הדפסה

דאודון ואח' נ' רשת מזון חצי חינם ואח'

מספר בקשה:92
בפני
כב' השופט מנחם (מריו) קליין

המבקשים:

  1. רשת מזון חצי חינם
  2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

נגד

המשיבים:

  1. דליה דאודון
  2. מוסד לביטוח לאומי

החלטה

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתי מיום 27.4.15 המורה לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב, עד אשר יחליט בית המשפט המחוזי האם להיעתר לבר"ע שהגישו המבקשים בקשר להחלטה שלא לאפשר זימונו המחודש של מומחה בית המשפט לחקירה נגדית נוספת.

ככלל, על אף שאין המדובר באותו נושא, יתכן שהסמכות לעניין עיכוב ביצוע נתונה לערכאת הערעור ולא לערכאה הדיונית, לאור האמור בתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי.

עם זאת, כיוון ששני הצדדים ביקשו שאכריע בכך, אצא מנקודת הנחה שיש לי סמכות בסוגיה, ואדון בעניין לגופו.

בתי המשפט קבעו פעמים רבות שעיכוב ביצוע מותנה בתנאים כדלקמן:

א. סיכויים טובים לכאורה להצליח בערעור;
ב. יהא זה מן הנמנע או קשה מאד להשיב את המצב לקדמותו, אם יזכה המבקש בערעור.
(ראו לשל ברע"א 4483/99 יורוקום תקשורת סלולארית נ' מדינת ישראל, תק-על 99 (3), 1585 בעמ' 1586 וכן בבש"א ( י-ם) 5367/08, בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' בנק הפועלים ואח' מפי כב' השופט יעקב צבן).

לעניין בר"ע בקשר להחלטת ביניים קבע כב' השופט צבי זילברטל בבר"ע (י-ם) 316/08 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אודט חמד :

"כאשר מדובר בהחלטת ביניים, אין זה ראוי, ככלל ולמעט במקרים חריגים, שערכאת הערעור תבחן החלטה זו במסגרת בקשת רשות ערעור (גם אם קבלת בקשת רשות הערעור וקבלת הערעור עשויים לייתר את המשך הדיון בערכאה הדיונית). עמד על כך כב' השופט ד"ר ש' לוין בספרו תורת הפרצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ט, סימן 182, בעמ' 176-177, כדלהלן:
 
"ניסיון החיים מלמד ששאלה שהיתה חשובה בעתה איבדה מחשיבותה לאור התפתחויות נוספות, מאוחרות יותר במשפט, וההליך הגיע לקצו מבלי שבית המשפט (גם לא בערכאה הראשונה) נדרש להחליט בשאלה נשוא הבקשה, ובסופו של דבר אפשר יהיה במידת הצורך לערער על ההחלטה במסגרת פסק הדין."
...
איזון האינטרסים של הפרט והאינטרס של הכלל מחייב את המבקש להראות במקרה זה שהדיון בעניינו בשלב זה הוא בעל חשיבות כה רבה עד שהוא מתגבר על שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית, שלכאורה מצדיקים מניעת דיון כפול בשתי ערכאות בענין שלא קבע סופית את זכויות בעלי הדין".

בבר"ע 1459/08 קבעה כב' השופטת ע' סלמון- צ'רניאק (החלטה מ יום 17/11/08) שכשמדובר בטענה דיונית מובהקת, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, אלא במקרים חריגים.

סבורני שסיכויי הערעור נמוכים ביותר והנזק שיכול להיגרם מאי מתן עיכוב ביצוע לא עולה על הנזק שייגרם מנתינתו, שכן:

1. המומחה מטעם בית המשפט כבר השיב לשאלות הבהרה, נחקר בבית המשפט, בדק שוב את העניין והגיש חוו ת דעת נוספת, בו חזר על קביעותיו, ואין כלל שוני בין אחוזי הנכות שקבע בחוות דעתו הראשונה לחוות דעתו החוזרת.

2. ב"כ המבקשים המלומד לא הראה כל שאלה נוספת או חדשה שבפיו שלא שאל בחקירתו הקודמת לצורך זימונו של המומחה מחדש.

3. המבקשים יכולים במסגרת הסיכומים להעלות כל ההסתייגויות שיש להם מחוות הדעת וזאת מבלי להביא שוב המומחה ולשאול אותו אותן שאלות.

4. קביעת מועד נוסף לחקירת המומחה כשיומן בית המשפט עמוס לעייפה משמעותה בעצם קביעת הדיון רק בשנה הבאה, תוך גרימת עוד עינוי דין וסחבת לצדדים.

5. למבקשים טענות רבות ומגוונות הן לעניין נסיבות קרות התאונה, הן לעניין האחריות בגינה והיצמדות לויכוח על אחוזי נכות בכדי לדחות שוב את סיום ההליך נראית כשימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

6. במידה והצדדים יסכמו את טענותיהם ולאחר מכן יתקבל הערעור, ניתן תמיד לאפשר השלמת הסיכומים לאחר חקירתו הנוספת של המומחה.

7. המבקשים יוכלו, במידה ופסק הדין לא יהיה לרוחם, להגיש ערעור גם על כל החלטות ביניים שניתנו בתיק.

אי לכך ולאור האמור לעיל הנני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע.

עניין הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון בסיום ההליך.

המזכירות תודיע תוכן החלטתי זו לצדדים טלפונית.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ה, 04 מאי 2015, בהעדר הצדדים.