הדפסה

דה-קסטרו דקל נ' אדרי ואח'

בפני
הרכב כב' השופטים:
יגאל גריל, שופט בכיר(אב"ד)
בטינה טאובר, שופטת
סארי ג'יוסי, שופט

המערערת:
אסתר דה-קסטרו דקל
רח' הדגנית 3, עכו

נגד

המשיבות:
1. מרים (מירית) אדרי
שביל גרניום 11, עין שרה, נהריה

2. הגר מור יוסף
3. לימור רז
משיבות מס' 2 ומס' 3 ע"י ב"כ עוה"ד א. סונינו, עכו

פסק דין

א. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (ס. הנשיא כב' השופט (בדימוס) ש. לבנוני) מיום 27.3.15 ב – ת"א 1072-09-11 לפיו נ דחתה תביעתה של המערערת למתן צו מניעה קבוע שימנע את הפעלת הפעוטון ע"י המשיבות מס' 2 ומס' 3 ברחוב החרצית 1, עכו (פינת רחוב הכרם), כשהמבנה הוא בבעלות המשיבה מס' 1, אשר לא הגישה כתב הגנה.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:
בתאריך 1.9.11 הגישה המערערת תובענה למתן צו מניעה קבוע כנגד המשיבות בציינה, בין היתר, שביתה גובל עם הנכס בו פועל הפעוטון, שתחילתו היתה בהפעלת קייטנה בנכס, והדבר מ מרר את חייה תוך הפרעה קשה לשלוותה ותוך הפרת החוק כמו גם הפרת צווים שיפוטיים שהוצאו על ידי בית משפט השלום בעכו לפי בקשת העירייה.

נטען, בין היתר, שהפעילות בפעוטון גורמת לרעש בלתי סביר ומטרדים יומיומיים, ולתנועה ערה של כלי רכב בסביבה, ומה גם שהמקום מיועד למגורים בלבד.

ג. מטעם המשיבות מס' 2 ומס' 3 (להלן: "המשיבות") נטען, שהמערערת מנסה להלך עליהן אימים ולהפעיל לחצים פסולים ומדובר בתובענה חפוזה ומיותרת , וכי המשיבות פעלו לקבלת אישורים, הן מן העירייה והן מן השכנים.

בפעוטון, כך נטען, יש בסך הכל 15 פעוטות, הגדול ביותר כבן שנתיים וחצי וגילאי הפעוטות נעים בין חצי שנה לשנתיים . בגילאים אלה אין כמעט פעילות מחוץ לכותלי הפעוטון.

ד. נטען עוד, שטענת המערערת לגבי תנועה ערה של כלי רכב והפרעה לתנועה אינה מבוססת, הואיל וברחוב יש עשרות רבות של מקומות חנייה ואין כל מצוקת חנייה.

באשר לרעש הנטען, צוין שאין המשיבות מפעילות מוזיקה, ובוודאי לא בשעות המנוחה. נטען גם , שבית משפט השלום בעכו הורה על עיכוב ביצוע צווי ההפסקה השיפוטיים כך שהמשיבות פועלות ברשות ובסמכות ואין בסיס לטענת המערערת בדבר ביזוי צווי הפסקה ו/או ביזוי החוק.

ה. כמו כן, טוענות המשיבות, שיש מרחק רב בין הבית בו מתקיימת פעילות הפעוטון לבין ביתה של המערערת ומה גם שחלק הבית בו מתקיימת פעילות הפעוטון הוא בחזית הבית, ואילו ביתה של המערערת המופרד בשתי חצרות, פונה לחלק האחורי של הבית בו מופעל הפעוטון ובחלק זה לא מתקיימת כלל פעילות של הפעוטון.

ו. בד בבד עם הגשת התביעה עתרה המערערת למתן צו מניעה זמני. לאחר דיון שהתקיים דחה כב' השופט (בדימוס) ש. לבנוני בהחלטתו מיום 14.2.12 את בקשת המערערת למתן צו מניעה זמני.

בהחלטתו בעניין הסעד הזמני נתן בית משפט קמא את דעתו לכך שמדובר באזור מגורים ולכן היה צורך בקבלת היתר לשימוש חורג, דהיינו, היה על המשיבות ליצור תחילה את התשתית המשפטית שתאפשר להן להפעיל את הפעוטון באזור המגורים על דרך קבלת היתר שימוש חורג.

