדרשת גם קבלת עמדת הציבור לה (ר' לעניין העדר חובת ההיוועצות עם הציבור דפנה ברק ארז, משפט מנהלי (תש"ע-2010 )292 שם הינה מציינת: "..אין חובה פורמלית לשתף את הציבור גם כאשר הרשות המנהלית יוצרת נורמות כלליות המחייבות את הציבור או משפיעה על זכויותיו – לא כאשר היא מתקינה תקנות ואף לא כאשר גורמים מנהליים נוטלים חלק במשא ומתן שמוביל להצטרפותה של ישראל לאמנה בינלאומית ". בהמשך אף מציינת המחברת המלומדת כי למרות שקיי מות מגמות המבקשות לשתף את הציבור בהחלטות מנהליות, קיימות גם מגמות נגד החותרות לצמצום התערבות שכזו במיוחד כאשר עסקינן בשיקולי יעילות (שם. 299). מכאן שלא מצאתי כי קיימת חובת היוועצות עם האזרחים קודם להתקנת תמרור האוסר חניה בנסיבות.

26. לעניין טענות העותרים לעצם ההיגיון שבהצבת התמרור כאשר משך 30 שנה לא הוצב תמרור שכזה והחלופות האפשריות לו, אין לי אלא לחזור לעמדת המשיבה לעניין זה. ממצאי בדיקת הרשות העלו כי קיימת פגיעה בדיירי הרחוב עת מתבצעת חניה ברחוב צר המונע או פוגע באפשרות הכניסה לחניות הבתים. עוד קיבלתי את עמדת המשיבה לפיה מדובר בשצ"פ ולכן אין אפשרות להחנות בו כפי שגם מציינת תוכנית הבניה המאושרת לבניינים ברחוב. מכאן שאי מתן חניה ברחוב הינה הן פרקטית והן חוקית סבירה בנסיבות ולא יכולה להישמע כל טרויה בעניין זה לעותרים.

סוף דבר
27. העתירה נדחית. משנדחתה כאמור , לא מצאתי לדון בטענת המשיבה לצירוף משיבים נוספים אם כי בהחלט היה לכך מקום כאשר לתוצאת ההליך השלכה גם עליהם וכאשר אין מדובר בכמות ר בה של משיבים (ר' בר"מ 1469/12 מנואל קונסבלר נ' עמותת תושבים למען נווה צדק (19.6.2012)).

העותרים יישאו בהוצאות המשיבה על הצד הנמוך בסך 10,000 ₪ וזאת מאחר ו על העותרים או מי מהם לשלם את דו"חות החניה הרבים שאותם צברו בנסיבות.

המזכירות תישלח עותק פסה"ד בדואר לצדדים.

ניתן היום, ד' אב תשע"ה, 20 יולי 2015, בהעדר הצדדים.