הדפסה

גרוס - בהרי (1999) בע"מ נ' שמרלינג - סינכרו הנדסת אנרגיה בע"מ

בפני
כב' השופט אורן שוורץ – סגן הנשיאה

התובעת

גרוס - בהרי (1999) בע"מ
על ידי ב"כ עוה"ד ארנון גרפי וברי וורם

נגד

הנתבעת
שמרלינג - סינכרו הנדסת אנרגיה בע"מ
על ידי ב"כ עו"ד משה שפורן

פסק דין
הרקע לתביעה:

1. עניינה של התביעה שלפניי בסולר לגנראטורים שסיפקה התובעת לנתבעת בין החודשים ינואר-מרץ 2010. לטענת התובעת לא שולמה לה התמורה בגין הסולר ועל כן עתרה לחייב את הנתבעת בתשלום החוב בסך 866,419 ₪. עוד עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בסך 870,000 ₪ בגין נזקים עקיפים שנגרמו לה כתוצאה מאי תשלום החוב. סכום התביעה הועמד על סך 1,736,419 ₪.

עיקר טענות התובעת:

2. התובעת הנה חברה העוסקת בשינוע ואספקת דלקים לגופים שונים ברחבי הארץ. הנתבעת הנה חברה העוסקת באספקה, התקנה והשכרת דיזל גנראטורים ומתן שירותים נלווים.

3. בחודש ספטמבר 2009, לאחר משא ומתן בין נציגי התובעת לבין נציגי הנתבעת, סוכם כי התובעת תספק לנתבעת סולר באופן שוטף, על פי הזמנותיה ובהתאם לנהלים ברורים וקפדניים של הנתבעת.

4. התובעת פעלה על פי כלליה הנוקשים של הנתבעת וסיפקה את הסולר המבוקש. כל פריקת סולר שבוצעה על ידי התובעת, לוותה בפיקוח של מפקח מטעם הנתבעת. בסופה של כל פריקה, אישר המפקח את קבלת הסולר על גבי תעודת משלוח.

5. בחודש אפריל 2010 החלה הנתבעת להתלונן על "בעיות", חסרים ואי סדרים באספקת הסולר. תלונות אלה ייחסה הנתבעת לתובעת או מי מעובדיה והודיעה כי עד אשר תערוך בירור בעניין זה, יעוכבו תשלומים המגיעים לתובעת בגין אספקת סולר בין החודשים ינואר-מרץ 2010.

6. לנוכח תלונות הנתבעת, ערכה התובעת בדיקות מול עובדיה. עוד ערכה התובעת בדיקות ביחס לכיול המשאיות שהובילו סולר. בדיקות אלה נמצאו תקינות לחלוטין.

7. בחודשים מאי ויוני, על סמך החשדות שנתעוררו אצל הנתבעת, העבירה האחרונה לתובעת תשלום חלקי בלבד עבור הסולר שסופק לה בין החודשים ינואר-מרץ. בכך ביצעה הנתבעת קיזוז אסור ובלתי מבוסס ונותרה חייבת לתובעת סך 811,419 ₪.

8. אי תשלום החוב נעשה בניגוד לחובת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים"). מעשיה של הנתבעת אף עולים כדי רשלנות, גזל ותרמית כאמור בסעיפים 35, 52 ו-56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

9. מטעמים אלה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום סכום החוב, בתוספת נזקים שנגרמו לה כתוצאה מאי תשלום החוב בסך 1,736,419 ₪.

עיקר טענות הנתבעת:

10. הנתבעת התחייבה לספק לאתרי חברות סלולר מערכות גנראטורים כולל מיכלי סולר ואביזרים נלווים. עוד התחייבה הנתבעת לדאוג להבטחת פעילותן השוטפת והתקינה של מערכות הגנראטורים בכל עת ובכלל זה: תדלוק שוטף של מיכלי הדלק, שירותי אחזקה ותיקון המערכות במידת הצורך.

11. לאחר משא ומתן שהתנהל בין התובעת לנתבעת וגיבוש הסכמות באשר לאופן ותנאי אספקת הדלק, החלה הנתבעת להזמין שירותי תדלוק לאתרי הסלולר מהתובעת.

12. בין התובעת לנתבעת נקבע כי כל עוד אספקת הדלק על ידי התובעת תתבצע לשביעות רצון הנתבעת, תמשיך האחרונה להזמין שירותי תדלוק מהתובעת.

13. בתחילת חודש מרץ 2010, לאחר בדיקת חשבוניות חודש ינואר 2010, הבחינה הנתבעת שהיקף החיובים בגין צריכת הדלק של מערכות הגנראטור המוצבות באתרי הסלולר גבוה באופן ניכר מהרגיל. כך, בדיקה שערכה הנתבעת העלתה כי היקף החיובים שהוצאו על ידי התובעת חרג בלמעלה מ-150,000 ליטר.

14. בשל חשש למעורבות התובעת או מי מטעמה בחיוב העודף ועד לבירור מעמיק בעניין זה, חדלה הנתבעת, החל מיום 22.3.10, להזמין שירותי דלק מהתובעת.

15. בדיקה שערכה הנתבעת לעניין חיובי הדלק שהוציאה התובעת לאורך תקופת ההתקשרות בין הצדדים העלתה כי קיימים פערים ניכרים בין היקף החיוב במהלך התקופה שבה סיפקה התובעת דלק לאתרי הסלולר לבין התקופה שקדמה לה.

16. מאחר שהנתבעת לא שינתה מהנוהג שקדם להתקשרות עם התובעת, הרי שהחריגה בחיובי הדלק הינה תוצר של פער בין כמות הדלק שסופקה בפועל לאתרי הסלולר לבין הכמות שנטען כי סופקה על סמך נתוני המדידה שערכה התובעת במהלך האספקה.

17. חריגות אלה יש לייחס לתובעת או מי מטעמה כמי ששולטת ואחראית לדאוג לתקינות מערכת אספקת הדלק.

18. נוכח האמור, ניכתה הנתבעת מתוך סך החשבוניות שהוגשו לה לתשלום על ידי התובעת סך 811,419 ₪ כולל מע"מ. סכום זה שווה ערך ל-150,000 ליטרים סולר שהתשלום בגינם נגבה מהנתבעת ביתר, על פי מחירי הדלק שתואמו בין הצדדים מעת לעת.

19. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מטעם התובעת: מר זוהר בהרי - בעל מניות ומנהל בתובעת (להלן: "מר בהרי"); אינג' זיידן יעקב - מי שערך חוות דעת עבור התובעת (להלן: "אינג' זיידן").

