הדפסה

גפסון נ' דן מיחזור בע"מ

בפני
כב' השופטת ג'ני טנוס

התובע
אורי גפסון
ע"י עו"ד מואיד ג'ראח

נגד

הנתבעת
דן מיחזור בע"מ
ע"י עו"ד עופר שגיא

פסק דין

עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שאירעו לתובע במהלך שהותו באתר 'קריית הפלדה' של הנתבעת.

הצדדים והתאונה נשוא הדיון:
1. התובע יליד 16/1/64, בן 49 כיום, נהג משאית במקצועו שעוסק בסחר ובהובלת מתכת .

2. עפ"י הנטען בכתב התביעה ובתצהירו של התובע, ביום 28/6/05 בזמן שהמתין באתר 'קריית הפלדה' של הנתבעת בקריית ביאליק לפירוק המשאית שלו ממתכות שונות, ח תיכת מתכת כבד ה נפל ה ממכונת הגריסה ופגע ה בו בראשו.

3. בעקבות זאת הובהל התובע באמצעות אמבולנס לבית חולים נהריה, שם אובחן כסובל מפגיעה בקרקפת, אושפז למשך 3 ימים ושוחרר ביום 30/6/05.

4. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל"), ולתובע שולמו סכומים שונים בעבור דמי פגיעה וגמלת נכות בגין נכות משוקללת בש יעור של 14.5% לצמיתות .

דיון והכרעה:
5. מסיכומי הנתבעת ניתן להתרשם, כי אין היא חולקת עוד על עצם התרחשות התאונה ועל נסיבות התרחשותה , כמתואר לעיל. מכל מקום ולמען הספר ספק אציין, כי גרסת התובע לגבי נסיבות התאונה נתמכה בעדותו של נהג משאית אחר אשר שהה במקום, מר אורי וינשטיין, ובאשור בכתב שהונפק על ידי הנתבעת בעניין , וכן בדבריו של מנהל הנתבעת לשעבר, מר ד ן ישעיהו אנגל, אשר הבחין בתובע טרם הועבר באמבולנס לבית החולים ואף הספיק לשוחח עמו כשהוא פצוע .

ואולם, עיקר המחלוקת בתיק נסבה סביב שאלת האחריות, לרבות אשמו התורם של התובע, ושאלת הנזק.
6. בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע ואשתו, וכן עדי התביעה מר אורי וינשטיין ו מר אריק סבן –שניהם סוחרי מתכת ונהגי משאיות. מטעם הנתבעת העיד מר ד ן ישעיהו אנגל, אשר שימש כאמור כמנהל אצל הנתבעת באותם זמנים (להלן – "מר אנגל").

דיון בשאלת האחריות:
7. בטרם אגש לבירור הנושאים שבמחלוקת אקדים תיאור קצר לגבי שיטת העבודה הנהוגה באתר ופעולותיהם של נהגי המשאיות העוסקים בהובלת מתכת. מתוך דברי העדים משני הצדדים עולה התמונה הבאה: נהג המשאית המוביל מתכת לאתר נכנס בשער וניגש למכונת השקילה כשהמשאית עדיין מועמסת. לאחר מכן ממשיך הנהג עם המשאית לעבר מכונת הגריסה, על מנת לפרוק את התכולה סמוך למכונה. מנוף קבוע עם מחפן שחופן מעביר את חלקי המתכת לתוך מכונת גריסה אשר גורסת את המתכת ובאמצעות מסוע המתכת הגרוסה נשפכת אל הקרקע. לסיום, נהג המשאית שב עם המשאית הריקה אל מכונת השקילה, ובדרך זו ניתן לברר מה היה המשקל של המתכת המובלת.

להשלמת התמונה העובדתית אוסיף, כי הנתבעת אינה מפעילה עוד את אתר המחזור במקום בו נפגע התובע, שכן היא העתיקה את פעילותה למקום אחר אם כי במתכונת זהה.

