הדפסה

גריגורנקו ואח' נ' משרד הפנים

בפני
כב' השופט אליהו בכר

עותרים

1.לובה גריגורנקו
2.סעדיה שמריהו
ע"י ב"כ עו"ד לורה מקסיק ואח'

נגד

משיב

משרד הפנים-רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול
ע"י פרקליטות מחוז ת"א אזרחי

פסק דין

1. לפני עתירת העותרים להורות למשיב לתן טעם מדוע לא ייתן לעותרת 1 מעמד בישראל מכוח נוהל מס' 5.2.0009, היינו נוהל הטיפול להסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין (להלן: "הנוהל"), בהיותה "ידועה בציבור" של העותר 1, כמו גם התבקש ביהמ"ש להורות למשיב להסדיר מעמדה של העותרת 1 בישראל מכוח הנוהל, וזאת לאחר שבתאריך 16.6.13 דחה המשיב בקשת העותרים למתן מעמד לעותרת 1 מכוח הנוהל ולאור טענת העותרים לפגמים רבים היורדים לשורש תקינותו של ההליך המנהלי, אי קיום נהלים, התרשלות בטיפול בבקשת העותרים וחוסר תום לב בבחירת השאלות שנשאלו בראיון, לרבות אופן פרשנות התשובות שניתנו בראיון.

רקע עובדתי בקצרה
2. העותר 2, מר סעדיה שמריהו, יליד 1943 (להלן: "העותר") הינו אלמן ואב לארבעה ילדים בגירים ונשואים. העותרת 1, הגב' גריגורנקו לובה, ילידת 1955 (להלן: "העותרת"), אזרחית מולדובה, גרושה ואם לשלושה ילדים בוגרים המתגוררים בחו"ל, נכנסה לישראל כדין בתאריך 8.3.07 מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "החוק") לשם עבודה בסיעוד דרך המוסד לביטוח לאומי ועבדה בתחום זה שנים רבות. העותרת קיבלה אשרת עבודה מסוג ב/1 לתקופה של חודש שהוארכה בהמשך בכל פעם לשנה עד לתאריך 15.2.12, מועד סיום עבודתה אצל מעסיקה האחרון .

3. לטענת העותרים, הם הכירו בתאריך 2.9.10 בעת נסיעה באוטובוס בקו 86 מרמת אביב לבת ים כאשר בחודש מאי 2011 עברה העותרת להתגורר יחד עם העותר. באותה תקופה, מאי 2011, החלה העותרת לעבוד בסיעוד בראשון לציון אצל מטופל מבוגר ונאלצה לשהות בביתו במהלך הלילות. במאי 2012 התפטרה העותרת, לטענתה, מעבודתה ובתאריך 21.5.12 פנו העותרים למשיב ומסרו כי ברצונם להגיש בקשה למעמד עבור העותרת על פי הנוהל בטענה כי הינה מקיימים חיים משותפים. העותרת הדגישה, כי בכל אותה עת אשרת העבודה שלה עדיין בתוקף, אלא שהמשיב ביטל אשרתה.

בתאריך 10.7.12 הוגשה בקשת העותרים במסגרת הנוהל. מאחר והוגשו רק חלק מהמסמכים, נדרשו העותרים ואף התחייבו להמציא מסמכים נוספים בתוך 30 ימים ואלה אמנם הומצאו בתאריך 30.7.12, כשאז העותרים זומנו ל ריאיון בלשכת המשיב.

בתאריך 22.11.12 התקיים הריאיון לבחינת כנות הקשר.

בתאריך 20.12.12 ובעקבות התרשמות שלילית מכנות הקשר שבין העותרים כפי שעלה מהראיונות שנערכו עמם, הודיע המשיב לעותר, באמצעות ראש ענף אשרות , על הפסקת הליך על סמך חיים משותפים וסרב להעניק לעותרת מעמד ( ההודעה הוגשה כנספח ג' לעתירה). באותה הודעה הפנה המשיב לקשיים שעלו בבחינת כנות הקשר והורה על יציאתה של העותרת את ישראל בתוך 7 ימים.

בתאריך 4.2.13 הגישו העותרים בכוחות עצמם ערר ובתאריך 8.4.13 נדחה הערר על ידי מנהל לשכת המשיב בתל אביב (נספח ה' לעתירה), לאחר שלא נמצאו טיעונים המצדיקים שינוי ההחלטה מ- 20.12.12 והמשיב הורה לעותרת לצאת את ישראל בתוך 7 ימים.

