הדפסה

גן בטבע, אירועים בע"מ נ' מלכה

המבקשת:

אלה אירועים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אורה וסורין גנות

נגד

המשיב:

עזרא ארז מלכה
ע"י ב"כ עוה"ד דנית רז וגד שילר

פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת דואני - בהירי) מיום 8.6.2014, בתיק הוצל"פ מס' 1808161102.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בבקשותיהם, נחה דעתי כי יש ליתן למבקשת רשות לערער על ההחלטה, לדון בבקשה כבערעור גופו, ולקבל את הערעור.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
המבקשת הגישה שיק לביצוע, ע"ס 58,000 ₪, בחתימת ידו של המשיב.
המשיב התנגד לביצוע. ניתנה לו רשות להתגונן המותנית בכך שיפקיד בקופת בית המשפט סך של 58,000 ₪. המשיב הפקיד סכום זה ולכן ניתנה לו רשות להתגונן. לאחר ישיבת הוכחות, נדחתה ההתנגדות המשיב בפסק דין מיום 10.3.2013. ערעור שהגיש המשיב על פסק הדין נדחה אף הוא ביום 24.6.2013.
ביום 17.4.2013 הגיש המשיב ללשכת ההוצל"פ "בקשה להפחתת ריביות ועדכון גובה חוב". לטענת המשיב, הואיל והפקיד בקופת בית המשפט, במסגרת התנגדותו, סך של 58,000 ₪ הרי שכלל הריבית שצריך לחול על חלק זה הינה ריבית משפטית (כלל 08) ולא ריבית פיגורים (כלל 03).
ביום 6.5.2013 ניתנה החלטת כב' הרשמת אודליה ביטון בבקשה, אשר במסגרתה נעתרה כב' הרשמת לבקשת המשיב. כב' הרשמת קבעה בהחלטה כי:
"שעה שמוגשת ההתנגדות וההליכים מעוכבים מכוחה....אין כל הצדקה להוספת ריבית פיגורים עונשית על אי תשלום שכן לא קמה החובה לביצוע התשלום עד לדחיית ההתנגדות וממילא אין הצדקה להעניש על אי התשלום"
לפיכך, הורתה כב' הרשמת למזכירות לשכת ההוצל"פ להחיל על חלק זה של החוב את כלל הריבית 08 (ריבית משפטית) במקום כלל הריבית 03 (ריבית פיגורים) , ולחשב את יתרת החוב מחדש בהתאם לכך.
ביום 3.12.2013, משהמזכירות לא יישמה את החלטת כב' הרשמת - מסיבות שאינן ברורות לי עד תום - ניתנה החלטה נוספת של כב' הרשמת ביטון ובו נקבע, בין היתר כדלקמן:
"הואיל ובתיק בוצעה טעות מיחשובית בכל הקשור לחישוב הריבית, והואיל והמזכירות מונחית שלא לבצע חישובים, מונה על מינוי רו "ח ממשרד הראלי ושות'. מינוי רו"ח הינו לצורך בחינת גובה החוב בתיק נכון להיום כאשר הנתון העומד לבדיקה הינו מהו גובה החוב אשר היה עומד בתיק אלמלא שונה כלל חישוב הריבית מריבית משפטית לריבית פיגורים"
