הדפסה

דהאן נ' לחיאני

בפני
כב' השופט אור אדם, סגן נשיאה

התובעת:

עליזה דהאן
ע"י ב"כ עו"ד סיגל עזרן שרעבני

נגד

הנתבע:
חגי חיים לחיאני
ע"י ב"כ עו"ד ציון גבאי

פסק דין

מדובר בתיק בסדר דין מהיר ובהתאם להוראות סעיף 214 טז' יהיה פסק הדין קצר ותמציתי.
התובעת הגישה תביעה זו לפיצוי כספי בסך 75,000 ₪ בגין ליקויים בעבודות שיפוץ שערך הנתבע בביתה. התובעת היא אישה מבוגרת, ומי שניהל את כל ההליכים אל מול הנתבע, ואף העיד מטעם התובעת, הוא בנה, מאיר דהאן (להלן: "דהאן").
אין מחלוקת כי ביום 1.1.13 נחתם ההסכם לשיפוץ תמורת 30,000 ₪ כאשר מדובר היה בבניה קלה בלבד.
אין מחלוקת כי ביום 20.1.13, לאחר שהחלה עבודת השיפוץ, הסכימו הצדדים על שינוי ההסכם , לבניה כבדה , ונחתם הסכם נוסף, בו נקבע שחזית התוספת תבוצע עם קורות בטון ובלוקים ותמורת ההסכם גדלה ל- 48,000 ₪.
בית משפט מינה מומחה מטעמו לבדוק את התוספת שנבנתה.
המומחה המהנדס יעקב ד בדבני (להלן: " המומחה"), בדק את התוספת שנבנתה ונתן את בחוות דעתו ביום 18.5.15.
בחוות הדעת נקבע, כי מדובר בתוספת בניה אשר בוצעה ללא היתר כחוק וללא תוכנית קונסטרוקציה כנדרש בחוק. גם ההסכם בין הצדדים היה רשלני וללא פירוט העבודות. כמו כן, לא עורב בתוכנית מהנדס קונסטרוקציה ולא נערכו בדיקות על ידי חוקר קרקע.
ממצאי מומחה בית המשפט הם, כי בכל תוספת הבניה בוצעה פלטת יסוד אחת בלבד ללא זיון, הקורות בוצעו ללא זיון, והונחו על הבניין הקיים ללא תפר מקובל. בין הבניין הקיים לתוספת נפתח פתח בקיר ללא יציקה של קורה כנדרש.
המומחה הבחין בסדקים רבים בעובי גדול. הרצפה בוצעה בשיפוע עד 1% ונמוכה ב- 15 ס"מ מפני הקרקע, כך שקיים ניקוז הפוך של פני הקרקע ליד קיר התוספת.
המומחה קבע, כי לא ניתן ואסור לבצע תוספת בניה כזו ללא חישובים סטטיסטים ולא תוכנית קונסטרוקציה מאושרת , שתביא בחשבון את סוג הקרקע , והסדקים מעידים על הליקויים במבנה.
העדר יסודות מהווים סכנה למבנה, בעיקר כאשר מדובר בקרקע חרסיתית בה נדרשים יסודות עמוקים וכלונסאות כנדרש.
המומחה הוסיף וקבע, כי הפתח שנפתח בבית הקיים נמצא בסכנת התמוטטות ובהעדר מידע בדבר הזיון הקונסטרוקטיבי לא ניתן לאשר את הבניה.
בנסיבות אלה, עלות תיקון הבניה היא גבוהה מאוד ואיננה נראית מוצדקת .
לפיכך נקבע בחוות הדעת כמעשי יותר , לפרק את המבנה החדש , לתכננו מחדש כראוי וכנדרש בתקנות התכנון והבניה ולבצעו על פי התוכנית.
עלות ההריסה והבניה מחדש, עומדת על כ- 60,000 ₪ בתוספת מע"מ ו- 10% פיקוח הנדסי ותמשך כ- 70 יום.
בהשלמה לחוות הדעת מיום 7.6.15 , לבקשת בית המשפט, קבע המומחה כי עלות הריסת התוספת שנבנתה והשבת המצב לקדמותו מוערכת כ- 8,000 ₪.
שני הצדדים נמנעו מלזמן את מומחה בית המשפט לחקירה על חוות דעתו, ובכך למעשה אימצו את חוות הדעת.
אין מחלוקת איפוא, כי מדובר בבניה שנעשתה בא ופן בלתי ראוי ואף מסוכן , שאין מנוס מלפרק אותה ולבנות מחדש , לאחר הכנת תכני ת קונסטרוקציה וקבלת היתרים כחוק.
המחלוקת בין הצדדים, נוגעת איפוא לשאלה, מי אחראי לבניה רשלנית ומסוכנת זו.
דהאן טען, כי הנתבע הוא האחראי לעבודה הרשלנית, בכך שהוא נטל על עצמו כקבלן את ביצוע העבודה ו ביצע אותה באופן רשלני ומסוכן.
מנגד טען הנתבע, כי דהאן עצמו שימש כקבלן ראשי וכמתווך לעבודה, והוא זה שלקח על עצמו את האחריות ל אופן הבניה, למרות התר עותיו של הנתבע.