מטעם הנתבעת: מר עמוס רטיג - מנכ"ל הנתבעת (להלן: "מר רטיג"); מר חזי קייקוב - מנהל מחלקת שירות בנתבעת (להלן: "מר קייקוב"); מר איציק כהן - מנהל מחסן בנתבעת (להלן: "מר כהן"); מר שמעון כספי - בעלים של חברת ש.כספי פוליגרף חקירות ויעוץ בטחוני ומי שביצע חקירה ובדיקת פוליגרף לעובדי הנתבעת (להלן: "מר כספי"); מר צביקה בלומנקרץ - אחראי חשמל בחברת סלקום (להלן: "מר בלומנקרץ"); מר גרגורי חנונקין -מנהל מחלקת בינוי בחברת מירס תקשורת בע"מ (להלן: "מר חנונקין"); מר ערן פלדמן - מנהל מחלקת הקמת אתרים בחברת פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: "מר פלדמן"); המומחה מר דרור נדם - מי שערך חוות דעת עבור הנתבעת (להלן: "מר נדם").

דיון והכרעה:

20. המחלוקת העיקרית בין הצדדים לתובענה דנן מתמקדת בכמות הסולר שסופקה על ידי התובעת לנתבעת.

21. לטענת התובעת הסולר סופק לנתבעת, בהתאם להזמנתה ותועד בתעודות משלוח חתומות על ידי נציג מטעם הנתבעת.

22. מר בהרי, בעל מניות ומנהל בתובעת, הסביר שקיימות שתי דרכים לאספקת סולר: "יש שתי דרכים לקבל סולר: או בתאים סגורים או לפי מונה. הלקוח מחליט באיזה דרך לקבל את הסולר". [פר' עמ' 12, ש' 25-26].

23. לדבריו, אספקת הסולר על ידי התובעת מול לקוחותיה, ללא יוצא מן הכלל, מתבצעת באמצעות נהלים ברורים וקפדניים: "...כשלקוח מזמין סולר ואני שולח את הנהג למחרת לתת לו סולר, אחד הכללים הברורים שאי אפשר לעבור עליהם, שאותו בחור שמקבל את הסולר, לא משנה מי הלקוח, יעמוד ליד הנהג, לא יעזוב אותו לשניה, יפקח על הנהג" [פר' עמ' 12, ש' 23-25].

24. כך, בעת אספקת הסולר לאתרים שונים בהתאם לבקשת הנתבעת, נכח תמיד נציג מטעמה. נציג זה ווידא שטרם אספקת הסולר, היה מונה המיכלית מאופס. הנציג פיקח על ביצוע האספקה ובתומה חתם על תעודת משלוח, כדלקמן:

"שמרלינג התעקשו למלא את המיכלים שלהם עד שיישפך הסולר. היו מצבים שהנהג לא יכול לראות את המיכל אז הטכנאי עומד ליד המיכל ומשתדלים תמיד להיות בקשר עין רציף, איך שזה נשפך. אין להם דרך לאמוד את הכמות שיש בתוך המיכל. אין להם מדידים. ברגע שהמיכל מלא הוא היה מסמן לו להפסיק את התדלוק, עוצר את הברז ואז מגיע לחתום על התעודה, רואה את המונה, מדפיס אותה, וחותם על תעודת משלוח".

[פר' עמ' 13, ש' 6-11]

25. כל תעודת משלוח כללה פירוט של תאריך אספקת הסולר, כמות הסולר שסופק (בליטרים), שם האתר אליו סופק הסולר, מספר רכב התדלוק, שם הנהג המתדלק וחתימה ושם של מקבל הסולר בהתאם להזמנה [נספחים 1-6 ל- ת/1].
26. לדברי מר בהרי, במרבית המקרים, כמות הסולר הוטבעה על גבי תעודת המשלוח באופן אוטומטי באמצעות המונה.

27. בסוף כל חודש התבצעה התחשבנות בין מנהלי התובעת לבין הנתבעת ביחס לכמויות הסולר שסופקו לנתבעת. התשלום התבצע בשוטף פלוס 60.

28. מר בהרי הסביר כי "כל הזמן בעצם, המיכליות שלי נתונות לבדיקות של מכון התקנים" [פר' עמ' 14, ש' 1]. לאחר טענת הנתבעת לחסרים של כ- 150,000 ליטר "שלחתי שוב פעם את המונים שלי, את המונים של המיכליות לכיול. למרות שפעם בשנה אנו שולחים את המונים לכיול...אני דיברתי עם הנהגים שלי, עשיתי את הבדיקות שלי, בדקתי כמויות סולר שקניתי ומכרתי" [פר' עמ' 14, ש' 2-5].

29. הנתבעת לא התכחשה לאספקת הסולר על ידי התובעת, באופן בו תיאר אותו מר בהרי.

30. מעדותם של מר עמוס רטיג - מנכ"ל הנתבעת, מר חזי קייקוב - מנהל מחלקת שירות בנתבעת ומר איציק כהן, מנהל מחסן בנתבעת, עולה כי בין הצדדים לתביעה זו אכן נהג נוהל עבודה קפדני לאספקת סולר.

31. מר קייקוב העיד שכאשר מיכל הסולר הגיע לכ-1/3 מכמות הסולר, היה טכנאי מטעם הנתבעת מעביר למר קייקוב הזמנה. מר קייקוב היה בודק את ההזמנה, מאשר אותה ומעבירה למר איציק כהן, מנהל מחסן בנתבעת. מר כהן היה בודק את ההזמנה אף הוא, מעבירה לתובעת ומתאם עימה את מועד אספקת הסולר.

32. מר רטיג אישר שאספקת הסולר לכל אתר נעשתה תמיד בנוכחות נציג מטעם הנתבעת [פר' עמ' 40, ש' 20-21]. לכן, במועד שנקבע לתדלוק, נפגש נהג התובעת עם טכנאי הנתבעת. על פי הנוהל, נהג התובעת היה מכניס תעודת משלוח ריקה למקום המיועד, מאפס את מונה הדלק ומתחיל את פעולת התדלוק בנוכחות הטכנאי.

33. בהתאם להוראת טכנאי הנתבעת, הופסקה פעולת התדלוק. תעודת המשלוח נחתמה באופן אוטומטי על ידי מונה הדלק (באמצעות הטבעה) וכן על ידי טכנאי הנתבעת.

