הדפסה

דומב נ' המוסד לביטוח לאומי

יונה דומב
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

החלטה

השופטת רונית רוזנפלד

  1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (ב"ל 57875-05-12; סגנית הנשיא איטה קציר), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת ועדת הרשות שהתכנסה לפי תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן גם התקנות) מיום 22.5.12.
  2. המבקש עבר אירוע לבבי ביום 29.10.92 שהוכר כפגיעה בעבודה. ועדה רפואית קבעה לו נכות יציבה בשיעור של 25% לפי פריט ליקוי 19(1)ג2 לתוספת לתקנות בתחולה מיום 1.5.93, ללא הפעלת תקנה 15.

בינואר 2011 הגיש המבקש בקשה לקביעת דיון מחדש בדרגת הנכות לפי תקנה 17 לתקנות, בטענה כי הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. ועדת הרשות (להלן גם הוועדה) התכנסה ביום 1.11.11 וקבעה כי אין מקום להגדיל את נכותו של המבקש מהנימוק כי לא נכותו היא שהביאה לירידה הניכרת בהכנסותיו אלא "כפי שנטען בזמנו ע"י התובע עצמו – מצב כלכלי וכו'". הוועדה ציינה כי המבקש המשיך בעיסוקו כעצמאי ובעל עסק לממכר נעליים כ-13 שנים לאחר הפגיעה.
המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי כנגד ההחלטה האמורה, וביום 22.4.12 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים (ב"ל 17753-12-11; השופט אסף הראל, להלן גם פסק הדין הקודם) בו נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה על מנת שתדון בתלונתו כפי שבאה לידי ביטוי בחוות הדעת של עובדת השיקום מיום 15.8.11 ולפיה "מאז פיטוריו מעבודתו בקפיטריה בבי"ס מתלונן על מצוקה כלכלית, מנסה לחפש עבודה, שולח קורות חיים, אך אינו מתקבל במיוחד כאשר נדרש להציג אישורים על מצב רפואי". בפסק הדין הונחתה הוועדה לקבוע האם לאור תלונות אלה יש מקום לשנות את החלטתה הקודמת.
הוועדה התכנסה מכוח פסק הדין הקודם ביום 22.5.12 וקבעה כי אין מקום להגדיל את שיעור נכותו של המבקש. בנימוקיה נכתב בין השאר כי: "לאור כל האמור לעיל ובהתייחס בכובד ראש לאמור בפס"ד, סבורה ועדת הרשות כי לא הנכות בגין הפגיעה הנדונה הביאה ל'מצוקה הכלכלית' ובשים לב 'למקצועו ולגילו' מסוגל בהחלט להמשיך בעיסוקו, כפי שאכן עשה בפועל מספר שנים לא מבוטל לאחר הפגיעה הנדונה".
המבקש ערער על ההחלטה. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין הקודם, וכי לא נפלה בהחלטתה טעות משפטית. כנגד פסק הדין הוגשה בקשת רשות הערעור מושא החלטה זו.
3. לאחר שעניינתי בנימוקי הבקשה ובפרוטוקול הוועדה, הגעתי לכלל החלטה כי מתבקשת תשובת המוסד לביטוח לאומי לשאלה מדוע לא יוחזר עניינו של המבקש לועדת רשות בהרכב אחר , על מנת שתשוב ותידרש להנחיות פסק הדין הקודם. הוועדה תנמק את החלטתה .
תשובת המוסד מתבקשת באשר על פני הדברים, הוועדה לא התייחסה לתלונתו של המבקש כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוות דעת עובדת השיקום מיום 15.8.11, ובעיקר לפסקה אליה הופנתה כמפורט לעיל. הוועדה מטעימה בהחלטתה מדוע כלל אין נדרשת התייחסות נוספת מטעמה, ולעניין זה היא מפנה להוראת התקנות וכן לפרוטוקולים מהשנים 2004 ו-2007, שהם קודמים למועד חוות הדעת של עובדת השיקום.
מאופן התייחסות הוועדה להנחיות פסק הדין הקודם, עולה חשש לכאורה כי הוועדה "נעולה" בהחלטתה, ומכאן השאלה בדבר העברת עניינו של המבקש לוועדת רשות בהרכב אחר.
4. תגובת המוסד לביטוח לאומי תוגש בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ג (13 יוני 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .