הדפסה

דוד פור חביבולה נ' המוסד לביטוח לאומי,ב"ש ואח'

דוד פור חביבולה, ת.ז. XXXXXX134
ע"י ב"כ עו"ד מחלב איתמר
המערער
נגד
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ניר סברוב וירון אליאסי
2. מחסני ערובה נעמן בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יואב אוסישקין
3. פסיפיק מ.ד שרותים והשקעות בע"מ
4. דוד שטרית ינון
5. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
המשיבים 3-5 ע"י ב"כ עו"ד שי פרידמן
המשיבים

פסק דין

כב' השופטת ש. דברת – ס. נשיא:
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע בת.א 1912/08 מיום 10.6.12, שניתן על ידי כב' השופטת מיכל וולפסון, בו דחתה את תביעתו של המערער לפצותו בסך של 438,292 ₪ בגין נזק שנגרם לו כתוצאה ממימוש עיקול שהוטל, על זהב שהוחזק ברשותו מכח פקודת המיסים (גביה).

בגין חוב שחב המערער למשיב 1, הוטל עיקול על נכסיו בחנות אשר ברשותו ובמסגרת העיקול, הוצאו תכשיטי זהב מהחנות. עיקר טענתו של המערער, שהזהב לא נשקל בעת הוצאתו ובניגוד לחוות דעת השמאי, שהעריך הפריטים במשקל של 471 גרם זהב, הוצא מחנותו זהב במשקל של 2,200 גרם זהב.

בית משפט קמא קבע כי הוצאת המעוקלים תועדה בפריטים, ללא זיהוי או שקילת הפריטים בעת תפיסתם וכי הגורמים שעסקו בהוצאה ובשקילת הפריטים במחסני הערובה, היו חסרי הכשרה מקצועית לזהות את איכות המתכת; אם כי שיטה זו לא גרמה לכל נזק, משלא הוכח חסר של זהב מהפריטים שהוצאו והמערער לא הניח תשתית ראייתית, שאכן קיים פער בין משקל הפריטים שהוצאו מחנותו לבין משקלם, שעה שהופקדו במחסני ערובה. עוד נקבע, כי אותם פריטים שהוצאו מחנותו של המערער, הגיעו למחסני ערובה והם אותם הפריטים שנמכרו.

המערער, שלא השלים עם תוצאות פסק הדין, טען בהודעת הערעור כי בית משפט קמא קבע כי דרך הוצאת המעוקלים ללא זיהוי ודאי להיותם מזהב ומשקלם, נגועה ברשלנות ומסקנות בית המשפט שלא נגרם לו נזק שגויה, כיוון שחובה היתה על המעקלים לשקול הפריט. גם קביעת בית המשפט כי לא הוגש תיעוד לגבי התכשיטים שהיו מלאי בחנות שגויה, שהרי לא מדובר על מלאי בחנות אלא בתכשיטים פרטיים, מה גם שאין מלאי בחנות וכל התכשיטים הינם מלאי פרטי וכי בית המשפט טעה שעה: "שייחס אמון לעדות על סוג התכשיטים באימרות העדים הסותרות את דברי התובע..." (ס' 14 להודעת הערעור).

המשיבים תומכים במסקנות פסק הדין וטוענים כי המערער לא הביא ולו ראשית ראייה למשקל הזהב, הנטען על ידו. עוד נטען כי המערער סתר עצמו ביחס למקור התכשיטים, תחילה טען כי התכשיטים הינם עתיקים והובאו מפרס, לאחר מכן טען, כי התכשיטים היו חדשים ושעה שתפסו אותם הם הוצאו מתוך הקופסאות; אם אכן מדובר בתכשיטים חדשים, היה צריך להיות תיעוד על כך. גם המערער מאשר כי התכשיטים הרשומים בהודעת העיקול הם התכשיטים שהוצאו (פר' 5.10.11 עמ' 16 ש' 12-13).

הערעור רובו ככולו הינו ערעור על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא. בית המשפט ביסס פסק דינו על העובדות שהונחו לפתחו והתרשמותו מהעדים שהובאו בפניו. כפי שקבע בית המשפט, לא הונחה כל תשתית ראייתית לטענה שהוצאו 2,200 גרם זהב. אותם פריטים שהוצאו מחנותו של המערער, הם אלה שהובאו למחסני ערובה והם אלה שהוערכו על ידי השמאי, על כן אין לדחות הממצאים שנקבעו בפסק הדין , התומכים במסקנה המשפטית ולא נפלה טעות שבחוק בפסק הדין הדורשת התערבות ערכאת הערעור.

סוף דבר, הערעור נדחה.

המערער ישלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪ להיום.
הערבון שהופקד יועבר למשיבים באמצעות ב"כ בחלקים שווים ביניהם, על חשבון שכר הטרחה.

ניתן היום, טו אדר תשע"ג , 25 פברואר 2013 , בהעדר הצדדים.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא

השופטת ר. ברקאי:
אני מסכימה.

רחל ברקאי, שופטת

השופט א. ואגו:
אני מסכים.

אריאל ואגו, שופט

הוחלט, כאמור, בפסק דינה של השופטת דברת.
 
ניתן היום, ט"ו אדר תשע"ג , 25 פברואר 2013 , בהעדר הצדדים.

שרה דברת, שופטת
ס.נשיא

רחל ברקאי, שופטת

אריאל ואגו, שופט