המשיבות לא עשו כן, ניתנו צווי הפסקה שיפוטיים, הוגשה בקשה לביטול ובהסכמת העירייה בוטלו (או עוכבו) צווי הפסקה שיפוטיים אלה, כך שבשעת הדיון בבקשה לצו מניעה זמני לא היה צו הפסקה שיפוטי בר תוקף.

ז. לעיצומו של עניין, ציין בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 14.2.12 בנוגע לסעד הזמני שהפעוטון מופעל מאז 1.9.11 יום יום בין 07:00 בבוקר עד 16:00 אחר הצהריים וביום שישי עד 12:00. הפעוטון מצויד ב"חצר מאובזרת" והטיפול כולל חוגי " ריתמומוזיקה".

בפעוטון, כך קבע בית משפט קמא בהחלטתו בעניין הסעד הזמני, שוהים 15 פעוטות בין גיל חצי שנה עד גיל שלוש. לא הוצגה חוות דעת מומחה בעניין הרעש, ובית משפט קמא ציין שאינו מתרשם ממפגעי רעש חזקים המצדיקים מתן צו מניעה זמני.

ח. מסקנת בית משפט קמא הייתה, שאין מקום למתן צו מניעה זמני וזאת בהיעדר חוות דעת לעניין מפגעי רעש . אף לנוכח טיבו של פעוטון, סבר בית משפט קמא בהחלטתו מיום 14.2.12 , כי לעניין מאזן הנוחות נוטות כפות המאזניים לטובת הימנעות ממתן צו מניעה זמני.

עוד ציין בית משפט קמא בהחלטתו, כי הדיון בתובענה העיקרית יתקיים לאחר שובו מן השבתון כשעד אז תסתיים שנת לימודים, נעמוד בפתחה של שנת לימודים נוספת , ואזי יתבהרו העניינים באשר למתן היתר שימוש חורג וסוגיות נוספות ויכול שאז יהא מקום שבית המשפט ישקול את העניין מחדש.

ט. במסגרת התיק העיקרי הונחו בפני בית משפט קמא תצהירי עדות ראשית. ביום 7.3.13 העידה בפני בית משפט קמא המערערת עצמה וכן עדה מטעמה (גב' דורית כץ) ואזי הסכימו ב"כ הצדדים שיינתן פסק דין על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

י. בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי מן המסמכים שהוגשו לעיונו עולה , שהועדה המקומית לתכנון ובנייה התירה שימוש חורג בתנאים . הערר שהוגש נדחה על ידי ועדת הערר המחוזית בהחלטה מיום 29.7.14 (בנתון לשינויים).

בית משפט קמא נתן את דעתו למתח המתמיד המחייב איזון אינטרסים: מחד גיסא, העובדה שגן ילדים עלול להיות מקור מטרד ומאידך גיסא, הצורך החברתי בקיומם של גני ילדים, ובשכונות מגורים דווקא , ועמד על הפסיקה הרלוונטית בנושא זה.

י"א. לעצם העניין ציין בית משפט קמא, שהוועדה המקומית לתכנון ובנייה נדרשה בהרחבה לנימוקי ההתנגדות של המערערת ביחס לשימוש חורג, כמו גם לנימוקיהן של המשיבות, דאגה לקיים סיור בשטח ממנו התרשמה , שאין מדובר במטרד או הפרעה בלתי סבירים , וכן שקלה את העובדה שקיים צורך חיוני בקיום פעוטון בשכונה, ולכן אישרה הוועדה המקומית את הבקשה לשימוש חורג בכפוף למילוי שבעה תנאים.
בכל הנוגע למטרדי רעש שללה הוועדה המקומית את הטענה למטרדים כאמור.

י"ב. באשר למטרדי התנועה, התנתה הוועדה המקומית את ההיתר לשימוש חורג בכך שעל המשיבות לפנות לוועדת התחבורה לקביעת הסדרי תנועה מותאמים לפעילות הגן – הצ בת תמרור "אין עצירה" בשעות פעילות הגן , ו כן קבלת חוות דעת ואישור של ועדת התחבורה להתאמת הסדרי התנועה הנדרשים. כמו כן ציינה הוועדה המקומית, שמספר הפעוטות יהא עד 35, ושעות הפעילות תהיינה מ - 07:00 בבוקר עד 17:00 אחה"צ.

