הדפסה

ג'אבר(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

לפני
כב' הנשיא אברהם טל, אב"ד
כב' השופטת זהבה בוסתן
כב' השופט ד"ר שמואל בורנשטין

העותר
עבד אל חמיד ג'אבר (אסיר)

נגד

המשיבים

  1. ועדת השחרורים
  2. היועץ המשפטי לממשלה

<#2#>
נוכחים:
העותר ובא כוחו עו"ד חיים שוורצברג
ב"כ המשיבים עו"ד עינת לב-ארי

פרוטוקול

ב"כ הצדדים: אנו מסכימים לשינוי המותב.

ב"כ העותר : התקבלה חוו"ד מב"ן. כפי שאנחנו רואים, אני אמרתי אז את דעתי לגבי הדרישה של וועדת השחרורים במב"ן שלא היה בה צורך, אבל אם כבר נכנסנו לזה, מה שאנחנו רואים זה ככה: הוא כל הזמן היה חולה, גם במסגרת התיק עצמו, זה לא משהו חדש שנוצר שמחמיר, שבעקבותיו הוא לא נושא בדין או שבעקבותיו הוא לא יכול להשתחרר. זה לא מאסרו הראשון. אפילו טיפול בכפייה, הוא לא במצב הזה של כפייה, כנאמר, מצטט. הוא חסר תובנה בגלל שהוא חולה ובגלל שהוא כזה לאורך כל חייו, זה לא משהו חדש. הוא לא מטופל תרופתית, לא נמצא בכלל, פתאום באה הדרישה של וועדת השחרורים כאשר כל המצב הזה היה ידוע לבית הסוהר. הוא לא נמצא בהשגחה פסיכיאטרית לאורך כל התקופה של המאסר. פתאום הגענו לוועדת השחרורים עם הדרישה הזו. הוא במצב של רמיסיה, שזה גם עומד לזכותו. בל נשכח שאנחנו מדברים על אדם שזהו לא מאסרו הראשון, המאסר הקודם היה בעבודות שירות. בעבודות השירות כאשר הוא היה באותו מצב פסיכיאטרי הוא היה ראוי, והוא עשה את עבודות השירות. ההתנהגות שלו בכלא היא ללא דופי, הוא נקי מסמים. אינני מקל ראש בעבירה המיוחסת לו, אבל במכלול הנסיבות, אין מניעה, הפסיכיאטר שבדק אותו לא מוצא מניעה לשחרורו המוקדם, הוא לא אומר את זה.
האיש עשה את כל הנדרש ממנו כאסיר. הוא היה עצור עד תום ההליכים מרבית התקופה. זה מאסר ראשון, הוא התנהג כראוי בכלא, המערכת לא ראתה לנכון לטפל בו. היום באה המערכת ואומרת לא טיפלנו בו עד עכשיו, למה לא עשיתם את זה? קרוב ל-10 חודשים הוא במעצר עד תום ההליכים אז הוא לא יכול להיפגש עם רש"א. הוא עושה מה שביכולתו. הוא נקי מסמים.

ב"כ המשיבים: מגישה מידעים.

ב"כ העותר: בעוד שלושה חודשים הוא אמור להשתחרר. יש לי טיפול פסיכיאטרי עד כמה שניתן עם התחייבות וחתימה שלו. הצגתי את תוכנית אל אמל על כל נספחיה. גם הדו"ח הסוציאלי לוועדת שחרורים מדבר על זה שאין לו רקע אובדני או התמכרותי. כמאסר ראשון, עם תוכנית שהוא הצליח בכוחותיו הדלים שלו ושל משפחתו לארגן לו לאחר שחרורו עם פיקוח וכל מגבלה אחרת שבית משפט זה יטיל עליו, אני חושב שהוא ראוי לשחרור המוקדם, כשאנחנו מעבר לשליש.

ב"כ המשיבים: השורה התחתונה היא שהחלטת הוועדה סבירה בנסיבות העניין. כשוועדת השחרורים שוקלת את המסוכנות הנשקפת לציבור, והיא ידועה כאן שכן מדובר במי שאין זו הסתבכותו הראשונה בפלילים, במי שלוקה בנפשו, והפער בין אשפוז כפוי לשימוש בתקופות הוא גדול, ואין להקיש מכך שלא נזקק לאשפוז כפוי שהוא לא צריך טיפול תרופתי. נכון שהוא לא עבר טיפול בכלא בין היתר לאור העובדה שהוא סיים את ההליך הפלילי נגדו רק לפני מספר חודשים, אבל כשרוצים עושים. לא היה בטיעון של חברי כדי להשקיט בי את החשש של מסוכנותו לציבור. אני לא רואה בתוכנית אל אמל את האפשרות לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.
אני מבקש להשאיר את החלטת הוועדה על כנה.

