הדפסה

גרבי נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

בקשה מס' 1
בפני
כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני

מבקשת/נתבעת

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ח.פ. 520042540
באמצעות ב"כ עו"ד אמיתי סביון

נגד

משיבה/תובעת

אילנית ג'רבי ת.ז. XXXXXX224
באמצעות ב"כ עו"ד אייל רגב

החלטה

בענין : בקשת רשות להתגונן ובקשה למחיקת כותרת

1. ביום 7.5.15 הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 221,129 ₪
בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת , המבוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת ,
בתאונה מיום 14.5.14 בה היו מעורבים רכב התובעת ורכב צד ג' נהוג ע"י אברהם
סיטון ( להלן "אברהם") .
בכתב התביעה נטען כי בעקבות התאונה נבדק רכבה של התובעת ע"י השמאי מאיר חדד
אשר מונה בהסכמת הנתבעת והעריך את הנזק לרכב התובעת בשיעור של 170,036 ₪
וכן קבע ירידת ערך בשיעור של 10.9% ששוויה 51,093 ₪ .
נטען כי בנסיבות שכאלה , בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח בחוזר שמאות ביטוח
רכב ( רכוש וצד ג' ) מס' 2007-1-8 , מנועה הנתבעת מלערער על חוות דעת השמאי .
לתביעה צורף מכתב דחייה ששלחה הנתבעת לתובעת ביום 2.11.14 ובו הסבירה
מדוע היא דוחה את התביעה . הנימוק לדחייה מבוסס על גרסתו של אברהם שאומצה
ע"י המבטחת של הרכב בו נהג , לפיה לא היה כל מגע בין הרכבים , כפי שעולה מהעדר
סימני פגיעה ברכב בו נהג אברהם .
בס' 6 למכתב הדחייה מדגישה הנתבעת כי אין במכתבה כדי למנוע ממנה להתכחש
לגובה הנזק הנדרש .

2. ביום 30.6.15 הגישה הנתבעת בקשת רשות להתגונן במסגרתה נטען כי סכום התביעה
אינו סכום קצוב בהיותו נתון להערכת שמאי ולכן התביעה אינה ראויה להידון
בסדר דין מקוצר . לגופו של ענין צורף לבקשה תצהיר לקוני של עובד הנתבעת שלום טלקר
בו נטען כי חוקר שהפעילה הנתבעת חשף מעשים חמורים של התובעת ובן זוגה , אשר בהתאם
לייעוץ המשפטי שקיבל , יחשפו רק לאחר פרשת התביעה , בהתאם להלכת סוויסה .
במסגרת הבקשה עצמה מכחישה הנתבעת את הטענות בס' 8 ו 16 לכתב התביעה בכל הנוגע
לאופן בו נערכה חוות דעת השמאי ולהשלכות של אופן עריכת חוות הדעת על יכולתה של
הנתבעת להעלות טענות לגבי גובה הנזק . נטען כי בשלב בו מסרה התובעת לנתבעת את
חוות דעת השמאי מטעמה , התנהלה התובעת במסגרת תביעת צד ג' כלפי מבטחת הרכב בו
נהג אברהם ורק לאחר שזו דחתה את תביעתה , פנתה התובעת לנתבעת וביקשה להפעיל את
הביטוח המקיף . נטען כי בשלב הזה התובעת כבר מכרה את הרכב ולכן הנתבעת נאלצה
לפעול במהירות כדי לברר את מיקומו ולשלוח שמאי כדי לבדוק את הרכב .
מטעמים השמורים עימה , לא תמכה הנתבעת טענות עובדתיות אלה בתצהיר .

3. ביום 6.9.15 הוגשה תגובת התובעת לבקשות הנתבעת .
נטען כי התצהיר שצורף לבקשה כללי וסתמי ואינו מקיים את חובת הפירוט המוגברת
בה מחוייבת הנתבעת מי שמעלה טענת מרמה , כפי שפסק בית המשפט העליון בע"א
543/86 , במקרה דומה לתיק זה .
נטען כי חוות הדעת שצורפה לתביעה היא חוות דעת של שמאי מוסכם כפי שעולה מהעמוד
הראשון של חוות הדעת בו נכתב כי המבטחת היא הנתבעת והמערכת השמאית הרלוונטית
היא המערכת של הנתבעת . נטען כי יש להתעלם מהטענות שהעלתה הנתבעת בענין זה
בבקשה שכן לא נתמכו בתצהיר .
מודגש כי הנתבעת לא הגישה בקשה למחיקת כותרת .
באשר לסעד של ריבית מיוחדת טוענת התובעת כי הוא כשר להתברר בתביעה בסדר
דין מקוצר אולם לאור עמדת מותב זה במספר החלטות בתיקים אחרים , מוכנה
התובעת לוותר על רכיב תביעה זה .