י"ג. ועדת הערר המחוזית דחתה את הערר שהגישה המערערת. עתירה מינהלית נגד החלטת ועדת הערר לא הוגשה. ועדת הערר הבהירה בהחלטתה , כי לא תתאפשר הוצאת ילדים אל החצר בין הש עות 14:00 עד 16:00.

באשר להפרעה לתנועה ערכה ועדת הערר אף היא סיור בשטח (ביום 22.7.14) ולא מצאה מפגעים יוצאי דופן זולת האמור בסעיף 12 של החלטת ועדת הערר:

"ההפרעה היחידה שנצפתה הייתה שתמרון רכב היוצא ברוורס מהחנייה שממול הגן, בעת שרכב עומד בצדו השני של הכביש ליד הפעוטון, אולם אין מדובר בהפרעה משמעותית ואכן, דיירי הבניינים שממול אותם משרתת חנייה זו לא הגישו התנגדות לבקשה ".

י"ד. בסעיף 14 של החלטתה קבעה ועדת הערר, שעל ועדת התחבורה לבחון (בנוסף לאמור בהחלטת הועדה המקומית) בעת קביעת הסדרי התנועה במקום, גם את הסדרי חציית הכביש.

ועדת הערר הוסיפה בסעיף 14 של החלטתה, כי בתחום המגרש קיימת חנייה (המכילה כנראה שני מקומות חנייה) שאינה בשי מוש, וממנה כניסה נוחה אל הבית. ועדת הערר סברה, כי ראוי להשמיש חנייה זו בטרם הישענות על חניות שברחוב:

"... תנאי להוצאת ההיתר יהיה השמשת החנייה שבתחום המגרש במלואה, והתנאי בהיתר יהיה פתיחתה של החנייה בהיותה פנויה לשימוש באי הפעוטון בשנים הבאות ואיסוף הילדים ".

ט"ו. לגבי טענת המערערת בדבר רעש בלתי סביר ציין בית משפט קמא, שקיימת חשיבות להצגת חוות דעת מקצועית של מומחה באשר לרעש, דבר שלא נעשה. מחדל זה מצד המערערת , כך קבע בית משפט קמא, משתלב עם ממצאי הסיורים בשטח שנעשו על ידי הוועדה המקומית , ובעקבותיה גם על ידי וועדת הערר.

ט"ז. בעניין הטענה בדבר מפגעי התנועה ציין בית משפט קמא, שוועדת הערר עמדה על שורה של צעדים כדי לקדם את פני הרעה בכל הנוגע למפגעי תנועה אפשריים.

בסעיף 32 של פסק דינו קבע בית משפט קמא:

"ועם זאת, וככל שבעניין מפגע התנועה, לא תמולא החלטת ועדת הערר עד ליום 2.8.15 הנני מתיר לתובעת לחדש ההליכים אם כנגד הנתבעת שבפניי ואם כנגד העירייה או הוועדה המקומית בהקשר לעניין זה בלבד. בנתון לכך בדעתי לדחות את התביעה".

י"ז. המערערת המייצגת כיום את עצמה ובאמצעות בנה, מיאנה להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא וערעורה מיום 20.5.15 מונח בפנינו. תמצית טענותיה:

(1) הפעוטון פועל מזה כארבע שנים ללא היתר תוך הפרת החוק ועצימת עיניים של גורמי האכיפה בעיריית עכו.

(2) אין זה נכון שצווי ההפסקה השיפוטיים בוטלו אלא הם עוכבו.

(3) אין זה נכון שבפעוטון נוכחים 15 פעוטות מגיל חצי שנה עד גיל 3 שנים, שאינם מסבים רעש כה חזק, כפי שקבע בית משפט קמא, אלא בגן שוהים, לפי סעיף 2 בעמ' 4 של פרוטוקול ועדת המשנה מיום 27.3.14 , 35 פעוטות.

(4) הסיור של ועדת הערר בוצע ב 22.7.14 בעיצומה של חופשת הקיץ. מספר הילדים בגן בעת ביצוע הסיור היה קטן משמעותית עקב חופשות משפחתיות ועוד. גם כמות כלי הרכב שהביאו את הילדים לגן הייתה קטנה משמעותית. מה גם, שמדובר ברחוב ללא מוצא שבקצהו שני גני עירייה שלא פעלו עקב חופשת קיץ, ולכן לא נלקחו בחשבון כ- 70 כלי רכב המסיעים ילדים לגנים אלה, בכל הנוגע למטרד התנועה.