34. תעודת המשלוח החתומה הועברה חזרה למר קייקוב, אשר היה מאשר אותה בחתימתו ומעבירה למר כהן להמשך טיפול. מר כהן הסביר שבשלב זה היה בודק כי הופעל מונה וכי המונה היה מאופס.

35. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים אני סבור שהתובעת הוכיחה כי סיפקה את הסולר, כפי שסוכם בינה לבין הנתבעת:

ראשית, התרשמתי לחיוב מעדותו של מר בהרי. עדותו הייתה ברורה ומשכנעת. מר בהרי הסביר שבאופן כללי אספקת הסולר על ידי התובעת מתבצעת בהתאם לנהלים קפדניים ביותר. אספקת הסולר לנתבעת בוצעה על פי נהלים אלה וכללה אף את דרישת הנתבעת למלא את מיכל הסולר "עד שישפך הסולר". כך סופקה לנתבעת בכל פעם כמות הסולר שדרשה. גרסה זו חוזקה על ידי עדותם של מר רטיג, מר קייקוב ומר כהן. מר כהן אף אישר כי במהלך התקופה שהתובעת סיפקה סולר לנתבעת, לא הייתה חריגה מהנהלים [פר' עמ' 66, ש' 22-23].

שנית, לתמיכה בטענותיו צירף מר בהרי תעודות משלוח של סולר לנתבעת לחודשים ספטמבר 2009 - מרץ 2010. על גבי תעודות המשלוח צוין תמיד שמה של הנתבעת כמזמינה, כתובת האתר אליו סופק הסולר, מועד האספקה, כמות האספקה וחתימה ושם של המקבל, קרי נציג הנתבעת. תעודת משלוח מהווה ראייה אותנטית ובעלת משקל רב, המציינת שהתבצעה אספקה של סחורות או של שירותים [ראו לדוגמא: ע"א (נצ') 246/98 אלי ברנר נ' קבוץ גבת (ט.פ.) (1999)]. מכאן שיש בתעודות המשלוח כדי לחזק את גרסתו של מר בהרי שהתובעת אכן סיפקה את הסולר כנדרש.

שלישית, מר בהרי הסביר בתצהירו שהתובעת סיפקה סולר לנתבעת באמצעות חמש משאיות. מנגנוני המנייה של משאיות אלה, כמו כל יתר מיכלי משאיות התובעת, עברו כיול בהתאם להוראות הדין. משאיות אלה טופלו על ידי קצין בטיחות בתובעת, עברו בדיקות של מכון התקנים וקיבלו רישיון "מוביל סולר" ממשרד התחבורה. עדות זו, שלא נסתרה, מהווה חיזוק נוסף לאותנטיות הכמויות הנקובות בתעודות המשלוח שנחתמו על ידי נציגי הנתבעת.

36. לטענת הנתבעת, לאחר בדיקה שערכה התגלו אי התאמות בין כמות הסולר שסופקה "על גבי מסמכים" לבין כמות הסולר שסופקה בפועל. הלכה למעשה מדובר בטענה לאי התאמה של הממכר בהתאם לסעיף 11(1) לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר").

37. את גילוי אי ההתאמות תיאר מר רטיג כדלקמן: במהלך חודש מרץ 2010 הובאה לעיונו חשבונית מרכזת שהוציאה התובעת עבור דלקים שסופקו לאתרי סלולר במהלך חודש ינואר 2010. כשבדק את החשבונית, הבחין שהיקף החיובים בה גבוה מהרגיל וכי הוא קרוב לסך התמורה המשולמת לנתבעת על ידי חברות הסלולר.

38. מבדיקות שערכה הנתבעת לעניין זה, עלו הממצאים הבאים: היקף החיובים על פי חשבוניות דצמבר 2009 עד ינואר 2010 גבוה באופן חריג בהשוואה לחשבוניות קודמות שהנפיקה התובעת; קיימת עליה בהיקף צריכת הדלק בתקופה שבה סיפקה התובעת דלק לבין התקופה שקדמה לה; דרישות התשלום של התובעת, כללו חיוב עודף בכמות של כ-150,000 ליטרים.

39. כדי להסיר חשד מליבו שמא אי ההתאמות נבעו ממחדל של אחד מעובדי הנתבעת, שלח מר רטיג, את עובדיו לבדיקת פוליגרף. לדבריו: "שלחתי אותם לפוליגרף כדי לוודא לפני שאני עושה צעד כלשהוא, לוודא עד כמה שאני יכול, אם יש מישהו אשם בחברה, לפני שאני נוקט באיזה צעדים כלפי חוץ" [פר' עמ' 39, ש '11-13].

40. מר רטיג הסביר שבזמן הרלוונטי לתובענה דנן, היו באתרים "6 טכנאים או 5 טכנאים..." [פר' עמ' 39, ש' 18]. מלבדם פעלו גם מר קיאקוב, מר כהן ומר רטיג בנתבעת. מר רטיג הסביר שהוא ומר קיאקוב לא עברו בדיקת פוליגרף משום ש "לא אני קבעתי מי ישלח. מי שקבע הוא קצין הביטחון של תעבורה והחוקר החיצוני שלקחתי" [פר' עמ' 39, ש' 25-26]. וכן: "בדקתי את העובדים הרלוונטיים. לשאר העובדים לא הייתה נגיעה לאתרים" [פר' עמ' 50 ש' 2].

41. מר כספי, מי שביצע את פעולות החקירה ובדיקת הפוליגרף של עובדי הנתבעת, הסביר שההחלטה את מי מעובדי הנתבעת להעביר תחת בדיקת פוליגרף נתקבלה באופן הבא:

"כאשר ישבתי עם התובעת [צ"ל "הנתבעת"-א.ש.] , עם מר יוסי בוקר שהוא הקב"ט של תעבורה...כאשר ישבנו לדבר על התיק, דיברנו על מי לדעתו שווה לחקור, אני אמרתי את מי אני כן רוצה לחקור, וגם דיברנו לבצע בדיקת פוליגרף לגבי אותם נחקרים. גם במהלך השיחה בינינו עלה איזה שהוא חשוד מתעבורה שלדעתו יש לו יד אולי בעניין זה, גם הוא נחקר, גם הוא נבדק, ובעיקר חקרנו את מי שהתעסק עם ההזמנות של הדלק".

[פר' עמ' 52, ש' 21-25]

42. בנוסף, הורה מר רטיג לערוך בדיקה לגנראטורים ומיכלי הדלק שהותקנו באתרי הסלולר כדי לוודא את תקינותם. כמו כן נערך בירור מול חברות הסלולר, על מנת לוודא שלא חל שינוי בציוד התמסורת והתקשורת המצוי באתרי הסלולר או בצריכת הספק החשמל של ציוד התמסורת. בדיקות אלה העלו כי לא קיימת תקלה באתרי הסלולר באופן שיוביל לעלייה בצריכת הדלק.