עדות דהאן - בעדותו בבית המשפט העיד דהאן, כי הוא עוסק גם בשיפוצים ומנהל פרויקטים במסגרת חברת מ.ד. פרויקטים מאיר דהאן.
דהאן נשאל מדוע לא הגיש בקשה להיתר עם תוכניות כנדרש בחוק, והתחמק גם ממתן תשובה לשאלה זו (ע' 8 ש' 10 לפרו' ).
דהאן נשאל אם שולה אחותו היתה זו שדרשה לעבור מבניה קלה על פי ההסכם הראשון לבניה כבדה על פי ההס כם השני, והתחמק מתשובה ברורה (ע' 8 ש' 14 – 15 לפרו').
בהמשך חקירתו, טוען דהאן כי הנתבע הוא שהציע לבנות את התוספת בבניה כבדה, בניגוד לדעתו של דהאן.
הדברים אינם מתיישבים הן עם ההגיון, שכן מדובר בעלות גבוהה יותר וביחסים בין מזמים לקבלן, והם אינם מתיישבים גם עם ההסכם השני, שנ וסח כידוע על ידי דהאן עצמו .
באשר לטענה כי דהאן שימש כמתווך וכקבלן ראשי - דהאן אישר, כי בשני מקרים אחרים הוא תיווך בין הנתבע ל מזמיני עבודות שיפוץ, לשם ביצוע עבודות שיפוצים תמורת עמלות, אולם הכחיש כי במקרה זה נטל עמלה עבור תיווך בעבודה, וציין כי השיק בסך 2 ,000 ₪ שהציג הנתבע, הוא בגין תיווך בעבודה אחרת.
דהאן אישר כי החשבוניות שהוציא הנתבע, הוצאו לפקודת החברה שבבעלותו , מ.ד. פרויקטים ולא לפקודת האם, התובעת, שהיא המזמינה.
דהאן נשאל עוד, מדוע בראש הסכם הראשון מופיעה כותרת "הסכם קבלן משנה", ומיהו הקבלן הראשי אם הנתבע הוא קבלן משנה, וטען כי מדובר בטעות בניסוח (ע ' 11 ש' 23 עד ע ' 12 ש' 5 לפרו' ).
לגופה של העבודה, דהאן טען כי הוא העיר לנתבע שהעבודה לא נראית לו מקצועית אבל הנתבע אמר שהוא אחראי על העבודה.
באשר לכספים שקיבל הנתבע, נשאל דהאן, אם יש בידיו אישורים לביצוע תשלום כולל של 58,700 ₪ כאמור בסעיף 30 לכתב התביעה , והוא התקשה לתת הסבר מניח את הדעת לסכום זה , או להציג אסמכתאות ששולם סכום כזה לנתבע.
עדות הנתבע - הנתבע העיד, כי מבחינתו מי שהיה הקבלן הראשי והמפקח על העבודה, זה מ.ד. פרויקטים.
הנתבע אישר כי הוא איננו בעל רישיון כקבלן, אולם לדבריו לעבודות שיפוצים קלות אין צורך ברישיון כזה. לדבריו דהאן הוא זה שהורה לו לעבור מבניה קלה לבניה כבדה, ודהאן הוא זה שהחליט לוותר על כלונסאות וביסוס של התוספת, הכול על מנת לחסוך עלויות.
הנתבע הדגיש, כי הוא לא הסכים לבנות באופן מסוכן כזה, אולם הוא נשען על הסמכות של דהאן שטען שהכ ול באחריותו והוא הקבלן הראשי. לדברי הנתבע, קבלן המשנה, היינו הנתבע, צריך לבצע את העבודה כמו פועל, על פי הוראותיו של הקבלן הראשי, היינו דהאן .
הנתבע נשאל לגבי הסכומים שקיבל בגין העבודה.
בישיבה המקדמית ביום 7.6.15, הצהיר ב "כ הנתבע כי הנתבע קיבל בדיוק 50,000 ₪.
בעדות בבית המשפט הסביר הנתבע, כי יצאו חשבוניות על 40,000 ₪ + מע"מ , ושאר התשלומים נעשו במזומן , ישירות לפועלים הערביים שהיו תחת ניהולו של דהאן.
אביו של הנתבע מר אלי לחיאני, חיזק את עדות בנו , שמי ש דרש לעבור מבניה קלה לבניה כבדה היו דהאן ואחותו. אמנם העד נכח בעדות בנו והדבר פוגם במשקל עדותו, אולם הדבר מתיישב עם הגיון הדברים.
העד אלי לחיאני תיאר כי אמר לדהאן ולאחותו שללא ביסוס מתאים יש סכנה להיווצרות סדקים, אולם האחות אמרה שאין לה בעיה עם סדקים והכל באחריותם (ע ' 20 לפרו').
לאחר סיום החקירות של שני הצדדים, פנה בימ"ש לצדדים בשאלה מה מתוך העבודות בוצע בתוך הבית , כך ש יישאר ולא ייפגע לא תפורק התוספת בהתאם לח וו"ד המומחה.
דהאן העיד כי עבודות צבע בתוך הבית עמדו על בסביבות 2,000 ₪, ואילו הנתבע הדגיש שבנוסף לעבודות צבע אלה, נעשו עבודות חשמל בסך 2,800 ₪, מחציתן בפנים ומחציתן בתוספת המיועדת להריסה .