(5) פעילות הגן בסמיכות כה רבה לבית המערערת מהווה מטרד הן עקב הרעש הנגרם והן עקב עומס התחבורה. אי המצאת חוות דעת מומחה מטעם המערערת בעניין מטרד אין בה כדי לשלול את טענתה בעניין מטרד הרעש, והדבר אירע ממניעים כלכליים בהיות המערערת אלמנה, פנסיונרית כבת 64 שאינה עובדת ונאלצת לכלכל את עצמה.

(6) בית משפט קמא שגה משנמנע מלהתייחס להימצאות 35 פעוטות והעובדה שבגן מתקיימים חוגי "ריתמומוזיקה" וימי הולדת המפריעים לאיכות החיים של המערערת.

(7) בית משפט קמא התעלם מהתרשמות הוועדה המקומית בסיור מיום 10.9.13 ממנה עולה שקיימת בעיית תחבורה וחסימת נתיבי תעבורה. טוענת המערערת , שאין זה מפתיע שרכב יהן של 8 המטפלות שבפעוטון , בנוסף ל – 35 רכבים המביאים את הילדים , חוסמים את התנועה בעת הבאת הילדים ביחד עם תנועה של כשבעים כלי רכב המביאים את הילדים לגני העירייה שבאותו רחוב, שהוא ללא מוצא.

לגרסת המערערת נוסעים איפוא 113 רכבים, ברחוב ללא מוצא, בזמן קצר דווקא, המהווה מפגע בטיחותי , ומסקנת ועדת הערר (שסיירה בפגרת הקיץ ב – 22.7.14) שגויה.

(8) לטענת המערערת בית משפט קמא לא הביא בחשבון את האפשרות הסבירה שהמשיבות לא תפעלנה להשגת ההיתר כלל ותמשכנה בהפעלת הפעוטון ללא היתר בתמיכת חברי הועדה לתכנון ובנייה (כך לטענת המערערת) כשגם כיום פועל הפעוטון ללא היתר.

(9) שגה בית משפט קמא משהטיל את תשלום הוצאות המשפט בסך 12,000 ₪ על המערערת, הגם שכנגד המשיבות עמדו שני צווי הפסקה שיפוטיים שלא נאכפו ופסק הדין ניתן כ – 4 שנים לאחר מועד תחילת ההליך.

(10) גם משחלפו עשרה חודשים מאז החלטת ועדת הערר טרם מילאו המשיבות את התנאים הנדרשים לקבלת ההיתר.

י"ח. שונה עמדת המשיבות שתמצית טענותיהן:

(1) ההתנגדויות שהוגשו לוועדה המקומית נדחו, וכך גם הערר לוועדה המחוזית. המערערת אינה פוסקת מלנסות לפגוע בפרנסתן של המשיבות ואף מאשימה את חברי הועדה המקומית ועיריית עכו, כשהמערערת, כך נטען, "יורה לכל הכיוונים".

(2) אין כל הצדקה להתערב בהטלת ההוצאות שהטיל בית משפט קמא על המערערת בפסק דינו בשים לב להתדיינות שנמשכה כ – 4 שנים.

(3) טענותיה של המערערת בדבר מטרד רעש נמצאו על ידי ערכאות שונות ובהליכים שונים כבלתי מבוססות והטענות בדבר מטרדי תנועה נמצאו גם כן חסרות בסיס בסיורים שבוצעו ע"י הוועדה המקומית והועדה המחוזית.

(4) נטען, כי המערערת רודפת את המשיבות מזה כארבע שנים וטענותיה נדחו בפסק דינו המנומק של בית משפט הן באשר למטרדי רעש והן באשר למטרדי תנועה.

(5) טענותיה של המערערת בנוגע לאי עמידה בתנאי היתר והתנהלות מפוקפקת מצד הרשויות צריכות היו להיבחן בעתירה מינהלית, וזו לא הוגשה.

