הדפסה

גלסברג נ' סגל ואח'

בפני
כבוד ה שופט אחסאן כנעאן

תובע
אפרים גלסברג, עו"ד מס' ת.ז. XXXXXX566

ע"י עוה"ד נסים חורי

נגד

נתבעות
1.יטי סגל מס' ת.ז. XXXX481
2.ליזה סגל מס' ת.ז. XXXXX319

ע"י עוה"ד י. כרמון

פסק דין

התביעה וטענות התובע

התובע, עורך דין במקצועו, הגיש לבית המשפט תביעה לתשלום שכר טרחה המגיע, לטענתו, בשל פעולות שביצע ברומניה באמצעות עורך דין מקומי לשחרור מקרקעין שהולאמו והוחרמו ממורישי הנתבעות על ידי המשטר הקומוניסטי דאז ברומניה.

על פי הנטען בכתב התביעה בשנת 2001 חוקק חוק ברומניה שיצר "חלון הזדמנויות" לשלושה חודשים שבמהלכם יכול היה בעל זכות במקרקעין עירוניים או יורשיו, שזכותו בהם הוחרמה, להגיש תביעה להשבת רכושו או לקבלת פיצוי.

עוד נטען בכתב התביעה כי התובע התקשר עם עורכי דין רומניים על מנת לאפשר לאזרחים ישראלים יוצאי רומניה להגיש את תביעתם במועד. בעקבות חקיקת החוק ופרסומים בכלי התקשורת פנו לתובע אזרחים ישראלים יוצאי רומניה וביקשו לשכור את שירותי התובע באמצעות עורכי הדין והחברות הרומניים.

ביום 22/7/05 פורסם ברומניה חוק נוסף הקובע פרק זמן של 60 ימים מיום הפרסום המאפשר לבעל זכות או יורש במקרקעין שאינם עירוניים לתבוע זכותו.

הנתבעות פנו ביום 5/9/05 למשרדו של התובע ושכרו את שירותיו ושירותם של נותני השירות הרומניים לצורך השבת זכויות במקרקעין השייכות לחמם משה סגל ז"ל ביערות הסמוכים לעיר דרקשן ברומניה.

בין הצדדים נחתם הסכם בכתב לפיו התובע יהיה זכאי לשכר טרחה בשיעור של 25% + מע"מ מערך המקרקעין.

התובע טוען כי מיהר והגיש בשם הנתבעות תביעה להשבת המקרקעין ברומניה. בעקבות פעולותיהם ומאמציהם של התובע ועורכי הדין מטעמו התקבלה תביעת הנתבעות המורה על רישום המקרקעין בשטח של 101 הקטר על שם הנתבעת 1 (מאחר ולטענת התובע סוכם שהמקרקעין ירשמו על שמה בהיותה אזרחית רומנית, דבר המקל על התהליך). ההחלטה אודות קבלת התביעה ניתנה ביום 5/5/06 (להלן: "ההחלטה").

ביום 3/7/06, בטרם נמסר לתובע אודות ההחלטה, שלחו הנתבעות מכתב לתובע ובו דרשו להפסיק את טיפולו בעניינן בטענה כי התברר להן שעליהן להגיש בקשה כוללת ברומניה על ידי כל בני המשפחה המורחבת וכי לא מאשרים בקשות פרטניות. התובע טוען כי נימוק זה אינו נכון ונמסר בחוסר תום לב.

לאחר אותו מועד התקיימה סדרה של התכתבויות בין הצדדים כאשר התברר במהלכה כי הנתבעות בשלב כלשהו ביטלו את ייפוי הכוח שניתן לעורך הדין הרומני. עוד טענו הנתבעות כלפי התובע כי לא היה כל צורך להגיש בקשה פרטנית והיה באפשרותן להצטרף לבקשה שהגישו בני משפחתן במשותף.

התובע דרש את שכר הטרחה המגיע לו על פי הוראות ההסכם ומשלא נענה הגיש את התביעה המונחת לפניי.

טענות הנתבעות

הנתבעות טוענות בפתח כתב הגנתן כי התובע לא עשה דבר בעניין השבת אדמות חמם המנוח. זאת עשו נציגי משפחתן ברומניה אשר פעלו גם בשמן להשבת אות ן קרקעות.