בתאריך 4.6.13, ולאחר שפנו לקבל ייצוג משפטי, כמו גם בתאריך 12.6.13 עתרו העותרים אל המשיב בבקשה לערוך להם שימוע נוסף בהיותם מיוצגים והעלו טיעונים רבים בכל הקשור עם הריאיון והחלטות המשיב . המשיב ציין, כי העותר זומן להמשך טיפול לתאריך 22.4.13 אך לא התייצב, כמו כן המשיב קיבל את החלטת מנהל הלשכה על הערעור מיום 4.2.13, ומשלא ניתן להגיש יותר מערעור אחד, הופנו העותרים להגיש השגה.

בתאריך 11.7.13 אמנם הוגשה השגה לידי ועדת ההשגות לענייני זרים בתל אביב, תוך פירוט הליקויים שנפלו במהלך השימוע והסברים לסתירות לכאורה בראיונות, כאשר לטענת העותרים אין כל בעיה בכנות הקשר שבניהם. המשיב מסר תשובתו להשגה עליה השיבו העותרים ובתאריך 2.1.14 ניתנה החלטת יו"ר וע דת ההשגות הדוחה את בקשת העותרים. בהחלטתו לא מצא יו"ר הוועדה כל פגם מנהלי בהחלטת המשיב הנופלת במתחם שיקול דעתו והורה לעותרת לעזוב את ישראל בתוך 30 ימים. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה.

טענות העותרים
4. לטענת העותרים, המשיב במהלך הריאיון עם העותרת לא מילא אחר הוראות הנוהל בדבר קריאת פרוטוקול הריאיון ותרגומו קודם לחתימתו על ידי המרואיין, בכל הקשור עם מי שאינו שולט בשפה העברית (ר' סעיף ז' ו- ח' לנוהל עריכת ראיונות 5.1.0013 צורף כנספח י"ג לעתירה). מעבר לכך, ובשל בעיה בתיעוד הריאיון באותם פרוטוקולים, טענו העותרים כי המשיב אינו יכול ליהנות מחזקת התקינות המנהלית. הימנעות מתרגום הפרוטוקול מהווה לטענת העותרים פגם מנהלי, וכן רשלנות. רשלנות נוספת מצאו העותרים באי בדיקת הצהרותיהם של ה"ה ימית גינת וסימו שמריהו, המכירים את העותרים שנים רבות כאשר המשיב אף נמנע מלערוך ביקור בביתם או לתשאל שכנים או מכרים, פעולות המבוצעות על ידו במקרים אחרים באופן תדיר. כמו כן, לקתה התנהלות המשיב בחוסר תום לב בבחירת השאלות שנשאלו העותרים בראיון, כאשר הנימוק לדחיית הבקשה נבע מסתירות בגרסאות ופערי ידע בין העותרים, אלא שמקריאת השאלות עולה, כך טענו, כי המשיב בחר בשאלות טכניות וחסרות משמעות לבחינת כנות הקשר, תוך התבססות על "משחק זיכרון" אותו גם זוגות נשואים ותיקים לא יצליחו לעבור והפנו לדוגמאות כמו ביקור העותרת אצל ילדי העותר, כאשר העותרים נשאלו שאלות שונות ביחס לאותו נושא, כך גם באשר לאופן היכרותם כאשר העותר מציין, כי הכירו באמצעות נהג אוטובוס שנפרד מהעותרת ונתן לו את מספר הטלפון שלה, בעוד שהעותרת מציינת כי הכירה את העותר באוטובוס בקו 86 , תוך הסבר כי מדובר באנשים מבוגרים המתקשים לזכור את נסיבות היכרותם. עוד הפנו לשאלה בדבר אופן הגעת העותרים לראיון, כאשר העותר השיב כי בא מהעבודה יחד עם העותרת ומהעבודה הגיעו ברגל לריאיון, ואילו העותרת השיבה, כי היא הגיעה לראיון מהבית והעותר הגיע מהעבודה, תוך שהם נפגשים במקום הריאיון. העותרים הודו כי קיימת סתירה אך זאת נובעת לטעמם מהתרגשותו של העותר שתיקנה בהמשך והקשורה גם לגילו ולמעמד ולא להיות הקשר לא כן . עוד הפנו לנימוק המשיב בדבר קיומה של הפרדה רכושית בין העותרים ולהעדר חשיבות לנושא זה בבחינת הקשר, כמו גם מתן הסבר אודות אופן ההיכרות בין בני הזוג והיות השאלות בנושא זה שאלות טכניות.
העותרים סבורים, כי היה על המשיב לנתח את תשובותיהם תוך התרשמות מהם בהקשר רחב וכן תוך בחינת כנות הקשר ממגוון עובדות אובייקטיביות, לרבות העובדה ולפיה הינם מתגוררים יחדיו למעלה משנתיים, הינם ידועים כזוג לכל דבר ועניין, היותה של העותרת מקובלת באהבה ובחום אצל משפחת העותר כפי שמעידים על כך ילדיו, ולפיכך הסקת מסקנות המשיב בעניינם עומדת בניגוד גמור למצב הדברים כהוויתו.

