הדפסה

גראומן ואח' נ' דוידוב ואח'

בפני
כב' הרשמת בכירה אושרית הובר היימן

תובעים/נתבעים שכנגד

1.שחר גראומן
2.הדסה גראומן

נגד

נתבעים/תובעים שכנגד

1.דליה דוידוב
2.חיים דוידוב

נגד

צד ג' נציגות הבית המשותף.

פסק דין

התובעים והנתבעים שכנגד (להלן: "גראומן") שכרו מן הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "דוידוב") דירה.

כבר במהלך העונה הגשומה בשנה הראשונה להתקשרות בין ה צדדים (בין חודש יולי 2011 לחודש יולי 2012), התגלו בדירה נזקי רטיבות והצטברות עובש. לאחר ביצוע תיקונים עליהם הוסכם בין הצדדים, נחתם בי ניהם הסכם שכירות לשנה נוספת.

במהלך חודש ינואר 2013, התגלו שוב בדירה תופעות של רטיבות ועובש.

טענות הצדדים:
לטענת גראומן, העובש, הרטיבות והת פרקות הטיח התפשטו במהירות בדירה, עד אשר הפכו א ותה, לבסוף, לבלתי ראויה למגורים (טענתם זו של גראומן נתמכה בחוות דעת מהנדס מטעמם) . לטענתם, ככל שהתפשט העובש וסירחונו בדירה, בקירות ובריהוט, נאלצו, הם וילדיהם הפעוטות, להתכנס עוד ועוד לשטח מגורים מצומצם עד אשר, ביום 16.01.13, עברו כל בני הבית להתגורר בשטח הסלון בלבד . עוד טוענים גראומן, כי רק בחלוף 10 ימים לאחר האמור, הגיע איש מקצוע מטעם דוידוב לביצוע תיקונים בדירה, חרף פניותיהם הבהולות לדוידוב במהלך כל התקופה, שנעשו הן טלפונית והן בכתב (לעניין זה, צורף העתק דוא"ל שנשלח אל דוידוב ביום 21.01.13). לטענת גראומן, איש המקצוע שנשלח לא ביצע כל תיקון בחדר אשר שימש כמחסן ועל כן גם לאחר התיקונים שבוצעו נמנע מהם מלהשתמש בחדר זה, מה שהפך את חדר הילדים הצמוד למקום אכסון חפצים ובגדים.

עוד טוענים גראומן, כי כתוצאה מן האמור, נאלצו לעזוב את הדירה עוד בטרם נסתיימה תקופת השכירות ולחפש מקום מגורים חלופי, דבר שהיה קשה עבורם עד מאוד לביצוע, במהלכה שנת לימודים של ביתם הפעוטה. לבסוף, עזבו את הדירה ביום 05.04.13.

לטענת גראומן, נגרמו למטלטליהם (ביגוד וריהוט) נזקים בסך כולל של 9,692 ₪. כן, עתרו גרואמן להשבת שכר דירה עבור שלושה חודשי השכירות האחרונים, בסך 10,800 ₪, לתשלום שכ"ט שמאי, שכ"ט מהנדס ולתשלום בגין 30 שעות ניקיון, סה"כ 21,692 ₪. כן, עתרו לחייב את דוידוב בתשלום פיצוי כללי בגין עוגמת נפש, בסך 6000 ₪.