8. אחזור לענייננו. אין ולא יכולה להיות מחלוקת אודות קיומה של חובת זהירות מושגית של הנתבעת, כבעלת האתר והמפעילה שלו, כלפי המבקרים בשטחה. אשר לחובת הזהירות הקונקרטית - גם לדידה של הנתבעת, והדבר עולה בבירור מגרסתו של העד מטעמה מר אנגל , הן בעדותו לפניי והן בתצהירו, השטח הסובב את מכונת הגריסה שבסמוך אליה עמד התובע לפני שנפגע, הוא שטח מסוכן מטבעו בשל הסכנה הטמונה בהתפזרות חלקי מתכת באוויר בזמן שהמכונה פועלת. הנתבעת היתה מודעת לסכנה זו , ולכן נקטה, לטענתה, באמצעי זהירות שונים על מנת להבטיח שלום השוהים בשטחה. בגדר אמצעי הזהירות אשר ננקטו על ידה מסר מר אנגל בתצהירו, כי: "יש על מכונת הגריסה שלטים בהם רשום כי חובה לחבוש קסדה וכן שלט בו רשום כי חלקי ברזל עפים באוויר ואין מעבר במקום" (סעיף 5 לתצהירו של העד) . העד הוסיף והצהיר, כי "מבחינתנו לא היתה כל רשלנות שכן דאגנו לסביבה בטוחה בין היתר דאגנו להזהיר את הנהגים מפני הסכנות במקום לרבות אזהרה לא להתקרב למכונת הגריסה וכן להנחותם להגיע למקום עם קסדות על הראש" (סעיף 7 לתצהירו).

9. לעניין חבישת קסדה, התובע אישר בחקירתו הנגדית כי לא חבש קסדה בעת שרוקן את המשאית ליד מכונת הגריסה, אף שהיתה לו קסדה בהישג יד בתוך המשאית. ואולם בתצהירו טען התובע, כי משך כל התקופה בה עסק בהובלת מתכת אל האתר של הנתבעת הוא מעולם לא התבקש לחבוש קסדה או כובע מגן מסוג אחר. כמו כן, עובר לתאונה לא היו שלטים המתריעים על סכנה כלשהי הכרוכה בעצם השהייה באתר, או שלטים המונעים מבעד נהגי המשאיות להיכנס או לשהות באתר בעת פריקת הסחורה, ובכל מקרה לא היה באתר מקום בטוח המיועד להמתנת הנהגים עד סיום פריקת הסחורה מהמשאית. לא זו אף זאת, נהגי המשאיות נהגו להמתין ליד המשאית תוך כדי פעולת הפריקה, והם מעולם לא נתבקשו לפנות את המקום. לבסוף בקש התובע להדגיש, כי מעולם לא היו אנשים מטעם הנתבעת שתפקידם לדאוג לנעשה באתר בכלל , ובאזור הפריקות בפרט, לפקח על הנעשה בשטחה ולדאוג לביטחון השוהים בתחומה.

10. מהתשתית הראייתית אשר הונחה לפניי ניתן לקבוע, כי אכן לא היו מפקחים מטעם הנתבעת שתפקידם לבחון את הנעשה בשטחה, ובפרט באזורים המועדים לפורענות, כגון באזור המסוכן שליד מכונת הגריסה, וזאת בניגוד למה שצוין בתצהירו של מר אנגל. מסקנה זו עולה מתוך גרסת התובע ועדיו ומתיישבת עם דבריו של מר אנגל עצמו אשר העיד, כי אינו זוכר שהיו אנשים אצל הנתבעת שזה היה תפקידם.

11. ומה לגבי השילוט? הנתבעת צירפה שתי תמונות המתעדות שילוט שקורא לשוהים במקום לחבוש קסדה ושלא לעבו ר ליד המכונה (מכונת הגריסה) בשל חלקי מתכת שמתפזרים באוויר. תמונות אלה לא צולמו בידי עד הנתבעת מר אנגל, והלה לא ידע לומר האם צולמו לפני או אחרי התאונה. ואולם, עד התביעה מר אריק סבן אישר בעדותו לפניי, ועדותו מקובלת עלי במלואה, כי הוא מכיר את השלט המזהיר מפני מעבר ליד מכונת הגריסה והוסיף שמדובר בשלט המוצב על מכונת הגריסה בשליש הראשון שלה. אלא שהעיקר לענייננו הם דבריו של העד לגבי חוסר האפקטיביות שבהצבת השלט במקום בו הוא מוצב, שכן מדובר במכונה שאורכה הוא 50 מ' אליה ניתן להיכנס משלושה מקומות שונים, ועד שניתן להבחין בשלט, שאינו ממוקם בהתחלת המכונה, האדם ששוהה לידה עשוי בינתיים להיפצע.

12. מר סבן מסר בעדותו, כי בכניסה לאתר לא היה כל שילוט שמורה על חבישת קסדה, ובניגוד למצב ששרר בזמן התאונה ש "היה אז חובבני מבחינת השמירה והבטיחות מבחינת החברה", כיום קיימת הקפדה באתר על הוראות הבטיחות ובכלל זה על חבישת קסדה, עד כדי כך שאם לא חובשים קסדה "יענישו אותנו ויעיפו אותנו מהמפעל" (עמ' 24 שורה 12 ושורה 29 לפרוטוקול ).

13. הנה כי כן, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי נקטה באמצעי זהירות כדי למנוע ולהתריע מפני הסכנה האורבת למי שעומד ליד מכונת הגריסה – סכנה שה נתבעת היתה מודעת לה היטב - פרט לשלט הנ"ל ש ממילא לא ניתן היה להבחין בו בקלות. זה המקום להוסיף, כי הנתבעת לא הפריכה את טענותיו של התובע בתצהירו, שנתמכות בתצהירו של מר אריק סבן, בכל הנוגע להעדר שלטים (פרט לשלט הנ" ל) בשטח האתר, העדר מפקחים, והעדר מקומות המתנה בהם יכולים הנהגים להמתין עד לסיום פעולת הפריקה של הסחורה מהמשאית.

14. יוצא אפוא, כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע, הפרה אשר הביאה לנזק הגוף ממנו סבל בעטיה של התאונה, ולכן נושאת היא באחריות לפצות אותו בגין נזקיו.

15. ואולם, גם את התובע אין לפטור בלא כלום. זאת משום שמדבריו ניתן להתרשם כי מדובר במי שצבר ניסיון בתחום העבודה קא עסקינן והיה מודע לסכנה האורבת לו מהמכונה, ועל אף שהיתה לו קסדה אישית בהישג יד בתוך המשאית, הוא בחר משום מה שלא לחבוש אותה. לפיכך ובנסיבותיו של המקרה אני מטילה על התובע אשם תורם בשיעור של 1 5%.

דיון בשאלת הנזק:
16. בעקבות התאונה אושפז התובע בבית חולים נהריה למשך 3 ימים (מיום 28/6/05 ועד ליום 30/6/05) ואובחן כסובל משפשופים בפנים וחתך גדול בקרקפת אשר נתפר תחת הרדמה מלאה. התובע שוחרר מבית החולים עם המלצה למנוחה, המשך טיפול ומעקב במסגרת קופת חולים ונטילת אנלגטיקה לפי הצורך.

17. התובע חזר לחדר המיון פעמיים נוספות לאחר שחרורו, ביום 2/7/05 וביום 17/7/05, וזאת בשל כאבי ראש וצוואר , סחרחורות, צפצופים באוזן שמאל וירידה בשמיעה. כמו כן, התובע המשיך להיות במעקב רפואי במסגרת קופת חולים ובמרפאה הכירורגית של בית החולים כשפיו תלונות דומות.

הנכות הרפואית והנכות התפקודית:
18. כפי שציינתי מקודם, המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה ולתובע נקבעו אחוזי נכות כמפורט להלן:
15% מיום 28/8/05 ועד ליום 31/3/06;
10% לצמיתות בגין טנטון, החל מיום 1/4/06;
5% לצמיתות בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר, החל מיום 1/4/06.

19. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של פרופ' רופמן בתחום האורטופדי, בה נקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בתחום האורטופדי בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר בשיעור של 5% עם המלצה להפעלת תקנה 15 במלואה, ונכות בשיעור 2.5% בגין הצלקת בקרקפת; כמו כן הוגשה חוות דעתו של ד"ר גורי בתחום א.א.ג. בה נקבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% בגין טנטון תמידי.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של פרופ' צינמן אשר קבע כי לא נותרה נכות בתחום האורטופדי, וכן חוות דעתו של ד"ר פלוטקין אשר קבע נכות בשיעור של 5% בגין טנטון באוזן שמאל.

20. לאחר שבחנתי את חוות הדעת ויתר המסמכים הרפואיים אשר הוגשו לתיק, נחה דעתי להעדיף את חוות הדעת מטעם התובע אשר מתיישבות עם אחוזי הנכות שנקבעו לתובע במל"ל.

21. בבואי לבחון את השפעתה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד של התובע לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי הנכות הפלסטית הקשורה לצלקת בקרקפת היא נכות רפואית גרידא ללא כל השפעה תפקודית . שונה המצב לגבי יתר הנכויות. אומנם הנכות האורטופדית היא בשיעור נמוך, ואולם יש לזכור כי עסקינן בנכות שבמהותה קשורה לגריעה בכושר התנועה, ובנסיבות אלו ברור כי היא נכות תפקודית עפ"י מאפייניה, כפי שהוא המצב בדרך כלל לגבי נכויות בתחום האורטופדי. גם הנכות בגין הטנטון היא נכות תפקודית בעיקרה, משום שיש בה כדי להטריד את מנוחתו ושלוותו של הנפגע.

22. יחד עם זאת, אין בדעתי לקבוע את שיעור הנכות התפקודית, משום שהתובע לא הביא בפני בית המשפט די ראיות על מנת להבהיר מהי מידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת ההשתכרות שלו. בהעדר כלים לביצוע ההשוואה בין הכנסתו של התובע קודם לתאונה לבין הכנסתו לאחר מכן, ובשים לב לכך שהתובע נפגע מאוחר יותר ביד ימין בתאונת עבודה אשר ארעה ביום 31/12/06 ובעטיה נקבעה לו נכות לצמיתות בשיעור של 10% – נחה דעתי לשקלל את האלמנט התפקודי של שתי הנכויות הנ"ל במסגרת הפיצוי הגלובאלי אשר ייפסק בראש הנזק של פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד.

אגש כעת לבירור ראשי הנזק השונים.

הפסד השתכרות לעבר:
23. אין חולק כי עובר לתאונה שכרו של התובע עמד על סך של 4,975 ש"ח נומינלי. כמו כן אין מחלוקת כי התובע נעדר מעבודתו למשך חודשיים.

לפיכך אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות בתקופת אי הכושר בסך של 9,950 ש"ח . סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית נכון להיום עומד על 15,000 ש"ח (במעוגל).

24. אשר לתקופה שלאחר תום תקופת אי הכושר, התובע לא צרף מסמכים על מנת להצביע על גובה ההכנסה שלו לאחר התאונה. גם הטענה שלו בדבר הצפי להגדלת ההכנסה אלמלא התאונה, נותרה בגדר טענה בעלמא. אם להוסיף לכל אלה כי לאחר התאונה שבנדון נפגע התובע בתאונה נוספת משנת 2006, אזי התוצאה היא שהתובע לא עמד בנטל הבסיסי ביותר להוכיח קיומם של הפסדי שכר בשל התאונה מושא הדיון.

25. אשר על כן, אני פוסקת לתובע סך של 15,000 ש"ח בגין הפסדי שכר לתקופת אי-הכושר, ובגין תקופה זו בלבד.

העסקת עובדים:
26. התובע טוען כי נאלץ להעסיק עובדים בשכר על מנת לסייע לו בעבודתו לאחר התאונה. אלא מה, מתברר כי גם קודם לתאונה נהג התובע להעסיק עובדים בשכר על מנת "לסחוב דברים" , לדבריו, ומאז שרכש מנוף למשאית שלוש שנים לאחר התאונה, הפסיק להעסיק עובדים כלשהם .

27. בהעדר מסמכים שניתן ללמוד מהם על הוצאותיו של התובע בגין העסקת עובדים אחרי התאונה, בהשוואה לנתוני ההעסקה עובר לתאונה, אין לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:
28. בשים לב למהות הנכות ושיעורה, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד. יחד עם זאת, יש להניח כי בתקופה הסמוכה לתאונה נזקק התובע בשל מצבו לעזרה מוגברת מצד אשתו, כפי שהאחרונה הטיבה לתאר זאת בתצהירה.

בנסיבות העניין אני פוסקת סך של 10,000 ש"ח בגין עזרה לעבר.

הפסד כושר השתכרות בעתיד:
29. כפי שציינתי מקודם, התובע לא הביא די ראיות כדי להסיר את הערפל שאופף את מצב השתכרותו במשך התקופה למן חזרתו לעבודה בשנת 2005 ועד היום. ואם לא די בכך, הרי שהתובע נפגע ביד ימין בתאונת עבודה משנת 2006 אשר הותירה אצלו נכות לצמיתות בשיעור של 10%.

