הדפסה

גריבי נ' מוסדות יקירי ישראל ואח'

16 ספטמבר 2014

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר אברהם שלו
נציג ציבור (מעסיקים) מר בריל חיים

התובעות

  1. יפה גריבי ת.ז. XXXXXX350
  2. הודיה אליהו ת.ז. XXXXXX889

ע"י ב"כ: עו"ד רחל ברלין
-
הנתבעים

  1. מוסדות יקירי ישראל ע"ר 580468519
  2. מנכ"ל איתן ידגר ת.ז. XXXXXX701

פסק דין
הנתבע 2, הרב איתן ידגר, הוא מנהל עמותת " מוסדות יקירי ישראל" (להלן- "הנתבעת 1"), המפעילה תלמוד תורה ברחוב ירמיהו בירושלים.
התובעת 1, גב' יפה גריבי, והתובעת 2, גב' הודיה אליהו, הן מורות במקצוען ובזמנים הרלוונטיים לתביעה הועסקו בבית הספר " בנות הדסה החדש" בבית שמש, שנוהל באמצעות הנתבעת 1 ( להלן- "בית הספר").
לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים הגישו התובעות תביעה זו לתשלום שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר, דמי נסיעות ופיצויים בגין פיטורים ללא שימוע. בנוסף, התובעת 1 תבעה תוספת חינוך.
העובדות
בתקופה הרלוונטית לתביעה התגוררו התובעות בירושלים.
התובעות הועסקו על ידי הנתבעת 1 החל מיום 27.8.12 ועד ליום 31.1.13.
התובעת 1 הועסקה כמחנכת כיתה ה, חמישה ימים בשבוע בהיקף של 23 שעות שבועיות.
התובעת 2 הועסקה כמורה מקצועית יומיים בשבוע בהיקף של 12 שעות שבועיות.
שכרן של התובעות שולם על בסיס שעה. שכרן השעתי עמד על 35 ₪. בנוסף שולם לתובעות דמי נסיעות.
ביום 30.12.12 קיבלו התובעות הודעת פיטורים בה נרשמו הדברים הבאים ( להלן- "הודעת הפיטורים" או " מכתב הפיטורים"):
"במענה לבקשתך להתקבל כמורה במוסדנו- בנות הדסה החדש, נתקבלת לעבודה לתקופת ניסיון עד ליום 31.12.12
עם תום תקופה זו, לצערנו הננו להודיעך כי אין באפשרותנו להמשיך ולהעסיקך במוסדנו החל מיום 31.12.12.
בתאריך זה ינותקו יחסי עובד ומעביד בינך ובין " מוסדות יקירי ישראל ( ע"ר)."
עם זאת אנו שומרים לעצמנו את הזכות לפנות אליך בעתיד בדבר העסקתך מחדש.
במידה וישנם השגות לאמור לעיל, ניתן לפנות לביה"ד " חוקת משפט" לבירור.
אנו מודים לך על עבודתך במוסדנו, ומאחלים לך הצלחה וברכת ה' בכל אשר תפני."
על מכתב הפיטורים היה חתום הנתבע 2.
אין מחלוקת בין הצדדים כי על אף הודעת הפיטורים התובעות המשיכו לעבוד ואף התנהל משא ומתן בינן לבין הנתבעים בעניין הסדרת המשך עבודתן בבית הספר.
ביום 14.1.13 התקיימה פגישה בין הנתבע 2 לתובעות ( בה נכחו מורות נוספות שקיבלו מכתבי פיטורים ובעלה של התובעת 1) בעניין האפשרות להמשך עבודה בבית הספר. בפגישה זו הציע הנתבע לתובעות כי המשך עבודתן בבית הספר תותנה בהסכמתן כי שכרן השעתי יופחת ( מ-35 ₪ ל-25 ₪), ולחילופין בהתחייבות הנתבעת 1 לשלם להן שליש משכרן החודשי המוסכם והיתרה ( שני שליש) בתוך תקופה של שנתיים. התובעות סירבו להצעה זו.
בחודש פברואר 2013 הועבר ניהול בית הספר לעמותת " אדני בניה" ששילמה את שכרן של התובעות החל מחודש פברואר 2013 ואילך.
הנתבעת הנפיקה לתובעות תלושי משכורת של חודש ספטמבר 2012 בלבד.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת שילמה לתובעת 1 סך של 7,950 ₪ ולתובעת 2 סך של 4,210 ₪ בגין שכר עבודה עבור כל תקופת עבודתן אצלה.
ההליכים
התביעות הוגשו בהליך של דיון מהיר. מטעם התובעות העידו התובעות בעצמן. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2, שייצג בעצמו את הנתבעים בהליך והיה חתום על כתבי בי- דין שהוגשו על ידי הנתבעים.
התובעות הגישו סיכומיהן בכתב ביום 23.6.14. על אף הארכות שניתנו לנתבעים להגשת סיכומיהם ( עד ליום 20.8.14), עד למועד כתיבת פסק דיננו טרם הוגשו סיכומי הנתבעים. התובעות הגישו בקשה למתן פסק דין על יסוד סיכומיהן בלבד, וכך אנו עושים.