(6) מאז אוקטובר 2011 פועל הפעוטון בסמכות וברשות לאחר שבית משפט השלום בעכו, בהסכמת עיריית עכו , הקפיא את צו ההפסקה השיפוטי כנגד הפעוטון . המשיבות פועלות באופן אמיתי להשלמת הליכי הרישוי. בהחלטת הועדה המקומית מיום 29.7.14 ניתן היתר לשימוש חורג רטרואקטיבי מספטמב ר 2011 כך שלמעשה אין חולק לגבי פעילותו החוקית של הפעוטון.

(7) המערערת לא הגישה חוות דעת מומחה בנושא הרעש ואין לקבל טענתה שהדבר נובע עקב העלות הכלכלית הכרוכה בכך.

(8) המערערת לא הרימה את הנטל הדרוש להוכחת קיומו של מטרד. לא הוגשה חוות דעת לעניין עוצמת הרעש ולא הובא עד המתגורר בסמיכות לפעוטון.

(9) סמוך לבית המערערת יש עוד שני גני ילדים עם עשרות ילדים. המערערת הודתה, כך נטען, שהסיבה העיקרית לתביעתה היא חשש ערטילאי מירידת שווי ביתה לכשתרצה למוכרו.

(10) המשיבות הביאו לעדות שכנה המתגוררת במרחק עשרה מטרים מן הפעוטון וזו מסרה בתצהירה שאין כל הפרעה של הפעוטון לשגרת חייה. אילו היה המטרד והמפגע כגרסת המערערת, הרי היה מופיע מצעד של שכנים זועמים על הפגיעה הנגרמת להם.

(11) בית משפט קמא ציין בפסק דינו שהועדה המחוזית דנה בהרחבה בערר שהוגש בפניה ע"י המערערת והיא אף ערכה במקום סיור מטעמה ולא מצאה מפגעים יוצאי דופן.

בית משפט קמא דחה את טענות המערערת הן באשר למפגעי רעש והן באשר למפגעי תנועה.

(12) טענת המערערת בדבר 113 רכבים הנוסעים ברחוב בו מצוי הפעוטון היא טענה מופרכת שלא הוכחה ולכן אינה יכולה להישמע בערכאת הערעור. תיאוריה של המערערת, כך נטען, מוגזמים ומחוסרי בסיס.

(13) נטען ע"י המשיבות, כי טענותיה של המערערת בערעור הינן למעשה מיחזור טענות שכבר נדחו בהליכים קודמים.

י"ט. שני הצדדים הניחו בפנינו טיעונים מפורטים. בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 8.9.15 שמענו את תמצית טיעוניהם בעל-פה של שני הצדדים.

לאחר שנתנו דעתנו לפסק דינו של בית משפט קמא, להודעת הערעור, לטיעוניהם של הצדדים בכתב ובעל-פה, ולמוצגים הרלוונטיים , מסקנת נו היא שטענות המערערת בדבר המפגע התעבורתי הנוצר (לגרסתה) עקב הפעלת הפעוטון לא לובנה במידה מספקת וראוי לחזור ולברר סוגיה זו בפני בית משפט קמא.

כ. טענות המערערת באשר למטרד ולמפגע הנגרמים על ידי הפעוטון מתמקדות הן במטרד הרעש והן במפגע התעבורתי.

כ"א. תחילה לעניין הרעש:

המשיבות חזרו והדגישו בפנינו, שהמערערת לא צירפה חוות דעת של מומחה באשר למטרד הרעש. אף בית משפט קמא עמד על כך בפסק דינו.

נבהיר, כי המצאת חוות דעת של מומחה אינה בהכרח דרך ההוכחה הבלעדית להוכחת טענה בדבר מפגע רעש. אנו מפנים ל- ע"א 151/84 חברת חשמל בע"מ נ' פ' פרשט ואח' פ"ד ל"ט (3) 1 , בעמ' 7:

"אשר לטענת המערערת בדבר הצורך בעדות מומחה או בביקור בית המשפט במקום, אין טענה זו יפה אלא לאחר סיום מערכת ההוכחות כולה ולא בשלב שבו על בית המשפט לקבוע, אם הוכחה האשמה לכאורה, מה עוד שעד מומחה וביקור במקום הם חלק מדרכי הוכחה, אבל לא בהכרח היחידים" (ההדגשה שלנו).