ביום 19.1.2014 מסר רו"ח יראל (להלן: "המומחה") ללשכת ההוצל"פ מכתב אשר בו התייחס לשתי אופציות חישוב ליתרת החוב , הראשונה ריבית רבעונית צמודה לפי כללי החשכ"ל במשרד האוצר, וחישוב שני בהתאם לריבית שנתית נומינלית רגילה, אשר נקבעת אף היא ע"י החשכ"ל. למכתבו של המומחה צורפו תד פיסי החישוב (להלן: "חוות הדעת" ו – "התחשיב" , בהתאמה).
ביום 27.1.2014 ניתנה החלטתה של כב' הרשמת ביטון (נומ' 030) בה פירטה כי:
"ע"פ תחשיב רואה החשבון, החוב בגין השטר נכון לחודש 03/2013 הינו 65,519.50 ₪. בחודש 04/2013 שולם על ידי החייב 60,390 ש"ח על פי נתוני המערכת.
קרי יתרת החוב נכון לחודש 04/2013 הינה 4,129.50 ש"ח. המזכירות תעמיד החוב בתיק נכון ליום 3.4.2013 ע"ס ,129.50 ₪ ומסכום זה תגזור שכ"ט ב' ותוסיף לחוק הפסוק....המזכירות תעביר העתק החלטה וכן תחשיב רו"ח לצדדים"
(להלן: "ההחלטה המקורית")
ביום 9.3.2014, ובעקבות בקשה מיום 20.2.2014 שהגיש ב"כ המבקשת ובה טען כי התחשיב לא הומצא לו, ועל כי זו זכותו לקבלו, לעיין בו ולאחר מכן להודיע האם הוא מסכים לו או משיג עליו, קבעה כב' הרשמת ביטון כדלקמן:
"הצדדים רשאים לעיין בתחשיב רואה החשבון אשר בוסס על פרמטרים שפורטו בהחלטה שניתנה בעת מינויו. מאשרת לצדדים להתייחס לתחשיב בתוך 10 ימים (לתחשיב ולא לפר מטרים שנבדקו שהינם מכח החלטה). בחלוף 10 ימים, בהיעדר התייחסות, תיושם ההחלטה בנומ' 030. בשלב זה יוותרו ההליכים מעוכבים"
המבקש פנה וחזר ופנה לרשמת ההוצל"פ בטענה כי התחשיב שצורף למכתב המומחה לא נסרק למערכת ההוצל"פ, וביום 23.3.2014 ניתנה החלטה נוספת של כב' הרשמת ביטון, כדלקמן:
"ניתנת אורכה בת 10 ימים ממועד סריקת חוות הדעת למערכת. תואיל המזכירות לברר ולהודיעני מדוע טרם נסרקה בקשה בנומ' 030".
ביום 24.4.2014 הגיש ב"כ המבקשת "השגה על תחשיב רואה החשבון".
בבקשה זו נטען כי התחשיב הגיע לידיו של ב"כ המבקשת רק ביום 22.4.2014, וכי החישוב שערך המומחה איננו עולה בקנה אחד עם הפרמטרים הקבועים בהחלטת המקורית של הרשמת מיום 3.12.2013, ד היינו זו שמורה להחיל על הסך של 58,000 ₪ את כלל הריבית 08, ובהתאם "לחשב מסלול מחדש".
לטענת ב"כ המבקשת, חישוב נכון של החוב, בהתאם לכללים הקבועים בהחלטה זו יביא לתוצאה על פיה יתרת החוב בתיק עומדת על הסך של 20,217.69 ש"ח.
ביום 8.6.2014 ניתנה החלטתה של כב' הרשמת דואני – בהירי הנידונה , אשר במסגרתה חזרה כב' הרשמת על ההחלטה המקורית, והשאירה את יתרת החוב הקבועה בהחלטה זו על כנה.