הנתבעות טוענות כי התובע הטעה אותן לאחר ששכנען כי לא די בבקשה משפחתית משותפת לכלל הזכאים לאדמות, אלא יש צורך בבקשות פרטניות של כל זכאי יחיד בפני עצמו. בפועל הוגשה בקשה אחת בשם המשפחה המורחבת והזכאות אף היא אושרה בכללותה לכל בני המשפחה, תוך ציון חלקו של כל פרט. בקשה זו לא הוגשה על ידי התובע.

לאור זאת, חתימתן של הנתבעות על אותו הסכם עם התובע הינה תולדה של אותה הטעיה.

הנתבעות טוענות כי ההחלטה אליה מפנה התובע ניתנה בבקשה שהוגשה על ידי בני משפחתן ולא בבקשה שהוגשה על ידי התובע.

הנתבעות טוענות כי הסיבה להפסקת ייצוג התובע הייתה פעילות בני המשפחה ברומניה והטעייתן על ידי התובע.

הנתבעות מוסיפות וטוענות כי ההחלטה לא נמסרה לתובע כפי שהוא מאשר, מאחר והיא ניתנה בבקשה של בני המשפחה ולא בבקשה שהגיש התובע.

דיון והכרעה

ביום 1/7/14 וביום 30/9/14 נשמעו עדי הצדדים כאשר מטעם התובע העידו גב' רחל מניס, פקידה במשרדו של התובע, והתובע. מטעם הנתבעות העידו מר יהושוע כהן ומר צבי סגל, בנה של נתבעת מס' 1.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הנני סבור כי דין התביעה להתקבל כפי שאפרט להלן.

הטענה המרכזית של הנתבעות לפיה התובע הטעה אותם לגבי הצורך בהגשת בקשה פרטנית לכל אחת מהן וכי משפחתן של הנתבעות הגישו בקשה מאוחדת ומשותפת אליה יכלו להצטרף קרסה לה והעדויות שהובאו על ידי הנתבעות לא תמכו בה אלא להפך תמכו בטענות התובע.

הנתבעות כאמור לעיל הביאו לעדות את מר יהושוע כהן אשר טיפל לטענתם מטעם המשפחה בשחרור המקרקעין. עד זה הגיש תצהיר לאק וני לפיו הוא טיפל בשם המשפחה לרבות הנתבעות בכל מה שקשור בהשבת קרקעות המשפחה ברומניה לרבות מכירתן. בתצהיר אין טענה או חצי טענה כי הוגשה בקשה משותפת על ידי כל בני המשפחה. לתצהיר לא צורף ולו מסמך אחד המתעד הגשת בקשה משותפת.

והנה בחקירה הנגדית הודה עד זה בפה מלא כי כל אחד מבני המשפחה הגיש בקשה נפרדת וכך נרשמו הדברים מפיו:

"ש. כל אחד צריך להגיש תביעה על הקרקע שלו?
ת. נכון. זה מה שעשיתי. הגשתי 6 או 7 תיקים, כל אחד לפי הקרקע שלו וזה בצד הפורמלי..."

יתרה מכך, עיון במלוא התיק שנפתח בגין הבקשות שהוגשו בשמם של הנתבעות (ת/5) מעלה כי הבקשה היחידה הנמצאת והוגשה בשם הנתבעות הינה בקשה שהגיש עו"ד גריגורש שטיפל מטעם התובע בתביעה. לא נמצאה כל בקשה מאוחדת של המשפחה. אין גם בקשה נפרדת של הנתבעות שהגיש העד כהן. לא זו אף זו, אותו כהן הגיש ביום 22.2.2006 באותו תיק שמוספרו 181/18.9.2005 בקשה בה ציין:

"הח"מ כהן יהושוע נציג של סגל ליזה...מבקש להשיב את זכויות הבעלות כבעלים (יורשים) לשטח של 101 הקטר.
אציין שהחלקות הנדרשות מהווים חלק מגוש יערות בקוזנצ'ה סוליצה, עבורם אני מחזיק במסמכי בעלות...או שאינם מוצהרים בספרי החקלאות ואני מוכיח בעזרת עדית שכנים
אציין שעפ"י החוקים של האדמות החקלאיות הושבו לי זכויות בעלות על שטח של 10 הקטר שלמענן ניתנו לי מסמכי בעלות.
תאריך: 22.2.2006.
עפ"י יפוי כח מס. 4659/2004"