המחלוקות
להלן הפלוגתאות הדורשות הכרעתנו:
האם התובעות זכאיות להפרשי שכר ודמי נסיעות בגין תקופת עבודתן ובאיזה שיעור? בתוך כך, האם הנתבעים חבים בתשלום שכרן של התובעות עבור חודש ינואר 2013, בשים לב לכך שהתובעות המשיכו להתייצב בעבודתן חרף פיטוריהן שנכנסו לתוקף ביום 3 1.12.12? כמו כן, האם התובעת 1 זכאית לתוספת חינוך בשים לב לעבודתה כמחנכת כיתה ובאיזה שיעור?
האם התובעות זכאיות לפיצויי הלנת שכר או שמא לנתבעים עומדת טענה הגנה טובה?
האם התובעות זכאיות לפיצויים בגין פיטורים ללא שימוע ובאיזה שיעור?
שכר עבודה ודמי נסיעות
התובעת 1 עתרה לתשלום בסך 15,550 ₪ בגין הפרשי שכר ודמי נסיעות עבור תקופת עבודתה. בסכום זה כללה התובעת תביעה לתשלום תוספת בגין חינוך כיתה בסך 300 ₪ לחודש (סה"כ 1,500 ₪ בגין כל תקופת העבודה) .
בסיכומיה הקטינה התובעת 1 את סכום תביעתה בגין שכר עבודה ודמי נסיעות לסך של 11,195 ₪ בצירוף 1,500 ₪ עבור תוספת חינוך.
התובעת 2 עתרה לתשלום בסך 7,240 ₪ בגין הפרשי שכר ודמי נסיעות עבור תקופת עבודתה.
בסיכומיה הקטינה התובעת 2 את סכום תביעתה בגין שכר עבודה ודמי נסיעות לסך של 6,615 ₪.
הנתבעים לא סיפקו כל הסבר ענייני לאי תשלום שכר עבודתן של התובעות בהתייחס לחודשים ספטמבר 2012 עד חודש דצמבר 2012. בהתייחס לחודש ינואר 2013 טען הנתבע 2 כי התובעות פוטרו מעבודתן והן הגיעו לעבודתן מרצונן החופשי מבלי שהן התבקשו לעשות כן.
כמבואר לעיל, אין מחלוקת כי שכרן השעתי עמד על 35 ₪ לשעה. מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי התובעת 1 עבדה בהיקף של 23 שעות שבועיות ולפיכך השכר המגיע לה עבור חודשים ספטמבר עד דצמבר 2012, לגביהם אין מחלוקת כי מגיע לה שכר עבודה, הוא סך של 7,334 ₪ ( לפי תחשיבה המתוקן בסיכומיה המקובל עלינו- שכר חודשי בסך 3,821 ₪ הכולל תשלום בגין דמי נסיעות מלא בסך 400 ₪ לבית שמש כפול 4 חודשים = 15,284 ₪ בניכוי הסכום ששולם לה על ידי הנתבעת 2 בסך של 7,950 ₪).
התובעת 2 עבדה בהיקף של שני ימי עבודה בשבוע. בסיכומיה היא תבעה שכר לפיה היקף עבודה של 12 שעות שבועיות, שלא נסתר על ידי הנתבעים. בהתאם להיקף עבודתה של התובעת 2, השכר המגיע לה עבור חודשים ספטמבר עד דצמבר 2012 הוא סך של 2,165 ₪ לחודש ובסה"כ 4,450 ₪ ( לפי תחשיבה המתוקן בסיכומיה המקובל עלינו סך של 2,165 ₪ לחודש הכולל תשלום דמי נסיעות חלקי לבית שמש כפול 4 חודשים = 8,660 ₪ בניכוי הסכום ששולם לה על ידי הנתבעת בסך 4,210 ₪).
הנתבע 2 העיד בדיון מיום 10.6.14 כי לתובעות שולם שכר מלא עבור חודשים ספטמבר- אוקטובר 2012 ומחצית השכר בגין חודש נובמבר 2012 ( עמוד 11, שורות 27-28).
בהתייחס להפרשי השכר שנותרה הנתבעת 1 חייבת לתובעת 1, העיד הנתבע 2 כי "לגב' גריבי נשארה יתרה של 1,500 ₪ עבור נובמבר, שולם לה סך של 1,700 ₪. עבור דצמבר הסכום המלא של 3,225 ₪ כולל נסיעות" (עמוד 15, שורות 21-23).
בהתייחס להפרשי השכר שנותרה הנתבעת 1 חייבת לתובעת 2, העיד הנתבע 2 כי "עבור חודש נובמבר היה מגיע לה עוד 821 ₪ ועבור חודש דצמבר היה מגיע לה 1,680 ₪" (עמוד 15, שורות 27-28).