טענות המשיב
5. לטענת המשיב, העותרת עשתה דין לעצמה עת לא פעלה כמצוות החלטת ועדת ההשגה מתאריך 2.1.14, ונותרה בישראל שלא כדין ואף ללא צו ביניים . לפיכך, אין מקום להושיט לה סעד לאחר שנטלה את החוק לידיה. מעבר לכך, אין כל עילה להתערבות בהחלטת יו"ר ועדת ההשגה שהינה סבירה, עניינית, מפורטת ומנומקת כדבעי ואין כל עילה לביטולה.

6. בכל הקשור עם העתירה טען המשיב, כי מדובר בכתב השגה נוסף הממחזר את אותן טענות שעמדו בפני ועדת ההשגה, ומבלי שקיימת התייחסות ממשית להחלטת ועדת ההשגה שבחנה את החלטת המשיב, שמעה את טיעוני הצדדים ונתנה החלטה מנומקת. מכאן, שתפקידו של ביהמ"ש הינו אך לבחון האם נפל פגם מנהלי כלשהו בהחלטת ועדת ההשגה המצדיק התערבות. כאשר בעתירה לא נטען דבר לפגם מנהלי בהחלטת ועדת ההשגה, כי אז די בכך לדחות את העתירה, והדיון בפני בימ"ש זה לא נועד לשמש הליך השגה שני.

7. המשיב הדגיש, כי על העותרים נטל מוגבר להוכחת כנות ועומק הקשר הנטען, כאשר על המשיב החובה לעמוד בפרץ ולבחון חזור ובחון את כנות הקשר ולהחליט האם בני הזוג עונים להגדרה של ידועים בציבור, אחרת עלולה להיפרץ דרך עוקפת ומהירה "להלבנת" שהייה בלתי חוקית בישראל. המשיב הוסיף והדגיש, כי במסגרת הנטל הכבד המוטל על העותרים להוכחת כנות ואמיתות הקשר, לא די במגורים משותפים להוכחה זו, וכי יש לברר זאת על סמך מכלול הנסיבות, לרבות העובדה ולפיה צפויה העותרת להיות מורחקת מישראל לאחר שהפרה את החוק ושוהה בה שלא כדין, על החשש שיש בכך להעדר קשר כן, כמו גם בחינת משך החיים המשותפים, הכרות בני הזוג עם אורח החיים היומיומי, נסיבות הגשת הבקשה, הוכחת ניהול משק בית משותף, תחזוק קשרים חברתיים וניהול ענייניהם הכלכליים של בני הזוג. מעבר לכך נבחן עברו של מבקש המעמד, התנהלותו בניגוד לחוק, חוסר ניקיון כפיו וחוסר האמינות העשויה להתלוות למעשיו, המכבידים על הוכחת קיומו של קשר כן ואמיתי.