ענייננו הרואות כי אותו כהן לא הגיש כל בקשה חדשה ועצמאית אלא הוא הגיש את הבקשה לתיק שנפתח על ידי התובע באמצעות עו"ד גריגורש. יצוין כי יפוי כח לטובת כהן נחתם על ידי סגל ליזה בפני עו"ד כרמון ביום 8.2.2006 ולא לפני כן. טענת הנתבעות כמו טענות כהן בעדותו לפני לפיהן טיפולו של כהן היה בהמשך לטיפולו בקרקעות בשנת 2004 דינה להיכשל משנדרש כי סגל ליזה תחתום על יפוי כח בשנת 2006. כהן אף ניסה לטעון כי היפוי כח שנמסר לו בשנת 2004 היה די בו על מנת שיוכל לטפל באותם קרקעות. דא עקא, אותו יפוי כח שהוגש במהלך חקירתו החוזרת של כהן וסומן נ/3 אינו מושיע את הנתבעות. יפוי הכח נחתם על ידי סגל יטי בעוד שיפוי הכח משנת 2006 נחתם על ידי סגל ליזה אשר על שמה הוחלט כי תרשם הקרקע. יתרה מכך, משהוסמך התובע ועו"ד הרומני מטעמו לטפל בנושא זה הרי ברור כי יפוי הכח משנת 2004 נ/3 מבוטל. אם לא די בכך, ביפוי הכח נ/3 אין כל זיהוי של המקרקעין וכל שנרשם בו לגבי המקרקעין שמדובר ביער. לכן ברי כי אותו כהן לא יכל לעשות בו שימוש.

מר כהן אף העיד בעמ' 42 ש' 3 – 4 דברים מפורשים אודות המועד להגשת הבקשה על ידו כדלקמן:

"עד 2006 לא נעשתה שום פעולה. בשנת 2006 הגשתי את הבקשות."

הנתבעות נתלות בכך שההחלטה ניתנה במאוחד בעבור מספר יורשים דבר המלמד לשיטתן כי היא לא ניתנה בבקשה שהוגשה על ידי עו"ד גריגורש אלא בתיק המשותף של המשפחה. אולם אין בכך כדי להוכיח מאומה. סביר להניח כי ההחלטה ניתנה במשותף מאחר ומדובר באותם מקרקעין ולא בשל הסברה שלא הוכחה בשמץ של ראיה כי הוגשה בקשה משותפת על ידי כל בני המשפחה. הראיה, במכתב הנתבעות לתובע מיום 3.7.2006 נרשם כי יש צורך להגיש בקשה משותפת של כל בני המשפחה המונים 30 איש. אולם עיון קל בהחלטה מעלה כי אינה מציינת 30 איש כפי שנרשם במכתב. לכן אותה החלטה אינה עדות לכך שהוגשה בקשה משותפת או כי היא מתייחסת לבקשה משותפת.

הנתבעות אף לא טרחו להעיד בעצמן על נסיבות כריתת ההסכם אל מול התובע, דבר העומד להן לרועץ ופועל לחובתן בכל הקשור לטענה כי הוטעו על ידי התובע. הנטל להוכיח טענת הטעיה בכריתת הסכם מוטל על שכמן של הנתבעות ולכן מן הראוי כי עדותן הייתה מובאת בפני בית המשפט. לכן אי הבאתן לעדות עומד להן לרועץ ומקים את החזקה כי אילו הובאו לעדות לא היו תומכות בטענת ההטעיה.

אוסיף עוד הערה באשר לנטל ההוכחה והיא כאשר מדובר בהסכם תוצאה והוכח כי התובע הגיש את התביעה והתוצאה הושגה הנטל עובר אל הנתבעות להראות כי התוצאה הושגה מסיבה אחרת. לטעמי הנתבעות כשלו בהוכחת טענת ההגנה לפיה התביעה התקבלה בשל בקשה מאוחדת של המשפחה.