כ"ב. הן בהחלטתו מיום 14.2.12, הדוחה את הבקשה לצו מניעה זמני , והן בפסק דינו מיום 27.3.15 עמד בית משפט קמא על כך שבענייננו לא הגישה המערערת חוות דעת של מומחה לביסוס טענתה בדבר הסבל הנגרם מחמת הרעש.

כבר עמדנו על כך, שבהתאם לפסיקה חוות דעת מקצועית אינה דרך ההוכחה היחידה ואכן, בית משפט קמא עמד בהחלטתו מיום 14.2.12, פיסקה 14, על כך שהכף אינה נוטה לכיוון הוצאת צו מניעה זמני הואיל ולא התרשם מכך שפעוטון בו שוהים 15 פעוטות בגיל חצי שנה עד גיל שלוש שנים יוצר מפגע רעש כה חזק המצדיק מתן צו מניעה זמני, זאת במובחן ממצב בו היה מוכח שמתנהלת בנכס חנות לממכר כלי מוזיקה או שנשמעת מוזיקת רוק רועשת.

כ"ג. בשלב בו ניתן פסק דינו של בית משפט קמא (27.3.15) כבר היה בית משפט קמא מודע להחלטתה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מיום 10.3.14 ולפיה מספר הילדים המותר בפעוטון הוא עד 35 פעוטות (במובחן מ – 15 פעוטות כפי שסבר בי ת משפט קמא בשלב הדיון בסעד הזמני).

גם בפסק הדין עמד בית משפט קמא על היעדר חוות דעת מקצועית להוכחת מפגע הרעש, ואולם בנוסף גם עמד על כך שוועדת משנה של הוועדה המקומית יצאה לסיור בשטח והתרשמה, מחד גיסא , שאין מדובר במטרד או הפרעה לא סבירים , ומאידך גיסא, שקיום הפעוטון הוא צורך חיוני הקיים בשכונה ובעיר (פיסקה 18 של פסק הדין).

כ"ד. ועדת הערר בהחלטתה מיום 29.7.14 קבעה אף היא בפיסקה 7:

"בנסיבות העניין לא השתכנענו כי נגרם למי מהמתנגדים מטרד לא סביר. חצר ביתה של המתנגדת הקרובה ביותר (בענייננו: המערערת) אינה גובלת בתחום החצר בה שוהים הילדים, שמגודרת ומתוחמת ופונה לחלק הקדמי של הבית לכיוון רחוב הכרם. מגרש המתנגדת גובל בפינתו עם חלקו האחורי של פינת מגרש המשיבה מס' 2...".

עוד ציינה ועדת הערר שבהיתר הבנייה נקבע כי לא תתאפשר הוצאת ילדים אל החצר בין השעות 14:00 – 16:00.

מכאן, שהן הוועדה המקומית לתכנון ובנייה והן ועדת הערר ביססו את מסקנותיהן בעניין הטענה של מפגע רעש על סיורים שנערכו בשטח.

כ"ה. נוכח כל האמור לעיל, רשאי היה בית משפט קמא להגיע למסקנה לפיה לא הוכח כי בנכס קיים פוטנציאל לרעש בלתי סביר (כגון חנות כלי מוסיקה או הפעלת מוסיקת רוק רועשת), גם לא הוגשה חוות דעת מקצועית לביסוס הטענה, ולכך משתלבים ממצאי הסיורים בשטח שבוצעו מטעם הוועדה המקומית וועדת הערר .

כ"ו. לא שוכנענו שקיימת הצדקה להתערבותנו בקביעותיו ומסקנותיו המנומקות של בית משפט קמא שאף היה ער לפסיקה ממנה עולה כי "שיכונו של פעוטון בבניין מגורים הוא הכרח לא יגונה" (עמ"ש 1155/00 משולם צעירי נ' ועדת ערר מחוז מרכז, מיום 15.10.11) כמו גם עת"מ 14/98 נח אוסקר נ' סיגל לוריא (מיום 18.5.98), כמפורט בפיסקה 11 לפסק דינו של בית משפט קמא.

כאמור, לא ראינו מקום להתערב במסקנה אליה הגיע בית משפט קמא, בכל הנוגע לטענת המערערת בדבר מפגע הרעש, טענה שכאמור כבר לעיל, נדחתה באופן מנומק על ידי בית משפט קמא.