43. את הנתונים שהיו בידיו, העביר מר רטיג למר דרור נדם, הנדסאי מכונות ומומחה בתחום המנועים והגנראציה. מר נדם ערך עבור הנתבעת שתי חוות דעת. בהתאם לחוות דעתו של המהנדס נדם מיום 12.10.10 [נ/2], שנערכה על בסיס ביקורו בחמישה אתרי סלולר (מתוך 33 אתרים), היקף חיובי הדלק באתרי הסלולר במהלך תקופת אספקת הדלק על ידי התובעת, איננו סביר. עוד העלתה חוות דעתו של המהנדס נדם כי קיימת חריגה המסתכמת בכמות של 152,722 ליטרים.

44. לנוכח ממצאים אלה, ובשל חשש למעורבות מי מטעם התובעת בחיוב העודף, הורה מר רטיג למר כהן לעצור את הזמנת הסולר מהתובעת. בנוסף הורה מר רטיג למנהל הכספים בנתבעת לעצור את התשלומים לתובעת עבור חשבוניות חודש ינואר-פברואר 2010.

45 הלכה למעשה קיזזה הנתבעת תמורה בגין 150,000 ליטרים של סולר, אשר על פי בדיקתה מהווים כמויות חורגות של סולר שלא סופקו למתקניה בפועל [פר' עמ' 38 ש' 30-31, פר' עמ' 39 ש' 1]. את הקיזוז הורה מר רטיג לבצע משום ש "בשלב הזה עלה על דעתי שאני כמנהל חברה ואני צריך לדאוג לאינטרסים שלה, אם יש חדש אני צריך למזער את הנזקים" [פר' עמ' 48, ש' 1-2].

46. זכות הקיזוז מעוגנת בסעיף 20 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970, ובסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. הנטל להוכיח את טענת הקיזוז מוטל על הטוען אותה [ע"א (חי') 4576/99 נח הנדסה אזרחית בע"מ נ' עסאף מוחמד סאלח (ט.פ.) (2000)]. אף הנטל להוכיח את טענת אי ההתאמה יחול על הצד הטוען אי התאמה [ראו: איל זמיר, פירוש לחוקי החוזים: חוק המכר, תשכ"ח-1968, תשמ"ז-1987, עמ' 244]. מכאן, שנטל ההוכחה רובץ לפתחה של הנתבעת, הן מבחינת חוק המכר והן מבחינת דיני הקיזוז.

47. מבדיקה של נתוני אספקת הסולר לנתבעת, על פי "שוברי דלק" שנמסרו לנתבעת לאחר כל תדלוק עולה כי היקף צריכת הסולר במהלך תקופת אספקתו על ידי התובעת גבוה בהשוואה לתקופה שקדמה לה ולתקופה מאוחרת לה [נספח 13 ל-נ/3]. הנתבעת לא הציגה עדויות ישירות בדבר אחריותה של התובעת לשינויים בצריכת הסולר, אולם לטענתה השיטתיות בשינויים בצריכה מוכיחים את הקשר של התובעת להגדלה בכמויות הסולר שסופקו לאתר הנתבעת.

48. הנתבעת ביקשה לחזק את טיעוניה בחוות דעתו של מר דרור נדם, מומחה בתחום הגנראציה [נ/1]. מר נדם ערך חוות דעת מפורטת ביותר, במסגרתה ערך תחשיבים לקביעת צריכת הסולר הממוצעת של הגנראטורים באתרי הנתבעת. על פי ממצאיו, בתקופה בה סיפקה התובעת סולר לנתבעת (חודש ספטמבר 2009-חודש מרץ 2010), נוצרה חריגה, המחושבת על פי צריכת הסולר הממוצעת, בהיקף של 152,722 ליטר סולר [ס' 4.5 לנ/1].

49. בהתייחס לטענת התובעת כי כל מוני הסולר במשאיותיה מצויים תחת פיקוח הרשויות ועוברים כיול, הציג מר נדם אפשרות לשיבוש פעולת מוני הדלק באמצעות החדרת בועות אוויר או גזים לחלל המדידה של המונים. פעולת השיבוש יכולה להתבצע, כך אליבא מר נדם, באמצעות ניקוב או שחרור חלקי של צינור לחץ הבקרה של מרחיק האדים והגזים של מערכת המנייה. על פי חוות דעתו של מר נדם, לא ניתן לזהות את התקלה מבלי שתבוצע בדיקת לחצים במערכת, "אלא שגם אם זוהתה התקלה, יוכל מפעיל המערכת לטעון שידו לא הייתה במעל שכן הברגת המחבר התרופפה או לחילופין הצינור נפגע מעצם כלשהו." [ס' 5.15 לנ/1]

50. בחקירתו הנגדית עומת מר נדם עם אפשרויות אחרות שיכולות לגרום לשינוי בצריכה הממוצעת של הסולר.
מר נדם אישר בעדותו שלמערכת המיזוג בכל אתר סלולר ישנה השפעה גבוהה על מידת צריכת הדלק של הגנראטור. לדבריו: "...מיזוג האויר הוא צרכן האנרגיה...המשמעותי ביותר" [פר' עמ' 32, ש' 5-6].

51. עוד אישר מר נדם כי גם למידת השימוש של צרכני הסלולר ולאחזקה ותקינות הגנראטורים יש השפעה על צריכת הדלק. כך, גנראטורים שלא עוברים טיפול בזמן (כל 250 שעות עבודה על פי הוראות היצרן) עלולים לצרוך כמות גבוהה של דלק ביחס לגנראטורים שעברו טיפול בזמן [פר' עמ' 32, ש' 10-16, עמ' 34, ש' 19-20].

52. במהלך עדותו, עומת מר נדם עם תיעוד הטיפולים שעברו הגנראטורים [נספח ג' לחוות דעתו מיום 14.12.11 [נ/1]]. מתיעוד זה עולה כי לעיתים חלפו למעלה מ-250 שעות עבודה בין טיפול לטיפול. בהתייחסו לעובדה זו הסביר מר נדם כדלקמן: "ככלל מה שמצאנו כאן שהטיפולים בוצעו במועדם. יתכן בנסיבות שאין לי מידע לגביהם, שהיו חריגות בתאריכי טיפולים מידי פעם" [פר' עמ' 33, ש' 3-4].