יצוין כי תחשיב התובעות בסיכומיהן המבוסס על שכרן השעתי המוסכם עדיף עלינו מעדות הנתבע 2 שלא נתמכה בכל ראיה אחרת או כל תחשיב נגדי .
לשאלת בית הדין מדוע לא שילמה הנתבעת 1 לתובעות את הפרשי השכר בהן הודה הנתבע 2 בעדותו בבית הדין, השיב הנתבע 2 כי ( עמוד 16, שורות 3-9):
"ת. ציינתי גם בכתב ההגנה ואמרתי שנעשה ניסיון מצידי לעלות את בית הספר על דרך המלך, השקעתי סכומים, רק שכר המורות ששולם עמד על 150,000 ₪. העמותה השקיעה על שיפוצים והחזקה. הגענו לסכום של 250,000 ₪ שהוצא על בית הספר. הציפייה היתה שנקבל רשיון לבית הספר ואז יוזרם כסף לבית הספר. לא היתה כוונה להוציא כסף. מה שבפועל קרה, לא רק שלא קיבלתי את הכסף. הלכה הגב' צדקה והוציאה רשיון בעורמה וקיבלה את כל הכספים שמגיעים לבית הספר מחודש ספטמבר. וכאילו שום דבר לא קרה. לא הרגשתי שאני אמור לבוא ולשלם מעבר לנזקים שכבר שולמו."
איננו מקבלים את הסברו של הנתבע 2 כי הוא " לא הרגיש" מחויבות לשלם לתובעות את שכרן לאחר שעמותת אדני בניה הוציאה רישיון לניהול בית הספר וקיבלה את הכספים המגיעים לבית הספר מחודש ספטמבר 2012. מעבר לכך שטענה זו לא הוכחה, הרי שממילא לא היה בכך על מנת " לשחרר" את הנתבעת 2 ממחויבותה כמעסיקה לשלם לתובעות את שכרן, לכל הפחות בהתייחס לתקופת העבודה מחודש ספטמבר 2012- דצמבר 2012, לגביה הנתבעת אינה חולקת.
החלטנו לקבל את תביעת התובעות לתשלום שכר עבודה עבור חודש ינואר 2013 בשים לב לכך שמהראיות והעדויות שהובאו לפנינו עולה כי גם לאחר מועד מסירת הודעת הפיטורים ביום 30.12.12 ( שנכנסה לתוקף יום למחרת) התקיים בין הצדדים משא ומתן בעניין המשך עבודתן של התובעות בבית הספר ( הדבר עולה גם מהצעת הנתבע 2 מיום 14.1.13 לתובעות אותה הן דחו כמבואר לעיל). אנו סבורים כי התנהגות הנתבעת 1 שבאה לידי ביטוי בקיום משא ומתן להסדרת התנאים להמשך עבודת התובעות מהווה ביטוי להסכמתה להמשך העסקתן לאחר מועד הפיטורים. יתרה מזו, העובדה כי הנתבעים הביעו מורת רוח נגד ה"שביתה" שנקטו התובעות ביום חלוקת התעודות בחודש ינואר 2013 מחזקת מסקנה זו.
על יסוד האמור לעיל אנו קובעים כי לתובעת 1 מגיעים הפרשי שכר עבודה ודמי נסיעות בגין תקופת עבודתה מחודש ספטמבר 2012 עד חודש ינואר 2013 בסך של 11,155 ₪ ( לפי חישוב 7,334+ 3,821 ₪).
התביעה של התובעת 1 לתוספת חינוך בסך 1,500 ₪ נדחית בשים לב לכך שהיא לא הוכחה. התובעת אישרה בעדותה בבית הדין כי לא הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם לה תוספת בגין חינוך ( עדותה בעמוד 8, שורות 13-16).
לתובעת 2 מגיעים הפרשי שכר עבודה ודמי נסיעות בגין תקופת עבודתה מחודש ספטמבר 2012 עד חודש ינואר 2013 בסך 6,615 ₪ ( לפי חישוב 4,450 ₪ +2,165 ₪).
פיצויי הלנת שכר
התובעות עתרו לחיוב הנתבעים בפיצויי הלנת שכר.
הנתבעים טענו כי השכר לא שולם לתובעות עקב טעות כנה.