כ"ז. אשר לטענה בדבר מפגע תעבורתי:

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קיימה סיור בשטח ביום 11.9.13 וציינה, כי הפעילות בגן כוללת 35 פעוטות מגיל 0 – 3, צוות הגן כולל 8 מטפלות, שעות הפעילות הינן מ - 07:00 בבוקר עד 17:00 אחה"צ, כשרוב הילדים מסיימים בשעה 16:00 והיציאה לחצר היא בין 10:00 ל – 12:00.

כ"ח. בסעיף 3.1 של פרוטוקול הועדה המקומית מיום 27.2.14 צוין:

"הסדרי תנועה: קיימת בעיה של עצירת רכבים לצד הגן תוך חסימת נתיב נסיעה בשעות שיא. מדובר במספר כלי רכב אשר חוסמים את התנועה בנתיב ובצמוד לצומת ויוצרים מפגע. יש לבדוק תחבורתית הסדרת התנועה במקום: תמרור האוסר עצירה בשעות פעילות הגן. יש לבדוק החנייה ברחוב בשעות הערב, האם הנתיב משמש לחנייה לדיירים, האם נדרש והאם אפשרי שינוי כללי של הסדרי התנועה במקום (רוחב נתיבים ותופסת חנייה אורכית) ...".

כ"ט. הוועדה המקומית אישרה את בקשתן של המשיבות כשלעניין הסדרי התנועה ציינה הוועדה, שיש להציב תמרור "אין עצירה" בשעות פעילות הגן, ובכפוף לחוות דעת ואישור ועדת התחבורה להתאמת הסדרי התנועה הנדרשים.

ל. ועדת הערר המחוזית בהחלטתה מיום 29.7.14 נתנה אף היא את דעתה לטענות בכל הנוגע להפרעה לתנועה וציינה, בפיסקה 11 של החלטתה , כי נציגי הועדה המקומית הסביר ו שהוועדה סיירה ב שטח והתרשמה , שקיימות מספיק חניות פנויות מ ן העבר השני של רחוב הכרם, שהן חניות ציבוריות בתחום הדרך, ולכן קיים פתרון לעצירת הרכבים המביאים את הילדים אל הגן.

ל"א. כעולה מפיסקה 12 של ההחלטה, קיימה גם ועדת הערר סיור ב שטח, ביום 22.7.14, בשעות הבוקר, בעת הבאת הילדים אל הגן והתרשמה, כי התנועה ברחוב הכרם, שהוא רחוב ללא מוצא, דלה מאוד ולא נצפו עיכובי תנועה או בעיות תחבו רתיות וכל העת היו קיימים מקומות חנייה פנויים במידה מספקת בקרבה מיידית לפעוטון.

ההפרעה היחידה שנצפתה בסיור הייתה בתמרון רכב היוצא בהילוך אחורי מן החנייה שממול הגן, בעת שרכב עומד בצדו השני של הכביש ליד הפעוטון, אולם לדעת ועדת הערר, אין מדובר בהפרעה משמעותית, אך מכל מקום, כך הוסיפה הועדה, אמור מצב זה להיפתר עם איסור העצירה בצד הרחוב של המגרש נשוא הערר.

ל"ב. ואולם, להשלמת הפתרון התחבורתי, שניתן בהחלטת הועדה המקומית, החליטה ועדת הערר בעניין זה בפיסקה 14 של החלטתה כדלקמן:

"א. בנוסף לאמור בתנאי שנקבע על ידי הועדה המקומית, ועדת התחבורה תבחן בעת קביעת הסדרי התנועה במקום, גם את הסדרי חציית הכביש.

ב. בתחום המגרש, קיימת חנייה (המכילה ככל הנראה שני מקומות חנייה), שאינה בשימוש, וממנה כניסה נוחה אל הבית. הועדה סבורה כי מן הראוי להשמיש חנייה זו בטרם הישענות על חניות שברחוב. על כן, תנאי להוצאת ההיתר יהיה השמשת החנייה שבתחום המגרש במלואה, ותנאי בהיתר יהיה פתיחתה של החנייה והיותה פנויה לשימוש באי הפעוטון בשעות הבאת ואיסוף הילדים".