53. בהמשך הסביר מר נדם כדלקמן: "יתכן שאם גנרטור לא טופל במועדו יש חריגה משמעותית מהנחיות היצרן גנרטור יצרוך יותר דלק. אני לא בחנתי האם עובדתית בתקופות שאליהן אתה מתייחס הייתה חריגה כזו בצריכת הדלק" [פר' עמ' 33, ש' 6-8].

54. מר נדם חזר על עמדתו שניתן לשבש פעולת מונה גם לאחר שכויל. יחד עם זאת, מר נדם הודה כי לא ראה ולא בדק את המונים של התובעת ולכן לא ניתן לקבוע שפעולתם שובשה [פר' עמ' 34, ש' 11-18].

55. לשם חיזוק טענתה, זימנה הנתבעת לעדות שלושה עובדי חברות סלולר שונות שבתחומן הופעלו גנראטורים.

56. מר צביקה בלומנקרץ, אחראי חשמל בחברת סלקום, הסביר שהוא משמש כהנדסאי חשמל ואינו "איש גנראטורים". לכן אין לו ידיעה מקצועית לעניין הקשר בין צריכת החשמל לבין פעולת הגנראטור וצריכת הדלק. לדבריו: "לא. אין לי מושג. אנו משלמים מחיר פיקס 365 יום בשנה. כולל מה שמתלווה לזה, החזקה ושירות. אין לי ידיעה אם צריך עוד כך וכך סולר, פחות או יותר. אני יכול רק להשוות. אופן העבודה של האתר, איך הוא מתנהל מול אתרים אחרים דומים" [פר' עמ' 58, ש' 6-13].

57. כשנשאל מר בלומנקרץ האם לכמות המשתמשים ברשת הסלולר יש השפעה על צריכת החשמל, השיב כדלקמן: "אין כמעט השפעה, האתר בנוי ממגברים שעובדים באופן קבוע, והם מהווים את עיקר צריכת החשמל, ההשפעה של השיחות הנכנסות או היוצאות היא קטנה" [פר' עמ' 57, ש' 27-28].

58. מר גרגורי חנונקין מנהל מחלקת בינוי בחברת מירס תקשורת בע"מ, מהנדס בהכשרתו הסביר בעדותו כי בתחום הגנראטורים והדלק "אני מבין אבל לא מומחה עד הפרטים הקטנים של הגנרציה" [פר' עמ' 59, ש' 15-16].
לדבריו, לכמות המנויים בחברת הסלולר ישנה השפעה על צריכת החשמל באתר. כך, ככל שיש יותר מנויים, צריכת החשמל גדלה [פר' עמ' 60, ש' 8-10].

59. מר חנונקין הוסיף שגם למיזוג האוויר ישנה השפעה על צריכת החשמל "אינני יודע באחוזים, אבל זה משפיע הרבה בעונת חורף ועונת קיץ. בעונת קיץ המזגן עובד יותר ואז צריכת החשמל גבוהה יותר מאשר בחורף". הכל תלוי ברמת הטמפרטורה אליה יווסת המזגן, כך שאם בחורף יווסת המזגן ל-16 מעלות ובקיץ ל-24 מעלות, צריכת החשמל תהיה גבוהה יותר בחורף [פר' עמ' 60, ש' 14-19].

60. מר ערן פלדמן, מנהל מחלקת הקמת אתרים בחברת פרטנר תקשורת בע"מ הסביר שמומחיותו היא בתחום בניית אתרים בהיבטים של הנדסה אזרחית. לדבריו: "אני לא מומחה לחשמל" [פר' עמ' 63, ש' 26].

61. יחד עם זאת, "לפי הניסיון שלי, שאני עובד ב-14 השנים האחרונות כמנהל אתרים בפרטנר", ידע מר פלדמן להסביר כי "...הצריכה [צריכת החשמל – א.ש.] לא משתנה, היא משתנה בנקודה אחת ספציפית כל פעם שהמזגן נכנס לעבודה, וזה מתקף של שניות בודדות" [פר' עמ' 62, ש' 8, 12-13].

62. מר בהרי עומת עם טענות הנתבעת כי כמויות הסולר שהוצגו במוני התובעת לא היו אותנטיות, אך דחה האשמות אלה. לגרסתו, לא יתכן שמי מנהגי המשאיות השפיע שלא בידיעתו על קריאת המונה [פר' עמ' 16, ש' 2-4] משום ש"יש לי את הבדיקות שלי שאני עושה לנהגים שלי, יש לי קצין רכב שבודק את הנהגים שלי, את כמויות הדלק שיוצאות. הוא בודק את כל רישיונות המיכליות" [פר' עמ' 15, ש' 5-6].

63. מר בהרי הסביר שמר רטיג הציע לו לערוך בדיקת פוליגרף לנהגים אולם הוא סרב משום ש"אמרו לי שפוליגרף זה לא דבר אמין ב100% ואני לא מוכן בתור בעל החברה לשים את גורל החברה שלי בדבר של אמין ב100%" [פר' עמ' 15, ש' 24-25].

64. לדבריו: "...אני בתור הבעלים של החברה שלי יודע מה נכנס ומה יוצא מהעסק שלי, כל ליטר אני יודע לאן הולך" [פר' עמ' 17, ש' 25-26].

65. התובעת הסתייעה בחוות דעתו של אינג' זיידן יעקב – מומחה בעניין תחנות תמסורת ומערכות גנראציה. אינג' זיידן הסביר בעדותו כי ה"צרכנים", של חברת הסלולר הם "מערכת התקשורת שהיא כוללת את ספקי הכוח ואת האנטנה עצמה שהם ספקים שצורכים זרם ישר בניגוד לזרם חילופין". בנוסף ישנם "מערכות...הקירור והחימום – מיזוג. מערכת תאורה, שקעי השירות שאליהם מחוברים צרכנים ניידים שונים. בכל אתר יש בין 4 ל-20 שקעי שירות. זה לא 1 או 2" [פר' עמ' 23, ש' 10-11, 13-15].

66. לדבריו: "צריכת הדלק של גנרטור היא פונקציה של הצרכנים שנמצאים באתר. כמובן שהצריכה נקבעת הן על פי סוגי הצרכנים, הן על פי עונות השנה, קרי הטמפרטורה, קיץ חורף, וכמובן מאופן התחזוקה והבלאי וכו'...מהניסיון שלי קיימים הבדלים בצריכה בגלל שינוי בפרמטרים פר אתר...אם תבדוק בחודש ינואר ותבדוק צריכה בחודש אוגוסט, השינוי יכול להיות עד 50%" [פר' עמ' 22, ש' 7-9, 13-15].