גרסת ההגנה הייתה שהם פנו לתובע לצורך התייעצות וקבלת נתונים באשר לזכויותיהן בשים לב לכך שהמשפחה ברומניה כבר החלו פועלות בשמן למימוש זכויותיהם ברכוש אותו הותיר חמם המנוח ברומניה ואף הוגשה בקשה משותפת להשבתו אך התובע הטעה אותן ואמר להן כי יש צורך בבקשה פרטנית ועל סמך כך שכרו את שירותיו (סעיף 11 לכתב ההגנה). אולם במהלך חקירתו הנגדית סתר מר צבי סגל טענה זו וטען בעמ' 51 - 52 ש' 1 - 18:

"ש. מתי זה היה?
ת. זה היה נדמה לי איזה יום יומיים לפני זה כי פתאום נודע לנו...
ש. לביהמ"ש: יומיים לפני הפגישה?
ת. כן. נודע לנו שיצא החוק עד 25/9 וצריך לגמור עם זה ואז התקשרנו ודיברנו על פגישת ייעוץ.
ש. איך הגעתם לעורך דין גלסברג ומאיפה?
ת. דרך אינטרנט. מחפשים שם מי מתעסק עם...
ש. מה חיפשת?
ת. מי שמתעסק עם השבת רכוש מרומניה.
ש. אבל היה לכם מישהו שמטפל בזה?
ת. לא היה לנו מישהו שמטפל בזה.
ש. לא יודע. שוקי הזה?
ת. שוקי? כן, אבל מה שקרה זה שהתקשרו אלינו אנשים מהמשפחה ואמרו לנו רוצו מיד תראו מה קורה אנחנו לא יודעים אנחנו הגשנו את הבקשה ביחד ותראו גם מה אתכם.
ש. לביהמ"ש: אז למה לא פניתם לשוקי ואמרתם לו טפל לנו?
ת. אנחנו דיברנו עם שוקי ועם עוד קרובי משפחה. הם בעצמם התקשרו אלינו. אנחנו לא ידענו מה הולך שם. התהליך עצמו בדיעבד הסתבר שהכל היה זה פרץ...
ש. לביהמ"ש: אני שואל בזמנו ולא בדיעבד למה לא פניתם לשוקי?
ת. כי הם אמרו לנו תלכו תתייעצו. לא תביאו עורך דין. לא תגישו. אמרו תתייעצו. הם לא ידעו מה קורה עם זה." (ההדגשה שלי – א.כ.)

לפי גרסה זו אותם בני משפחה הגישו לכאורה בקשה משותפת שלא כוללת את הנתבעות ומסרו למר סגל שיפנה ויראה מה קורה עם הנתבעות. מר סגל אף לא מסר הסבר מניח את הדעת מדוע לא פנה למר כהן שימשיך ויטפל בעבור הנתבעות בשחרור הקרקעות. הסברו לשאלה זו היה הסבר מפותל ולמעשה לא ספק שום הסבר.

באשר לתוכן הפגישה עם הנתבע הובאה עדות מר סגל בלבד ללא שהנתבעות הובאו לעדות וללא שהובאה עדותו של בן דודו של מר סגל, אשר נכח בישיבת ההוכחות ובפגישה אך מסיבו ת השמורות עם הנתבעות לא הובא לעדות (עמ' 52 ש' 19 – 25).

יתרה מכך, מר סגל ניסה לשכנעני במהלך חקירתו כי מר כהן הגיש תביעה בשמו ביום 15.9.2005 (עמ' 57 ש' 10 – 11). אולם לא הוצג שום מסמך המגבה את טענתו. מאידך כשהתבקש העד להציג מסמך אודות כך הוא הציג מסמך שהוגש בחודש פברואר 2006 וסומן ת/8 והוגש בתיק שנפתח על ידי העו"ד הרומני. אוסיף עוד כי מר סגל מודה כי הייתה תקופה מוגבלת להגשת תביעות כאשר הוא מציין שהתאריך האחרון להגשה היה 25.9.2005 (עמ' 57 ש' 8 – 9). הודאה זו מצטר פת להצהרת הנתבעות במסגרת הסכם שכר הטרחה עם התובע שם הוצהר כי ניתן להגיש תביעה למימוש נכס באופן חריג תוך זמן קצר. הודאה זו מייתרת את הצורך בהבאת חוות דעת אודות הדין הרומני המאשרת את טענות התובע לפיה חוקק חוק המאפשר השבת קרקעות בכפוף לכך שתוגש תביעה תוך פרק זמן קצר של 60 יום. למעשה לאורך כל הדרך לא הייתה מחלוקת של ממש אודות עובדות אלו וההכחשה בעניין זה הייתה הכחשה סתמית.