ל"ג. בפסק דינו של בית משפט קמא נקבע, בפיסקה 32: " ועם זאת, וככל שבעניין מפגעי התנועה לא תמולא החלטת ועדת הערר עד ליום 2.8.15, הנני מתיר לתובעת לחדש ההליכים, אם כנגד הנתבעות שבפניי ואם כנגד העירייה או הועדה המקומית, בהקשר לעניין זה בלבד. בנתון לכך, בדעתי לדחות את התביעה".

ל"ד. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 8.9.15 (דהיינו, למעלה מחודש לאחר תאריך 2.8.15 שנקבע לעיל בפסק דינו של כב' השופט לבנוני) השיב בא כוח המשיבות לשאלתנו בעמ' 3 לפרוט' כדלקמן:

"כאשר בית המשפט שואל אותי האם התבצעה הנגשת החנייה בחצר, מה שהיה צריך להתבצע עד 2.8.15, אני משיב כי הנושא מצוי בהליכים, הליכי רישוי זה לוקח זמן, מרשותי פועלות ופעלו כל הזמן ...".

ל"ה. נראה, אפוא, שהחלטת ועדת הערר טרם בוצעה או מכל מקום, טרם בוצעה במלואה, למרות שהמועד לכך כבר חלף.

בית משפט קמא קבע בפיסקה 32 לפסק דינו שהוא מתיר למערערת לחדש את ההליכים בהקשר לעניין זה בלבד, אך משמסתבר שבעוד הערעור תלוי ועומד בפני בית משפט זה הנושא התעבורתי טרם מצא את פתרונו, ומכל מקום, טרם מצא את פתרונו המלא, אין טעם להורות למערערת לפתוח בהליך מחדש בעניין זה, אלא ראוי ונכון הוא להחזיר את התיק בפני בית משפט קמא על מנת לברר ולקבוע האם הסוגיה של מפגעי התנועה להם טוענת המערערת, מצאה את פתרונה, אם לאו .

בהתאם לתוצאה שאליה יגיע, ייתן בית משפט קמא פסק דין משלים בנוגע לתביעתה של המערערת למתן צו מניעה קבוע.

ל"ו. נוסיף, כי נתנו את דעתנו לכל הטענות שהעלתה המערערת בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון, כמו גם הטיעונים ששמענו מפי בנה של המערערת, בדיון שהתקיים בפנינו ביום 8.9.15, אך לא שוכנענו שקיימת הצדקה כלשהי להתערב בקביעות ובמסקנות המנומקות של בית משפט קמא, שלא מצאנו כי נפל בהן פגם כלשהו.

יחד עם זאת, ובזיקה לאמור בפיסקה 32 לפסק דינו של בית משפט קמא ומשמתברר שלמרות שהתאריך אשר נקבע בנוגע למפגעי התנועה (2.8.15) חלף , וטרם קוימה או טרם קוימה במלואה החלטת ועדת הערר, רואים אנו לנכון להורות על החזרת התיק בפני בית משפט קמא על מנת ששני הצדדים יוכלו להשלים את ראיותיהם וטיעוניהם בעניין זה בלבד על מנת שלאחר מכן יוכל בית משפט קמא ליתן את פסק דינו המשלים , וכך אנו אכן מורים.

ל"ז. נוכח התוצאה אליה הגענו, אנו מבטלים את חיובה של המערערת בתשלום הוצאותיהן של המשיבות מס' 2 ומס' 3 (כפי שנקבע בפיסקה 34 לפסק דינו של בית משפט קמא) וכ כל שהוצאות אלה כבר שולמו, תחזרנה המשיבות מס' 2 ומס' 3, ביחד ולחוד, הוצאות אלה למערערת, בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק דיננו.

ל"ח. בפסק הדין המשלים שיינתן, יחזור בית משפט קמא וייתן את דעתו לשאלה על מי מן הצדדים לשאת בהוצאות המשפט, ואם כן באיזה שיעור.

אין צו להוצאות בערכאתנו.

ל"ט. הפיקדון ככל שהופקד על ידי המערערת יוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי המערערת.

המזכירות תמציא את העתקי פסק דיננו למערערת עצמה, למשיבה מס' 1, ולבא כוח המשיבות מס' 2 ומס' 3 (עו"ד א. סונינו).

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ו, 06 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.

י' גריל, שופט בכיר
[אב"ד]

ב' טאובר, שופטת

ס' ג'יוסי, שופט