כפי שפירטנו לעיל, הנתבע 2 אישר בעדותו בבית הדין כי הנתבעת 1 נותרה חייבת לתובעת 1 בגין הפרשי שכר עבור מחצית חודש נובמבר - סך 1,500 ₪ ועבור חודש דצמבר שכר מלא בסך 3,225 ₪. כן אישר הנתבע 2 כי הנתבעת 1 נותרה חייבת לתובעת 2 בגין הפרשי שכר עבור מחצית חודש נובמבר סך של 821 ₪ ועבור חודש דצמבר סך של 1,680 ₪.
אין צריך להכביר במילים על החשיבות של הזכות לקבלת שכר עבודה במלואו ובמועד הקבוע בחוק. אף במקורותינו נקבע האיסור להלין את שכרו של העובד: " לֹא-תַעֲשׂק אֶת-רעך ולֹא תִגְזֹל לֹא-תָלִין פְּעלַּת שׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר" (ויקרא פרק י"ט, פסוק י"ג).
התכלית של פיצויי הלנה שנקבעו בסעיף 17 לחוק הגנת השכר , התשי"ח-1958 (להלן- "חוק הגנת השכר"), היא להבטיח את תשלום שכרו של העובד במלואו ובזמן הנקוב לכך בחוק על ידי הרתעת המעסיק שאינו ממלא את חובתו באמצעות הטלת סנקציה כספית גבוהה. תכלית נוספת היא לפצות את העובד על ההוצאות שנגרמו לו כתוצאה מהלנת שכרו (הצורך להלוות כספים, לשלם ריבית וכדומה).
אמנם, על הנתבע המבקש הפחתת פיצויי הלנה מוטל הנטל להוכיח את התקיימות אחת מההגנות הקבועות בסעיף 18 לחוק הגנת השכר. מלשון סעיף 18 לחוק הגנת השכר עולה לכאורה כי בית הדין אינו מוסמך להפחית את פיצויי ההלנה בהיעדר הוכחה של אחת ההגנות שנקבעו . עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שיש להעניק לבית הדין שיקול דעת להפחית את פיצויי ההלנה על מנת לאזן בין חומרת הלנת השכר והצורך להרתיע מעסיקים מפני הלנת שכר לבין הצורך למנוע קריסתם של עסקים בעקבות הטלת פיצויי הלנה מלאים (ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות נ' ג'וליה מימון, ניתן ביום 29.11.00; ע"ע 1242/04 עיריית לוד נ' אבלין דהן ואח', ניתן ביום 28.7.05 ).
איזון ראוי ומידתי בין חומרת הלנת שכרן של התובעות מזה לבין חומרת הסנקציה של השתת פיצוי הלנה מזה, מחייב לדעתנו הפחתת שיעור פיצוי הלנת השכר מן השיעור המירבי שנקבע בחוק, והעמדת תשלום פיצוי ההלנה לתובעת בסכום של 10,000 ₪ ולתובעת 2 בסכום בסך 5,000 ₪. סכומים אלה לוקחים בחשבון גם את סוג המעסיק , תחום פעילותו ומקורות המימון לפעילותו (ע"ע 357/06 ק.ל.ע נ' קרן השתלמות לעובדים סוציאליים בע"מ נ' מועצה מקומית פקיעין, ניתן ביום 9.6.09).
פיצויים בגין פיטורים ללא שימוע
התובעות עתרו לפיצויי בסך של 2,000 ₪, כל אחת בגין פיטורים ללא שימוע.
לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו לפנינו החלטנו לדחות את תביעתן של התובעות לפיצויים בגין פיטורים בהיעדר שימוע לאחר ששוכנענו כי התובעות ידעו כי העסקתן על ידי הנתבעת 1 היא לתקופת ניסיון בת ארבעה חודשים ( עד סוף שנת 2012) במהלכה ייעשה ניסיון להוציא רישיון להפעלת בית הספר מול מעיין החינוך העצמאי התורני.
גרסת הנתבעים לפיה העסקת התובעות היתה לתקופת ניסיון נתמכה במכתבי הפיטורים מיום 30.12.12.
התובעת 1 הודתה בעדותה בבית הדין ב"מקצת" מגרסת הנתבעים ( עמוד 7, שורות 3-4):
"...ידעתי שנכנס למנהל החינוך התורני הם ישלמו ועד אז אתה תשלם. מי שמנהל בפועל הוא משלם."