לאור זאת, אני קובע כי קרסה הטענה שהתובע הטעה את הנתבעות בכך שטען בפניהן כי יש צורך בהגשת תביעה אישית של כל אחת מהן. בנוסף הוכח על ידי התובע כי הוגשה על יד ו באמצעות העו"ד הרומני תביעה בשם הנתבעות במועד ומאידך מר כהן לא הגיש בשם הנתבעות כל תביעה אחרת. לכן אלמלא התביעה שהוגשה על ידי התובע באמצעות העו"ד הרומני הנתבעות לא היו מקבלות את הקרקעות בחזרה.

הנתבעות העלו במסגרת תצהירו של מר צבי סגל ובסיכומים מטעמם טענות חדש ות שזכר ן כלל לא בא במסגרת כתב ההגנה. לפי טענות אלו התובע כלל לא היה צד להסכם ולא פעל כעו"ד. המדובר בהרחבת חזית אסורה ולכן מטעם זה דינה להידחות.

גם לגופן של טענות דינן להידחות. ההסכם שנכרת במשרדו של עו"ד גלסברג מונה את הצדדים לו. מצד אחד הנתבעות ומצד שני נכתב פעם אחת התובע כנציג חברה זרה ועורכי דין ברומניה המתמחים במימוש נכסים על פי חוק 10/01 ברומניה. פעם נוספת צוין התובע באופן נפרד כצד באופן אישי להסכם. התובע ושלוחיו כונו בהסכם כנותני השירות. לכן טענת הנתבעות כי התובע לא היה צד להסכם הינה טענת סרק שעדיף אילו לא נטענה.

הטענה הנוספת של הנתבעות היא שעו"ד גלסברג לא פעל כעו"ד ולכן הוא אינו זכאי לשכר טרחה. עוד נטען כי לתובע אין רישיון רומני לעסוק בעריכת דין והוא למעשה לא ייצג את הנתבעות. גם בטענה זו אין ממש. ראשית, התובע פעל לתרגום ואימות המסמכים באימותים נוטריוניים. בנוסף התובע וגב' מניס הצהירו והעידו אודות הפעולות שביצעו אל מול עו"ד הרומני לצורך קידום התביעה. ולכן הם פעלו בחלקם לצורך קיום התחייבותו של התובע. שנית, בהסכם עצמו מוגדר בדיוק מה תפקידו של התובע. לא הוצהר בו כי התובע בעל רישיון רומני לעסוק בעריכת דין או כי ייצג בעצמו בפני הרשויות ברומניה. בהסכם עצמו צוין במפורש כי הנתבעות מבקשות מהתובע כי יפנה לעורכי הדין ברומניה ויבקש בשמן לקבל שירותים למימוש הקרקעות. לכן ההסכם אינו קובע כי התובע יהיה זכאי לתמורה בגין פעולותיו הוא עצמו כעו"ד וטענתן של הנתבעות מנסה להוסיף להסכם הסכמות שלא נכללו בו. התובע פעל לבצע את המוטל עליו על פי ההסכם ומשפעל לעשות כן והדבר הניב תוצאות זכאי התובע לתמורה המוסכמת.