8. בכל הקשור עם העותרים, הפנתה העותרת להחלטת ועדת ההשגה המדברת בעד עצמה ולפיה אין עסקינן בידועים בציבור לאחר שמהראיונות שנערכו עמם עלה, כי הם אינם יודעים פרטים מהותיים זה על חייו ועל משפחתו של זו ובוודאי שלא ברמה המצופה ממי שטוען כי נמצא בקשר יותר משנתיים ומתגוררים יחדיו. כך למשל העותר לא ידע כיצד קוראים לאחת מבנותיה של העותרת, לא ידע היכן במולדובה התגוררה העותרת בטרם הגיעה לישראל ובמה עבדה שם, ואילו העותרת לא זכרה את שם אחותו של העותר, למרות שטענה כי היא מזמינה אותה. כך גם נתגלו סתירות בנושאים מהותיים, כמו נסיבות היכרותם של העותר והעותרת, כאשר העותר טען כי הכיר את העותרת באמצעות מספר טלפון שנתן לו נהג אוטובוס ואילו העותרת טענה, כי המפגש נערך בקו אוטובוס עת העותר ניגש אליה ושוחח עמה. כך גם הכחישה העותרת כי היה לה בן זוג בארץ לפני העותר, ואילו העותר טען כי נהג האוטובוס שמסר לו את מספר הטלפון היה בן זוגה לשעבר. עוד טען העותר, כי מעסיקה האחרון של העותר פיטר אותה, כפי שגם עולה מרישומי המשיב, ואילו העותרת טענה כי עזבה אותו מיוזמתה כדי להתגורר עם העותר. עוד טענה העותרת כי ביקרה בבית ילדי העותרת, בעוד שהעותר טען כי לא ביקרה בבית ילדיו. כך גם קיימת סתירה באשר לאופן ההגעה של העותרים לראיון, כאשר העותר ציין כי העותרת הגיעה תחילה למקום עבודתו ואז באו יחדיו אל המשיב, ואילו העותרת טענה , כי כל אחד מהם הגיע למשרדי המשיב בכוחות עצמו. העותר אומת מול סתירה זו וטען לקיומה של אי הבנה וכי גרסת העותרת היא זו הנכונה. ממצאים אלה, כפי שעלו במסגרת החלטת ועדת ההשגה, יש בהם כדי להעיד על חוסר היכרות מספיק בחלקם, ובחלקם האחר יש בהם כדי להעיד על חוסר כנות שלא הוסברו על ידי העותרים. כך גם לא ניתן להסביר ממצאים אלה באי רישום מדויק של דברי העותרים בראיונות כמו גם לא ביחס להעדר תרגום מתאים, במיוחד כאשר קיימת חזקת התקינות בפרוטוקול שלא נסתרה, ולפיכך סברה ועדת ההשגה כי עמדו למשיב די ראיות מנהליות כדי לקבוע כי הקשר בין העותרים אינו קשר הראוי להגנת המשפט.

9. המשיב הוסיף, כי בהיות הריאיון המבחן המרכזי לבחינת מידת האותנטיות של הקשר המדובר, וכאשר אין סיבות מיוחדות המחייבות את המשיב לאפשר למרואיינים להסביר את הסתירות לשם עריכת מקצה שיפורים ותיקונם, כי אז אין מנוס מדחיית העתירה.

בכל הקשור עם הפגמים הטכניים בניהול הריאיון, לרבות חתימה על הפרוטוקול, ציין המשיב כי עמדה לעותרים האפשרות לקרוא את הריאיון בטרם חתימה וכן היה בידם לבקש סיוע מתורגמן שנכח בריאיון, ולכן אין לקבל הטענה כאילו לא הבינו מה נשאלו, שכן התשובות שניתנו על ידם הינן ענייניות ומפורטות ובכל מקרה אין ממש בטענה של העדר ייצוג משפטי במהלך הריאיון, שכן לו ביקשו זאת העותרים הם יכלו להיעזר בליווי משפטי שכזה. מכל מקום, טענות אלה לפגמים שנפלו בריאיון עלו רק במסגרת עתירה זו, למרות שבהשגה העותרים כבר היו מיוצגים ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

דיון והכרעה
10. אקדים מאוחר למוקדם ואציין כבר עתה, כי לאחר עיון בכתבי הטענות, לרבות בהחלטת ועדת ההשגה, פרוטוקולי שני דיונים שהתקיימו , לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת ועדת ההשגה כמו גם בהחלטות המשיב ולפיכך דין העתירה להידחות.

