הדפסה

דהן נ' המוסד לביטוח לאומי

13 אפריל 2014

לפני:

כב' השופטת איריס רש

המערערת
מרגלית דהן
ע"י ב"כ: עו"ד עזרן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד דויטשר

פסק דין

1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לנפגעי פוליו מיום 5.5.2013 (להלן – הוועדה) שקבעה למערערת נכות בשיעור של 10% מיום 1. 2.2008 (להלן –ההחלטה).

2. הוועדה התכנסה בעקבות פסק הדין שניתן בבית הדין הארצי ביום 31.1.2013 במסגרתו הוסכם שהמערערת עומדת בתנאי של "חלתה בישראל" ועל כן, עניינה של המערערת יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר אשר תקבע האם המערערת חולה במחלת הפוליו.

טענות המערערת

3. הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים מהותיים כדוגמת בדיקת ה – EMG המעידה על שינויים קשים וכרוניים בעצבוב בכל שרירי הגפיים התחתונות החמורים יותר משמאל.

4. הוועדה התעלמה מכך שרגלה השמאלית של המערערת קצרה יותר מרגל ימין, כפי שצוין במפורש במסמכים הרפואיים.

5. הוועדה לא התייחסה כנדרש לחוות הדעת של ד"ר אלכס שפירא שהוגשה מטעם המערערת ולפיה היא זכאית לנכות בשיעור של 85%.

6. החלטת הועדה אינה מנומקת ולא ניתן להבין ממנה מדוע נבחר פריט הליקוי, כפי שנבחר ומדוע הועמדה נכותה הרפואית על שיעור של 20% בלבד.

7. החלטת הוועדה הינה בלתי סבירה באופן חריג וזאת לנוכח כל המסמכים הרפואיים המעידים על מצבה הרפואי הקשה כתוצאה ממחלת הפוליו.

8. הועדה התייחסה לחוות הדעת בזלזול באמירה לפיה "אין מערבבים שמחה בשמחה". אמירה זו מעידה על כך שהוועדה נעולה בעמדתה בעניינה של המערערת.

9. לנוכח כל האמור לעיל, מבוקש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר, אשר בפניה לא יעמדו הפרוטוקולים של ועדות קודמות.

טענות המשיב

10. הוועדה התייחסה לחוות הדעת ולמסמכים שהוגשו מטעם המערערת ואולם קביעותיה הרפואיות היו שונות.
עם זאת, לנוכח העובדה שחוות הדעת כללה המלצה על נכויות לפי פריט ליקוי 51 שעניינו חולשת שרירים והועדה בהנמקתה מציינת במפורש כי חולשת השרירים קשורה בחלקה למחלת הפוליו, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בקביעת אחוזי הנכות והנכות היחידה ש הוענקה למערערת הינה לפי פריט ליקוי 32, המשיב הסכים להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב על מנת שתסביר את קביעתה כאמור באופן מפורט ומנומק.
המערערת תזומן להופיע בפני הוועדה ותינתן לה האפשרות להשמיע את עמדתה בעניין.
הוועדה תהא רשאית להשלים את בדיקתה, במידת הצורך.

דיון והכרעה

11. לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל מהטעמים המפורטים להלן.

12. מעיון בפרוטוקול הוועדה מיום 5.5.2013 עולה שהוועדה שמעה את תלונות המערערת לפיהן היא מתקשה בהליכה וכי לפני השבר הלכה בעזרת הליכון לפני 15 שנים.

