הדפסה

דהן ואח' נ' אגודה קהילתית כפרית ואח'

בפני
כבוד ה שופט יעקב פרסקי

התובעים:

1.שמעון דהן
2.ענבל דהן
3.חגית אלקובי עזרן
4.אבי אלקובי
5.מור ליבי חזן יוסף
6.משה מור יוסף
7.ימית לוי
8.יצחק לוי
9.חגית כהן
10.נפתלי יהושוע כהן
11.ורד דניאל
12.אלכס דניאל
13.בת אל צ'רני
14.טל צ'רני
15.אירינה פרברוב
16.יפים פרברוב
17.מירב אבן צור
18.דרור אבן צור
19.שירה קירקובסקי
20.שלומי קירקובסקי
21.הדס לוי טריקי
22.יהונתן לוי
ע"י ב"כ עו"ד גיורא עפגין

נגד

הנתבעים:

1.אגודה שיתופית קהילתית מתיישבי כרמיה
ע"י עו"ד גיל דגן

2.רשם האגודות השיתופיות
ע"י פרקליטות מחוז דרום אזרחי
ע"י עו"ד יעל גליקמן

פסק דין

בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, בהעדר סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי.

רקע
1. התובעים, תושבי הישוב כרמיה ולשעבר חברי האגודה השיתופית אגודת מתיישבי כרמיה, היא הנתבעת 1, (להלן: "האגודה"), נדרשו לשלם תשלום חודשי לאגודה, עבור שירותים קהילתיים. זאת, להבדיל משירותים שבסמכות הועד המקומי או המועצה האזורית. לאור סירוב התובעים , האגודה הגישה תביעה לבוררות בפני בורר שימנה רשם האגודות השיתופיות, על מנת שיחייב את התובעים בתשלום הסכומים שנדרשו ושידרשו לשלם בעתיד. התובעים טענו בפני רשם האגודות השיתופיות להעדר סמכותו לבירור המחלוקת במסגרת בוררות. רשם האגודות השיתופיות, (להלן: " הרשם"), דחה בהחלטה מיום 26.3.15, ( ע"י כב' עוזרת הרשם, עו"ד דנה ביאלר, הגורם אליו הואצלו סמכויות הרשם בענייני בוררות) את טענות התובעים, בהחלטה מפורטת ומנומקת וקבע כי הסמכות למנות בורר בין האגודה לתובעים קיימת ומסורה לרשם וכן מסורה לו הסמכות לגדור את סמכויותיו. בהמשך, פעל הרשם למינוי בורר לבחינת התביעות שהגישה האגודה. הבורר קצב מועדים לקידום הבוררות, אולם לאור צו זמני שניתן בתיק, הליכי הבוררות מעוכבים.

2. התובעים פנו ביום 26.4.15 בתביעה אזרחית, בה ביקשו שני סעדים הצהרתיים. האחד כי ביהמ"ש יצהיר כי הסמכות העניינית לדון במחלוקת שבין הצדדים אינה מסורה לרשם שאינו מוסמך עניינית לכך והשני לחייב את התובעים בהליך משפטי או מעין שיפוטי שאין עליו ערעור.

3. הנתבעים, בנפרד, הגישו בקשות לסילוק על הסף של התביעה, בהעדר סמכות עניינית, בהעדר עילה ולאור חוסר תום לב ושימוש בהליכי משפט לרעה. בתמצית, טוענים הנתבע ים כי לביהמ"ש אין סמכות להתערב או לדון בהחלטות הרשם בענייני בוררות בפרט לאחר שהרשם השתמש בסמכותו לפי סע' 52 לפקודה ומינה בורר לסכסוך שבין הצדדים. נטען כי הוראות ההסכמים האישיים שבין התובעים לאגודה, ותקנון האגודה מקנים את הסמכות לרשם, והדבר כולל גם חברי אגודה לשעבר. טוענ ים הנתבע ים כי התביעה אינה אלא ערעור על החלטת הרשם והסעד המבוקש באופן מעשי, אינו אלא לבטל החלטתו, דבר שאינו בסמכות ביהמ"ש המחוזי ואף לא בשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים ולאור כך שהנושא אינו ברשימת הנושאים שהועברו לסמכותו זו של ביהמ"ש.

4. התובעים הגיבו לבקשות הסילוק על הסף, בכך שסע' 52 לפקודה יוצר מצב שאין לקבלו וש בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, כבר ביקר אותו שוב ושוב וקרא למחוקק לאפשר זכות ערעור על החלטות הרשם. לשיטת התובעים, לבית המשפט המחוזי סמכות שיורית וכן סמכות טבועה לדון בעניינים אלו משאין בית משפט אחר לכך, מלבד בג"ץ. טוענים התובעים כי מדובר בתקיפה עקיפה של החלטת הרשם, להבדיל מתקיפה ישירה שלגביה מודים שיש בדבר קושי. טוענים התובעים כי מדובר בנושאי תביעה הנוגעים לזכויות יסוד של התובעים, המבקשים שעניינם יתברר בערכאה שאינה שוללת את זכויותיהם לערעור. לפיכך, טוענים התובעים כי יש לדחות את הבקשה, וזאת על מנת לברר את טענותיהם לגופן.