מנגד, טענו דוידוב בכתב הגנתם , כי גראומן מפריזים בתיאורם את תנאי המגורים בדירה ואת נזקיהם. לטענת דוידוב, גראומן חידשו את הסכם השכירות לאחר נזקי הרטיבות שהתגלו בשנת 2012, ובמסגרת ההסכם הצהירו כי המושכר הוא לשביעות רצונם. לפיכך, לטענת דוידוב, גראומן מושתקים מלטעון כל טענה בנושא זה. כן, נטען כי במסגרת ההסכם השני, התחייבו דוידוב לתיקון תריסים וצביעת קירות בלבד, וכי אין כל זכר בהסכם לטענות בדבר נזקי רטיבות או התחייבות של דוידוב בנושא זה. עוד נטען, כי מקור הרטיבות הוא בגג הבניין, שהינו חלק מן הרכוש המשותף ועל כן האחריות הבלעדית לנזקים, ככל שהיו כאלו, היא של נציגות הבית המשותף. לטענת דוידוב, מיד כאשר נודע להם על הרטיבות והעובש בדירה, פעלו מיידית וללא לאות לתיקון הרטיבות והעובש בדירה ואף אל מול נציגות הבית המשותף לבדיקת איטום הגג. עוד נטען, כי בדירה נמצאו רטיבות ועובש קלים, שתוקנו במלואם. בנוסף נטען כי לדברי המשפץ שנשלח ע"י דוידוב, מקור העובש בדירה הוא ברדיאטורים שהופעלו בדירה, עליהם הציבו התובעים כלים עם מים, שעה שהדירה הייתה אטומה. לטענת דוידוב, רק בסיום התיקון, הלינה גב' גראומן על עובש בחדר המחסן ועל כן לא טופל חלק זה במסגרת התיקונים שבוצעו.

לשאלת הנזקים, טענו דוידוב, כי אלו ברי תיקון בעלות כולל ת של 1610 ₪. לעניין זה הוצגה חוות דעת שמאי מטעמם.

דוידוב הגישו כתב תביעה שכנגד, במסגרתה טענו כי גאומן הפרו הפרות יסודיות את הסכם שכירות, שעה שלא המציאו את הביטחונות שנדרשו בהסכם והשתמשו בדירה לצורכי עבודה ולא לצרכי מגורים בלבד, מה שמזכה את דוידוב בפיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק, בסך 40,000 ₪. כן, טענו דוידוב כי גראומן פינו את הדירה באיחור , הואיל וכבר ביום 27.02.13 הודע להם בכתב על ההפרה הקשורה באי המצאת הביטחונות, אך הדירה פונתה בפועל רק ביום 05.04.13. לפיכך, לטענת דוידוב, יש לחייב את גרואמן בפיצוי בסך 60$ ליום בהתאם לתנאי החוזה. סה"כ עתרו דוידוב לחייב את גרואמן בפיצוי ע"ס 32,700 ₪.

עוד, הגישו דוידוב הודעת צד ג', כנגד נציגות הבית המשותף בטענת שמקור הרטיבות הוא בבעיה הנעוצה בהעדר איטום ראוי של הגג, המהווה רכוש משותף.

צד ג', נציגות הבית המשותף, טענה כי הגג מתוחזק בהתאם לנדרש וכי מבוצע בו זיפות מדי חמש שנים וסיוד מדי שנה. עוד נטען, כי לאחר שפנו דוידוב בנושא בעיית הרטיבות בדירה שבבעלותם, בשנת 2012 ובשנת 2013 הוזמנו אנשי מקצוע ובוצעו תיקונים בהתאם לצורך.

בדיון שהתקיים העידו בפני גב' גראומן, גב' דוידוב, השמאי מטעם גראומן - מר אהרון כחמוב, שמאי מטעם דוידוב – מר רענן ורשביאק, עד נוסף מטעם דוידוב – מר מומי מלכה, ומר דוד וגנר – נציג צד ג' .

דיון והכרעה:
לאחר שלמדתי טענות הצדדים בכתב, עיינתי בראיות שהוגשו בפני ושמעתי עדויות הצדדים בעל פה, סבורני כי דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה, דין התביעה שכנגד להידחות במלואה וכי דין הודעת צד ג' לה תקבל בחלקה. ואלו נימוקי:

ראשית, לשאלת מקור הרטיבות – גראומן צירפו לכתב התביעה חוות דעת מהנדס מטעמם . יצוין, כי בחוות הדעת נכתב, כי הביקור בדירה נערך ביום 24.04.13, ולאחר הדיון הוגשה הודעת תיקון ע"י המומחה, לפיה נפלה בחוות הדעת טעות קולמוס ולמעשה בוצע הביקור ביום 22.03.13, בעת שגראומן התגוררו בדירה. וכך נכתב בחוות הדעת (הדברים יובאו בהרחבה בשל חשיבותם להמשך הדיון בטענות הצדדים) :
"מטרת הבדיקה...:
1. הבדיקה נערכה בהזמנת הלקוח תיעוד רטיבות וסדקים בדירה הנדונה...
...
בבדיקה שערכתי בבית גראומן...מצאתי את הממצאים הבאים:
1. שלד ובניה
1.1 סדקים במקומות שונים בדירה...
...
1.2 שברים בתקרת המחסן.
1.3 באזורים שונים בקירות הדירה נמצאו סדקים אלכסוניים...
...
2. סימני רטיבות הנראים בשטחים הנבדקים:
2.1 טיח וצבע מתקלפים במקומות הבאים:
2.1.1 לפי תמונות שהוצגו בפני נפלו חלקי טיח מהתקרה בחצי חדר.
2.1.2 טיח מתפורר בתקרת פינת האוכל.
2.1.3 טיח וצבע נושרים בתקרת חדר דיור.
2.1.4 טיח מתפורר במטבח
2.1.5 התנפחות טיח וצבע בקיר צפוני בחצי חדש.
2.1.6 טיח חלול בתקרה ועומד ליפול בחדר הילדים.
2.1.7 טיח חלול ועומד ליפול באמבטיה.
2.1.8 טיח חלול בתקרה ועומד ליפול בחצי חדר.
2.1.9 טיח מתפורר בתקרה חצי חדר.
2.1.10 צבע וטיח מתפוררים בקירות.

...
2.2 כתמי רטיבות במקומות הבאים:
2.2.1 כתמי רטיבות ועובש בקירות חדר הילדים.
2.2.2 כתמי רטיבות ועובש בחדר שינה הורים
2.2.3 כתמי רטיבות ועובש על החלון באמבטיה.
2.2.4 עובש בתקרת חדר הדיור.
...
...
2.2.10 בגדים ומזרון תפשו עובש.
...
2.2.13 ריח חזק של עובש במחסן.
...
2.3 לא בוצע איטום הגג בצורה מקצועית ותקינה.
2.4 סדקים באיטום הגג בשכבת הזפת.
...
2.12 לא בוצע בידוד תרמי נכון לדירה. נגרם חימום/קירור של הדירה, תנודות תרמיות, סידוק ופגיעה במערכת האיטום....
2.13 פתחים לא תקינים במעבר צנרת בתוך הגג מה שמעביר גם מים לתוך הבנין.
...
2.15 חורים וסדרים בתקרת הבנין.
...
2.18 עמוד חלוד בתקרה וקיימת חדירת מים...

מסקנות:
"לאור הממצאים שמצאתי בדירה ובג מסקנתי היא שהדירה אינה ראויה למגורים במצבה הנוכחי, על מנת לתקנה יש לפנותה ולמצוא לדיירים דיור חלופי".

מחוות הדעת הנ"ל עולה, כי המקור לרטיבות הוא בעיקרו בשניים - בעיית איטום בגג הבניין וסדקים בקירות ובתקרת הדירה. חוות דעת זו לא נסתרה, לא ע"י גראומן ולא ע"י צד ג'. טענת גראומן, כי תופעת העובש נבעה מחימום הדירה והשארתה בלתי מאווררת, ע"י גראומן, לא נתמכה בחוות דעת נגדית מטעם מי מהם ועל כן, אני דוחה אותה. בהעדר ראיה לסתור, אני מקבלת את חוות דעת המהנדס מטעם גראומן, על כל רכיביה.

אמנם העיד מר וגנר, נציג צד ג', כי הובאו על ידו אנשי מקצוע אשר בדקו וטענו כי אין כל בעיה באיטום הגג, אך אלו לא זומנו על ידו או ע"י דוידוב לעדות וחוות דעת מומחה לא הוגשה מטעם מי מהם . יצוין, כי המסמכים שצורפו להודעת צד ג' אשר מעידים לכאורה על ביצוע עבודות תחזוקה בגג, לא ניתן לייחס להם משקל ראייתי כזה אשר יעלה כדי ראיה לסתור את חוות דעת המהנדס שהוצגה ע"י גראומן.

אחריות דוידוב כלפי גראומן:
הפן החוזי :
ראש וראשון, אני סבורה כי אחריותם של דוידוב כלפי גראומן נובעת מהתחייבויותי הם החוזיות עפ"י הסכם השכירות, ובהן – קודם כל ולפני הכל, שהדירה המושכרת תהיה ראויה לשמש למגורים. מרגע שהפכה הדירה לבלתי ראויה למגורים, וזאת עפ"י חוות דעת המהנדס, אשר כאמור לא נסתרה, נמצאו דוידוב מפר ים הפרה יסודית את ההסכם עם גראומן.

שנית, בהתאם לסעיף 7.5 להסכם השכירות "תיקון פגמים יסודיים במבנה שנגרמו שלא בהסכמת השוכר – אינסטלציה, תשתיות חשמל, מבנה דירה, רטיבות ונזילות גג – יחולו על המשכיר שידאג מיידית לתיקון הנזק על חשבונו" . עפ"י סעיף זה, אף אם מקור הנזק הוא ברכוש המשותף, לדוידוב התחייבות חוזית ישירה כלפי גראומן, לתקן מיידית את הנזקים, על חשבונם. עפ"י המוסכם, היה על דוידוב לבצע בעצמם כל תיקון נדרש, מיידית ועל מנת לאפשר את המגורים במושכר בהתאם לתנאי החוזה, ולאחר מכן לבוא חשבון עם צד ג'. לחלופין, היה מצופה כי יביאו לביצועו של כל תיקון נדרש, ללא כל דיחוי, ע"י צד ג' או מי מטעמה .

מעדותם של הצדדים עולה, כי התיקונים שבוצעו בדירה בשלהי חודש ינואר 2013, אכן היו תיקוני צבע וטיח קוסמטיים בלבד (יצוין, כי גם תיקונים אלו בוצעו באופן חלקי ולא כללו את חדר המחסן, למרות שטענות גראומן לעניין המחסן עלו בצורה מפורשת ומפורטת בהודעת הדוא"ל מיום 21.1.13) .

הליקויים העמוקים העולים מחוות דעת המהנדס לא טופלו כלל ועיקר. טענת דוידוב, כי הם פנו אל צד ג' וזו הזמינה אנשי מקצוע שטיפלו בבעיה וכי בכך הסתיימה אחריותם כלפי גראומן , אינה מקובלת עלי, שכן כאמור לדוידוב התחייבות ישירה כלפי גראומן לוודא תיקון כל הליקויים.

העובדה שביקור המהנדס מטעם גראומן היה קרוב לחודשיים לאחר התיקון שבוצע ע"י דוידוב, ובכל זאת עלו ממנה שורה ארוכה של ליקויים חמורים וגילויי רטיבות, עובש וטיח מתפורר, כמעט בכל חלקי הדירה, מחזקת טענת גראומן כי לא היה די בתיקון שבוצע בכדי להביא לפתרון הבעיה במושכר ושהתיקון היה שטחי בלבד. מצופה היה מדוידוב, כי הם יהיו אלו שיביאו מהנדס מטעמם לבחון את ה דירה ולגלות בה את הליקויים הקיימים ואז לפעול לתיקונם המלא, בין בעצמם ובין באמצעות צד ג'.

הפן הנזיקי:
גראומן טוענים לאחריות ם של דוידוב בגרימת נזקים ישירים ועקיפים שהם תוצאה של בעיות הרטיבות בדירה. משכך, יש לבחון ולנתח האם במקרה דנן, התקיימו יסודותיה של עוולת הרשלנות:

חובת הזהירות המושגית:
קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי מבחן הציפיות, כאשר המבחן הוא, האם אדם סביר "צריך היה" לצפות להתרחשות הנזק. נקודת המוצא העקרונית היא, כי מקום שניתן לצפות לנזק בעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית, השוללים את החובה. כמו כן, קיומה של חובת זהירות מושגית מותנית בקיום יחסי "רעות" או קרבה משפטית, בין סוג המזיקים אליו משתייך הנתבע לבין סוג הניזוקים אליו משתייך התובע, לעניין סוגי הפעולות אליו משתייכות פעולת המזיק ולעניין סוגי הנזקים שפעולות אלו עלולות לגרום.
במקרה דנן, בהתאם לפסיקה, כאשר הנתבע הינו בעל הדירה והמשכיר שלה, והתובע הוא השוכר, יש להכיר בחובת זהירות מושגית של התובע לנתבע. המשכיר והשוכר אינם זרים זה לזה [כפי שנקבע בע"א 500/82 עציוני נ' עזרא בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מ{2], 733, בבעמ' 740].

הבעלות במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים לבין סיכונים ונזקים שנוצרים במקרקעין. איזון נאות של אינטרסים, מחייב בנסיבות אלה, הטלת חובה על בעל הבית לנקוט באמצעים ראויים, כדי שהנכס המושכר לא יינזק ולא יביא לנזקים נוספים של השוכרים. מכאן הצידוק בהטלת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין בעל הבית, המשכיר, לשוכר. עם זאת האחריות בגין נזק ספציפי, תיקבע אך ורק לאחר שתוכר ותופר חובת הזהירות הקונקרטית.

חובת זהירות קונקרטית:
כפי שפורט לעיל, אין די בהוכחת קיומה של חובת זהירות מושגית ויש להידרש לקיומה של חובת זהירות קונקרטית. עלי לבדוק האם בנסיבות המקרה הספציפי קמה חובת זהירות.
כאמור:
"הדין מכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית ביחסים שבין הניזוק לבין המזיק, זהו תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לקיומה של אחריות בעוולת הרשלנות. עדיין קמה ועומדת השאלה הנוספת, אם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש ".
[ע"פ 145/80 , ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד ל"ז[1], 125].
וכך:
"כמו חובת הזהירות המושגית, כך גם חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעת על פי מבחן הציפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות – בנסיבותיו המיוחדות של המקרה – את התרחשות הנזקים. התשובה על כך היא בחיוב, ואם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות התרחשותו של אותו נזק;".

ומן הכלל אל הפרט -
במקרה דנן, בעלי הדירה – גראומן - יכול ים הי ו לצפות, כי בעקבות גילו של המושכר ובעיות הרטיבות שהתעוררו בשנת 2009 (עפ"י עדותה של גב' גרואמן) ובשנת 2012, ייגרם נזק למושכר וכתוצאה מכך – גם לשוכרים. זאת ועוד, עד שבוצע התיקון בדירה, בשלהי חודש ינואר 2013, הדירה הגיע למצב הקשה ביותר, בו לא ניתן עוד היה לגור בה, עד שהעובש והרטיבות השתלטו על כל הדירה. בכל פעם הלכה והתכנסה המשפחה בשטח מגורים מצומצם של הדירה עד שלא ניתן היה לגור בה כלל. במהלך כל התקופה שהחלה בחורף 2012 יכולים הי ו דוידוב לצפות את הנזקים שנגרמו לגראומן, ובפרט שלבסוף יאלצו לעזוב את הדירה ולחפש ל משפחתם קורת גג חלופית.

מן הנימוקים האמורים אני קובעת אפוא, כי במקרה דנן מתקיימת גם חובת זהירות קונקרטית של דוידוב כלפי גראומן.

ומכאן יש לשאול, האם הפרו דוידוב את חובת הזהירות של הם כלפי גרואמן?
בעיני התשובה לכך היא נהירה וחיובית.

בנסיבות שנוצרו, היה על דוידוב לנקוט בכל האמצעים הסבירים על מנת לתקן את הליקויים בדירה ובכדי להפוך אותה שוב ראוי ה למגורי אדם, לרבות שכירת שירותיו של איש מקצוע מטעמ ם ועל חשבונ ם אשר יאתר את מקור ה רטיבות – בין בסדקים בקירות, בין בהעדר איטום הגג והדירה ובין בשניהם ויתקנ ו ולרבות מציאת פתרון מגורים זמני הולם ל גראומן ולילדיהם עד שיבוצע התיקון.