67. צריכת הדלק בין הצרכנים השונים מתחלקת לדברי אינג' זיידן כדלקמן: "מערכת התקשורת שכוללת ספקים ממותגים ואנטנת התקשורת עצמה. הם צורכים בערך 55% מצריכת האנרגיה של האתר. מערכת המיזוג כ-30%. השאר זה התאורה והשאר, שקעי שירות ומתקני עזר" [פר' עמ' 23, ש' 18-20]. בסעיף 3 לפרק ג' לחוות דעתו [ת/2] ציין אינג' זיידן שבאתרי הסלולר בהם ביקר ישנן יחידות קירור שונות, חלקן גדולות, "העובדות בדרך כלל מסביב לשעון היות וטכנאי החברות מכוונים את התרמוסטט למינימום".

68. בהמשך הסביר אינג' זיידן כי "צריכת האנרגיה של הגנרטור יכולה להגיע עד פי שתיים מהצריכה הרגילה, כלומר עד 100%. ולא 150%. הסיבה לשינויים נעוצה באופי התנהגות הציוד..." ואופן הטיפול בציוד [פר' עמ' 22, ש' 19-21, עמ' 23, ש' 4]. יחד עם זאת, בשלהי חקירתו הנגדית אישר אינג' זיידן כי בהנחה שנתוני הצריכה נכונים, אין זה סביר כי צריכת הסולר תוכפל ואין זה סביר כי צריכה זו שימשה להפעלת הגנראטורים [פר' עמ' 27 ש' 29; פר' עמ' 28 ש' 7-14]. עוד עלה בחקירתו הנגדית של אינג' זיידן, שהפער הסביר בגין המשתנים שציין (צרכני תקשורת, מיזוג אוויר ומתקני עזר) יכול להגיע ל – 10% [פר' עמ' 28 ש' 1-4].

69. העולה מהעדויות שנשמעו לפניי, שאכן חלה עלייה משמעותית באספקת הסולר לחלק מאתרי הנתבעת בתקופה שבין חודש ספטמבר 2009 ועד לחודש מרץ 2010. חלק מהשינויים ניתן לתלות בפעילות שגרתית של אתרי הסלולאר: שינויים בצריכת מיזוג האוויר או שיבוש בפעולות הגנראטורים. יחד עם זאת, גם על פי עמדתו של מומחה התובעת, שינויים אלה יכולים להסביר פער ממוצע של כ - 10% בצריכת הסולר. פער זה מתיישב גם עם הממצאים שעלו מחקירתו של המומחה מר נדם ועם עדותו של מר חנונקין.

70. על פי עדותו של מנהל הנתבעת, מר רטיג, הפער הממוצע שנמצא בצריכת הסולר בתקופה בה סיפקה התובעת עמד על כ - 30% [פר' עמ' 42 ש' 27-31]. מכאן שעדיין נותר פער בלתי מוסבר בשיעור כללי של כ - 20% בצריכת הסולר בתקופה בה התובעת סיפקה את הסולר, ביחס למרבית אתרי הנתבעת. השאלה העומדת להכרעה לפניי, אפוא, האם הוכח שהתובעת אחראית לפער זה.

71. בהקשר זה יש להביא בחשבון, כי משמעות הטלת האחריות על התובעת, ליצירת פערים מהותיים בין הכמות הנקובה בתעודות המשלוח לבין הכמות שסופקה לאתרי הנתבעת, היא האשמתה במרמה, בזיוף מסמכים ובגניבה. להוכחות טענות מסוג זה, בעלות גוון פלילי, נדרש נטל שכנוע במשקל גבוה יחסית למקובל במשפט האזרחי. רק לאחרונה שב ושנה בית המשפט העליון את הדברים הבאים:

"כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות"

[ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי, (פורסם בנבו) (2013). וכן ראו: ע"א 292/64 כהן נ' אשד, פ"ד יט(1) 414, 416 (1965); חוות דעתו של השופט ברק בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 , 606-607 (1986)]

72. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות אני סבור שהנתבעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה, להוכיח שהעלייה בצריכת הסולר בחלק מאתריה מקורו באי ההתאמה בממכר מצד התובעת:

ראשית, כעולה מתצהירו של מר בהרי כל המכליות שפועלות בתובעת נתונות לפיקוח הרשויות ועומדות בדרישות שנקובות בתקנים הרלבנטיים ובהוראות החוק. מידי שלוש שנים נערכת למשאיות בדיקה מקיפה ביותר של מכון תקנים הכוללת: היעדר נזילות, בדיקת תקינות לשסתומים ולצינורות, איטום מכיל וכיול המונה. כל המשאיות שסיפקו סולר לנתבעת מלאו אחר דרישות אלה [ס' 55-61 לת/1]. מר בהרי חזר על גרסה זו גם בבית המשפט. התרשמתי לחיוב מעדותו זו [פר' עמ' 14 ש' 1-9]. יתר על כן, מחוות דעתו של המומחה מר נדם עלה שהתובעת מסרה לנתבעת אישורים לגבי כיול המונים במשאיות ואישורים אלה נבחנו. הנתבעת מצידה לא הציגה כל ראיה או בדל ראייה שהמונים במשאיות התובעת היו בלתי תקינים או שנפלו ברישומי התובעת אי סדרים. מכאן שאני קובע כי גרסתו של מר בהרי, לפיה כל המשאיות שסיפקו סולר לנתבעת היו תקינות מבחינת כיול המונים ומערכת המדידה, לא נסתרה. זוהי נקודת המוצא לבחינת טענתה של הנתבעת.

שנית, מר קייקוב הסביר בתצהירו שהזמנת הסולר נעשתה על סמך הערכה של טכנאי מטעם הנתבעת, באשר לכמות הדלק שנותר במיכל הדלק. הערכה זו התבססה על גודל מיכל הדלק המצוי באתר, כמות הימים שחלפה ממועד התדלוק האחרון ונתוני צריכת הדלק של הגנראטור כפי שידועים לטכנאי על פי ניסיון העבר. נוהל הזמנה זה בוצע על ידי הנתבעת במשך מספר חודשים ונעשה כולו על סמך הנחיות עובד מטעם הנתבעת וללא כל התערבות מטעם התובעת באשר למועד האספקה או כמותה [ס' 10 לנ/9; ס/ 13 לנ/8].