13. הוועדה בדקה את המערערת וציינה את ממצאיה כך:

"לועדה הוצג מסמך מאסף הרופא מ 21.11.94 שמתעד פוליו מ/א פוליו משמאל עם מונפורזס משמאל ושם נכתב גם כי לאחר שיתוק ילדים בצרפת חלתה בגיל 21 שנת 1947. בנוסף הומצאה חו"ד ד"ר אלכס שפירא מ-10.3.13 שהתרשם מחולשה בגפה שמאלית תחתונה העניק 85% נכות כאשר ניתנו % גם בגין הפגיעה בעצב אסכיאטי וגם בגין פגיעה בשרירים. לענין חו"ד זו, הועדה מתקשה לקבלה, שכן לא ניתן לערבב "שמחה בשמחה" ולתת אחוזי נכות הן בפגיעה ע צבית והן בגין פגיעה בשרירים המעוצבבים ע"י אותו עצב.
בבדיקה: נכנסה לחדר הבדיקה בכסא גלגלים ואולם מסוגלת לעמוד על בהונות ועקבים עם קושי מסוים. נמדד דלדול בהיקף ירך שמאל כדי 3.5 ס"מ וכנ"ל בשוק שמאל. חוזר החזר אכילס ופיקה דו צדדי.
ירידה בתחושה לאורך כל רגל שמאל בהשוואה עם צד ימין ולא פיזור אנטומי שינוים טרופיים ב – 2 שוקיים וקרסוליים.

14. הוועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן:

"לתובעת נגרם שבר בצוואר ירך משמאל לפני 3 שנים ועקב כך נותחה.
ממצא זה לכשעצמו יכול להסביר דלדול וחולשה של נירך והשוק וכן סובלת משינויים ספונדולטים בע"ש מותני.
במקרה הנ"ל קיימים ממצאים מעורבים מצד אחד דלדול שרירים (בחלקו לא קשור לפוליו) ומצד שני ירידה בתחושה שאינה אופיינית לפוליו.
בגין החולשה בגפה נכותה הכללית בגין מכלול בעיותיה ברגל..בעיות בע"ש מותני, מ/א ניתוח שבר צוואר ירך שמאל וכנראה ...(מילה לא ברורה – א.ר.) פוליו נכותה 20% לפי סעיף 32 1 א II מתוכ ם יש לנכות מחצית בגין ממצאים שאינם קשורים לפוליו ונכותה 10% 32 1 א I.".

15. מפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר אלכס שפירא מיום 10.3.2013 ואולם היא אינה מסכימה עם מסקנותיה. כך למשל, הוועדה ציינה שהיא מתקשה לקבל את מסקנותיו של ד"ר שפירא לפיהן בגין החולשה בגפה התחתונה הוא העניק למערערת 85% נכות, הן בשל פגיעה בעצב הסיכאטי והן בשל פגיעה בשרירים. הוועדה הסבירה שלא ניתן לתת אחוזי נכות גם בגין פגיעה עצבית וגם בגין פגיעה בשרירים המעוצבבים על ידי אותו עצב.
יתר על כן, מחוות דעתו של ד"ר שפירא עולה כי למרות שצוין על ידו במפורש כי נראה שמקור ההחמרה במצבה של המערערת נגרם בעיקר בשל שינויים ניווניי ם בשלד וירידה באיכות השלד עם הגיל, לא נמצא לכך ביטוי במסקנותיו. כך גם, ד"ר שפירא אינו מתייחס להשפעת השבר בפרק ירך שמאל על חולשת הגפה השמאלית, בעוד שלדעת הוועדה, השבר בירך יכול להסביר דלדול וחולשה של הירך והשוק.
משעה שהוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר שפירא ואולם היא הגיעה למסקנות שונות, לא ניתן לומר שהוועדה לא התייחסה לחוות הדעת.
הלכה פסוקה היא כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית-הדין אינו מוסמך להתערב בהן [עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המל"ל (ניתן ביום 22.06.2006)].
עם זאת, בעניין חובת ההנמקה של הוועדה כבר נפסק כי הוועדה היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב. כן נפסק כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הוועדה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק [דב"ע לה/01-129 שריקי - המל"ל, פד"ע ז 206].