חלף זאת, בחרו דוידוב לבצע תיקוני צבע וטיח שטחיים בדירה, כבר בשנת 2012 ושוב בשנת 2013, ולהתכסות בממצאי בדיקת איש המקצוע מטעם צד ג', כבעלה תאנה.

לדידי, בעשותם כאמור התרשל ו דוידוב כלפי גראומן.

ומה באשר לאחריות צד ג' כלפי דוידוב ?
הואיל והוכח שהנזקים נגרמו עקב חדירת מי גשמים מסדקים בקירות המושכר וכתוצאה מהעדר איטום מספק של הגג, הרי שמדובר בליקוי ברכוש המשותף של הבניין בו מצוי המושכר, ועל כן האחריות לנזקים מוטלת על צד ג'.

יחד עם זאת, מן הנימוקים שפורטו לעיל – היינו, העובדה שדוידוב לא פעלו כבר בשנת 2012 להביא מהנדס מטעמם או כל מומחה אחר לבדיקת הליקויים המלאים שבעטיים נגרמה בעיית הרטיבות, לא פעלו לתיקון אותם הליקויים, בתקופה היבשה שבין סוף עונת החורף בשנת 2012 לבין הגשמים של שנת 2013, בין בעצמם ועל חשבונם ובין בפנייה לצד ג', אני קובעת כי לדוידוב אשם תורם להיווצרות הנזקים בשיעור של 40%.

אשם תורם:
נוכח העובדה שגראומן חידשו את החוזה לאחר שהתגלו בעיות רטיבות בשנת 2012, וזאת מבלי לעמוד על ביצוע בדיקה מקיפה של המושכר ע"י דוידוב, קודם לחידושו, ונוכח העובדה שגראומן נמנעו מ לרכוש ביטוח תכולה, למצער במהלך שנת השכירות השנייה, אף שכבר היו ערים לבעיות הרטיבות בדירה, אני מוצאת לייחס לגראומן אשם תורם בשיעור של 20%.

הנזק הנתבע:
לעניין הוכחת הנזק למיטלטלין הוגשו שתי חוות דעת שמאיות סותרות ושני השמאים הובאו לעדות ע"י הצדדים. עפ"י חוות דעת השמאי מטעם גראומן, הנזקים למיטלטלין היו בלתי ניתנים לתיקון ושיעורם הכולל עמד ע"ס 9692 ₪, בעוד שעפ"י חוות דעת השמאי מטעם דוידוב, הנזקים היו ברי תיקון ועלות התיקון עומדת ע"ס 1610 ₪ בלבד. לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את עדויות השמאים, מתוך מסקנתי כי חלק מן המיטלטלין היו ניתנים לניקוי ותיקון וחלקם לא, אני קובעת פיצוי בגין רכיב זה, על דרך האומדנא, בסך של 4,000 ₪.

משהוכח בפני שהדירה לא הייתה ראויה למגורים, אני מקבלת תביעת גראומן להשבת שכר הדירה לחודשים ינואר, פברואר ומרץ 2013, בסך כולל של 10,800 ₪. יובהר, כי לא מצאתי אשם תורם בהתנהלות גראומן לעניין זה, בעצם העובדה שנותרו לגור בדירה עד לראשית חודש אפריל 2013. ראשית, הואיל והתיקון שבוצע, בוצע רק בסוף חודש ינואר 2013, וניתן להניח כי גראומן לא החליטו על עזיבת הדירה קודם לתיקון אלא רק לאחר שנכחו לדעת שלא היה בו די בכדי להביא מזור לבעיותיהם. שנית, מקובלת עלי טענת גראומן, כי מעבר דירה של משפחה עם פעוטות באמצע שנת לימודים, הוא מעבר לא פשוט כלל ונדרש להם זמן למצוא פתרון מגורים הולם.

הואיל ולא קיבלתי את חוות דעת השמאי במלואה, איני מוצאת לחייב בשכר טרחתו. לא כך באשר לשכר טרחת המהנדס שאת חוות דעתו אימצתי במלואה, ועל כן אני מוצאת להורות על פיצוי גראומן בגין שכר טרחתו ע"ס 1200 ₪.