שלישית, התובעת סיפקה לנתבעת כמות פחותה מהכמות שהוזמנה על ידי טכנאי הנתבעת עליהם פיקח מר קייקוב. מר רטיג, אישר ממצא זה בעדותו לפניי:

"ש. אם כך זה מסביר לנו שאתם הזמנתם במשך התקופה 674,054 ליטר.
ת. יתכן.
ש. אתם קיבלתם בפועל 630,229 ליטר. לפי תעודת המשלוח
ת. זה בערך 5% פחות. זו סטייה סבירה ביותר.
ש. זה 6.5%.
ת. אז היינו מדויקים מאוד.
ש. הייתי מבין את הטענה שלכם אם זה היה הפוך, אם סיפקו לכם הרבה יותר ממה שרציתם, אז סימן שעבדו עליכם.
ת. ... [כך במקור-א.ש.]"

[פר' עמ' 42, ש' 5-13]

רביעית, על פי העדויות שנשמעו לפניי, בעת מילוי הסולר באתר נכח תמיד עובד של הנתבעת (לצד המתדלק של התובעת). עובד הנתבעת הוא שווידא כי מיכל הסולר של הגנראטור מתמלא עד תומו. וכך עלו הדברים מעדותו של מר קייקוב לפניי:

"ש. הטכנאים שלך הם אנשים מנוסים
ת. כן.
ש. הם יכולים לטעות פעם או פעמיים אבל לא במשך חצי שנה
ת. מסכים.
[...]
ש. עומד טכנאי שלך מול מיכלית של התובעת, הטכנאי שלך בלי מדע מדויק חושב שחסר 2/3, בסביבות 1300 ליטר, אתה מנחה אותו להסתכל שהמונה במיכלית מאופס.
ת. כן.
ש. הוא מתחיל לתדלק, הוא מתדלק עד שנשפכות כמה טיפות מהמיכל.
ת. כן. מהנשם של המיכל (החלק העליון של המיכל-מן צינורית אוויר קטנה כזאת).
ש. עומד שם הטכנאי שלך ואומר עצור זה נשפך. הוא עוצר את התדלוק, הטכנאי שלך הולך לחתום על תעודת המשלוח.
ת. אמת".

[פר' עמ' 75 ש' 1-15]

73. העולה מעדויות גורמי הנתבעת לעיל הוא ש"נסגר מעגל" בין הערכת טכנאי השטח של הנתבעת, שמבצע את ההזמנה ומעריך כמה סולר חסר במיכל הגנראטור, לבין הכמות שסיפקה הנתבעת לאחר ההזמנה, שאף היא מבוקרת על ידי טכנאי השטח של הנתבעת. בהתחשב בכך שגורם הנתבעת הוא שמזמין את כמות הסולר, בהתחשב בכך שגורם הנתבעת הוא שמוודא בעין כי הסולר מוּלא עד שפת המיכל ובהינתן שכמויות הסולר על פי תעודות המשלוח החתומות היו תמיד נמוכות יותר מהמוזמן, המסקנה היחידה האפשרית היא שלא הייתה כל אי התאמה בכמות הסולר שסיפקה התובעת.

74. יתרה מכך, קיימות מספר חולשות בטענתה הבסיסית של הנתבעת, כי האחריות לפער הבלתי מוסבר בצריכה מקורו בזיוף פעולת מוני הדלק אצל התובעת:

ראשית, הנתבעת מתבססת על האפשרות שהעלה מר נדם, כי ניתן לחבל בקלות במכשיר מדידת הסולר שבמשאיות התובעת. אף אם הדבר אפשרי, הרי שאין מדובר אלא בהשערה, אחת מיני רבות, שיכולות להסביר את הפערים בכמויות הסולר שהזמינה הנתבעת מהתובעת. חשוב לציין כי למרות חוות הדעת המרשימה שערך מר נדם, הוא הודה שלא ראה ולא בדק את המונים של התובעת. לכן לא ניתן לקבוע שפעולתם שובשה. על פי חוות דעתו, אף אם הייתה נערכת "בדיקה פתע" כזו היא לא הייתה מביאה לממצאים ברורים לנוכח האפשרות שתועלה הטענה כי הפגם במסלק האוויר והגזים נגרם כתוצאה מתקלה ולא מחבלה שנועדה לשבש את פעולת המונה. מכאן שלא רק שמדובר בהשערה, אלא בהשערה שהיא קשה מאוד לאימות מבחינה ראייתית. מכאן משקלה הנמוך.

שנית, הנתבעת הודתה בקיומן של מספר פריצות שאירעו לאתרים שלה, לצורך גניבת סולר. מר קיאקוב הסביר שבין 1.9.09 לבין 21.3.10 (תקופת העבודה של התובעת מול הנתבעת) בוצעו ארבע פריצות לאתרי סלולר [ס' 7 לנ/9]. לגרסתו של מר קייקוב, הנתבעת גילתה את הפריצות לצורך גניבת סולר בין אם על ידי מציאת סמנים (חור במיכל הסולר, פריצת מנעול וכיו"ב) ובין אם על ידי קריאה מחברת הסלולאר כי ישנה הפסקת חשמל באתר [פר' עמ' 77 ש' 23-25]. יחד עם זאת, כעולה מעדותו של מר כהן "היו כל מיני שיטות של גניבה, זו אחת מהן" [פר' עמ' 67 ש' 26]. אף התחשיב להערכת היקף הסולר שנגנב בוצע על יסוד הערכה בלבד [פר' עמ' 78 ש' 10-13]. מכאן, שייתכן כי הנתבעת העריכה בחסר את השפעת הגניבות על הזמנת כמויות הסולר מהתובעת.

שלישית, הנתבעת ערכה חקירה גלויה לאיתור הפערים באספקת הסולר. החקירה נוהלה על ידי משרד חקירות ש. כספי. הגם שדו"ח החקירה שולל אפשרות של מעילה מצד עובדי הנתבעת [ס' 10 לנספח 1 לנ/4], הרי שברי שלא כל עובדי הנתבעת שחתמו על תעודות משלוח נחקרו [פר' עמ' 54 ש' 10-17 וכן ראו עדות מר איציק כהן פר' עמ' 65 ש' 16-31; פר' עמ' 66 ש' 1-14]. מכאן שלא נשללה בוודאות מעורבות גורמים נוספים בפערים שהתגלו.