30. בהקשר זה אבקש להתעכב על טענת הנתבעת בנוגע לנכות בשיעור של 24% ממנה סובל התובע משך שנים קודם לתאונה עקב פריצות דיסק במהלך שירותו הצבאי. אכן מדובר בנכות גבוהה, ואולם התובע תיאר בעדותו הכיצד למד להתמודד עמה ולהתגבר עליה . כך או כך, נקודת המוצא היא, וכך הוכח לפניי, כי התובע הצליח להשתכר במומו, והשכר אשר קבל עובר לתאונה חרף נכותו הקודמת , הוא השכר ששימש כבסיס לביצוע החישובים בגין הפסדי שכר.
31. מאחר שעסקינן בנכות בעלת השלכות תפקודיות, כפי שהדבר צוין בפרקים הקודמים, יש מקום לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי לעתיד, למקרה שבו ייפלט מהתחום בו הוא עוסק כיום, שאז עשוי הוא להיתקל בקשיים להשתלב בעבודה אחרת בשל נכותו . ויודגש, העובדה כי התובע סובל מנכויות אחרות (מלפני ואחרי התאונה) היא הנותנת מדוע יש לפסוק לו פיצוי לעתיד, שכן צירוף נכות זו למצב בריאותי שממילא אינו תקין, יש בו כדי להעצים את השלכותיה של הנכות על מצבו וכושר השתכרותו למקרה בו לא יוכל להמשיך בעיסוקו .

32. בשים לב למכלול השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה גילו של התובע, אני פוסקת לתובע פיצוי לעתיד בסכום של 35,000 ש"ח.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד:
33. עסקינן בתאונת עבודה ומתוקף כך כל ההוצאות בגין נסיעות וטיפולים רפואיים מכוסות על ידי המל"ל.

34. יחד עם זאת, אני פוסקת לתובע סכום סמלי בגין ראש הנזק של נסיעות לעבר והחזר הוצאותיו בגין ייעוץ רפואי לפרופ' שטהל בסכום של 2,000 ש"ח.

כאב וסבל:
35. על מנת להמחיש את הפגיעה ממנה סבל התובע, אפנה לדבריו של עד התביעה מר וינשטיין, אשר מסר בעדותו את התיאור הבא: "אני ראיתי את אורי שמצביע לי עם היד בוא אליי, הוא ישב על הרצפה. כשהתקרבתי אליו, ראיתי חלק גדול מהעור שלו עם השיער שוכב בצד ולא צמוד לראש והוא היה כולו עם דם. הוא הצמיד חזרה את העור של הראש והחזיק אותו, הוא לא יכול היה לדבר ואני לא יודע כמה זמן הוא היה במצב הזה כי הוא לא יכול היה לצעוק או לדבר. אני הזמנתי מיד אמבולנס..." (עמ' 13 שורות 11-14 לפרוטוקול).

36. בהתחשב במהות הפגיעה והכאבים מהם סבל התובע בעקבות התאונה, ובשים לב לשיעור ומאפייני הנכות וימי האשפוז, אני פוסקת סכום של 40,000 ש"ח בגין כאב וסבל.

ניכויים:
37. שיעור האשם התורם המיוחס לתובע עומד כזכור על 15%, וזה השיעור שיש להפחית מסכום הפיצוי שנפסק.

38. אשר לתשלומי המל"ל - הנתבעת בקשה בסיכומיה לנכות סך של 34,619 ש"ח בגין תשלומי המל"ל, שהם נכון להיום סך של 35,000 ש"ח (במעוגל).

39. זה המקום להעיר, כי הנתבעת ציינה בסיכומיה כי בעקבות התאונה דנן שולמו לתובע תשלומים שונים כתגמולי ביטוח במסגרת פוליסת תאונות אישיות. ברור שנושא זה אינו רלוונטי לענייננו, ובצדק לא עתרה הנתבעת לנכות סכומים אלה מהפיצויים.

לסיכום:
40. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן:
בגין הפסדי השתכרות בעבר: 15,000 ש"ח
בגין עזרת צד ג' בעבר: 10,000 ש"ח
בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד: 35,000 ש"ח
בגין הוצאות נסיעות: 2,000 ש"ח
בגין כאב וסבל: 40,000 ש"ח
סה"כ: 102,000 ש"ח

41. מהסכום הנ"ל יש לנכות אשם תורם בשיעור של 15% ותשלומי המל"ל בסכום של
35,000 ש"ח.

יוצא אפוא שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 52,000 ש"ח (במעוגל) . לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ והחזר אגרה ששולמה על ידו כשהיא משוערכת נכון להיום. כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשפות את התובע בגין הוצאותיו למומחים הרפואיים מטעמו בסך של 9,000 ש"ח נכון להיום .

42. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ט סיון תשע"ג, 28 מאי 2013, בהעדר הצדדים.