טענות הצדדים
המבקשת טענה כי שגתה כב' הרשמת קמא בעת שקיבלה את נתוני התחשיב כמות שהוא ללא מתן זכות לחקירתו של המומחה, וזאת למרות שהמומחה לא ערך כל את חוות דעתו בהתאם לפרמטרים נשוא ההחלטות מיום 6.5.2013 ומיום 3.12.2013.
לטענת המבקשת כב' הרשמת אף לא בחרה לנמק מדוע בחרה לאמץ את התחשיב המביא לתוצאה הנמוכה מבין השניים, ומדוע קיימת התעלמות מרכיבים נוספ ים לרבות הוצאות פסוקות.
לטענת המבקשת, אלו הם פגמים מהותיים המחייבים את התערבות ערכאת הערעור וביטול ההחלטה הנידונה.
לטענת המשיב יש לדחות את הבק שה. לטענתו, המדובר למעשה , בהשגה על ההחלטה המקורית של כב' הרשמת ביטון, אשר כזכור ניתנה ביום 27.1.2014. ההחלטה הנידונה רק אימצה את ההחלטה ההיא, ומשלא הוגשה בר"ע על החלטתה המקורית של כב' הרשמת ביטון – הרי שממילא דין בקשה זו להידחות .

דיון והכרעה
זכותו היסודית של כל צד הינה לחקור מומחה שמונה מטעם בית המשפט, למעט מקרים בהם נקבע כי חוות הדעת תהא מכרעת. זו נקודת המוצא החוקתית, אין עליה כל עוררין, והיא חלה על כל מותב – שיפוטי ומעין שיפוטי, ובוודאי על רשם ההוצאה לפועל.
חוששני שבתיק זה זכות הטיעון של המבקשת נפגעה אנושות, ובשני רבדים.
ראשית, החלטתה המקורית של כב' הרשמת ביטון אימצה את התחשיב הנמוך מבין שני התחשיבים שהציע המומחה בחוות דעתו . החלטה זו לא נומקה, ואף לא ניתנה לצדדים הזכות לטעון טענותיהם לגביה.
אמנם, צודק ב"כ המשיב בכך כי בבסיסה של בר"ע זו עומדת ההחלטה המקורית, אשר עליה לא הוגש בר"ע במועד. ואולם, ההתנהלות לאחר מכן מלמדת כי ב"כ המבקשת פנה וחזר ופנה לאחר מתן ההחלטה בטענות על כך שהתחשיב שעל בסיסו ניתנה ההחלטה המקורית לא נסרק – וככל הנראה, הדברים נכונים כפי שעולה מההחלטה מיום 23.3.2014.
לפיכך, אין לבוא בטרוניה לב"כ המבקשת על שלא הגיש בר"ע על ההחלטה המקורית שכן לא היו בידיו כל נימוקים ענייניים להגשתה, שכן התחשיב לא היה בידיו.
מעבר לכך, גם כב' הרשמת ביטון הכירה בזכות המבקשת לקבל את התחשיב לידיה ולהשיג עליו, וזאת נוכח ההחלטה מיום 9.3.2014 אשר ניתנה לאחר ההחלטה המקורית.
בהחלטה זו התירה כב' הרשמת ביטון לצדדים להגיש השגותיהם על התחשיב, ובכך בעצם, פתחה את הפתח לשינוי ההחלטה המקורית.
התחשיב הגיע לידי ב"כ המבקשת, כך על פי הטענה שלא נסתרה, רק ביום 22.4.2014 וביום 24.4.2014 הגיש ב"כ המבקשת את השגתו על התחשיב.
בנקודת זמן זו, לטעמי, היה על כב' הרשמת קמא לשקול מחדש האם יש מקום להותיר על כנה את ההחלטה המקורית, שמא להשתמש בסמכות הקבועה בתקנה 27 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, שכן ההחלטה המקורית ניתנה בלא שמי מהצדדים טען בפני כב' הרשמת ביטון בכתב או בעל פה באשר לשאלה אלו מבין שני התחשיבים, אם בכלל, יש לאמץ.
סבורני, כי אימוצה "האוטומטי" של ההחלטה המקורית, כפי שנעשה בהחלטה הנידונה – בנסיבות העניין, היה שגוי , בכך שלא היה מנומק וניתן ללא שנשמעו טענות הצדדים לגופן .
כב' הרשמת ביטון, ובצדק רב לטעמי , אישרה לצדדים, בהחלטתה מיום 9.3.2014, להגיש השגותיהם על התחשיב, לאחר שיקבלו אותו לידיהם. יש להניח כי החלטה זו ניתנה לאחר שכב' הרשמת שמה לב כי ההחלטה המקורית ניתנה ללא שנשמעו טענות הצדדים לגבי אימוצה או אי אימוצה.
משהוגשה השגת המבקשת על התחשיב, בהתאם להחלטה זו של כב' הרשמת ביטון, היה על כב' הרשמת קמא לדון בהשגות הכלולות בה לגופן, לאפשר את חקירת המומחה, ורק לאחר מכן להחליט האם הינה מאמצת איזה מהתחשיבים אם בכלל.
משלא נעשה כן, נפגעה זכותה של המבקשת ברובד השני, בכך שטענותיה הענייניות כנגד חוות הדעת, לאחר שסוף סוף קיבלה לידיה את התחשיב, לא נשמעו לגופן.
אשר על כן, אני נעתר לבקשה, מקבל את הערעור, ומורה על ביטולה של ההחלטה מיום 8.6.2014. התיק יוחזר לכב' הרשמת על מנת שתדון בהשגות המבקשת על ממצאי חוות הדעת - לגופן.
ב"כ הצדדים רש אים להודיע לכב' הרשמת האם הם מעוניינים לחקור את המומחה, וזאת תוך 14 ימים.
לאחר מכן תכריע כב' הרשמת בהחלטה מנומקת אלו מבין התחשיבים שהציע המומחה בחוות דעתו הינה מאמצת, אם בכלל.
כמובן שאין בהחלטה זו כל התייחסות לשאלה איזה מבין התחשיבים על כב' הרשמת לאמץ, אם בכלל, וכל הסמכויות בעניין זה שמורות לה.
בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ח' שבט תשע"ה, 28 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.