4. ביום 21.9.15 הוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובעת .
נטען כי מלכתחילה לא היה מקום לברר את התביעה בסדר דין מקוצר .
נטען כי מדובר במקרה של מבטח המוסר טענות כוזבות ומעלים עובדות ממבטחו
, כאשר לא ניתן לחשוף את הפרטים כעת מבלי לפגוע בקו ההגנה של הנתבעת .
ככל שבית המשפט יעדיף את טענות הנתבעת בדבר גילוי מוקדם של טענות המרמה , מוכנה
הנתבעת להמציא את דו"ח החקירה עליו היא מתבססת לעיני בית המשפט בלבד .
עוד נטען כי בהתאם לסכום התביעה ההחלטה בבקשת הרשות להתגונן צריכה להינתן
ע"י בית המשפט ( צ"ל – שופט – נ.ז.) ואינה בסמכות רשם בכיר .
יוער לענין זה כי רשם בכיר וגם רשם שאינו בכיר מוסמך לדון בכל בקשת רשות להתגונן
ללא הגבלת של סכום התביעה ומהות התביעה . נראה כי השגגה אצל ב"כ הנתבעת מקורה
בחלוקת העבודה בין שופטים ורשמים בבית משפט השלום בתל אביב

5. לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי למחוק את כותרת התביעה , ללא צו להוצאות ,
מהטעמים שיפורטו להלן .

6. החובה לבחון את התאמת התביעה להתברר בסדר דין מקוצר מוטלת על בית המשפט
ואינה מותנית בהגשת בקשה למחיקת כותרת . לכן אין ממש בטענות התובעת לפיהן
יש משמעות לעובדה שלא הוגשה בקשה נפרדת למחיקת כותרת .

7. עיון בפסק הדין של בית המשפט העליון אליו מפנה ב"כ התובעת בע"א 543/86 כלל חברה
לביטוח בע"מ נ' כלפון ( להלן "ענין כלפון") מבסס את מסקנתי לפיה תביעה זו אינה מתאימה
להתברר בסדר דין מקוצר בהיותה מבוססת על חוות דעת שמאי .
בענין כלפון מבחין בית המשפט העליון בין פוליסה שבעת הביטוח נעשתה בה הערכה של
שווי הנכס המבוטח לבין פוליסה בה לא נעשתה הערכה כזו . באותו מקרה נקבע בבירור
כי מדובר בפוליסה מהסוג הראשון ובטענה לגניבת הרכב ואי מציאתו ולכן חל ס' 56(ד)
לחוק חוזה הביטוח לפיו אין צורך בהערכת שווי הנזק שנגרם .
במקרה שלפנינו אין כל טענה ובוודאי שלא הוכחה חותכת כי מדובר בפוליסה מהסוג
הראשון . לכן חל הכלל הרגיל לפיו תביעה המבוססת של הערכת שמאי אינה כשרה
להתברר בסדר דין מקוצר .

8. למרות שהטענות העובדתיות של הנתבעת בענין הרקע לעריכת חוות דעת השמאי שצורפה
לתביעה אינן נתמכות בתצהיר כנדרש , אין די בכתב התביעה עצמו כדי לבסס מסקנה
לפיה הנתבעת ויתרה של זכותה להשיג את ממצאי השמאי בענין גובה הנזק .
כידוע , שאלת התאמת התביעה להתברר בסדר דין מקוצר נבחנת רק על פי כתב התביעה
בכפוף למקרה זו הנתבעת משלימה בבקשתה את שהחסירה התובעת .
במקרה דנן עיון בחוות הדעת עצמה אינו מבסס את המסקנה לפיה הנתבעת ויתרה על זכותה
הבסיסית להשיג על הערכת גובה הנזק .
אין די לענין זה באמירה בעמוד 6 של חוות הדעת לפיה המבטחת היא התובעת והמערכת
השמאי היא של התובעת , כאשר בעמוד הראשון של אותה חוות דעת נכתב כי הרכב
נבדק לבקשת הניזוק ובהתאם לבקשת אותו ניזוק מוצה הטיפול בהערכת הנזק בטרם
בוצע התיקון בפועל . כמו כן , חיוב שכר הטרחה של השמאי מופנה רק לתובעת .
כאשר שמאי פרטי בודק רכב של מבוטח שפונה אליו בתיאום של המבטחת , הדבר
אמור למצוא ביטוי מפורש בלשון מפורשת בחוות הדעת עצמה .
כל עוד הדבר לא נעשה , אין מקום לסטות מהכלל הבסיסי לפיו תביעה המבוססת על
חוות דעת שמאי אינה תביעה לסכום קצוב ולכן אינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר .

9. בנסיבותיו של תיק זה מצאתי לנכון שלא לעשות צו להוצאות חרף תוצאת ההחלטה
בשל ההתנהלות הדיונית השגויה של הנתבעת במסגרת הבקשה .
כוונתי לבחירה של הנתבעת שלא לתמוך בתצהיר טענות עובדתיות מובהקות
שהועלו בגוף הבקשה בנוגע לאופן עריכת חוות דעת השמאי וכן לבחירה שלא לתמוך בתצהיר
את נימוקי הדחייה שפורטו במכתב הדחייה .

10. על כן , אני מורה על מחיקת כותרת התביעה .
הנתבעת תגיש כתב הגנה לא יאוחר מיום 5.11.15 .
ככל שלא יוגש כתב הגנה במועד הנ"ל תסרוק המזכירות את בקשת הרשות להתגונן
ככתב הגנה בתיקיית כתבי טענות ותנתב את התיק לשמיעה בפני שופט .

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשע"ו, 29 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.