11. החלטת ועדת ההשגה הינה החלטה ארוכה ומפורטת המתייחסת לכלל טענות העותרים, העולים למעשה פעם נוספת לפני עתה. אין חולק, כי על פי החוק, אין למי שאינו אזרח ישראל או בעל זכות עולה , זכות קנויה להתיישב בישראל, וזו מחייבת רישיון ישיבה בהתאם לחוק. לפיכך, הענקת אשרות ורישיונות קבע לישיבה בישראל לזרים ניתנת במקרים חריגים ובהתקיים שיקולים מיוחדים, כאשר רישיון ישיבה לבן זוג זר הינו אחד מאותם מקרים חריגים. ביסוד שיקולים אלה עומד השיקול ההומניטרי המחייב הגנה על התא המשפחתי והרצון לאפשר לאותם בני זוג חיים משותפים בישראל. זכות זו אינה מוחלטת ואף אינה אוטומטית, ואין לקבלה אף מכוח נישואין, מכאן שגם אין היא מהווה זכות קנויה בכל הקשור עם ידועים בציבור והינה מסורה לבחינה למשרד הפנים לו שיקול דעת נרחב ביותר מי יכנס בשערי המדינה ומי לא (ר' בג"צ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כז(1)113(1972); בג"צ 1031/93 פסרו נ' שר הפנים, פ"ד מט(4) 661 (1995) ; בג"צ 431/89 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505( 1992)). לשם בחינת החיים המשותפים לידועים בציבור, קבע המשיב את "ההליך המדורג" על פי נוהל 5.2.009, שנועד לאפשר מתן הקלה לבני זוג זרים של אזרחים ישראלים מחד, אך מאידך בוחן לגופו את הקשר הזוגי באמצעות ראיונות הנערכים לבני הזוג, כאשר רק לאחר סיום מוצלח של בדיקות שנתיות אלה מוסדר מעמדו של בן הזוג. נוהל זה הינו ליבראלי במיוחד (ר' עע"מ 1644/05 פרידה נ' משרד הפנים(29.6.05)).

עוד אין חולק, כי על המבקשים החובה להוכחת כנות הקשר ביניהם באשר נושא זה מצוי בידיעתם ולפיכך עליהם לספק הוכחות לקשר ולחיים משותפים, כאשר בכל הקשור עם ידועים בציבור, הנטל אף גדול יותר, באשר המשיב בנסיבות שכאלה חשוף יותר לניצול לרעה בהעדר אקט משפטי מכונן דוגמת נישואין. (ר' לעניין נטל ההוכחה המוגבר המוטל על הידועים בציבור עע"מ 4332/06 ספרו ואח' נ' משרד הפנים ( 25.9.2006); עת"מ (ת"א) 28965-11-09 איגנטייב נ' משרד הפנים (27.12.09)) כך גם נבחנות נסיבות הגשת הבקשה ובהן המועד בו הוגשה (ר' עת"מ (ת"א) אפיה נ' משרד הפנים (3.12.09); עת"מ (י-ם) 15359-07-12 הרצל עבדיה נ' משרד הפנים (23.10.12)) כאשר בהיות הבקשה מוגשת בסמוך לפקיעת אשרת המבקש, מטילה עליו נטל כבד עוד יותר להוכיח כי רצונו להשתקע בישראל אינו קשור אלא לקשר הזוגי. ויודגש, כי לצורך בחינת כנות הקשר לא די בכך שבני הזוג מתגוררים יחדיו כדי להוכיח כי עסקינן בידועים בציבור (ר' עת"מ (ת"א) 1129/07 פלורדיווינה נ' ששי קציר (20.3.2007)).

12. בחינת נסיבות העניין מעלה, כי לפחות לטענת המשיב, המאומתת בעמדת העותר, הבקשה מוגשת בסמוך לאחר שהעותרת פוטרה ולפיכך הינה למעשה ללא אשרת תקפה, ומבלי שיכלה להסדיר מעמדה בענף הסיעוד. מכאן, שבצדק מציינת ועדת ההשגה כי על רקע זה נבחנה בקשת העותרים ואף התקבלה המסקנה ולפיה אין לראות בהם ידועים בציבור. לגופם של דברים, אין לי אלא להפנות לעובדה ולפיה העותרים אינם יודעים פרטים מהותיים זה על חייו ומשפחתו של זה, במיוחד כאשר הינם טוענים לקיומו של קשר זוגי של למעלה משנתיים, כמו בעובדה ולפיה העותר לא יודע מה שם אחת מבנות העותרת, היכן התגוררה העותרת טרם הגיעה לישראל, במה עבדה במולדובה ואילו העותרת לא זכרה את שם אחותו של העותר, למרות שזו הזמינה אותה. כך גם קיימות סתירות כאמור לעיל בכל הקשור עם נסיבות היכרותם, העובדה שלעותרת היה בן זוג נוסף בארץ, פיטוריה או התפטרותה של העותרת ממעסיקה האחרון, ביקורים בבית ילדיו של העותר, ואופן ההגעה לריאיון כפי שצוין לעיל באופן מפורט בתגובת המשיב.
נושאים אלה שנבחנו כאמור על ידי המשיב וועדת ההשגה, העלו ספקות באשר לכנות הקשר שבין העותרים ועשויים אף לעורר את הרושם כי תשובותיהם אינן כנות ואף לא ניתנו הסברים מתאימים לסתירות אלה. כמו כן לא מצאתי, בדומה לוועדת ההשגה, כי הפרוטוקולים כפי שנרשמו לא היו מספקים לאחר שמצאתי כי התשובות שרשומות באותם פרוטוקולים מלמדות על הבנת השאלות, והן גם משקפות את מהלך הריאיון עצמו. כך גם לא מצאתי כל פגם בעובדה ולפיה ניהלו העותרים בעצמם, ללא ייצוג משפטי מתאים, את בקשתם והראיונות בהם נכחו כאשר לא מנעו מהם ייצוג שכזה, כך גם לא מצאתי כי השאלות שנשאלו הינן שאלות שיש בהן כדי לפגוע באיכות הריאיון. לא יכול להיות חולק, כי תפקיד הריאיון הינו לברר את הקשר הזוגי ואת כנות הקשר. קשר כן ואמיתי מוליד תשובות, אם לא זהות, אז דומות עד כדי הפגת החשש כי מדובר בבני זוג שאינם מנהלים חיים משותפים. בנסיבות, התשובות שניתנו יכולות להעיד על מערכת יחסים חברית לכל היותר אך בוודאי שלא על מערכת יחסים המלמדת כי עסקינן בידועים בציבור על עוצמת הקשר הנדרשת במקרה זה ולנוכח העדר הוכחה ממשית לקשר זה. כאמור לעיל, לא די לעניין זה במגורים משותפים, כאשר מובן שלפחות בתקופת החיים הראשונה של הקשר, לא חיו הצדדים במשותף, חיים משותפים יכולים לנבוע מנוחות בלבד ללא הוכחת קשר כן, אמיתי ויציב. לא מיותר לציין, כי במהלך הדיון השני שהתקיים בין הצדדים פניתי לעותר בשאלה, שלמרבה הצער לא מצאה מקומה בפרוטוקול, האם יהיה מוכן להתגורר בחו"ל עם העותרת, ככל שבקשתם תידחה, ולא ראיתי ב תשובתו הסכמה נלהבת.

13. כאשר הכלים המנהליים הנתונים בידי המשיב הינם הריאיון וראיות נוספות, אותם מספקים בעקרון המבקשים לקבל הכרה כידועים בציבור לצורך ההליך המדורג, וכאשר לא מצאתי כי נפלו פגמים יוצאי דופן במהלך ביצוע הראיון, כאשר הצהרותיהם של ילדיו של העותר, הגב' גינת ימית ומר סימו שמריהו, אינם מצביעים בהכרח על איכותו של הקשר הזוגי ביניהם, במיוחד לאור הכשלים בגרסאותיהם במהלך הראיונות, אין לי אלא לקבוע כי לא נפל כל פגם בהחלט ות המשיב, כמו גם בהחלטת ועדת ההשגה. מיותר לציין, כי בנסיבות דומות יכלו העותרים, לו אלה עמדו לרשותם, להמציא ראיות נרחבות הרבה יותר לקשר שביניהם, ראיות שכאמור לא טרחו להציג למשיב, לרבות תצלומים מאירועים משפחתיים ומשותפים לבני הזוג, אסמכתאות בכתב ממקורבים שאינם בהכרח בני משפחה קרובים, ניהול משותף של המערכת הכספית שבין בני הזוג, כמו חשבון בנק משותף, שיכולה לסייע ועוד. כל אלה נבחנים נכון למועד הרלוונטי הוא מועד הדיון בבקשה, ולא במועד מאוחר יותר כאשר העותרים לומדים על הצורך ומבצעים מקצה שיפורים (ר' פרוטוקול הדיון מתאריך 15.2.2015) כאשר לא כל הראיות מסוג זה חייבות להתקיים יחדיו אך כאשר המידע הראייתי דל כאמור והראיונות אינם תומכים בקשר הזוגי, כאשר כזכור הנטל מוטל על המבקשים/העותרים להוכיח את כנות הקשר , כי אז אין מנוס מלקבוע כי אלה אינם עומדים בנטל המוטל עליהם ודין בקשתם להידחות.

סוף דבר
14. העתירה נדחית.
בנסיבות העניין ו לפנים משורת הדין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
העותרת תעזוב את ישראל בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ה, 19 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.