ההכרעה
מחוות דעתו של המומחה , עולה בבירור כי מדובר בבניה של תוספת שנעשתה באופן רשלני ולא כדין. תוספת בניה כזו, מחייבת קבלת היתר בניה , ובקשה להיתר מחייבת תוכנית קונסטרוקציה , אשר היתה מונעת את הבניה המסוכנת.
לשלב זה אין הקבלן האחראי. האחריות היא על המזמין לדאוג לקבלת היתרים ותוכניות.
המומחה הוסיף וציין, כי ההסכם ערוך באופן רשלני , בכך שלא מפורטות בו העבודות כנהוג וכמקובל בהסכמי בניה. גם לעניין זה, בענייננו אחראי דהאן, אשר הוא שניסח את ההסכמים באופן רשלני.
מחלוקת מרכזית בין הצדדים נגעה לשאלה אם דהאן, או החברה שבבעלותו מ.ד. פרויקטים, שימשו כקבלן ראשי בעבודות הבניה.
באשר לעמלת התיווך הנטענת, הביא דהאן הסביר מניח את הדעת, כי מדובר בשיק ששולם לו במסגרת עסקה אחרת . הסבר זה לא הופרך וקשה להאמין כי אדם יטול "עמלת תיווך" כ שמדובר בעבודות שיפוץ בבית אמו.
יחד עם זאת, מהראיות שבאו בפניי עלה כי לחב' מ.ד. פרוייקטים ולדהאן עצמו היה חלק מרכזי בעניין:
ראשית, החשבוניות שהוציא הנתבע כאשר שולמה לו התמורה, הוצאו לפקודת מ.ד. פרויקטים, היינו לחברה שבבעלותו של דהאן, ולא לא מו של דהאן התובעת שהיא המזמינה. דהאן לא הסביר מניח את הדעת לעניין זה.
שנית, בראש ההסכם הראשון נרשם במפורש: "הסכם קבלן משנה".
ההסכם נוסח על ידי דהאן, וכאשר ישנה מחלוקת פרשנית יש לפרש הסכם בניגוד לעמדת מנסחו. מנוסח הדברים, כאשר מדובר בהסכם קבלן משנה , ברור ש אומד דעת הצדדים מלמד שיש קבלן עיקרי הניצב מעליו, שאחרת אין מ קום לכנות את הקבלן "קבלן משנה". גם לעניין זה לא הביא דהאן הסבר מניח את הדעת.
יתרה מכך – בית המשפט מת קשה להאמין שדהאן, שהוא בעל ניסיון בניהול פרויקטים, עוסק גם בשיפוצים ומתווך בעבודות בניה, לא יתערב כלל בעבודה שביצע הנתבע עבור התובעת.
דהאן הוא זה שערך את ההסכם הראשון. דהאן הוא זה שערך את ההסכם השני . החשבוניות נרשמו לפקודת החברה שבבעלות דהאן.
בלתי סביר שאדם מנוסה כדהאן, ראה לפתע שמבוצעת עבודה של בניה כבדה ללא יסודות וביסוס כנדרש, עבור אמו, וקיבל את הסברי הקבלן כי הדבר על אחריותו. עדות הנתבע בעניין זה, לפיה היה זה בהוראתו של דהאן, נשמעת סבירה יותר.
כל אלה, בצירוף לאופן התנהלות הצדדים, מובילים להתרשמות לפיה דהאן היה מעורב עד מאוד בכל הליכי הבניה, זאת בניגוד לניסיונו בבית המשפט לטעון כי הוא הגיע רק לעיתים רחוקות וסמך על הנתבע.
בשולי הדברים, אינני מקבל את טענתו של דהאן, לפיה ההסכם השני נחתם לאחר שהנתבע בא אליו וטען כי טעה בחישוב העלות. מדובר בהסכם שונה המחייב בניה כבדה, בניגוד לבניה הקלה עליה דובר בהסכם הראשון, ובסכום הגבוה ב- 60% מעלות ההסכם המקורי. קשה להאמין שדהאן היה מסכים לתוספת כה גדולה רק בגלל "טעות" של הקבלן הנתבע.
נוכח כל האמור לעיל, עיקר האחריות לבניה הרשלנית והמסוכנת נופלת על דהאן, אשר לא דאג להיתר כחוק, נמנע מהכנת תכנית קונסטרוקציה כמתחייב, והורה לנתבע לעבור לבניה כבדה, כנראה בלחץ אחותו, כאשר הוא יודע ומבין שמדובר יהיה בעבודה מסוכנת.
אחריות הנתבע - יחד עם זאת, ולמרות שדהאן הוא זה שהחליט שתהיה בניה כבדה, ולמרות שדהאן ידע שהבניה שהוא דורש מהנתבע לבצע תיעשה בלי היתר, בלי תוכנית קונסטרוקציה ובלי יסודות כנדרש - למרות כל אלה לא ניתן לשחרר את הקבלן הנתבע מאחריות.
הנתבע הוא זה שלקח על עצמו בהסכם השני ביצוע עבודה של בניה כבדה, כאשר הוא יודע שהוא איננו מוסמך לבצעה ו כשהוא מבין כי מדובר בעבודה מסוכנת.
הנתבע עצמו העיד כי ידע שמדובר בעבודה רשלנית ומסוכנת.
הנתבע קיבל את מלוא התמורה עבור עבודה זו.
העבודה עבורה נתקבלה התמורה בוצעה ברשלנות.
לא ניתן לפטור את הנתבע מאחריות למעשיו הרשלניים, רק מכיוון שהמזמין או הקבלן הראשי הורה לו לבצע את העבודה באופן זה.
קבלן שיפוצים איננו "פועל" של הקבלן הראשי או המפקח. הוא איש מקצוע שיש לצפות ממנו לשיקול דעת ולקבלת אחריות על מעשיו.
חובתו של קבלן, כבעל מקצוע , לבצע עבודה מקצועית בתמורה לכספים שהוא מקבל . אם ניתנות לקבלן דרישות בלתי סבירות , עליו לסרב לבצען ולבטל את ההסכם. המשך ביצוע של עבודה רשלנית וקבלת מלוא התמורה עבורה, מחייבת פיצוי חלקי.
במסגרת חלוקת האחריות שבן דהאן לנתבע, נראה לי שדהאן עצמו נושא במירב האחריות לבניה הרשלנית, עד אשם תורם בשיעור של 65%, ואילו הנתבע הקבלן , נושא באחריות באופן מינורי בשיעור של 35%.
הסכומים ששולמו – בניגוד לחישובי הצדדים בעדויותיהם , הרי שההסכם כולו עמד על 48,000 ₪ כסכום כולל. בהתאם לדין, כאשר נקבע סכום בהסכם ללא ציון נתון נוסף, הרי שמדובר בסכום שהוא כולל מע"מ.

הצדדים הסכימו שמעבר לסכום של 48,000 ₪ המפורט בהסכם, היתה הסכמה לתוספת של 3,500 ₪, שכנראה שולמו במזומן, בין ישירות לנתבע ובין לפועלים שבצעו עבודה עבורו, שכן שהוא קיבל את תמורתה.
החשבוניות עומדות על 47,000 ₪. הנתבע אישר כי קיבל 50,000 ₪ ואף הצביע על התקבולים בחשבון הבנק שלו. אני קובע איפוא, כי בסך הכל קיבל הנתבע עבור העבודה 51,500 ₪.
מסכום תמורה זה, גם אם תפורק התוספת כהמלצת המומחה, יש לנכות את השיפוץ בתוך הבית, צביעה ועבודות חשמל, שייוותרו ברשות התובעת, העומדים על סך של 3,400 ₪ (2,000 ₪ בגין צביעה + 1,400 ₪ בגין מחצית עבודות החשמל).
יתרת הנזק בגין ההכרח בהריסת התוספת עומד על השבה של 48,100 ₪.
בנוסף לכך, בהתאם לחוות הדעת המשלימה של המומחה , עלות הפירוק של התוספת והשבת המצב לקדמותו עומדת על 8,000 ₪, היינו סך הנזק הישיר הוא 56,100 ₪.
יש ממש בטענת ב "כ הנתבע בסיכומים, כי התובעת תבעה רק פיצוי עבור עלות הפירוק והבניה מחדש , ולא תבעה פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש , ולכן לא ניתן לטעון לרכיב כזה במהלך הסיכומים.
כלל הנזק עומד בפועל 56,100 ₪ כאשר על הנתבע לשאת בשיעור של 35% ממנו.
נוכח כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 19,635 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.
בנסיבות העניין, כיוון שמירב האחריות הוטלה על דהאן, ישא כל צד בהוצאותיו.
המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.
זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ה, 18 יוני 2015, בהעדר הצדדים.