הבקשה שהוגשה על ידי הנתבעות באמצעות מר כהן, בחודש פברואר 2006 , לתיק הבקשה שנפתח על ידי התובע באמצעות עו"ד הרומני , תוך צירוף יפוי כח שניתן למר כהן וללא שהתובע יודע על כך מהווה התנהלות בחוסר תום לב של הנתבעות. מר סגל בעדותו תלה זאת בכך שפנה מספר פעמים למזכירת התובע גב' מניס אך לא קיבל תשובות ענייניות למעט תשובה שיתאזר בסבלנות וכי העניינים ברומניה דורשים זמן. אולם, גם לאחר שמר כהן הודיע כי הוא מייצג את הנתבעות הן לא טרחו להודיע מאומה לתובע על כך. הפעם הראשונה בה נדרש התובע לחדול מייצוג הנתבעות היה בחודש יולי 2006 כחודשיים לאחר שניתנה ההחלטה. במכתב שנשלח לתובע לא צוין כי הסיבה להפסקת הייצוג היא אי מתן תשובות ענייניות של ידי גב' מניס. הסיבה שצוינה במכתב מיום 3.7.2006 הייתה שהסתבר לנתבעות שיש צורך להגיש בקשה כוללת של כל התובעים כלומר של המשפחה המורחבת הכוללת למעלה מ- 30 איש. עוד נטען כי השלטונות דורשים להגיש את הבקשה באחת ולא מאשרים בקשות נפרדות. אולם כאמור טענה זו קרסה.

ממכתב הנתבעות מיום 3.7.2006 עולה כי רק באותו שלב נודע להן לראשונה כי לשיטתן יש צורך להגיש בקשה מאוחדת. אולם בניגוד לכך מר סגל טען בתצהירו נ/4 כי כבר בפגישה הראשונה הודיע לתובע כי בני משפחתו כבר החלו לטפל בנושא בתביעה אחת משותפת. סתירה זו הינה סתירה בנושא מרכזי בתביעה המוביל אותי למסקנה כי הטענה שיש צורך בתביעה משותפת לא עמד כלל על הפרק בעת שנמסר הטיפול לתובע והוא נולד בשלב מאוחר יותר ככל הנראה לצורך התחמקות מתשלום התמורה המוסכמת.

הנתבעות מלינות על כך שהתובע לא ידע בחודש יולי 2006 אודות ההחלטה. אולם על כך אין תימה. התובע טען כי ברומניה ההתנהלות הבירוקרטית מסורבלת כאשר החלטות מדובררות זמן רב לאחר שניתנו. העד כהן מטעם ההגנה אף מאשר עובדה זו כאשר העיד שלא כל החלטה שמתקבלת ונרשמת גם מדווחת. לטענתו זה לוקח זמן (עמ' 49 ש' 7 – 8).

משהתקבלה תביעת הנתבעת שהוגשה על ידי התובע באמצעות עו"ד הרומני קמה זכותו של התובע לקבלת התמורה החוזית המוסכמת. הנתבעות לא אפשרו לתובע להמשיך ולפעול למכירת המקרקעין כל זאת בחוסר תום לב ועל כן זכאי התובע לפיצויי קיום על אף שלא הוא או שלוחיו השלימו את המלאכה.

הוכח לפני כי המקרקעין נמכרו על ידי הנתבעות בסך של 116,150 יורו. 25% מאותו סכום מתקבל הסך של 29,037 יורו. בהתאם לשער היורו ביום ביצוע העסקה (5.226 ₪ ליורו) מתקבל הסך של 152,909 ₪. התובע מוסיף בסיכומיו על מחצית סכום זה מע"מ בישראל ועל המחצית השני ה מע"מ ברומניה. ההסכם אומנם קובע כי המע"מ יהיה בהתאם לשיעורו במקום התשלום. אולם ההסכם אינו קובע מה החלוקה בין התובע לנותני השירות הרומניים. כמו כן משהוגשה התביעה על מלוא הסכום בארץ והתשלום יהיה כאן המע"מ יהיה בהתאם לשיעורו כאן מה עוד שאין לי ידיעה שיפוטית מה שיעור המע"מ ברומניה . לכן התובע זכאי לקבל סך של 180,433 ₪.

לאור זאת אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 180,433 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מכירת המקרקעין קרי 13.6.2008 ועד התשלום המלא בפועל.

כן יישאו הנתבעות בשכר טרחת עו"ד התובע בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ והוצאות משפט בסך של 11,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ה, 11 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.