מקובלת עלי טענת המערערת לפיה החלטת הועדה אינה ברורה ולא ניתן ללמוד ממנה מדוע נבחר פריט הליקוי 32 (א)(1) העוסק בעצבי הגפיים התחתונות ואין התייחסות לפריט ליקוי 51 שעניינו חולשת השרירים. זאת, במיוחד, כאשר הוועדה עצמה קובעת כי קיימים ממצאים מעורבים, כגון: דלדול שרירים ש בחלקם קשורים לפוליו.
יתר על כן, לנוכח הפער המשמעותי בין מסקנותיו של ד"ר שפירא שהעניק למערערת נכות בשיעור של 85%, לבין החלטת הועדה להעניק למערערת נכות בשיעור של 10%, מן הראוי שהוועדה תבהיר ביתר פירוט את הסתייגויותיה מחוות הדעת.

16. באשר לטענת המערערת לפיה הוועדה לא התייחסה לבדיקת ה – EMG מיום 11.2.2011 –אכן הוועדה לא התייחסה לממצאי בדיקה זו ואולם מפרוטוקול הוועדה ספק אם המסמך עמד בפני הוועדה. יחד עם זאת, מאחר שחוות הדעת של ד"ר שפירא התייחסה לממצאי בדיקת ה – EMG, מן הראוי היה שהוועדה תבקש מהמערערת להמציא את תוצאות הבדיקה כדי שתוכל להתייחס לממצאיה.
בהתייחס לטענת המערערת לפיה הוועדה התעלמה מכך שרגלה השמאלית קצרה יותר מרגלה הימנית - הרי שגם בחוו"ד של ד"ר שפירא אין התייחסות לעניין זה ולא הוקנתה למערערת נכות בשל קיצור הגפה. עם זאת, לנוכח העובדה שבין כה וכה עניינה של המערערת מוחזר לוועדה, הוועדה תפרט את ממצאיה גם ביחס לקיצור הגפה השמאלית.

17. חרף הפגמים המשפטיים שנפלו בעבודת הוועדה כמפורט לעיל, לא שוכנעתי כי הוועדה נעולה בעמדתה וכי יש להעביר את הדיון בעניינה של המערער ת לוועדה בהרכב אחר. לא מצאתי כי התבטאות הוועדה ביחס למסקנות חוות הדעת של ד"ר שפירא במסגרתה צוין כי "אין לערבב שמחה בשמחה ולתת אחוזי נכות הן בגין פגיעה עצבית והן בגין פגיעה בשרירים המעוצבבים ע ל ידי אותו עצב", מעידה על זלזול בחוות הדעת או על כך שהוועדה אינה אובייקטיבית. גם אם הטרמינולוגיה בה נקטה הוועדה אינו מתאים לדיון על מחלות וליקויים, אין בכך כדי להעיד על כך שהוועדה אינה אובייקטיבית ו/או נעולה בעמדתה. כעולה מהפרוטוקול, הו ועדה ביקשה להדגיש שאין מקום להענקת אחוזי נכות גם בגין הפגיעה העצבית וגם בגין פגיעה בשרירים הנובעת מאותה פגיעה עצבית.

18. לאור האמור לעיל – הערעור מתקבל , כך שעניינה של המערערת מוחזר לוועדה באותו הרכב שתפעל כדלקמן:
א. הוועדה תבהיר את קביעתה לפיה קיימים ממצאים מעורבים כגון: דלדול שרירים שבחלקם קשורים לפוליו ותנמק את בחירתה בסעיף הליקוי המתאים ללקויים של המערערת. כמו כן, הוועדה תתייחס באופן מפורט ומנומק לחוות הדעת של ד"ר שפירא לרבות להבדל בין אחוזי הנכות שנקבעו על ידה לבין אחוזי הנכות שנקבעו בחוות הדעת.
ב. הוועדה תתייחס לממצאי בדיקת ה – EMG ותשקול האם יש בהם כדי לשנות מקביעותיה.
ג. הוועדה תפרט את ממצאי בדיקתה לעניין אורך הרגליים ותתייחס לסעיפי הליקוי המתאימים.
ד. החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.
ה. המערערת ובאת כוחה יוזמנו לוועדה והן תהיינה רשאיות להעלות את טענותיהן ביחס לסעיפים א' – ג' לעיל.

19. לנוכח הסכמת המשיב בדיון להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב – אין צו להוצאות.

20. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ד, (13 אפריל 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .