הדפסה

דבאח נ' אריה חברה לביטוח בע"מ

בפני
כב' השופטת שושנה פיינסוד-כהן

תובע

עמאר דבאח
ע"י ב"כ עוה"ד מואיד ג'ראח ואח'

נגד

נתבעת

אריה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד רטקופף

פסק דין

1. התובע יליד 13.2.1984, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים שעבר ביום 7.5.03.

2. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות. המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

3. כתוצאה מן התאונה נפגע התובע בצורה אל קלה בחלקי גופו שונים הוא אושפז בבית החולים לגליל המערבי בנהריה מיום 7.5.03 ועד ליום 15.5.03. במהלך אשפוזו אושפז גם ביחידה לטיפול נמרץ. אובחנה פגיעה בריאות וקרע בטחול. התובע עבר ניתוח לכריתת הטחול.

4. התובע טוען כי בעקבות התאונה החל לסבול מכאבי בטן לעיתים קרובות, שלשולים ועצירות, סחרחורות, כאבי ראש, כאבים בעורף התקררויות לעיתים קרובות וכן מבעיות בדרכי הנשימה. כמו כן טוען הוא כי נותרה בבטנו צלקת מכוערת ומכאיבה.

5. לבחינת שאלת נכותו של התובע מונה כמומחה מטעם בית המשפט פרופ' רפאל עינת, מנהל מחלקה פנימית מומחה לרפואה פנימית ולגסטראולוגיה.

6. המומחה קבע בחוות דעתו כי כריתת הטחול מקנה לתבוע 10% נכות על פי תקנות המ"ל. באשר לצלקת מצא הוא כי אין היא מכוערת או מכאיבה ועל כן מדובר לשיטתו ב- 0% נכות. המומחה מציין כי הבעיה הראתית הסתדרה המומח ה מתייחס לכך כי מתיקו הרפואי של התו בע עולה כי לתובע תלונות על כאבי בטן, כאבים בחזה. כאבי ראש וסחרחורות מדי פעם וכי הוא לא מצא בתיקו הרפואי ברור של תלונות אלו. עוד הוא מציין כי רופאו של התובע מסכם כי התלונות הינן על רקע נפשי. גם המומחה מוסיף כי "מנטילת האנמנזה מבדיקת התובע לא התרשמתי שנמצא רקע אורגני משמעותי לתלונות אלו." כלומר, המומחה שולל כל קשר סיבתי בין התלונות לבין התאונה.

7. התובע, באמצעות בא כוחו טוען כי חוות דעתו של המומחה מתעלמת מן ההשפעה של כריתת הטחול על חסינות המערכת בגוף התובע, וכן מההגבלות הרפואיות מהן סובל התובע, כגון כאבי בטן, השלשולים, העצירויות וכד'. לפיכך טוען ב"כ התובע כי יש להוסיף לתובע נכות רפואית בשעור של 10% תוך הפניה לתקנה 18(1)(ב).

8. למומחה, פרופ' רפאל עינת נשלחו שאלות הבהרה וכן נחקר הוא בחקירה נגדית. המומחה עמד על דעתו.

9. ב"כ התובע מציין כי המומחה מאשר בתשובות שונות כי לכריתת הטחול יש השעה על המערכת החיסונית בכך כי התובע יהיה רגיש יותר לחיידקים מסוגים מסוימים. איני מוצאת כי יש בכך כדי לסתור את חוות דעת המומחה. הקביעה כי עצם כריתת הטחול מקנה 10% נכות מבוססת על ההשפעה שיש בכך על גוף האדם.
תקנה 17 לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה), תשט"ז -1956 תוספת ראשונה קובעת-
(א) הגדלה קלה של הטחול ללא השפעה על המצב הכללי 0%
(ב) מצב לאחר כריתת הטחול 10%
(ג) הגדלה ניכרת של הטחול HYPERSPLENISM עם הפרעות במערכת הדם המתבטאות באנמיה לבקופניה או טרומבפניה, עם או בלי הפרעות מכניות ניכרות 30% 30%

משמע זו התוצאה של כריתת הטחול ונכות זו מבטאת את ההשלכות בדבר יתר רגישות וצרוך באנטיביוטיקה לווריד במקרה של מחלה חיידקית מסוגים מסוימים. אם לא הייתה כל תוצאה לכריתת הטחול לא היו התקנות מעניקות גם נכות זו.

10. התובע טוען כי כתוצאה מן הניתוח בבטן שעבר לכריתת הטחול נוצרו הידבקויות בבטן אשר גורמות להפרעות השונות מהן הוא סובל במערכת העיכול. לפיכך, מצביע בא כוחו על תקנה 18(1)(ב) לאותן תקנות כמקנה 10% נכות רפואית נוספים.
(1) התדבקויות או תוצאות אחרות לאחר ניתוח, פציעה או מחלה בחלל הבטן
(א) ישנן הפרעות נדירות וקלות 0%
(ב) ישנן הפרעות בינוניות כגון תקופות של שלשול, עצירות או מטאוריזמוס 10%
(ג) ישנן הפרעות כנ"ל והן קבועות 20%
(ד) ישנן הפרעות קשות 30%

11. כאמור המומחה שולל קשר בין תלונותיו של התובע על שלשולים ועצירויות לבין ניתוח הכריתה או כל ממצא פזיולוגי אחר. המומחה אישר בחקירתו כי סממינים אלו יכולים הליות תוצר של הידבקויות. אולם, חוזר הוא בכל השאלות שהופנו אליו על ממצאיו כי אין זה המקרה של התובע.
לדוגמא בעמ' 2 לפרוטוקול שורות 25-10 משיב המומחה כי על פי האנמנזה שהוא קיבל מן התובע אין התלונות מתאימות להידבקויות.
ב"כ התובע מציג לפניו מסמכים רפואיים נוספים אשר לטענתו לא עמדו בפניה מומחה בעת כתיבת חוות דעתו בהם הרופא המטפל מציין כי יכול והתופעות הן מהידבקויות. המומחה סותר השערה זו ומשיב כי כתמונה הקלינית של הידבקויות אל קיימת במזכר הרופא. וכי השערתו אינה תואמת את הממצאים הקליניים אותם אותו רופא מציין במזכר. (ראה למשל עמ' 4 לפרוטוקול). המומחה מבהיר כי כאבים ממקום הצלקת לא תואמים להידבקויות ואלו מצאיו הקליניים של הרופא המטפל.

12. באשר לצלקת, מאמצת אני את חוות דעת המומחה כי אין מדובר בצלקת המקנה אחוזי נכות. לעניין זה אני מפנה להתרשמות המומחה וכן לרישומים לפרוטוקול שערכתי שעה בה הוצגה לפני הצלקת הניתוחית של התובע (פרוטוקול עמ' 5 ש' 7-10).

13. נמצא אם כן כי נכותו הרפואית של התובע הינה 10%. השאלה האם זו גם הנכות התפקודית. מסכימה אני עם ב"כ שני הצדדים כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לתפקודית. שני הצדדים טוענים לכך כל אחד בכיוון טיעון אחר. הנכות התפקודית נתונה להכרעה שיפוטית.

14. מומחה בית המשפט נשאל ביחס להגבלות על תפקודו של התובע. הדבר בתחום מומחיותו. כיצד משפיעה הנכות על פעולות יום יום שעל התובע לבצע. ההכרעה מה היא הנכות התפקודית כתוצאה מכך נתונה לבית המשפט.
המומחה השיב כי התפקוד היום יומי אינו שונה מזה אשר לפני התאונה. הבעיה הקיימת הינה חשש מתהליך זיהומי כתוצאה מאובדן הטחול. הגוף עשוי להגיב לזיהום בצורה קשה. המומחה מאשר כי עם השנים הסיכון פוחת נוכח הסתגלות הגוף. יחד עם זאת אישר כי התובע סובל ומוטרד יותר ממחלות חורף רגילות. טרדה אשר פוחתת עם השנים.

15. נוכח האמור לעיל לדדי יש להתייחס לתובע כסובל מ- 10% נכות תפקודית, אולם, מדובר בנכות תפקודית אשר פוחתת עם השנים ועל כן אין לערוך חישוב אריטמטי אלא הערכה המבוססת על ממצאים אלו.

16. כאב וסבל.
על פי 10% נכות ו-8 ימי אשפוז 20,075 ₪.

17. הפסד השתכרות בעבר.
לפי תקופת אי כושר של חצי שנה סך של 30,000₪.
לאחר מכן סכום גלובלי כאמור בגין 10% נכות, קרי היעדרות מרובה יותר מן העבודה בשל מחלות חורף מאחרים. יש לזכור כי מדובר על פי עדותו בסטודנט למשפטים אשר עובד באופן חלקי במשרד עורכי הדין של אביו ומתעתד לעבוד שם לאחר מכן. 1 0,000 ₪.

18. הפסד שכר לעתיד.
סכום גלובלי בסך של 30,000 ₪.

19. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד
יש לשים לב לאשפוז ולניתוח, לתקופת ההחלמה ולתקופות מחלה לאחר מכן. סך הכל 5,000 ₪.

20. לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 85,075 ₪.
כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בשעור של 12% בתוספת מע"מ וכן החזר האגרה אשר שולמה.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עוד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.