5. הנתבעים הגישו תשובה לתגובה, בה חזרו על עיקרי טענותיהם ועל הנימוקים לסילוק התביעה על הסף, תוך הדגשה ולפיה התובעים עצמם מודים שיש בעיה, ואחיזת התובעים בטענה ולפיה "בג"ץ מעודד תקיפה עקיפה" אין בה ממש, ושתקיפה עקיפה, אין בה כוונה לשבש את סדרי הדין וההוראות בעניין הסמכות. לפיכך, חזרו הנתבעים וביקשו להורות על סילוק התביעה על הסף.

שקלתי את טענות הצדדים, ואקדים כי מצאתי שדין הבקשות לסילוק התביעה על הסף להתקבל.

6. סע' 52(1) וכן (2) לפקודת האגודות השיתופיות, מקנים סמכות לקביעת הוראות בתקנון אגודה, הוראות ולפיהן תהא חובת יישוב סכסוכים במסגרת בוררות בכול עסקי האגודה כולל בין האגודה לחברים לשעבר. אין מחלוקת כי תקנון האגודה כולל הוראה שכזו וש התובעים בהסכמים האישיים שבינם לאגודה הסכימו להחלת הוראות אלו המחייבות הבאת הסכסוכים שבין האגודה לחבריה גם אלו שלשעבר, לרשם. ביטול החברות באגודה , אינו גורע מההוראות ליישוב סכסוכים כחברים לשעבר, כפי שקבע הרשם בהחלטתו. הרשם פעל לשמיעת טענות התובעים בגדר סמכותו, ובהחלטה מפורטת ומנומקת מיום 26.3.15, דחה את טענות התובעים להעדר סמכותו לקביעת בורר לבירור הסכסוך, בורר שיהיה מוסמך לדון גם באשר לתקופה שלאחר הפסקת החברות באגודה .

7. התובעים מסכימים שקיים קושי בפנייה לבית המשפט האזרחי, שכן בהתאם לדין, המקום היחיד האפשרי לפנייה, בהעדר כל אפשרות אחרת, הינו בג"ץ . התובעים הפנו למספר הלכות בהן נושא זה עלה ואף ציינו את הקושי שבמצב הקיים . כך למשל, בהלכת בג"ץ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות, (8.12.10) עלתה הקריאה למחוקק להסדיר את זכות הערעור על החלטות של הרשם שכן במצב הנוכחי, זכות זו אינה קיימת. לעניין זה, סע' 52(5) קובע כי החלטות של הרשם הינם כפסק דין של בית המשפט המחוזי, ללא זכות ערעור.

8. התובעים המודעים לקושי שבטענתם לסמכות בית המשפט האזרחי , טוענים לסמכות שיורית, לסמכות טבועה ולסמכות שבתקיפה עקיפה. אלא שכטענת הנתבעים, אין בטענות אלו ממש. אם נושא הבוררות, הוצא במפורש מהסמכויות שבתוספת שבחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, הרי יש קושי בקביעה שיש סמכות שיורית. אין ממש בטענה ולפיה מדובר בסמכות הטבועה של בית המשפט המחוזי, והרי, בית המשפט העליון שוב ושוב קורא למחוקק להסדיר נושא זה, שהאפשרות היחידה בו הינה פנייה לבג"ץ, ו כאמור, המחוקק מקנה מעמד להחלטת רשם האגודות כפסק דין של בית המשפט המחוזי, הכיצד ניתן להתגבר על מצב זה, באפשרות הסמכות הטבועה השמורה למקרים חריגים ומיוחדים? כך אין ממש בטענה כי מדובר בתקיפה עקיפה אפשרית, טענה מלאכותית להקניית סמכות עניינית שאין בה אלא אפשרות לשיבוש ההוראות המפורשות באשר לסמכות העניינית, כפי שנקבעו בדין. בהעדר סמכות עניינית, לא ניתן לרפא ענין זה בשל הקושי שבהעדר זכות ערעור על החלטות הרשם.

9. לפיכך, משהתביעה שהוגשה הינה למעשה ערעור על החלטת הרשם שקבע כי הסכסוך בין התובעים לאגודה, (תשלומי העבר והעתיד לשירותים קהילתיים באגודה), תתברר בפני בורר ש מינה הרשם, כהוראת תקנון האגודה וכהסכמת התובעים בהסכם בו הצטרפו בשעתו לאגודה, מסקנתי הינה, שלביהמ"ש המחוזי לא מסורה הסמכות העניינית. וצודקים הנתבעים בבקשתם. לפיכך, אני מורה על קבלת טענת הנתבעים ומורה כי התביעה תסולק על הסף.

התובעים ישלמו הוצאות הנתבעים בסך כולל של 10,000 ₪, מחצית לנתבעת 1 ומחצית לנתבע 2. המזכירות תעבירו מתוך הסכום המופקד מחצית לנתבעת 1 באמצעות בא כוחה ומחצית לנתבע 2 על חשבון ההוצאות שנפסקו.

בשולי הדברים, מפנה אני את התובעים לדברים שצוינו בבחינת למעלה מהצורך, בתגובת ב"כ המדינה, עו"ד גליקמן, בדבר הצורך בצמצום המחלוקות ואף הגעה להסדר שיהיה מקובל על כל הצדדים, אולי כזה המקובל במקומות דומים אחרים.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ו, 26 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.