יתרה מן האמור, הוכחה בפני עוגמת הנפש של גראומן, אשר מגוריהם בדירה הפכו לבלתי נסבלים עד אשר נאלצו לעזוב את הדירה באמצע תקופת השכירות ובמהלכה של שנת לימודים. בגין רכיב זה, אני קובעת פיצוי בסך 2,500 ₪.

סיכום ביניים:
סה"כ שיעור הפיצוי שהוכח 18,500 ₪, ובניכוי אשם תורם בשיעור 20%, עומד סכום הפיצוי ע"ס 14,800 ₪.

התביעה שכנגד:

כזכור, דוידוב הגישו כתב תביעה שכנגד, במסגרתה טענו כי גאומן הפרו הפרות יסודיות את הסכם שכירות, שעה שלא המציאו את הביטחונות שנדרשו בהסכם והשתמשו בדירה לצורכי עבודה ולא לצרכי מגורים בלבד, מה שמזכה את דוידוב בפיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק, בסך 40,000 ₪. כן, טענו דוידוב כי גראומן פינו את הדירה באיחור הואיל וכבר ביום 27.02.13 הודע להם בכתב על ההפרה הקשורה באי המצאת הביטחונות, אך הדירה פונתה בפועל רק ביום 05.04.13. לפיכך, לטענת דוידוב, יש לחייב את גרואמן בפיצוי בסך 60$ ליום בהתאם לתנאי החוזה. סה"כ עתרו דוידוב לחייב את גרואמן בפיצוי ע"ס 32,700 ₪.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות, אני מוצאת לדחות את התביעה שכנגד. הוכח, כי הסכם השכירות השני נחתם, אף שלא הומצאו הביטחונות במלואם. טענת דוידוב, כי שבו ופנו לגראומן להמצאת הערבויות נטענה בעלמא. לא הוצגה כל ראיה לעניין זה. המכתב הראשון שהוצג בנושא זה, הוא מיום 27.02.13, היינו רק לאחר פניות גראומן לעניין נזקיהם. מן האמור, אני למדה כי הייתה הסכמה בין הצדדים, מאוחרת להסכמתם בכתב, שאין צורך בהמצאת ערבויות נוספות לאלו שניתנו, ובפועל ויתר ו דוידוב על הצורך בהמצאתם.

לעניין הטענה בדבר הפרה בשל שימוש במושכר לצרכי עבודה, גם דינה להידחות. לדידי, לא ניתן לטעון כי שימוש סביר במחשב ביתי לצורכי עבודה, משנה את מטרת השכירות למטרה השונה ממטרת מגורים.

שלישית, לעניין הטענה לאיחור בפינוי המושכר, עיון במכתבי דוידוב לגראומן מיום 27.02.13 ומיום 12.03.13 מעלה בבירור כי אין מדובר בהודעה בדבר ביטול הסכם ודרישה לפינוי המושכר, כי אם במכתב התראה בטרם ביטולו. בנסיבות האמורות ומשעולה מן הראיות, כי המושכר פונה בהסכמה ביום 05.04.13, אני דוחה את הטענה לפינוי המושכר באיחור ולדרישת הפיצוי בגין זאת.

סוף דבר:

התביעה מתקבלת בחלקה. אני קובעת, כי הוכחו נזקי גראומן בסך כולל של 14,800 ₪ (זאת, לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 20%) .
התביעה שכנגד נדחית במלואה.
הודעת צד ג' מתקבלת בשיעור של 60% מן הנזקים.
בהתאם לאמור, אני מחייבת את דוידוב, יחד ולחוד, לשלם ל גראומן סך של 5,920 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את צד ג', לשלם לגראומן סך של 8,880₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן, אני מחייבת את דוידוב בהוצאות גראומן בגין ניהול ההליך, בסך 600 ₪, ואת צד ג' בהוצאות גראומן בסך 1100 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים
ניתן היום, ג' ניסן תשע"ה, 23 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.