רביעית, מר רטיג אישר בחקירתו הנגדית שבחודש דצמבר 2009 הוזמנה כמות כפולה של סולר מזו שהוזמנה בחודש נובמבר. לדבריו: "מגיעים לדצמבר בסך הכל צריכה של דלק שהייתה למעלה מ-97% מהמחזור". הסיבה לכך "אולי נוספו אתרים. הסבר קטן" [פר' עמ' 46, ש' 21-22]. מכאן שייתכן וחלק מהעלייה בצריכה מקורה בפתיחת אתרים חדשים והצורך למלא מיכלים ריקים.

חמישית, הנתבעת לא העידה מי מהטכנאים שנכחו בעת אספקת הסולר באופן ישיר. אין מדובר בעניין שולי. כך לדוגמא, כעולה מחומר החקירה במשטרה שהוצג לעיוני [מוצג ת/5], טכנאי הנתבעת מר משה סעד שנחקר במשטרה דווקא שלל אפשרות של פעולות מרמה מסויימות של נהג התובעת ואף הדגיש בחקירתו במשטרה את ריבוי הגניבות. בהקשר זה יש לציין כי המשטרה ראתה לנכון לסגור את תיק החקירה מחמת "חוסר אשמה" של התובעת וערר שהוגש על החלטת היחידה החוקרת נדחה על ידי פרקליטות המדינה [מוצג ת/3]. לעומת זאת, כל העדויות האחרות מצד עובדי הנתבעת לרבות עדויות עובדי חברת הסלולר לא היו עדויות ישירות לעניין עצם אי ההתאמה (אספקת הסולר בשטח). עדויות אלה הן עדויות סברה ומשקלן נמוך לעומת תעודות המשלוח שסופקו על ידי התובעת.

75. הנה כי כן, לא רק שהנתבעת לא הוכיחה שאי ההתאמות נבעו דווקא מסיבה הקשורה לתובעת, אלא שקיימים ספקות של ממש באשר לגורם או הגורמים שהובילו לאי ההתאמה לה טוענת הנתבעת.

76. מטעמים אלה אני קובע שהנתבעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה להוכחת טענתה לאי התאמה בין כמות הסולר כפי שסופקה " על גבי מסמכים" לבין כמות הסולר שסופקה בפועל. מכאן שנותרת על כנה קביעתי שהתובעת סיפקה לנתבעת סולר בהתאם לדרישת הנתבעת וכנקוב בתעודות המשלוח החתומות על ידי נציגי הנתבעת. נוכח האמור, לא קמה לנתבעת זכות לקזז סכומים המגיעים לתובעת בגין אספקת הסולר. מכאן שאי ביצוע התשלום מהווה הן הפרת תנאי הסכם אספקת הסולר ( תנאי התשלום נקבעו לשוטף+60), הן הפרת הוראת סעיף 19 לחוק המכר והן עשיית עושר ולא במשפט מצד הנתבעת.

77. הנתבעת קיזזה סך 811,419 ₪ מתשלום חשבוניות ינואר-פברואר 2010. הואיל וקבעתי כי הקיזוז בוצע שלא כדין, על הנתבעת להשיב לתובעת סכום זה. בהקשר זה טענה התובעת כי חויבה בריבית חריגה לנוכח מצוקת תזרים מזומנים שנגרמה לה בשל הקיזוז [ס' 94-95 לת/1]. בהתחשב בהיקף הקיזוז, אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת לשאת בעליות ריבית זו שסכומה המצטרף על קרן החוב עמד על סך 866,419 ₪ ליום הגשת התביעה. ממועד זה (מועד הגשת התביעה) יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

78. מאחר שחייבתי את הנתבעת בעלות הריבית החריגה עד למועד הגשת התביעה, אינני רואה לנכון להשית על הנתבעת גם את עלותה של הלוואה נוספת שלקחה התובעת , בסך 200,000 ₪.

79. התובעת טענה לנזק בגין מניעת רווחים עתידיים בסך 240,000 ₪, וזאת על יסוד טענתה כי ההתקשרות עם הנתבעת הייתה למשך 12 חודשים. אינני מקבל טענה זו.
ראשית, הדבר הוכחש במפורש בתצהירו של מר כהן [ס' 17 לנ/8].
שנית, כעולה מהודעות הדואר האלקטרוני של מר בהרי, שצורפו כנספחים 1-3 לתצהיר מר כהן [נ/8], נראה כי ההתקשרות היא חודשית וחוזר חלילה, בתנאי שהמחיר שתציע התובעת לנתבעת יהיה אטרקטיבי.
מכאן שאין יסוד לטענה כי הנתבעת התחייבה לרכישת סולר מהתובעת למשך שנה וממילא אין מקום לפסוק לתובעת פיצויי קיום בגין יתרת התקופה.

80. התובעת טענה לפגיעה כלכלית ופגיעה במוניטין בסך 250,000 ₪. הלכה פסוקה היא, שנזק למוניטין הינו נזק ממון שיש להוכיח [ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה - נתניה , פ"ד נג(3) 433 (1999)]. כך, על מנת לפסוק פיצוי בדרך אומדן, על התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולהביא נתונים עובדתיים אשר ניתן להביאם באופן סביר [ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809 (1981); ע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, פ"ד מז(3) 23, 34 (1993)].
בענייננו, אין בידי לפסוק לתובעת ראש נזק זה, שכן הוא לא הוכח לפניי באמצעות תזרים הכנסות, מאזנים מבוקרים או חוות דעת כלכלית.

81. התובעת טענה לפסיקת "פיצויים סטטוטוריים" בסך 200,000 ₪ בגין פגיעה בשמה הטוב.
דין טענה זו להידחות.
ראשית, לא הוצגו לפניי הפרסומים הנטענים של לשון הרע, דבר שהוכחש נמרצות על ידי עדי הנתבעת.
שנית, ספק רב אם תאגיד זכאי לפיצוי סטטוטורי בלא הוכחת נזק.
שלישית, אף אם פעולות החקירה והפסקת ההתקשרות היו יכולות להיחשב כפרסום בעל תוכן הפוגע בכבוד, אזי חלה ההגנה הקבועה בסעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע, שכן מדובר בפרסום בתום לב שנעשה לשם הגנה על אינטרס אישי כשר של הנתבעת [ראו: אורי שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 294].

82. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

83. סוף דבר - התביעה מקבלת בחלקה העיקרי.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 866,419 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.
בנוסף, אני מחייב את הנתבעת בהוצאות משפט: אגרת בית משפט וכן שכר המומחה מצד התובעת לרבות הוצאות עדותו, בהתאם לקבלות שתציג התובעת. עוד אני מחייב את הנתבעת בשכר טרחת ב"כ התובעת בסך 45,000 ₪.

סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 5.11.13.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ד, 29 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.