ב"כ העותר: מצבו זה הלא קל שבגינה ביקשו חוו"ד פסיכיאטרית הוא זה שהקל על בית המשפט בעונש שלו. אבל התוצאה צריכה להשליכה גם לעניין זה. הוא עושה את כל הדברים הנדרשים ממנו. הוא איש חולה. המחלה לא מפחיתה כי הוא נמצא תחת פיקוח פסיכיאטרי, אפשר להוסיף איזוק או כל מגבלה אחרת. אנחנו מדברים על פרק זמן לא ארוך במיוחד. הוא עושה את כל המוטל עליו כאסיר. הוא לא יוצא לחופשות וכתוצאה מכך הוא לא יכול לקבל טיפולים של רש"א.

<#3#>
פסק דין

העותר מרצה עונש מאסר ראשון מאחורי סורג ובריח למשך 17 חודשים בגין הרשעתו בעבירות של החזקת קוקאין במשקל 44.58 גרם שלא לשימוש עצמי, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר נושא ת"פ 17450-02-14 (בית משפט השלום בכפר-סבא) והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 1.12.14 שלא לשחרר אותו על תנאי בתנאי התוכנית הטיפולית של רש"א שהוצגה בפניה ובפנינו, הכוללת מעקב פסיכיאטרי.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו, כי שגתה הוועדה כאשר זקפה לחובתו של העותר את העובדה שלא השתלב בתהליך טיפולי ושלא יצא לחופשות, שכן הוא היה עצור עד יום 1.10.14 ולאור התקופה הקצרה שעברה מאז לא יכול היה לקבל טיפול ולא יצא לחופשות, דבר שגרם לרש"א לא להכין תוכנית שיקומית עבורו לאחר שחרורו ממאסר.

לטענת ב"כ העותר התנהגות העותר במהלך מאסרו תקינה, הוא נמצא נקי מסמים ועובד כאסיר חוליה. מחוות הדעת של מב"ן שהוגשה לצורך הדיון בעתירה עולה שהוא לא נמצא בהשגחת מב"ן למרות שהוא מאובחן כסובל מסכיזופרניה ושימוש בסמים, אך לא נמצאו אצלו סימנים פסיכוטיים או אפקטיביים מג'וריים ואין אינדיקציה לטיפול כפוי בו.

ב"כ המשיב 2 מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר וטוענת כי מדובר במי שהוא חסר תובנה ביחס לעבירות שביצע, לא עבר טיפול במהלך מאסרו, הן בקשר לעבירות נושא מאסרו והן בקשר להתמכרותו לסמים, הוא לא יוצא לחופשות ומשטרת ישראל מתנגדת לשחרורו המוקדם בגלל מידעים שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה, כי היא ייחסה חשיבות, ובצדק, לעובדה שהעותר לא עבר שום הליך טיפולי בתקופת מאסרו ולא נמצא בסבב חופשות. גם אם לא היינו מייחסים משקל לעובדות אלה מאחר והעותר הפך מעצור לאסיר רק לאחרונה, הרי יש בהתייחסותו של העותר לעבירות נושא מאסרו, כפי שהדבר מופיע בדו"ח גורמי הטיפול, כדי להצדיק את עמדת הוועדה.

גורמי הטיפול התרשמו כי העותר משתף פעולה באופן חלקי בלבד עם העו"ס, הוא אמנם מודה במעשיו אך הוא חסר תובנה לחומרתם ולהשלכותיהם על חייו ועל חיי הסובבים אותו.

גם מחוות דעת מב"ן שהוצגה בפנינו היום עולה, כי העותר זקוק להמשך מעקב אמבולטורי אך הוא מסרב לטיפול תרופתי, ומשכך לא ניתן יהיה להפיג את מסוכנותו גם בתנאי התוכנית הטיפולית של מרכז אל אמל.

לאור כל האמור לעיל, ומבלי להתעלם מהמידעים החסויים שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו אשר אמנם קודמים למאסרו של העותר אך מתייחסים גם לתקופה שלאחר שחרורו, החלטת הוועדה סבירה ומוצדקת ואנו דוחים את העתירה.

<#4#>
ניתן והודע היום ה' שבט תשע"ה, 25/01/2015 במעמד הנוכחים.

אברהם טל, נשיא
אב"ד

זהבה בוסתן, שופטת

ד"ר שמואל בורנשטין, שופט