גם התובעת 2 אישרה בעדותה בבית הדין כי היא ידעה כי הנתבעת 1 פועלת לקבלת רישיון הפעלה לבית הספר האמצעות מעיין החינוך העצמאי התורני ( עמוד 10, שורות 6-8):
"ש. האם ידעת שבית הספר אמור להכנס למעיין החינוך התורני?
ת. ידעתי שאתה מנסה להכנס. אתה אמרת לי שאתה מנסה להכנס. למדתי לתואר ראשון בהוראה ורציתי לקבל החזר לשכר לימוד דרך משרד החינוך אז אני צריכה אישור מהמעביד שיחתום לי. באותה פגישה אמרת לי שאתה מנסה להכנס ובינתיים לא כדאי לי שתחתום."
עדויות התובעות לפיהן הן לא ידעו כי עבודתן היא לתקופת ניסיון לא הייתה מהימנה עלינו ולעניין זה אנו מעדיפים את גרסת הנתבעים שהייתה עקבית ולא נסתרה. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי עם קבלתן לעבודה נאמר לתובעות במפורש כי עבודתן היא לתקופת ניסיון של ארבעה חודשים במהלכה הנתבעת תנסה להוציא רישיון להפעלת בית הספר באמצעות מעיין החינוך העצמאי התורני.
לעניין זה העיד הנתבע 2 בבית הדין ( עמוד 12, שורות 22-29):
"ש. היית מנהל שם?
ת. אני בסוף חודש יוני 2012 חתמתי הסכם מול הרב יואב דלאל ועמותת בנות הדסה שבהן אני הסכמתי בשם העמותה הנתבעת לקחת לידי מידי עמותת בנות הדסה את האפשרות לנהל הליכים מול מעיין החינוך התורני או לחילופין מול משרד החינוך על מנת לקבל רישיון הפעלה לבית הספר. ההסכם הותנה בכך שבמהלך 4 חודשים ראשונים, עד סוף חודש דצמבר 2012, אם המאמצים לא צלחו ולא הצלחתי להכניס את בית הספר למעיין החינוך התורני, הזכות היתה בידי או בידי הנתבעת לסיים את ההתקשרות עם בנות הדסה ולהחזיר את השרביט לעמותת בנות הדסה. שהיא למעשה עד סוף שנת הלימודים היתה הבעלות הרשמית וקיבלה רשיון ממשרד החינוך."
הנתבע 2 העיד כי לא היה מקום לערוך לתובעות שימוע שכן החלטת הפיטורים באה על רקע החלטת הנתבעת 1 למשוך את ידה בתום תקופת הניסיון שנקבעה להוצאת רישיון להפעלת בית הספר ( עמוד 14, שורות 9-14):
"ש. נכון שלא עשית שימוע לתובעות?
ת. לא. היות שתקופת הסתיימה לא עשיתי לה שימוע. שימוע עושים שיש טענה שבבסיסה יכולה להשתנות ההחלטה. בגלל שההחלטה היתה בעקבות כך שהעמותה מושכת את ידה ואי אפשר לקיים את בית הספר לא היה זכות לשימוע.
ש. זה לא שהן היו בנסיון.
ת. גם הן היו בנסיון."
הנתבע 2 לא נחקר על טענת הנתבעים לפיה נאמר לתובעות באופן מפורש כי העסקתן היא לתקופת ניסיון במהלכה ייעשה ניסיון על ידי הנתבעת 1 להוציא רישיון להפעלת בית הספר באמצעות מעיין החינוך העצמאי התורני ועדותו בעניין זה היתה מהימנה עלינו והיא לא נסתרה.
על יסוד האמור לעיל, אנו דוחים את תביעות התובעות לפיצויי בגין פיטורים ללא שימוע.
חיובו האישי של הנתבע 2
התובעות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן להוכיח כי בעניינן מתקיימת אחת מהעילות המצדיקות את חיובו האישי של הנתבע 2. מהראיות והעדויות שהובאו לפנינו עולה כי כל הפעולות בהן נקט הנתבע 2 נעשו במסגרת תפקידו כמנהל הנתבעת 1 ולא באופן שיש בו על מנת להונות אותן או לקפח את זכותן.
אשר על כן, התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

סוף דבר
התביעות מתקבלות באופן חלקי. הנתבעת 1 תשלם לתובעות את הסכומים הבאים:
לתובעת 1, גב' יפה גריבי, סך של 11,155 ₪ בגין הפרשי שכר עבודה ודמי נסיעות.
לתובעת 1, גב' יפה גריבי, סך של 10,000 ₪ בגין פיצויי הלנת שכר.
לתובעת 2, גב' הודיה אליהו, סך של 6,615 ₪ בגין הפרשי שכר עבודה ודמי נסיעות.
לתובעת 2, גב' הודיה אליהו, סך של 5,000 ₪ בגין פיצויי הלנת שכר.
הנתבעת 1 תשלם לתובעות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט

נציג הציבור אברהם שלו – דעת מיעוט בנושא הנתבע 2
נתבע 2 פעל באופן סדרתי בצורה לא ראויה ולא הודיע מראש כי בכוונתו לשלם פחות מתעריף משרד החינוך.
אין להאמין כי נתבע 2 פעל כך בשליחות שמונה מייסדי העמתוה.
אשר על כן מתקבלת באופן חלקי תביעות שתי התובעות נגד הנתבע 2 כדלקמן:
לתובעת 1 גב' גריבי ישלם הנתבע 2 1,500 ₪ הלנת שכר.
לתובעת 2 גב' אליהו ישלם הנתבע 2 1,000 ₪ הלנת שכר.
הנתבע 2 ישלם לתובעות 1,000 ₪ שכ"ט עו"ד.

__________________
נציג ציבור

הוחלט בדעת רוב כאמור בפסק דינם של השופט גולדברג ונציג הציבור מר חיים בריל, כאמור בסעיפים 55-56 לעיל.
ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, כ"א אלול תשע"ד, (16 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט